אור ברסלב
ספר זכרון שער י › בנין פיעל

ספר זכרון· רבנו יוסף קמחי

שער י · בנין פיעל

ועתה אבאר סדר הבנין הקל

בנין חזק, בכל בנינו דגוש הע' תמורת הנח של א' המשך שהוא ב"שָׁמַר", כן י' בכאן למשך: "גִּדֵּל", "דִּבֵּר" – דגשות העי"ן בעבור י' המשך, ואם היו כותבים אותו כדרך כל חירק בי' אז היה דִּיבֵר גִּידֵל, הע' ברפי, וראו להבליע י' המשך בע', וצחצחו הקריאה שלא תהיה כולה רפויה ולא כולה דגושה. וכאשר אמר "מְדַבֵּר", "אֲדַבֵּר", "יְדַבֵּר", הבליעו בדגש א' המשך לתקנת הלשון, כי אם היו כותבים אותה, היו אומרים אֲדָאבֵר, יְדָאבֵר, הע' ברפי, ולא יהיה הלשון צח. הפועֵל בתוספת מ': "מְדַבֵּר", "מְדַבֶּרֶת", "מְדַבְּרִים", "מְדַבְּרוֹת". והפעוּל: "מְדֻבָּר", "מְדֻבֶּרֶת", "מְדֻבָּרִים", "מְדֻבָּרוֹת". והצווי: "דַּבֵּר", "דַּבְּרוּ", "דַּבְּרִי", "דַּבֵּרְנָה". והמקור: "דַּבֵּר", כמו הצווי, ובתוספת ה': "דַּבְּרָה". אית"ן: "אֲדַבֵּר", "תְּדַבֵּר", "יְדַבֵּר", "נְדַבֵּר", "יְדַבְּרוּ", "תְּדַבְּרוּ", "תְּדַבֵּרְנָה". ודע כי כל זה הבנין דגוש הע', זולתי אם תהיה מאותיות אחהע"ר תשוב הפ' לאיתנו קמץ: "מְבָרֵךְ", "אֲבָרֵךְ", "יְבָרֵךְ". והפעול בחולם: "מְבֹרָךְ", "מְבֹרֶכֶת", "מְבֹרָכִים", "מְבֹרָכוֹת". ובאה מלה אחת בבנין זה רפויה בכל שמושה: "וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי" (בראשית לא ז), היה דינו "הִתֵּל" בשקל "גִּדֵּל", "אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵ֥לּוּ בֽוֹ" (איוב יג ט), דגשות למ"ד "תְּהָתֵלּוּ" לסוף פסוק, כי "בוֹ" מלה זעירא אינה נחשבת כל כך. ודע כי כל בנין זה עובר לפעול, ובנין פעל קל מקצתם בודדים ומקצתם עוברים: "שָׁמַר", "זָכַר" – דבר אחר שמר וזכר, וכמוהו "עָשָׂה", "בָּנָה". והבודדים: "יָשַׁב", "עָמַד", "עָלָה", "שָׂמַח", "יָרַד", כי הוא הפועֵל והוא הפעוּל, הוא העומד הוא העמוד, הוא היושב הוא הישוב. ו"עוֹלֶה" ו"יוֹרֵד" יתכן היות להם פועל ופעול, אעפ"י כי הוא עצמו הכל, לפי שיש זמן ארוך בם, כי העולה או היורד יכול שיעלה הר גבוה או יורד ממנו. ותדע לך כי כל פעולה שימצאו בה שם התואר אין בה לא פועל ולא פעול, כמו "צַדִּיק" שהוא שם התואר, לא תאמר ממנו צוֹדֵק ולא צָדוּק, אעפ"י שנמצא בבנין "(אם) [וְ]צָדַקְתִּי לֹא אֶשָּׂא רֹאשִׁי" (איוב י טו), וכן "רָשָׁע" שהוא שם התואר אין בו לא רוֹשֵׁעַ ולא רָשׁוּעַ, אעפ"י שנמצא בבנין "אִם רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי" (שם), כי רָשָׁע עומד במקומו. ו"חָכָם" נמי אין בו לא "חוֹכֵם" ולא "חָכוּם", אעפ"י שנמצא בבנין "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ" (משלי ט יב), כי חָכָם שהוא שם התואר עומד במקומו. וכן "כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ" (ש"א ב ט) אין בו לא גּוֹבֵר ולא גָּבוּר, כי גִּבוֹר עומד במקומו, אך נמצא בבנין התפעל: "עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר" (ישעיהו מב יג). וכן כל הבודדים שנמצא מהם שם התואר. וכן אמרו כי כאשר ימצא לשון נפעל בפעלים ולא ימצא פעוּל, שישמשו בנפעל, כמו "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ" (תהלים סח לו), לא יאמר יָראוּי ולא יָרוּא, כמו שאמר אחד מן הפייטים "יָראוּי וּמְאוּיָם", והלא היה לו טוב לומר "השם הַנּוֹרָא", ויהיה מקום הפעול. ומזה הבנין החזק הצווי: "דַּבֵּר", "גַּדֵּל", "דַּבְּרִי", "גַּדְּלִי", "דַּבֵּרְנָה", "גַּדֵּלְנָה". והמקור: "דַּבֵּר", או "דַּבְּרָה" בתוספת ה', כמו "כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ" (תהלים קמז א). ודע כי בבנין אותיות ית"ן בשבא והא' בשבא ופתח. ובא מקור מבנין זה בשני דרכים, כמו "דַּבֵּר יְדַבְּרוּ" (ש"ב כ יח), "שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר" (שמות כג כד), והדרך השני: "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ" (תהלים קיח יח), "וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ" (יהושע כד י), וללא הר' היה דגוש כמו "יַסֹּר", וכן "שָׁאֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל" (ש"ב כ יח), לולא הא' היה דגוש, וי' "יְשָׁאֲלוּ" יורה על בנין כבד. ויתכן היות "בָּרוֹךְ" ו"שָׁאֹל" מבנין קל, כי נמצאו "בָּרוּךְ", "בְּרוּכָה אַתְּ" (רות ג י), וכן "שָׁאַלְתִּי", אעפ"י כי מלת "וַיְבָרֶךְ" ומלת "יְשָׁאֲלוּ" מן הכבד.

תוכן העניינים

ספר זכרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה