תולדות אדם - שער הגדול · (סא)
ומשם ואילך התחלת עולם הפירוד, כלומר שהעולמות כלם תלוים במאמרו של הקב"ה, מכל מקום אינם עצמותו כמו אלו העשר ספירות. ובין עולם היחוד הגמור לעולם הפירוד הגמור, עולם שיש בו צד יחוד והוא כלול מכל עשר ספירות ויש בו צד פירוד, והוא נרתק לעשר ספירות עליונות כהדין קומצא דלבושא מיניה. והוא נקרא 'שם', כי עליו נאמר ויתיצב עמו שם. כי וירד ה' 'בענן' הוא סוד ע"ב וסוד נו"ן פשוטה ונו"ן כפופה, שהם חכמה תפארת ומלכות. ויעב"ר ע"ב רי"ו על פניו, לא על פניו של משה אלא על פניו של ה'. וזהו העולם שהוא בין עולם היחוד לעולם הפירוד, הוא מטטרון שכל העשר ספירות כלילן בו, ובו טעה אלישע אחר לומר שח"ו היו שתי רשויות, לפי שראה שהוא מנהיג עולם הנפרדים, ושם הוא סוד אלקים אחרים, ובו הוא אחיזת שרי האומות, כי בעשר ספירות עליונות אין שום שר רשאי לעלות ח"ו, והוא שם הטלת זוהמת נחש בחוה להפריד בינו לעולם הייחוד, והעונות שם מגיעים להפריד בין עולם הייחוד הגמור לבינו. אבל בעשר ספירות עליונות אין שם פגם ח"ו, כמו שנאמר, אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו. ומשם שהוא עולם הנזכר יפרד והיה לארבעה ראשים הם ארבעה מחנות שכינה, ובין העולם הנזכר לארבעה מחנות שכינה הוא עץ הדעת טוב ורע הנזכר אצל סוף התקונים הקדושים, והוא הנקרא תלי שראשו טוב וזנבו רע, ושם הוא חטא אדם הראשון שעירב טוב עם רע. והעשר ספירות העליונות הם עצם האלהות והן אחדות גמור כמו שאמרתי, ואין שם שינוי כלל, רק כפי מה שאדם עושה כך מודדים לו, עד כאן לשונו: