אור ברסלב
ספר השל''ה הקדוש תולדות אדם - בית ה' › (יג)

ספר השל''ה הקדוש

תולדות אדם - בית ה' · (יג)

(יב)

ונקדים הקדמה קטנה מה שכתב הפרדס פ"א משער המציאות, וזה לשונו, הענין שאין דברי הקדושה והאצילות והרוחניות הדק כענייני העולם השפל הזה הגשמי, כי ענייני הגוף להיות מוגשמים פחותי הערך, כאשר ירצה האדם לפעול פעולה או דבר מזולתו מהגשמיים, אי אפשר לאדם לפעול הפעולה ההיא הנרצית אליו, אם לא שיתבטלו קודם כל המציאות הגוף הקודמים אל הגשמיים ההם, כדי שיתהפכו אל הדבר הנרצה בו. המשל בזה, ברצות האדם להמציא אליו בגד ללבוש, הנה יגזוז הצמר או השער מהבעל חי ההוא, והנה לפי האמת הצמר נקנה לו פעולה ראשונה [משונה] מכשהיתה, ובעל חי נשאר משולל וערום ובחוסר כל. הנה שנתבטלה מציאות ראשון כאשר בא להפעל אל מציאות זולתו, אח"כ עוד ילבן הצמר ההוא, והנה אחר ליבונה לא תשאר מציאות הראשון אשר היה אליה בהיותה בגיזה, כי הגשם הראשון חלף הלך לו ונקנה אליה מציאות יפה ונבחר מהראשון והוא מציאות הצמר הזך המלובן, וכאשר יטוו הצמר ההוא לא ישאר בה מציאות הראשון, כי כבר נהפך אל דבר יותר משובח והוא המטווה, וכאשר יארוגו הבגד הנה לא ישאר המטווה, כי על ידי המלאכה פשט צורתו הראשונה ולבש צורה יותר מתוקנת. ועל הדרך הזה כפי אשר יתרבו המלאכות, יתפשטו הצורות ויתבטלו ויעברו והיו כלא היו, וצורותיו ומציאותיו הראשונות לא תזכרנה. והנה הענין הזה במקרה הגופים, אבל דברי הקדושה והרוחניות והאצילות היפך לענין הזה, שאין אלו מקריו, ואפילו שיתפשטו מיני הנאצלים והרוחניים וילבש צורה יותר מתגלית מכמו שהיה קודם התפשטותם, לא מפני זה יתבטלו מציאותם הראשונים ח"ו, אלא אדרבה יתרבו הדברים עד לאין תכלית מתעלית עד לאין קץ. ואף אם יתחלף הדק הרוחני אל מציאות יותר מתגלה, עם כל זה מציאותו הראשון לא יזוז ממקומו ולא יפקד מושבו. עוד נשתנה הרוחניות בענין זה מן הגופני, כי הגופני וכל מציאותיו המתחדש הם בעילוי אל הקודמות, בפרט בפעולות המכוננים בבני אדם, כי כל עוד שיפעל יתקרב אל הנרצה, וזה שבחו. ואינו כן הרוחני, אלא אדרבא כל עוד שיתגלה המציאות הקודם הוא עיקר ושורש אל מציאותו המתחדש והמתאצל, והשרשי שואב משורשו ושרשו משרשו לפי ריבוי המציאויות, עד שזה תלוי בזה וזה תלוי בזה, עד הקודם אל כולם. וכל עוד שיעלו הם משובחים קרובים אל המקור והשורש האמתי, שהוא שורש כל השרשים ומקור כל המציאויות מלך מלכי המלכים, עד כאן לשונו. עוד שם (בפרדס שי"ד פ"א) וזה לשונו, כי כאשר עלה רצון לפניו להאצילם, הנה נצטיירו מציאויות הצחצחות הדקות הנעלמות, וממציאות הדק ההוא נשתלשלו המדריגות עד הגיעם אל הגלוי מחשביי, ושם גם כן נצטיירו מציאויות שני. ואמרנו שני מפני שאין לחקור מה שבין אין סוף לכתר כלל, אלא שהם בדקות באין סוף, והם מתאצלות בכתר, הוא שקראנו מציאותם גלוי מחשבי, והדקות שבאין סוף ממשיך שפע אל השרשים הדקים שבכתר. וכן נתאצלו מציאותם ממדרגה למדרגה, וכל עוד שיתקרבו אל המאציל, הם נקראים פנים, וכל עוד שיתרחקו נקראים אחוריים, ולכן כמה פנים לפנים הנראים, וכמה אחוריים לאחוריים הנראים, עד כאן לשונו:

תוכן העניינים

ספר השל''ה הקדוש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה