תולדות אדם - בית ה' · (כא)
ומזה נתבאר המאמר (זוהר תזריע מג, א) דמה רבו מעשיך כו', רצונו לומר כמה גדולים מעשיך, כי כל כללות מעשיך הם נעלמים בחכמה שאין שם השגה, רק ישות החכמה שהיא נמצאת, והגם שאין שם השגה יותר, רק ישות המציאות, עם כל זה כולם, רצונו לומר כללות עשר ספירות כלולים בה בהעלם. והיינו כולם בחכמה, שרצונו לומר כולם הוא לשון כללות, ו'ב' של ב חכמה היא 'ב' המקום, כמו גן ב עדן ב בית ב שדה, כמו כן עניינה של 'ב' בכאן, כי כולם היו נתונים בפנימיות החכמה וכולם נעלמים בפנימיותה. ואח"כ אמר הפסוק 'עשית' להורות על מערכה שבבינה, ששם עשיית תיקונן של ספירות, דהיינו תיקון מציאות שרשי הקצוות שנשתרשו שם בסוד הנטיעה. ואח"כ אמר הפסוק 'מלאה', מרמזת על מערכת התפארת המתמלא ומתפשט בששת קצוותיו מהשרשים הנעלמים בסוד השתילה, עד שלגודל ועוצם מילואו הוא מתראה ומתגלה ומתמלא בששת קצותיו על כל גדותיו, עד שלא תמצא בו שום קצה שלא יהא נכלל בו ששה קצוות, ולא תמצא בו שום קצה שלא יהא נכלל בו עשר ספירות, כולם מלאים שפע שבע רצון להשפיע למלכות. אח"כ 'הארץ קנייניך', מרמז על מערכת המלכות המקבלת המלוי הוא בששת קצוותיה, בסוד שהיא הארץ ומקום פירות מן ששה קצוות תפארת בעלה המלאים שפע להשפיע, עד שהיא זוכה בשפע ההוא כאדם הזוכה בקנינו: