אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן לט

סימן לח

דם:

א) עיין תוספות זבחים (דף מה ע"א) שהקשו דלמאן דס"ל אין איסור חל על איסור למה לי קרא למעט דם מנותר ופיגול עיי"ש ובגליון הש"ס להגרע"א ז"ל הקשה דלשיטת התוס' בכמה דוכתי דדם שבשלו אינו עובר עליו צריך קרא להיכי דבשלו עיי"ש ובאמת דכן הוא בירושלמי פ"ה דיומא (הלכה ו) אמר ר' זעירא הקריש דם איכא ביניהון. מאן דאמר אין לך אלא כפרת נפש בלבד וזה הואיל ואין בו כפרה יש בי' מעילה עיין פני משה] מאן דאמר אין לך בו אלא כרת נפש בלבד וזה הואיל ויש בי' כרת אין בו מעילה. והיינו דר' זעירא לשיטתו דס"ל במנחות (דף כא ע"א) דדם שבישלו אינו עובר עליו ומשמע מהירושלמי הזה דדוקא משום לאו דדם קדשים אינו עובר אם הקריש. (וכמבואר בפ"ק דכריתות (דף ד) דיש לאו מיוחד על דם קדשים] אבל מ"מ יש בי' כרת. ושפיר הקשו התוספות להך מ"ד דאפי' הקריש מ"מ אתמעט ממעילה ונותר ופיגול. ועיין שם בירושלמי משיבין ר' מאיר ור"ש לחכמים דס"ל אין מועלין בדמים. אלו מוכרן שמא אין תופס דמיהן. מה ביניהן. ומה בין דמיהן והיינו כיון דעדיין יש להקדש בו זכות וכדתנן ונמכרין לגננין לזבל ואמאי אין מועילין ובאמת זו קשה לשיטת החכמים וצריך להבין טעמם ונמוקם:

אך יש לומר למ"ש הרמב"ן גבי הקדיש בור ונתמלא מים דאין בו מעילה אף דחצר קונה להקדש. מ"מ לית בי' מעילה דבעינן שיבא ההקדש מכח מקדיש ולא שיבא ההקדש ממילא וכמו גבי קדשי עכו"ם דאין בהם מעילה לר"ש והיינו כיון דלא בא מכח אדם. וא"כ י"ל כיין דדם מתחילה אין מועילין בו. ושוב אח"כ אף שמכרן אין מעילה בדמיהן דהוי רק כמו אלו זכו ע"י חצר ולא מכח מקדיש דהרי בתחילה אין מועילין. ובזה יש לפרש סוף דברי הירושלמי דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועילין אם מכרן תופס דמיהן הדמים אם מכרן אינו תופס דמיהן [כן גרס הקרבן עדה] והיינו דבדישון מזבח הי' בו מעיקרא מעילה קודם שנעשה דשן לכן אח"כ אף שנעשה דשן מועילין בו לכתחילה ותופס את דמיהן משא"כ בדמים שלא הי' בהם מעולם מעילה נהנין ואינו תופס דמיהן ואכמ"ל:

ב) ואגב אכתוב בהא דפריך הש"ס (בשבועות כד ע"א) בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דמוקי לה כדברי הכל ותמהו התוספות שם בד"ה דמוקי וכו' דלימא טעמא דר' יוחנן משום דסבר ח"ש אסור מה"ת. ותי' דיכול לאוקמא בשלא כדרך הנאתן דאינו אסור אלא מדרבנן כמו ח"ש לר"ל וקשה לי טובא מתוספתא (פ"ג דשבועות) דשם אמרינן שבועה שלא אשתה ושתה יין של ערלה ושל כלאי הכרם חייב. וגם בזה קשה קו' הש"ס מושבע ועומד מהר סיני. ובזה ליכא לאוקמא בשלא כדרך הנאתן, דהא ס"ל לר' יוחנן בפסחים (דף כד ע"ב) דהכל מודים בכלאי הכרם דלוקין עליהו שלא כדרך הנאתן ובעל כרחך דאיירי בכולל. וה"נ מתניתין דידן צריך לאוקמא בכולל *) והוא קושיא נכונה:

ועיין שעה"מ פ"ה מה' יסודי התורה שהביא ירושלמי פ"ג דערלה דהעושה אספלנית משור הנסקל וחמץ בפסח אינו לוקה [ואף דכתבו האחרונים דבחמץ אסור שלא כדרך אכילה עיין מנחת חינוך (מצוה יט) אבל מ"מ ודאי דאינו לוקה] ומכלאי הכרם לוקה ויש לעיין לפ"ז בב"ק (דף מא) לכתוב לא יהנה. והא צריך למכתב בלשון אכילה לומר שאין אסור שלא כדרך אכילה ואפשר כיון דבנבילה גם כ"ש אסור כמ"ש הפרי מגדים בפתיחתו לה' שחיטה. מחמת מ"ע דוזבחת עיי"ש. א"כ גם בלשון אכילה אסור שלא כדרך אכילה דנבילה הוי ולענין מלקות גם בלשון לא יהנה ליכא מלקות דאין לוקין על הנאה ואכמ"ל:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה