ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן לז
דיני שמים:
א) יש להסתפק הא דאמרינן בדיני ממונות פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אי הכוונה דיש עלי' חיוב ממון בדיני שמים או עונש לחוד: ונראה דמה דאמרינן בש"ע חו"מ (סי' כח) היודע עדות לחבירו וכו' אם כבש עדותו חייב בדיני שמים היינו דצריך לשלם מה שהפסיד להבע"ד ע"י מה שכבש עדותו אבל לא עונש לחוד. ונראה להוכיח כן ממ"ש התוס' בב"ק (דף נו) בהא דהשוכר עדי שקר דדוקא שוכר אבל אמר אינו חייב בדיני שמים. והקשה הש"ך חו"מ (סי' לב) הא מבואר בקדושין (דף מג) דדינא רבא ודיני זוטא איכא בינייהו עיי"ש:
אמנם אם נימא דחייב בדיני שמים הכוונה דמלבד העונש יש עליו חיוב תשלומין. א"ש דברי התוס' דנהי דגם היכי דאין שליח לד"ע חייב עונש מדיני שמים אבל דין תשלומין אין עליו רק בשוכר ולא באמר וזה שכתבו דאומר פטור מדיני שמים היינו מחיוב תשלומין. מעתה י"ל דה"נ בכובש עדותו דקיי"ל דחייב בדיני שמים היינו נמי שמחייב לשלם מה שהפסיד להבע"ד שוב מצאתי להקצוה"ח (סי' כח) שכ"כ עיי"ש:
אבל יש לעיין מהא דפריך הש"ס בב"ק (דף נו) אילימא בי תרי חיובי מחייב דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו. והשתא מה קושיא הא מקרא לא שמעינן אלא עונש והכא איירי מדיני אדם וד"ש היינו לענין תשלומין ומזה מוכח דחיוב בדיני שמים היינו עונש. וכמו שפירש"י בגיטין (דף נג) גבי העושה מלאכה במי חטאת דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וכ' רש"י פרעניות לשלם לרשעים ומשמע דכל היכי דתני חייב בדיני שמים היינו עונש לבד דהא פריך שם ותו ליכא ומשמע דכל חיובי בדיני שמים שוו אהדדי ומשמע דבכולם שוה:
ועפ"ז נראה דאפילו אם נימא דלא כחוהרש"ל אלא היכי דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה וכמ"ש השעה"מ בסוף ספרו מדברי הראב"ד והחינוך גבי אבק ריבית הואיל דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה מ"מ זה דווקא היכי דאמרינן חייב לצאת ידי שמים לא כן היכי דתני חייב בדיני שמים אז לא מהני תפיסה רהכוונה רק עונש כנ"ל:
ובזה מיושב מה שדקדק השעה"מ בה' עבדים מהא דקדושין (דף כד) הכהו כנגד אזנו ואינו שומע אינו יוצא לחירות ומייתי שם הא דהמבעיט את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. וקשה כיון דחייב בדיני שמים למה אינו יוצא לחירות הא מהני תפיסה והעבד תפוס לעצמו עיי"ש ולהנ"ל חייב בדיני שמים לחוד וחייב לצאת ידי שמים לחוד דכל כה"ג דתני חייב בדיני שמים הכוונה עונש ובזה לא מהני תפיסה כנ"ל: