ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל
אות השי"ן
אחל ערך השין
ש [פעררענקען] (חולין צא) למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים (א"ב אין זה עיקר):
ש [בוכשטאב ש'] שרי לבזוייה בג' ושי"ן כבר פי' בערך סן שקלה לאלילים ואותבה בשי"ן ואי"ו די לך פירוש בשת ותחת כדכתיב וחשופי שת ערות מצרים ופירוש שת מקום השתנת מי רגלים תחת מקום הצואה:
שא [אנצינדען] (ר"ה כב פסחים ב) משיאין משואות פי' לשון יקידה ולהב כדכתיב וישאם דוד ומתרגמינן ואוקדינון דוד:
שא [העבען] נשיאות כפים על ראשיהן חוץ מכהן גדול:
שאב [שעפפען, אנציהען] (שבת כט) בשביל שתהא שואבת (מקואות פ"ו) היה השואב באמצע פי' המים השואבין באמצע המקוה:
שאג [ארט טענען בוים] תרגום בפסוק רהיטנו ברותים בראתיו שאגי ושורבני פי' מין עץ ארז:
שאל [פערלאנגען ביטטען. פראגען, בארגען] אף בחול שואלו ואוכל על פיו וכבר פי' בערך דמאי ובערך חזר (יבמות ה) מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה פי' ויתכן לו שישאל על נזירותו ויתרהו רכם ונמצא שלא יהיה נזיר לפיכך לאו שלו קל הוא לפיכך עשה דחי ליה (ב"מ קג) אמר רב נחמן שואל בעובו לעולם פי' יש לשואל להשתמש בכלי ששאלו לעולם בטובה שהחזיק למשאיל כשהשאילו וה"מ בתשמיש שאינו מכלה אותו הכלי ואם קנה מן משאיל שהשאילו לשואל להשתמש בו בכל מלאכה שיחפוץ יש לו להשתמש בו בכל מלאכה ואע"פ שהוא חסר וכלה ואם לא נשאר ממנו אלא ידו של אותו הכלי וכלה וחסר כולו מחמת המלאכה שהיה משתמש בו מחזיר לו אותו היד ופטור וזהו ומהדר ליה קתיה (סנהד' קב) חזאל שושביניה דאחאב היה אזל אליהו ואתאב למשאל ליה טעמא קוסם וזקן תרגום משתאיל וסב:
שאיל [גראב] (ברכות טו) מאי דכתיב שאול ועוצר רחם וכו':
שאמם [פערטיממלען] תרגום ירושלמי ויהם את מחנה מצרים ושאמם ית משרית מצראי כמו שעמם:
שאני [פערשידען. אנדרזייטס] (ע"ז כה) אדם חשוב שאני ולפעמים כתוב שני פי' ענין שנוי:
שאן [ביילע] תרגום חבורות פצע שאני ופעתותא נראה לי שיש לגרום ופדעתא:
שאר [דער שלום. דאס איבריגע] (יומא סח סוטה לב) ועל שאר תפלה מפורש בגמרא:
שאר [נעהרונג] (כתובות מז) שארה אלו מזונות וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי:
שאת [שפייזע] (פסחים לו) כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה וכו':
שב [ווייעהען. בלאזען] (אבות פ"ג) ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו פי' כמו משיב הרוח:
שב [זיטצען' וואהנען] (במכילתא בא על פרעה) תושב ושכיר לא יאכלבו תושב זה גר שכיר זה הגוי (בספרי אמור אל הכהנים) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים ואלו ישראל ומפורש (יבמות ע ברכות סב) משמש ושב ואל תשב ותמשמש פי' כשאדם רוצה לעשות צרכיו ומשמש תחילה באותו מקום אם יש בו צרור או טינופת יסירנה ואחר ישב ואל ישב במקום ואח"כ ימשמש תחתיו וגמירי דהא מילתא מהניא בכשפים על כל מושב שב חוץ מן הקורה גם זו מפי השמועה אמרוה שהישיבה על הקורה והשכיבה על הקרקע בזמן שאין שם מחצלת ולא מצע חוצץ יש בה דבר רע ואמר הגאון ולא פורש לנו מהו מי לאו דקאמרי משום זוגי שתי בצים וב' קשואין ושני אגוזים ודבר אחר הלכה למשה מסיני וגזרו רבותינו על כולהו זוגי משום ד"א להודיעך דהני מילי דאית בהו מפי נביאים ואית בהו הלכה למשה מסיני (שם יט) שב ואל תעשה שאני פי' לא ענש הקב"ה מטמא ובטל מלעשות פסח אלא ענש כרת לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה ובטל ולא עשה פסח ולא עבר המטמא אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פסח שני וזהו שב ואל תעשה שאני כלומר קל הוא זה ומפרי כך דחאו כבוד מת מצוה אבל לאו דכלאים כיוצא בו שהוא לאו גמור אינו נדחה מפני כבוד הבריות וקיימא לן דסדין בציצית וכבשי עצרת ולולב ושופר והזאה וערל ואיזמל הני כולהו שב ואל תעשה ננהו וכן בסוף (פסחים צב יבמות צ) זה פי' ר"ח ורב האי גאון פי' האי בריתא של הולך לשחוט את פסחו אינו מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה ולענין מת ממה נאמר לו שב ואל תעשה פסח ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות אבל כלאים שהיא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות ומפורש (שם צ) דסדין בציצית וכבשי עצרת וכו' שב ואל תעשה אינון ולא קשין על מצות לא תעשה פי' מגנצא שב ואל תעשה שאני להכי יכול נבטל מצות פסח משום כבוד מת מצוה דלאו איסור גמור דעביד בידים הוא דלא עביד כלום אלא יושב ומתבטל ממצות עשה דפסח אבל כלאים דעביד בידים אין דוחין אותו משום כבודו (ב"ק כ) רבי חייא בר אבא נתיישב בדבר פי' ישב ועיין בדבר ולא עמד על בירור אמר עדיין צריך עיון:
שב [ווידער קעהרען] זו היא שיבה זו היא ביאה כבר פי' בערך בא בתחלתו שב מידיעתו כבר פי' בערך דע. (ב"ר פ' סו ויתן לך) שובי השולמית ד' פעמים כת' שובי כנגד ד' מלכיות שישראל נכנסין בתוכן בשלום ויוצאין בשלום:
שב [צערברעכען. שטיק] (שבת סו (וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם פי' ששוברין לבו של אדם ונפיק. מכי שבבים יהיה (שם) ושבעה שיבי משבעה כשורי. (סנה' ה' הוריות יא) רב הונא בדינא מכניף רבנן ורב אשי בטריפתא מכניף לכולהו טבחי אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא פי' חתיכה קטנה מן הקורה (יומא ס) ואף על גב דקא מתבר ליה בשיבי (ב"ב לו) מימר אמר כל שיבא ושיבא דכרבא ליעול בה פי' שורה של מחרישה יכנס בה (פסחים עד) וניתי דקל כיון דאית ביה שיבי מפיק מיא פי' חריות כמו שורות שבעץ:
שב [נאכבאהר] (שבת קט) ולישלוקה לשיכרא בי שבבי פי' בין השמשות פ"א בין שכניו תרגום משכנתה משבבתה ס"א בי שיכבי פי' בבית הקברות:
שב [שעפען] אחתיה אגומרי מישב סייבן עיין בערך אמץ. (שם קכח) אתי זיקא ושייב מיניה פי' ענין שאיבה:
שב [זיעבען] (זבחים עג) עשרים ושב ביעי תרגום ירושלמי שבע שבתות שבין שבתות:
שב [געפאנגען, נעהמען] (ב"ב ח) מאי מצוה רבה פדיון שבויים. (ב"מ צג) אזל שבאי שמטיה מיניה:
שב [הערום שטרייכערן] (סוטה כב) אלמנה שבבית פי' שהולכת שובבת בדרכי לבה שאינה צנועה בבית אלא הולכת בשוקים וברחובות (ירושלמי) אלמנה שבבית משום דנסבת שום ביש פ"א שאומרת חזרתי בתשובה שאינה נשאת לעולם אלא השאלתי נפשי כל ימי חיי לה' דבר שאינה יכולה לעמוד וכשיכבד עליה תערים לחטוא הרבה:
שב [פלאממע. פונקע] (זבחים עא) שביבי הוה משדרה והוא לשון מקרא בדניאל כורסיה שביבין דינור:
שב [ארום באנד] תרגום אצעדה וצמיד שבין ושבבין כן גרס המתורגמן ונראה שהגרסא נכונה היא שבכין כמו סבכין תרגום השביסים והשהרונים שבסיא וסיבכיא עיין ערך סבך:
שבהר [ריהמען. פערהערליכען] עטרת תפארת שיבה תרגום כלילא דשבהורא שיבותא תפארת בנים אבותם תרגום ושבהרותיהון דבניא אבהתהון ותפארתו עבור על פשע תרגום ושבהוריה דנעבר על חובה. אל תתהלל ביום מחר תרגום לא תשתבהר ביומא דלמחר:
שבזיז [עדעל שטיין] ספיר גזרתם תרגום ושבזיזא פרצופיהון נפך ספיר ת"י אזמרגדין ושבזיז:
שבח [גענאס] (ב"ק צב) האי פירות ושבח פירות היכי דמי (שם צה ב"מ טו ב"מ מב) שבת המגיע לכתפים פי' מגיע לכתפים כגון ענבים והגיע ליבצר ולישאם על כתפיו:
שבט [אויס שלאגען דיא וואלע] (שבת עה) המדקדק והשובט פי' ראשונים שובט זה המנפס בקשת פ"א יש לו לאורג עץ שראשו חד ושמו כדכד ודומה לקוץ מעבירו על גבי השתי בשעה שמתוח לפריו ושובט בו את החוטין ומקרב את הקנים שמבדילין בין שני חלקי חוטין העליונין והתחתונין ומיד נוחים להתפרק העליונים מן התחתונים ונפתח שער לירות ביניהן את חוט הערב ואין זה אב אלא בכלל מסוך הוא:
שבט [צווייגען] (ב"ר פ' לד והנה עלה זית ובויקרא רבה אמור אל הכהנים פ' וצדקתך) רבי אבא אמר משבטוטין שבארץ ישראל הביאתו (א"ב פי' שבטים ובנוסחאות כתוב משבשושין וענין אחד הוא עיין ערך שבש) (בילמדנו אל תירא אברם) ואת האחד נתן בדן ואע"פ כך עשו השבטים ביניהן שכל מי שעושה אלילים יוצא מחלקו שנאמר ויצא גורל בני דן וכן הוא אומר שבט הדני מבקש לו נחלה כי לא נפלה לו נחלה כתיב ויעל גורל בני דן וכתיב כי לא נפלה לו נחלה אלא שהוציאוהו מחלקו:
שבטא [ארט פיש] (שבת קיט קידושין מא) רבא מלח שיבוטא (ב"ק נה סנהדרין נט) הנהיג בעיזא ושיבוטא מהו פי' שיבוטא דג גדול כענין בהמה גדולה בים (חולין קט) חזיר מוחא דשיבוטא:
שבך [טויבען שלאג] (פסחים נה) מושיבין שובכין לתרנגולין (אהלות פ"ח) הזיזין והגיזריות והשובכות והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת תרגום הוה כיונה דשבקה פום שבכא. וכיונה מארץ אשור וכיונה דיתבה לגו שבכא פי' מגדלים של יונים (בר"ג דפ' משוח מלחמה) כתי' שובך וכתי' שופך רב ושמואל חד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך וחד אמר שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך כקיתון:
שבך [ארום באנד] תרגום אצעדה וצמיד שרין ושבכין עיין ערך שבבתרא:
שבך [שפיעל אינסרימענט] בדניאל שבכא פסנתרין מין כלי זמר:
שביל [וועג] (ערובין כב) שביל הרבים ושביל היחיד ושבילי בית גילגול עיין בערך גילגול (ב"ק פא) מהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שנייה פי' שבילין שהן רשות לבני אדם כלומר אינן מופקרין לרבים אלא יש להן בעלין אמר רב פפא השבילין שלנו אפילו טל קשי ליה ומשימה חלקלקות וכל שכן מטר פי' אחר כמו ויפקדם בטלאים (נזיר ח) הריני נזיר כמנין הילקטי קייץ ומניין שבילי שמיטה פי' הלקטי היינו קציעות כלומר כשמפרשין התאנים בשדה ליבשן בחמה הם הרבה ועושין להן שבילין הרבה שהולך בהן כדי להפכן ואין חשבון לאותן שבילי קייץ וכן נמי אם אמר כמנין שבילי שמטה אין חשבון לאותן שבילין לפי שבשנת שמטה אדם פורץ גדר שדהו וכרמו ועושה אותו הפקר וכל אדם נכנס בהם וכל צד שרוצה עושה שביל ונכנס:
שבל [פלוס, לוף] (מכשירין פ"א) הנותן פירותיו לשבולת הנהר להביאם פי' עקרו מן שביל של מים מן שבלת מים שטפתני:
שבל [נעלקען, זאנגע]. (כריתות ה) שבולת נרד וכרכום. ושחלת וחלבנה תרגום ירושלמי שיבלא מריא פי' ממין סמין הוא וקורין אותו שפי"קא נר"דו:
שבל [האבער] (בריש כלאים) השעורים ושבולת שועל (פסחים לה) בכוסמין ובשבולת שועל פי' סי"קאלא וי"א ווי"נא העשויה כזנב שועל:
שבל [יועגען] תרגום בעבור בשביל:
שבלול [שנעקקע] (שבת עז) שבלול לכתית כמו שבלול תמס יהלך כבר פי' בערך אשת:
שבלול [באקסהארען] כונא דשבלוליתא פי' בערך כן (ע"ז לח) כור שבלוליתא פי' זרע תלתן:
שביס [קוואסטע] (נגעים פי"א) ושביס של שבכה פי' כדכתיב והשביסים והשהרונים. (ירושלמי בפ' במה אשה) השביסים שרטטיא כמו דתימא שביס של שבכה (א"ב בנוסחא' כתוב השביסים שלטוניה):
שבע [זיעבען] (ב"ק פ ב"ב ם) שבוע הבן פי' לבית המיל' ישוע הבן פי' יום לידת הבן כדכתי' והמליטה זכר ישוע ומילוט אחד הוא והיה מנהגם ליכנס לכבד אבי הבן בבשורת בן זכר זה פי' ר"ח ז"ל פ"א בערך ישע. (נזיר לב) אמר אביי לא ידעינן לאימתי והכתיב שבועים שבעים נחתך על עמך פי' חשוב מגלות בבל עד גלות טיטוס ע' של גלות בבל. ות"כ של בנין בית שני הרי ת"צ שנים שבעה פעמים שבעים שנחתך ונגזר על ירושלם להחרב ולכלה מקום מזבח שהיו מביאים חטאות ואשמות לכפר עונם ולהשלים בניין ירושלם שהיא בנין בית עולמים כמו עד כי יבא שילה ומלמשוח קדש קדשים שלא היה שם שום משיחה בעולם. ומחרבן ראשון היתה גזירה גזורה לחורבן שני והיינו דכתיב שבועים שבעים ומכאן יכלו לידע אימתי חרבן שני וכאן הוא אומר והיו ימיו מאה ועשרים ואומר בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' מלמד שהיתה גזירה גזורה קודם המבול ק"נ שנה וכן הוא אומר ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם ואומר בשנת ארבע לאחז א"א לומר כן אלא שהיתה הגזירה גזורה מימי עמוס שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ותדע ותשכל מן מוצא דבר להשיב גלות ולבנות ירושל' עד משיח נגד שבועים שבעה אלו שעשו בגולה ועלו ושבועים ששים ושנים שעשו בארץ ושבוע אחד מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצה שוממות. פ"א ותדע ותשכל ממוצא דבר כשתוצא ממספרך כ"א שנה שטעית עדיין לא הלכו מע' שנה של גלות אלא שבועים שבעה שהם מ"ט שנים ונותרו כ"א להשלים לע' עד שיבא משיח נגיד והוא כורש שנאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש ועתה כבר עברו שבעה שבועים משבועי' שבעים שנחתך על עמך חשוב מעתה ששים ושנים שבועים ושבעה שעברו הרי ששים ותשעה שבועים ועד תכלית ס"ב שבועים תתיישב ירושלים ותבנה רחובותיה שהן כלה ונחרצה ואותן של בית שני במצור ובמצוק היו ישראל שעשו מלחמות הרבה כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון ולאחר השבועים ס"ב יכרת משיח שתחרב ירושלם וישחיתה נגיד הבא זה טיטוס שישטוף הכל עד קץ מלחמת גוג ומגוג תהיה נחרצת שוממות והשבוע האחד שנחסר שלא נשלמו ע' שבועים לפי שבתחלת שבוע האחרון הגביר טיטוס ברית עם אומות אחרות לבוא על ירושלים חצי השבוע צר עליהם ולא יכול להם ובחצי השבוע היה בירושלים רעב גדול עד שאכלו שקצים ורמשים ואז תפשה והחריבה ונשבח זבח ומנחה ולפי שבא לירושלם בתחלת השבוע נחשב כאלו נחרב מיד (בכורות ה ובבראשית רבה פ' כ) נחש מוליד לשבע שנים שנאמר ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מהבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן אלא לומר לך כשם שבהמה מחיה אחד לשבעה ומאי ניהו חמור מחתול כך נתקלל הוא מן הבהמה אחד לשבעה דהוו להו ז' שנים חתול לנ"ב יום בהמה טמאה לי"ב חדש (כתובות סג) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת (ב"ר פ' נ"ב) למה ז' דינרים מפני שהיא מתחייבת לעשות ז' מלאכות טוחנת ואופה מכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומצעת המטה וטוות וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרים בשבת למה ג' מפני שהוא חייב לה ג' שארה כסותה ועונתה (סנהדרין נו ב"ר פ' ט"ז. רצו ה' אלהים על האדם לאמר) צוהו על שבע מצות וכו' (שקלים פ"ז) א"ר שמעון ז' דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן עכו"ם ששילח עולתו וכו' (זבין פ"ב) בשבעה דרכים בודקין תת הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה וכו' (בסוף מכשירין) ז' משקין הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב והדבש:
שבע [שוואהר] בתשובת רב שלום משמי' דרב יהודאי גאון אמר הנשבע בעשרת הדברים ובספר התורה אין לו הפרה לעולם:
שבע [זאט זיין] (סנהדרין כג) אדם עשוי שלא להשביע א"ע פי' שלא להראות א"ע עשיר בפני אחרים:
שבץ [פלעכטען] (חולין כה) לשבץ לגדר לכרכם להטיח בטונם פי' ענין ושבצת:
שבק [פערלאססען] (תמיד כו) שבקיה לקרא דהוא דחוק ומוקים נפשיה פי' שבקיה לקרא כיון דלית ליה דרשא אחרינא הוה דחוק ומוקים נפשיה (ב"מ פ) הרי יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקיהו. פי' יתומין שאוכלין ממון שאינו שלהם ילכו אחרי אביהם וימותו. גרושה תרגום ירושלמי משבקא וכן ונדר אלמנה וגרושה תרגום אשר לא עזב די לא שבק:
שבר [איינפאלט] (ב"ב יד מנחות נט) אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי הלוחות מונחים בארון מכאן לתלמוד ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון. אמר ריש לקיש פעמים שביטול תורה זו היא יסודה דכתיב אשר שברת יישר כוחך ששברת פי' ג' שברים ג' יבבות זו אחר זו שברים בניחותא והפסק בינתים (א"ב יש שטר הנקרא שטר שובר והוא שטר פרעון שהוא שובר וסותר שטר המלוה):
שבור [שבור קעניג איין פערסיען] (ב"ב קיד. פסחים צד) אמר רבא אמינא מילתא דלא אמרה שבור מלכא ומנו שמואל א"ק הוא ענה דמעיקרא פי' חשוב שמואל בין ישראל כשבור מלכא בין האומות שהוא מלך:
שבר [איינפאלע] פתיות ובל ידעה מה תרגום שברתא ולא ידעה טבתא וארא בפתאים תרגום שברי:
שברא [גארטען קרויט] (שבת כ) ולא בפתילת המדבר (גמרא) פתילת המדבר שברא פי' בתשובות לתת סממנים שלו א"א אלא ממיני זרעים היא ואינו נאכל וזרעו מין סממנים הוא וחם ביותר ושותה אותו מי שיש לו צנה ושמו בלשון ערבי חרמל ומירק שלו עושין פתילה ואני שמענו שקורין אותו בלע"ז פי"רולא:
שברירי [שטראהלען, ברעכונג, בלינדהייט] ברירי רירי כבר פי' בערך ברירי (גיטין סט) לשברירי דליליא פירוש שאינו רואה בלילה לשברירי דיממא פי' כדאמר בערך סך סכי שמשא (א"ב תרגום הכו בסנורים מחו בשבריריא):
שברר (יומא כח) שברירי דשמשא קשי משימשא פי' שמש הנכנס מן החור וכיוצא בו:
שבש [צווייגען] (ברכות ה) מ"ט לא יהיב מר משבישא לאריסין אמר להו ומי שבקו לי כלומר הם לוקחין בלא ידיעתי לפיכך לוקח אני מהם אמרו לו וכי טוב לך לגנוב שלך אחר הגנב וזה אינו עושה אותו אלא הרוצה לטעום טעם מתיקות הגניבה כדכתיב מים גנובים ימתקו וכדאמרי אנשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעום פ"א אם אתה גונב מגנב אותו הדבר שהיא גונב אתה טועם טעם הגניבה שהיא אסורה. (ב"מ עג) אמר להו שמואל להנהו שבשי שבשא פי' בעלי בתים יהבין חיטי לאריסי סייעו בהדיהון בארעא דאי יהבין לכון טפי פורתא על חולקיהון להוי לההוא דקא טרחתון בהדיהון בארע' ולא מיחזי כרביתא פ"א דזבני שבשי המקדימין פירות לבעלי הכרמים בזמורות בכך וכך משואות ובעת שזומרין הכרמים שוה המשאוי יותר אמר שמואל ללקוחות הפיכו בארעא בקרקע הכרם דניהוי כמאן דקני לכון קרקע הכרם לזמורות שבו עד שיחתכו ואי לא הוו להו הני דמי הלואה ואסיר למשקל טפי מכדי הנהו דמי (יבמות קכב) אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות (א"ב תרגום ובגפן שלשה שריגים ובגופנא תלתא שבשין תרגום הזמרה אשר היה בעצי היער שבשתא דהוה באעי תרשא):
שבש [איבער רעדען] (יומא פד) אפשר דיתיב בהאי גיסא ומשביש ליה באמגוזי. ס"א ומקשקיש ליה (נדרים צא) אתא רב אחא בר הונא ושבשיה ואנסביה איתתא פי' פיתה אותו עד שנשא אשה פתיתני ה' ואפס תרגום שבישתני ה' ואשתבשות:
שבת [צייטפערזיימניס] (גיטין מב) נותן לו שבת גדולה הוא דמי צמיתת ידו שצמתה והיא נזק ושבת קטנה שכר בטילה. פ"א שבת גדולה הוא הניזק כדאמרינן שמין אותו כעבד שבת קטנה כאלו שומר קישואים:
שבת [ראבינשע פעראורדינניג] (סוף עירובין) ר' שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו אלא משום שבות ומפורש (ביצה לו) אלו הן משום שבות ומפורש (פסחים מט) ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד. (ירושלמי) לשבות שביתת הרשות לשבות אצל רבו או אצל שהוא גדול ממנו גדול השלום שהוקש לב' דברים שחייבין עליהן כרת מילה ושחיטת הפסח:
שבת [עניס] (ברכות לט נדה לו ובסוף עוקצין) השבת משנתנה טעם בקדירה אין בה משום תרומה (מעשרות פ"ד ע"ז ז) ר' אליעזר אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירין (פיאה פ"ג) ומודין חכמים לר' עקיבא בזורע שבת או חרדל בג' מקומות פי' אני"טו ואם זרעו בג' מקומות נותן פיאה מכל אחד לפי שדרכו לזרע ערוגות ונותן פיאה מכל אחד ואחד (א"ב וכן שמו בלשון ישמעאל):
שיבתא [איין שלעכטער גייסט] (יומא עז חולין קז) וגזרו עליו שיאכל בשתי ידיו מ"ט אמר אביי משום שיבתא (תענית כ) איכא דאמרי מילתא דשיבתא הוה גמיר פירוש בתשובות רוח רעם האוחזת התינוקות בצואר במפרקו בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם מתנוונה והולך עד שימו' ושמה בלשון ארמית שיבתא וזמנה מבן שתי חדשים ומתירא ממנה עד ז' שנה וממה היה בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומניקה בנה לאלתר פ"א בהלכות גדולות ושיבתא רוחא היא דשריא על ידא דאנשי בליליא ומאן דנגע במיכלא ולא מימשי ידוהי שריא ההוא רוחא על מיכלא ומסכנא ומשום הכי שתו רבנן למימשא ומיספא ליניקא וי"מ מילתא דשיבתא דתעניות משקה של רפואה:
שבותה [ארט שואהר] (נדרים י) שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויין לשבועה:
שביתה [ראסטונג] (מעשרו' פ"ב) רמ"א עד שמגיע למקום שביתה פירוש למקום היישוב:
שגא [ארט האלץ] (שבת קכט) תכתקא דשגא פי' כסא של עץ ששמו כן כדגרסינן (ר"ה כג ב"ב פ) תדהר שאגא ותאשור שורבינא:
שגא [בייגען, אונטער דרוקען] (יבמות סג) אתו חברי לבבל שגא נפל אמרו ליה מקבלי שוחדא תריץ יתיב (א"ב פירוש רש"י כפף):
שגא [פעהלען] לא נפקד ממנו איש תרגום לא שגא ויפקדו מעבדי דוד תרגו' ושגו עד אחד לא נעדר:
שגד [מאנדיל] תרגום בטנים ושקדים בוטנין ושגדין:
שגדן [היפט שמערץ] (חולין צא) אמר רב יימר האי שיגדונא נקטא פי' חולי היגיעתה על הירך לפיכך מושכת כרעה בתרייתא וי"מ בלע"ז גוט"א (גיטין סט) לשגדונא ליתי פתיא דמינוני (א"ב פי' בל"י כאב הירך והוא באטמא):
שגל [געליבטע] ישגלנה ישכבנה כבר פי' בערך דביון (ר"ה ד) ואיבעית אימא לעולם שגל מלכתא היא ורבה בר יימא להא גמרא גמור לה ומאי קרי לה שגל שהיתה חביבה עליו כשגל אי נמי שהושיבה במקום שגל:
שגם [שטוקער האלץ] (כלים פ"י) עשאן בסלים או בשגמין פי' זמורות שמתוחין מקיר אל קיר ושוטחין עליהן בגדים וי"א עץ כפול שהן כופלין אותו ולא ישבר והוא עץ רך ולא ישתבר בין לח בין יבש ובלשון תלמוד שעם (שם פכ"ב) נסרים שבמרחץ ששיגמן (בב"ר פ' כז) לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר הרי אני משגמין ביסורין א"ר אייבו מי גרם להם שימרדו בי לא על ששיגמתי אותם ביסורין אתמהא הדלת הזה מי העמידו שגמיו ענין קישור ועינוד (א"ב פי' בל"י חתיכה קטנה מעץ או מדבר אחר כמו העץ הנושר מן המפסלת):
שגר [בערייטשאפט זייל] (ברכות לד) אם שגורה תפלתו בפיו פי' אם נרדפת התפלה בפיו מל' שיגר אחריו וי"א ענין סחיבה וריצה כמו תרגום נבלתו למאכל משגרה למיכל (ב"ב כג) ר' יהודה אומרבית ארבעין כורין כמלא שגר היונה פי' שילוח מל' שגר בהמה וכתיב ישלחו כצאן עויליהם:
שגר [ענטברעננען] (יומא כט) שילהי קייטא קשי מקייטא וסימניך תנורא שגירא ובערו והשיקו בנשק תרגום ויהון שגרין ומסתוברין פי' שלהי קייטא אחרית הקיץ כלומר העולם כולו חם ואפי' תוסיף עכשיו מעט חמות שורף:
שגרא [דאטעל צוויג] (כתובות עט) אמר רב אבא אמרי בי רב ואפילו שגרא דתמרי פי' כובס של תמרים:
שגש [טאבען פערווירען] (ב"ב מ) עולא משגש אורחתא דאמיה פי' למה נקרא שמו משגש מפני שגרם לה להתגלות לפני רב ששת ואמרה לו ראה השדים שלי שינקת מהם כלומר אני חשוב הלך להתגלות לפניך כאם מנקת (א"ב תרגום והמם מהומה גדולה וישגשגון שיגוש רב ותרגום והתהוללו הרכב וישגשגון רתיכיא):
שגש [לארם מאכען] ובאין נרגן ישתוק מדון תרגומו והיכא דלית שיגושא אישתק תיגר' דברי נרגן כמתלהמים תרגום מילוי דשיגושא מרבנן ליה:
שד [שפיננען] (ערובין כה) חוטין נמי לימא אדעתא דגלימא שדנהו בשזירין (גיטין סט) חיטי דזהורית' דשדתי' דומה בת דומה (סוכ' יז) למיתב עלה ולמישדא אשלי פי' למיתב עלה ראויה היא לישב עליה לטוות נעורת לו פשתן או קנבס לאשלא לפי שכל הנטווה צריך לישב גם הטווה על גבי מקום גבוה כדי להשפיל וירד למט' וכשזוקפין ארוכה או קצרה על שתי כרעים וסומכין אותה בכותל ויושבין עליה היא בכלי חשובה אע"פ שאינה מטה על מתכונתה לפיכך מטמאת ומטהרת איברים. (סנהד' צה) אימיה דישבי בנוב הות קא שדיא ודן ויון מאוזל תרגום ודן ויון שדיא (שם ל) זה שמיעא לי עילוויכו דשדיתו דקלי וזקפיתו להו ס"א רמיתו דקלי כלומר בעלי קשיות ותירוצים אתם (א"ב ת' ירה בים שדא בימא דם שפך דמא שדא):
שד [ברוסט] (בילמ' ותבאנה אל רעואל אביהן (וכי לא היה לו להקב"ה לכתוב אלא שדים נכונו ושערך צמח אלא שדים זה משה ואהרן שנא' בהן שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה ושערך צמח הגיע הקץ אלא שאת ערום ועריה ממעשים טובים:
שד [ארט ווינד] שדיא נשוב פי' רוח קדים מנשבת כנוע עצי יער תרגום כאישדוות אילני:
שד [שוועכלונג] (שבת עז) המבליג שד על עז פי' שד חלש כמו ואת שדוד:
שד [איינזוכט] (כתובות צד) שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני פי' ר"ח ז"ל אין יכול לעשות שודא דדייני אלא דיין המומחה לרבים כגון רב נחמן בדורו דהא רב ששת גברא רבה הוה ואמר ליה רב נחמן אינך דיין ודחאו מלעשות שודא ואין דנין דין שודא אלא במקרקעי אבל במטלטלי לא ואמרינן ממון המוטל בספק חולקין (ב"ב סב) אמרי להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייני (שבועות ל) אי נמי לשודא דדייני (כתובות מה) שניהם שכנים שניהם קרובין שניהם תלמידי חכמים מאי שודא דדייני (גיטין יד) וחכ"א יחלוקו מספקא להו וכן אמר מה שרצה שליש יעשה סבר שודא דדייני עדיף כלומר נתינתו אחד מהן עדיף מחלוקה פי' למה שהוא נוטה דעתו לידע באומדנא שהוא שלו יתננו לו:
שד [דעמען גייסט] (בב"ר פ' לז ויהיו בני נח ובריש ויקר' רבה פ' והוא ישקיט) מדנפיק פגע ביה שידא אשמדון רבהון דרוחתא:
שד [פליהען] תרגום יעוף יומם דשדי בימי. "א"ה הפירוש בכאן אינו מובן":
שד [זייטע] תרגום על ירך המשכן על שדא דמשכנא כמו צד:
שד [פעלד] (בריש שביעית) שדה האילן ושדה הלבן (בסוף ספרא והיה השדה בצאתו ביובל) מלמד שהשדה קרוי על שם זכר:
שדה [קאסטן] (שבת קב) על גבי שידה תיבה ומגדל פי' דומה לתיבה כדכתיב שידא ושידות ואע"ג דבגיטין לאו כי האי גוונא דגרסינן (גיטין עט) שידא ושידות הכא תרגומו שידא ושידתין קיי"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו (מקואות פ"ז) השידה והתיבה שבים פי' אם יש בים כלים כדי לרחצן ונתמלאו מים:
שדה [פיינע זייד] (סוטה מט) משחרב ביהמ"ק ראשון בטלה שידה ופרידה וזכוכית לבנה (א"ב שירא פרנדא כתוב בנוס' ופירש רש"י מין משי):
שדון [דאס רעכט] (בריש ואלה המשפטים בילמ') למען תדעון שדון שדין כתיב:
שדך [רוהען, ראסטען] וישכו המים תרגום ירושל' ושדכו מיא עד שוב אף אחיך תרגו' ירוש' עד זמן דתשדך והארץ שקטה ממלחמה תרגום וארעא שדכת (ב"ר פ' ויחן את פני העיר) נפק ואשכח מיליא משדכן:
שדכן (שבת פה) שאני התם דאיכא שדכא פי' גאון שדכי עלין רחבין שאוחזין בארץ ורויחין ונכנסין אלו באלו כדגרסינן (סוף ערובין) ותני חדא אסור להלך על גבי עשבים בשבת ותני אידך מותר וכו' הא דאיכא שדכי והא דליכא שדכי (ב"ב צה) א"ר שישא בריה דרב אידי בשדכא פי' עלין וזמורות משוכים מכרם זה למקום שהשורש בו שהם הם:
שדך (ב"ב קכה) מתני בשדכא פשיטא פירוש אדם בטל שאינו מרויח כלום מן הנכסים אבל אדם אחר שמרויח מאי דעבד עבד בשדכא פשיטא דאין מתפרנסין הואיל דלית להו הנאה מיניה לא מחלי ליה (ב"ק צב) שייך ואזיל דיקלא בישא בהדי קינא דשדכי פי' בדקל רע מצוי קן של יונים שאינן פרין כשאר יונים בפי' מגנצא כתב דיקלא בישא לגבי גינה דסרקי פי' דקל רע מחשב אותו עם אילני סרק (א"ב בנוסחאות כתוב מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי באות רי"ש):
שדך [עהע צו זאממען פאארען]. (קדושין יג) התם בדשדיך ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ובין לא שדיך פירוש כשהאיש מדבר על אשה והיא נתרצית להנשא לו.
שדל [אובער רעדען] ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך תרגום ואשדלינך ואתן שירין בלוסתך. בני אם יפתוך חטאים תרגום ברי אם ישדלונך חטאים לא תטפיס ואנה עשית תרגום ולאן אשתדלת למעבד אשר עשיתי עמו תרגום דאשתדלית עמיה (א"ב תרגום ויאבק איש עמו ואשתדל גבר עמיה פירוש כלם ענין עסק):
שדף [בעשעפטיג זיין] תרגום כי שיח וכי שיג לו דילמא שועי ליה או אשתדפא אישתדיף:
שדר [זיך אנשטרענגען] (בפ' רבי אומר איזו היא) ובמקו' שאין אנשים השתדר להיות איש (ובפ' בן זומא) ואל תשתדר לראותו בשעת קלקלתו עיין בע' אל. ס"א אל תשתדל (א"ב בדניאל הוה משתדר להצלותיה):
שדר [הייווין] (ב"מ מ) איכא גולפי ושדריא פי' שמרים (א"ה לפנים כתוב ושמריה):
שדר [זענדען דעהנען] (נדה מח) אשתדור דריך נמי ולא הדרת בך פי' ענין שילוח וישלח לבלעם תרגום ושדר כלומר נתארכו ונתגדלו הדרים. ס"א אשתדלו וכבר פירשנו בערך כרף (א"ב בנוסחאות כתוב אשתדו דדיך ופירש רש"י מלשון שדים כלומר שנעשו גדולות ובעל הערוך בערך כרף נראה שגרס אשתרור מלשון שרירין וחזקים):
שדר [שראללע, קליינע געבירגע] (ב"ב קג ערכין כד) הנהו שדרי דארעא מיקרו פירוש רכסי הארץ כדכתיב והרכסים לבקעה ועיקרו מלשון שדרה (חולין נט) השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה ב' גבין וב' שדרות (נדה כד) אתמר המפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדרות פי' בערך שסע (חולין קיח) הכא נמי בשדרה ומשום שומר פי' שדרה של שבלת החטים:
שודרא [שטריק אוים האאר] (גיטין סט) לשברירי דליליא ניתי שודרא ברקא פירוש חבל של שיער בעל הערוך בערך ברקא גריס שריא ברקא:
שה [זוימען] שהייה דרסה כבר פי' בערך גרם כי לולי התמהמהנו תרגום ירושלמי ארום אילולי דאשהינא אל תאחרו אותי (חולין עה) מישהא הוה שהי ושתיק פי' משהא הוה ליה ר' שמעון בן לקיש לרבי יוחנן ושתיק עד דגמר טענתיה והדר פליג עלויה ור' אסי נפיק לברא קודם שיגמור דבריו אית דאמרי מישתא הוה שתי ר"ל כי אמרה ר' יוחנן להא שמעתא וקודם שיגמור לשתות נפק רב אסי:
שה [ערמידען] (ברכות ז) הני ברכי דשהי מינייהו פי' הברכים שמתעייפין מפני המזיקין שסומכין עליהן (א"ב בנוסחאות כתוב ברכי דשלהי):
שה [פערוויסטען] תרגום גלים נצים ערים בצורות גלין דשהו קרוין כריכן:
שהד [וואכען] תרגום בפסוק בלילה ההוא נדדה דהוה שהיד ולא שכיב והוה שכיב ולא דמיך:
שהי [רוהע טאג] (מגילה יג) דמפקי לה לשתא בשהי פהי פי' מתעוללין עלילות להיבטל ממלאכת המלך ואומרים שבת היום פסח היום (א"ב תרגום בפסוק ישנו עם אחד ומפקין שתא בשהי פהי נוטריקון שהי שבת היום פהי פסח היום):
שהיא [לויפין] (שבת קו ביצה כד) ומטיליה בחד שיהיא פי' כגון ריצה אחת ואינו צריך לפוש ביני ביני (א"ב בנוסחאות כתוב שחיא):
שו [לאגער] יצועי עלה תרגום לשיווי ברי סליקתא מעל משכבו תרגום מעילוי שיוויה מרבדים רבדתי ערשי תרגום בתשווייתא שוית ערסי וחיק לה אמה תרגום ותשויתא לה אמתא:
שו [ציטטערן. שטוינען] ויעף אלי תרגום ואשתוי לוותי וחרד על דברי תרגום ומשתוי לקביל פתגמי (א"ב ותרגום והתמהו תמהו אתרפו שוהו):
שו [גלייך שטעללען] תרגום שם על שכמה שוי על כתפה ובדניאל ולבביה עם חיות שוי:
שוב [פערנער. נאך] (נדה מז) כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה פי' עוד כמו תוב בלשון תרגום ותו בלשון תלמוד:
שווה [הערפארשפראססען] תרגום גלה חציר ונראה דשא שווח עמירא ואתחזי דיתאה:
שווה [הערויס פאללען] (סוכה יב) כיון דנתרן טרפייהו שביק לה ונפיק. ס"א עלייהו (א"ב נראה שגרסת בעל הערוך היא כיון דשווכי טרפייהו):
שוול [לעהר יונג] (שבת צה) בוכיאר לשווליהן פי' משרתיהן (פסחים קג) כי תניא ההיא בשווליא דנגרי (ב"ק לב) שווליא דנפחי למקטליא קאי (גיטין נח) שנתן עיניו בתשה ושווליא דנגרי הוה פי' תלמיד:
שולנאי [לוסט יונגערן] (סנהדרין סב) לא כזבי שמה אלא שולנאי בת צור שמה בין קני לאורבני שולנאי מאי בעיא פי' ועל שם שולנאי שזינתה נקראו שאר זונות בשמה בין קני לאורבני שולנאי מאי בעיא כלומר במקום ייחוד לא אזלא אלא משום זנות כך היא לא באה בין ישראל אלא משום זנות בהדי קליפי דקני שולנאי גפתה לאמה בין קליפי הקנים זונה עשתה חרפה לאמה שמזנה שם פי' גאון ומשתנה בית סאה פי' שמשתנת מים ונשפכין לארץ והולכין עד בית סאה ודתני רב יוסף קבר שלה כינוי הוא לרחם שלה דא"ר ששת מפי שמועה אמר כי כן היא שמה שולנאי ואשר אמר בין קני לאורבני שולנאי מאי בעיא שמענו במשל הקדמוני' על גדולה של זונות השם הזה דא"ר ששת מפי שמועה היה שמה וזה אשר אמרו המושלים שולנאי לכזבי נתכוונו ופתרון המושלים כן הן אומרין בין קנה לגומא מה זונה גדולה מבקשת כלומר שלא ישבה כאן אלא אורבת לזנות כענין שנא' איפוא לא שוכבת ועל דרכים ישבת להם והאחר כך פתרונו עם קליפה של קנה נאפה שולנאי את אמה כלומר שמנאפת בפני אמה ואינה חוששת וקליפ' הקנה חשוב לה:
שום [נאמען. וועגען] תרגום שם אשת אברם שום איתת אברם וחז"ל הרגילו לומר משום במקום מפני משום כבוד אשתו משום שנאמר ואין שום או לא שום כמו אין כל אין מאומה:
שוויסקי [געבראטענס] (פסחים צו) ודלמא שויסקי עבדינהו כלומ' צלו אותם מיני מאכל ואכלום:
שור [אקס] (ב"ק סה) שור בן יומו קרוי שור דכתיב שור או כשב או עז כי יולד איל בן יומו קרוי איל שנא' ואילי צאנך לא אכלתי אלים הוא דלא אכל הא טלאים אכל אלא ש"מ איל בן יומו קרוי איל:
שוור [היפפען, שפרינגען] (ברכות כד) שוור עשר אמין (שבת קו) ואי לא לשוור נגרא (פסחים קי) לא תשוור נגרא (ב"ב צח) ושמואל אמר חמרא אכפא דגברי שוור פי' כשנושאין אותו מבית מוכר מדלג ומפיק טעמו ממנו (סנהדרין סד) רבא אמר במשוורתא דפוריא פי' א"ר יהודה אינו חייב עד שיעבירנו העברה היכי אמר אביי שרגא דליבני ביני מיצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא פי' שורה אחת של לבנים באמצע וחלקה היתה ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומעבירו על אותה שורה וחוזר ומעבירו עד שתופס בו האור ונופל לתוכו פי' משוורתא בית קפיצה כי אדם שהוא קופץ או קא משוור ואם קפץ אומר שוור ליה והקפצן שרגיל בקפיצה קורין שוורא אפי' היין בזמן שממהר להחמיץ אומר קפץ בלשון ארמי אומר משל חמרא אכפא דגברי שוור פוריא הא ימי הפורים מנהג בכל העולם כולו שבחורי' עושין צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש אותה טבעת נקראת משוורתא כלומר בית קפיצה וכן נמי הטבעת שתולין בחמור ובסוס שהרוכב בה מניח רגלו וקופץ באחרת ועולה על גבי בהמה נקראת משוורתא וכן עושה זה מקפץ בני עליה וחוזר ומקפץ עד שתושש כתו של תינוק ונופל (סנהד' צו) שוור בר שוורא שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא (ע"ז עא) אמר רבא חמרא שרי רוב משיורי ישראל פי' קופצין ובוזזין מקפץ על הגבעות תרגום ושוור על שעבודא ק"צ שנין על צדקת' דאמהתא דמתילן לגבעתה:
שוש [ווילדער עהלבוים] (סוכה יג) הני שוושי ושווצרי מסככין בהו פי' שמות עצי השדה ושווצרי מפורש שריחם רע:
שוב [בעפרייען] תרגום ואת בתינו הציל וית ביתנא שזיב ובדניאל מן ידך מלכא ישזיב:
שזג [וואשען] ורחצת קרבו וכרעיו תרגום ירושלמי ותשזיג בני גוויא רחץ במים תרגום ירושלמי שזג במיא:
שזף [ארט מילגרויס] (בריש כלאי') השיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה ירוש' תרי גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ייחור ממנו ונוטל במקום אחר מה נפיק מנהון קריה פרסיקה הרכיב תריד ע"ג דרקון אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו זרע וזורע במקום אחר מה נפק מנהון כרכי לבנון והוא לשון יון ובלע"ז אטריפ"צי זרגון ולפת מה נפק מנהון פיטרושילינן זרגין לשון ישמעאל ובלשון קודש שריג גפן לוזין ובוטנין מה נפק מנהון פיסתקין זתים ורמון מה נפק מנהון שיזפין (א"ב פי' בל"י ורומי מין עץ ופרי אדום וצורת הפרי כזית קטן ובתוכו גרעין גדול ויש לפרי סגולות ברפואה ובפרט מועיל לחלאים חמים של ריאה וחזק וכבר פירשתי שבל"י קריה פירסיקא מין אגוזים גדולים שבאו מפרס לארץ יון על דרך שנאמרו הלוזים פינדיקין שהובאו מארץ פונטיס לארץ יון. ומאמר תלמוד ירושלמי זר בעיני. ופי' פיטרושלינון בל"י ורומי מין כרפס הגדל בין הסלעים ונעתק משם ויוטע בגנות וגרסא זו משובשת וגרסא אמיתית היא גרסת רבינו שמשון בפי' דמשנת כלאים הרכיב תריד על גבי ירכון אע"פ שישראל אסור לעשות כן נוטל ממנו זרע וזורע במקום אחר מה נפק מנהון קרסולכנון זרגין ולפת מה נפק מנהון אתטפנין. שמר וכרפס מה נפיק מנהון פטרושלינון ונראה לי שגרסת הערוך היתה זאת אבל נשתבשו הנוסח' והעד כי הוא פי' זרגון שריג גפן):
שזר [געדרייטער פאדען] (ערובין צז) בשזורין שזירין נמי אדעתא דסיפתא דגלימא עייפינהו (בא לו כהן גדול בגמ' כ"ג) חד לגופיה דכיתנא וחד שיהו שזורין (זבחים יב) בד שזורין בד חוטין כפול ששה הוות קא שזרה. ס"א שדא וכבר פירשנו בערך שד (א"ב לשון מקרא זה שש משזר):
שזר [ריקנראד]. (חולין מב) נשברה השיזרה (תמיד לב) היה חותך וירד עד השיזרה פי' הוא היא העצה כדמתרגמינן לעמת העצה לקביל שיזרתה (בריש עוקצין) ושזרה של שבלת פי' הוא גב השבולת ושזרה היא שדרה:
שח [רעדען] (סוטה מד) שח בין תפלה לתפלה פי' בירך להניח תפלין ולבש תפילין של יד ושח שיחת דברים והפסיק ואחר לבש תפילין של ראש זו היא עבירה דאביי ורבא דאמרי תרוויהו לא שח בין תפילה של יד לתפילה של ראש מברך אחת שח מברך שתים כמפורש (מנחות לה) על תפילת יד אומר להניח תפילין על של ראש מצות תפילין:
שח [איין געביקט] (שבת ה) בהשוחה פי' כפוף כדכתיב הלכוף כאגמון ראשו (חולין כז) ממקום ששח חטהו פי' מלשון שחי ונעבורה:
שח [צערפליסען] (שבת סז) ננעלת כתרים שח שח פי' המס תמס (א"ב בנוסח' כתוב שיישא שיישא ופרש"י רד רד) (ב"ר פ' נז) אל תשלח ידך וסכין היכן הוא נשלו דמעות ממלאכי השרת עליה ושחת (בוי"ר אחרי מות פ' ויתרון ארץ) נתנוהו בקערה וכמה דהדין שיח הדין שח עד שעמד על עקרו ופרח וחם השמש תרגום ירוש' שיח גלה קציר ונראה דשא תרגום שווח עמירא ואיתחזי דיתאה (א"ב עיין ערך שווח):
שח [גראב] (ב"ב כח) והבורות והשיחין והמערות כבר פי' בערך חרץ יקבי המלך תרגו' שיחי מלכא:
שח [פערווילדען] גלים נצים תרגום גלין דשחי:
שח [ענטשלאגען] (יומא עה סוטה מב) דאגה בלב איש ישחנה רב אמי ורב אסי חד אמר ישיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים פי' כדי שיבקשו עליו רחמים (א"ב מענין היסח הדעת כלומר יסירנה מדעתו):
שחבב [צו גאנגען ווערדען] תרגום ונמקו כל צבא השמים יתמסון משחביב כל חילא שמיא:
שחד [בעשטעחונג] (כתובות קה) אמר רבא מ"ט דשחד כיון דשקיל מיניה הוה ליה כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו מאי שחד שהוא אחד. (ב"ב י) ושחד בחיק חמה עזה פי' שחד בחיקו של עני כופה חימה עזה:
שחז [בינדען שערטען] (שבת נב) הרחלות יוצאות שחוזות פי' כגון שאוחזין אליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים (ירושלמי) אית תני שוזות כמה דתימא שית זונה מאן דתני שחוזות כמה דתימא משחיזין את הסכין (ביצה כח) אין משחיזין את הסכין (חולין לב) השחיז את הסכין (כלים פי"ד) הסכין משישחיזנה חרבו ילטוש תרגום סייפיה ישחיז פי' משחזת נקרא בשביל ששוחזין בהו לוטשין הסכין ובלע"ז אקוט"י ובל"י אקוני:
שחט [שלאכטען הין אונד הער פאהרען] (חולין ל) התיז את הראש בבת אחת מנהני מילי א"ק חץ שחוט פי' משוך כמו חוט צריך להוליך ולהביא הסכין על הצואר ואם לא יוליך ויביא זו היא דרסה ופסולה (בסיפ' בצו בפ' אשם) אין לשון שחיטה אלא לשון משיכה שנא' זה בשחוט (נדה סז) הרי שור שחוט לפניך כלומר הרי הכתם מוכיח שיש שם נדה ואינו דומה למעת לעת שבמעת לעת אין שם דם נדה אלא חשש הוא למפרע ראתה (ב"מ קט) כי מטית שחיטת קדשים תא אקשי לי פי' אם קרית כל התלמוד וידעת דרכו אז תבא תקשי לי שכיון שקרית הכל תרגיש ותבין הטעם שאומר לך:
שחי [אקסל העלע] אחד יורד לאמת השחי וא' פותח כיון עיין בערך כיון פי' מוריד ידו על השחי ופותח שחי בל' ישמעאל אלאבט ובלע"ז טי"טילו. באורגת בעומדת לשחי כבר פי' בערך מסק ובערך עדר:
שחיא [בייגינג] ומטי ליה בחד שחיא עיין ערך שהיא כי כן גרס בעל הערוך:
שחל [הרויף ציאהען] משחילין פירות דרך ארובה (גמ') מאן דתני משחילין לא משתבש דתנן (בכורות מ) השחול והכסול שחול כל שנשמטה ירכו כלומר נמשכה ממקומה (סוכה כט) חצבא ושחול (יומא עז) מ"ט משחול שחול פי' שואבין המים ומקיאין אותו לחוץ ונמצא המצטנן רוחץ גופו במים כמשחל ביניתא מחלבא עיין בערך בין פי' כמשיכת נימא של שיער מתוך החלב (כלים פי"א) מן המשחולת ומן הגרודת פי' מה שנשתייר והשחיל מן הכלי:
שחלא [קארב] (בהלכות גדולות בסוף שבת) חמרא דשפייה בשחלא דהוצי דהיינו כפיפה מצרית:
שחלא [איינר נעסט] (ב"ק נה) ר"פ אמר הא טענא חדא ביעתא בשיחלא והא טענא טובא בשיחלא פי' אווז בר טוענת חדא ביעתא ודוגרת עליה ואווז של ישוב טוענת בצים הרבה ויולדת אותם ועוד ממלאת אשכול שלה בצים טובא ויורדת ודוגרת על כולן (חולין סז) הכא במאי עסקינן בשיחלא קמא פי' הריון ראשון כלו' הביצים שנתקשרו בשליל עד שתלד כולם:
שחלא [אוהר פלאס] דעבדי ליה לשחליא עיין בערך חרגול פ"א צער שאוחז באוזן ושמו בל' ארמית שחלא ודומה לחזזי' לחה ויוצ' ממנ' מי' של לחה סרוחה:
שחלים [ארט פפלאנצע] (מעשרות פ"ד) השחלים והגרגר (עירובין כח) השחלים והגרגר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע (יומא יח) ה' דברים מביאין את האדם לידי טומאה השחלים והשום וכו' (שם מט) לשחוק ולשתות שחלים בשבת (ברכו' לז ע"ז כח) ת"ר ד' דברים מחזירין את החולה לחליו וכו' עד והשחלים והתגלחת (גיטין נז) כפר שחלים שהיתה פרנסתן מן השחלים (א"ב פי' מין ירק חם ויבש וטעמו חד מועיל לפתוח האברים אטומים):
שחלים [אינרייפע דייטלען] (ע"ז כו) וכך היו עושין בערבי שבתות בציפורי והיו קורין אותו קדירת שחלים (א"ב פי' שהיו נותנים חומץ לתוך גריסין צוננין כמו שהיו נותנים בשחלים):
שחלנית [ארט היישעריק] (חולין סה) למינהו להביא את כרסנית השחלנית:
שחלת [זעט נאגיל איין רויך ווערק] (כריתות ה) סמים תרי נטף ושחלת וחלבנה הא חמש:
שחם [דונקעל רויט. שווערצליך] (ב"ב פג) שחמתית ונמצאת לבנה (גמרא) א"ר פפא ש"מ האי שמשא סמוקתי היא פי' התנה לתת לו חטים אדומים שנתאדמו מחמ' החמה הזורחת עליהם ועל שם החמה קורין שחמתית וב"ק צה). שחמיה ועבדינהו חדתי לא קני פי' אדומים ישנים. (חולין צה) אייתי משיכלי שחמי. (ע"ז לג) אמר ר' עוירא הני חצבי שחמי דארמאי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ומותרים ויש אומרים שחורים הקודרים מני קרח תרגום דשחימין מן צנתא עליהון אתחייל תלגא וכל חום תרגום דשחום (א"ב (בירושלמי דמעשר שני פרק המוליך פירות) גריס שמתית אפילו מן האגרו על השמתית פי' אגרו בל"י לח פי' שמתית יבש וחם כמו שחמתית ואות חי"ת מובלעת):
שחם [היטצע]. (ב"ק מט) כל היכא דמטי ליה שיחמא לולד ואם הכה ביד או ברגל ויצאו ילדיה פטור:
שחן [ווארם ווערדען] (יומא נג) ומתפלל שתהא שנה זו שחונה וגשומה. (ב"ק פב) ת"ר ה' דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומרבה הזרע וכו' (כתובות י גיטין סט) תמרי משבעא ומשחנא משלשלא ומאשרא ולא מפקנא פי' בערך אשר (סוכה מ ב"ב קא) והא איכא עצים דמשחן פירוש עצים שמדליקין בהן התנור לאחר שריפת העצים הנאתן לאפו' בהן את הפת והעשויין להתחמם בהם בני אדם הנאתן וביעורן שוה שהעצים והאדם מתחמם בהם (ערכין לא) ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמך דידך פי' לימא אותו שקנה בט"ו באדר ראשון לאותו שקנה באדר שני אנא קדים שחין נורא כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהסקת אתה בביתך שאני קניתי קודם מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחליט אותו שלי שקניתי קודם דא"ל את נחית לעיבורא שקנית בחדש העיבור בט"ו באדר ראשון גלית דעתך דשנת עיבור אתה רוצה לחשב הלכך לא נגמרה שנתך עד ט"ו באדר ולא יחם לו תרגום ולא שחין ליה (ב"ר פ' יו) משל הדיוט עבד מלך כמלך דבוק לשחון וישחין לך כחם צח תרגומו כשחין בציח:
שחן [לאסט] (כתובות סז) כדבעי ליה למעבד לא עבד דאמרי אנשי לפום גמלא שיחנא (סוטה יג) מי לנו גדול ממשה תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא פי' למה מנעו הקב"ה ליכנס לארץ מפני מי מריבה מפני שהיה אדם גדול דקדק עליו (ב"ר פ' יט) והנחש תנא רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא פי' שהן משאוי בלשון ישמעאל:
שחין [געשוויר, אויסשלאג] (בכורות מא) שחין תלתא גווני הוו דקרא יבש בין מבפנים ובין מבחוץ דמצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים דכתיב אבעבועות דמתני' לח מבפנים ויבש מבחוץ (א"ב גרסת הנוסחאות היא אחרת):
שחף [הערויס ציהען] (שבת קי) וליתי שחפי דקניא ולישדי התם דכי אתי שמעי קליה פי' קליפות הקנים (נדה כה) האי סנדל מיכרך כריך ליה לולד אחרציה ומשחיף לעיל כלפי רישי' פי' אוחזו באמצעיתו ולפי שהסנדל ראשיו חדין מלמעלה ומלמטה נשמט הסנדל ועולה למעלה כשהולד אוחזו באמצעיתו (א"ב ומשחליף כתוב בנוסח') (מ"ק ג) לשחופי נהרא פי. לעקור ענפי אילנות הגדילים בנהר:
שחף [אבגעצעהרט] (סוטה כו) שחיף מקנין על ידו פי' ר"ח ז"ל שחוף הבועל כדרכו ואינו מזריע דתניא איזהו מרוח אשך זה הקליטים שנכנס רוח באשכיו דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר זה שחוף (א"ב פי' שיש לו שחפת עצמות והוא חולי שהאדם יבש כעץ):
שחף [קריכין] על גחונך תלך תרגום ירוש' על מעך תהא שחיף ואל מקומו שואף תרגום ולאתריה שחיף:
שחף [שווארץ] (חולין קלה) היו לו שני מינים שחופות ולבנות פי' שחורות ורש"י פי' לא שחורות ולא לבנות:
שחץ [שטאלץ. הויך מיטהיג] (שבת סב) אנשי ירושלים אנשי שחץ הן (פסחים ג) בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול פי' פסיל משפחה כדכתיב לשמצה בקמיהם פ"א שחץ פסול גסות הרוח והיינו ערל לב פ"א שמץ דבר ערוה ואלילים כדכתיב לשמצה בקמיהם ושניהם פסולים לכהונה כדתנן (מנחות קט) הכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים וכיון דבית חוניו פסול כ"ש לאלילים שנ' אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' שחץ גסות הרוח ולעיגות לשון כדאמרינן אנשי ירושלים אנשי שחץ היו:
שחק [אבגשאבטעס קלייד] (נדה יו) שתקי דכיתנא פי' בלאי בגד פשתן (א"ב תרגום בלוי הסחבות ובלוי מלחים בלאי טפסן ובלאי שחקן):
שחר [שווארץ] (נדרים ל) הנודר משחורי הראש שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (יומא כח) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי פי' תפלת האבות כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב משעה שיכנס השמש במערבו באותה העת מתחילין הכותלים שבמזרח להשחיר וזו השיחה תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו מאברהם ניקום ונגמור כלומר אברהם קיים המצות ועדיין לא נתנה תורה ואין לנו ללמוד אלא ממנהג הנביאים כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו בהלכה למשה מסיני (ב"ק כ) משום שחורתא דאשייתא פי' כיון שמשתמשין בבית מיטנפין הקירות ונראין מושחרין כישנים והוא מבקש לגבות ממנו דמי בניין חדש לפיכך מנעו מלהשתמש בו (יבמות יב) אפי' לר"י דאמר עד שירבה השחור על הלבן (כתובות לו) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן פי' עד שיהא רוב השיער שחור פ"א שירבה עיקר השער שהוא השחור על ראשו של שיער שהוא הלבן אלו פי' ר"ח ז"ל פ"א עד שירבה שער השחור על הבשר שהוא לבן (שבת קד גיטין יט) בכל כותבין בשחור ובשיחור פי' שחור כלי ברזל כדתנן (כלים פי"ג) השחור והזוג של מספריים שנחלקו ורושם בו את המגילה שיחור גחלים שכבו נופח באש פחם תרגום בשיחרורין ופעל בפחם תרגום ונפח נור בשיחוריין (פרה פ"ג) שחור שיש בו אפר כותשין אותו פי' בשר שחור אם יש בקצתו אפר:
שחר [שווארץ. שעהרע] (ביצה לה) מאן דתני משחירין לא משתבש דתנן השחור וזוג של מספריים פי' מספריים ולמה נקרא שמן שחר שמשחירין את השיעיר והם קטנים וזו של מספריים הוא גדול מן השחור ובלע"ז פי' רפצ"י וי"א אלו של נפחין הם לחתוך בהם כל מיני מתכות מספרת יביאו רדיד של ברזל ויחדו אותו משני צדדין ומכפלין אותו לצד אחד ושמו מספרת תרגום תער מספר.
שחר [פיינשטשיזנע ארבייט) (ב"ב מו) הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור פי' היה מוסרו לעבודת המלך כגון אנגריא כענין לא חמרא דחד מנהון שחרית (אבות פרק ג) הוי קל לראש ונוח לתשחורת:
שחררו [ענטלאססען. בעפרייען] תרגום ירושלמי או חפשה לא נתן לה או שטר שחרורה לא איתיהיב לה (פסחים קיג) בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה ענין חירות:
שחת [גראז. פוטער] (פיאה פ"ב) הקוצר לשחת מפסיק (ב"ב לו) א"ר יוסף אכלה שחת לא הויא חזקה פי' דלית להו גמר פירא שכך עושין זורעין התבואה כדי להאכילה בירק לבהמות וקוצרין אותה כשהיא לחה טרם תעשה גזי המלך תרגומו והוא צמיח דעדק בתר דאיתגזרת שחתא דמלכא (קדושין סב) שחת דבי כבשא פי' ששותה מי המטר אבל שחת דבי שקיא פי' שדה שמשקין אותו בזרניקא:
שחתא [גאלדנע אדער] (גיטין סט) לשחיתא ליתי אקקיא פי' תחתוניות (א"ב בנוסחאות כתוב לרושחתא):
שחתא [גלאז] תרגום טמן עצל ידו בצלחת עטלא טמשי ידיה בשחאתא: