אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן מח

סימן מז

זר ששימש:

א) ביומא (דף לב) ותניא כל עבודות יום הכפורים אינן כשרות אלא בו. ראיתי בס' שער המלך בפ"א מעיוה"כ שחקר בכהן הדיוט ששימש ביום הכפורים אם דינו כמו זר ששימש וחייב מיתה בידי שמים דאהדרי' קרא לאיסורא קמא או דלמא דליכא רק לאו הבא מכלל עשה עיי"ש:

ולפענ"ד אין כאן ספק כלל למה שראיתי דבר חדש בחינוך (פ' קרח) דכמו דהדין דמשורר ששוער במיתה כן כל כהן שסייע לחבירו הכהן במלאכתו שחייב מיתה יעו"ש היטב וא"כ פשוט דכהן הדיוט ששימש ביוה"כ דחייב אף על עבודה שאינה תמה דזר פטור מ"מ כהן הדיוט חייב דלא גרע מכהן שסייע במלאכת כהן חבירו ה"נ כהן הדיוט שעשה מלאכת כ"ג ביוה"כ וכמו בעבד עבודת הלוים חייב כן בעבד עבודת כהן גדול:

אמנם לא משמע כן במנחות (דף טז ע"א) תרגמא ר"ח בשתי דעות עיי"ש ברש"י ז"ל דאחד הקטיר קומץ וחבירו הקטיר לבונה וכו' יעו"ש ומבואר דגם בעבודה אחת הי' עובדים שני כהנים ועיי"ש במנחות (דף ז ע"א) א"כ הוצרכת ג' כהנים אמר לי' ותהא צריכה י"ג כתמיד. אך יש לחלק בפשיטות כמובן ואכמ"ל:

ב) ואגב אכתב דבהא דזר ששימש בשבת הקשה בשו"ת חמדת שלמה (סי' יז) דהוי מקלקל בהבערה כיון דזר מחלל עבודה. והגאון מליסא השיב לו דמ"מ אם עלה לא ירד ותפסו החמדת שלמה דמבואר ברמב"ם דזר שסידר המערכה פורקה יעיי"ש:

אך באמת למה דמבואר בירושלמי פ"ב דשבת דמיירי בעיכול אברים ופדרים שהי' מתעכלין על המזבח כל הלילה והיינו דמיירי שהפך בצינורא דקירוב עבודה הוא וגם לענין שבת מחייב בכה"ג היכי דעומד על האש והיפוך בה ובישול בחדא שעה וכמ"ש הריטב"א שבועות (דף יז) ועיין בפ"מ שהעיר בזה אך לא הביא דברי הריטב"א הנ"ל. וא"כ דמיירי בכה"ג מיירי בודאי שמשלה בו האור. דאי לאו הכי הא איברי חול אין מקריבין בשבת ובכה"ג שמשלה בו האור הא אף פסולין אם עלו לא ירדו וכמבואר ביומא (דף מו). ומיושב גם בזה מה שהקשו הא לענין הבערה חייב בכל שהו. ולענין חיוב זרות השיעור בכזית. ולשיטת הירושלמי הנ"ל דמיירי שהפך בצינורא והחיוב מחמת קירוב עבודה. א"כ אין החיוב בכמות אלא באיכות ולא שייך בזה שיעור כנ"ל וז"פ:

ג) ועיין במדרש (פ' אחרי) תני רבי ישמעאל לפי שהיו ישראל אסורים בבשר תאוה במדבר לפיכך הזהירן הכתוב שהן מביאין קרבנותיהם והכהן שוחט ומקבל אעפ"י שהי' הבעלים יושבים ומחשבים כל היום אין הכל הולך אלא אחר השוחט עיי"ש. והנה מה דאמר דהכהן שוחט אעפ"י דשחיטה כשרה בזר יתכן עפ"י דברי שו"ת ושב הכהן דבמדבר דהי' אסור בשר תאוה הוי שחיטה עבודה דכל הטעם דשחיטה לאו עבודה משום דנוהגת גם בחולין וכמ"ש תוס' יומא (ל"ב ע"ב) ועי' זבחים (יד ע"ב) ובמדבר לא שייך זה עיי"ש. אמנם זה דאמר אעפ"י שהי' הבעלים יושבים ומחשבים כל היום צריך ביאור ונראה פשוט עפ"י מדרש רבה שם לפי שהי' ישראל במצרים להוטים אחרי ע"ז והי' מביאין קרבנותיהן לשעירים וכו' אמר הקב"ה יהי' מקריבין לפני בכל עת באוהל מועד עיי"ש ועיין באור שמח פ"ד מה' שחיטה ואז הי' החשש דסתם מחשבתן לעכו"ם ולכן הי' הכהן שוחט ואין הכל הולך אלא אחר העובד וכבר ראיתי בכתבי יד הגאון מו"ה יהושע זצ"ל מקוטנא בעל ישועות ישראל שהקשה לר"א דס"ל אפילו שחטה לאכול לעכו"ם מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת עכו"ם לע"ז א"כ איך אמרינן איש איש שנודרים נדרים ונדבות כישראל דלמא חישב לעכו"ם ע"כ קושיותו ולזה י"ל דס"ל כר"ע במנחות (דף עג) דאין מקריבין אלא עולה בלבד. וכבר כתבתי דמדברי רש"י בחולין (דף ) משמע דהא דס"ל לראב"י זה מחשב וזה עובד הוא דווקא בשלמים דהבשר שייך לבעלים. ועכו"ם הא אין מקבלים מהם רק עולות ודוק:

ד) ודע דאף דלר"ע בשר נחירה אישתרי במדבר. מ"מ קדשים ודאי דבעי שחיטה דהרי להדיא כתיב ושחט וז"פ:

ולפ"ז נראה דבפסולי המוקדשין דאמרינן בקדושין (דף יג) אפסולי מוקדשין מעיקרא אית בהו מעילה כו' פרקינהו מעילה לית בהו גיזה ועבודה אסירו דגם לענין שחיטה דינם כמו קודם פדיון דהי' טעונים שחיטה. ולכך כתוב גבי פסולי המוקדשין תזבח ואכלת בשר להורות דגם באיפסלו אפי"ה לענין שחיטה דינם כקדשים ולא כחולין להתירם בנחירה בעלמא כנ"ל:

ומיושב קצת בזה קו' התוס' בחולין (דף יז) דהקשו דהו"ל לאוקמא קרא דהיתר נחירה בבעל מום. ולהנ"ל אם נימא דלר"ע נאסר בשר תאוה והי' ענוש כרת אם שחטו בחוץ כמו שפירש"י (בחולין שם) א"כ כיון דכבר חל עליו שם קדשים וטעון שחיטה שוב גם אם נעשה בעל מום טעון שחיטה ואכמ"ל:

ה) ודע דראיתי במדרש רבה (פ' אחרי) אהרן הי' נכנס בכל עת שירצה וביאר הגר"א מווילנא ז"ל דגם בכל השנה הי' רשאי ליכנס לפני ולפנים בכל עת שירצה ורק בקרבנות הללו עיי"ש:

ויש להעיר לפי זה מהא דיומא (דף נג) שכתבו התוס' שם בשם רבינו מנחם דמעלה עשן לא הי' אלא בקטורת שנכנס בה לפני ולפנים ותמהו התוס' עליו דהא בהדיא אמרינן אין לי אלא ביום הכפורים בשאר ימות השנה מנין ת"ל וכסה והרי מקרא הזה ילפינן דהי' מעלה עשן ומוכח דה"ה בכל שאר ימות השנה נמי הי' נותן בה מעלה עשן עיי"ש:

אמנם להנ"ל י"ל פירוש הש"ס אין לי אלא ביום הכפורים בשאר ימות השנה מניין והיינו אם אהרן נכנס בשאר ימות השנה נמי הי' נותן בה מעלה עשן תבל לעולם רק בלפני ולפנים [ועיין במשנה ריש שבועות שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר. דלמה לא תני יום הכפורים. ולהנ"ל הכוונה דהיכי דהוי תרתי שעיר הנעשה וגם יום הכפורים אז מכפר לאפוקי שאר ימות השנה בלא יום הכפורים אף אם נעשה בפנים אינו מכפר. ומוכח ממשנה כמדרש הנ"ל] אפי' בשאר ימות השנה:

ומיושב עוד בזה מה שהקשו דמה פריך ות"ל משום ביאה ריקנות. הא לרבי דס"ל דיום הכפורים מכפר בלי תשובה. א"כ משום ביאה ריקנית הא יום כפור מכפר ומשום מעלה עשן הא הוי כרת דיומא דמודה רבי. עיין הקדמת ים התלמוד ולהנ"ל אין זה כרת דיומא דגם בשאר ימות השנה הי' מעלה עשן. ובאהרן שנכנס דגם בשאר ימות השנה נותן מעלה עשן כנ"ל. ועיין עוד ביומא (דף) ) אי נמי כהן גדול קמא היא דבעי פרישה ופירש"י ז"ל אהרן לבדו כל ימיו דלשון כל ימיו אינו מובן ולהנ"ל הפי' כל ימיו אפי' בשאר ימות השנה ולאו דווקא ביום הכפורים ואכמ"ל:

ו) ואגב אכתב מה שיש לעיין בלאו דכל אדם לא יהי' באוהל מועד אם הוא פסול בקרבן ועבודתו פסולה או דהיא לאו על האדם שלא יהי' באוהל מועד ונ"מ אם הי' שם עכו"ם או גר תושב (אם נימא דאדם דווקא ואתם קרוין אדם ולא עכו"ם) ואם נימא דהוא פסול בקרבן א"כ לפי דברי הירושלמי [המובא בתוס' ישנים (דף י"ט) עיי"ש] משום דקטורת לא נעשית כהלכתו הי' רשאין לכנוס א"כ כיון דפסול עבודה שוב ליכא לאו ורשאי אחר לכנוס. ואתי שפיר מה דמוני המצות השמיטו לאו זה וכבר שמעתי שהגאון מקוטנא [מוהר"ר יהושע זצ"ל] עמד על זה מדוע השמיטהו ולהנ"ל אתי שפיר ואכמ"ל:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה