ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן כה
גזילה ואבידה:
א) בתורת כהנים (פ' קדושים) לא תגנובו מה ת"ל לפי שנאמר שנים ישלם למדנו עונש אזהרה מניין ת"ל לא תגנובו עיי"ש:
ונראה מזה דאף דקיי"ל דממונא לא בעי אזהרה. מ"מ היכי דמשלם יותר ***) ממה שהזיק צריך אזהרה:
אמנם בתוספות מכות (דף ד) שכתבו אבל לעיל דמיירו מכאשר זמם וכו' דממון ודאי לא בעי אזהרה עיי"ש. הרי אף דעדי זוממים קנסא היא מ"מ לא בעי אזהרה. וכן נראה ממה דקיי"ל פלגא נזקא קנסא. הרי דמשלם קנס אף בלא אזהרה. וכן באונס ומפתה ליכא אזהרה זולת במוציא שם רע דאיכא מלקות ומלקות ודאי דצריך אזהרה:
ונראה דכוונת התורת כהנים כיון דהדין היא בגניבה דאם אין לו ונמכר בגניבתו וזה הוי עונש הגוף והראי' דבעד חובתו אין אדם נמכר ורק בעד גניבה. לכן צריך אזהרה משא"כ היכי דמחייב רק ממון ל"ב אזהרה: ויותר נראה מדברי הרמב"ם דבמקום דלא משלם כפל כגון הגונב להקדש ולעכו"ם אינו נמכר הרי דכפל הוא עונש הגוף ובמקום דאינו משלם כפל אינו נמכר. וכן מדכתב הרמב"ם דאם גנב לשלשה בני אדם אז מוכרין אותו ומשלשין ביניהן יעוי"ש בפ"ג מה' גניבה (הלכה ט"ז) ולא אמרינן דלמי שגנב ראשון לזה משלם דמי מכירתו. וע"כ דהחיוב הוא משעת העמדה בדין והוי כמו קנסא ויותר מזה דהוי עונש הגוף ומש"ה בעי אזהרה בכפל מה שאין צריך בשאר דיני קנסות. ובזה מדוקדק לשון התוס' דלא ענש עונש הגוף אלא א"כ הזהיר. והיינו דאף במקום שהתשלומין הוי עונש כל כמה דלא הוי עונש הגוף ל"ב אזהרה ודווקא עונשי גוף לא ענש אא"כ הזהיר כנ"ל:
ובזה נראה להטעים לשון הש"ס פ"ק דב"מ (דף יא) אלא מעתה האומר לאשה ולעבד צאו גנבו לי ה"נ דמחייב שולחן. ולכאורה אינו מובן אטו משום דלית להו לשלם מקרי לאו בר חיובי ומה קס"ד בזה וגם אמאי לא פריך אם שולח הבערה ביד אשה ולמה נקט גניבה דווקא:
אמנם לפי הנ"ל הכוונה הכי כיון דהדין הוא בגניבה דאם אין לו ונמכר בגניבתו הרי דהטילה התורה עונש עליו בגניבה עונש שהוא עונש הגוף ואמנם אשה ועבד דאינם נמכרים כמבואר בסוטה (דף כ"ג ע"ב) בגניבתו ולא בגניבתה וכן עבד אינו נמכר דהא אפילו גר אינו נמכר דבעינן ושב אל משפחתו כמבואר בב"מ (דף ע"א) וה"ה עבד הרי דעליהם לא הטילה התורה עונש זה. וא"כ לא מקרי בר חיובא כיון דאינם שוים לחיוב שאר בני אדם. וע"ז פריך דיהי' מחייב שולחן וע"ז משני דגם הם חשיבו בני חיובי כיון דאם נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבים לשלם וזה פשוט וברור: והנה למה דנראה פשטות התו"כ דמש"ה צריך לא תגנובו כדי לשלם כפל. יש להוכיח מזה דגם הגונב ע"מ למקיט וע"מ לשלם הוי גנב לכל מילי ומשלם כפל ג"כ ונמכר דהא מלא תגנובו ילפינן גונב ע"מ למקיט וע"מ לשלם. והרי מהך קרא ילפינן עונש כפל וה"ה גונב ע"מ למקיט וע"מ לשלם. וראי' מהא דקדושין (דף ס"ט) זיל גנב ואיזדבין בעבד עברי. הרי דגם היכי דאין כוונתו לגנוב נמכר וז"ב:
ובזה אתי שפיר דברי הירושלמי פרק המנוח (הלכה ד') בן סורר ומורה מהו שיהי' חייב כפל בגניבה הראשונה עיי"ש וכבר עמדו בזה למה שאל דווקא על כפל:
אמנם למה שנראה פשטות דברי הש"ס במכות (דף ד) שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין ומשמע דאי הוי נפקא לי' מחד קרא לא הי' לוקין ומשלמין אפילו לר"מ עיי"ש בפרש"י ותוס' ותוס' כתובות (דף לב) וא"כ לשיטת הירושלמי פרק בן סורר ומורה (הלכה ג') דאזהרה לגניבה ראשונה ילפינן מלא תגנובו. הרי דמהך קרא ילפינן אזהרה לבן סורר ומורה ולכפל גם יחד לדברי התו"כ הנ"ל ולכך בעי על כפל דווקא דאינו לוקה ומשלם כיון דמחד קרא ילפינן תרווייהו ועיין חולין (דף קמא) גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות ארבעים ואם נימא דצריך קרא על בן סורר ומורה הוי לאו שניתן לאזהרת מיתות ב"ד שאין לוקין עליו ואכ"מ:
ודע דמשמע דאף אם שגנב אצל בנו נמכר בגניבתו ם אין לו דהא קרא דאם זרחה השמש עליו מוקמינן באב אצל בנו. ואפ"ה כתיב ואם אין לו ונמכר בגניבתו:
ואגב אכתוב בהא דבפ' קדושים לא תכחשו ולא תשקרו וגו' ולא תשבעו בשמי לשקר וגו' הנה גבי לא תשקרו לא כ' בשמי ויתכן דהנה לא תשקרו הוא אזהרה על שבועת הפקדון וכמו דאיתא בב"ק (דף קה) דבשבועת הפקדון גם בנשבע ע"י אחרים חייב קרן וחומש ואמנם בנשבע מפי אחרים בעי שם וכשיטת ר"ת הביאו הר"ן ריש נדרים וזה שאמר לא תשקרו היינו בנשבע ע"פ עצמו ולא תשבעו בשמי היינו במקום שצריך לשבע בשם היינו בנשבע עפ"י אחרים ואכמ"ל יותר ב) סוכה (דף ל ע"א) אמר להו רב הונא להני אוונכרי וכו' מ"ט סתם כותים גזלו ארעתא ופירש"י דגזלו ארעתא מישראל. ותמהו עליו דלאיזה צורך פירש כן. הא מרא דהאי שמעתתא ר"ה והוא ס"ל גזל עכו"ם אסור מה"ת בב"ק (דף קיג) ועיין באחרונים וביחוד בכ"ת ונוב"י תנינא או"ח, (סי' קלד) עיין עליהם:
ונראה למה שביאר לן בקצות החושן (סי' סא) דהיינו טעמי' דס"ל לרבי יוחנן דיאוש כדי לא קני (עיין ב"ק (דף סז) דס"ל חיובי' דגנב בין לפני יאוש בין לאחר יאוש) היינו דלשיטתו אזל דס"ל מעות קונות וכבר הקשו התוס' בע"ז (דף עא דלר"י מציאה ומתנה במאי יקנה. ותי' דבמקום דליכא מעות מודה דמשיכה קונה ועיי"ש שחילקו דדווקא במציאה ומתנה דבהיתרא אתא לידי' וא"כ בגניבה וגזילה ליכא קנין דהא הוי איסורא ע"כ סובר דיאוש לא קני ואך ר"ל לטעמי' דמשיכה מה"ת וה"ה באיסור קני במשיכה ולכך סובר יאוש קונה עיי"ש:
ולפ"ז למה דמבואר בבכורות (דף יג) דלר"י דסובר בישראל מעות עכו"ם במשיכה יומצא לנו דין חדש דאפילו לרבי יוחנן דס"ל חיובי' דגנב בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש ומשום דהגנב לא קני ביאוש זה רק בגנב ישראל אבל לא בעכו"ם עכו"ם. וכן בגונב מן העכו"ם יהי' קונה ביאוש דבין עכו"ם מישראל ובין ישראל מעכו"ם הא קונה במשיכה וה"ה ביאוש כנ"ל:
ומאד מיושב דברי רש"י הנז' דבגמ' הא קאמר דלגזייהו אינהו ופירש"י דסבר יאוש כדי לא קני. וזה רק בגזל מישראל אבל מעכו"ם הא קני ביאוש ולכך פירש"י דגזלו ארעתא מישראל נינהו ומישראל לא קני ביאוש דישראל מישראל לא קני ביאוש ומיושב דברי רש"י לנכון שוב ראיתי בשעה"מ ה' גזילה שהביא דברי השלטי גבורים שדעתו דיאוש קונה מעכו"ם ומיישב בזה ג"כ דברי רש"י עיי"ש אבל לא נתן שום טעם לזה ולפמ"ש מתחוורין הדברים כשמלה ומלתא בטעמא לשבח ואכמ"ל ואגב עיין שם שתמה על הרמב"ן שדחה דעת רש"י שכ' דאי נמי קני מצוה הב"ע דהא בעכו"ם ל"ש מצוה הב"ע ותמה שם הא ר"ה סובר גזל עכו"ם אסור ובמח"כ אישתמיט מיני' דברי המג"א סי' תרל"ז דאפי' אי גזל עכו"ם אסור לא הוי מצוה הב"ע ועיין בנוב"י שם שמיישב בזה דברי רש"י הנ' ואכמ"ל:
ג) הרב המגיד סוף פ"ו מה' גניבה בהא דכ' הרמב"ם ז"ל אבל לוקחין ממנו כר מלא מוכין כ' לאמור כיון דאין זה גזל ודאי רק ס' גזל סגי בשינוי כ"ש עיי"ש וזה חידוש דיש חילוק לענין שינוי בין ודאי גזל לספק גזל ויש לתמוה מסוכה (דף ל ע"ב) דפריך ולקניהו בשינוי מעשה ומשני דהוי שינוי החוזר לברייתו אף דלא הוי אלא ספק גזל אך נראה דכבר הקשו האחרונים דמה פריך ולקניהו בשינוי מעשה הא אכתי פסול משום תעשה ולא מן העשוי. וכמ"ש התוס' בסוכה (דף יב) בהא דאין מסככין בדבר המקבל טומאה דהקשו דהא בית שסככו בזרעים טהרו וכו' ותי' דמ"מ כו' תעשה ולא מן העשוי וה"נ כנ"ל וכבר שמעתי מח"א דתי' דמ"מ הא יכול לעשות אגודה ואח"כ יתירנו ויעשה אגודה חדשה דבפעם הראשון הא קניא בשינוי מעשה ובפעם השני כשר ע"כ. ויפה אמר ולפ"ז שפיר משני הוי שינוי החוזר לברייתו כיון דע"כ צריך להתיר האגודה ולא הוי אפילו שינוי כל דהו דהא מוכרח להתירנו שלא יפסל מצד תעשה ולא מן העשוי. וזה גרע מכל שינוי החוזר כיון דע"כ יחזור לברייתו ומיושב בזה קו' התוס' שהקשו דשינוי החוזר עכ"פ מדרבנן קונה ולהנ"ל זה דווקא היכי דהיא רשות אבל לא היכי דמיכרח להתירנו דזה לא קני אפי' מדרבנן ודוק:
ד) הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' גזילה (הלכה א) כל הגוזל מחבירו שוה פרוטה וכו' שנאמר לא תגזול ושם (הלכה ג) איזהו גזל וכו' ושם (הלכה ד) איזה עושק וכו' ותמה הרב המגיד הא מבואר בב"מ (דף סא ע"א) היינו עושק והיינו גזל וגזל ילפינן מריבית ואונאה ולא תגזול לכובש שכר שכיר יעיי"ש:
וליישב דבריו נראה דהא התוס' הקשו דלוקמא בגזל גופא ולעבור עליו בשני לאווין. ותי' משום דלא לקי דהוי לאו הניתק לעשה יעיי"ש: ולכאורה יש לתמוה הא גם על כובש שכר שכיר לא לקי דהוי לאו שאין בו מעשה. ומצאתי אחרי רואי בחדושי הגאון רע"א שהקשה כן בשם החכם צבי יעיי"ש:
אך י"ל דרבא לשיטתי' דס"ל כר"ל דמשיכה קונה וראי' מדלא אהדרי' קרא לתשומת יד ועושק דאהדרי' קרא משום דאיירו דנטל ממנו וחזר והפקיד אצלו כמבואר בב"מ (דף מח) יעיי"ש וא"כ בכה"ג י"ל דחשוב מעשה לשיטת הפרי מגדים באו"ח (סי' ) דאם נתן מים לקמח והחמיץ הוי לאו שיש בו מעשה אף שבשעה שנתן המים לא עשה עדיין שום איסור מ"מ כל שתחילתו ע"י מעשה לוקה ויש להביא ראי' לדבריו מדברי רש"י מכות (דף כ ע"ב) ד"ה במסייע שכ' דמזמין השערות להקיף אף דבשעה שהזמין השערות לא עשה עדיין שום איסור מ"מ מחשב מעשה ועיין ברמב"ם פ"א מה' חמץ ומצה יעיי"ש וא"כ ה"נ אם נטל החפץ מן השכיר לביתו בפקדון ואח"כ כפר או שלא רצה להחזיר לו חשוב לאו שיש בו מעשה ודוק:
וכל זה לרבא לשיטתו אבל הרמב"ם דפסק כר"י דמעות קונות. ובפרט דהא הרמב"ם לא הביא הא דרב חסדא [דמיירו שייחד לו כלי לעושקו] וא"כ להרמב"ם לא לקי גם אכובש שכר שכיר. וא"כ הדרא קו' התוס' דלוקמא בגזל גופי' ושפיר נקט הרמב"ם הלאו דלא תגזול לגזל גופי' והלאו דלא תעשוק לכובש שכר שכיר ודוק:
אך יש להקשות *) מדברי החינוך (מצוה שד"ם) דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעשה מעשה לא לקי דחשבו לאו שאב"מ אך באמת יש מבוכה בזה עיין שער המלך ה' חמץ ומצה דהכוונה דהי' אפשר לעבור כעת בלי מעשה ובנב"י (סי' ע"ז) ואכמ"ל:
ה) בקרית ספר (פי"ח מגזילה ואבידה) דהשבת שטרי מציאה הוי רק מדרבנן דאין גופן ממון דהא אפילו קרקע צריך לרבוי עיי"ש ובשו"ת הרי"ם חו"מ (סי' טז) תמה באמת למה יהי' עובר על לאו ועשה בשטרות דאין גופן ממון עיי"ש ובאמת דעת המבי"ט דהיא מדרבנן. אמנם מדברי התוס' ב"ב (דף עו) דכתבו דהא צריך קרא למעט שטרות מאונאה היינו שמצא שטר לאחר יאוש ומכרו לבעלים ביוקר עיי"ש ומדכתבו לאחר יאוש משמע דקודם יאוש מחיוב להחזיר:
אך נראה למ"ש הקצות החושן (סי') בכוונתם דלאחר יאוש זוכה בהחוב מן התורה נראה דכוונתם דקודם יאוש נהי דא"צ להחזיר אבל אינו זוכה בחוב ולכך כתבו לאחר יאוש ואז הא זוכה בהחוב ויכול למכור החוב ג"כ ופשוט: ו) הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' גזילה כ' דאסור לגזול כ"ש דבר תורה ובה"ה (ריש ה' גניבה) ביאר הטעם דח"ש דגזל הוי כמו ח"ש באיסורין שאסור מה"ת ותמה הלחם משנה מהא דסנהדרין (דף נט) דפריך והרי גזל וכו' והא גם לישראל אסור בלאו ושוב ל"ש מי איכא מידי כמ"ש התוס' בחולין (דף לג) ד"ה אחד וכו' עיי"ש:
ונראה דבמנחת חינוך (מצוה קל) עמד על הרמב"ם שכ' דפחות משוה פרוטה אינו בתורת השבה. ובסנהדרין שם משמע דמטעם מחילה היא ונ"מ טובא בגוזל מחרש שוטה וקטן דחייב דלאו בני מחילה נינהו עיי"ש מה שמשוה דעת הרמב"ם:
עכ"פ חזינן דדעת הרמב"ם דאינו מטעם מחילה. ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דבאמת אי נימא דמטעם מחילה ל"ש ח"ש אסור מה"ת דהא הטעם משום דחזי לאצטרופי וזה ל"ש בגזל דמיד שגזל פחות משו"פ הרי מחיל לו ושוב לא מצטרף. וצ"ל דהרמב"ם לשיטתו דלאו מטעם מחילה היא ע"כ סובר דאסור ח"ש בגזל כמו ח"ש באסורין:
ולפ"ז שפיר מקשה דהש"ס דסבר דמטעם מחילה היא ח"ש בגזל באמת מותר מה"ת דהא קמא קמא מחיל ול"ש חזי לאצטרופי וכעין זה בשבת (דף פ) דאם הוציא אות אחת וכתבה וחזר והוציא אינו חייב מ"ט בעידנא דאפיק לבתרייתא חסר לי' לשעורא דקמייתא. וכן גבי העברת ד' אמות ברה"ר בשבת (דף מב) דקוץ ברה"ר מוליכו פחות פחות מד' אמות. הרי דמותר לכתחילה כיון דל"ש חזי וכו'] ומותר מה"ת ושפיר פריך:
אמנם כל זה בגזילה אבל בגניבה ואונאה דלא מחיל וכמבואר בב"מ (דף סא) שפיר י"ל דפחות משו"פ עכ"פ אסור מה"ת:
ומ"מ אם נימא כהפי' השני שבפרי מגדים יו"ד (סי' סב) דהפי' חזי וכו' היינו אם יאכל ביחד עם עוד ח"ש עיי"ש א"כ גם בגזל אסור ח"ש מה"ת כמובן ולפמ"ש האחרונים דלהכי מותר בבל יראה ח"ש מה"ת משום דאפילו בשיעור שלם אינו לוקה דהוי לאו הנל"ע או לאו שאב"מ. וכל דלא חזי לאצטרופי לחיוב מלקות לא יתכן בו סברת חזי לאצטרופי. א"כ גם בגזל ל"ש ח"ש אסור מה"ת דהא גזל הוי לי' לאו הנל"ע בשיעור שלם. אך כפי הנראה מדברי הה"מ הנ"ל לא ס"ל כסברת האחרונים הנ"ל דהא כ' דח"ש בגזל אסור מה"ת ומוכח דלא כנ"ל:
ז) ודע דמדברי רש"י סוכה (דף כז) משמע דמה דלא שוה פרוטה לא מיקרי לכם מדכ' דראי' דסוכה שאולה כשר מדכל ישראל יוצאין בסוכה אחת והרי לא מטי שו"פ לכל חד והאריך בזה המנחת חינוך (מצוה שכה) דלפ"ז גם כזית מצה ובדי ערבה צריכין להיות שוה פרוטה [ובזה יש ליישב קו' המנחת חינוך (מצוה תעג) על השיטה מקובצת ב"מ (דף נב) דמעשר שני שאין בו שוה פרוטה מותר לאוכלו חוץ לחומה מה"ת עיי"ש והקשה המנחת חינוך א"כ אמאי מצה של מעשר שני אינו יוצא דאין לה היתר בכל מושבות הא פחות משוה פרוטה יש לה היתר עיי"ש ולפי הנ"ל ממ"נ אינו יוצא דשוה פרוטה הרי אין לו היתר בכל מושבות ובפחות משוה פרוטה הרי לא הוי שלו ולא חשוב מצתכם ודוק] אך כתב דמ"מ כיון דאסור לגזול פחות משוה פרוטה חשוב שלו דהא אסור לגזול ממנו יעיי"ש:
ובאמת אם נימא כן מיושב לנכון קו' התוס' בסוכה (דף ט) ושם (דף כט) שהקשו דלמה קרא דלולב הגזול וסוכה גזילה דאינו יוצא ת"ל דהוי מצוה הבא בעבירה עיי"ש:
ולהנ"ל נ"מ בגזל פחות משו"פ דמחיל לי' כש"ס הנ"ל ולא הוי מצוה הב"ע אמנם מטעם לך אינו יוצא דלא הוי שלו. ובשוה פרוטה הרי עובר וצריך שפיר קרא דלך ולכם ואכמ"ל:
אמנם באמת היא מלתא דתמיהא דכיון דאסור לגזול ממנו מוכח דהיא שלו ועיין ב"ב (דף נא) בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאינו שוה פרוטה יעיי"ש והא בעינן ספר המקנה וכמבואר בגיטין (דף כ) וא"כ הא פחות משו"פ אינו שלו ולא הוי בר קנין ובזה מיושב קו' התוס' שם ועיין קדושין (דף ט) ובזה מיושב דשפיר הוי רבותא לאפוקי סברת רש"י ובאמת נראה דאם כתב שטר מכירה על איסור הנאה דלא מהני אף דבגט כשר אם כתבו על איסורי הנאה וכמבואר שם מ"מ הא לא חשוב ספר המקנה ואולי לשיטת הריב"ש דאיסורי הנאה הוי שלו רק דאינו ברשותו והובא בקצות החושן (סי' תעו) א"כ מהני וכמדומה שבשו"ת הרשב"א פלפל בזה: ואגב אכתוב דבתוס' סוכה שם הקשו לפירש"י בלא"ה הא מדכתיב לכם ממעטין שותפין וכמו בפיאה עיי"ש. ואפשר לדעת הר"ן נדרים (דף מו) דבדבר שאין בו דין חלוקה כל אחד בשעה שמשתמש בו הוי קנין הגוף עיי"ש ובמנ"ח (מצוה תרי"ג) כ"כ לענין ספר תורה שאין בה דין חלוקה וא"כ בסוכה אם אין לכל אחד שוה פרוטה חשוב כאין בו דין חלוקה ולכן צריך לומר מחמת דלא מטי שוה פרוטה לכל חד ויבואר אי"ה במ"א:
ח) בסנהדרין (דף עב) אבל למקנא ברשותייהו דמרי קיימא מידי דהוי אשואל עיי"ש ויש להעיר דלפ"ז דמדמינן גזלן לשואל א"כ יהי' גזלן בבעלים פטור כמו בשואל ובפרט ביש לו דמים כגון באב על הבן דפירש"י גבי יש לו דמים דחייב באונסין וכתבו האחרונים דחשוב בבעלים מחמת דהבן תמיד במלאכתו דמחיוב בכבודו. אמנם רש"י הביא דמצינו בשומרים דחייב אשליחות יד ועמד בזה המוהרש"א ולהנ"ל דברי רש"י מדוקדקים דבשליחות יד הא חייב גם בבעלים וכמבואר בב"מ (דף מא) ומיושבים דברי רש"י וקו' הנ"ל ואכמ"ל: