אור ברסלב
ספר השל''ה הקדוש תולדות אדם - שער הגדול › (נט)

ספר השל''ה הקדוש

תולדות אדם - שער הגדול · (נט)

(נח)

עוד דא צריך אני להודיע, כי אפילו למטה באצילות הבנין ?, בענין גלות השכינה, לא השכינה ממש אלא ניצוץ ממנה. וזה לשון הפרדס פרק ד' משער אבי"ע, המלאך הזה נקרא בשני שמות, פעמים נקרא מטטרון, ופעמים נקרא מיטטרון ב'יוד'. והכוונה, כאשר המלאך לבוש השכינה והשכינה מתעלמת בתוכו והיא מראה פעולותיה על ידו, אז נקרא מיטטרון ב'יוד', רמז אל השכינה הכלולה מעשר היורדת ומתעלמת ומסתתרת בתוכו. ולא השכינה ממש אלא ניצוץ והאור המתאצל מהשכינה, והוא ניצוץ ואור כלול מעשר ניצוצים, וכביכול הדבר הזה נקרא גלות שכינה. וזה נתבאר בתיקונים כו' עיין שם. והגלאנטי בפסוק השליך משמים ארץ כתב וזה לשונו, כבר ידעת הקדמת רעיא מהימנא, כי כל סוד הגלות שאנו אומרים גלות, אינו כי אם שכינה דבריאה, דהיינו ניצוץ אחד המתנוצץ ממנה בבריאה, כי שכינה דאצילות עלה כתיב, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, עד כאן לשונו:

ס

ולשלימות ענין זה, אעתיק דעת דברי המגיד שהיה להרב הגדול הבית יוסף ז"ל, וזכינו לקונטריסים ההם, ואעתיק מה ששייך לענין זה. זה נוסחו, הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה', הלא לך למנדע דקב"ה וכל מתיבתא דרקיעא משדרין לך שלם, ושדרוני לגבך לאודעותך מילין עילאין ורזין דרזין. ובכן תשתמודע סגיאת טיבותא דהקב"ה ורחמוי וחסדוי ופשיטות ימיניה לקבלא לדתייבין לפולחנא קדישא. הלא ידעתי דקשיא לך טובא בענין ספירין קדישתא, בענין מלכות דהיא מתייחדת עם ספיראן, ובקצת דוכתי אתחזי דלאו הכי ח"ו, כגון ההיא דספר הבהיר דתשעה שדות וחתיכה, ובכמה דוכתין אחרנין משמע נמי הכי. עד דהאי אייתיה לבעל מנחת יהודה למימר מאי דקאמר דהוא דוגמת כלי הספינה וכו', שרי ליה מריה, רחמנא לישיזבינן מההוא דעתא. ומכל מקום לא אענש על ההוא מלה דאמר, בגין דלא אמרה בכוונה למחטי קמי קב"ה, אבל טעות גמורה איהו. תו קשיא דבדוכתא חזינא דאמרינן דהיא בת אברהם, ובקצת דוכתא אמרין דאיהי בת בינה, ובקצת דוכתיא אמרינן דאיהי בת גבורה. תו קשיא דאתחזיא דאית שינויא בספיראן ח"ו, כדאמר עמד מכסא דין וישב על כסא רחמים, עד דהאי מייתי למימר דלאו אינון עצם אלהות ח"ו. תו קשיא דבכמה דוכתי אמרו רבנן דחובא מטא לשכינתא ולספיראן, ובקצת דוכתיא אמרין דלא מטי מידי מחובוי דבר נש לגביה קב"ה ושכינתיה. וכד חזית בתיקונא קדישא, אנן מהודענון לך קושטא דמילתא ורזא דרזין, הלא לך למנדע דכד סליק לרעוא דרעוין עתיקא דעתיקין אין סוף למברי עלמין, בטיש מיניה חד בטישו ונהיר חד נהיר דאיהו כליל תלת, וכדאמר רבנן דנקודה חדא איהי כלילא תלת - ארכה ורחבה ועומקא. וההיא נהירו הוה חד וכלילן ביה תלת, דאינון כתר חכמה בינה. ולבתר כל חד מהני תלת בטש חד נהירו מיניה, חכמה בטיש נהירו חדא דאיהו כליל תרי דאיהו חסד ונצח, ועם חכמה גופה הוה תלת. ובינה נמי בטיש נהירו חדא דאיהו כליל תרי דאיהו גבורה והוד, ועם בינה גופיה הוו תלתא. ובתר בטיש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תלת, דאנהו תפארת יסוד מלכות, דבגין דאיהו קריב טפי לאין סוף ודמי ליה דאיהו נעלם טובא משום הכי נהירו דאפיק כלילן תלת כגוונא דאין סוף. והשתא מגו דכתר חכמה ובינה הוו חד נהירו, ומלכות נפקת מכתר ואברהם מן החכמה, הוה כאלו נפקו תרווייהו מאתר חד, ומשום הכי קאמר אברהם עלה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, כלומר אנא והיא מכתר עילאה מתמשכנא דאיהו אבא. ומהאי טעמא אתקראת בת בינה, דכיון דבינה היא כלולה בכתר, כי נפקא מלכות מכתר הוו כאלו נפקא מבינה, ומשום דגבורה מדת הדין ומלכות מדת הדין הרפה, אמרו דינקא מינה. וכל חד מהנך ספירין עילאין כלילין כולהו עשר, דכיון דכולהו כלילין באין סוף, כי אפיק נהירו קדמאה כלם עשר הוו כלילין בההוא נהירא, דוגמא דאדם דכולהו תולדין כלילן ביה. ואוף הכי כד בטיש כל חד מהנך נהורין דכלילן בההוא נהירא ואפיק נהורין אחרנין, בכל נהורין דכלילן ביה אפיק לון. אשתכח דכל חד מהנך עשר ספירין כליל מכולהו עשר, ואשתכח דהנך ספירין סלקין למאה, וממאה לכמה רבוא רבוון דלית חושבן ומנין. וכל הני עשר ספירין יחודא חדא איהו, ואינון עצם אלהות, דהא אינון באין סוף כשלהבת הקשורה בגחלת, והוא דוגמת נשמה בגוף האדם עם האברים שהכל אחד, וכן הכל יחוד גמור בלי שום צד פירוד בעולם חס ושלום. ומלכות שהוא מטרוניתא ושאר ספירות הכל אחד ביחוד גמור עם אין סוף, והכל היה והכל הוה והכל יהיה, וכמו שכתב ר' מנחם מרקנטי בשם הזוהר, כולא הוא כולא יהא כו'. וזהו עולם היחוד הגמור:

תוכן העניינים

ספר השל''ה הקדוש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה