ספר הרכבה· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
אות הלמ"ד · ללת
לָלַת
הָרָה לָלַת (ש"א ד יט)
מקור מהקל עם למ"ד בכל"ם ותוספת תי"ו, ושרשו ילל, והיה ראוי לָלֶלֶת על משקל לָשֶׁבֶת, ולפגישת שלשה למ"דין חסרו למ"ד-הפֹעל, ולהכרת החסרון החליפו הסגול לפתח, כמו שיעשו במלת מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ (מ"א א טו), הראוי מְשָׁרֶתֶת. ויש אומרים ששרשו ילד, והראוי לָלֶדֶת, וכן תרגם יונתן לְמֵילַד; ולפי שהדל"ת והתי"ו שתיהן רפויות ומתדמות במבטא, חסרו הדל"ת להקל. וכן עשו במלת אֶחָת, הראוי אַחֶדֶת על משקל עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר (ויקרא כב כב).