אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן לה

סימן לד

דחוי:

א) עיין תוספות סוכה (דף לב ע"א) בד"ה דאם נימא יש דחוי אצל מצות א"כ אמאי לולב של עבודה זרה נטל כשר ותי' דמיירי שנתבטל מערב יו"ט קודם שהגיע זמן המצוה דהיינו דהוי דחוי מעיקרא. עיי"ש וקשה לי דהא מבואר ביבמות (דף קג ע"א) דחלצתה בסנדל של ע"ז חליצתה כשרה. והרי התוס' כתבו בסוכה שם דע"כ בסנדל של ע"ז של עכו"ם ולאחר ביטול. והא בזה הדרא הקו' לדוכתא דנימא דחוי. ובזה ל"ש לומר דנתבטל מערב יו"ט. שוב ראיתי בס' ערוך לנר שעמד בזה ונראה דבירושלמי פרק מצות חליצה (הלכה ב) הכל מודים בסנדל של עיר הנדחת שהוא כשר דכתיב חלוץ הנעל מכל מקום. והיינו כיון דהמצוה היא בחליצת הנעל ולא בנעילת הנעל ודווקא היכי שהמצוה היא בהויות החפץ על האדם אז הוי החפץ המצוה ומשום מכתת שיעורי' אבל כשקיום המצוה היא בהסרת החפץ מעל האדם אזי אין החפץ מצוה ולא מיפסל משום כתותי מכתת שיעורי' כנ"ל:

וי"ל ה"נ סברא הנ"ל לענין דחוי דכי אמרינן דחוי אצל המצות דווקא בלולב דהמצוה בהויות החפץ כמו לולב דבגופו הוא יוצא ונטילה גופא מצוה והחפץ הוי המצוה ושפיר שייך ענין דחוי משא"כ בחליצה דהמצוה היא בהסרת והעדר החפץ והגם שאי אפשר לחליצה בלי שיוקדם הנעילה. מ"מ עיקר היא חליצת המנעל ובי' ל"ש דחוי ודו"ק:

ובזה מיושב ג"כ קו' הגאון מליסא גבי שופר של עולה דנימא דחוי כיון דקודם מעילה אסור לתקוע. ומה קאמר כיון דמעל בה נפקא לחולין דמ"מ השופר הזה נדחה קודם שיצא לחולין עיי"ש [ולכאורה י"ל בלא"ה כמ"ש התוס' בסוכה דמחמת שאינו שלו מעיקרא לא שייך דחוי והא בהקדש עיקר הטעם משום שהיא של גבוה] אמנם לפי הנ"ל מיושב היטב למה דאמרינן בירושלמי דשופר הגזול כשר משום דבקולו הוא יוצא או משום דכתיב יום תרועה יהי' לכם מכל מקום והיינו דעיקר המצוה הוא בשמיעת הקול והקול אין בו משום גזל וה"ה דל"ש בי' דחוי כיון דהקול הא לא נדחה ורק השופר היא דנדחה. ואין המצוה בהשופר רק בקול שלא נדחה וז"ב: ב) והנה ראיתי לגדול אחד שהדפיס בספרו בהא דאמרינן בחולין (דף ד) אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו הואיל ונדחה ידחה דמש"ה נקט דווקא דינו גבי חטאת ולא בשאר קרבן משום דבשאר קרבנות לרבי יוסי הגלילי דס"ל קדשים קלים ממון בעלים הוא א"כ אם יקנה את קרבנו לאחר א"כ ל"ש דחוי ואף דמחוסר הקנאה הא כתבו התוס' סוכה דבמחוסר הקנאה לא אמרינן דחוי משא"כ בחטאת שאי אפשר להקנות לאחר שאינו מחויב בה יעיי"ש. אבל באמת במח"כ דבריו ליתנייהו דהא כתב הקצוה"ח (סי')) דהא דמהני המכירה לאחר לריה"ג דס"ל קדשים קלים ממון בעלים היינו לענין שהלוקח יאכל הבשר. אבל פשיטא דקרב רק על שם הבעלים הראשונים דאל"כ יהי' נפסל משום שינוי בעלים עיי"ש וא"כ עדיין הוי דחוי. ויותר י"ל משום דיורש מתכפר מקופיא וכאיתא בזבחים משא"כ בחטאת דלמיתה אזלא. אמנם פשוט דנקט חטאת משום אידך בבא דהפריש קרבן ונשתטה דדווקא בחטאת דשוטה לאו בר קרבן הוא דלאו בר כפרה הוא משא"כ בשאר קרבנות פשיטא דמקריבין אף אם נשתטה ואף למ"ש רש"י הטעם משום דבעינן לרצונו די"ל דתלי בפלוגתא אי בעינן דעת בשעת הפרשה או בשעת הקרבה עיין עירוכין (דף כא) ובירושלמי פ' מי שאחזו דמדמה פלוגתא דר"י ור"ל דגיטין להא דדחוי ומשמע דמצוה להקריב קרבנו קודם שנשתטה דומיא דגט ואכמ"ל:

ג) ואגב אכתוב מה שיש להעיר למה שחדשתי ודנתי במ"א [והבאתיו בדיני אתנן] דאם נתן טלה ואח"כ נעשה איל עגל ונעשה שור כשר לקרבן דשינוי דממילא ג"כ קני ולא הוי אתנן ולכאורה למ"ד דבעלי חיים נדחין הא נדחה קודם שנעשה איל וקודם שנעשה שור:

אך נראה דלא שייך דחוי אלא בדבר שמיוחד למצוה דווקא כגון הדס ולולב וכסוי הדם וכן בקדשים משא"כ בשור חולין דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימו ואינו מיוחד דווקא לקרבן לא שייך דחוי. ועיין בפרי מגדים או"ח (סי' תקפ"ו) דדן בנרות שהדליקו לפני עבודה זרה וכיבן אח"כ דאסורין אח"כ לבית הכנסת משום דנדחו ולפי הנ"ל הא נרות אינם מיוחדים *) דווקא למצוה:

ד) כתב הרמב"ם פ"ח מה' לולב (הלכה) הי' ענביו מרובים מעליו כו' עבר וליקטן או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר. עיי"ש וכבר הקשה עליו הכ"מ דלמה לי אחד אחד כיון דלקטן לאכילה אפילו כמה ביחד נמי יעיי"ש וכבר ראיתי בספר ערוך לנר שחידש כיון דכל הטעם דאסור למעט משום דמתקן ולכך אין תיקון רק בענב אחד למשל אם יש לההדס ששים ענבים וחמשים עלים. גם כי מלקט תשעה ענבים אכתי אין כאן תיקון דהא אכתי יש אחד יותר מעליו ועל דרך זה יישב דברי הרמב"ם האלו יעיי"ש:

ולפענ"ד דדבר זה תליא בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת בשבת (דף צד ע"ב) גבי תולש סימני טומאה וכו' איתמר אחת משתים חייב אחת משלש רב נחמן אמר חייב רב ששת אמר פטור רב נחמן אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלה לה טומאה רב ששת אמר פטור השתא מיהת הא איתא לטומאה ועיין בתוס' שם בד"ה אהני וכו' [ובשו"ת תרומת הדשן (סי' מח) עיי"ש] דבאחת מארבע כ"ע מודים דפטור יעיי"ש:

הרי לך דאינו פשוט כ"כ דבלקט לאכילה שלא יאסר עד הענבה האחרונה. דגם אי נשתייר ב' ולקט א' אסור דאהני מעשיו דאי משתקלא האחרונה הרי אזלא לה הפסול. וכמו דבשבת חייב כה"ג ה"נ ביו"ט אסור ולוקה דאהני מעשיו לרב נחמן כנ"ל:

ולכן נראה למה דאמרו בירושלמי פ"א דמעשרות (הלכה ב) וכל השחורין כגון ענבי ההדס וענבי סנה משינקידו כו' משיעשו נקודות נקודות שחורות עיי"ש:

ובמנחות (דף כז ע"א) ד' מינים שבלולב שנים מהם עושין פירות ופירש"י אתרוג ותמרים והרי גם ההדס עושה פירות דהא מחייב במעשרות ולפ"ז אם נימא דהרמב"ם איירי בדאשחר ביו"ט וא"כ הא לא נגמר למעשר עד יום טוב ואין מעשרין ביו"ט. ולכן השכיל הרמב"ם וכ' במתק לשונו שלקטן אחד אחד לאכילה ומבואר כמה פעמים במעשרות גבי תאינה שעומדת בחצר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב המקלף בשעורים מקלף אחת אחת ואוכל עיי"ש. והובא בביצה (דף לד) ובבא מציעא (דף פט) הרי דאחת אחת הוי אכילת עראי ובכה"ג שפיר יכול לאכול בלי מעשר אך דלפ"ז צריך לומר דאשחור בערב יו"ט דאי ביו"ט כיון דנגמר מלאכתו ביו"ט מותר לעשר כמבואר בביצה (דף י"ג) ושם (דף לד) וכמו עיסה שנילושה בי"ט ואכ" והנה שמעתי אומרים בשם גדול אחד שלא רצה לצאת בלול בין הגדילין במדינתינו לפי שאינם עושין פירות ובקרא כתיב כפת תמרים אמנם המעיין ברשב"ם ב"ב (דף סט) ד"ה הוצין וציצין שכ' גם הם מיני דקלים וכדאמרינן ציני הר הברזל כשירות. ויש מפורשים שאין אלו טוענין פירות עכ"ל הרי דציני הר הברזל אינן טוענין פירות ומ"מ כשרות ללולב ואכמ"ל:

ה) ואגב אכתוב בהא דאמרינן בעירכין (דף ג) הכל חייבים בסוכה כהנים לוים וישראלים וכו' כהנים איצטרכא לי' סד"א הואיל וכתיב תשבו כעין תדורו וכו' עיי"ש ולמה לא אמרו סד"א הואיל ולחם הפנים אוכלין חוץ לסוכה דהא אינו נאכל אלא בעזרה ובודאי דלא הי' סוכה ובפרט למה דאיתא בילקוט על קרא דלא תטע לך אשירה וגו' אפילו סוכה וכו' והוי אמינא דאישתרי אכילת חוץ לסוכה לגבייהו **) וצ"ע ו) והנה בהא דקיי"ל דכל שבידו לא הוי דחוי ועיין בזבחים (דף לד) נראה לי דזה דווקא היכי דנראה ונדחה אבל היכי דהי' דחוי מעיקרא נהי דבכל דוכתי דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה מ"מ לענין בידו עדיף טפי נראה ונדחה כיון דבידו הרי לא נדחה מעולם וכעין זה כתבו התוס' בנדה (דף כב' א"נ התם איירי בלחים ונתייבשו כו' כיון שיכולין לחזור כמו שהי' טמאין יעיי"ש ובזה י"ל בבבא קמא (דף צד) גזז ראשון ראשון וצבעו מצטרף ואמרינן שם דשאני צבע הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון ולכאורה מה בכך שיכול להעבירו הא מ"מ נדחה ואינו חוזר ונראה אם נימא דיש דחוי אצל מצות אך הא בידו להעבירו וכל שבידו לא הוי דחוי. אך לפי הנ"ל דהיכי דלא הי' ראוי מעיקרא אף שבידו אינו מועיל והכא הא הוי דחוי מעיקרא כיון שמיד שגזז צבעו. וי"ל דמש"ה נקט גזז ראשון ראשון לא מבעיא אם צבעו לאחר גזיזת כולן דחייב ליתנו לכהן כיון שבידו להעבירו וכל שבידו לא הוי דחוי אלא אף דגזז ראשון ראשון ובכה"ג לא מהני בידו כנ"ל מ"מ אין דחוי אצל מצות אך באמת נראה כיון דיכול להעבירו ושוב לא הוי קנין דשינוי החוזר לברייתו היא וממילא שוב לא נדחה ופשוט ז) ואגב אכתוב מה שהעיר הגאון מליסא בהא דר"ה (דף כח) דשופר של עולה אם תקע יצא דנפיק בחולין ע"י המעילה. דלמה לא נימא דחוי כיון דלכתחילה אסור לתקוע וכמו נקטם ראשו בערב יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט יעיי"ש ובאמת הא כתבו התוס' בסוכה (דף לב) דאין לנו לחושבו דחוי מחמת שאינו שלו וה"נ במעילה דהוי גררא דגזל וכמבואר במס' ב"ב (דף ) חמור גזל הדיוט משל גבוה ומלבד זה הא גם במקדש הי' תוקעין וכמבואר במשנה שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר וא"כ הא חזי למקדש. והרי מבואר ברש"י סנהדרין (דף מז) דהקובר מתו ברגל לא חשוב דחוי משום דנוהג ברגל עכ"פ לדברים שבצנעה עיי"ש וה"נ שופר של עולה חזו למקדש ולא נדחה לגמרי ולא חשוב דחוי וביותר למה שראיתי בפי' הר"ח בהא דהתוקע לשיר דהיינו שיר של קרבן וא"כ הא חזי לשיר של קרבן. וכבר כתבו התוס' בע"ז (דף מו) שהלוים הי' תוקעין גם בשופרות ופשיטא דלא חשוב דחוי וז"ב:

ח) ואכתוב אגב גררא דהרמב"ם לא הביא דין דרבא המודר הנאה מחבירו מזה עליו בימות הגשמים וכן הדין דהנודר הנאה ממעיין. ואולו למה דאמרינן בעירובין (דף ל) דאם מערבין לדבר רשות ג"כ לא שייך מצות לאו לה"נ. ומשום דלא הוי מצות חיובת עיין בחדושי רע"א יו"ד (סי' י) א"כ תלוי אם טבילה בזמנה מצוה. וי"ל דס"ל לרבא טבילה בזמנה מצוה משא"כ לדידן בידו שלא לטבול ולהשהות בטומאה ועיין תוס' נדה (דף סו) שכתבו דאין סברא דיצטרך לכתחילה ביאת מים בבית הסתרים דלא הקפידה אלא שיטהר האדם יעיי"ש:

ט) והנה שמעתי בשם גדול הדור אחד דלענין נטילת לולב כיון דכתיב ולקחתם לכם *) אם הי' בידו לולב מערב יו"ט אינו יוצא ובעינן לקיחה מחדש עכ"ד. ונראה דמ"מ אם הי' בידו מן הלילה י"ל דלילה אינו מחוסר זמן ומה"ט מבואר בירושלמי פ' דמגילה הלכה) דלר"א דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת ה"ה דדוחין בלילה דלאו מחוסר זמן עיי"ש:

וי"ל דה"ה לענין דחוי אם אשחור בליל יו"ט דזה לא דחוי חשוב דהוי נראה ונדחה אך הספק היא אם לקחו בערב יו"ט כנ"ל. ומה שיש להביא ראי' לזה מהא דסוכה (דף מב) דפריך ומדאגבי' נפיק בי' ודלמא אגבי' עוד מערב יו"ט אך יש לדחות דהא בכה"ג אינו חייב משום שבת דהוי כמו הטעינו חבירו אוכלין ומשקין מבעוד יום אך להמבואר בירושלמי ריש שבת דר"י סובר כבן עזאי דמהלך כעומד יקשה כנ"ל ואכמ"ל:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה