ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן מה
התראת ספק:
א) ביבמות (דף פ ע"ב) אתמר אכל חלב מבן י"ב עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותו שעה ע"כ ומבואר דלרב נעשה גדול למפרע וקשה דא"כ למה לי הטעם דסריס אינו נעשה בן סורר ומורה משום דאינו נידון אלא בזקן דת"ל משכחת לה דהא כל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא ג' חדשים והשתא ממ"נ אם חטא אחר ג' חדשים והביא סימני סריס הא נעשה גדול למפרע ואי בתוך ג' חדשים הא הוי התראת ספק וכבר התעורר בזה המנ"ח יעו"ש:
ובאמת הדבר מבואר בירושלמי סוף פרק האשה שהלך (הלכה ח') שהקשה כן לרב דנתרי בי' בתוך ג' חדשים ומשני דאין מקבלין התראה על הספק עיי"ש ומשמע דהיינו טעמא דאין נידון משום סורר ומורה משום דהוי התראת ספק: ובזה מיושב דברי הרמב"ם והחינוך שלא הביאו דין זה דלשיטתייהו אזלו דפסקו דהתראת ספק שמי' התראה ומזה מוכח דלא כמ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ב חאה"ע דבמיתה לכ"ע התראת ספק לא שמה התראה ובאמת הסברא מוכחת כן דקטלא שאני. ועיין תוס' דאיגלאי מלתא למפרע ולא הוי התראת ספק דלכ"ע שמי' התראה. א"כ לכאורה לא יתכן דברי הירושלמי הנ"ל ומוכח דלא כהתוס'. וצ"ל גם בזה דקטלא שאני דלא *) מהני גם סברת איגלאי מלתא למפרע:
ומיושב בזה קו' השער המלך מהא דחולין (דף יא) גבי חובשין אותו י"ב חודש והקשו התוס' דהוי ה"ס ולא תי' דאיגלאי מלתא למפרע. ולהנ"ל קטלא שאני כדמוכח מירושלמי הנז' ואכמ"ל:
שוב ראיתי ברמב"ם פ"ז מה' ממרים (הלכה י"ב) דפסק דטומטם שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה סורר ומורה שנאמר כי יהי' לאיש בן עד שיהי' בן משעת התראה עכ"ל הרי דהתראת ספק לא שמה התראה הכא וה"ה סריס אינו נעשה בן סורר ומורה מהאי טעמא והדרא הקו' לדוכתא למה לא הביא הרמב"ם דין זה וצ"ע ושמעתי מח"א שהביא ראי' דע"כ סריס נעשה בן סורר ומורה דאל"כ למה לי קרא בטומטם שנקרע ונמצא זכר ת"ל דאפילו בנמצא זכר סריס היא כמבואר בבכורות (דף מ"ב) ובע"כ דלא קיי"ל כן ויפה כ'. ולדבריו מיושב דברי הרמב"ם והחינוך לנכון:
ב) ועיין תוס' חולין (דף יא) הקשו בהא דפריך וכי תימא דבדקינן לי' הא הוי התראת ספק עיי"ש והקשה השעה"מ הא התוס' עצמם ביבמות (דף פ ע"א) תי' דלא הוי התראת ס' באכל ואח"כ נולדו לו סימני סריס משום דאיגלאי מלתא למפרע ה"נ דכוותה ומה הקשו ולמה צריכין לתרץ דאתיא כמ"ד התראת ס' שמי' התראה עיי"ש:
אך נראה פשוט למ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד (סי' ט) דמה דסתרו התוס' עצמם להא דנדה (דף מו) דתי' דרוב מביאין ב' שערות בזמנם ולא תי' משום דאיגלאי מלתא למפרע משום דבאמת דמ"ש התוס' בנדה משום רוב כוונתם נמי משום איגלאי מלתא למפרע וכן מ"ש ביבמות דאיגלאי מלתא וכו' כוונתם נמי משום רוב דרוב שאין מביאין שתי שערות בזמנם סריסים המה נמצא דתירוצם בנדה ותירוצם ביבמות אחד הוא יעיי"ש:
ולפ"ז בחולין לס"ד דלא ידעינן רוב לא שייך תי' איגלאי מלתא למפרע דהיא נמי בצירוף רוב ולס"ד הא לא ידעינן רוב וז"פ:
ובזה ניחא הא דסנהדרין (דף סט ע"א) ובד"נ לא אזלינן ב"ר והא תנן בת שלש שנים ויום א' וכו' וחייבים עליה משום אשת איש ואמאי דלמא איילונית היא וכו' עיי"ש וקשה דלמא מיירי דחובשין אותה עד שתגדל ואי לא תמצא איילונית יהרג **) ואי דהוי התראת ספק נימא איגלאי מלתא למפרע ולפי הנ"ל ניחא דבד"נ דלא אזלינן בת"ר לס"ד לא שייך איגלאי מלתא למפרע כנ"ל:
ג) ודע דמ"ש התוס' כתובות (דף טו) דהיכי דהוא אינו יודע אם יבא לודאי איסור כמו זרק אבן לגו לכ"ע לא שמי' התראה ודווקא בנותר דיודע שיבא לודאי איסור אם יותר. וכן בהכה את זה וחזר והכה את זה וכו' עיי"ש דנראה ברור דה"ה אם יודע שיבא לידי איסור מכח רוב דחשוב כמו יודע שיבא לודאי איסור דהא רוב היא כודאי וזה נראה ממה דאמרינן שם כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ות"ל דאם נמי לאו כמחצה הא הוי התראת ס' וע"כ דאי כרוב לא חשוב התראת ס' למ"ד התראת ס' שמי' התראה דהא יודע שיבא לודאי איסור מכח הרוב ואכמ"ל:
ועיין בנוב"י מהדו"ת (סי' ע"ז) דאף דקיי"ל התראת ס' שמי' התראה היינו דווקא במלקות אבל במיתה לכ"ע לא שמה התראה. וכ' דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל במכות (דף טז) אי מחלקינן בין מיתה למלקות ולר"י מחלקינן ע"כ י"ל דמודה ר"י במיתה. יעיי"ש. ובזה יש ליישב מה שהקשה במנחת אהרן בסנהדרין (דף עז) מה דתימא התראת ס' היא גבי זרק צרור בכותל והא רבא ס"ל דהלכתא כוותי' דרבי יוחנן בכל דוכתי בר מהני תלת כמבואר ביבמות (דף לו) ור"י הא ס"ל התראת ס' שמי' התראה עיי"ש ולהנ"ל ניחא דבמיתה מודה ר"י ורבא הא פסק לכל מילי כר"י וא"כ ג"כ לענין זה דמלקות אינו כמיתה ובזה נסתר מ"ש הקצות החושן (סי' לח) ושם (סי' כח) דרבא פוסק כר"ל בדין חייבי מלקיות שוגגין דהא רבא דידי' פסק בכ"מ כר"י בר מתלת דמפרש שם. וצ"ל דשם רק מפרש טעמא דר"ל ולא ס"ל כאשר פסק ביבמות כר"י בכל מילי:
ובעיקר קו' המ"א הנ"ל הא המעיין בחולין (דף פא) בהא דאמר שם אלא אמר רבא וכו' אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים וכו' מ"ט דהוי התראת ספק וכו' ואזדא רבא לטעמי' וכו' הרי דאפי' במלקות ס"ל לרבא דהתראת ס' לא שמה התראה. כמ"ש בח"ס אבל צ"ע הא רבא פוסק כר"י ולר"י לא שמה התראה במלקות עכ"פ כמבואר במכות גבי שבועה שאוכל ככר זה היום וצ"ע: ד) ואגב אכתוב בהא דש"ס סנהדרין (דף עח) דהקשו התוס' אותו שעשאו גוסס אמאי פטור הא רוב גוססין למיתה ואמרינן בסנהדרין (דף סט) דהולכין בדיני נפשות בתר רוב עיי"ש ובדברי המהרש"א שם דהקושיא לרבנן דס"ל דהאחרון לא מחייב דסברו דבעינן עד דאיכא כל נפש א"כ הראשון שעשאו גוסס יהי' חייב יעו"ש:
ונראה דאימתי אמרינן דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב היינו ברוב שבא קודם המעשה וכעין שכתב הרמב"ם ז"ל לענין עד אחד שאמר שזה חלב דמוחזק האיסור על פיו ולוקין ועי' ירושלמי סוטה פ"א יעו"ש. וכעין מקלל אביו שכבר הוחזק מחמת הרוב שזה אביו אבל הכא בא הרוב אחר שעשאו גוסס דנימא רוב גוססין למיתה בכזה לא אזלינן בתר רוב בדיני נפשות ועי' בשב שמעתתא שמעתא ד' פ"ח יעוש"ה ומיושב קושית התוס' ה) ועיין מנחת חינוך (מצוה שא) דבזמן הראי' במקומות הרחוקים אם עשה מלאכה ביום טוב א' ואח"כ נתברר שיום חול הי' אינו לוקה דהוי התראת ס' אם נימא דבכה"ג לא הוי ה"ס וזה תליא בב' תרוצי תוס' שביבמות (דף פ) ונדה (דף מו) היכי דאיגלאי מלתא למפרע אי הוי ה"ס עיי"ש:
ובאמת זה מבואר בירושלמי יבמות פי"א סוף הפרק דנקט אם עשה מלאכה בב' יו"ט של גליות אי לוקה דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל אי מקבלין התראה על הספק עיי"ש ולמה לא נקט אם עשה ביום טוב א' מכלל דזה לא נכנס בגדר התראת ס' ודווקא בעשה מלאכה בב' יו"ט. ודמיא להכה זה וחזר והכה את זה דהכה שניהם וממ"נ עשה איסור אמנם ביום טוב א' לא הוי התראת ס'. וזהו למה שכתבו התוס' בסנהדרין (דף עט) בהא דאמרינן אי בחמשה ישראלים וחמשה כותים ס' נפשות להקל והקשו התוס' הא למ"ד התראת ספק שמי' התראה אי נתברר שישראל הרג נהרג ותי' דשאני הכא דאינו יודע אם יבא לידי ודאי אסור ומשמע דדווקא בהכה את זה וחזר והכה את זה דגם הוא יודע שעשה ודאי איסור אלא דהוי ס' למתרה וגם למותרה באיזה הכאה עשה איסור לא כן דגם הוא אינו יודע בשעת האיסור אם עשה כלל איסור א"כ אף שאח"כ נתברר שעשה איסור אין זה התראה ולכ"ע לא שמה התראה ולכך נקט הירושלמי דנקט מלאכה בב' ימים דדמי ממש להכה את זה וחזר וכו' דבודאי עשה איסור משא"כ ביום א' לא הוי התראה לכ"ע ואכמ"ל: ועיין עוד שם דבתשרי דאיכא רוב דמימות עזרא לא מצינו אלול מעובר אם עשה מלאכה והתרה בו בודאי לוקה עיי"ש ונראה דגם זה בכלל דברי התוס' דביודע שעשה ודאי איסור לא מחשב התראת ס' וה"נ עפ"י רוב הוי כודאי ואכמ"ל: