ספר זכרון· רבנו יוסף קמחי
שער יא · חלק שלישי
באותם הפעלים חסירי י׳, ויתבלעו בדגש אפילו בנין קל, ודרכם כדרך מחסרי הנ׳. "כִּי אֶצָּק מַיִם" (ישעיהו מד ג) שרשו יָצַק, והפ' נבלעת בצ׳ שהיא העי"ן. וכן "וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ" (ישעיהו מד יב), ואינו כמו "יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" (דברים לב י) ששרשו נָצַר. וכלם נבלעים בעתידים, הפ׳ נבלעת בע׳ כדרך מחסרי הנ׳. הפועל: "יוֹצֵק", "יוֹצֶקֶת", "יוֹצְקִים", "יוֹצְקוֹת". הפעול: "יָצוּק", "יְצוּקָה", "יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ" (מ"א ז כד), "יְצוּקוֹת". ב' "בִּיצֻקָתוֹ" בחירק והי׳ נעלמת, כי כן דרך כל י׳ שהוא בשבא כאשר יבא סימן בוכל"ם עליהם, אין להם הרגשה ויסתרו ויתעלמו, ותהיה חירק נקדה אחת באות בוכל"ם, כמו יְשׁוּעָה – "בִּישׁוּעָה", "וִישׁוּעָה", "כִּישׁוּעָה", "לִישׁוּעָה", "מִישׁוּעָה"; "יְשׁוּרוּן" – "בִּישׁוּרוּן", "וִישׁוּרוּן", "לִישׁוּרוּן", "מִישׁוּרוּן". ודרך זה לאותיות בוכ"ל חק לאֹנס ידוע, כי לא תתחברנה לעולם שני שבאים בתחילת התיבות, וכאשר תכנס אות בוכ"ל על שם שתחלתו שבא, ודין בוכ"ל להכנס בשבא שלא בידוע, על כן נשתנו, כמו "רְאוּבֵן" – "בִּרְאוּבֵן", "וּרְאוּבֵן", "כִּרְאוּבֵן", "לִרְאוּבֵן", "מֵרְאוּבֵן" המ׳ בצרי, וכן דינה על אותיות אחהע"ר, ועל שאר אותיות בחירק, כי אין דרכה לשמש בשבא כמו אותיות בוכ"ל. על כן נתברר כי לא נשתנה הי׳ שאחרי המ"ם לשום אֹנס, כי בעבור שהמ"ם מחברת בוכ"ל נתחברה עליהם ושמשה כמוהם, כי יתכן הנעת הי׳ אחרי המ' בשבא, שיאמר "מִיְּקָר", "מִיְּשׁוּעָה", "מִיְּשׁוּרוּן" – בהנעת היודי"ן, כי אין המ' בשבא כמו בוכ"ל, אבל נמשכה אחריהם לעשות כמעשיהם, והסתירו הי׳ השבאית אחריה להזדוג עם חברותיה, ואמרו "מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל" (הושע י ט), "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ" (דניאל יב ב), הי׳ נעלמת נחה, וקודם המ' היה "יְמֵי" הי׳ בשבא, ואם היה בא על הי' אות בוכ"ל יהיה דינו בשבא, וכאשר אינו על י׳ כמו כן, כמו "בְּאִישׁ", "וְאִישׁ", "כְּאִישׁ", "לְאִישׁ", אך המ׳ בצרי – "מֵאִישׁ", על כן היה דינם על הי׳ להשתנות מן השבא כשתבא על אות שבאית, והמ' לא היה צריך להסתיר הי׳ שאחריה, אם לא על הזווג והחבור שזכרנו. והתבונן כאשר תמצא דגש אחר אות אית"ן בע' הפעל, כי בעבור נ׳ או בעבור י׳ הוא לעולם, כמו הדגש שיש ב"יִסַּע", "יִדֹּר", "יִפֹּל", "יִגַּשׁ", כי הוא בעבור נ', כי מצאנו משרשם כתובי נ'. וכאשר תראה דגש כמו במלות "יִצֹּר", "וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ", "אֶצָּק מַיִם", שנמצא מהם "יָצַר", "יָצַק", יודע לך כי הדגש בעבור הי'. וכאשר תמצא דגש במלות שלא נמצא מהם לא נ׳ ולא י׳, תדינהו מחסרי נ׳ כי הם הרוב, כמו הִגִּיד, לא נמצא בפעולתו לא נ׳ ולא י׳, נדינהו בחסרי נ׳ ונאמר כי שרשו נָגַד. זולתי מלה אחת שהיא בדגש ולא מצאנו ראיה לא לנ' ולא לי׳, ונדינהו לי׳ ולא לנ', והיא "וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ" (בראשית לט טז), "וְהִנִּיחָם שָׁם" (ויקרא טז כג), ששרשם יָנַח, לפי שלא נמצא בשרשי הפעלים כפולי אות פ׳ וע', שנאמר ששרשו נָנַח בשתי נונ"ין. והצווי מן יָצַק: "יְצֹק בּוֹ מָיִם" (יחזקאל כד ג) בשקל שְׁמֹר. ויש חסר: "צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ" (מ"ב ד מא), בשקל "גַּשׁ פְּגַע בּוֹ" (ש"ב א טו), שהוא מחסרי הנ׳. ולנקבה "יִצְקִי", ולרבים "יִצְקוּ", ולרבות "יְצֹקְנָה". והמקור: "יָצֹק", או "צֶקֶת" – "בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק" (איוב לח לח). אית"ן: "אֶצֹּק", "יִצֹּק", "תִּצֹּק", "נִצֹּק". ודע כי כל יִצֹק שתמצא בחומש כולם רפויים, כמו "וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ" (בראשית כח יח) וחבריו, והיה דינם דגש.
בנין פִעֵל החזק: "יִצֵּב", "יִצְּבָה", "יִצְּבוּ". הפועֵל: "מְיַצֵּב", "מְיַצֶּבֶת", "מְיַצְּבִים", "מְיַצְּבוֹת". והפעול: "מְיֻצָּב", "מְיֻצֶּבֶת", "מְיֻצָּבִים", "מְיֻצָּבוֹת". הצווי: "יַצֵּב", "יַצְּבוּ", "יַצְּבִי", "יַצֵּבְנָה". והמקור: "יַצֵּב" כמו הצווי – "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים" (דברים לב ח) הוא מקור, וממנו נלמוד הבנין. וי"א שהוא מבנין הפעיל, בשקל "יַפֵּל", "יַגֵּד", ואינו נופל בענין הראשון.
בנין הפעיל: "הִצִּיב", "הִצִּיבָה", "הִצִּיבוּ מַשְׁחִית אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ" (ירמיהו ה כו). הפועֵל: "וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד" (ש"א טו יב), "מַצִּיבָה", "מַצִּיבִים", "מַצִּיבוֹת". הפעול: "הִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" (בראשית כח יב), "מֻצָּבָה", "מֻצָּבִים", "מֻצָּבוֹת". צווי: "הַצֵּב", "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים" (ירמיהו לא כ), "הַצִּיבוּ", "הַצֵּבְנָה", הה' פתוחה. מקור: "הַצֵּב", כמו הצווי. אית"ן: "אַצִּיב", "יַצִּיב", "תַּצִּיב", "נַצִּיב", או "אַצֵּב", "יַצֵּב", "תַּצֵּב", "נַצֵּב", הצרי לחסרון י' המשך, ויתכן בתוספת ה': "אַצִּיבָה", "יַצִּיבָה".
בנין נפעל: "נִצָּב לָרִיב יְיָ" (ישעיהו ג יג), "נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד" (שמות טו ח), "נִצְּבָה". צווי: "הִוָּצֵב", "הִוָּצְבִי", "הִוָּצְבוּ", "הִוָּצֵבְנָה", בתנועת הו"וין בקמץ, והם דגושות בעבור נ' נפעל. אית"ן: "אֶוָּצֵב", "יִוָּצֵב", ויתכן בתוספת ה', כמו "אִוָּצְבָה", "יִוָּצְבָה".
בנין התפעל: "הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ" (ירמיהו מו יד), "הִתְיַצְּבִי", "הִתְיַצְּבוּ", "הִתְיַצֵּבְנָה". הפועֵל: "מִתְיַצֵּב", "מִתְיַצֶּבֶת", "מִתְיַצְּבִים", "מִתְיַצְּבוֹת". מקור: "הִתְיַצֵּב", כמו הצווי. אית"ן: "אֶתְיַצֵּב", "תִּתְיַצֵּב", "יִתְיַצֵּב", "נִתְיַצֵּב". ויתכן בתוספת ה' כמו כן.
בנין פועַל: "יֻצַּע לָרַבִּים" (אסתר ד ג) אית"ן: "אֲיֻצַּע", "יְיֻצַּע".
בנין הֻפְעַל: "תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה" (ישעיהו יד יא), כבר בארתי דין שניהם באשר קדמתי.