ספר זכרון· רבנו יוסף קמחי
שער ב · ש
שי"ן משרתת בראשי התיבות: "שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ" (שה"ש ה ט), ואות השנייה בדגש, חוץ אם תהיה מאותיות אחה"ע. ויש מהם מקצתם בפתח: "שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה" (שה"ש א ז), "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה" (שופטים ה ז), "לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן" (איוב יט כט), דינם היה בסגול כמו חבריהם. ו"דּוּן" הוא פעוּל אומר דין זה, "דּוּן" כמו שָׁפוּט הוא, וכל הפעלים ממחלי העי"ן כן הם: "נֵחָלֵץ חֻשִׁים" (במדבר לב יז). ויש בקמץ: "שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי" (שופטים ו יז). ויש שי"ן שורש, וכאשר תהיה עי"ן הפעל ופ"ה הפעל תהיה נו"ן, תתבלע בשי"ן, כמו "תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה" (דברים כד י), השי"ן דגושה להבלעת הנו"ן, כי דינם תַּנְשֶׁה, מַנְשַׁאת, ומשקלו "תַּטֶּה", "תַּכֶּה", ששרשם נָטָה, נָכָה, כי דינם היה תַּנְטֶה, תַּנְכֶּה. וכאשר יהיה מבעלי הכפל תתבלע השי"ן אחת בחברתה, כמו "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ" (ויקרא א ט), ששרשו אָשַׁשׁ, בשקל "צִחֵה צָמָא" (ישעיהו ה יג), שהוא מן "צְחִיחַ סֶלַע" (יחזקאל כד ז). וכן "וַיְמֻשֵּׁהוּ" (בראשית כז כב), "יְמֻשֵּׁנִי אָבִי" (בראשית כז יב), השי"ן דגושה מענין "כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי" (בראשית לא לז), "וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן" (בראשית לא לד), אך אינם מבנין אחד. וזה הכלל, אין דגשות שי"ן לעולם אלא בעבור נ' או בעבור שי"ן אחרת; וזה בע' או בל' הפעל, כי כאשר תהיה שי"ן בראש התיבה תתבלע בה ה' שבמלה אשר לפניה, כמו "מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ" (משלי ל ד), דגשות השי"נים להבלעת קריאת הה"אין, כמו שנבלעה כתיבתם במלת "מַזֶּה בְיָדֶךָ" (שמות ד ב), "מַלָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי" דישעיה (ג טו).