אור ברסלב
ספר הערוך אות הרי"ש

ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל

אות הרי"ש

אות הקו"ף

אחל אות הריש

ר   (יבמות סה) היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה ביורה כחץ (נדרים לו) הכא נמי היא גופה אמרה נהי דבביאה ידע בעלה ביורה כחץ מי ידע משום הכי משקרא (א"ב ירה הוא העיקר והוא לשון פסוק או ירה יירה):

ר   [דער בוכשטאב] (בויקרא רבה פ' ראשו) אם אתה עושה ר' ד' אתה מחריב את כל העולם כגון לא תשתחוה לאל אחר אם עשית ד' ר' אתה מחריב את כל העולם כגון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכן אם עשית כ' ב' ב' כ' ה' ח' ח' ה':

ר   [איין זעהען] (חולין ו) התם מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא. (עירובין סג) המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה (א"ב למה הביאו כאן ואין זה מקום העיקר וכבר הביאו בערך מוריא וגם אין מקומו שם):

רא   [זעהן] (בריש פיאה) הפיאה והביכורים והראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה מפורש (חגיגה ז) עד אבל אמרו חכמים הראיה מעה כסף וחגיגה ב' כסף ועוד מפורש בערך חג. מראות נגעים כבר פי' בערך דע. בשילה אוכלין קדשים קלים בכל הרואה פי' העומד בשילה כל מקום שרואה מלא עיניו אוכל קדשים קלים ומעשר שני ולמה בכל הרואה מפורש בערך קלע (כתובות נ) וראה בנים לבניך שלום על ישראל כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דלא אתו לידי חליצה ויבום (בילמדנו בסוף פ' אלה תולדות) אמר איוב ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה והוא אמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אלא ללמד לבריות שלא יאמרו עדות אא"כ ראו שנא' והוא עד או ראה (ברכות ז) אמרה לאה ראו מה בן בני לבן חמי:

רא   [פירכטען] (בילמדנו בפ' קדושים תהיו) ירא את ה' בני ומלך אמר הקב"ה ירא את השם בני ואח"כ מלך שנא' ירא את השם בני ומלך ועם שונים אל תתערב עם אותן שאומרים שני אלוהות (הם הפרסיים) הן אל תתערב ד"א עם אותן שהם משונים במעשיהם ונעשין אפיקורסים אל תתערב:

ראיה   [נאמע] (בילמדנו בכי תשא) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הוליד את אחומי ואת להד אלה משפחות הצרעתי בצלאל שם שקראה לו אמו והקב"ה קרא לו ה' שמות על שמושל משכן ראיה שהקב"ה הראה לישראל שהוא מתוקן מבראשית לעשות את המשכן שיבל שהוא בא להעמידו יחת שנתן חתיתו של הקב"ה על ישראל אחומי שאיחה ישראל להקב"ה להד שהעמיד הוד והדר שהיה הדרן של ישראל ור' חייא בר אבא אמר להד שהדל שבשבטים נזדווג לו שנא' ואתו אהליאב:

ראמות   [עדעל שטיין] וכדכד נתנו בעזבוניך תרגומו אבנין טבן ומרגלין:

ראש   [אנפאנג, הויפט, שפיטצע] תני דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה פי' אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא על ידו מעודו אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מבתחילה כדכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמר רבא ועון עצמו אין נמחק אלא תלוי הוא ועומד עד שעת מיתתו ואם נמצאו זכיותיו מרובין עונותיו עברו ראשון ראשון והלכו להם ויהיה במחיצתן של צדיקים ואם נמצאו עומתיו מרובין מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל העונות שעשה אח"כ וקיימא לן דהני כולהו בזמן שמת בלא תשובה אבל אם מת בתשובה הקב"ה מוחל לו על כל עונותיו שנא' ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו פ"א והיא המדה היא המדה השביעית בויעבר שנקראו י"ג מדות והא ורב חסד ב"ה אומרים מטה כלפי חסד ופי' רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון ומתרבה החסד. החמם וראשי בשמים עיין בערך חמם פי' ראשי בשמים בלע"ז מוסקא"טא (א"ב כמו בל' מקרא בשמים ראש ענין חשיבות) (סנהד' לה) קח את כל ראשי העם והוקע אותם אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו א"ר יהודה אמר רב אמר לו הקב"ה למשה חלק להם בתי דינין מ"ט אילימא שאין דנין שנים ביום אחד והא א"ר חסדא לא שנו אלא בשתי מיתות אבל במיתה אחת דנין אלא כדי שישוב חרון אף מישראל. ר"ה אסור בתענית מהכא (ירוש' תענית יט) ר' עקיבא אמר מתריעין אבל לא מתענין שכן מצינו בר"ה מתריעין אבל לא מתענין (ר"ה יט) תיפוק לי' דהוה יום שלאחר ראש חדש בתשובות הגאון רב שר שלום כתיב בר"ה בשני ימים אומר בין בתפלה בין בקדוש היום מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון (שבת פה) מי לא תנן (כלאים פ"ג) היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר מותר (כלים פי"ח) כיצד מודדין אותו ראש תור (סוכה ו)אותו טפח היכן מעמידו רב אמר כנגד היוצא פי' סוכה זו יש לה שתי דפנות מערבית ודרומית ורוח מזרחית ורוח צפונית פנויין וזה הטפח יעמוד בקרן מזרחית כנגד היוצא מסוף דופן דרומית כדי שיהא לדופן מזרחית כצורת פתח ויהיה היכר לפתחה ויעמידנו כנגד ראש תור בזוית של רוח צפונית מערבי' כדי שימתח חוט מזוית צפונית מערבית לסוף דופן דרומית באלכסון שתק רב. פ"א כנגד היוצא כנגד אותו קצה הדופן יוצא והוא ודאי מקום הפתח אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דקאמרת לאוקומי בקצה כלפי חוץ במקום הפתח כדי שיהא כנגד היוצא אפשר דמוקים ליה גוואי והוא כנגד היוצא בראש תור דאע"ג דבריבועא אינו כנגדו באלכסונא ישנו כנגדו וברירא מילת' דהכי הוי ראש תור באלכסונא כדקאמרינן (ב"ב סב) מצר לו מצד א' ארוך ומצד א' קצר אמר רב לא קנה אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור והכן אמרו לענין סוכה כד הויא דופן אריכה ודופן קצרה זו לזו כנגד ראש תור וכיון דפרושה כנגד ראש תור ולפנים וכנגד היוצא לחוץ אשתכח דרבי יהושע בן לוי לא פליג על מאן דאמר יעמידנו כנגד ראש תור אלא הכי קאמר אע"פ שמעמידו כננד ראש תור ירחיק מן הזוית פחות משלשה מפני שהוא כלבוד דמי וכמו שישנו בזוית דמי וקא הוי בה נמי היכרא טפי ואתי מיניה הכשר סוכה דהוא ז"ט הואיל ופחות מן שלשה הזויות וטפח שוחק שמעמידו ועד פחות משלש מאחוריו נמי כלפי הפתח כלבוד דמי נמצאו ז' טפחים (א"ב פי' תור בל"י חד ונכנס לפנים) (נגעים פי"ג) בית הבנוי ראש ופתין כבר פי' בערך פתין.

ראתן   [רינען כון דעם קערפער] (גיטין ע) (נדה יז) הקיזו שריהן ושימשו הוויין להן בנים בעלי ראתן (ב"ר פ' מא וינגע ה' את פרעה ובויקרא רבה בריש זאת תהיה) אמר רשב"ג מצאתי זקן אחד מוכה שחין בציפורי ואמר לי כ"ד מוכי שחין הן ואין לך מכולן רע לתשמיש אלא ראתן בלבד ובו לקה פרעה הרשע (א"ב פי' בל"י כל מין נזילה וגם זוב דם ושכבת זרעו שלשול):

רב   [פיעל מער] (רבי) [אלס טיטעל] (ירושלמי בפ"ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב' שבלשונו כבר פי' בערך לשון (יומא ד) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי' רבוי ז' מה שלובש כ"ג ח' בגדים שבעה ימים משיחה ז' פי' שמושחין אותו ז' ימים משמן המשחה ואח"כ הוא כ"ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי' בערך משח (ב"ב יא) אין חולקין את החצר א"ר הונא א' מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי' אם ביקש לסתום אותן ד"א שיש לו בחצ' ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ"א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (שם ס) מ"ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי' לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (שם קמד) מסייע ליה לרב הונא דא"ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי' בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי' דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (ב"מ ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (ע"ז יט סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי' אם רובה דהן כ"א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י"ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ"א הוא מדבר ע"י עצמו שנא' וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ' יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פ"ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע"פ שאין בהן רובע טמאי' וכמה רוב מניינו קכ"ה (נזיר נב) וב"ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג סוכה מה) אמר רחבא א"נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי' הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא"ל זצ"ל ולפי' הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א"ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו' (גיטין לט חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי' רב האי גאון זצ"ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג' מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלב) רב אבא אמר הטבילה ואח"כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי' בערך אביי. פ"א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב"ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי' שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב"ד חצוף (סנהד' יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא"י ר' אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי' בערך צריך (א"ב ת' כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא):

רב   [יונגליג] (תמיד כה) הרובין שומרין שם (סוכה ה) שכן בבבל קורין לינוקא רביא (א"ב נאמרו רובים פרחי כהונה מורי ורובי קשת) (סוטה כו) והרובא שנשא עקרה והנערה טובת מראה תרגום רביתא שפירת חיזו. בחורים טחין נשאו תרגום רוביא ריחיא נטלו:

רב   [ליגין] דלא מקום רבותא פי' רבועת' ע' מובלעת וכבר פי' בערך קרם (א"ב ענין רביצה):

רב   [פיעל] (גיטין ט ב"ב קמט) דתנן (פיאה פ"ג) חוץ מאחד מריבוא שבהן פי' אחד מריבוא אמר לאו כל כך דווקא דצריך למימר הכי אלא אפילו אמר אחד מריבוא אמר לא יצא בן חורין דמסתברא דאותו אחד מריבוא אדידיה קאי יש ששונין חוץ מאחד מרובו ופי' חוץ מדבר אחד שהוא הרוב (חולין צ תמיד כט) פרוכת דתנן (שקלים יב) ומשמנים ושתי רבוא נעשת פירוש פ"ב כיכרין פ"א ומשמנים ושתי רובא כלומר פ"ב בתולות ארוגוה:

רב   [זאלבען, ערהעבען] תרגום ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ונסיב משה ית משחא דרבותא ורבי ית משכנא:

רבב   [פעט, פעך] (שבת כ) של זפת ושל גפת של רבב ושל גבינה (שם עח) רבב כדי לשום תחת אספוגית קטנה (שם קיד) כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו פי' רבב שומן וקירא ונפטא וזפת וכיוצא בהן אם נמצא על בגדו של חכם חשוב ממשניאי התורה שאין בני אדם דבקין בו שלא יתלכלך מלבושם ממנו פי' רבב דם יבש כמו ריבדא דכוסילתא אמר רמי בר חמא האי רובדא דכוסילתא עד ג' ימים לא חייץ מכאן ואילך חייץ ותלמיד חכם שנמצא דם על בגדו העליון הרי זה מכוער (א"ב לפי דעת התוספת רבב ורבד מענין אחד והביאו בפרק אין מעמידין דע"ז ראיה מסוגיא זו לבריתא דנודות העכו"ם עכו"ם רבבן זפתן ועיבדן ובתוספתא גריס רובדן שהכל אחד ולפי הראיות צדקו דברי התוספות חדא משום גרסת התוספתא ושם אין שייך לפרש ריבדן מלשון דם ותו שריבדא אינו דם אלא שריטה הנשארת אחר הקזת דם (ב"ב כ) אמר רב בכל עושים מחיצה חוץ ממלח ורבב (ע"ז לג) עכו"ם רובבן יעובדן וישראל נותן לתוכן יין פי' רובבן זופתן בזפת רובבן כמו רבב עכו"ם רובבן וישראל נותן לתוכן יין שנותנין מעט יין בזפת כשנדלקה זפת כדי לצננו (סוטה מט) א"ר אילעא ב"ר ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנא' שיתה ה' מורה להם פי' רבב פסולת שעוה הוא ומפני שהזכיר שבטל נופת צופים בא להודיע שלא נשאר להם אלא פסולת של שעוה. פ"א מוכרי דבר מאוס מרוב עניות. שיתה ה' מורה להם התפלל להקב"ה שיעשירם שיראו בני אדם מהם ומאדם עשיר מתייראין):

רבובה   [טויק] עביד ליה רבובה לברי' כבר פי' בערך ארוס (א"ב בנוסחאות כתוב רכובה):

רבובה   [פיער עקיק פענסטער] (מדות פ"ג) וכבש היה בדרומו של מזבח ל"ב על רוחב י"ב ורבובה היתה במערבו ושם היו נותנין פסולי חטאת העוף (א"ב פי' גמא או מקום נבוב מרובע שהיה בכבש וטעם רבובה כמו רבוע ואולי רבובה כמו ארובה ובא אות הכפל במקום הדגש):

רבג   [שיכטע] (אהלות פ"ב סוכה כ) וכן מרבג של אבנים וכן סוור של קורות (שבת קכה) פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא מרבג של אבנים ס"א מרבך פי' מרבג כמו בניין של אבנים זה על גבי זה כדתניא בריש תורת כהנים לענין זריקה יכול יהא זורק ורובג ופי' שיתן אחד על אחד כמו מרבג של אבנים:

רבד   [ריטש, איינשניט] ריבדא דכוסילתא כבר פי' בערך כסיל ובערך פגר (א"ב פי' בל' יוני שריטה עשויה בדבר מה):

רבד   [פלאסטר] (יומא מג) על הרובד הרביעי שבהיכל (מדות פ"א) בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובידין של אבן (ובפרק ד') התחתונה חמש ורובד שש האמצעית ו' ורובד ז' העליונה ז' (ובפ' ג') רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה ורובד ג' אמות פי' מצבות (א"ב פי' בל"י מין עמוד מרובע):

רוביא   [ריאבען] (חולין נב) כל מיני קטניותא אין בהם משום רסוקי איברים לבר מן רוביא (כריתות ו הוריות יב) למחזי ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי פי' רש"י תלתן ולא נהירא לי כי תלתן נקרא בל' תלמוד שבלוליתא ולפי דעת רש"י יש לגרוס למיחזי בריש שתא ולא למיכל בריש שתא כמו שכתוב במקצת נוסח' כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק:

רבך   [גערייש, ארט געבעקס] (תמיד כט) א"ר ירמיה לחם חמץ לרבוכה פי' מן מורבכת תביאנה (במגלת איכה בכו תבכה בלילה) למה בלילה שלא היה קולן הולך ביום מקול תרבוכות היום (א"ב בנוסחאות כתוב לפי שאין קול הולך אלא בלילה):

רבל   [דורך זיפען] (חולין מט) מירבל היא דרבלה ביה כבר פירשנו בערך ארבל:

רבע   [פיערטהיילען] (פסחים יח) רביעי בקודש פסול פי' הן ישא איש בשר קדש בכנף בגד שנגע בו שרץ ונגע בשר בכנף בגדו של טמא ונגע עוד הבשר בלחם או בנזיד או ביין או בשמן ונגעו אלו המאכל נמצא הכנף של בגדו שנגע בשרץ ראשון והבשר שנגע בכנף ולד ב' והלחם והנזיד שנגעו בבשר ולד ג' ויין ושמן שנגעו באלו ולד ד' ושאלם היקדש כלומר היפסל פי' זה בסוף סוטה ירושלמי. פ"א בערך בשר (שבת לא) רביעית דם נתתי בכם וכו' (סוטה ה) ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קימעה עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת עאכ"ו פי' הוא הדם הצלול שבלב שממנו משתית הלב אין בו אלא משקל כ"ה כספים שהוא רביעית לוג (ירושלמי בריש פ' המוציא יין) רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. רביעי בקרקע ורביע במעות כבר פי' בערך ויתר (גיטין כה) ב"ד של אחריהם אמר הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע (גמ') א"ר הונא רביעי בקרקע שהוא רביע במעות פי' כגון שקנה סקריקון שדה ארוכה ת' אמה בש' דינרין מחזיר לבעלים פ' אמה נשאר ביד הקונה ש"כ אמה רביעים פ' אמה דמי כל פ' אמה ממנה ע"ה דינר נמצאו פ' אמה בע"ה דינר רביע בקרקע הנשאר בידו של קונה שהן רביע נמי במעות שקנה בהן כל השדה ושמואל אמר רביע בקרקע שהן שליש במעות פי' כשמחזיר הלוקח לבעלים ק' אמה שהם רביע של כל השדה נשארו ביד הקונה ש' אמה בש' דינר דמיהם לפי מה שקנה מאה דינר בכל מאה אמה נמצאו ק' אמה שלוקח בעל השדה דמיהן ק' דינר שהם שליש המעות שקנה בהם השדה במאי פליגי רב הונא סבר נכי חומשא זבין כלומר מוזיל ומזבין מה ששוה חמשה בארבעה אותו שהוזיל הסקרוקין מחזירו לבעליו ושמואל אמר נכי ריבעא זבין וכן הפי' אחד הוא שכבר ביארנו חשבון אחד רב הוא סבר מחזיר חומש בקרקע או רביע במעות קסבר נכי חומשא וכן פי' מה ששוה מנה קנה בפ' כשנתן לו עשרים נמצא שנותן לו רביע הפ' שקנה בהן קרקע שהן רביע הקרקע שנשאר בידו ושמואל סבר נכי ריבעא זבין פי' שקנה בע"ה מה ששוה מנה הלכך נותן לבעל השדה כ"ה שהן דמי רביע כל השדה שקנה ושליש המעות שנתן לסקריקון ומותבינן על שמואל זו משנה הראשונה ב"ד של אחריהן אמרו וכו' עד ר' הושיב בית דין ונמנו שאם שהת בפני סיקריקון י"ב חדש כל הקודם בהן זכה ונותן לבעלים רביע בקרקע ורביע במעות קשיא לשמואל שאמר שהן שליש במעות ופריק רב אשי כי תניא ההוא מתניתא רביע במעות לאחר שבאו מעות לידו של בעל השדה כגון שקנה ת' אמה בש' דינר ונתן גם לבעלים ק' דינרים נמצאו ק' דינרים רביע במעות שנתן הלוקח לסיקריקון ולבעלים דדמי שדה זו שהוא גבי דמי רביע הקרקע כל ק' אמה בק' דינרים. והלכתא כרב אשי דהוא בתרא ומתרץ מתניתא אליבא דשמואל דהוא רביע בקרקע ושליש המעות שלקח הסיקריקון (ב"ב קסו כריתות ח) אם אלין הלילה עד שיהו בדינר וכו' עד עמדו קינין בו ביום ברבעתין פי' היינו חצי דינר כסף ולא משום הכי קרי רבעתין דליהוי רביע אלא שבלשון הברייתא ובלשונם קורין לחצי דינר רבעתין דהשתא נתזלזלו בפחות מה שאמר ולהכי נשבע ותיקן שלא יתאחרון שם היולדות ויתבטלו מפריה ורביה פ"א רבעתים ברביעים של סלע שיבאו בדינר כמו שנשבע (עירובין כג) איכא בינייהו רביע דרבנן פי' ריבעא דרבנן דמפר' באידך פירקין עגולות דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות לר' אליעזר דאמר אם היה אורכה יותר על ב' ברחבה אפי' אמה אחת אם הוא מרובעת לא שרי לטלטולי בה דכי משחת לה באלכסונא מזרות לזוית אשתכח טפי משנים כרחבה כרבי חנינא בן אנטיגנס דאמר זה יהיה לכם גבול לזה אתה נותן פאות ואין אתה נותן פאות לשובתי שבת ואילו ר' יוסי דאמר אפי' ארכה כב' ברחבה מרובע דיליף ממשכן דהוה ארכו ק' ורחבו נ' שנמצא ארכו מרובע כב' ברחבו אע"ג דאלכסינן טפי מן ב' ברחבה שרי כרב אחא דאמר המעביר ד' אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן וא"ר פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י' ורחב ד' מי בעינן הן ואלכסונן או לא ופשטינא מיהא דתני רב חנציה כזה יהו כל שובתי שבת ובהא אסיקנא הלכה בר' עקיבא והלכתא כר' יוסי ותרריהו לקולא דאפילו אריך וקטין ואפילו לא יש בה לא שומרה ולא בית דירה שרי (אהלות פ"ב) רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה (נזיר נג) חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמיא אילימא דאית בהו עצם כשעורה תיפוק לי' משום עצם כשעורה אלא דאקמח אקמוחי (כלים פכ"ה) הרובע וחצי רובע בטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע פי' חתיכת עץ יש בה שני מדות בחפירה האחד מחזיק רובע הקב והשני חצי רובע אם נטמא אחד מהם לא נטמא האחר. (ברכו' יד) רב אמי ורב אסי טעמו עד שיעור רביעתא פי' גאון טעימה זו אין בה בליעה כל עיקר אלא טועם ומשליך ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו ודאי לא פורש בכל טעימה וטעימה כדי רביעית או ביום כולו בכמה פעמים עד כשיעור זה ומן הכלל למדנו דאכילה ושתייה הוא דקביל עליה והא לא קא אכיל ושתי אבל הנאה לא קביל עליה אע"ג דקא מתהני אין בכך כלום הלכך טועם ואין בכך כלום ורב אמי ורב אסי דהוו טעימי עד רביעית אם תאמר כך היה מעשה שכל זמן שהן מבקשין לטעום מכניסין רביעית לתוך פיהן הרי אין צריכין לכל כך כי פחות מכך הרבה מאד בבואו אל הפה הרי הטעם נודע אלא ש"מ שאין טועמין ביום תענית כולו מכל המינים בכמה טעימות אלא עד רביעית אבל יותר מכאן לא ואין זה מותר עד שיהא מתכוין מעיקרא לטעום שיהא נזהר מבית בליעתו שלא יכנס בו כנוס. (קדושין כו) לקח בית רובע סמוך לירושלם פי' הלך וקנה שדה בית זריעת רובע הקב:

רבע   [ליגען, נידערשטרעקען] (ב"ב עג) וחזינן כי מרביעתא דכוכבא וכי מרבעת דרישיה פרסא ופלגא ויברך הגמלים תרגום ירושלמי וארבע גמליא ברכות שדים ורחם תרגום ירושלמי ומעיא דרבעא בגויהן:

רבע   [זיך בגעאטטען] (סנהד' ב) הרובע והנרבע בריש גמ' רובע בהמה זכר הבא על האשה כדכתיב ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבע' נרבע בהמה שרבעה אדם (פאה פ"ח תענית ו ב"מ כא) ובזיתים משתרד רביעה שניה (תענית ו) רשב"ג או' גשמים שירדו שבעת ימים זה אחר זה ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שנייה (נדרים סג) גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה קורא בהן רביעה ראשונ' שנייה ושלישי כמאן כר' יוסי פי' כל הגשמים שיורדין במרחשון עד יום י"ז נחשבין רביעה ראשונה למה אם רביעה שתרד ביום י"ז היא ראשונה כל שכן קודם לכן מי"ח ועד כ"ג היא בינונית מכאן ועד ר"ח כסליו היא אפילו עכשיו כשהתחילו הגשמים מחצי יום י"ז נגמרו בחצי יום כ"ד שהן שבעה ימים מיום ליום אתה מונה בהן רביעה ראשונה שנייה ושלישית אמר רבי אבהו מה לשון רביעה שרובע את הקרקע כדרב יהודה דאמר רב יהודה מטרא בעלה דארעא שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג עד והולידה וגו':

רבע   [טאפעל] (מדות פ"ו) ורביעין של ארז על גביהן פי' לוחות של ארז:

רביעית   [אין פירעקעדיגע אינסטערמענט]. של אליית כבר פי' בערך אילית ובנענעים ובצלצלים תרגומו וברביעין ובצלצלים:

רבץ   [אויף שפריצען] (מכשירין פ"ג) המרבץ את ביתו פי' הזורק מים בתוך ביתו וכן לענין שבת אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת:

רבצל   [געווירץ זעקעל] (כלים פ"כ) רבי יהודה אומר אף הרבצל והמזרה כל שהן הרי אילו טמאין פי' כמין חמת קטן ביותר שיש לבשמים ליתן בו הבשמים:

רבק   [פעטט שטאלל] (עירובין יז) וביניהן כמלא ב' ב' רבקות של ג' ג' בקר (פסחים כו ב"מ ל) הכניסה לרבקה ודשה כשירה (גיטין נג) פרה שהכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש פי' רבקה צמד בקר שעומדות ביחד ג' או ד' לדוש. פ"א לרבקה לפטומה מלשון עגלי מרבק ודשה כשרה בשביל שתינק ותדוש פסולה הנה כיון שנתכוון לדוש פסולה ועגלים מתוך מרבק תרגום מגו רבקה:

רג   [גליסטען] לא תתאוה תרגום לא תירוג וכל מחמדינו וכל בית ריגוגונא:

רגב   [ארטס נאמע] (מנחות פ"ו) שניה לה רגב בעבר הירדן:

רגיא   [וואגע, גלייך געוויכט] (בכורות יב) עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית ברגיא אמר רבא הלכתא ברגיא רגיל הכא רגיל הכא והיינו פי' רגיא דרגיל הכא ורגיל הכא כלומר קרוב לזה וקרוב לזה שג' זוזין לא נחסר מסלע אלא זוז ואינו יותר משקל אלא זוז (א"ב תרגום פלס ומאזני משפט רגיא ומסחתא דתירוצתא ופי' בינונית ברגיא במשקל פלס כלומ' אם תשים בכף מאזנים סלע ובכף אחרת שקל יכריע לצד הסלע אבל אם תסיר מהסלע זוז ותתן אותו בכף אשר שם השקל יהיה המשקל ברגיא ופלס ויהיו שלשה זוזים בכף זה ושלשה זוזים בכף אחרת):

רגל   [געוועהנען] (ברכות כב) אבל הוא שונה ברגליות פי' דבר שהוא רגיל לשנות בו לא שנו אלא חולה לאונסו פי' שראה קרי באונס שלא בתשמיש אבל חולה המרגיל שראה קרי מחמת תשמישו אינו נטהר אלא במ' סאה של מקוה (יבמות פה) זו הוא מרגילה וזו היא מרגילתו פי' אלמנה לכ"ג גרושה ותליצה לכהן הדיוט הואיל והוא פוסלה הוא מחזר אחריה והיא אינה מחזרת אחריו והוא מרגילה שתינשא לו לפיכך נותן לה כתובה אבל שניות מדברי סופרים הואיל והוא לא פסלה וולדה לא פסיל היא מחזרת אחריו ומרגילתו שתינשא לו לפיכך אבדה כתובתה:

רגל   [בינדען] לא עקוד ולא רגול כבר פי' בערך עקד (חולין קכג) המרגיל כולו חיבור לטומאה פי' אם הפשיטו כדי לעשותו נוד שלם צריך להוציא רגליו מצוארו (בכורות לג תמורה יב) תנו רבנן אין מרגילין ביו"ט כיוצא בו אין מרגילין בחול וכו' עד מה שמשביח בעור פוגם בבשרה כרעיו תרגום ירוש' רגלוי וכן תרגום והקרב והכרעים:

רגל   [צווערגעל בוים] (פיאה פ"ז) וברגליות משיעביר ממנה (מנחות עו) אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות פי' גפנים נמוכים:

רגל   [קראמיסלע] (ביצה ל) דדרו בדחקא לדרו בריגלא פי' מין עץ שיש בראשו כמו שרי ענפים עיין ערך גד שלישי:

רגילא   [פורטולאק איינע פפלאנצע] (שביעית פ"ז) הרגילה ונץ החלב (שם פרק ט') אוכלין ברגלה עד שיכלו סגריור (ובסוף עוקצין) חוץ מכרישה שדה והרגילה ונך החלב פי' עשב הנקרא פור"קקלא ובלשון ערבי שמו רגלא:

רגל   [אוים שפעהן אויס פארשטען] תרגום ירוש' וירגלו אותה ותרגינו יתה תרגום ויחפרו לנו את הארץ ויתרגנון לנא ית ארעא נראה שהשרש הוא תרגן:

רגף   [ערציטערן] ותגעש ותרעש תרגום ואיתרגיפת ואיתרגשת יגוששו עם תרגום בפלגות ליליא מתרגפין מצראי:

רגש   [פיהלען עמפפינרען] (ב"ר פ' לג) בעצם היום הזה בא נח היום הזה נימול אברהם (פ' מ"ז) ורגישה ליה ימליל (א"ב פי' מי שמרגיש ויודע (מגילה טו) אוני ירגיש המקום ויעשה לנו נס):

רד   [אויסדעהנען] (עירובין קד) כשהוא מרדה מרדה בשולי הקופ' (בסוף תמיד) צבר את הגחלי' ע"ג המזבח ורדדן בשולי המחתה. (מקואות פ"ז) מקוה שמימיו מרודדין (אהלות פ"ז) מקצתו מרודר על הארץ פי' שהאהל מרוקע על הארץ כדכתיב לרוקע הארץ ואומר וירד על הכרובים ותרגום וירקעו ורדידו (שבת קג) שכן מרדדי טסי משכן עושין כן (חולין קכד) כדאמר רב פפא במרודד הכא נמי במרודד פי' דק פשוט דבר שלא יצלח לגרדו מעל עור ולאוכלו כמו תרגום וירקעו ורדידו וכן פי' הא דבעי רב אשי מרידד מהו (שם נה) כלומר אם היה דקה ופשוטה אם תתחבר זו על גב זו והיה בכללה כזית ועלתה בתיקו (נדרים סא) ענבים נמי בכלל תאנים כי מירדדן מקצתן בידא פי' כשהן דקין העוקצין של אשכולות מקצצן ביד בלא סכין:

רד   [שלייער] (כלים פכ"ט) נומי הסגוס והרדיד פי' רדיד בלשון ישמעאל רדא והוא צעיף דק שמכסה האשה על ראשה וצעיף תרגום ירושלמי רדידא ותכס בצעיף ותתעלף ויש מדמין לו נשאו את רדידי והצניפות והרדידים תרגום ורדידיא וכבינתיא וזה פי' תנתן כבינתי לבתי:

רד   אסא רדא עיין בערך אסא (א"ב בנוסחאות כתיב אסא דרא):

רד   [אויסציהען] (שבת ד) הדביק פת בתנור בשבת במזיד התירו לרדותה קודם שתאפה שיבא לידי איסור סקילה שהאופה בשבת מאבות מלאכות הוא ולא אפשיטא וקשיא לן מכדי רדיית פת חכמה ואינה מלאכה (שם קיז) תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה וכיון שאינה מלאכה אמאי לא פשטו לה להיתירא ואמר רבי חננאל ז"ל קבלו מרבותינו כי בעיא זו להיתר בפטור ומותר הוא לפי' לא אפשיטא וי"א כי רדיית הפת והאפייה היא חכמה ואינה מלאכה אבל רדייתה בעודה עיסה קודם שיקרמו פניה מלאכה היא תראה הפת אפויה אפשר לרדותה בסכין וכיוצא בה אבל העיסה א"א לרדותה אלא בידים שנמצא כמו לש ועורך ומתקן הוא ואינו מקלקל ולפיכך לא הזכירו במקום הזה הא דתנא דבי שמואל כלל ללמד שאינו דומה זה לזה (חלה פ"ב) רא"א אף הרודה ונותן בסל הסל מצרפין לחלה (מכשירין פ"ג) הרודה פת חמה ונותנה ע"פ חבית של יין וכו' (תמיד סה) והרודה דבש בשבת בשוגג חייב חטאת (בסוף שביעית ובסוף עוקצין) והרודה ממנה בשבת חייב פי' הרודה שנוסח הדבש כדכתיב כי מגוית האריה רדה הדבש ואומר וירדהו אל כפיו ומתרגמינן ונסחיה ומשום הכי קורין לספר שכותבים ממנו לספר אחר נוסחא ואמר (ב"ב סו) אר"א מ"ט דר"א דכתי' ויטבול אותה ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חטאת:

רד   [ציכטיגען] (פרה פ"ג) ר' יוסי אומר אל תתנו מקום לאפיקו' לרדות אלא הוא נוטל ומקדש (יומא מ) עלה בשמאל מהו שיחזירו לימין אמר להן אל תתנו מקום לאפיקו' לרדות פי' לרדות אותנו נמצא תשובה להשיב לנו לומר כיון שתעשו כך וכך יאמרו עזאזל רשות אחרת היא מיהו אחת גדולה לפיכך הוצרך לכבדו בימין שהיא משובחת והן אינן יודעין כי גזירת הקב"ה היא ואין להרהר אחריו (א"ב פי' ליסר אותנו תרגום אבי יסר אתכם בשוטים אבא רדא יתכון בשרביטין תרגום מסר מרדותא ופי' מכת מרדות מכת של מוסר פ"א לרדות לשלוט עלינו מלשון מקרא וירדו בדגת הים):

רד   [קלייען] (שבת קיז) ת"ר הציל פת נקיה אינו מציל פת הרדאה (פסחים לח) ת"ר יוצאין בפת נקייה ובהרדאה פי' לחם עב ובלשון לע"ז הוא אר"דו (א"ב בנוסחאות כתוב הדראה):

רד   [נידרען] הקורא לחברו רשע יורד עמו לחייו עיין בערך חי (כתובות נ) האב מגלגל עם בנו עד י"ב שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו פי' מגלגל אדם עם בנו ומלמדו שלא בצער מכאן ואילך מלמדו הרבה ומכה אותו בשבט עד שילמוד פ"א למקרא מבן ו' וספי ליה כי תורא ולמתני הרבה במשנה ובתלמוד עד י"ב שנה מכאן ואילך מקצת היום מלמדו אומנות כדי שיחיה ממנה (שבת צט) בעגלות כי היכי דלא לירדו קרשים פי' אם הן שתי אמות ומחצה אפשר שישמט הקרש וירד ולא יכון:

רד   [שטראם וואסער] (יומא כא) ג' קולן הולך מסוף העולם ועד סופו וכו' עד וי"א אף רדיא פי' זה דומה לרידיא דתענית (תענית כד) ושם מפורש דדמי לעגלא תולתא והיינו קול התור נשמע בארצנו ופי' תור היינו עגל שהוא עגלא תולתא בן ג' שנים (א"ב תרגום ונוזלים מתוך בארך ורדיא מן בירך ויהיה פי' רדיא זרם מים והמלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים ממעל ומן התהום מתחת נקרא כן שהוא ממונה על הנוזלים ורש"י פי' שנקרא רידיא לשון שור חורש שהיא דומה לעגלא ותרגום לא תחרוש לא תרדי):

רד   [אקקערען] (ב"ק לג) למה מכור לרדיא פירוש שחורש בו הלוקח כל זמן שהוא אצלו ואין מעלה שכר לניזק (שם צא) אי הכי תם נמי נידיינה דיני ממונות ברישא ונשתלם מרדיא וכו' עד זאת אומרת רדייה עליה דמרה היא כלומר כי משתלם מדדיה היינו מעליה ולא מגופו היא (ב"ב צב) בתר רובא אזלינן ורובא לרדייא זבני ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא לאיסורא בממונא לא אזלינן בתר רובא (שם יב) בבבל מאי א"ר יוסף כי רדי יומא פי' כשיעור מה שחורש הפועל ומקשינן עליה שדה שחורש בה יום אחד אין בה כשיעור זריעה ביום אחד משלים זריעתה בחצי יום מה יעשה הפועל בשאר היום ישב בטל אי יומא זרעא לא הוי ב' יומי כרבא. ופרקינן אי בעית אימא יומא זרעא והאי דאמרת לא הוי ב' יומי כרבא כרוב יומא ופלגא והדר תני וכריב עד דשלם יומי' אי בעית אימא יומא כרבא וכשיבוא לזורעם חורש ובחזירתו עוד מושך המחרישה על הקרקע וזורע וזהו פי' דזרעי לה כי רודי והוא חורש תרגום והוא רדי אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה מה היו עושים להן היו מרביצין להן בפלטיות ומכירין רודין עליהם עיין בערך מג:

רדוות   [וואגען] תרגום ויסר את אופן מרכבותיו תרגום ירושלמי רדוותיה (א"ב פי' בלשון רומי מין עגלה):

רדם   [מעער פאהרען] (סוטה לז) צעיר רודם אל תקרא רודם אלא רד ים שבט בנימין ירד ראשון לים:

רדס   [ענטשליממערן] נרדמו עיין ערך נם:

רדס   יוני רודוסיות עיין בערך יון:

רדף   [פערפאלגען נאך יאגען] וילכו בלא כח לפני רודף עיין בערך גאל. (סנהדרין עג) אלו שמצילים בנפשם הרודף אחר חבירו להורגו וכו'. (יבמות מב) הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס מבעלה וכו' (פסחים פז כתובות עא) כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה וכו' עד ורדופה לילך להגיד שבחה פי' כיון שנכנסה בבית בעלה ונמצאת שלמה רגל ראשון היא רדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה ושאר הרגלים אינה רדופה. (ירוש') איזהו רגל רדופה א"ר יוסי ברבי בון רגל ראשון שאביה רודפה לבית בעלה:

רדתא   [פפאננע] תרגום מנחת מרחשת מנחת רדתא:

רהט   [לויפען] (שבת עח) רהוטי מכסא איכא בינייהו פי' לא מוכס עצמו אלא שמש שעומד לפניו כדכתיב וחמשים איש רצים לפניו ומחפשין מי נתן המכס ומי נטל הקשר ומי שלא נתן אע"פ שהראוהו למוכס עדיין צריך לו (מעיל' כ) מאי איריא רהיט ותני הדר בבית מערה רהיט בגפא ותובליא עיין בערך גפא (א"ב תרגום רץ אברהם רהט אברהם):

רהט   [באלקן] (תענית יא חגיגה יו) אבני ביתו ורהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וגו' (א"ב לשון מקרא זה רהיטינו ברותים):

רהטא   [עהל קוחין] (ברכות לט) רהטא דחקלא פירוש מאכל שעושין בקדירה משמן ודבש וקמח במחוזא שהן עשירים מרבים הדבש בחקלא שהן אנשי כפר והן עניים מרבים קמח:

רהטון   [אנפיהדער] (ברכות לב) על כל רהטון ורהטון בו ל' ליגיון פי' ענין שרים:

רהטני   [הוביל] (שבת לז) לפי שא"א לר"ה שתלקט במלקט וברהיטרי (ב"ק קיט) והיוצא מתחת המקדח ומתחת הרהיטני פי' בלע"ז רדי"טורא ויש עוד מהם בערך מלקט ויש פ"א בערך גנוסטר:

רהן   [פפענדען] (בראש תוספות מעשר שני) ואין מרהינים אותו כיצד אין מרהינים אותו לא יאמר לו הילך מעשר זה יהא בידך ותן לי עליו חולין ויש מהן בערך הרהין ואין צריכין להכתב כאן:

רו   [זויפען] (שבת לב) שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל (א"ב תרגום שותה שכור שתי רוויא והוא לשון מקרא למען ספות הרוה):

רוא   [אנבליק] תרגום יפת תאר שפיר' בריוא:

רוז   [פרייען] תרגום ותעלוזנה כליותי ונרווזן כליותי:

רוח   [גייסט] (שם כט) מפני רוח רעה פי' שידה ר"א מחשבות רעות שמעלה לו מרירה שחורה רוח צפונית מנשבת בחצי הלילה עיין בערך כנור (כתובות ק) אי לא טעו אמאי יכולין למחות יכולין למחות ברוחות (ב"ב יא) נשקנו מידן ברוחות פי' קנו מידן להיות חצר זו במזרח חציל פלוני וחצי חצר זו במערב לפלוני (בילמדנו הנה אביך חולה) רוח איש יכלכל מחלהו כל ימים שאדם משומש בנערותו כלומר שמשמשין לו ועושין לו הנאות אע"פ שמזקין ובא לו חולי אין בו כח לקבל החולי אבל אם היה מטורף בנערותו אם יזקין ובא לידי חולי יש בו כח לקבל החולי כן אתה מוצא יעקב אבינו לפי שהיה מטורף וכו':

רוח   [וויללען] כי רוח מלפני יעטף פי' רצון וכבר פי' בערך גוף:

רווח   [געווינען] (מ"ק יד) כי פליגי להרויחא פי' להתעשר כלומר לסחור ולהרויח:

רוח   [פרייער פלאטץ] תרגום למושב ולמגרש למותב ולרוח:

רווק   [לעדיגער] (פסחים קיג) על רווק הדר בכרך ואינו חוטא (קדושין פא) ר' יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ובחורים כשול יכשלו תרגום ורווקי רשיעיא תקלא יתקלון:

רווק   [זייאזאק] (ע"ז עה) הני רווקי דארמאי דמיא מדיחן פי' משמרת של יין ובלשון ישמעאל קורין למשמרת ראוק:

רוק   [וויינהעווען] הא בדרוקא הא בדפורצני כבר פי' בערך פרצן:

רומא   [שטאט רום] (ברכו' נג) הוריתי ברומא לאיסו':

רוס   [איינע שטראסען מאם] (ב"מ לג) אחד מז' ומחצה במיל זהו רוס פי' מהו רוס כמטחוי קשת ולמה נקרא מטחוי קשת לשון רוס זה הרוס חשבון הוא מאתים וששים ושש לפי שמאתים וששים ושש הוי מטחוי קשת ותמנהו ותמצאהו ז' פעמים ר' הרי אלף וארבע מאות וז' פעמים ס' הרי ת"כ סך אלף תת"כ וז' פעמים ו' מ"ב וחצי רום קל"ג סך הכל אלף תתקצ"ה הרי אלפים פחות ה' אמה וזה חסרון הה' אל יקשה בעיניך לפי שלא היה יכול לעשות רו"ס שהיה עולה החשבון יותר מאלפים ולכן העמידו ברום (א"ב בנוסחאות כתוב ריס):

רות   [נאהמע] (ברכות ז) מאי רות א"ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ובתשבחות (א"ב מלשון כוסי רויה):

רז   [העפטיקייט, שטרענג] (תענית כד) הא דאתיא ריחא הא דאתיא רזיאי (סנהד' מה מכות ז) כי היכי דתיתי מרזאי פי' בכח (א"ב פי' מלשון יוני דבר הבא בכח גדול ובזעף כמו זרם ושטף מים):

רז   [געהיימניס] (ב"ב צא) וקרי ליה רוז פפא פי' מדת רב פפא שחישב ברזי לבו. פ"א למידה היו קורין בלשונו רוז. חרש לחמר תרגומו ברז למימר ותבא אליו בלט תרגום ועלת רות ברז:

רזבונית   [היישעריק]. (חולין סה) הערצוביה והרזבונית פי' מין חגב:

רזניקא   [איין גוויסע מאאס] (תענית כד) איזול ואיזבון לכו רוזינקא ס"א איזול ואיתי בזוזא עיבורא בר עדי טייעא נחיתא ליה רוזניקא בחיטי דתלתא פרסיי כבר פי' בערך עדי:

רחב   [ברייטער פלאטץ] ברכת רחבה כבר פי' בערך ברך:

ריחים   [מיהלע] (ביצה כב) הריחים של פלפלין טמאין משום ג' כלים וכו' פי' כלי עץ חקוק ובאמצעיתו טס של ברזל קבוע במסמרים עומדים מלמטה והיא נקוב נקבים דקים כמין כברה והעליון משופה ליכנס בתוך התחתון ומצופה ראשו של עליון ברזל עשוי כמין פטפוטים בלוטין קטנים קטנים ונותן הפלפלין באותו ברזל המתוח באמצע החקוק לארכו הנקוב ככברה ושוחקין בעליון שראשו מצופה ברזל כמין פטפוטין קטנים גסין יותר מעט מן הנקבין ונותן הפלפלין על הברזל העשוי ככברה וטוחן בעליין וכשישחק יורד מן הנקבים למטה רש בקרקעית התחתון נקב גדול סתום כשרוצה פותח ונוטל הפלפלין השחוקין ומפורש בגמ' שלנו וגם כך פי' בירושלמי התחתון כלי קבול העליון משום כלי מתכות אמצעי משום כברה. ריחים בצוארו ועוסק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו (קדושין כט) פי' הא לן לבני בבל דאית להון נכסים ושדות וספק בידן לעשות תרווייהו נושא ואחר כן לומד הא להו לבני ארץ ישראל דלית להו שדות ומזונות מרווחים ודאי אשה ריחים בצוארה:

רחם   [בארם הערציג] (יבמות עט) רחמנים וביישני' וגומלי חסדים:

רחץ   [וואשען] וטעונין רחיצת ידים כבר פירשנו בערך טען:

רחץ   [פערזעכערן] תרגום מה הבטחון הזה אשר בטחת מה רוחצנא הדין דרחצת:

רחק   [דער וואטערן] השכם ושב כדי שלא תתרחק כבר פי' בערך חשך (בילמדנו ויאמר משה לחובב) כי הנה רחיקיך יאבדו מי שרוחק מן הקב"ה שלא לעשות תשובה אבד מן העולם ואני קרבת אלהים לי טוב מי שמתקרב לאל אשריו תדע יתרו על ידי שנתקרב להקדוש ברוך הוא זכה להורות שנאמר ואתה תחזה מכל העם וכו':

רחש   [אנגעציפער, ווירמע] (שבת קמו) אוסיפו בלול של תרנגולין לא אתי לאוסופי משום רחשא פי' שלא יכנס שם רחש ויאכל התרנגולין (תרומות פ"ח חולין י) כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה תרגום שרץ ריתשא כגון הנחש והלטאה וכיוצא בהן:

רחש   [בעוועגען] (סנהדרין סז) חזייה לאתתא דהווה קא מרחשי שפוותה מרחשת דאתיא ארחשישי הפה כבר פי' בערך חבת (א"ב ל' מקרא זה רחש לבי דבר טוב):

רחש   [וואלד] (ב"ר פ' יב) אלה תולדות השמים לרחישת הקנים שלא היה אדם יכול ליכנס בתוכה פי' יער תרגום חורשא ויבא דוד חורשא (א"ב בנוסחא כתוב לחרישת הקנים תרגום על גל שרשיו יסבכו די על איגר שרשיו חרשין אבל תרגום ירושלמי נאחז בסבך בקרניו אחד ברחישות' דאילנא בקרנוי): דהת [ווארף שויפעל] (שבת קכב) את הרחת ואת המזלג (כלים פט"ו) רחת של גרוסות טמאה כדכתיב אשר זורה ברחת ויש לו שם אחר בת"ת:

רטב   [יואך] (פסחים עה) נטף מרוטבו הרוטבו והקופה עיין בערך קף הג' ומרק פיגולי' כליהם תרגום ורטב ס"א ורטב פיגול במאניהו על כן מפרשין רוטב מרק נהפך לשדי תרגום איתהפיך רוטבי היך שרבא דקייט לעלמא (חולין קכ) מפרש חלב דקרוש (א"ב פי' ליחות יוצא מן הבשר מלשון רטוב הוא לפני שמש שפירושו לח):

רטב   [פייכט] (סנהדרין קה ע"ז ד) מ"ט לא רכיבת אסוסיא אמר להו אשדאי ברטיבא פי' כשהעשב לח דרך להשליך שם הסוסים:

רטב   [פריש, אונצייטונג] (טבול יום פ"ג) תמרים רטובות כל שהוא רוצה למוץ (עוקצין פ"ב) גרעינה של רוטב אע"פ שיצא מצטרפ' פי' לתמרים שאינן מבושלות קורין בלשון ישמעאל רוטב:

רטב   [פאגעל פאנגע] (כלים פכ"ו) האקון והרטוב והכלוב פי' כלי ציידים המה:

ריטגנית   [צארניג]. (במדבר רבה פ' ויהי ביום כלות משה) למלך שהיתה לו מטרונה רוטגנית פי' בל"י הומיה מקללת עולבת:

רטט   [ציטערן] תרגום קול ה' יחיל מדבר קול ה' מרטט מדברא:

רטייה   [פלאסטער] (עירובין קב) מחזירין רטייה במקדש הלכתא מותר לצאת בה בשבת אמר מר רב אשי פי' בלע"ז פרי"נטא:

רטל   [געורכט] (ירוש' כתובות פ"ה) א"ר מנא מנה ד' ריטלין פי' מין משקל וכן בלשון ישמעאל:

רטן   [לויפער] (שבת קמו) הרטנין יוצאין בסודר שעל כתיפן פי' הרצים יוצאין בסודר שעל כתפיהן מקובץ ולא משולשל בשביל שלא יעכבו לרוץ:

רטן   [צויבער שפריכע] (סוטה כב) מסתברא כרב אחא בר יעקב דאמר מי שלא שימש תלמידי חכמים הרי זה מגוש דאמר רטין מגושא ולא ידע מאי אמר פי' כמא דאמגושא רטין ולא ידיע מאי רטין תני תנא ולא ידע מאי אמר בשביל שלא שימש תלמידי חכמים ולא פי' תלמודו ולא סבר סברא וחובר חבר תרגום ורטין רטין:

רטע   [שרייען] (בריש ילמדנו) אין צור כאלהינו עד שלא יגמור צורת הוולד יפה היא מרטפת וצווחת פי' היא כמו מקרטע שפי' בערך קרטע:

רטף   [זופפע] תרגום ומרק פגולים ורטף פגול הביאו בעל הערוך בערך רטב:

רטש   [פרייאוויליג. פערלאססען] (ב"מ לח ערכין כה) נכנסו רטושין (א"ב תרגום ויטש דוד ורטיש דוד):

ריאה   [לינגע] (חולין מב) הריאה שניקבה או שחסרה פי' מעים שבתוך החזה אשר בהם הסמפונות והם כמו מפוחים להקר חום הלב:

רך   [ווייך] (ב"ק פא) כדקיימא ביני עשבים מירככא לשון ריכוך ל"א מרבבא שוטחות עצמה על גבי עשבים וגדילה באורך:

רך   [קעניג] לא ריכא ולא בר ריכא כבר פירשנו בערך זין:

רכב   [רייטען, פראפפען] (בריש כלים) למעלה מן המרכב מושב ששוה מגעו למשאו (שם פכ"ג) מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו פי' שמשאו מטמא בגדים ומגעו אין מטמא בגדים ומושב לא חלק מגעו ממשאו פי' אלא אפי' מגעו מטמא בגדים והכי תניא בסיפרא והנושא אותם מה ת"ל שיכול אין לי שמטמא במשא אלא מרכב בלבד משכב ומושב מניין ודין הוא ומה אם מרכב שאין מגעו מטמא בגדים משאו מטמא בגדים משכב ומושב שמגעו מטמא בגדים אינו דין שיהא משאן מטמא בגדים ת"ל והנושא אותם לרבות המשכב והמושב וכדומה לו מי חטאת שחלק נמי מגען ממשאן שמי חטאת שאין בהן כדי הזייה מטמאין במגע ולא במשא כדמפרש ביומא ובנדה טומאה נמי חלק מגעה ממשאה ועשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים שהבהמה הטמאה הנוגע בה אינו מטמא בגדים והנושא מטמא בגדים זה פי' רבי ניסים ז"ל (פסחים ג) בזכר קראו מרכב ובאשה קראו מושב פי' מרכב פיסוק רגלים ודרך גנאי באשה להזכירו אבל ברכיבת גמל וכיוצא בו שהוא משום פחד שמתירא שלא תפול אי אפשר שלא להזכיר רוכבת רכבת כתיב ואם תאמר לכתוב ישבת חסר ו' לא אשכחן ישבת חסר אלא למדרש או לרמוז שכל יושבת מלא יושבת בארץ עוץ יושבת תחת תומר לפיכך רכבת בלשון קצרה. (ב"ב יז) שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב פירוש שכב רחים התחתון ויש בנין מכל סביבותיה טפח רכב העליונ' המורכבת עליה (עירובין נד) רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים שהולכין מעיר לעיר וכו' צחורות שעושין אותן כצהרים וכו'. מרכיבין דקלים כל יום כבר פי' בערך נסן (ב"ב סב) לה אמרן אלא דאיכא עליה ריכבא דדיקלי והוי ט' קבין (שם עג שם קד) ריכבא דדיקלא מאי תיקו פירוש משימין אילן בתוך אילן פ"א דקלים רצופין:

רכב   [קניא] תרגו' על הברכים על רכיבין והוא כמו ארכובתיה דא לדא נקשן ובל' חכמים ארכובה:

רכב   עבד ליה רכובא לבריה בעל הערוך גרס רבובה עיין שם:

רכל   [געווירץ הענדלער] (מעשרות פ"ב) הרוכלין המחזירין בעיירות. (שבת צ) המוצא קופת הרוכלין (יבמות סג) רבים היו פצעי רוכל פי' מוכר בשמים מלשון מכל אבקת רוכל:

רכן   [נייגען אויף דיא זייטע] (בסוף תרומה) הרכינה ומיצה הרי זו תרומה נטוי על ראשיהם תרגום מרכן על רישיהון:

רכס   [דרעשען] (ב"מ צ) ת"ר פרות המרכסות בתבואה בכוסמת לקלפה שאינה נידושת כשאר תבואה:

רכס   [קליינע שטיינער] (ב"ב ג) ה"מ בטינא אבל ברוכסא בעיא טפי פי' בצרורות קטנים ובטיט לקשור האריחים בטיט שלא יבעטו בכותל:

רכס   [פערלוסט געהן]. (שם יד) נכתביה באנפיה נפשיה איידי דזוטר מירכס (שם סב שם קעה) א"ל הב לי שטרי וא"ל אירכס לי (כתובות נו) אחתיה דרמי בר פפא הוות נסיבא לרב אויא אירכס כתובתה וכו' עד אי הכי זיל כתיב לה (יבמות קיג) ר' יצחק בר ביסנא אירכסי ליה מפתחות דבי מדרשא פי' נאבדו לו מפתחות בה"מ בר"ה בשבת אמר לו ר' פדת זיל דבר טלי וטליה וכו' ופי' לך הולך באותו מקום תינוקות שישחקו שם ואם ימצאו יביאום:

רכס   [בעפעסטיגען] (בריש יצמדנו) אימתי רכס הקב"ה עליותיו במים ביום השני פי' ענין חיזוק כמו וירכסו את החשן:

רכף   [גערייש]. עבי שחקים תרגום מריכפת עננין קלילין. המון מים בשמים תרגום ריכפת דמיין בשמיא כי אערוץ המון רבה:

רכפה   [איין ארט צוויבעל] (שביעית פ"ז) וממין הצובעין הפואה והרכפה פי' בלשון ישמעאל שגד מרים והן עיקרין שחופרין מן הארץ ושולקין אותן ושותן המים ומי שיש לו תולעים בבטנו ימיתם (בסוף מעשרות תוספתא) איזהו בצל של רכפה כל שעקצו מעוך לתוכו כבר פי' בערך קילקי. וי"מ בצל של רכפה פי' בצל קשה שהאוכלו מדמע:

רכש   [שנעללס פפערד] (כתובות עט ב"ב קנ) בבי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי פי' על שני סוסים הרכיבוהו כלומר ב' כוחות וחזוקין מחזקינן ליה:

רם   [הויך, שטאלץ] אכסדרה רומיתא כבר פי' בערך אכסדרה. פ"א אע"ג דפתיחן ורויחן מן הצדדים הני אכסדרי רומיתא גבוהן פתחיהון ורמות הלכך יש להן ד' אמות. (ע"ז כד ב"ר פ' נה) רומי השיטה התנופפי ברוב הדריך פי' זה ארון שהיה מעצי שטים רומי לשון הגבהה התנופפי ל' הגבהה ס"א רוני ל' רנה המחושקה ברקמי זהב שהיה מצופה בציורין של זהב כענין וחשק אותם בדביר ארמון בהיכל. (שבת צד) התם רוחא הוא דנקיטה להו פי' משום גסות הרוח הולכין עקב בצר גודל אבל אם מצטרך להם הרבה יכולין לרוץ (שם קיג) כיון דכל יומא לא עביד הכי והאידנא עביד הכי לא מתחזי כרמות רוחא (ע"ז עב) והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא (שבת קי) רמות רוחא הוא דנקיטא ליה פי' מ"ה מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרם אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא ניטלה ממנו אבל לעולם אם היה אפילו ממילא הוה אסור והא דאמר דמעיקר שמותר הוא שכבר סרוס הוא. (נדרים יח) סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת פי' ביהודה היינו ירושלים דהויא חלקו של יהודה אסור דאיכא למימר כתרומת הלשכה נדר דלשכה הוי בארץ יהודה דהוי כדבר הנדור ובגליל מותר דאם אמר הרי עלי כתרומת הלשכה הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה לפי שאינה ביניהן. (יבמות עד) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסקה תחת תבשילך ואם היה שמן תרומה טמאה מדליקו בנר מכאן שמותר ליהנות מתרומה טמאה. ובזו ההלכה מפורש שהתרומה והבכורים שוין. דתנן התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש וכבר פי' זה המשנה בערך טען (שם צ) ת"ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שלם חולין טמאין וכו' עד והוינן בה במזיד אמאי תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה דאכל מידי דלא הוה ליה למיכל אפילו בימי טומאתו וכו' מכאן שאסור לכהן לאכול תרומה טמאה לעולם אפי' בימי טומאתו וכו' (גיטין נג) אי מטמא תרומ' משום דקא מפסיד לה לגמרי פי' דאסרה באכיל' לעולם כדאמרן אבל מטמא חולין דלא קא מפסיד לה לגמרי אימא לא פי' דמותרת בהנאה כדאמרן (תרומה פ"ד) רא"א תרומה עולה במאה ואחד פי' אם נפלה סאה אחת של תרומה בק' חולין לוקח מהן אחד ואומר זו היא התרומה שנפלה והשאר מותר ואם החולין פחות מק' אסור הכל. (חולין קיז) תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד פירוש מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקרא תרומת הדשן כשם שנאמר במנחה והרים ממנו בקומצו פי' בתורת כהנים ושמו כולו שלא יתפזר וקבלה היא שנבלע במקומו (כתובות כד) בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא תיכול פי' תרומת ת"ל ותרומת א"י תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כבר פי' בערך דמאי ובערך חזר:

רם   [ווערפען] רמו קראו אהדדי פירוש משליכים ומקשים פסוקים זה על זה ורמינהי כמשליך המקשן משניות וברייתות הסותרות זו לזו ועיקר לשון הוא בלשון רמה בים:

רם   [קאממען, געלאנגען] תרגום לך אל נמלה עצל אתרמי לשומשנא עטלא ובלשון גמרא אליעזר עבד אברהם אתרמי התם:

רמז   [ווינקען] חרש רומז ונרמז כבר פי' בערך קפץ (ב"ק כד) דקא מרמזי פי' דאיכא סהדי דחזו להו בהתקבצם בב"ד מרמזי רמוזי אהדדי כלומר זאת אומרת לכת האחרת הגישו והעידו והנה אנו מעידים אחריכם. (כתובות לג) ניתרי בהו מעיקרא קודם שהתחילו העדות ונרמזינהו רמוזי בשעה שמעידין ולא מצו למימר אשתלין קורץ עין תרגום דרמיז בעיניה שלח אצבע תרגום מרמיז באצבע:

רמח   [שפיז] לצנינים בצדיכם תרגום ירושלמי לרמחין בסטריכון:

רמי   [בראמבעערן איין פרוכט] (ברכות מ ובריש דמאי) כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה (בריש כלאים) השופין והרימון פי' פילצאר"אקי בלע"ז לכן הקלו עליהם לענין דמאי דלאו פירי מעלי' ננהו:

רמך   [שטאטטע] (כלאים פ"ח) והרמך מותר פי' סוס כמו בני הרמכים:

רמך   [העערדע] (תענית כג) חמרתיה הוה מעברא אולידא רמכי רמכי פי' עדרים עדרים:

רמונקי   עיין ערך קוק וערך רמונקי:

רמס   [נאמע] (מדרש תהלים מזמור למה ה' תעמוד ברחוק) רמוס ורומולוס מתה אמם הזאבה נזדמנה והניקתן הם היו בוני עיר רומי כמו שכותבים סופרי דברי הימים של רומי:

רמץ   [הייס אש] (חולין ח) איזו הוא מכוה נכוה מגחלת ומרמץ (נדה מט) שופתה על גבי הרמץ אם רמץ מעמידה (בריש כלאים) דלעת יונים עם המצרית והרמוצה (נדרים מט) ומדלעת הרמוצה (גמ') רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ (ירושלמי בריש כלאים) א"ר חנינא כמין דלעת מרה והן ממתקין אותה ברמץ פי' בלע"ז צני"סה פי' אפר חם:

רמץ   [נאגעל] (שבת קג) כגון דבזעיה ברמצא דפרזלא ושבקיה בגויה עיין בערך אשלג פי' חתיכה של ברזל שהוא עגיל וחד כמסמר גדול:

רמ   [פלעכטען] תרגו' וכתונת תשבץ כתונא מרמצא:

רמש   [אבענד] תרגום ויהי ערב והוה רמש:

רמתיקס   [קאטאריש] עיין בערך קטריטון (ובסוף זאת תהיה) ימך המקרה נעשה ריומתוקוס (א"ב פי' בל"י בעל חולי הנזילה):

רן   [זינגען] (ברכות י) רני עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו (שם כט) הני כ"ד דתעניתא כנגד מי א"ר חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קודש הקדשים (ירושלמי) כ"ד תעניות כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפ' שלמה רנה תפלה תחנה (שבת ל מ"ק ט). אמר כ"ד רננות ולא נענה (ברכות ת) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנא' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה פי' במקום קיבוץ עם שמשיחין ומרננין שם תהא תפלה:

רן   [מארמעלן] (יבמות כה) ברננה לא מפקינן על שפת לשון ודבת עם תרגום ורננת עמא (א"ב וענין קרוב לזה תרגום יהגו ריק מרננין סריקותא ובתורתו יהגה ובאורייתיה מרנן וטעם המלה קלא דלא פסיק הן קול טוב הן רע):

רנגר   [טאג לעהנער] (יבמות עז) ודילמא רונגר בעלמא (ב"ב קכב) א"ל רב פפא לאביי אימא רונגר בעלמא פי' לשון פרסי רון יום גר שכיר כלומר שמא שכיר יום הוא:

רנק   [דאס געבריהטע זאפט] (כלים פ"ב) מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי. ס"א רומקי פי' הירקות כשמאסף אותם לצד אחד להמצות מהם מים נקרא רומקי. איכ' דאמרי כשהן שולקין את הירקות ומוציאין אותן מן הקדירה ונותנין אותן לציר שמן רונקי:

רנק   (כלים פי"ג) והרונקי בפני עצמה טהורה (א"ב מביאו בערך רקן ופירשו שם):

רנק   [מאנטעל] (בספרי במדבר סיני שהוא כעין מדרש וישלחו) אין הרונקין חייב בציצית:

רס   [בפייכטען, בעשפרענגען] ושחקים יערפו טל תרגום וענני רס טלא (א"ב בנוסחאות כתוב ושמיא צעי מעליא) וימנעו רביבים תרגום ואתמנע רססיא רסיסי לילה הדין ריסא לית מיניה אלא ריסיס פי' הדין ריעוע של גג לית מיניה אלא רסיסא לילה עיין בערך בז:

רס   [צערשלאגען] (שבת פ) אם היה עב או מרוסס (בפ"ב בעוקצין) האגוזין והשקדים חיבור משירסס (חולין עז) מתרוסס מהו פי' כמו קנה רציץ המפיס מורסא בשבת עיין בערך מפיס. (גיטין סט) למורסא אנפקא דחמרא באהלא תולענא מכה טרייה תרגום במחא מרסא:

רס   [אויגען ברוינער] (בכורו' מד) ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין (שם לח) ריס של עין שניקב. ס"א חריץ של עין שניקב פי' בגמ' תורא ברא בעיניה והיינו עור של העין (קדושין לא) אמר לו מבין ריסי עיניך אתה ניכר שבן אלמנה אתה (נגעים פ"ח) בשתי ריסי עיניו אע"פ שמדביקין זה לזה טהור (ב"ב כג) עד שנשרו ריסי עיניו (א"ב תרגום ושבו העבים אחר הגשם ריסי עינך יהון זלגין דמעין כעננין):

רס   [רייטשוהלע] עד פנת שער הסוסים מזרחה תרגו' עד זוית תרע ביה ריסא דמלכא מדינחא. הוא עמק המלך תרגום הוא בית ריסא דמלכא:

רס   [געריססענע הילזען פרוכט] (ביצה ה חולין ו) עדשין לעשות מהן רסיסין שייך זה בערך שני:

רסן   רוסנין קב חיטי כבר פי' בערך עדי:

רסק   [צערברעכען, צערשטאסען] (תרומות פ"י) תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה (שבת קמג) חלות דבש שריסקן פי' כשמבקשין לרדות הדבש מן הכוורת חותכין בסכין ומוציאין חלות חלות ושמן ריסוק כזה שאמרנו תפות שריסקו (שם קנה) אין מרסקין לא את השחת (בסוף עוקצין) חלות דבש מאימתי מטמאות משקה וכו' עד שירסק (שבת נא) אין מרסקין לא את השלג (מכות טז) ריסק ט' נמלים והביאו אחד והשלימו לכזית לוקה פי' ענין כתישה וכתיתה. משליך קרחו כפתים תרגום מטלק קרחיה פליג היך ריסוקין (א"ב פי' בלשון רומי פעל החותך דבר לחתיכות קטנות):

רסק   [גירטעל] רסוקא אית לית מפרחיתא כבר פי' בערך נסך:

רסקא   [בעצירק] תרגום בפסוק מהר קח את הלבוש ואת הסוס מני יתיה על מדינתא חדא או על רסקא חדא פי' מחוז:

רסטנא   עיין ערך דסתנא:

רסתק   [מארק] (ב"מ סג) ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אנשי פי' שוק:

רע   [ווילען, פערלאנגען] על אשר יהיה שמה הרוח ללכת תרגום לאתר דיהיה תמן רעוא למיזל לא חפצתי לקחתה תרגום לא רעינא למסבה (א"ב לשון פסוק זה ורעות רוח):

רע   [פריינד] (תענית כה) תהום אמר לחברו אבע מימך קול שני רעים אני שומע פי' קול שני צינורין ניסוך המים וניסוך היין הנמשכים מנקבי הספלים שעל המזבח כדכתיב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך:

רע   [שעפער] (ב"ק צד) מיתיבי הרועין והגבאין והמוכסין תשובתן קשה פי' רועי בהמה דקה: רע [צערשמעטערט] (כלים פ"ג) חבית שנתרועעה כמו תרועם בשבט ברזל (א"ב תרגום עשוק ורצוץ עשיק ורעיע):

רע   [מיסט] ואת פרשם תרגום ירושלמי ריעיהון וכן וקרבו ופרשו:

רע   [אונטער] תרגום מתחת לרקיע מלרע לרקיעא פי' מלמטה כמו מלארעא:

רע   [מיסט, דינגער] תרגום בפסוק ותלבש אסתר מלכות הות מקלקלא בריעא אציצא פי' באציץ של רעי כמו אציצא דבית הכסא נקרא בל' גמ' גרף של רעי והמתורגמן בספרו לא יכול להולמו:

רעד   [טראפען] (פרה פי"א) הרעדות טמאות לחטאת פי' מים שיוצאין מן הקרקע טיפה טיפה בחלישה בלא כח:

רעד   [שיטטלען] (בריש מכשירין) המרעיד את האילן להשיר ממנו זרעים (א"ב פי' מנענע):

רעל   [פערשלייערן] ערביות רעולות כפר פירשנו בערך ערב:

תוכן העניינים

ספר הערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה