אור ברסלב
ספר הרכבה אות המ"ם

ספר הרכבה· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי

אות המ"ם

אות הלמ"ד

מַבְלִיגִיתִי

מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן (ירמיהו ח יח)

מלה מורכבת מן מַבְלִיג ומן מַבְלִיגָה, בינוני מבנין הִפְעִיל מהשלמים, כי מן מַבְלִיג עם כנוי המדבר – מַבְלִיגִי, ומן מַבְלִיגָה היה מַבְלִיגָתִי. ויש אומרים כי הוא שם-פֹעל, הנפרד ממנו מַבְלִיגִית, על משקל מַרְבִּית (ש"א ב לג) שראוי בתשלומו מַרְבִּייִית בג' יו"דין, האחת היא יו"ד המשך, כמו שהיא אחר למ"ד של מַבְלִיגִית, והשנייה היא במקום למ"ד-הפֹעל, כי שרשה רבה, והשלישית היא יו"ד לנקבה, כמו יו"ד עִבְרִית, מִצְרִית ודומיהם. וכן מַשְׂכִּית (ויקרא כו א) בתשלומו מַשְׂכִּייִית בשלשה יו"דין.

מְבַעִתֶּךָ

רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ (ש"א טז טו)

בינוני ליחיד מפִּעֵל הדגוש מהשלמים, הנפרד ממנו מְבַעֵת אוֹתְךָ. והיה ראוי להיות מְבַעֶתֶּךָ, אלא שצירי העי"ן הוסב לחירק עם הכנוי, כמו מְקַדִּשְׁכֶם (שמות לא יג) הראוי מְקַדֶּשְׁכֶם. ודגש הך' בארתי במלת אֶתְּקֶנְךָּ (ירמיהו כב כד). ויש אומרים כי הוא בינוני ליחידה, והראוי מְבַעֲתֶתְךָ, והנפרד ממנו מְבַעֶתֶת אוֹתְךָ, ולפגישת שני הת"וין חסרו האחת ודגשו האחרת להורות עליה, וזהו יותר נכון.

מְגַמַּת

מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה (חבקוק א ט)

בינוני לנקבה מפִּעֵל הדגוש, ושרשו גמא, והראוי מְגַמַּאַת. ובא על דרך נחי למ"ד ה"א, כי היה בלי סמיכות מְגַמָּה, על משקל אֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ (בראשית כז ח), כך דעת רבי יוסף בעל הזכרון. ויש אומרים שהוא שם בתוספת מ"ם האמנת"י, והוא יותר נכון.

מֵזִין

שֶׁקֶר [מֵזִין] (משלי יז ד)

בינוני ליחיד מבנין הִפְעִיל מנחי פ"א אל"ף, והראוי מַאֲזִין. ומשך הצרי במ"ם להורות על נחות האל"ף.

מְחֻסְפָּס

דַּק מְחֻסְפָּס (שמות טז יד)

שרשו חסף מן מַחְשֹׂף הַלָּבָן (בראשית ל לז), ונכפלה בו עי"ן-הפעל, והשי"ן והסמ"ך מתחלפים. ולזה נוטה דעת אונקלוס שתרגם מַקְלַף. ואם כן הוא פעול מבנין פִּעֵל הדגוש, על משקל מְכֻרְבָּל (דה"א טו כז), ונוכל לבנות ממנו כל בנין פִּעֵל: חִסְפֵּס, חִסְפַּסְתָּ וכולי. ויש אומרים שהוא של בן ארבע אותיות ואין לו חבר במקרא, והראשון נכון.

מַלְּפֵנוּ

מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ (איוב לה יא)

בינוני ליחיד מבנין פִּעֵל הדגוש, והיה ראוי מְאַלְּפֵנוּ, ובהעדר האל"ף הוטלה תנועתה על המ"ם. ויש אומרים שהוא כמו מַאֲלִיפֵנוּ, בינוני מהִפְעִיל, וכבר זכרתי דקדוקו במלת וַיַּבְּשֵׁהוּ (נחום א ד), וַיַּגֶּה (איכה ג לג), וָאַבֶּדְךָ (יחזקאל כח טז) וחבריהם שזכרתי.

מִנֹּאָץ

כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ (ישעיהו נב ה)

מלה מורכבת מבינוני היחיד של בנין הִתְפַּעֵל, ומבינוני תואר של בנין פִּעֵל הדגוש. שאם היתה מהִתְפַּעֵל היתה מִנָּאֵץ, ודגש הנו"ן מורה על התי"ו, ותשלומו מִתְנָאֵץ, ואם היה כלו תואר מבנין פּוּעַל, היה נוֹאָץ, עכשיו הוא מרכב משניהם.

מוּעָדֶת

שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָ֑דֶת (משלי כה יט)

יש אומרים שהוא תואר לנקבה מהשלמים מבנין פֻּעַל על משקל פֻּקֶּדֶת, והקמץ שבעי"ן בעבור ההפסק. ויש אומרים שהשורק במ"ם מקום חולם, והוא בינוני מהקל על משקל פּוֹקֶדֶת.

מְקַלְלַוְנִי

כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי (ירמיהו טו י)

יש אומרים שהוא מורכב מבינוני לרבים ובינוני ליחיד מבנין פִּעֵל הדגוש; בהתחבר כנוי היחיד על מְקַלְלִים תאמר מְקַלְלָיו, ובהתחבר כנוי המדבר על מְקַלֵּל תאמר מְקַלְלֵנִי; הרי שמלת מְקַלְלַוְנִי מורכב מבינוני לרבים עם כנוי הנסתר, ומן בינוני ליחיד עם כנוי המדבר. ויש אומרים שהיא מורכבת מן קָלָה ומן קָלוֹן, שהם שני שרשים קרובים לענין אחד, רוצה לומר קלה וקלל, והוא"ו היא תמורת ה"א קלה. ויש אומרים כי הוא"ו נוספת, והוא כמו מְקַלְלֵנִי בינוני ליחיד עם כנוי המדבר לבדו. וזה לא יתכן, כי לא נמצאת וא"ו נעה נוספת באמצע המלה לעולם.

מְקֻנַּנְתְּ

מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים (ירמיהו כב כג)

מלה מורכבת מן מְקֻנֶּנֶת – פעול ליחידה מבנין פִּעֵל הדגוש, ומן קֻנַּנְתְּ – עבר לנמצאת מבנין פֻּעַל. ויש אומרים שהוא מְקֻנֶּנֶת בלי הרכבה, רק שנפתחה העי"ן בפתח-גדול תמורת פתח-קטן, כמו שכתבתי במלת יֹשַׁבְתְּ (ירמיהו כב כג).

מְשָׁרַת

מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ (מ"א א טו)

בינוני לנקבה מבנין פִּעֵל מהשלמים, והראוי מְשָׁרֶתֶת, ולפגישת שני הת"וין נחסרה תי"ו למ"ד-הפֹעל, והוטלה תנועתה שהוא הפתח, על עי"ן-הפֹעל שהוא הרי"ש, כמו שכתוב במלת לָלַת (ש"א ד יט).

מִשְׁתַּחֲוִיתֶם

מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה (יחזקאל ח טז)

מלה מורכבת מן מְשְׁתַּחֲוִים בינוני לרבים, ומן הִשְׁתַּחֲוִיתֶם עבר לנמצאים מבנין הִתְפַּעֵל. ויש אומרים כי אין בה הרכבה, רק התי"ו היא במקום ה"א נוספת בהִשְׁתַּחֲוָה ואֶשְׁתַּחֲוֶה, כמו שכתבתי במלת וַיִּשְׁתַּחוּ (בראשית יח ב). ולא נכון זה בעיני, כי לפי זה היה לו לומר מִשְׁתַּחֲוִיתִים – התי"ו בחירק.

מְתַחֲרֶה

מְתַחֲרֶה בָאָרֶז (ירמיהו כב טו)

בינוני ליחיד, והה"א אות רביעית בו, כמו תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים (ירמיהו יב ה), וכן מְטַחֲוֶה מן כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת (בראשית כא טז), כאשר בארתי במקומו.

תוכן העניינים

ספר הרכבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה