אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן נב

סימן נא

חצר:

א) בקצות החושן ריש ה' מקח וממכר תמה לשיטת הרשב"א דחצר שמונח בי' החפץ הוי של בעל החפץ א"כ מה משני בע"ז (דף סג ע"א) כגון דקאי בחצרה הא סוף סוף לא קנתה הטלה כלל עיי"ש:

והנראה לפי דעת הש"ך חו"מ (סי' קצח) דלא מהני קנין חצר אלא היכי דהי' החצר שלו מקודם אבל לא היכי דקנינו וחצרו באין כאחת והקשו עליו מגיטין (דף עז) דאמרינן גיטה וחצרה באין כאחת וע"ז תי' הקצוה"ח דשאני חצר דאיתתא דמשום יד אתרבעי לכן אמרינן גיטה וחצרה באין כאחת כמו דאמרינן גיטה וידה באין כאחת משא"כ חצר דגברא דמטעם שליחות היא לכן בעינן שיהי' החצר שלו מקודם ולא שיקנה לו החפץ והחצר כאחת עיי"ש:

ולפ"ז ניחא נמי קו' הקצוה"ח הנז' דהא באמת הקשה המהרי"ט על הרשב"ם הנז' דנימא דבשעה שהמפקיד מקנה לו החפץ ה"נ מקנה לו החצר, וצ"ל הא בכה"ג לא מהני קנין חצר כדעת הש"ך הנז'. וממילא מיושב קו' הקצות הנ"ל דבאיתתא דקיי"ל דחצר משום יד אתרבאי ומהני שניהם יחד שפיר קאמר כגון דקאי בחצרה ומהני מטעם יד וקנתה הטלה והחצר ביחד ובלאו הכי הסוגיא בע"ז הא קאי לרבי יוחנן וכמ"ש התוס' שם בד"ה בזונה נכרית ור"י לשיטתו בב"מ (דף י) גם חצר דגברא משום יד ומהני שניהם כאחד ומיושב היטב:

ב) ודע דאף דחצר משום שליחות אתרבאי. ובשליח קיי"ל דהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה לדעת רש"י. *) מ"מ בחצר לא שייך זה כלל: ועפ"ז יתפרש הא דנדרים (דף לד ע"ב) אמר רבא היתה מונחת לפניו ככר של הפקר נטלה וכו' מעל וכתב שם הר"ן דאיהו מעולם לא קנה את הככר ומשום הכי חשוב מוציא מרשות הקדש והו"ל כמגביה מציאה לחבירו דקנה חבירו ולא הוא עיי"ש וברא"ש ז"ל עיי"ש:

ולכאורה קשה לי הא מרא דהאי שמעתתא הוא רבא. וכבר כתבו התוס' בב"מ (דף י) ד"ה איתבי' וכו' דרבא קבלה מר"נ דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה חבירו:

אמנם להנ"ל ניחא דשאני חצר דקונה גם בתופס לבע"ח וה"ה ד' אמות דהוי חצרו וקנה להקדש מטעם חצר ועיין מקצת החושן (סי' ר) ושם (סי' רסט) ובבית אפרים (סי' סו) ובשו"ת הגרע"א (סי' קלג) דהביא דברי הנמוקי יוסף שהקשה דאמאי חצר קונה את המציאה הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ומיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' ל"ש בחצר ותי' משום מידי דזכות קונה חצר מטעם יד עיי"ש ומה שהקשה הגרע"א הא חצר דגברי משום שליחות היא ולא משום יד כבר האריך בזה הטעם המלך דאינו מוכרח עיי"ש בה' גניבה שמביא דברי הנוב"י בזה:

ובזה יש ליישב קו' התוס' יו"ט שהביא הקצות שם שהקשה דאמאי חצר אינו קונה להקדש משום דאין יד להקדש כמ"ש התוס' ב"ב (דף עט ע"א) הא מצינו שליחות להקדש כמו הני כהני שליחי דשמיא נינהו ויקנה מטעם שליחות עיי"ש:

ולדברי הנמוקי יוסף ניחא בפשיטות דממ"נ אי מטעם שליחות אין קונה דהוי תופס לבע"ח ואי משום יד כמ"ש הנ"י שוב ל"מ להקדש דאין יד להקדש וזה ברור וא"כ יצא לנו מזה דאם הי' מונח חפץ שלו בתוך חצרו ואמר יזכה חצרי להקדש דאז קנה ההקדש מטעם שליחות דל"ש בזה תופס לבע"ח דהא הקדיש מה שהיא שלו וי"ל דבכה"ג בלא"ה קונה מטעם דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ועיין בשו"ת חתם סופר חאו"ח (סי' מ"ד) מה שמיישב קו' התוס' יו"ט הנ"ל ואכמ"ל:

ג) ואגב אכתוב ליישב מה דקשה דמה בעי הש"ס בנדרים (דף ל"ה) אי כהני שליחי דידן או שליחי דרחמנא תיפשט לי' מהא דפסחים (דף יז) דם שנטמא הורצה. ועיין ביבמות (דף צ ע"א) דאפילו במזיד. וקשה הא אין שליח לדבר עבירה. וע"כ דשליחי דשמיא נינהו ומצאתי בשו"ת נוב"י (סי' פ) שהעיר בזה:

ונראה לפמ"ש רש"י בב"מ (דף ח גבי שותפין שגנבו דלהכי לא שייך אין שליח לד"ע. משום דמיגו דמהני לגבי דידי' ה"נ לגבי אחריני עיי"ש ולפ"ז נראה דבשנים שעשאו שליח ולמשלח א' יש עבירה מה שאין כן להשני אמרינן מיגו דמהני השליחות לגבי המשלח דליכא גבי' עבירה ה"נ מהני לגבי האחריני ולפ"ז למה דמבואר בתוס' יומא (דף יט ע"א) דמה דמבעיא לן אי כהני שליחי דידן נינהו או שליחי דשמיא היינו אי גם שליחי דידן נינהו אבל זה פשיטא לי' דבודאי שליחי דשמיא נינהו רק הספק אם גם שליחי דידן נינהו יעי"ש וא"כ ל"ש אין שליח לד"ע משום מיגו דמהני השליחות לשמיא ה"נ לגבי דידן:

שוב ראיתי דיש להוכיח כסברא הנ"ל דאמרינן מיגו בדין אין שליח לד"ע. מהא דעבודה זרה (דף כא ע"א) ישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לעכו"ם טול חלקך בשבת וכ' רש"י ז"ל לפי שנעשה שליחו על חצי היום וקשה הא אין שליחות לעכו"ם ולדבר עבירה [ומה שהקשה בפתח הבית דמה מדייק אבל לכותי שרי דלמא רבותא היא עכו"ם אף דאין שליחות לעכו"ם י"ל דהא דעת המחנה אפרים דפועל עדיף א"כ אדרבא עכו"ם פשיטא יותר לאיסור דאין שליח לד"ע לא שייך בעכו"ם אפי' למ"ד אי בעי עביד וכמבואר במל"מ וגם י"ל דבחוה"מ שהוא דרבנן ובדרבנן דעת המהרי"ט דיש שליח לד"ע] ד) עוד יש לתרץ קו' הנוב"י הנ"ל דיש לומר דכהן הוי כפועל דיש לו שכר עבודה דהא העורות שלו הן. עיין רש"י ר"ה (דף כח) ובפועל הא לא שייך אין שליח לד"ע וכדאמרינן בב"מ (דף י) שאני פועל וכו' וכמו כן ל"ש אין שליח לד"ע כמו דל"ש התופס לבע"ח וכמ"ש האחרונים וזה פשוט:

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בצאן קדשים דתפשט דכהני שליחי דרחמנא מהא דאמרינן בחולין (דף יג) איש איש לרבות העכו"ם שנודרין נדרים ונדבות בישראל. ואי נימא דשליחי דידן אין שליחות לעכו"ם:

ולהנ"ל מיושב היטב דהא כהן יש לו דין פועל. וכבר חדית לן המחנה אפרים בה' שלוחין דבפועל ל"ש אין שליחות לעכו"ם:

ועפ"ז ניחא נמי דברי רש"י מנחות (דף סא ע"ב) ד"ה שהתנופה וכו' ויכולים עכו"ם ונשים לעשות כהן שליח. ותמוה דהא אין שליחות לעכו"ם. ולהנ"ל ניחא דהכהן הוי פועל. [אמנם יקשה ע"ד רש"י דמ"מ מצד מי איכא מידי לא מהני וצ"ע] ובפועל יש שליח לעכו"ם כדברי המחנה אפרים הנ"ל: ובאמת דיש להוכיח כדברי המחנה אפרים הנ"ל מדברי התוס' שבועות (דף ג ע"א) ד"ה ועל וכו' שכתבו דאפילו רב אדא מודה דהיכי דהמקיף לא הוי בר חיובא דהניקוף חייב דאל"כ אמאי לא אמרינן בב"מ (דף י) איש דאמר לקטן או לעכו"ם אקיף לי גדול והקשה בשער המלך בה' מלוה ולוה דתיפוק לי' דאין שליחות לעכו"ם ולקטן ומה תליא אי אין שליח לד"ע עיי"ש אמנם אי נימא דפועל שאני ויש שליחות לעכו"ם שפיר הוי נ"מ כנ"ל אך אי נימא דגם לענין אין שליח לדבר עבירה פועל שאני לא יתכן זה:

אמנם היותר נראה עפימ"ש הנמוקי יוסף בפ"א דב"מ דקטן שאין לו יד הוי כחצר וחייב המשלח והקשה הש"ך (בסי' קפ"ב) הא אין שליחות לקטן. והביא ראי' מהא דהשולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן דפטור מדיני אדם. הרי דקטן אין לו דין חצר. ותי' בשו"ת בשיבת ציון (סי' נג) עפ"י מה שאמרו במעילה (דף כא) דבשליח חרש שוטה וקטן בעל הבית מעל ופריך הש"ס והא אין שליחות לקטן ומשני עשאן כמעטן של זיתים הרי דהיכי דניחא לי' להמשלח אז אפי' שלח ביד מי שאינו בגדר שליחות חייב וא"כ ה"נ מיירי הנמוקי יוסף ולא כן הוא בהשולח את הבערה דלא שלחו להבעיר אלא להעביר את הגחלת ממקום למקום ואמנם היכי דניחא לי' ואתעביד שליחותי' חייב עיי"ש:

ולפ"ז יובן דברי התוס' הנ"ל דודאי הסברא הנ"ל דעשאן כמעטן של זיתים לא מהני רק לענין אין שליחות לקטן ולעכו"ם אבל לא לענין אין שליח לד"ע. וראי' דבקדושין (דף מב) פריך באמת מהא דאמרינן שלח ביד חרש ושוטה וקטן בעה"ב מעל דנימא אין שליח לדבר עבירה ולא משני כסברא הנ"ל דעשאן כמעטן של זיתים וכמו דמשני כן על הך דאין שליחות לקטן. וע"כ דלענין אין שליח לד"ע לא שייך כן. וא"כ מיושב היטב דברי התוס' דשפיר מקשו דאמאי לא אמר הנ"מ באיש דאמר לעכו"ם ולקטן אקיף לי גדול דבכה"ג דניחא לי' דאתעביד שליחותי' ל"ש אין שליחות לקטן ואין שליחות לעכו"ם ורק לענין אין שליח לד"ע לא שייך כן:

ואולם אכתי יש לתמוה דעדיין לא יונח האי דב"ק (דף נא) בור של שני שותפין היכי משכחת לה וכו' אי דשני שליח וכו' ותמה הרשב"א דלוקמא ע"י עכו"ם ותי' דאין שליחות לעכו"ם ואם איתא אכתי משכחת לה היכי דניחא לי' דאיתעביד שליחותי'. וע"כ דדעת הרשב"א דלענין אין שליחות לעכו"ם ל"ש זה. ועדיין הדבר צריך תלמוד ואכמ"ל:

ה) ודע שהלחם משנה בה' עכו"ם תמה ע"ד הרמב"ם במ"ש שם דעושה עכו"ם לעצמו או שמצוה לעשות לוקה דהא הוי לאו שאב"מ. ותי' דהואיל שליחו של אדם כמותו הוי כמו עביד מעשה בידים ולוקה ולכאורה הא אין שליח לד"ע ומצאתי בס' מנחת אהרן סנהדרין (דף כה) שהעיר בזה עיי"ש:

ואמנם למ"ש לעיל דבפועל ל"א אין שליח לד"ע ולעכו"ם הדבר נכון מאד די"ל דהיינו שמצוה לעשות של עכו"ם בשכר דיש שליח לד"ע ודוק ו) ועיין בתוס' ב"ק (דף עט) דבשליח שוגג לא אמרינן אין שליח לד"ע יעיי"ש וראיתי להקצות החושן ה' גניבה שהוכיח דגם היכי דהשליח שוגג אין שליח לד"ע מהא דב"ק (דף לב) דאמרינן דטעו דיינא גופא ואמאי שליח גולה נימא שליחו של אדם כמותו ואי דאין שליח לד"ע הא הכא השליח הי' שוגג וע"כ דגם שוגג אין שליח לד"ע. עיי"ש:

אך נראה דהנה בשיטת התוס' הנ"ל קשה מהא דב"ק (דף נא) דפריך בור של שני שותפין היכי משכחת לה אי דשויא שליח אין שליח לד"ע ולמה לא משני דמיירי שהשליח שוגג וראיתי להנוב"י סי' ע"ח דבנזיקין דחייבה התורה אשוגג כמזיד גם בשוגג אין שליח לד"ע דחשוב בר חיובא בשוגג כמו מזיד ודווקא היכי דהתורה חייבה רק במזיד ולא בשוגג בזה שאני שוגג ממזיד עיי"ש:

ולפ"ז גם מהנ"ל לא קשה דהא בגלות דחייבה תורה אשוגג בשוגג ג"כ אין שליח לד"ע כמו במזיד ומיושב קו' הקצות החושן הנ"ל:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה