אור ברסלב
ספר הרכבה אות הנו"ן

ספר הרכבה· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי

אות הנו"ן

אות המ"ם

נִינָם

נִינָם יָחַד (תהלים עד ח)

עתיד קל למדברים-בעדם מנחי הקצוות, שרשו ינה, והוא כמו נִינָה אוֹתָם לשון הונאה, על משקל וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן (במדבר כא ל), שהוא כמו וַנִּירָה אוֹתָם. ויש אומרים כי נִינָם הוא שם מלשון נִין וָנֶכֶד (ישעיהו יד כב), ופירוש נִין שֶׁלָּהֶם, ולזה נוטה דעת המתרגם ורבינו שלמה ז"ל. ואני אומר, אבל לפי שהוא"ו נקודה בפתח, מורה שהוא עתיד, והוא"ו היא וא"ו ההפוך. אבל אם היה שם – וְנִירָם, כי לא נמצא וא"ו פתוחה בראש השמות, רק על אחה"ע הנקודות בשוא.

נֵאָרִים

בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים (מלאכי ג ט)

כבר בארתיה במלת הַנֵּחָמִים (ישעיהו נז ה) לפי דעת זולתי. ונראה בעיני היותר נכון שבא הצרי במקום שוא, והיה ראוי נְאַרִים על משקל וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים (יחזקאל לג י), ולפי שהרי"ש אינה מקבלת דגש, בא משך הקמץ תחת האל"ף כמנהג.

נְגֹאֲלוּ

נְגֹאֲלוּ בַדָּם (ישעיהו נט ג)

מלה מורכבת מעבר מבנין נִפְעַל, ומעבר מבנין פֻּעַל. כי מנִפְעַל לבד היה נִגְאֲלוּ, ומפֻּעַל לבד היה גּוֹאֲלוּ על משקל דֹּעֲכוּ (תהלים קיח יב), עכשיו הוא מורכב משניהם.

נֵחַנְתְּ

מַה נֵּחַנְתְּ (ירמיהו כב כג)

היה ראוי להיות נִחְנַנְתְּ, ובהעדר עי"ן-הפֹעל הוטלה תנועתה שהוא הפתח בפ"א-הפֹעל. וגם משך צרי נו"ן הבנין תמורת דגש הראוי בחי"ת שהיא פ"א-הפֹעל, להבלעת עי"ן-הפֹעל. והוא עבר לנמצאת מבנין נִפְעַל מפעלי הכפל, ובא חסר על דרך השלמים, כי לפי מנהג פעלי הכפל היה לו לומר נְחַנּוֹת, כמו מן סבב – נְסַבּוֹת.

נוּלְּדוּ

נוּלְּדוּ לְהָרָפָא בְּגַת (דה"א כ ח)

יש אומרים שהיא מלה מורכבת מן נוֹלְדוּ עבר לנסתר מנִפְעַל, ומן יֻלְּדוּ עבר פֻּעַל, ודגש הלמ"ד שהוא עי"ן-הפֹעל מורה עליו. ודינו בתשלום הרכבתו נְיֻלְּדוּ, הנו"ן מנִפְעַל, והדגש והשורק מפִּעֵל. ויש אומרים שהוא מבנין נִפְעַל לבד, והראוי נוֹלְדוּ, אלא שבא הדגש תמורת הנח. ואף על פי שנכתב בו הנח שהוא הוא"ו, הרי הוא כאלו אינו כי הדגש מבטלו, ובא תמורתו אצלו.

נַעֲוַת

נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת (ש"א כ ל)

אם מלת בֶּן נקודה בסגול, יהי נַעֲוַת תואר נִפְעַל לנקבה, שרשו עוה, ונהפך הה"א לתי"ו בסמיכות כמנהג. אבל אם בֵּן נקוד בצרי, אינו סמוך לנַעֲוַת. ונַעֲוַת מכל מקום סמוך, כי הוא"ו בפתח כדין סמיכות תואר נִפְעַל בשלמים, כי שרשו עות. אבל ברוב הספרים בֶּן הוא בסגול.

נִפְלְאַתָה

נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי (ש"ב א כו)

יש אומרים שהוא עבר לנסתרת מבנין נִפְעַל, בכפל סימן הנקבה להפלגת האהבה הפלא ופלא, כי יספיק לומר נִפְלְאָה לבד או נִפְלֵאת לבד. ויש אומרים שהוא מורכב מן פלא ופלה, כאשר כתבתי במלת הֶחְבְּאַתָה (יהושע ו יז).

נְשַׁדֻּנוּ

שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ (מיכה ב ד)

עבר למדברים-בעדם מבנין נִפְעַל, והשורק שבדל"ת מקום חולם, ויבא זה תמורת זה בהרבה מקומות, והראוי נְשַׁדּוֹנוּ על משקל נְסַבּוֹנוּ מהכפולים. ויש אומרים שהנו"ן וא"ו כנוי המדברים, והוא כשתי מלות, נָשַׁדּוּ על משקל נָסַבּוּ (בראשית יט ד), ובעבור הכנוי שב הקמץ לשוא כמנהג.

נַשַּׁנִי

נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי (בראשית מא נא)

עבר מבנין פִּעֵל מהכפולים, על משקל כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים (בראשית לג יא) מהכפולים, ודגש השי"ן מורה שהוא מהכפולים, שרשו נשש. ויש אומרים שפתח השי"ן תמורת חירק, והוא כמו נִשַּׁנִי, והוא עבר מבנין פִּעֵל מנחי הלמ"ד על משקל צִוַּנִי, מן נָשִׁיתִי טוֹבָה (איכה ג יז).

נִשְׁתָּוָה

וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה (משלי כז טו)

מלה מורכבת מן בינוני נִפְעַל לנקבה ומבינוני לנקבה מבנין הִתְפַּעֵל; כי מבנין נִפְעַל לבד היה נִשְׁוָה על משקל נִגְלָה, ומבנין הִתְפַּעֵל לבד היה מִשְׁתַּוָּה על משקל מִתְגַּלָּה. אלא שהוא"ו היתה ראויה להדגש כדין כל הִתְפַּעֵל, אלא שנפל הדגש להקל. גם נקדמה שי"ן פ"א-הפֹעל לתי"ו הִתְפַּעֵל, כדין אותיות ז"ס ש"ץ.

תוכן העניינים

ספר הרכבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה