ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן לד
:
לד א) בשבועות (דף לב) הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור באמר לדידה ולא אמר לב"ד עיי"ש. וראיתי בשיבת ציון (סי' פא) שהעיר הא אכתי הפסידה התוספות דאשה שאמרה מת בעלי אינה נוטלת רק עיקר כתובה ולא התוספות כמבואר בפוסקים אבל ע"א שהוא נאמן מדאורייתא לדעת הרמב"ם גבי' גם התוספות והוכיח מזה דר"פ סובר דע"א אינו נאמן רק מדרבנן עיי"ש ובאמת כבר כ' בקצות החושן (סי' לט) דאף אי נימא דעד מיתה מדאורייתא נאמן מ"מ דווקא שמותרת לינשא אבל הכתיבה גבי' רק מחמת מדרש כתובה דאין מורידין לנחלה ע"פ וא"כ לא גביא אלא המדרש כתובה ואכ"מ:
אבל יש לתמוה בסוגיא הא קיי"ל דאלמנה הנפרעת מנכסי יתומים לא נפרעת אלא בשבועה וכמבואר בגיטין (דף לה) וא"כ י"ל מי יימיר דאישתבעת וכמו דאמרינן גבי כשנגדו חשיד על השבועה וא"כ גם באינו אומר לדידה למה חייב ובשלמא לר"פ י"ל כיון דס"ל דגורם לממון כממון דמי וכמבואר ברשב"א שכתב דמה"ט ס"ל לר"פ דמשחק בקוביא חייב כיון דמדאורייתא מחזי חזי והקשה דמה בכך הא ס"ס ליכא כפירת ממון וכ' דעכ"פ גורם לממון איכא שיהא סבור שהם כשרים ועי"ז יודה (וגם לתי' השני משום דמהני תפיסה כבר בארתי דהיינו נמי משום דהוי גורם ממון כיון דאינו ודאי שיתפוס ורק דהוי גורם לממון. ולא הקשה מדברי הרמב"ם בה' עדות דעדים שהפסידו לענין תפיסה חייב לשלם אם הוזמו. והא הרמב"ם פסק דגורם לממון לאו כממון דשאני ע"ז דאף דבעלמא לא הוי ממון מ"מ בעדים זוממים חייבים דהרי חזינן דחייב להו התורה ע"י גרמתם דהא לא הפסידו עדיין כלום לא כן בעלמא] אבל יקשה על הרמב"ם דפוסק דבגורם פטורין ולמה בעד מיתה חייב:
ודאתאן עלה י"ל דלר"פ בלא"ה ניחא דהא כל הנשבעין ונוטלין דעת הרי"ף ז"ל דאם תפסו אין נזקקין להם וא"כ מהני תפיסה והפסידו לענין תפיסה וכמו דס"ל לר"פ במשחק בקוביא:
ולעיקר הקושיא י"ל דהא קיי"ל דאין אדם פורע תוך זמנו. וא"כ למה צריכה אלמנה לישבע כשנפרעת מיתומים. וצ"ל משום דשעת מיתה הוי זמנו כמ"ש הפוסקים ז"ל וזה דווקא היכי שמת הכא אבל לא שהלך למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך דכה"ג הוי תוך זמנו ואין אדם פורע תוך זמנו וא"כ אינה צריכה לשבע בכה"ג ומיושב קו' הנ"ל (שוב הראה לי מופלג אחד דבשו"ת נוב"י מהד"ת חו"מ (סי' יח) מבואר כן ובשער המשפט (סי' קח) מפלפל בזה ונהנתי] אמנם לר"פ צריכין לתרץ כנ"ל דהא הוא סבר דאדם פורע תוך זמנו ואף דלא חייש לצררי כמבואר בב"ב (דף קעד) מ"מ בלא"ה חיישינן לפרעון ויש לפקפק עיין בחדושי רע"א כתובות (דף פז) ובתוס' ב"ב (דף קנח) דטפי חיישינן בהלך למדינת הים ואכמ"ל:
ב) והנה יש להעיר דבירושלמי פרק שבועות הדיינים הלכה ו) ובתורת כהנים דאם תבעו הדלקת גדישו בשבת או אמר לו אביו חבלת בי פטור דאין בו כפירת ממון דקים לי' בדרבה מיני'. א"כ למה לא הביא זה המשנה דנקטה דווקא תביעה של קנס דפטור משום שאין בו כפירת ממון ה"נ כנ"ל: ונראה דהא קיי"ל דקים לי' בדרבה מיני' מחייבת לצאת ידי שמים ואף היכי דעבדינן החומרא דלא מהני תפיסה מ"מ חייב לצאת ידי שמים וכמ"ש הנתיבות (סי' כח) וכן משמע מהא דלקמן (דף לז) הזיד בשבועות הפקדון והתרו בו מהו פי' אי לוקה ומביא קרבן ואמאי לא אמרינן קים לי' בדרבה מיני' *) ובע"כ כמ"ש התוס' בכתובות (דף ל) דבכפרה ל"ש קים לי' בדרבה מיני' והטעם דהא חייבי חטאות אין ממשכנין אותן אלא אם רוצה בעצמו אמרינן לי' זיל שלים והא הכא עבדינן החומרא ובע"כ דסכ"ס חייב לצאת ידי שמים וא"כ איכא כפירת ממון והתורת כהנים והירושלמי אפשר דקאי לר"נ בן הקנה ולדידי' כ' הצל"ח דפטור אפילו מלצאת ידי שמים. ויותר נראה דהא הקשה הש"ש שמעתתא ז' פ"ג דהא הפסידו לענין תפיסה כמו דמשחק בקוביא חייב לר"פ כמ"ש הרשב"א וא"כ אמאי בשבת פטורים וצ"ל הא במזיד דעבדינן החומרא לא מהני תפיסה וא"כ בשבועות הפקדון דמיירי בשוגג דבמזיד הא קיי"ל הכופר במלוה שיש עליו פטור וא"כ הא מהני תפיסה וחשוב כפירת ממון:
אך יקשה בהא דמבעיא לן במשביע עדי קנס ובמשנה למלך תמה הא היכי דאין מחייב עצמו בכלום לכ"ע מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. וצ"ל כמ"ש השעה"מ בה' עבדים דפלגא נזקא הא מהני תפיסה. וא"כ הא הפסידו לענין תפיסה וי"ל ואכמ"ל:
ג) שבועות (דף מז) דעבד כרב ושמואל עבד והקשו בתוספות דהא משמע בכל מקום דקיי"ל דהלכתא כרבי אבא דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וא"כ אמאי אמרינן דעבד כרב ושמואל עביד עיי"ש וראיתי בספר מחנה לוי שתי' דלכאורה י"ל דטעם דאין אדם מוריש שבועה לבניו לא משום דאינם יכולין לשבע אותה שבועה שהי' נשבע אביהם אלא משום שאין זה אלא גורם לממון ואינו יכול להורישו לבניו ורק דשמואל לשיטתו דסובר בב"ק (דף קה) דמשביע עד אחד חייב וא"כ סובר גורם לממון כממון אבל לדידן שפיר י"ל משום שאין זה אלא גורם לממון עיי"ש ויש לעיין א"כ מה קאמר ר"פ לקמן (דף ) הפוגם שטרו ומת יורשין נשבעין שבועת היורשין ונוטלין והא לא הוי אלא גורם לממון. ואף דר"פ י"ל דלשיטתו אזיל דס"ל בשבועות (דף לג) דמשחק בקוביא חייב. ומבואר בחדושי הרשב"א הטעם משום דמהני תפיסה בפסולי עדות דרבנן והפסידו אותו לענין תפיסה עיי"ש ובארתי הטעם משום דאף דתפיסה הוי רק גורם לממון דאינו ודאי שיתפס מ"מ י"ל דר"פ סובר דגורם לממון כממון דמי. מעתה לר"פ שפיר י"ל דנשבעין שבועת היורשין ובזה י"ל מה דר"א אמר סתם רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני ור"פ מפרש רבותינו שבבבל רב ושמואל. והיינו משום דר"פ לשיטתו דסובר גורם לממון כממון ומוכח לדידי' שפיר דרב ושמואל לית להו דר"א לא כן ר"א לשיטתו בב"ק שם דגורם לממון לאו כממון אין הוכחה] אמנם כן יקשה למה פסקינן כר"פ הא לדידן גורם לממון לאו כממון דמי והנה הא אין להקשות דהיכי משכחת לה שיתומים יגבו הא צריך שבועה דלא פרעתיך. די"ל כיון דאי לא טעין לא טענינן לי' וכמבואר שם (דף מא) וא"כ עדיין לא נתחייב שבועה. אבל בפוגם אפילו לא טעין טענינן לי' וכמו דאמרינן שם לר"פ גופא:
ויש להעיר עוד אם נימא דאנן פסקינן כרב ושמואל משום דגורם לממון לאו כממון א"כ מה פריך מיורשין מזכירין כתובתה וכן מכמה ברייתות ואמאי לא משני דאתיא כמ"ד דגורם לממון כממון דמי:
ד) ועיין בכתובות (דף פה) דמשמע התם דלר"פ מהני תפיסה לאחר מיתה עיי"ש ולפי הנ"ל י"ל דהיינו טעמא דלא מהני תפיסה לאחר מיתה משום דיורשין צריכין שבועה וזה לא הוי אלא גורם לממון וכמ"ש רש"י בשבועות (דף לב) ור"פ הא סובר דגורם לממון כממון דמי כנ"ל ע"כ שפיר מהני תפיסה כנ"ל ובזה נראה לפרש הירושלמי הגע עצמך שפטרה מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה והיינו דהירושלמי לשיטתו בב"ק פ' הגוזל הלכה) ) דמטלטלין מיני' גופא אינו אלא מדרבנן] והיינו דהא באמת אם פטרה משבועה א"כ כמו דאין לה אלא גורם לממון אם תתפוס כמו כן אין להם זכי' אלא לאחר שיזכו [וכה"ג כתבו האחרונים דהא דפריך בב"מ (דף ז) ואי אמרת תקפו כהן אין מוציאין נמצא זה פוטר עצמו בממונו של כהן והיינו דכמו דאין לו לכהן אלא גורם לממון אם יתפוס הא כמו כן אין להם לבעלים אלא גורם לממון אם יפול בו מום] וע"ז תי' דזה תורה והיינו כמ"ש בשב שמעתתא דדווקא היכי דמה"ת כשרים ותפיסה מהני ג"כ מה"ת אז גורם לממון כממון דמי. וא"כ היורשין הא יש להם מה"ת זכי' וגם מהני תפיסתם ולכן נותנין ליורשין אבל לה מה"ת אין לה זכי' אלא אם תתפוס וע"ז אמרינן הא אמר ר"נ והוא שתפסה מחיים. והיינו כמ"ש הדו"ח דאפילו בפטרה משבועה לא מהני וע"כ דחזקתם עדיפא ואכמ"ל: ה) ואגב אכתוב בהא דראיתי בחדושי הגאון רע"א בסוגיא דפוגמות דהא דפריך בשבועות (דף מא) מה בין זה לפוגם שטרו ולא אמרינן דנ"מ תוך זמנו משום דלר"פ לשיטתו אדם פורע תוך זמנו. ובזה ניחא דלא פריך ממתני' דפוגמות כתובתה משום דבכתובה דאין החיוב ברור דאפשר דלעולם לא יבא לידי חיובא גם לר"פ אין אדם פורע תוך זמנו עיי"ש:
ויש להעיר מהא דאמרינן בב"ב (דף קעב) אמר רבא האי מאן דנקט שטרא בר מאה ואמר שוי' נהלי' תרי בני חמשין לא משוינן לי' מ"ט וכו' וניחא לי' ללוה כדי שיפגום שטרי' ועיי"ש בפירש"י כדי שאם יפרע לו חמשין יהי' צריך המלוה לשבע כדין פוגם שטרו עיי"ש והרי בלאו הכי מצי טעין אישתבע לי דלא פרעתיך אם פקח הוא ועיין בשו"ת הגאון רע"א (סי' קעח) עיי"ש ובזה אין לתרץ כנ"ל דנ"מ לתוך זמנו דלא מצי טעין פרעתיך דאין אדם פורע תוך זמנו דהא רבא ס"ל דאדם פורע תוך זמנו:
ו) ובעיקר הקושיא יש לומר דנ"מ בתבעו ביום הלואתו דבזה לכ"ע אין אדם פורע אפילו למ"ד אדם פורע תוך זמנו מ"מ ביומו לא וכמ"ש הגאון רע"א וא"כ נ"מ בפוגם שטרו אפילו ביומו ומיושב הקושיא מההוא דב"ב הנ"ל די"ל דאיירי ביומא דניחא לי' שאם יפרע לו היום יכול לפגום שטרו משא"כ אי יהי' לו שני שטרי לא יוכל לומר אישתבע לי ביומו:
ובזה יובן הא דכתובות (דף כא) אבל אמגילתא לא דלמא אשכח אינש דלא מעלי ובתוס' הקשו הא יוכל לומר פרעתי וכתב בחי' הריטב"א שמא יפרע בתוך זמנו. וזה תמוה הא אביי היא בעל המימרא והוא סובר אדם פורע תוך זמנו וכאשר תמה בזה הדו"ח שם. ולהנ"ל י"ל שמא יתבענו ביום ההלואה דבזה לכ"ע א"י לומר פרעתי וה"ה לדידן תוך זמנו ואכמ"ל: