אור ברסלב
ספר השל''ה הקדוש תולדות אדם - בית ה' › (יב)

ספר השל''ה הקדוש

תולדות אדם - בית ה' · (יב)

(יא)

הכלל העולה מדברינו, קודם שנברא העולם בבחינת עלה ? ברצונו להיות, אז הוא שורש שרשי השרשים והוא ושמו בלבד, רוצה לומר הוא אחד ושמו אחד, ונתגלו במקומן ההויות והשמות שהם שתי בחינות המתייחדים. ובבחינת אין סוף דלא קיימא לאודעא קודם עלות הרצון, לא שייך לומר עצמות ושורש, רק 'הוא' - 'שמו', ו'שמו' - 'הוא', ואז רצונו וידיעתו ויכולתו הוא מהותו. ומה שאנחנו אומרים רצונו וידיעתו ויכולתו, לא שייך לקרות להם שם, רק כי לא נוכל לשמור מאמר פינו מלהסביר מהותו הקדום בהחלט, ובבחינת עלות רצונו אז 'הוא' ו'שמו' בלבד בסוד הוא ושמו אחד. ובא הרמז גבוה על גבוה וגבוהים עליהם. גבוה על גבוה, היינו בבחינה לאחר הגילוי אז סוד 'הוא' על סוד 'שמו', וזהו גבוה מעל גבוה. אבל בהעלמו קודם שנברא העולם, אז סוד הוא ושמו לא נבחן בהם גבוה על גבוה, כי הכל אחדות הפשוט תכלית הפשיטות, על כן אמר וגבוהים עליהם, והבן. זהו סוד הפסוק (תהלים קמח, ה) כי הוא אמר ויהי הוא צוה ונבראו, הרמב"ן בפרשת בראשית מפרש כל ויאמר פירוש חפץ ורצון, זהו "הוא אמר", רצונו לומר הוא עלה ברצונו לגילוי, אז ויהי, דהיינו סוד ההויות, הוא צוה ונבראו, היינו סוד גילוי השמות. ואל תתמה על תיבת נבראו, כי כן מצינו בראשית ברא וגו', ופירשו חכמי האמת על סוד האצילות. ואז יתברר ענין קודם שנברא ולא אמר קודם שברא:

תוכן העניינים

ספר השל''ה הקדוש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה