ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן ל
:
א) עיין חולין (דף קא ע"א) דהאוכל גיד הנשה של נבילה עיין אינו חייב אלא אחת. ומוקו לה כרבי יוסי הגלילי דס"ל איסור כולל. ויש להעיר דהא ביומא (דף לו ע"ב) בלאו דנבילה קמיפלגי עיי"ש ומבואר דלריה"ג ליכא לחיובי' משום נבילה דהוי לאו הנל"ע א"כ בלא"ה ליכא לחיובי' משום נבילה:
אך הא בלאו הכי יקשה דריה"ג הא ס"ל בפסחים (דף כג ע"ב) דגיד הנשה אסור בהנאה. וא"כ למה בגיד הנשה של עולה מחייב תרתי משום דהוי מוסיף או חמור משום הנאה והא לרבי יוסי הגלילי גם גיד הנשה אסור בהנאה וליכא מוסיף וע"כ צ"ל דהכוונה דהאי תנא ס"ל כרבי יוסי הגלילי בזה ולא לענין איסור הנאה דגיד וא"כ ה"נ לענין לאו הנל"ע יש לומר הכי. ועיין שעה"מ בה' מ"א שכ' באמת דהכוונה דהאי תנא ס"ל כרבי יוסי הגלילי לענין כולל בחמור על קל ולא לענין איסור הנאה עיי"ש וא"ש קו' הנ"ל:
ובפשיטות י"ל כיון דרבי יוסי הגלילי סובר דגיד הנשה אסור בהנאה וצ"ל הא דהוי חמור בעולה ושור הנסקל. היינו כמ"ש בטעם המלך שם דנבילה מטמא ועולה עכ"פ לוקה על הנאה וגם אפילו בשוה פרוטה באין בו כזית עיי"ש שהאריך. וא"כ לא הוי נל"ע דהא הטעם משום דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור וגו' וזה ל"ש לרבי יוסי הגלילי בגיד הנשה של נבילה כיון דגיד אסור בהנאה וז"פ:
ב) ואגב אכתוב דבס' מנחה בלולה תמה דאמאי לא מוקי לה בחולין דהאי תנא דהאוכל גיד הנשה של נבילה דאינו חייב אלא אחת ומודים וכו' היינו רבי יהודה דהוא בר פלוגתי' דר"מ בכ"מ עיי"ש ושותא דידי' לא ידענא הא מבואר בחולין (דף ק ע"א) דר"י אפי' חמור בעלמא אית לי' וכ"ש כולל. והאי תנא ל"ל כולל ואכמ"ל:
הדרינן להנ"ל דלרבי יוסי הגלילי לא לקי אלאו דנבילה דכתיב לגר אשר וגו' ויש להעיר א"כ מנ"ל לר"א בפסחים (דף כא ע"ב) דכ"מ שנאמר לא תאכל וכו' דא' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע מדהדר קרא דלגר וכו' דלמא אהדרי' קרא למימר שיהי' לאו הנל"ע. וכ"ת דרבי אבוהו לא קאמר אליבא דרבי יוסי הגלילי א"כ מה פרכינן בפסחים מרבי יוסי הגלילי הא ר"א לא אמר לרבי יוסי הגלילי דרבי יוסי ע"כ דלא כר"א וצ"ע אם לא שנאמר דר"א לא ס"ל כר"י אלא כאביי ביומא שם דלרבי יוסי ג"כ לקי בנבילה ואכמ"ל:
ג) ובעיקר הקו' י"ל בפשיטות דהא רבי יוסי הגלילי ס"ל כשהותרה נבילה הוא הותרה חלבה וגידה לא הותרה. הרי דגיד אינו בכלל לגר אשר וגו' דגיד אינו בכלל בשר. אמנם היא היא דממילא גיד אסור בהנאה ולא הוי ניתוק לעשה:
ובזה נדחה מ"ש הצל"ח בפסחים (דף מז ע"א) ליישב קו' התוס' שם דלחשב גיד הנשה של נבילה. ותי' די"ל דס"ל כריה"ג דאין לוקין על לאו דנבילה ולהנ"ל גיד לא הוי נל"ע. ובלא"ה הא חשוב בשר בחלב דאסור בהנאה ומה שהקשה הצל"ח שם דאמאי לא חשוב יום הכפורים יש ליישב בפשיטות הא רבי יוסי הגלילי סובר כרבי נחוניא בן הקנה כמבואר בפסחים (דף לב). וא"כ כרת פוטר ממלקות:
ועיין אור חדש פסחים תמה לרבי יוסי הגלילי למה קרא דחלב נבילה וחלב טריפה וגו' דילפי' מזה דאמרה תורה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב דלמה נ"מ הא ס"ס אינו לוקה על נבילה. עיי"ש וראיתי שתי' בס' ברית אברהם דנ"מ לענין שמאכילין אותו הקל. ותמוה דהא ס"ס חל לענין איסור וכמבואר ביבמות (דף לב) לקוברו וכו' וא"כ אף בלי גזה"כ דיבא איסור נבילה ויחול כו' ג"כ חל לענין איסור ופשוט:
ד) הנה קיי"ל דאסורי הנאה אין בידו למוכרו דהנה מאיסורי הנאה. ובזה נראה ליישב שיטת הרמב"ם דספק בפ"ח מה' מ"א דגיד הנשה מותר בהנאה ותמהו דהא מבואר בפסחים (דף כב ע"א) דלמ"ד אין בגידין בנו"ט גיד הנשה אסור בהנאה דקאמר מאן שמעית לי' דאמר אין בגידין בנו"ט ר"ש ולר"ש ה"נ דאסור. וא"כ לרמב"ם דפסק בזה כר"ש דאין בגידין בנו"ט למה גיד מותר בהנאה. ועיין כו"פ (סי' סה):
ונראה לפי הנ"ל דאיסורי הנאה לאו בני מכירה נינהו. וקשה לפ"ז א"כ מוכח דגיד מותר בהנאה דאל"כ היכי משכחת לה וטבחו או מכרו דהא אם מכרו חוץ לאחד ממאה שבו פטור וכמבואר בב"ק (דף עח) ואי גיד אסור בהנאה הרי לא מכר להגיד. ואיסור הנאה שלו מקרי רק דא"י למוכרו וא"כ הוי לי' שיור עיי"ש וכבר התעורר בזה בס' זית רענן:
אך י"ל לפמ"ש הבית אפרים בהקדמתו דאיסור גיד אינו חל מחיים וא"כ שפיר מכור אף הגיד דהא מחיים אינו חל איסור הנאה כיון דלא חל לענין אכילה וכשיטת הרמב"ם בנקודה הנפלאה. ושפיר ס"ד דגיד אסור בהנאה: ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דלכאורה הא שפיר חל מחיים ואי דאסור משום אבר מה"ח הא קיי"ל דאכלו אע"פ שאין בו כזית חייב. ואבר מן החי בעי כזית *) ולא שייך בזה אין איסור חל על איסור. וצ"ל דהא ר"ש לשיטתו דס"ל כ"ש למלקות וזה וזה בכ"ש. ושפיר אמר *) ולר"ש ה"נ דאסור בהנאה אבל הרמב"ם לשיטתו דלא פסק כר"ש גם אי פוסק דאין בגידין בנו"ט מ"מ מוכח דגיד מותר בהנאה ודו"ק:
ה) עיין חולין (דף קא ע"א) אמר רב יהודה אמר רב האוכל גיד הנשה של נבילה ר' מאיר מחייב שתים וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת ומודים חכמים לר' מאיר באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים. ומאן האי תנא דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה איסור כולל באיסור חמור אית לי' ע"כ:
והקשה בספר דרוש וחידוש להגאון ר' עקיבא איגר בסוף הספר דלפי מה שכתבו התוספות ביבמות (דף לג ע"ב) ד"ה אמר וכו' דאיסור כולל בקל על חמור לכ"ע לא חל עיי"ש א"כ מה ראי' דחכמים דר' מאיר לית להו כולל כי אם בחמור על קל דלמא סבירא להו כולל אפילו בשווין ורק דסבירא להו דגיד הנשה אסור בהנאה. וא"כ הוי נבילה על גיד איסור כולל בקל על חמור להכי אינו חייב אלא אחת. אבל של עולה ושל שור הנסקל דאסורו ג"כ בהנאה שפיר חייל ומנ"ל דבעי דווקא חמור על קל עיי"ש:
ולכאורה יש ליישב לפי מה דהקשו האחרונים ועיין טעם המלך ה' מאכלות אסורות פרק ח' על התוס' יבמות הנ"ל שכתבו דיש לנבילה חומרא במה שמטמא א"כ נבילה על גיד הנשה הוי חמור על קל עיי"ש:
אמנם למה שביאר בספר פתח הבית דאין כוונת התוס' דמה"ט חמור נבילה. אלא דלא הוי קל על חמור אבל חמור על קל נמי לא הוי ועיי"ש שתי' בזה קו' הטעם המלך הנ"ל דמטעם זה שוה נבילה לגיד הנשה עיי"ש:
ולפ"ז גם קושיות הגרע"א הנ"ל לק"מ דנהי דגיד הנשה אסורה בהנאה. מ"מ הא גם נבילה יש חומרא שמטמאה. ועכ"פ שוין המה. ושפיר ראי' דלית להו כולל באסורים שוים דהא נגד חומרא שיש בגיד שאסורה בהנאה יש חומרא בנבילה שמטמא וא"ש:
וקצת יש ליישב בזה קו' הטעם המלך שם שהקשה לר' יהודה דס"ל דחמור לחוד ג"כ חייל כדאיתא בחולין (דף ק ע"ב) א"כ אמאי לא חייל איסור נבילה על עוף טמא. ולהנ"ל אתי שפיר דלא כתבו התוס' אלא דלא הוי קל מחמת דהותר מכללו אבל גם חמור לא מקרי וא"ש:
והנה התוס' שם בד"ה איסור וכו' תמהו דהוי לי' נבילה איסור מוסיף דנאסר לגבוה ומחמת גיד מותר לגבוה. ושמעתי מקשים דהא קודם שנתנבלה הוי מסוכנת כדאיתא בחולין (דף לז) וא"כ נאסרה מכבר לגבוה קודם שנעשה נבילה וא"כ לא הוי נבילה מוסיף ע"כ הקושיא:
אך לפמ"ש בשו"ת הגאון ר' עקיבא איגר (סי' קע) בשם בנו ז"ל דנבילה הוי לי' איסור מוסיף ואף במקום שבחתיכה זו אינו מוסיף כלל מ"מ מתורת חמור לא נפיק עיי"ש:
ונלע"ד ראי' לזה מדברי התוס' יבמות (דף לג ע"ב) ד"ה אמר כו' דנבילה הוי לי' חמור שמטמא עיי"ש והא חלב נבילה אינו מטמא כמבואר בפסחים (דף כג ע"ב) עיי"ש וע"כ דמחשב מ"מ חומרא במה שהבשר של נבילה מטמא אף שהחלב אינו מטמא וה"נ גבי נבילה. וא"כ הא אמרינן בחולין שם לחד לישנא דמשכחת לה נבילה דלא אתיא מכת מסוכנת והיכי דמי שעשאה גיסטרא. א"כ יש חומרא בנבילה שאין בגיד בנבילה דעלמא א"כ תמיד הו"ל מוסיף ועכ"פ מתורת חמור לא נפיק והא ס"ל לחכמים איסור כולל באיסור חמור ובזה יש לדחות מה שראיתי מקשים על הגמ' הנ"ל דהא נבילה מטמא והוי לי' חמור דגיד אינו מטמא ולשיטת המאירי אפי' למ"ד יש בגידין בנותן טעם. דלא כרש"י ביצה [דף ז] דתליא אי יש בגידין בנו"ט עיי"ש] מ"מ גיד אינו מטמא והוי לי' חמור. ולהנ"ל מ"מ גיד נמי הו"ל חמור במה שהבשר מטמא ולא הוי נבילה חמור ואכמ"ל:
ו) והנה התוס' תי' דסובר דגיד נמי אסור לגבוה ולא הוי מוסיף. ובשו"ת הגאון רע"א (סי' קע) מדקדק על דברי התוס' דמנ"ל להתוס' דר' יוסי הגלילי סובר אליבא דאמת דגיד אסור לגבוה. דהא התוס' לא הקשו אלא בלשון הגמ' דקרי לי' איסור כולל ולא קרי לי' איסור מוסיף. דקאמר מאן האי תנא דאיסור כולל לית לי' וכו'. אבל באמת י"ל דהאי תנא גם איסור מוסיף לית לי'. ומנא להו להתוספות דס"ל להך תנא דגיד אסור לגבוה. ואם כוונת התוס' דהש"ס דקרי לי' רק איסור כולל הכי ס"ל דגיד אסור לגבוה הו"ל להתוס' לומר דהמקשן סובר ולא בלשון דסבר כמ"ד דנראה דחכמים דר"מ הכי ס"ל עיי"ש ונראה דכוונת התוספות הכי דהנה הקשה הגרע"א בלקוטין דלמה לחכמים לא חל נבילה אגיד, הא גלתה התורה דנבילה חל על חלב דהתורה אמר יבא איסור נבילה וכו' וה"נ איסור נבילה על גיד וכה"ג איתא בחולין (דף קג) ובמייתי איסור טריפה ומיחל על איסור אבר וכו' מידי דהוי אחלב וה"ה שאיסור נבילה יבא ויחול על איסור גיד כמו על חלב. ותי' הגרע"א דבאמת אין ראי' מהתם דהוי לי' מוסיף. דחלב מותר לגבוה אך מאן דלית לי' מוסיף שפיר מביא ראי' מהא דנבילה חלב על חלב עיי"ש ולפ"ז קושיות התוספות הכי דחכמים דר' מאיר אי ס"ל מוסיף א"כ נבילה יחול על גיד דהו"ל מוסיף. ואי דלית להו מוסיף. א"כ יש ראי' איפוא מהא דחלב נבילה וחלב טריפה דנבילה חל על כל אסורים וה"נ יחול על גיד וממ"נ קשה לר"י הגלילי או דיחול הכא מטעם מוסיף או מטעם גזירת הכתוב וע"ז תירצו דלעולם אית לי' מוסיף. וא"כ אין ראי' ממה דנבילה חל על חלב דה"ה על כל אסורים במקום דלא הוי מוסיף דשאני התם דהוי לי' מוסיף, אלא דנבילה על גיד לא הוי שום מוסיף. בשלמא נבילה על חלב הוי מוסיף דחלב מותר לגבוה מה שאין כן נבילה אבל נבילה על גיד לא הוי מוסיף ומשום דסבר כמ"ד דגיד נמי אסור לגבוה. ויש ראי' איפוא דר' יוסי הגלילי עצמו לית לי' מוסיף מדלא חל לדידי' נבילה על גיד וזה נכון:
ז) ואגב אכתוב בהא דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מאכלות אסורות (הלכה ) כ' לאמור תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו חייב שתיים דהוי איסור בת אחת עיי"ש ותמהו עליו דמשמע מדבריו דאם היתה טריפה מקודם לא הי' חל איסור אבר מן החי. וא"כ איך פסק דתלש חלב מן החי חייב שתים דהיאך חל איסור אבר מן החי על איסור חלב:
ונראה דלכאורה קשה דהא אבר מן החי הוי לי' איסור מוסיף דנאסר לבני נח. וקיי"ל דאיסור חל על איסור באיסור מוסיף:
אך נראה למ"ש התוס' ביבמות (דף לג ע"ב) דבקל על חמור ל"א כולל. ה"נ י"ל במוסיף. וא"כ למ"ש האחרונים דאבר מן החי מותר בסחורה דאתקיש לדם וכמ"ש בשו"ת נודע ביהודה וכן משמע מהא דאמרינן בבכורות (דף ו) ודלמא לסחורה עיי"ש וא"כ הוי לי' אבר מן החי קל על חמור דטריפה אסור בסחורה ולא חל. משא"כ על חלב שפיר חל אבר מן החי דהוי לי' מוסיף בשווין דהא גם חלב מותר בסחורה. ובשווין אמרינן שפיר מוסיף ואתי שפיר דברי הרמב"ם דדווקא על טריפה לא חל איסור אבר מן החי משא"כ על חלב ודו"ק:
ח) והנה אין להקשות דהא אבר מן החי מטמא כמבואר בפ' העור והרוטב וחמור מן הטריפה וכמ"ש התוס' לענין נבילה] אמנם נראה דתלש חלב חי דלא מטמא דהא חזינן דהתורה אמרה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב. ומ"מ לא מטמא כדאיתא בפסחים (דף כג ע"ב) א"כ ה"נ אי חל אבר מן החי לא מטמא דלא גרע מנבילה שחל על טריפה ומ"מ לא מטמא ואכמ"ל: ט) ובההוא ענינא יש ליישב קו' הגאון ר' עקיבא איגר במה דקאמר שם בחולין (דף קג ע"א) ובמייתי איסור טריפה ויחול על איסור אבר מן החי קמיפלגי מר סבר אתי וחייל מידי דהוי אחלב דהתורה אמרה וכו' והקשה הגאון ז"ל הא זה נסתר מגמ' לעיל (דף) ) דאמר דאין איסור נבילה חל על איסור טמאה ולא אמרינן מידי דהוי אחלב ע"ש:
ולכאורה נראה דכי שייך לומר הואיל היינו באותו הדבר עצמו כמו התם דאכל חלב מן החי ומן הטריפה דבחתיכה אחת הי' הני ג' אסורים חלב חי וטריפה. לכן אמרינן הואיל וחל בחתיכה זו טריפה אחלב חל ג"כ בחתיכה זו איסור אבר מן החי על החלב אבל לומר הואיל וחל איסור טריפה אחלב חל נמי איסור אחר אחלב זה לא אמרינן:
ולפ"ז שפיר אמרינן דלא חל איסור נבילה על טמאה דעלמא. כיון דליכא בחתיכה זו כי אם איסור טמאה ונבילה וז"פ וברור:
וראיתי בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת חיו"ד (סי' קכא) דבנו הגאון ז"ל שדא בי' נרגא בסברא הנזכרת מדברי התוספות מכות (דף טז ע"ב) *) דלהכי חל נבילה על טמאה בריסק ט' נמלים ואחד חי משום דמצינו דאיסור נבילה חל על חלב. הרי דגם בנבילה על טמאה לחודה חל איסור נבילה:
אולם יש ליישב קושיות הגאון ז"ל הנ"ל דהנה התוספות במכות שם כתבו דהכא אתיא כמאן דאמר איסור חל על איסור ואפילו למ"ד וכו' עיי"ש: ולכאורה קשה לי הא שם איתא רבה אמר ר' יוחנן אפילו שנים והוא ור' יוחנן לית לי' איסור חל על איסור אפילו במוסיף כמ"ש התוס' בחולין (דף קג) בד"ה מר וכו' [ורק פי' מתניתין דשביעית דסברה כולל ולדידי' לא ס"ל] עיי"ש:
אך כוונת התוספות כך למה שהבאתי דלמאן דס"ל כולל או מוסיף. אין ראי' מהא דגלתה התורה דנבילה חל על חלב דה"ה דחל על כל איסורים שבתורה דשאני נבילה על חלב דהוי לי' כולל או מוסיף משא"כ למ"ד דלית לי' כולל ומוסיף אדרבא מהראוי שיחול נבילה על כל אסורים שבתורה וכמו דגלתה התורה דחל על חלב. עיי"ש:
ולפ"ז כוונת התוספות כך דהכא אתיא כמ"ד איסור חל על איסור. הכוונה דאתיא כמ"ד דאיסור נבילה חל על איסור והיינו דלית לי' כולל ומוסיף בעלמא וא"כ. איסור חל על איסור לדידי' בנבילה:
ומיושב ממילא קו' הגאון רע"א ז"ל הנ"ל. דר' יהודה לשיטתו דס"ל כולל שפיר אמר דאין נבילה חל על טמאה. ואין ראי' לדידי' במה דנבילה חל על חלב דהוי לי' כולל או מוסיף ורבי יהודה אפי' חמור אית לי' משא"כ לר' יוחנן דלית לי' כולל ומוסיף שפיר ראי' ושפיר קאמר ובמייתי איסור אבר ומחיל על איסור טריפה קמיפלגי מר סבר אתי וחייל מידי דהוי אחלב וכו' ודוק היטב:
י) ואגב אכתוב מה שהקשה עוד הגאון רע"א בהא דחולין (דף קג ע"א) דסובר רבי יוחנן דאם תלש אבר וטרפה בו דחל איסור אבר מן החי וטריפה בהדי הדדי והא שיטת רש"י בחולין (דף קב ע"ב) דלחתיכות בשר עומדת והיכי תלו **) תרווייהו אאיסור בשר מן החי ונראה דמיירי במשהו בשר וגידים ועצמות. וכבר חדית לן המנחת חינוך (מצוה תנ"ב) דאמרינן מיגו דחייב משום אבר מן החי חייב נמי משום טריפה. וא"כ הוי שפיר בת אחת. משא"כ משום בשר מן החי לא הי' חייב מקודם דהוי רק חצי שיעור ודו"ק: