תולדות אדם - שער הגדול · (לט)
ואמשול לך משל יפה על הענין הזה מהאבן השואבת, הלא החכם ר' עזריאל דימה האצילות אצל האין סוף כאבן השואבת המושכת הברזל בסגולתה כו'. עוד כתב אחר כך וזה לשונו, וגם הענין הזה יובן מצד הלהב, כי היא שלהבת ומאירה בשלושת גווניה הנמצאים גם בקשת כשהשלושת אורות שעליה שהם האבות יאירו אליה, כי היא אספקלריא דלא נהרא, ובה נמצאו הגוונים, אבל האורות באים מלמעלה ויעלו הגוונים שבה לעומתם. והמשל לזה מהנר הדולק שנתכבה ונשאר בה איד עשני, אם יניחו הנר הזה למטה מנר דולק סמוך אליה, ימשיך האיד העשני שבנר ונדלק. ואף על פי שמטבע האש לעלות למעלה יורדות אז למטה לקראת האיד עשני שבנר, אף על פי שלא יפגשו ממש זה בזה, יש כח באיד להמשיך אליו הלהב כביכול כן הענין בעטרה שבה דוגמת האיד העשני לגבי המדות שעליה, כי היא אספקלריא דלא נהרא, וכשעולה ממנה האיד העשני פוגש עם הלהב שבאין סוף וממשיכו למטה וכל זה כשלא יהיה מונע, והם עונות ישראל המכבים האיד העשני שלא יעלה הלהב. תן עיניך בענין הזה מכל משמר תצרנו כי ממנה תוצאת חיים, עד כאן לשון הרב החייט:
מ
עוד כתב בעל המערכת במערכת הטעם לעיל מיניה, וזה לשונו, יש להתבונן עוד ולדעת, כי בעלות המחשבה היתה עטרת לראש פינה ולקבל מן הכל ולהשגיח בעולם השפל ולהנהיגו, אינו ענין היות בה מעוט כח או מעוט קדושה וכבוד ופרוד בסבת התחתונים כאשר לא יכשרו מעשיהם, חלילה לאל כאשר חושבים רבים מקלי המוח בחולשת הבנתם בדברי רז"ל ובדברי המקובלים, אבל היתה המחשבה ההיא לתכלית השלימות בענין הבריאה לצורך הקיום, עד כאן לשונו: