תולדות אדם - שער הגדול · (סב)
אחר כך בא המגיד שנית, ואמר לו וזה נוסחו, ה' עמך בכל אשר אתה עושה, הנה יצאתי לשחריך לראות פניך, ואמצאך בפתגמא דרזא דרזין טמירתא דטמירין די אוליפתך בספיראן קדישין. חזינא דלא קמת במלתא שפיר, הלא לך למינדע די ספיראן עילאין נפקו מאין סוף באורחא די אוליפתך. ומאי דאמרית לך דבין עלמא דיחודא לעלמא דפרודא אית עלמא דאית ביה צד יחוד וכלול מעשר ספירין, ואית ביה צד פירוד, האי איהו שכינתא, והיא מתייחדא בעשר ספירין עילאין. והיא כלילה שבעה לקבל שבעה עילאין, ברזא דשבעה ושבעה מוצקות, והני שבעה אינון שבעה דרגין, ותלת עילאין נמי כלילן ביה באורח סתים ונעלם, לקבל תלת עילאן, וכלא יחודא חד לגמרי בהדי עשר ספירין עילאין, וח"ו מלאסקא אדעתא תמן שום פרודא בשום גוונא בעלמא. ומאן דאסיק בדעתיה הכי ח"ו, איהו קוצץ בנטיעות, ובהג' קציצו טובא וקציצו בשכינתא דאיהו האי עלמא דקאמינא, וכל מאן דמפריד לה מעשר ספירין עלאין עונשיה סגי. ולכן ידיעה להוי לך דהאי עלמא הוא שכינתא אתייחדא בספירין עילאין ביחודא שלימא בלי פירוד. ומאי דאמרית לך דאית ביה פירוד, לאו למימר דאית ביה פרודא כלל ח"ו, אלא היינו לומר דמשום דמשפיע במטטרון זעירא, דאיהו עלמא דפירודא, ומתמן מתזנין עלמין כולהו מקרני ראמים עד ביצי כינים, ובגין דאיהו משפיע לעלמא דפרודא, ולית כן בספירין עלאין דאינון משפיעים בשכינתא דאיהי נמי יחודא, משום הכי אמרינן דאית ביה צד פרודא. אבל לא דאית ביה כלל פרודא וענין, אלא ביחודא שלימא בעשר ספירין עילאין, והאי איהו רזא דיחודא דמייחדין לשכינתא עם קב"ה, דהא אמינא לך דאיהו לגבי עשר ספירין עילאין כהדין קומצא דלבושא מיניה, ולבושוהי כלא חד בלא פרודא כלל, עד כאן לשונו: