אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן מב

סימן מא

תרומה וחלה:

א) פסחים (דף מו) כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה עיי"ש:. וראיתי מקשין הא רבי אליעזר סובר בפ"ק דחלה והובא בסוטה (דף ל) דחלה נטילת מן הטהורה על הטמאה וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מה' בכורים (הלכה יד) עיי"ש וא"כ הא בידו ללוש עוד עיסה טהורה ולהפריש עליה והוא קו' עצומה:

ולענ"ד י"ל למ"ש התוס' בבכורות (דף יב) בהא דפרכינן שם דאמאי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה נימא כיון דאילו נטמא בת שריפה היא וכו' והקשו תוס' הא יכול להפריש מעיסה שאינה של שביעית וכיון כאן שאינו יכול להפריש מגופה חשוב כמו מחיוב על הפטור עיי"ש והיא מהירושלמי פ"ב דפסחים (הלכה ג') דהפריש חמץ על המצה אף דשיריים ניכרים מ"מ הוי מחיוב על הפטור כיון דמינה אינו יכול ועיין שם בדו"ח ובצל"ח שתמהו בגמרא דפסחים (דף לג) וכפי הנראה במחכת"ה הי' בהעלם דבר מהם דברי הירושלמי הנז':

ולפ"ז ה"נ בדין הפרשת חלה בטומאה ביו"ט דמינה ובה אינו יכול להפריש מצד איסור ה"נ ממקום אחר עליה. וכמו דא"י להפריש חמץ על מצה כיון דמינה עלי' א"י ה"נ כנ"ל וז"ב:

ב) עוד ראיתי מקשין בסוגיין למה דחקינן במאי דפליגי ר"א ור"י. נימא דפליגי בזה. דר"א לטעמי' דס"ל המזיק מתנת כהונה חייב וכדאיתא בחולין (דף קל) מדר"א ליקום וליתוב עיי"ש וא"כ הא יש בי' אחריות פשיעה דפושע כמזיק וכמו שהיא דעת הרמב"ם דאפילו הני שנתמעטו מתורת שמירה מ"מ בפשיעה חייבים דפושע מזיק היא. ולהכי עובר לר"א בב"י משא"כ ר"י י"ל דס"ל דהמזיק מתנת כהונה פטור וה"נ פושע כנ"ל:

ונראה דבפשיטות לק"מ די"ל דמה דדחקינן היינו לרב חסדא דלית לי' הואיל וכו' ורב חסדא הוא המ"ד דס"ל דהמזיק מתנת כהונה פטור כדאיתא בחולין שם (קל ע"א) והמעיין שם בגמרא יראה דלדידי' ה"נ ס"ל בן בתירה דהרי פרכינן שם מר"י בן בתירה דאמר משפט מלמד שהמתנות דין ומשני לה עיי"ש ומדלא אמר דב"ב ס"ל כר"א. הרי דלא ניחא לי' לאוקמא ב"ב כר"א וא"כ תקשה נמי אמאי אמר בן בתירה תטיל בצונן ומשמע דס"ל בהא כר"א כמ"ש הר"ן ולדידי' הא המזיק מתנת כהונה פטור. ושפיר צריך לאוקמא פלוגתא דר"א ור"י במילי אוחרי ואכמ"ל:

ג) עוד ראיתי להעיר בסוגיין דהנה בשו"ת הגאון רע"א (סי' ה) ובדו"ח שלו יצא לדון בדין הואיל היכי דאסור המאכל מדרבנן אם שייך מדאורייתא הואיל אי מקלעי לי' אורחים חזו להו מה"ת או כיון דס"ס האורחים לא יאכלו מפאת האיסור דרבנן לא שייך הואיל יעיי"ש שהביא דברי השאגת ארי' (סי' ס"ד) עיי"ש:

ובטורי אבן סוף חגיגה כתב דלר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת אמרינן הואיל גם בדבר האיסור כיון דחזי לאכול פחות מכשיעור וגם לר"י הא חזי לאכול שלא כדרך אכילה עיי"ש הרי דדעתו דאיסור דרבנן שייך בי' הואיל דהא ח"ש לר"ל ושלא כדרך אכילה לר"י עכ"פ מדרבנן אסור ואפ"ה אמרי' הואיל:

אמנם קשה עליו מירושלמי פ"א דביצה (הלכה ג) דר"ל גופא אמר שם דבישל ביו"ט נבילה לוקה עיי"ש הרי דלא אמרינן הואיל וחזי בפחות מכשיעור עיי"ש ולפמ"ש בגינת וורדים (כלל ) דבנבילה גם לר"ל אסור ח"ש מה"ת דאכילה דרשות לכ"ע כ"ש משמע ועיין בפרי מגדים בפתיחתו ליו"ד ריש ה' שחיטה ובחדושי רע"א ליו"ד וא"כ אין ראי' מהירושלמי הנ"ל דשאני התם דאפילו לר"ל אסור. אמנם יקשה דהא מותר שלא כדרך אכילה אפילו בנבילה כמו כל איסורים יעיין בפסחים (דף כד ע"ב) ואי דאסור עכ"פ מדרבנן עכ"פ מוכח דבאיסור דרבנן לא אמרי' הואיל. גם עיין במל"מ פ"ה מיסוה"ת דדייק מדברי התוס' קדושין (דף נז) [שהקשו דתהי' מקודשת משום דחזי להנות שלא כדרך אכילה] דשלא כדרך אכילה *) מותר לגמרי ויקשה מדברי הירושלמי הנז' ומוכח דאסור מה"ת שלא כד"א גם מוכח מהא דפסחים (דף ו) דשני דברים אינם ברשותו של אדם ואלו הן בור וחמץ והא חזי לי' שלא כד"א. וע"כ דשלא כד"א אסור מה"ת. וזה אין לומר הא חזי לי' פחות מכשיעור לר"ל דס"ל מותר מה"ת דהא מבואר בירושלמי פ"ו דתרומות (הלכה א) דמודה ר"ל באיסורי הנאה ועכ"פ מוכח מזה דשלא כד"א אסור מה"ת ואכמ"ל:

ד) והנה יש להביא ראי' דאמרינן הואיל גם היכי דאסור מדרבנן מהא דאמרינן בביצה (דף ד ע"א) אתא לקמי' דר"י מהו לטווי האידנא ולאכול למחר עיי"ש והקשה בספר שמחת יו"ט בשם הגאון בעל אורים ותומים זצ"ל הא מה דמותר לבשל ביו"ט מיו"ט לשבת ע"י עירוב תבשילין היא או משום דאמרינן הואיל או משום דמדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט כדאמרינן בפסחים (דף מו ע"ב) והיינו משום דקדושה אחת היא כמו שפירש"י וא"כ הכא דסובר דב' קדושות דאל"כ הא אסור ביצה שנולדה ביו"ט לשבת כדאמרינן בהדיא שם וא"כ ע"כ אין ההיתר רק משום הואיל והכא הא לא שייך הואיל דהא אסור עכ"פ לבו ביום יעיי"ש אמנם אי נימא דאיסור דרבנן שייך בי' הואיל דמדאורייתא חזי ניחא דהא מוקצה אינו אסור רק מדרבנן וא"כ דגם בו ביום אינו אסור רק מדרבנן שפיר שייך הואיל ומותר לבטל מיו"ט לשבת ודו"ק:

ועוד יש לומר דאף אי נימא דאסור מדרבנן לא יאכלו האורחים. מ"מ שייך הואיל באיסור דרבנן לשיטת הרשב"א יבמות (דף קו ד) דאיסור דרבנן ספינן לי' לקטן בידים. וא"כ שייך הואיל אי מקלע לי' קטן חזי לי' ואף דהרמב"ם בסוף ה' מ"א ס"ל דגם על איסור דרבנן לא ספינן לי' מ"מ י"ל דרש"י סובר כהרשב"א ומיושב קו' הנ"ל:

ה) ואגב אכתוב דבשו"ת הגאון רע"א שם הביא ראי' לדברי התוס' ביצה (דף ד ע"א) דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן. דאל"כ לאחרים דמקלע יו"כ ושבת בזה אחר זה עיין שבת (דף קיד ע"א) א"כ בשבת בתר יום הכפורים יהי' אסור כל המאכלים דהוקצה בין השמשות וע"כ דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן יעיי"ש. וצ"ע דהא כתבו התוס' בביצה (דף ו) דאיירי דלא כלו לי' חדשיו ולהכי הוי מוקצה דלא חזי לי' בין השמשות. וקשה הא שיטת התוס' עצמם דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן. ומצאתי שהעיר כן בשעה"מ ה' יו"ט והוכיח מזה דס"ל לתוס' דבאיסור דאורייתא אמרינן מוקצה גם מחמת יום שעבר ודווקא בדרבנן כתבו דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר עיי"ש וא"כ בשבת שאחר יום הכפורים דהוי מדאורייתא הדרא קו' לדוכתא. ועיין מוהרש"א שם דאם נולד עגל קודם יו"ט ויום ח' שלו היא ביו"ט אסור משום דלא חזי בין השמשות. והא הכא הוי מדרבנן דרוב אינם נפלים ובדרבנן הא לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ועיין נוב"י מהדו"ת או"ח (סי' יט) ובחיו"ד (סי' ד') ובשו"ת הגרע"א (סי' קצה) ואכמ"ל: ו) ודרך אגב אכתוב במה דראיתי בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק ח' או"ח (סי' טו) דכי שייך אחשבי' רחמנא היינו דווקא בשריפת קדשים דכל מי ששורפו מקיים מצוה לפיכך שייך אחבשי' אף שלא עשה מלאכה משום דמיגו דחשובה מלאכה לענין מצוה וכו' משא"כ בחמץ לא שייך אחשבי' דבאחר דלא עשה מצוה הרי לא שייך אחשבי' וא"כ לא עשה מלאכה ולא מצינו מה דיהי' מלאכה לזה ולא לזה יעיי"ש:

ולכאורה יש לתמוה על זה *) דאם נימא דנשים אינם מצוים על מצות עשה דשריפת קדשים א"כ לדידהו לא הוי מלאכה. וא"כ ה"נ לאנשים לא להוי מלאכה ועיין בשער המלך ה' פסולי המוקדשין דקדק מדברי החינוך דנשים אינם בעשה זו וקשה כנ"ל אך מדברי התוס' דקדושין (דף לד) מבואר דנשים חייבות בעשה זו שכ' דא"כ יהי' נשים רשאות לשרוף בשמן שריפה דהא לדידהו ליתא לעשה דיו"ט עיי"ש וקשה הא גם העשה דשריפת קדשים ליתא לגביהו וע"כ דנשים חייבות בעשה דשריפת קדשים **) אף דפטורות מעשה דיו"ט ועיין בפני יהושע שתמה כן אדברי התוס' דהא כמו כן פטורות מעשה דשריפת קדשים ומ"מ מדברי התוס' נראה דחייבות בעשה זו כנ"ל: ויש להביא ראי' לדברי הנוב"י הנ"ל מהא דפסחים (דף יג) תרומות טהורות לא ישרפו שמא ימצאו להן אוכלין. וכתב רש"י ז"ל שאם לא ימצאו להם אוכלין יאכילום למחר לכלבים עיי"ש. ותמוה דהא כ' רש"י עצמו דהיכי דחשוב ביעור ע"י כלבים ה"נ אסור וא"כ ה"נ נימא אחשבי'. וצ"ל כנ"ל דהא בתרומה טהורה איירי דאין מצוה לשורפו רק מטעם איסור חמץ ובחמץ לא שייך אחשבי'. אך יקשה מתליות דלכאורה שייך גבי' אחשבי' ואכמ"ל: ומ"מ יש לתמוה על הנוב"י הנ"ל מדברי המרדכי פ"ק דחולין שכתב לתרץ דברי רבינו אלי' דצריך לקשור קשר של תפילין בכל יום. והקשו תוס' בחולין (דף ט ע"א) דא"כ לא הוי קשר של קיימא ולמה אסור בשבת. וע"ז תי' המרדכי דהואיל דהתורה אמרה וקשרתם ומקרי קשר לגבי תפילין ה"נ לגבי שבת. עיי"ש וע"כ היינו משום דאחשבי' רחמנא וקראו קשר. וא"כ הא נשים דלא מצטוות בתפילין ולדידהו לא הוי קשר וא"כ מצינו מלאכה לזה ולא לזה ומוכח מזה דאמרינן אחשבי' גם כה"ג:

ז) ועיין בפר"ח או"ח (סי' ) דמש"ה לא אמרינן בשריפת קדשים מתוך משום דרחמנא אחשבי' וכו' יעיי"ש ויש להעיר מי גרע ממלאכה גמורה דמותר משום מתוך וה"נ אחשבי' אינו עושאו יותר ממלאכה וצ"ע:

הדרן עלך לדברי הנוב"י דמחלק בין קדשים לחמץ. דאף דשייך אחשבי' בקדשים דהכל מצוים לבערו מ"מ בחמץ לא שייך אחשבי'. ונראה ליישב בזה קו' הכ"מ שהביא הרב הפלאה בכתובות (דף ד) דהקשה על התוס' שתמהו דלמה המוציא חמץ ביו"ט כופה עלי' את הכלי. ולמה לא נימא מתוך. והקשה הכ"מ הא לא הוי צורך קצת דצורך מצוה לא חשוב צורך קצת דמה"ט אין שורפין קדשים ביו"ט אף דשייך בי' מתוך משום דלא הוי צורך קצת יעי"ש: ולהנ"ל י"ל דשאני קדשים משום דאמרינן אחשבי' ולא משום דהוי שלא לצורך די"ל דמצוה חשוב לצורך ועכ"פ חשוב צורך קצת ומותר משום מתוך. ורק משום דאחשבי' וכו' וא"כ בחמץ דלא שייך אחשבי' מהראוי שנימא בי' מתוך ואכמ"ל:

ח) ואגב אכתוב בהא דפסחים (דף לז ע"א) אין אופין פת עבה ביו"ט דברי ב"ש ובית הלל מתירין ומסיק מה פת עבה מרובה וכתבו התוס' שם דאתיא כר"א בר"ש ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת יעיי"ש. ויש לומר דאזלו לטעמייהו למ"ש השעה"מ דהא דממלאה אשה התנור פת אע"פ שא"צ אלא לחתיכה אחת היינו משום דקיי"ל דאמרינן מתוך ורק דבעי צורך קצת ולהכי כיון דהפת נאפה יפה כשהתנור מלא חשוב צורך קצת יעיי"ש וא"כ י"ל דזה לטעמייהו דס"ל מתוך משא"כ ב"ש דלית להו מתוך שפיר ס"ל דאין אופין פת עבה ביו"ט וז"פ:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה