תולדות אדם - שער הגדול · (מא)
וזה לשון החייט שם, אינו ענין היות בה כח וקדושה כו', אם כוונת הרב שהעטרה אינה מקבלת פגם בעונות ישראל, כבודו במקומו מונח, זהו ענין פילוסופי, אבל לא דעת אמיתי מחכמי הקבלה. כי מה היא הרדיה של המניקת ושלוח האם שנאמר ובפשעכם שולחה אמכם, ונאמר בזמן דור המבול ותשחת 'הארץ', ומהו הקצוץ שעושה האדם בעשותו עבירות, או הייחוד שמייחד בעשותו המצות, וכל טעמי המצות תלוים על הקוטב הזה. אלא יש לנו בהכרח להודות כי עונותינו גורמים בה פגם, וגם בכל הבנים, כי מסלקים האם מעל הבנים. ובספר הזוהר (ח"ב פה, ב), לא תקח האם על הבנים, לא תקח האם מעל הבנים. והפגם הוא זה שמסתלק למעלה האור הבהיר ואינו פוקד הארץ, מפני שהפקידה היא להטיב לתחתונים המדמים הצורה ליוצרה, ואם אין צדיק להמשיך ההשפעה מהמזל העליון, נמצא שגם העטרה היא פגומה וחסרה מאותו השפע, וזהו פירוש ויתעצב אל לבו כפי מה שפירש הרמב"ן. ואמשילך משל משדי האם, כי כל עוד שיונק התינוק מהם, מוצץ ומושך החלב אל השדיים מהמקורות, ואם יחסר היונק גם תחסר החלב. וגם הענין זה תמצא במי הבאר, כל עוד שידלו מימיו יתרבו המים, ואם אין, לא די שלא יתרבו המים אבל יחסרו, וכן באצילות: