אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן יז

סימן טז

ברי ושמא:

א) עיין תוס' כתובות (דף יב) תמהו למ"ד ברי ושמא ברי עדיף היכי משכחת לה לדידי' קרא דשבועות ד' בין שניהם וגו' דמוקמינן לי' בשבועות (דף מז) לאומר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ומתוך שא"י לשבע משלם ת"ל בלא"ה מחיוב לשלם משום דברי ושמא ברי עדיף. ותי' דצריך להיכי דטוענו ס' עפ"י עד יעיי"ש והקשו ז"ל הא למ"ד ברי ושמא ברי עדיף לא משכחת לה גם בטוענו ס' עפ"י עד דהא ישלם לו ואח"כ יתבענו שנתן לו בחנם ויהי' טוען ס' וברי ושמא ברי עדיף ויהי' צריך להחזיר לו ועד א' אינו פוטר ממון עיי"ש:

ונראה דבטוענו עפ"י עד אם ישלם לו לא יכול לתבוע ממנו לפמ"ש הרב הפלאה (דף פה) דבאיני יודע אם פרעתיך ויש לו עד מסייע פטור. הרי דהוי זה כטענת ברי. א"כ ה"נ יפטר לו ע"א מממון דעכ"פ מהני לשוי' כטענת ברי. והפטור אינו משום העד רק משום דנסתלקה השמא של זה: ב) והנה אם נימא דלמ"ד ברי ושמא ברי עדיף לא משכחת לה דין דטוענו ס' עפ"י עד יהי' מיושב קו' הנוב"י מהדו"ת חו"מ (סי' טז) בהא דשבועות (דף לב) דחשוד מאן אילימא דחשוד לוה לימא לי' מי יימיר דמשתבעת והקשה הא משכחת לה בטוענו ס' עפ"י עד דלדעת הרמ"ה נוטל בלא שבועה עיי"ש:

ולהנ"ל ניחא דהא אביי הוא מרא דשמעתתא דאמר ה"מ וכו' ואביי לשיטתו דס"ל ברי ושמא ברי עדיף כמ"ש התוס' הנ"ל. [ובזה נדחה ראיות התומים (סי' עה) סק"ו שהוכיח דספק פרעון קודם הלואה הוי כאיני יודע אם פרעתיך מהא דאמר אביי חיישינן שמא ס' מלוה ישינה לו עליו. והא הוי כאיני יודע אם פרעתיך ומותר לתפוס ולמה ישבע. ולהנ"ל הא אביי לשיטתו דס"ל ברי ושמא ברי עדיף וא"כ אינו יכול לתפוס מספק] ולדידי' ליתא לדין טוענו ס' עפ"י עד כאמור:

ג) ועיין שם בכתובות דאף למ"ד ברי ושמא לאו ברי עדיף מ"מ היכי שיש חזקה או מיגו בהדי הברי מצטרף ואמרינן ברי ושמא ברי עדיף עיי"ש: ונראה דה"ה היכי דיש עד א' מסייע להטוען ברי דמצטרף בהדי טענת ברי ואמרינן דבזה לכ"ע ברי ושמא ברי עדיף:

ובזה מיושב ההוא דכתובות (דף עד ע"א) דגבי נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא נתארסה הי' בה מומין אלו ופירשי' עדים. והעיר שם בדו"ח דאמאי לא פירש"י כן ברישא דעד שלא וכו' צריך האב להביא וכו' ולהנ"ל י"ל דברישא הא האב טוען ברי וא"כ נהי דברי ושמא לאו ברי עדיף אכתי סגי בעד אחד ולזה דקדק רש"י וכתב בסיפא דראי' היינו עדים לאפוקי ברישא סגי בע"א:

ואגב אכתוב במ"ש הגאון רע"א בדו"ח [בתשובותיו בסופו] דטעמא דהרי"ף דאם נשבע היסת ואח"כ בא עד א' דצריך לחזור ולשבע בנקיטת חפץ. ול"א דחשוד לזה חשוד נמי לזה משום דזה כבר עבר. ואולי חזר בתשובה ועיין בקצות החושן (סי' צג) עיי"ש. ונראה דבזה ניחא דברי הרמ"א (סי' פז) אם נתן תקיעת כף שיתן לחבירו מתנה דאינו יכול להשביע עיי"ש והיינו דבזה אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא דהא גם עכשיו עובר על הת"כ משא"כ התם כבר עבר. ואכמ"ל:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה