תולדות אדם - בית ה' · (יא)
ודברי פי חכם מהרמ"ע ז"ל שכתב בפלח הרמון (שער ד' פ"ג) וזה לשונו, 'שמו' בגימטריא 'רצון'. והוא ושמיה חד הוא ורעותיה חד, וזה שמו שהוא רצונו מיוחד במחשבתו יתברך. ולא מבעיא שאין לו ניקוד כי לא נדע איך המחשבה מתפשטת בו, אלא אפילו אותיותיו אינן אותיות ח"ו. אלא הוא השורש וההתחלה לכל ההויות המנוקדות בפנים שונות, שכולן ענפי הרצון המוחלט להקרא בשם להועיל אל הזולת, והוא הנקרא אין סוף באמת. כי בעל שם פשיטא שאין לו סוף שהרי אין לו התחלה. על כן לא זכר הרמב"ם נצחיות האל יתברך בעיקרי הדת, כי פשיטא שהוא נצחי, שהרי הוא קדמון, וידוע כי כל קדמון נצחי ולא כל נצחי קדמון, שרבים מן הנבראים יהיו נצחיים ברצון הבורא. והדברים פשוטים בעצמם ומוכרעים ממקומם אע"פ שלא ירדו לעומקם המשיגים על הרמב"ם, ולא מחכמה. אף כאן, שמו ורצונו שהוא התחלה אליהם מיבעי לן לאודעי שהתחלה יש להם ממנו רצונית ולא זמנית, אבל לא סוף כלל ועיקר. עד כאן לשונו: