תולדות אדם - שער הגדול · (לד)
ובמדרש שוחר טוב (יח) אמרו בזה הלשון, האל תמים דרכו, דרכו של אלקים תמים אתם על אחת כמה וכמה, וכי מה אכפת ליה להקב"ה שוחט מהקנה ואוכל או מן הזנב. ר' ברכיה בשם ר' יעקב כתיב חלב נבלה וחלב טרפה, אם לא אכלתם אותם בעולם הזה חייכם שאריסטון גדול מתוקן לכם לעולם הבא, שנאמר ואכלתם אכול ושבוע, עד כאן. ואמרם דרכו של אלקים תמים אתם כו', רמזו למה שהתבאר למעלה בסוד לצרף בהן הבריות, שהוא שלימות עליונים ותחתונים ויחודם זה בזה. ולהקב"ה אדון יחיד לא איכפת ליה שוחט וכו', כי הכל לצורך הכבוד בסוד הצירוף, והנזהר מנבלות והטמאות זוכה אל הצירוף ההוא. נמצאו אם כן המצות כולם וחלקיהם גורמות הצירוף ההוא, אשר הוא שלימות וחבור העליונים אלו באלו, והתחתונים נכללות וזוכים אל השלימות ההוא, ואם כן אין במצות דבר או חלק שלא כיון בו תכלית ותועלת בהצלחת הנפש והיחוד השם הגדול בכבודו כידוע ליודעי האמת. ולהורות שאין דבר וסיפוק בתורה שלא כוון בו תועלת זה, וכל שכן המצות בכלל וחלקיהם, אמר אדון הנביאים עליו השלום (דברים לב, מו), שימו לבבכם לכל הדברים וגו', כי לא דבר רק הוא מכם. וכל מיני השלימיות וההצלחות דבקים בדברים ההם ונמשכים מהם, והוא אמרו כי הוא חייכם, והם חיי עולם הבא, ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה, לומר שמהם נמשכים חיי העולם הזה גם כן. עד כאן לשון ספר עבודת הקודש: