אור ברסלב
ספר זכרון שער יא › חלק שביעי

ספר זכרון· רבנו יוסף קמחי

שער יא · חלק שביעי

חלק ששי

במחלי הקצות. "יָרָה בַיָּם" (שמות טו ד) מבנין קל, "אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית לא נא), ולנסתרת "יָרְתָה", "יָרָת" כמו "עָשָׁת", "יָרוּ". והפועֵל: "אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹרֶה" (ראה ש"א כ לו), "יוֹרָה", "יוֹרִים", "יוֹרוֹת", ודינם בתשלומים: "יוֹרְיָה", "יוֹרְיִים", "יוֹרְיוֹת", כמו "יֹרְדָה מַּיִם" (איכה א טז), "יוֹרְדִים", "יוֹרְדוֹת". והפעוּל: "יָרוּי", "יְרוּיָה", "יְרוּיִים", "יְרוּיוֹת", בשקל "עָשׂוּי", "עֲשׂוּיָה", "עֲשׂוּיִים", "עֲשׂוּיוֹת". והצווי: "יְרֵה", "יְרִי", "יְרוּ", "יְרֶינָה", במשקל "עֲשֵׂה", "עֲשִׂי", "עֲשׂוּ", "עֲשֶׂינָה". ובא ממנו "יְרֵה וַיּוֹר" (מ"ב יג יז), "יְרֵה" צווי הוא ומן הקל, "וַיּוֹר" כמו וַיּוֹרֶה, והוא מן הפעיל, כמו הוֹרָה, כי אם היה מהקל היה יְרֵה וַיִּר, בשקל "וַיִיף בְּגָדְלוֹ" (יחזקאל לא ז עי"ש), "וַיִּז מִדָּמָהּ" (מ"ב ט לג). וכאשר יהיה הצווי מבעלי הא' יאמר "יְרָא אֶת יְיָ בְּנִי וָמֶלֶךְ" (משלי כד כא), בשקל "קְרָא אֵלַי" (ירמיהו לג ג), "מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים" (ש"א כ לו). והמקור: "יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט יג), או יְרוֹת בשקל קְנוֹת, "לִירוֹת בַּמִּסְתָּרִים" (תהלים סד ה) בהסתרת הי' שהיא פ' הפעל, כי כן דרך הי' עם אותיות בכל"ם כשהי' שבאית קודם, כמו "יְשׁוּעָה" – "וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" (שמות טו ב) וחבריו, "אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן" (קהלת ה יא), "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ" (ישעיהו נא טז). אית"ן מבנין שהקדמנו: "אִירֶה", "יִירֶה", "תִּירֶה", "נִירֶה", בשקל "אֶבְנֶה", "יִבְנֶה", "תִּבְנֶה", "נִבְנֶה". אך הי' נחה נעלמת. ומבעלי הא': "אִירָא", "יִרָא", "תִּירָא", "נִירָא", בקמץ, כמו "אֶמְצָא", "יִקְרָא". וכן במחלי הקצות: "יָנָה", "יָנְתָה", "יָנוּ". הפועֵל "יוֹנֶה", "מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה" (ירמיהו מו טז) לנקבה, "יוֹנִים", "יוֹנוֹת". והפעול: "יָנוּי", "יְנוּיָה", "יְנוּיִים", "יְנוּיוֹת". אית"ן: "אִינֶה", "יִינֶה", "תִּינֶה", "נִינֶה", ומהם "אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד" (תהלים עד ח) – נִינֶה אותם, ומשקלו "וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן" (במדבר כא ל) – ונירה אותם. וכמוהם "וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב" (ישעיהו כח יז), והאית"ן ממנו: "אִיעֶה", "יִיעֶה", "תִּיעֶה", "נִיעֶה".

בנין פִעֵל החזק: יִדָּה, יִדְּתָה, "יַדּוּ גוֹרָל" (יואל ד ג). הפועֵל: מְיַדֶּה, מְיַדָּה, מְיַדִּים, מְיַדּוֹת. הפעול: מְיֻדֶּה, מְיֻדָּה, מְיֻדִּים, מְיֻדּוֹת. הצווי: "יַדֵּה", "יַדִּי", "יַדּוּ", "יַדֶּינָה". המקור: "יַדֵּה", כמו הצווי, או "יַדּוֹת" – "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב ד). וא"ר יהודה בן חיוג (אותיות הנוח מאמר ג ערך ידה) כי "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג נג) מבנין זה ומשרש זה ומענין זה, והיה דינו וַיְיַדּוּ, ולפי שהוכבדו שני יו"דין לומר הראשונה בשבא נעה והשנית נעה בפתח, הבליעו י' האית"ן בי' השרש ואמרו "וַיַּדּוּ". וכן אמר (מאמר א ערך יבש) "גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ" (נחום א ד) כי דינו וַיְּיַבְּשֵׁהוּ. ואני אמרתי כי "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" מן הִדָּה, כמו "וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ" (במדבר כא לה) מן הִכָּה, וכמו "וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (ש"א ח ג) מן הִטָּה. וכן אמרתי במלת "וַיַּבְּשֵׁהוּ" דינו וַיַּבִּישֵׁהוּ, וחסרו י' המשך והבליעו הי' שהיא הפ' בע'.

בנין הפעיל: "הוֹדָה", "הוֹדְתָה", "הוֹדוּ", "הוֹנָה", "הוֹנְתָה", "הוֹנוּ", כמו "וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ" (יחזקאל כב כט). והפועֵל: "מוֹנֶה", "מוֹנָה", "מוֹנִים", "מוֹנוֹת", כמו "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי כח יג), "מוֹרֶה שֶּׁקֶר" (ישעיהו ט יד), "וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם" (ישעיהו מט כו), מענין "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה יז). והצווי: "הוֹדֶה", "הוֹדִי", "הוֹדוּ", "הוֹדֶינָה", "הוֹנֶה", "הוֹנִי", "הוֹנוּ", "הוֹנֶינָה". והמקור: "הוֹדֶה", או "הוֹדוֹת" בשקל "הֹרוֹ וְהֹגוֹ" (ישעיהו נט יג). אית"ן: "אוֹדֶה", "יוֹדֶה", "תּוֹדֶה", "נוֹדֶה". ובחסרון הל': "אוֹד", "יוֹד", "אוֹן", "יוֹן", כמו "יְרֵה וַיּוֹר" (מ"ב יג יז). האית"ן ממנו: "אוֹר", "יוֹר". ומענין זה "מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה" (איוב לו כב), הן ה' ישגיב בכח מי כמהו מורה, פירושו: כאשר ירצה הקב"ה להעלות בני האדם משגיבם בכחו, ומי כמוהו משליך ומשפיל כאשר ירצה להשליכם ולהשפילם. וכמוהו "הֹרָנִי לַחֹמֶר" (איוב ל יט). ומשורש זה "וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ" (ישעיהו נא כג), מן "אֲשֶׁר הוֹגָה יְיָ" (איכה א יב).

בנין נפעל: "נוּגָה", "נוּגֶה", "בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת" (איכה א ד), "נוּגֵי מִמּוֹעֵד" (צפניה ג יח), והם חסרי הל'. והצווי: "הִוָּגֵה", "הִוָּגִי", "הִוָּגוּ", "הִוָּגֶינָה", כולם דגושי ו' שהיא הפ' וקמוצים, והדגשות לנ' נפעל, כמו "אַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ" (ירמיהו לא יח). מקור: "הִוָּגֶה" או "הִוָּגוֹת". אית"ן: "אֶוָּגֶה", "יִוָּגֶה", "תִּוָּגֶה", "נִוָּגֶה". ומבעלי הא': "לְמַעַן תִּוָּרֵא" (תהלים קל ד), "אִוָּרֵא", "יִוָּרֵא", "נִוָּרֵא".

בנין התפעל: "הִתְוַדָּה" – "וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא" (ויקרא ה ה) לזכר, ולנקבה "הִתְוַדְּתָה", "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם" (ויקרא כו מ). הפועֵל: "מִתְוַדֶּה", "מִתְוַדָּה", "מִתְוַדִּים", "מִתְוַדּוֹת". הצווי: "הִתְוַדֵּה", "הִתְוַדִּי", "הִתְוַדּוּ", "הִתְוַדֶּינָה". המקור: "הִתְוַדּוֹת". אית"ן: "אֶתְוַדֶּה", "יִתְוַדֶּה", "תִּתְוַדֶּה", "נִתְוַדֶּה".

תוכן העניינים

ספר זכרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה