אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן מו

סימן מה

הואיל ואישתרי:

א) עיין יבמות (דף ח) דהיכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי הואיל ואשתרי אישתרי וכו' עיי"ש ויש להעיר בהא דאמרינן שם (דף עט) כגון שנפלה לו ואח"כ נפצע ולכן סובר ר"ע דסריס חולץ ואמאי לא נימא דמותרת אפילו להתיבם מטעם הואיל ואישתרי אישתרי וכעין זה הקשו האחרונים דאמאי שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול דלא יכנוס כמבואר ביבמות (דף סא) דנימא הואיל ואישתרי אישתרי עיי"ש [ובאמת דלפ"ז יתיישב קו' המהרש"א ביבמות (דף לג) שהקשה דאמאי לא משכחת בת אחת דטומאה הא הותרה בצבור ובנעשה בעל מום באין איסור טומאה ואיסור בעל מום בבת אחת ולהנ"ל י"ל דהואיל ואישתרי אישתרי דאפילו בשני שמות ס"ל לסתמא דגמרא דהואיל ואישתרי אישתרי]. וא"כ קשה ה"נ נימא כנ"ל וכן יקשה לכאורה דכהן הדיוט שמת לו מת ונתמנה להיות כהן גדול נימא הואיל ואישתרי אישתרי:

אך י"ל דהבדל יש בין אחות אשה וכה"ג. דדווקא באחות אשה הואיל דכיילינהו קרא לענין כרת חשוב כשם אחד אבל בעלמא לא ועי' בלקוטי הגאון רע"א שכתב כעין זה:

ולפ"ז י"ל דה"נ לענין הואיל ואישתרי אישתרי דאפילו לסתמא דגמרא דאמרינן גם בשני שמות הואיל ואישתרי אישתרי מ"מ דדוקא באחות אשה ואשת אח ולא בעלמא ומיושב כל קושי' הנ"ל:

ומיושב ג"כ מה דיש להעיר בהא דיומא (דף פג) גבי חולה ביום הכפורים דמבואר בשם דמאכילין אותו אפילו דברים טמאים. דאדרבא דברים טמאים עדיפי דבזה שייך לומר הואיל ואישתרי קודם יום הכפורים אישתרי נמי ביום הכפורים משא"כ דברים המותרים עיי"ש וכבר העיר בזה ביד המלך ולהנ"ל דבכה"ג דלא כיילינהו קרא והוי שני שמות גמורים לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ניחא:

ב) ובעיקר קו' היד המלך נראה דבלא"ה לק"מ דהא חולה דחוי' היא ורק הואיל ואישתרי אמרינן והואיל ואדחי אדחי ל"א. וראי' מדברי הרשב"א בקדושין (דף כ) בהא דאמרינן גבי כהן גדול ביפת תואר דביאה שני' נמי מותרת מטעם דהואיל ואישתרי אישתרי והקשה הרשב"א לשמואל דס"ל ביאה שני' אסורה דמ"ש מיבום ותי' דשאני יבום דהואיל ואישתרי אישתרי משא"כ הכא לא דיברה תורה *) אלא כנגד יצר הרע ואטו אם נימא גבי חולה דמאכילין אותו עד שיאירו עיניו דגם אח"כ מותר מטעם הואיל ואישתרי עיי"ש וכוונתו דבמקום דהוי רק דחוי' לא אמרינן כן וה"ט דחולה דאסור אח"כ וא"כ מיושב קו' יד המלך הנ"ל:

ג) ואגב אכתוב מה שהקשו בסוגיין היכי ס"ד דלכהן מותר טריפה ונבילה א"כ היכי נפרנס קרא דונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. הא אסור להם בני מעים כבחולין (דף לג) וטריפה פטור מן המתנות. עיין באחרונים: **) ונראה דלק"מ דלפי ס"ד דכהן מותר בטריפה ודאי גם טריפה חייב במתנות דהא לא שייך לדרוש תתן לו ולא לכלבו דהא גם לדידי' שרי ועיקר מה דטריפה פטור מן המתנות מהך קרא נפקא. ובפרט לפי המבואר בספרי מזובחי הזבח כמ"ש הב"י (סי' סא) דלס"ד הוי זביחה שפיר וע"כ דלא דרשינן הכא לפי הס"ד ומיושב לנכון:

ד) מנחות (דף מה) סד"א הואיל ואישתרי מליקה אישתרי נמי נבילה קמ"ל עיי"ש והנה האחרונים האריכו בסוגיא זו דהיכי ס"ד דכהן יהי' מותר בנבילה דא"כ יקשה כמה קושיות. א) מה שהקשה בשו"ת ברית אברהם דא"כ הבני מעים יהי' אסורים להכהן כמו בנכרי עיין חולין (דף לג) והיכי אמרה תורה דינתן להכהן הזרוע והלחיים והקיבה. ב) הקשו דהיכי אמרה לא תאכל וכל נבילה לגר וגו' ולמה לא תנתן לכהן ועוד כמה קושיות. והדברים עתוקים:

אמנם חידוש על כולם שלא הביאו דברי רש"י שבת (דף יג ע"ב) שפירש דסד"א הואיל ואישתרי מליקת עוף אישתרי נמי מליקת חולין יעיי"ש ומבואר דס"ד רק מליקת חולין ובעוף דווקא הא בבהמה ונבילה ממש אפי' בעוף לא ס"ד דאישתרי וא"כ לק"מ כל הנ"ל אך אי קשיא לי מהא דחולין (דף קכ ע"א) דצריך הנפש לרבות השותה גבי חלב דאי אפשר למילף מחמץ ונבילה דהותר מכללו דחלב חי' מותר ופריך נבילה נמי הותר מכללו ופריך מה ניהו מליקה שאני כהנים דמשלחן גבוה קזכי עיי"ש. והשתא אי נימא דהותר להם גם נבילה גם אי נימא דהיינו דווקא מליקת עוף דחולין עכ"פ לא שייך משלחן גבוה קזכי וא"כ מוכח מקרא דהנפש דכהנים לא אישתרי להו רק מליקת קודש דמשלחן גבוה קזכו וא"כ ***) למה לי נבילה וטריפה וגו' לא יאכלו הכהנים וצ"ע:

ה) ובש"ס מועד קטן (דף טו) והא כהן גדול דכל השנה כרגל דמי דתנן כה"ג מקריב אונן. וקשה איך משכחת דין מצורע בכהן גדול כיון דכל השנה כרגל ואין רואין נגעים ברגל ומצאתי שהעיר בזה בדול"צ [וקדמו בקושיא זו הריטב"א בחדושיו] ותי' דמשכחת לה בערב פסח שכל הכהנים הי' טמאי מתים ונעשה אחד מהם מצורע ונעשה כ"ג דאמרינן מתוך שהותר לטומאתו הותר לצרעתו עיי"ש:

ולענד"נ למה דמבואר ברש"י הוריות (דף יב) ד"ה עבר וכו' וכי נצטרע אין לך מום גדול מזה. עיי"ש וכן מבואר בבכורות (דף מה) בעלי נגעים טהורים ועיי"ש ברש"י וא"כ הא לא מצינו דכהן טמא שנעשה בעל מום דנימא הואיל ואישתרי אישתרי ויהי' רשאים לעבוד בקרבן צבור וראי' עוד מדברי המוהרש"א יבמות (דף לג) דמשכחת לה בע"מ ששימש בטומאה באיסור בת אחת כגון שמעיקרא הי' טמא והיתר בקרבן צבור ואח"כ נעשה בעל מום דחשוב איסור בת אחת עיי"ש הרי דל"א מתוך שהותר בטומאה הותר נמי במומו וע"כ כמ"ש התוס' ביבמות (דף ח) דבב' שמות לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ועיין נדה (דף לד) התם רגל הוי. וי"ל קצת כהנ"ל דהכוונה דהי' כה"ג וגבי כה"ג כל השנה כרגל ואכמ"ל. וזה לא כביר העירני חמי הגנ"י ליישב דברי רש"י יבמות (דף ה) דנזירות הוי לאו שאינו שוה בכל משום דבכהן גדול דמצוה שלא יפרע ראשו א"א להיות נזיר ואכמ"ל בזה:

ומצאנו מכתב בכת"י הגאון האדיר מרן מאיר שמחה כהן מר חמיו של הרב המחבר וז"ל שלום וברכה לראש חתני הרב המפורסם בשמו הטוב הר"ר אברהם שיחי':

הנה תוס' יבמות (ה') וב"מ (ל ע"א) פלפלו אמאי אין עשה דהשבה דוחה ל"ת דטומאת כהן שאינו שוה בכל אף עשה ול"ת כמו בתגלחת מצורע ול"ת ועשה דאלמנה לכ"ג ופירשו דהיא ג"כ בכלל האיסור יעו"ש ולפי פסק רמב"ם דהמטמא כהן לוקה אם הכהן שוגג אם כן אינו דומה דשפיר טומאה הוי כשוה בכל דכל מי שמטמא לכהן עובר לא כן בתגלחת דאשה המגלחת פטורה ואכ"מ: דו"ש מאיר שמחה כהן עכ"ל:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה