ספר זכרון· רבנו יוסף קמחי
שער ג · ה
ה"א תשמש בראש השמות לידיעה: "הַבַּיִת", "הַשָּׂדֶה", "הַכֶּרֶם". ולעולם האות הסמוכה לה בדגש, לבד מאותיות אחהע"ר שאין דרכם לקבל דגש כי אם במעט מקומות, ועתה אומר לך מקצתם. אל"ף – "תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה" (ויקרא כג יז), "שֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ" דאיוב (לג כא) "וַיָּבִיאּוּ לָנוּ" דעזרא (ח יח). ח' ע' אין בם דגש. ה' נראית במפיק. רי"ש – "הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה" דגלית (ש"א יז כה), "הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח" דאלישע (מ"ב ו לב), "הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ" דשאול (ש"א י כד), "בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ" דשמואל (ש"א א ו), "לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ" דיחזקאל (טז ד), "הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ" דאיוב (לט ט), "רוֹמּוּ מְּעַט וְאֵינֶנּוּ" דאיוב (כד כד), "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" (משלי יד י), "אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע" (משלי כ כב). וכשתהיה ה' לידיעה על אות מן א"ח הע"ר תהיה קמוצה, ואינה נופלת בלשון עבר ובלשון עתיד, אלא בשתי מלות שהם במקום 'אשר': "הֶהָלְכוּא אִתּוֹ" דיהושע (י כד), "הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת" (עזרא י יז); ועל השם: "הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ" דשמואל (ש"א ט כד), פתרונו 'ואשר עליה'. ויש ה' לתמיהה: "הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי" (תהלים עז ח), "הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ" (שם פסוק ט), "הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע" (תהלים צד ט), "הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ" (שם פסוק י). ולעולם הסמוכה לה רפויה שלא כדרך ה' לידיעה, זולתי מלה אחת: "הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְיָ" (ויקרא י יט), והיא זרה עד מאד, כי היא לתמיהה והיו"ד דגושה והה"א פתוחה. ואם הסמוכה לה מאותיות בג"ד כפ"ת והיא בשבא אז תִדָּגש, כמו "הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים" (במדבר יג יט), "הַכְּמוֹת נָבָל" (ש"ב ג לג), "הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ" (ישעיהו כז ז), "הַבְּרָב כֹּחַ" (איוב כג ו). ועברו זרים בתוכם: "הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע" (איוב טו ח), "הַבְעַד עֲרָפֶל" (איוב כב יג), "הַבְרָכָה אַחַת" (בראשית כז לח), "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה" (בראשית לד לא), שהם על בג"ד כפ"ת והם רפויים. ויש ה' לאמתת הדבר, כמו "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ" (ש"א ב כז). ויש ה' לקריאה: "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת" (במדבר טו טו), "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח" (תהלים ט ז), "הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים יֹסֵף יְיָ עֲלֵיכֶם" (תהלים קטו יג). ויש ה' נוספת לבנין הפעיל: "הִגְדִּיל", "הִשְׁלִיךְ". ויש ה' נוספת באית"נים: "אֶשְׁמְעָה", "אֶזְכְּרָה", "אֶשְׁלְחָה". ויש ה' נוספת בצווי הזכר: "שׇׁמְרָה", "שִׁמְעָה", "זׇכְרָה". ויש ה' נוספת בראש השמות: "הַצָּלָה", "הַצְלָחָה", "הֲבָנָה"; ובסוף: "לַיְלָה", כי ה' "לַיְלָה" אינה לנקבות כי לשון זכר הוא, ותמצא "לַיִל" בלא ה'. ויש ה' במקום אֶל: "מִצְרַיְמָה" (בראשית יב י), "יְרוּשָׁלַיְמָה" (מ"א י ב), "בָּבֶלָה" (מ"ב כ יז), "פַּדֶּנָה" (בראשית כח ב), "בֵּיתָה" (שם), "תִּמְנָתָה" (בראשית לח יב). וברוב מקומות ה' לידיעה על מ"ם רפויה: "הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב" (שמות כט יג), "הַמְלֵאָה הַזֶּרַע" (דברים כב ט), "הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר" (עמוס ב יג), "הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה" (ישעיהו מ כ). ועל היו"ד רובם רפים: "הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" (דברים יא ו), "לַייָ הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה" (תהלים ג ט), "עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ" (תהלים קלז ז). ודע כי כל "הַלְוִיִּם" שבתורה ובמקרא רפויי למ"ד ואין להם ענין ידוע, כמו כל "מִלְמַעְלָה" הל' רפויה וכל "מִלְּמַטָּה" דגושה הלמ"ד. ויש ה' שורש: הָרַג, הָרַס, הָפַךְ, ואינה נופלת לעולם, וכמו כן כאשר תהיה הה' ע' הפעל לא תחסר, אך כאשר היא ל' הפעל והיא חלקה תחסר, כמו ה' "עָשָׂה", "בָּנָה", "פָּנָה", "קָנָה", "עָשׂוּ", "בָּנוּ", "פָּנוּ", "קָנוּ". וכאשר תהיה למ"ד ודרכה במפיק לעולם לא תחסר, כמו "נָגַהּ", "גָּבַהּ", "כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי" (תהלים סג ב), כי הם בדרך השלמים, נקודתם קמץ ופתח; אבל "עָשָׂה", "בָּנָה", "פָּנָה", "קָנָה", כולם קמוצים בעבור האות החלקה.