אור ברסלב
ספר הערוך אות הקו"ף

ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל

אות הקו"ף

אות הצד"י

אחל ערך הקוף

קא   [צו געזעצצעס ווארט] (כתובות כא) מאי דקא מסהיד סהדא לא קא מסהיד דיינא ואיכא בכמה דוכתי קא משמע לן מלה זו נוספת וזולתה יובן הדב' והיא נחברת עם תבות אחרות ובפרט עם מלת אמר קאמר קאמינא קאמרינן קאמריתו:

קאי   [זיך פיספן] (ריש ברכות) תנא היכא קאי ובפרקא קמא וקאי אחד כרעא פי' כמו קאים ועומד עיין ערך אוקי וכן מוקי כמו מוקים:

קאלוחסין   [שעהן אונד גוט] (שמות רבה פ' ויחל משה) העבד הזה שאת' מוכר קא קגריסין הוא או קאלוחסין פי' בל"י טוב מאוד קאלו טוב חסין גם כן טוב ופי' קאקגריסין בל"י רע מעללים:

קאת   [קראה] (חולין סג) קאת זה הקיק רחם זה שרקרק (מ"ק כה) קאת ותפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא משנער פי' אפילו עופות רעות באות לראות כשמתו:

קב   [איין מאסס] (עירובין סב יבמות מט גיטין סז בכורות כג) משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי פי' מעט וברור מכל ספק שהיא כסלת נקייה. (שבת ז) אלא מעתה הדיוע שחקק קב בבקעה בשבת לרבי מאיר הכי נמי דלא מיחייב פי' לקר חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקיטע שוקו כדתנן (שם סה) הקיטע יוצא בקב שלו ופי' עושה דמות רגל מן עץ וחוקק בו ומשים בו שוקו כדי שלא יראה רגלו קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהיא מקיש. ועוד מפורש בערך כתית. (חגיגה ד) רגלים פרט לבעלי קבין. (ערכין פי"ח כלים פי"א) הקב שלה ר' טרפון מטמא גם זה פי' נרתק שלה וכלי הוא כמו קב הקטע שהיא כלי ונרתק לרגל (יבמות קב) חליצה בקב הקטע ובמוק ובסמיכת הרגלים פי' ר"ח ז"ל קב זה מחופה עור ובו הקטע יוצא בקב שלו בשבת (סנהדרין כט) ההוא דהוו קרו ליה קב רשו כלומר יש לו חובות מלא קב (כתובות סב סוטה כא) רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות פי' כיצד המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מב' קבין חטין בשבת ומשמש עמה והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת וג' דינרין עושין י"ח קבין לפי חשבון ד' סאין בסלע כיצד הסלע ד' דינר והולכין ד' סאין בסלע הרי סאה בדינר ולג' דינרין ג' סאין וג' סאין הם י"ח קבין הרי ימצאו כשאינו משמש עמה י"ח קבין וכשמשמש עמה ב' קבין הרי ט' קבין לכל קב וקב זהו שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישו' פי' אחר רוצה אשה שיהיה בעלה חמר יהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטין בלבד ולא יהא גמל שיהא הולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לשלשים יום ואע"פ שמביא לה בשבת ט' קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין ופרישות שלשים יום. (כתובות סח) המסמא את עינו המצבה את כריסו המקב' את רגלו ואת שוקו פי' משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר:

קב   [דורך לעכערן] (שבת כט) לא יקוב אדם שפופרת של ביצה. (סנהד' ד יבמות צב) יקוב הדין את ההר כלומר אם יש דין לנקוב את ההר על כרחו יקבנו אע"פ שדבר גדול הוא פ"א יפרש הדיין את הדין כלו' יפסוק הדין בלא פשרה וההר הוא הדיין (א"ב העיקר נקב):

קבה   [שלאף ציממער] (מנחות לב) לא יעשנה כקובה פי' קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כאהל (ע"ז יו) ועל בתו שלא לישב בקובה פירוש אהל שמושיבין בו זונות כדכתיב ויבא אחר איש ישראל אל הקובה:

קבה   [וואסר בעהעלטער] פלג אלהים מלא מים תרגום קובתא דאלהא:

קבטיות   [קרייטער וואססער] (פסחים דירושלמי פ"ג) תני קובטיות בורתיות צריך לבער (פי' המפרש מי עשבים שמפררין בהם פירורי לחם):

קבטין   [פאטער זעססעל] (בויקרא רבה בריש צו ובפרשת דצו את קרבני) למלך שהיה מיסב על קובטין שלו פי' קטאק"ומבא בלע"ז והוא כסא שיש לו סמוכות מכל צד כמו כתלי' ואינו פתוח אלא מצד אחד (א"ב עיין ערך אקוביטון):

קבטרא   [שטירען בינדעל] (ירושלמי שבת פ"ו) קובטרא דבר שהוא נותן במקום טוטפת:

קבאי   [ווירפעל שפיעל] (שבת קמח) ובלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא. (ר"ה כב) אלו הן הפסולין המשחק בקוביא פי' מתנין ביניהן תנאי אם אנצחך תתן לי כך וכך אם תנצחני אתן לך כך וכך כי האי גוונא אסמכתא היא ונמצאו כגזלגין לפיכך פסולין וישוב העולם כגון אומות ועבודת הארץ (א"ב פי' בל"י גוף מרובע בעל ששה שטחים ועליו נקודות מן אחת עד שש עשוי לצחק וגם הצחוק עצמו נאמר כן וכל הדברים העשוים בצורת קוביא (מדרש אסתר בסוף פסקא ויהי בימי אחשורוש) ורבי אבין אמר כאפי קבאי כלומר שהארץ היא כצורת קוביא):

קבייסטס   [ווערפעל שפילער] (חולין צא) ויאמר שלחני כי עלה השחר וכי גנב אתה או קבייסטס שאתה מתיירא משחר. (בכורות ה') וכי משה רבכם גנב היה או קבייסטוס. (קדושין יא ב"ב לב). המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קביסטוס הגיעו פי' גנב גונב ממון קביסטוס גונב נפשות (בילמדנו בריש והיה עקב) אבל זה קוביוסטוס היא עכשיו הוא הולך ומאבד את כליו (א"ב עי' בל"י זולל וסובא):

קבל   [עמפפאנגען, פינסטער, בעשיידען, קלאגען] (שבת פד) אם יש בה בית קיבול רימונים טמאה כבר פי' בערך עגל. הבא במדה טהורה פי' העשוייה למדוד בה ככייל (מ"ק יב) מקבלי קבולת בתוך התחום אסור פי' גוים שקיבלו שדה מישראל בדמים קצובין לתקנה כל זמן שירצו בתוך התחום בשבת וי"ט אסור חוץ לתחום מותר (כתובות נח. קדושין יא) איכא ביניהו קיבל ומסר והלך פי' קיבל כגון שקיבל עליו הבעל בשעת ארוסין כל מומים שיש בה לעולא אפילו הכי אינה אוכלת עודה בבית אביה גזירה שמא ימזגו לה כוס של תרומה מבית חמיה ותשקה לאחיה ולאחותה לרב שמואל כיון שאינו יכול לטעון טענת מומין אוכלת וכן אם מסרה האב לשלוחי הבעל ואין עמה לא אחיה ולא אחותה אוכלת לרב שמואל אינה אוכלת שמא ימצא בה מום. והלך פירוש אם הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל לעולא אכלה דליכ' אחיה ואחותה לרב שמואל לא אכלה משום סמפון אם הלך אחיה עמה (תענית יא) אימת מקבלת רב אמר במנחה פירוש משעה שיתכוון לתפלת המנחה ואפילו מתעסק במלאכתו אומר מחר אהא בתענית יהי רצון שתהא תפלתו ביום תעניתי מקובלת ושמואל אמר בתפלת המנחה כלומר צריך להיות כולל אלו הדברים בשומע תפלה א"ר נסים ברבי יעקב ז"ל ראיתי בפירושי רבותינו הגאונים ז"ל ובתשובות שאמרו אין אומרים ענינו אלא במנחה בלבד אבל בערבית ובשחרית של תענית לא וקשיא להו הא דתני רבי הושעיא ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ושל מעמדות ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח כדרכו ואומר מעין המאורע בשומע תפלה דאלמא צריך המתענה שיאמר ענינו בערבית בשחרית ובמנחה ואיתא להא ברייתא (בפ' במה מדליקין ובגמרא דבני מערבא בברכות בפ"ד ובתענית בפ"ב) א"ר זעירא בשם ר' ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בין גואל לרופא חולים מהו אומר ענינו אבינו ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו ואל תתעלם מתחינתנו כי אתה עונה בעת צרה וצוקה כאמור ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם ויושיעם בא"י העונה בעת צרה רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם ר' ינאי אומר אומרה בשומע תפלה רבי יונה בשם רב אומר ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בלילי שבת וביומו פי' ערבית ושחרית ומנחה ולקמן בהאי פירקא נמי גרסינן א"ר שמעון מה ת"ל בהן בהן שני פעמים אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור כי הא דתני להו כל אנש דייתי עלוהי ייסר בצלו א"ר יוסי בר' בון שהוא צריך להזכירן מבערב ואתיא כדאמ' רבי זעירא בשם רב הונא אומרה בליל שבת ואיתא נמי בגמרא דמגלה דבני מערבא בפ"ק (נזיר נו) כל שמעתתא דמתאמרא מבי תלתא קבלני קמאי ובתראי אמרינן מיצעי לא אמרינן וכו' עד שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני וכו' עד ואלו יהושע וכלב לא קאמר שמע מינה:

קבל   [פינסטער] (סנהד' יד שם צב) לעולם הוי קבל וקיים א"ר זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו פי' קבל כמו חושך תרגום חשך קבלא. כלומר שיהא עני ויהי קיים:

קבל   [געגען געגענאיבער] (סנהד' קד) לוא אליכם כל עוברי דרך אמר רבה א"ר יוחנן מכאן לקבלנא מן התורה פי' שמרגילין העולם לומר איני אומר כנגדך הרעה שהוקרה לו דקאמר לא אליכם כלומר לא יבא אליכם כפורענותי (א"ב תרגום עזר כנגדו סמך לקבליה לנוכח אשתו לקבל איתתיה מגמת פניהם מקבל אפיהון):

קבל   [שרייען, קלאגען] (בסוף ידים) קובלין אנו עליכון פרושין מן והיה כי יצעק אלי ומתרגמינן ארי יקבל קדמי ואקבל קבילותיה. (קדושין נט) צא וקדש לי אזל רב גידל קבלה לרבי זירא אזל רבי זירא קבלה לרבי יצחק:

קבל   [לעהרע] (ברכות סב) אנא קבלא (גמ') מאי היא קבלא דבית הכסא צניעותא ושתיקותא פי' אם אדם צנוע ושותק בבית הכסא היא קמיעתו שיצילנו מהמזיקין קבלא דייסורי שתיקותא ומבעי רחמי כלומר מי שמיוסר קמיעתו המצילתו מאותן הייסורין לשתוק ולהתפלל:

קבל   [אויף בעוואהרער] (בסוף ויקהל בילמדנו) והוה לה קבלנא בחיי בעלה פי' אהוב שהיה מקבל פקדונם ומשמרם:

קבנאה   [זיילע] (ב"ב עג) דהוה נקיטה אקובנאה דשורא דמחוזא פי' עמוד בלשון פרסי פי' אתר אקובאו' ובפאות של חומה ושמן מיי"רולי (א"ב כי קא רהיט אקופי' כתוב בנוסחאות ופי' רש"י שני החומה):

קבסתן   [בעליידיגען קרענקען] (קדושין כו) א"ל רבי יוסף קבסתן איכפל תנא לאשמועינן מחט (סנהד' נה) בעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת המערה בעצמו מהו אמר ליה קבסתן פי' מכעיס ר"ח ז"ל פי' גנבת דעתינו כדאמרינן נמצא גנב או קיבויסטוס והוא בלשון יון מטעה בני אדם בדברי מרמות כגון גנב בעצמו פ"א בתשובות קבסתן בלשון ישמעאל גיתתנו ברפה ולא בדגש כאדם שמראה את חבירו דבר מטונף והוא אומר הפכת כל האוכלין במעי עד שהגעתני להקיא ומשל זה אומרים למי שאומר ומדבר דברים רחוקים ודחוקים כלומר היאך יוכל אדם להערה את עצמו ועיקר לשון זה האדם המרבה במאכל ואוכל אכילה גסה ומצטער ומגיע לו שלשול מלמטה וקיא מלמעלה נקרא בלשון ארמי קיבסא:

קבע   [פעסטזעטצען בעשטיממען] (ברכות כז) תפלת הערב אין לה קבע (גמ') מאי אין לה קבע אינ' קבע כמאן דאמר תפלת ערבית רשות שהלכה כר' יהושע פי' רב האי גאון ור"ח ז"ל מי שלא נהג להתפלל אבל אם נהג להתפלל נעשה עליו חובה ואסור לבטלה ר' אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנוני' (גמ') כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי רבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים. (זבחים סח כריתות כב) ורבי עקיבא מי ילפינן מצות מצות מחטאת חלב להכי הוא דילפי מה להלן בקביעה אף כאן בקביעה לאפוקי טומא' מקדש וקדשיו דעולה ויורד הוא פי' חטאת חלב ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ הוא בקביעה שלא נאמר בה ואם לא תגיע ידו אלא חייב כשבה ושעירה אבל טומאת מקדש וקדשיו נאמר בהן ואם לא תגיע ידו והן בעולה ויורד כדפרישית בערך מל וחטא' חלב מביאין על ל"ו כריתות כדפרשינן בערך חלב (פיאה פ' ב) ושביל היחיד הקבוע פי' שדורכין אותה בקיץ שקבועה לעולם. (שבת סז) המקבעת בצים בכותל פי' לאחר שיצאו האפרוחין מן הקליפה לוקחין קליפי בצים ונוקבין אותה ונועצין אותן במקל בכותל כדי שיתקיימו האפרוחים (א"ב תרגום ויתקעה בבטני וקבעה במעוהי):

קבע   [רויבען, בעטריגען] (ר"ה כו) קבען פלניא פי' גזלני פלוני כדכתיב היקבע אדם אלהים:

קבץ   [פערזאממלען] קבצאל ועדר ויגור כל המקבץ עדרים לתורה יגור במחיצת אל:

קבר   [מוטטערשיידע] (שבת קכט) מאמתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר (נדה כא) באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קא מיפלגי פי' בית הרחם:

קבר   [גראב] (פרה פ"ג סוכה כא) ותחתיהן חלול מפני קבר התהום פ' קבר התהום שאין אדם מכיר בו כל עקר כדתניא איזו היא טומאת התהום שלא הכיר בה אדם כלומר דבר זה כאלו משוקע בתהום ואין דרך לעמוד עליו (בפ"ק במעשר שני) תיקבר על ידי עורה פירוש לפי שעור הבהמה המקודשת אם מתה אסורה בהנאה ותקבר בעורה שלא יפשיטנה אדם ויקח העור ויבא לידי מעילה:

קבר   [קנויל] קיבורי דאזלי עיין בערך אזל אייתו ליה תרי קיבורי ע' בערך טרסי (חולין צה בגמ' שולח אדם) איתבר ליה קבורה דתכלתא (א"ב פי' פקעת כל מטוה):

קבר   [צווייגען בעזעהם] (שם עח). כמאן תלינן קיבורא בדיקלא כי האי דתנא (סנהדרין כו) וחד גנב קיבורא ופסליה (שבת קנו) סליק פסק קיבורא בשינה פי' סנסרי תמרה מכבדות של תמרה:

קבר   [שלעכט גרינג] (כתובות קיב) סאה סובין סאה קיבורא (מכשירין פ"ב) הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר פי' לחם שאינו נקי (א"ב פירוש בלשון רומי פת עולה על שלחן עניים):

קבר   [איין ארט פיש] נונא שרי וסימן קברי גוים. (עבודה זרה לט) פי' שם דג (א"ב בנוסחאות כתוב קבר נונא אסור עיין התוספות):

קברנט   [גיבארנאטער שיף מיינסטער] (ב"ב צא) ביום שנפטר אברהם אבינו ספדו לו כל אומות העולם אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה (בויקרא רבה אחרי מות פרשת לדוד ה' אורי ובפסקא דאחרי מות) כי בתחבולות ר' אחא פתר קריא בקברניטין היך מה דתימא ויקרא אליו רב החובל דאמר רבי יוחנן לעולם יעשה אדם את עצמו קברנט היאך לעשות מצות פי' לע"ז ממש הוא גובה נטורי (א"ב פירוש בל"י נוהג הספינה רב החובל):

קברנט   [גראפט ווי דיא קעניגען ליגען] (סוטה יג) ר' נתן אומר בקברנטו של מלכים היה קבור פי' בבית הקברות של מלכים והיו שם ארונות הרבה. ולא היה יודע משה איזהו עד שנזדעזע מעצמו:

קבורת   [דאם דיקע פלייש איבר דען עלנבויגען] (מנחות לז עירובין נה) תנא דבי מנשיא על ידכה זו קיבורת פי' על הזרוע כנגד לבו והוא גובה של יד:

קבת   [קריג, פאם] (כלים פי"ח) וכן קבותים של מוריים פי' קנקנים שדומין לקב (א"ב פי' בל"י כלי כמו חבית):

קד   [דורך באהרען] (עירובין נח) שמעתי שמקדדין בהרים פי' לא צריך לממשחי' לגוב' ההר אלא חזינא ליה כאילו קדוד ונקיב (בפרק קמא בעבודה) ועורות לבובין (גמרא) ת"ר איזהו עור לבוב כל שקרוע כנגד הלב וקדוד כמין ארובה פי' ענין נקיבה וחתיכה וכן קודד בקופיץ וכן נמי קודד כל אזכרות שבו. (חולין נ) אמר רב אסי נקדדה כסלע טרפה פירוש נוקבה נקב עגול כסלע (שם פז) נקדד כמין טבעת מהו פירוש נפתח בעצם כמין טבעת ופשט משרטו מחתכו בעצם ומעלה ארוכה והוא דקרא אותו העצם דידה והוא לחלוחית וכשתיבש סותם הפתח ודוקא בעצם שמשרטו אבל ברזל שורף ואינו מעלה ארוכה. (קדושין כב) קודד ויורד עד שמגיע אצל דלת (א"ב בנוסחאות כל אלו כתובים קדר):

קד   [ברעננען. אנצינדען] (סנהדרין לג) טעה בנואף ונואפת מהו א"ל אדמוקדי קרי קוץ קרך וצלי פי' כגון שאמרו על הנואף התמירה תורה שנאמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לנואפת לא הזהירה מהו א"ל אדמוקדי קרי קוץ קרך וצלי עד שהאש יוקדת לצליות קרי ראה כמו שצולין אותו ורוץ חתוך צלה גם אתה כלומר אם אינך יודע צליית קרי הנה מוקדה לצלייתם רוץ ראה ולמד כך איני יודע דין נואף ונואפת הא מקרא מלא מות יומת הנואף והנואפת ילך. וילמוד (שבת יט) ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד פי' מקום היה בעזרה שמדליקין בו האש תמיד ומשם מוליכים אש על גבי המזבח פי' בתלמוד אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט מן לחתות אש מיקוד (א"ב בנוסחאות כתוב אדמוקדך יקיד):

קד   [שיסעל] (כלים פי"ו) רבי יהודה אומר אף המגיס וקוד הבבלי (גיטין סח סנהדרין כ ובויקרא רבה בריש אחרי מות) וזה היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קודו פי' מקלו מקלו שסומך עליו והולך ממקום למקום קודו קערה של חרש שאוכל עליה בכל מקום שהולך כמו מקידה של חרש והוא מכלי גולה המפורשין בערך שטח. (שבת קנז) קשרו את המקידה בגמי. (סוטה לב) ובמה היתה שותה במקידה של חרש (שם יו) היה מביא פיילי של חרש חדשה שמע מיניה דבר אחד הן:

קדה   [איין ארט געווירץ] (בריש כלאים) אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה מפני שהוא ירק באילן וזו קידה לבנה מין אילן אבל קידה סתם מין ירק פי' קידה לבנה קושט"ו בלע"ז יש לו ריח טוב מן וקדה חמש מאות והיא קציעה:

קדח   [לעכערן באהרען] (שבת קב) הקודח כל שהוא (כלים פי"ג) המפסלת והמקדח שנפגמו טמאין (ב"ק קיט) היוצא מתחת המקדח וכו' הסול והסירה והמקדח עיין בערך סל. (אהלות פ"ב חולין מה) ובגולגולת ב"ש אומר מלא מקדח באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאין דברי ר"מ וחכמים אומרים בגדול של לשכה. (ר"ה כז) קדחו ותקע בו יצא פשיטא כולהו נמי מקדח קדחו אמר רב אשי שקדחו בזכרותו פי' נקבו במקדח בזכרותו שבתוך הקרן. (בסוף פרה) כל ידות הכלים הקדוחות חבור פי' יש בידות הכלים שהן קדוחות במקדח ובמרצע ומנוקבות והכלי נכנס בהן ושמן קדוחות ופעמים שהנצב שהוא קתא משופע ביותר ונכנס בכלי. (מ"ק ד) שרא לאקדוחי נהר בורצנין פי' לפנות שרטון שבאמצע הנהר ששמו בורצנין (א"ב תרגום ובחבל תשקיע לשונו ובאשלא תקדח לישניה):

קדח   [אנברעננען] (עירובין נב) שלישית הקדיחתו במלח (ביצה כט) נחתום מודד תבלין לקדירתו שלא יקדיח תבשילו (ברכות יד) אם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחו מלח (שם יז) אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה. כבר פי' בערך פרץ ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון מנשה פי' שהיה מעמיד אלילים בשווקים וברחובות (סנהדרין קג) ונגע לא יקרב באהלך שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ירבעם (ב"ק צו) נתן צמר לצבע והקדיחתו היורה פי' ענין השחתה הוא כמקדיח תבשילו שמשחיתו מרוב מלח שאינו נאכל מחמת מלחו: (חגיגה ח) אנחתיה אגבה דכרעה קדח פי' נשרפה רגלה ב"ק סא) לא שנו אלא בקודחת אבל בנכפפת פי' כגון אש נוקבת ושורפת מל' קדחה באטי אבל אם היא נכפפת כמו קופצת יש ששונין קולחת ופי' עומדת כמו קלח של כרוב נכפפת הולכת ובאה (ע"ז כח) קדחא ותחלא אוכלא:

קדח   [שעפפין](שם נח) אגרדמים גוי שקדח במינקת והעלה פי' ענין שאיבה (זבחים לא) ואם קדח ממנו רביעית מטבילין בו מחטין וצינורות:

קדח   [הערפארשיסען, וואקסען] (ב"מ קט) רב פפא קביל ארעא לאספסתא קדחי בה תאלי (ב"ב כח) היכי דמי דקדח ואכלה פי' כיון שצמחה חתך ואכל ועוד צמחה ליה י' ימים חתכה ואכלה (סנהדרין קט) נקטיה גבך עד דקדחה פי' עד שיגדילו אזניו (ב"מ כג חולין פח) דקדחי בהו חילפי פי' צמחו בו עשבים הנקראין חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים כלו' ישנים היו מזמן רב:

קדיא   [ארט פויגיל] (ברכות נז) כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מקדיא וקיפופא (נדה כג) והרי עוף שאין עיניו הולכת לפניו כשל אדם קדיא וקיפופא דעיניהן הולכת לפניהם כשל אדם הכוס וינשוף תרגום קדיא וקיפופא פי' עיניהם לפניהם כשל אדם אבל שאר עופות עיניהם בצידי הראש. (א"ה לפנינו קריא ברי"ש):

קדל   [גניק] תרגום עורף:

קדם   [פאר פסיהר] חשוך תקון נפשך קדים תקין כבר פי' בערך חשך (ירושלמי בפ"ק בדמאי) קדמאי בני מלכים אנן בני אנש (בכורות לא) מעשר מזדבן והא תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו במכר הא מלתא קשיא ליה לרב ששת באורתא ושני' בקדמיתא מברייתא במעשר בהמה של יתומה עסקיק ומשום השב אבידה ליתומין נגעו בה:

קדם   (גיטין לא) בקדים של מוצאי החג (מכשירין פ"ג) בשעת הקדים למים (כלים פ"כ) בקדים ונסדקה מקבלת מדרס פי' עריבה סדוקה הניחה בגשמים ונתנפחה מחמת גשמים נתנפחה הסדק ונסתם ואח"כ הניחה ברוח קדים ונסדקה:

קדקד   [שייטעל, עקע] (בכורות מג) קדקדא דבשרא בעלמא הוא פי' תלתול (ב"ר פ' סב) ואלה שני חיי ישמעאל מה ראה הכתוב לייחס שמו של רשע כאן ע"י שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו (בויקרא רבה בצו פ' זובח) אלו בני אדם שנוהגין בשפחות היתר בעולם הזה הקב"ה תולה בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא הה"ד אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו וכל עמא יימרון ייזיל ההוא גברא בחוביה:

קדר   [אונראטה] נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן (שבת לב) פי' קדר רעי שמשהין עצמן ואין נפנין:

קדר   [ערדענער טאפף] (ב"ק יט) קידרא דבי שותפא לא חמימא ולא קרירא פי' כל חד וחד סמיך אחבריה ולא התבשיל מתבשל ולא צונן ישאר קדרא בת יומא אי אפשר דלא פגמא פורתא עיין בערך פגם ובערך נבל (חולין עה) כמין שני פולין מונחין על פי הקדרה פו' מקום שמות מווח שם נקרא קדרה ועוד נקרא חייתא דמתנח ביה מוחא (א"ב תרגום ובשלו בפרור ובשלו בקדירה ונקרא פרור הסיר מפני תחתיתו שהוא שחור מלשין קבצו פארור ונקרא קדרה מלשון קדר הלכתי):

קדר   (עיין קד קמא):

קדרון   [טענין בוים] (בב"ר בריש אלה תולדות נח) עצי גפר ר' נתן אומר אעין דקדרינן וכן ת"י (בילמדנו ויורהו ה' עץ) רבי יהושע בן קרחה אמר קדרינון (א"ב פי' בל"י ורומי שם כולל לדבר העשוי מעץ גפר שהוא עץ שטים וכן תרגום עצי גפר דאעין דקרדום):

קודרנטים   [איין מינצע] (ירושלמי קדושין פ"א שני קודרנטים מסימס שני פרוטות קדרנטים פי' בל"ר מין מטבע רביעית איסר:

קדש   [הייליגען. טרויען] (ירושלמי בפרק הרואה) כי אלהים קדושים הוא קדוש בכל מיני קדושות (בסוף גמ' דסוטה) אלא עלמא אמאי מקיים אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא פי' החובה ק"ש בברכותיה והתפלה מפני שמוסיפין האידנא ואומרין מזמור ארוממך אלהי המלך ובא לציון וקרא זה אל זה ועונין קדושה וגם קורין משנה או תלמיד ואומר קדיש ועונין יהא שמיה רבא על אלו שמוסיפין על החובה בהן מיקיים עלמא האידנא ופי' צלמות ולא סדרים ומפני מה הארץ צלמות לפי שאין בה סדרים כגון קידושא דסדרא ויהא שמיה רבא מכלל אי הוו בה הני סדרים ותופע כמו אור אחרי האופל אסמכתא בעלמא (יבמות מו כתובות נט נדרים פו ב"ק פט) כדרבא דאמר רבא הקדש החמץ ושיחרור מפקיעין מיד שעבוד פירוש כגון ישראל דשעבוד חמצו של נכרי והגיע שעת הביעור לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לנכרי והגיע שעת הביעור דנכרי הוא אלא חייל עליה איסור הקדש מידי דהוה אקדושת הגוף כההיא אתתא דעיילא אצטילא דמלתא וכו' ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדייה אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף וכן אמר רב אשי קונמות קדושת הגוף הוא וכדרבא אבל הקדש מידי דלאו קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שעבוד דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דקא משוינן ליה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד דכתובתה. שחרור (יבמות מה) א"ר חמא הלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין וכו' קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא (מכות יט מגילה י חגיגה ג ערכין לב זבחים קיב) קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל על שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבא לאחר שנחרב (כתובות כה) כמה הייתם אוכלין בגולה בקדשי הגבול. עשר בגבולין כבר פי' בערך עשר (ערכין יט) ביד עד האציל ורמינהי קדוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק וכו'. (קדושין ג) מעיקרא תני לישנא דאורייתא והיא האשה נקנית ולבסוף תני לישנא דרבנן האיש מקדש דאסר לה אכולי עלמא כהקדש ובזו ההלכה נותן הבעל קדושין ואומר הרי את מקודשת לי נתנה היא ואמרה היא הריני מקודשת לך אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא חוששין מדרבנן (ובגמ') בביאה כי יקח איש אשה ובעלה קדושין המסורין לביאה הוי קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין עוד (שם נב) עוד (שם יג) קדשה בגזל ובחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת עוד (שם סה) המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין ואפי' שניהם מודין:

קדש   מלמטה כבר פירשנו בערך ה' קדש וחצור ואתנן כל המקדש עצמו בדברי תורה וחוזר עליהן זוכה לפענח דברי תורה הנתונה בעשן שהוא תרגום תנן חצור כמו חזור כמו עלץ עלז (פרה טו) המקדש ונפל קידוש על ידו פי' הנותן אפר הפרה על גבי המים ומקדש למי חטאת:

קדש   [פערברעננען] (כלאים פ"ה) הנוטע ירק בכרם או מקיים הרי זה מקדש מ"ה גפנים פירוש שורף פן תקדש פן תוקד אש:

קדש   [מענליכע האר] (סנהד' נד) אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא יהיה קדש פי' שלא יטמא גופו שלא יהא נשכב כמו אשה ומנא לן דהאי קדש בזכור מיירי דכתיב וגם קדש היה בארץ ויליף תועבה מתועבה מן ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא מה להלן זכור אף תועבות דהכא זכור:

קדש   [אהרינג] ובתי הנפש והלחשים תרגומו קודישיא וחלטיתא והנזמים אשר באזניהם תרגומו וקדישיא דבאודניהון:

קדש   נונא [הייליגר פיש] (ע"ז לט) קדש נונא אסיר:

קה   [זויער ווערדען] (ברכות מ) קוה חמרא ברומנא (פסחים קיז) צריך להקהויה וצריך לסמוכיה (ב"ב לו) מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא (כתובות סא) יושבת בקתידרא כללא דמלתא כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא (בויקרא רבה בסוף זאת תהיה) אמר לה הקהיתה אזל לי' חמרא (א"ב אולי מלשון ושני בנים תקהינה פי' שיש בה טעם חומץ):

קה   [בדענקליך זיין] (יבמות קי) יתבי וקא מקהו קהייתא פי' מדקדק בשמועה זו עד אחריתא כאדם המדקדק הרבה בדבר כדגרסינן רבי יהושע אמר כיהה עיין בערך כה כלומר מיאן לחזור בו ודקדק בדבר הרבה וטיהרו כדגרסינן (ב"מ נג) האי מאן דקהי אזוזי מקרי נפש רעה וכן הברזל כשתחתוך בו הרבה קה הברזל זה פי' ר"ח ז"ל (א"ב וקמקוו אקותא כתוב בנוסחאות מאן דמוקי אזוזי כתוב בנוסחאות):

קהל   [געמיינדע] (ברכות ט) העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלם (בגמ' ביצה כז) אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלם ר' שמעון בן מנסיא וחביריו אמרו הלכה כר"מ (ירוש' מעשר שני בסוף פ"ב) עדה קדושה ר' יוסי בן משולם ור' שמעון בן מנסיא (בהגד' קהלת) ראה חיים עם אשה אשר אהבת ר' בשם עדה קדושה אמר קנה לך דברי אומנות עם דברי תורה מ"ט כדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת ולמה קורין אותה עדה קדושה שהיו משלשין את היום שליש לתפלה שליש לתורה שליש למלאכה ר"א שהן יגעין בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ:

קהרמנא   [פערוואלטער] (ב"ב מו) מ"ט אימור קהרמנא שוויה פי' אפוטרופא (ערובין נט) כיון דשכיחי גבי קהרמנא מדכרי אהדדי פי' השלטון של מקום (א"ב בנוסחאות כתוב הרמנא ופי' רש"י הרמנא שוויה רשות נתנו לו אבל דשכיחי גבי הרמנא פי' מושל):

קהת   [פעררענקען] ותקע כף ירך יעקב תרגום ירושלמי וקהת כף ירכיה דיעקב:

קהת   [שלייפע באנד] (כלים פי"ו) התרמל משיחסום וינקב ויעשה את קהותיו ויש שקורין קיחותיו פי' מסגרותיו ובלע"ז שמו אסול"י שבהן סוגרין כלי עור. אזניו כמו אזנים קטנות סביבות התרמל כאזנים של דיסקיות שיתן זו לתוך זו וסביבות השטיח מכניסין וסביבות הקטבליא ומכניסן באותן אזנים חבלים וסוגרין אותן בהן ומצין שזה קחותיו לשון סגירה שנאמר ולאסורים פקח קוח:

קו   [ליניע, גירטיל] (חגיגה יב) תהו זה קו ירוק שמקיף את כל העולם:

קו   [האפפען] (ברכות לב) אם ראה אדם שמתפלל ואינו נענה יחזור ויתפלל שנא' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה:

קוואי   [וועבער] (שבת קיג) כלי קוואי מותר לטלטלן בשבת פי' כלי אומנות האורג כגון האכסן והכבד שהיריעה תלויה בו מלמעלה והכבד שפשוטה עליו מלמטה מותר לטלטלן בשבת (שם קמ) אמר רבה ואם היה כלי קוואי מותר פי' אם היה הבגד שטוח בכלי האורג מותר וכלי האורג נקראין כלי קוואי:

קווסר   [קערנליך] (ב"ר פ' עד) צאן לבן הנותרות נותרות כתיב מנהון בישין מנהון עקרין מנהון קווסרן (א"ב פי' בל"ר חלשים מפני חולי פנימי והולכים ודלים):

קווער   [ריהען] תרגום ורשעים לא ישכנו ארץ ורשיעין לא יקווערון בארעא:

קווץ   [איינגעשרימפען] (סוכה כג) זמנין דמיתא קווצא (כווצא) ולאו אדעתיה (שם לב) כפוף קווץ סדוק (חולין מג) איזהו וושט עצמו כל שחותכו וקווץ (וכווץ) פי' ענין צמיתה וכבר פי' ענין הזה בערך כווץ:

קווץ   [לאקינג האריג] (נדרים ט) וקווצותיו סדורות לו תלתלים (בב"ר פ' סד ואנכי איש חלק) ר' לוי אמר לקווץ וקרוץ מן קווצותיו תלתלים שייך זה בערך הראשון:

קווק   [פייערצייג, פייערשטורץ](סנהד' עד) הני קוקי ורימוניקי היכי יהבינן להו פי' מיני מחתות שמוציאין בהן אש והולכים לאלילים ביום חג שלהן אלמא הנאת עצמו שאני פ"א קווק כלי של טיט ודומה לעציץ וכשמתחמם אדם כנגד המדורה ורוצ' לישן כופה אותו על הגחלים כדי שלא תצא האש בבית. רימוניקי כלי עשוי לחתות בו גחלים ממקום למקום ובמלכות טרם היו חברין שלהן מחזרין בכל בתי ישראל ומכבין הנרות וחותין הגחלים ומוליכין לבית האור שלהן שהיא ע"ז ולא היו עוזבין לא אש ולא גחלים שילינו בלילה חוץ לעבודה שלהן שהוא בית האור כדאמרינן (גיטין יז) אתא ההוא חברא שקלא לשרגא מן קמייהו והיו מוליכין אותן בקווקי ורימונקי דהוו להו משמשי אלילים ואע"ג דמשמשי ע"ז הן כיון דלא לעבודי אסורא לישראל קא מיכווני אלא להנאת עצמן מותר לנו ליתן להם:

קוק   [העערדע] (ב"ר פ' סא) לך מעמנו כי עצמת אמרו לו כל עצמות שעצמת לא היו אלא ממנו לשעבר הוה לך חד קוקייא כדון אית לך קוקייא סגין (ובפ' עד הלא נכריות וגו') אפשר כן אלא אם הוה חמי חד קוקייא טבא הוה נסיב. שית לבך לעדרים תרגומו שוי לבך על קווקייך (א"ב בנוס' כתוב שוי לבך על קוטין):

קוותא   [נאגעל] (מ"ק י) כמאן מדלינן האידנא קיותא דדשי בחולא דמועדא כמאן כרבי יוסי ס"א כוואת. פי' כשיוצאין מסמרין דעץ של קורה שעל הפתח בחולו של מועד לחוץ ונופלות הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרין בחורין דהיינו כרבי יוסי דשרי למיעבד בלא שינוי (א"ב פי' בל"י עומק ודבר צפון בארץ):

קז   [אדער לאססען] (בכורות לג) בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזים לו את הדם וכו' (כריתות כ) דם הקזה שהנשמה יוצאה בו פי' בגמ' כל זמן שמקלת. פי' קיזאי כבר פי' בערך פרש:

קזא   [בוים אייל אויס דיא קערנער פון בוים וואלל] (שבת כא) מאי שמן קיק רב יצחק בריה דרב יהודה אמר משחא דקזא פי' הוא שמן של גרעינין שיש בצמר גפן שעושים בגדים ממנו:

קזדור   ס"א קסדור ומפרש במקומו:

קזז   [ראטע שטיינע] כרם רבעי מציינים אותו בקיזזות אדמה פי' עפר אדום ובלע"ז בו"לו וכבר פי' בערך חרש (בב"ר מב) היה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע (בפסקא דויהי בשלח) מקוזזי מן קדמוי מקוזזי מן בתרוי:

קזם   [שמוק] (בילמדנו ויהי העם כמתאוננים) בתי אני הולך לעשות לך קוזמין ואת תלך לכשפים (ובוהיה עקב תשמעון פסל לך) לזהבי שאיבד חתנו קוזמין של בתו אמר לו אני נתתי קוזמין ואבדת אותן (בב"ר פ' כ) אמר לה כל קוזמין שלי בתוכו והוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה פירוש תכשיטין ועדיים שמן בלשון יון קוזמין ובברייתא דרבי אליעזר פרק יג:

קוזמיקון   [דורך דיא וועלט פערב ייטעט] (ב"ר פ' כה ירושלמי בפ' הרואה בהלכה על הרוחות) אין לך קוזמיקון בהן אלא של אליהו שנא' והנה ה' עובר ורוח גדולה וכו' (ובויקרא רבה בריש זאת תהיה) פי' חזק (א"ב פי' בל"י דבר של העולם כולו):

קזמקרטור   [וועלט בעהערשטער] (בב"ר פ' נח) ורדף ד' מלכים קיזמקרטורין (בפסקא דכי תשא) ג' מלכים קוזמקרטורין שולטין מסוף העולם ועד סופו פי' בל"י קוזמו עולם קרטור תופש:

קוומריא   [קליינער שמוק] (ירושלמי נדרים פ"ד) אילין קוזמריא דאית עליכון אסיר מישאל לון פי' בל"י תכשיטין קטנים:

קהה   [רעטליך] שרקים ולבנים תרגומו קחהין וחיורין (א"ב בנוסחאות כתוב קוחין):

קט   [ערצירנען] (ב"מ סד) לא תגנוב ע"מ למקט פי' להכעיסו ולהקניטו ואחר כן יחזיר לו (א"ב ל' מקרא זה ארבעים שנה אקוט בדור תרגום נצו גם נעו אתקוטטו אף אתטלטלו):

קט   [גירקען] תרגום ירושלמי את הקשאים ואת האבטיחים ית קטיא וית מלפופניא ובלשון משנה אבטיח ומלפפון שני מינים שונים:

קט   [ארם] (בירושלמי סוף מסכת תענית) טור שמעון הוה מפיק שלש מאות גרבין דמרקוע לקטיא בכל ערובא דשבא פי' בעל הערוך בערך גרב לעניים והביא מאמר דמגילת איכה יעיב (פסקא בלע ה') והוא משונה קצת בנוסחאות:

קטב   [פעסטווינד] (פסחים קיא) תרי קטבי הוה חד מקמי טיהר' וחד בתר טיהר' וכו' פי' רוחות הן (א"ב ל' מקרא קטב מרירי ונקראים כן שהם קוטבים וחוטבים האדם לשון קטבך שאול):

קטב   [שפאלטין] לחטוב עצים ת"י למקטב קיסין:

קטב   [פרעססען] (שביעית פ"ח) אין עושין זיתים בבד ובקטב פי' משימין עץ גדול הכבד על הזיתים שבבית הבד ונקרא קטב ובראשו תלוי אבן גדול פ"א קפיפות שעוצרין בהן הזיתים:

קטבא   [שטייג ארונטער] (בילמדנו פ' צו) אהי קטבך שאול לשון אלניסטי קטבך קטבאה שאול פי' בל"י שהוא אלניסטי קטבא רד למטה:

קטבל   [פאלסטער] (שקלים פ"ג) תרם את הראשון וחופה בקטבליות בסנדל (כלים פכ"ו) עור סקורטיא ועור קטבליא (אהלות פ"ח) סקורטיא וקטבליא פורס קטבליא על גבי רישיה פירוש עור שמכסין בו בני אדם מלמעלה בל' יון שמו אנבולי ושהוא מוצע למטה קורין אותן קטבולי ובטיית שמו נטע ובלע"ז נטה ושוכבין עליו:

קטבליטון   [שולדיגקייט] (מדרש במדבר רבה פ' פקוד כל זכר) נמצא אותו שלחני חייב קטבליטון פי' בל"י תשלום ופרעון:

קטיגור   [אניוואלד אנקלאגע] (בפרק בן זומא) העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד (ראש השנה כו) אין קטיגור נעשה סניגור פירוש מלשון רכיל (סוף כתובות) דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים (א"ב פירוש בלשון יוני מליץ רע מלמד חובה ופירוש קטיגוריא רכילות וחובה):

קטדיק   [פעראורטהיילונג]. (בויקרא רבה זאת תהיה) בשר ודם גובה קטדיקי והקדוש ברוך הוא גובה קטדיקי פי' בלשון יוני עונש קטדיקי (בילמדנו ויצא בן אשה ישראלית ובאל תצר את מואב) ה' שמשכו להן ערלה כמפורש בערך מל ולכולם נתתי קטדיקי על מצרים נתתי קטדיקי ויקם מלך חדש שחידש עליהם שיעבוד וליהויקים נתתי קטדיקי והגלתי אותו לבבל ועל אדום נתתי קטדיקי כי אני חשפתי את עשו ולבני עמון נתתי קטדיקי לא יבא עמוני (בסוטה ובילמדנו) ואח"כ יצא קטדיקי על אותה מדינה:

קטדיקוס   [פאללציהער דאס אורט היילם] (במדבר רבה פ' איש איש כי תשטה אשתו) משל לארכיטקטון קטדיקוס על אותה מדינה פי' גובה עונש ומס:

קטה   [טורהאנג] (נגעים פי"א) חטה שיש בה פספסין (בילמדנו בריש בהעלותך) קיטאות של בוץ קיטיות של פופירן (בספר וידבר בפנים אחרים של וישלחו לענין ציצית) פרט לפרפורין ולקוטיות (בפסקא דשור או כשב ובויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת צדקתך) רבי יהושע בן לוי סלק לרומי חזא עמודיא דשישא מכסן בטפיטיא מן הצנה כדי שלא יקרשו ומן השרב כדי שלא יבקעו ס"א עמודין של שיש מכורכין בקיטיות בשרב שלא יפקעו ס"א מכורכין במחצלות פי' היינו וילון וי"מ קיטא ליצא:

קטו   [שטאב] (במגלת איכה גלתה יהודה) חד פרי בתר חבריה ובידיה חד קטו בעי מימחיניה בא חמא מזיקיא פרו בתריה ובידיה חד קטו דפרזלא פי' מטה של עץ ומטה של ברזל (א"ב בנוס' כתוב קטיתא):

קטיזמא   [דאס ערשאפפענע] (ב"ר פ"א) וענותך תרבני בשר ודם מזכיר שמו ואח"כ קטיזמא שלו פלן אגיסטלא פנן פרוטאטא ס"א ואח"כ מזכיר שבחו (א"ב פי' בל"י בנין ופעל):

קטל   [שניידען]. (שבת עג) האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים (יבמות קכא) ההוא גוי דאמר ליה לבר ישראל קטלי אספסתא ושדי ליה לחיותא בשבתא וכו' (סנהדרין לג) אטו אנן קטלי קני אגמא אנן כלומר חוטבי עצים אנו:

קטל   [שמוק קעטטע] (שבת נז) לא בקטלא ולא בנזמים (סוטה ו) היו עליה כלי זהב קטלאות נזמים וטבעות (כלים פי"א) כל תכשיטי האשה טמאין עיר של זהב וקטלאות ונזמים וטבעות שירי קטלא מלא צואר קטנה חח ונזם תרגום ירוש' קטלין וקדישין בתרגום יונתן ונקרב את קרבן ה' קטלין מן אדרעיהון (מעילה יח). קטלא בצוארה טבעת בידה פי' תכשיט שעושין בצואר האשה והוא רחב שחונקת עצמה ודוחקת בבשר צוארה ואין לה צער ונראת כבעלת בשר ובל' חכמים בא"י פתיכאתא ובלע"ז מורי"נא ויש מפרש מלשון הן יקטלני (א" פי' בל"ר שרשרת זהב):

קטליזה   [פערקויף פלאץ]. (עבודה זרה לט) הנמכר לפני חנווני בקטליז אסורין פי' שוק כמו אטליסא:

קטלפטא   [קליין, וועניג] (במגילת איכה העיר רבתי) אשכח חד חייט יתיב על פיילי אמר ליה את מזבן קטלפטא אמר ליה לא אלא כולי כחדא פירוש מעט (א"ב פירוש בלשון יוני בחלקים קטנים ומעט מעט ובנוסחאות כתוב לוקטא לוקטא):

קטלת   [העלונג, דעם היפט ביין] (אהלות פ' שלשה בקטלת פי' למעלה מן הירך (א"ב פי' קוטלא בלשון יוני אטמא של ירך אשר בו נתקע הבוקא וחבור אלו עצמות):

קטם   [אבברעכען] (שביעית פ"ב) וכורכין אותן וקוטמין אותן פירשנו בערך זבל (סוכה לב) נקטם ראשו אפילו שנים קטומין (ביצה לג) קוטמו ומריח בו טרף בפיה ת"י קטים בפומה פי' ענין שבירה:

קטם   [אש] (חולין נא) קטימא נהילא חיישינן פי' עפר מנופה פיח הכבשן תרגום ירושלמי קטם דאתון (בב"ר פ' צא) ויקבוץ את כל אכל עירב בהן עפר וקוטמיות דברים שמעמידין את הפירות ברודים אמוצים תרגום פצחין קטמין:

קטן   [יונגלינג] (סוטה כב) מאי קטן שלא כלו לו חדשיו זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ומקשינן והא רבה אורי פחות מכ' שנה ופרקי' שאני רבה דלית דכוותיה פירוש רבה מבני עלי הכהן היה וחיה מ' שנה ומפורש ביבמות בר"ה וישב ראש ישיבה כ"ב שנה נמצא שהורה מבן י"ח שנה ולמעלה ומשנינן בדורו לא היה כמותו. קטן היודע למי מברכין מזמנין עלין כבר פירשנו בערך פרח (סוכה מב. ערכין ב) קטן היודע לנענע חייב בלולב ויודע להתעטף חייב בציצית וכו' (גיטין סה) אמר רב ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתקדשת במיאון וכו' (יבמות צח) אי זו היא קטנה מבת י"א שנה ויום אחד עד בת י"ב שנה ויום א' קטנות נערות ובגרות כבר פירשנו בערך בגר (גיטין כט) אמר מר בר רב אשי הא דאבא קטינותא היא פירוש זו שאמר מדעת קטנה פ"א בימי קטניתו אמרה מקיטנא לאולמא פירשתי בערך אלם:

קטן   [לינזע] (בסוף מעשרות) רבי יוסי אומר אף הקוטנין פטורין מן המעשר פי' ממיני קטניות הוא ושמו בל' ישמעאל נגיר אלאדנב (א"ב המפרשים כתבו שהוא מין ממיני עדשים):

קטן   (בסוף מעשרות) רבי מאיר אומר אף הקולקס אלו שעוקציהן קטנים והלקטיהן מרובין רב יוסי אומר אף הקוטנין של מטה מהן והיינו קוטין היינו קיטנין ופירוש של מטה דאמר ר' יוסי היינו דעוקציהן יותר קטנים מעוקצי הקולקס ולכך נקראין סגיד אלאדנאב ולא נקרא הקולקס קוטנין שפירושו קטני זנב אע"פ שעוקציהם קטנים לפי שהקוטנין למטה מהן בזנב כלומר יותר קטני זנב מהקולקס ולכך נקראין קוטנין (ביצה יד) משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות פי' הן זרעונין ובלע"ז לגומ"י ובלשון ערבי קטריא:

קטן   [שוואנץ]. ואחוז בזנבו תרגום ירושלמי בקיטנא:

קטן   [קליינעם אקקער פעלד] (ב"ק נט) רב פפא ורב הונא בריה דרב שום דיקלא אגב קטינא דארעא (גיטין ל) ריש לקיש אמר אפילו הניח מלא מחט גובה מלא קרדום כמעשה דקטינא דאביי פי' קטינא דאביי (כתובות צא) ההוא גברא דהוו מסקו ביה מאה זוזי הוו ליה תרי קטיני וכו' אמר רב ששת בריה דרב אידי בקטיני פירוש שדות קטנות (בגמרא דסמך שום הדיינין) אלו ששה קטנין כולן קרובי ענין אחד הן:

קטן   [שלאף געמאך] (סוכה ג) בסוכה העשויה קיטונות קיטונות (יומא טו) ורמינהי (מדות לד) ארבע לשכות היה בבית המוקד פתוחות לטרקלין. (ב"ר פרשה כה) זה ספר לארכון טיקטונים שבנה המדינה חדרין ובובין ומערות ויבא החדרה תרגום ירושלמי ועל לקיטונה וכן ובחדר משכבך ומחדרים אימה (א"ב פי' בל"י חדר ובפרט אשר שוכבים בתוכו אבל טקטון בלשון יוני חרש עצים ואבנים וארכיטקטון ראש האומנים והחרשים):

קטנטין   [רויבער, מערדער] (מדרש תהלים מזמור בבא הזיפים) קטנטין שהיה רודף אחר חבירו פי' בל"י איש דמים ורוצח:

קטספון   [וירטס נאמע] (ב"ר פ' לח) ארך ואכד וכלנה הדס ונציבין וקטספון וכן בתרגום ירושלמי (יומא י) רסן זה קטספון:

קטע   [האנקען, פערשטוממלען] (שבת סה) הקטע יוצא בקב שלו וקצץ פתילים תרגום ירושלמי וקטע יתהון (ב"ר פ' מה) היה אברהם יושב ותמיה כל היום במה אברך אמר לו הקב"ה קטיע חד פטטיא מן כדו (ובפסקא דהחדש) פסק הדא מיליא מן לבך קטעין (בריש מעשרות) נוטל את הקטעין מן הצדדין ממה שבתוך התבן ואוכל כלומר נוטל את המשוברין מן הצדדין שבמירוח ואוכל בלא מעשר:

קטף   [הארץ דאס וואם רינד ארוס פין דעם בוים] הכופר והקטף עיין בערך כפר פי' בלע"ז בלסמ"ו והוא תרגום צרי והוא אפרסמון כמו שפירשנו במקומו (ע"ז לה) ע"כ לא פליג רבי יהושע עילויה אלא בקיטפא דגוזא אבל בקיטפא דפירא מודה ליה דתניא אמר רבי יהושע שמעתי שמעמידין אותה בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי (א"ב כל המיצים העבים הנוזלים מהעצים נקראו קטף בשם כללי אבל בשם פרטי העץ שממנו נוזל הצרי נקרא כן והצרי עצמו):

קטף   [אבברעכען] (פסחים יא) מתוך שלא התרת' לו אלא על ידי קיטוף זכור הוא פי' קודם העומר אין קוצרין החיטין במגל אלא מקטפין ביד (שם לו) וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין פי' האשה מקטפת מן העיסה ועורכת הלחם (ב"מ פט) יצא הלש והמקטף והאיפה (ע"ז עב) כי זבניתו חמרא לגוים קטיפו קטופי. אמר קטופה כבר פירשנו בערך אמן הקוטפים מלוח עלי שיח (שם ג):

קטף   [צוזאממען קלעבען] (נדה סה) נתר מקטף מיא אהל מסרך מיא פי' קטוף וסרוח כגון דבוק השער זה עם זה ואין המים באין ביניהן:

קטף   [טרויבען] (כתובות קיב) חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עיגלי פי' אשכולות:

קטף   [איין ווייך אין דין טיך] (במדרש ספר וידבר בפנים אחרים של וישלחו) קטיפות אינן חייבות בציצית פי' לשון ישמעאל קטיפה ולשון משנה סכום ובלע"ז לצול"ה והיא דקה ורכה:

קטפרס   [אבלויף] (אהלות פ"ג) נשפך באויר אם היה מקומו קטפרס הנצוק והקטפרס ומשקה טופח כבר פירשנו בערף טפח (גיטין עח) אמר רב יהודה היתה ידו עשויה קטפרס פי' כגון שהעמידה ידה משופעת ולא זקופה כמחיצה ולא פשוטה לקבל אלא עשויה כמין מדרון (מעילה יז) נשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס (א"ב פירוש בלשון יוני מקום משופע נטוי מלמעלה למטה כמין מדרון):

קטפרס   [שטארקע שלעק] (בפסק' ויהי בשלח) עשר קטפרס אתה לוקה אלו י' מכות. (בויקרא רבה זאת תהיה בסמוך פרשת ראשו) בשר ודם נותן קטפרס והקב"ה נותן קטפרס הה"ד ארבעי' יכנו לא יוסיף (א"ב פי' בל"י מכות גדולות ועצומות):

קטפרקטוס   [בעפאנצערט] (מדרש שיר השירים פסקא לססתי) יצא פרעה קטפרקטוס פי' בל"י ורומי מזוין בלבוש ברזל:

קטר   [קניפ] (פסחים עד) אית בהו קטרי פירוש מקום שצומחין ומגדלין אמירין ונצרין וכשחותכין אותן אותו החתך מפיק מיא והוה ליה כמבושל (יבמות סא) מינהו אין נתמנה לא אמר רב יוסף קטיר קא חזינא הכא כלומר קשר (בריש גמרא דראש השנה) בניסן נמי משכח שכיחי קיטרא פירוש שמתקשרין שמים בעבים וחשוב כמו ימות הגשמים ולא אגדי לשלשים יום (א"ב תרגום ותקשור על ידו וקטרת על ידיה):

קטר   [דינפט, רייכערן] (כריתות ד) מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקוטר ועולה (ביצה כג מ"ק י) אי קטורא בידא פי' לקטר את הבושם מבית יד של חלוק כשהוא מונח על הכלי פי' אחר מכניסין ומלקטין ומכווצין בית יד של חלוקיהן ונראה כווץ ומעשה אומן היא ואסור (מנחות קי) בכל מקום מוקטר מוגש לשמי בכל מקום סלקא דעתך אלא אלו תלמידי חכמים שעוסקין בתורה בכל מקום אני מעלה עליהם כאלו מקטירין ומגישין לשמי ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה (בב"ר פ' מ"ב) ושמה קטורה שקטרה מצות ומעשים טובים אמר רבי ברכיא אע"פ דכתיב ותלך ותתע במדבר תאמר שנחשד עליה בריה תלמוד לומר ושמה קטורה כזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה:

קטר   [אונבעדעקט] (מדות ל"ד) חצרות קטורות אלא שאינן מקורות (א"ב רבי דוד קמחי פי' קשורות ומפרשי המשנה מלשון קטורת ובעל הערוך פירש כאן מלשון ציורים וצירות) (בילמדנו בריש ואלה תולדות יצחק) הרי אני צר אותו בכל קטורי' של אביו שידעו הכל שהוא בנו של אברהם (בויקרא רבה בסוף אחרי מות) וצר כל קטורין של וולד בדמות הנואף (בילמדנו אל תצר) היתה מוציאה כל קטירין של פעור מתוך פונדתה ואומרת השתחוה לזה:

קטרב   [יאך. גאבעלשטאנגע] (כלים פי"ד) העול של מתכת והקטרב פירוש העול שבראשי השוורים פ"א שני עצים יש מצד זה של עול ומצד זה של עול והם נקובין ומכניסן בתוך אותו נקב שעץ ושמו קטרב וקטרין ליה שלא ישמטו הבקר בראש העול נקוב שני נקבין ושמן כנפים ומהן יצא הקטרב ונקראו כנפים מפני שהן ראשי קנה העול ולא העול לבד אלא אפילו קצה הבגד כדכתיב בכנף בגדו וי"מ הרצועה שקושרין בה צואר הבהמה ובלע"ז פליי"רא ועוד מפורש בערך כנף:

קטרג   [אנקלאגען] תרגום אם אמר איש כי יבלע אם ימלל בר נש ארוס יקטרג פירוש בל"י פעל המנגד:

קטרטון   [קאטאר קראנקהייט] (בויקרא רבה סמוך לפ' זאת תהיה) יום שנתנה בו רוח קטריטון נעשה רומאטיקין (א"ב קטריטון פי' בליו"ר שם פרטי לחולי הנזילה הנוטפת מן הראש אל הפה ורומטיקון שם כללי לחולי הנזילה הנוטפת מן הראש אל האברים ופי' רוח בלשון חכמים הוא חולי והגרסא משונה בנוסחה ומשגה הוא):

קטרטון   [אבפיהר מיטטעל] (ירושלמי דשביעית פ"ט קטרוטן שרי מורסינטון שרי פירוש בל"י רפואה עשויה לשלשל ולכן שרי אף שנעשה מפירות ועקריים):

קטרקטין   [איין צוג פאלטיהר] (ב"ר פ' ל) כיצד הוא עושה אלא כמין קטרקטין היה לו כו' (א"ב פי' בליו"ר אשנב או דלת פתוחה מלמעלה למטה במקום משופע):

קיט   [זאממער] (שבת קיט) בקיטא מותיב להו בשימשא (א"ב תרגום וקיץ וחורף וקיטא וסיתוא):

קיים   [אייד. בונדעס צייכן] תחת ירך אברהם תרגום ירושלמי תחות קיימיה דאברהם ואת בריתי תרגומו דין קיימי:

קיון   [געוועבע] קורי עכביש תרגומו ובקיון דעכובית' קוריהם לא יהיו לבגד תרגומו הא בקיון (א"ב בנוסחאות כתוב ובקוין דעוכבותא הא בקיון):

קיין   [אויס וואקס] (בכורות מד) תנא מאושכן זה הקיין הגרבתן זה בעל קיק קיין בבצים גרבתן בגיד פי' מי שבציו משוכים. כן כתוב בנוסח' (אבל בעל הערוך גרם בעל קיק בבצים עיין ערך קיק):

קייסטור   [אונטער זוכער] (במגילה איכה יעיב) ואיש אחד בתוכם לבוש בדים שלשה דברים היה אותו מלאך משמש ספקלטור וכ"ג וקייסטור ספקלטר המד"ת החרימם נתנ' לטבח כ"ג המד"א ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים קייסטור המד"א וקסת הסופר במתניו (א"ב פי' בל"ר חוקר ושופט של אנשים פושעים והוא נקרא ג"כ קסדור וקסטינר ע"ש ובנוס' כתוב קסנטור והוא טעות):

קייף   [נאמע] (פרה פ"ג) עליועניי בן הקייף (א"ב בנוס' כתוב בן הקוף):

קל   [לייכט. לייכטזינניג, גרינג] לא יקל אדם את ראשו (ברכות נד) פי' נטיית גרון כלומר לא יהלך בהרמת ראש בקומה זקופה אלא בכפיפת קומה ובהרכנת ראש (נדרים יח) שלא ינהגו קלות ראש (בפ' עקביא) הוי קל לראש (בריש דמאי) הקלין שבדמאי פי' שהקלו חכמים על פירות הללו הזכירים במשנה זו שהלוקח אותם מעם הארץ א"צ לעשר (מעילה יא) הדם קל בתחילתו וחמור בסופו בתחילה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו (ברכות כד) זה קל וחומר שאין עליו תשובה (חגיגה טו) בענין אחר (סנהדרין מז) אר"מ בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי (גמ') מאי משמע אביי כמ"ד קל לית כלומר שאין בו קלות בכאב ודחה רבא ואמר מי שאין בו קלות כובד יש בו כבד עלי ראשי מבעי ליה אלא רבא כמ"ד קליל לי עלמא ופי' תששה הרוח ונעשית מעוטה כלומר רוחו של אדם נכאב בזמן שנכאב אחד מן האברים (חולין צח ערכין כג) ת"ר ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא שאפילו מרגלית בקלים אין לך אלא מקומה ושעתה הכי כתב בתורת כהנים פי' אם הקדיש אדם מרגלית ורוצה לפדותה בזה המקום ונמכרת בזול ובמקום אחר נמכרת ביותר אין משלחין אותה לשם אלא מוכרין אותה בשוה במקומה בזול וכן אם ממתינין אותה מתייקרת אין ממתינין אותה אלא מוכרין אותה בשוויה כשעתה בזול. פ"א ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא מרגלית לקלים פי' אם העריך עצמו והוא אדם קל וערי ויש לו מרגלית ואינה שוה בידו ובמקומו אלא שקל מחשבין אותה בשקל ונידון בהשג יד ופטור ואין אומרים ישהה עד שתמכר ביוקר ולא יהא נידון בהשג יד ת"ל ביום ההוא:

קל   [קורץ, וועגיג] (ב"ק ו) האי תנא ירושלמאה הוא דתני לישנא קלילאה טוב מעט בצדקה תרגום טוב קליל בצדקתא יוקח נא מעט מים תרגום ירושלמי קליל מיא מעט צרי ומעט דבש ואכלה אותם כרגע:

קל   [פערברעננען] (פסחים כו ב"מ ל) נזדמנו לו אורחין לא ישטחנה לא ע"ג מטה ולא ע"ג מגוד בין לצורכה בין לצורכו שאני התם דקא קאלי לה אי משום גנבי אי משום עינא פי' כיון שרואין אותה האורחין באין בלילה וגונבין אותה נמצא כששוטחה כאלו שורפה באש. (סנהדרין צו) אשר קלם מלך בבל שרפם לא נאמר אלא קלם מלמד שעשאן כקליות (בכורות כט)הנוטל שכרו לדון וכו' עד לקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה שאינו תשוב אפר פרה אדומה (כתובות טו) ר' יוחנן בן ברוקה אמר אף חילוק קליות ראיה (שבת קנה) אין גובנין את הקלי פי' לוקחין שעורין שלא הביאו שליש ומייבשין אותן באש וטוחנין אותו ואותו קמח גובלין אותו ואוכלין אותו כשהוא חי. אבוב של קליות כבר פירשו בערך אבוב:

קל   [פערדערבען. צוגרינדריכטען] (שבת עח) אפילו תימא רבנן קלקולו זהו תיקונו אית ביה תרי פירושי חד דלענין שופריה דסיד קיימא ההיא ברייתא לאו לענין שרורותיה וקא סברי רבנן דסיד שעירב בו חול אע"פ שהוא מתחזק הלך יפיו ומותר בגולה והוא משום שרירותא קאמרי חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד. ופי' שני כיון דלא שרי למיסד ביה בגולה עד שיערה בו חול הוה ליה קלקולא דקא מקלקל הוא התיקון. והלכך משערינן חול גם כדי ליתן על מלא כף סיד דחשיב ליה כדי שיהא מותר לסוד בו (הוריות יב) בזמן ששניהן עומדין לקלקלה האיש קודם פי' האיש במשכב זכור והאשה בקובה (גיטין נז) מעשה בת' ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשין וכו' (מכות כג) נתקלקל בין ברעי בין במים (גמ') קלה בין בראשונה בין בשניה פי' נתקלקל ברעי בין בהכאה ראשונא בין בהכאה שניה (חולין ח) סכין של ע"א מותר לשחוט בה מקלקל הוא פי' שחיטה מפסדת הבהמה כי דמיה בחייה יותר מן השחוטה (דמאי פ"ג חולין ו) מפני שחשודה לחלוף המתקלקל (שבת קה) כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר מתניתא רבי יהודה ברייתא ר' שמעון ובהלכה של מעלה מזו אימור דשמעת ליה לר' יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה (כתובות ו)במקלקל הלכה כרבי יהודה או כרבי שמעון (פסחים עג) לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור פי' העושה חבורה בשבת מקלקל היא (א"ב תרגום ויסלף דברי צדיקים ויקלקל פתגמין תריצין):

קל   [שטיממע] (פסחים כו) קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה פי' קול דשירה מראה דהיכל ריח דקטרת פי' מראה שבוררת חיטים לאור בית השואבה כמפורש בסוכה ובירושלמי תני יכולה אשה לבור חוטים לאור המערכה ולא היו מועלת דאמר רבי סימון ריח מראה וקול אין בהן משום מעילה ששה קולות נשמעין מיריחו וכו' (כתובות עב) ר"ט אומר אף הקולנית (תוספ') איזו היא קולנית כל שהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין את קולה פי' שמואל מספרת עמו בעסקי תשמיש כדרכה שלא בלחש שהשכנין שומעין ואינה ביישנית ומתניתא פירשה שבשעת תשמיש יש לה נחרה ואינה יכולה לכלוא את נשמתה מהשמע ובשביל כך מקשינן הא מילתא מומא הוא לפי שלא ברצון האשה נשימתה נשמעת כדי שתמנה עם העוברת על דת אלא מום הוא ככל המומין ומסקינן מחוורא מתניתא כשמואל (יבמות ס) אמר רבי אליעזר איזהו סריס חמה וכו' עד כל שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאישה. (בויקרא רבה זאת תהיה בסוף פרשת רפאני) אילין צפריא קלנין אמר הקב"ה יבוא הקול ויכפר על הקול (בפס' ויהי בחצי הלילה) ואח"כ הביא עליהן קולנין צפרדעיא אמר רבי יוסי בר' חנינא קרקורן היה קשה עליהן יותר מהן:

קל   [האלץ] (בויקרא רבה בסמוך פ' רפאני) מתלא אמר מאן דאכיל בהדא קורא ילקי בהדי קילא (א"ב פי' בלשון יוני עצים ורמחי' ובעל הערוך גרס בערך קר רביעי ילקי בהדי קירא):

קל   [קריג] (עדיות פ"ז) העיד רבי יהושע ור' יקום איש הדר על קלל חטאת (פרה פ"ג) ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת (פ"י) קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור. (בריש טבול יום) וקולית של מים המחולחלת וכדה על שכמה תרגום וקולתה על כתפה וספות כלי יוצר תרגום קולין ומן דחסף. הספות והמזמרות דשלמה ודיהואש ואת הספים דירמיה תרגום וית קוליא (א"ב פי' קולול בלשון רומי כלי חרש מיוחד לדבר של קדושה ופי' קוליא בל"ר נבלים ובפרט של עור):

קל   [בעהעלטניס] (בב"ר פ' ל) ואל אמה תכלנה מלמעלה רי"א ש"ל קילין היו בה הקילא עשר אמות על עשר אמות וב' פלטיות של ד"ד קילא מכאן וקילא מכאן וב' אמות לצדדין פי' רוחב התיבה נ' אמות וד' קילין היו בה ברוחב והן מ' אמות ב' קולין שהיו באמצע אחורי הקולין היו מודבקין ולפניהן היו ב' פלטיות אחת מכאן ואחת מכאן כל אחת רחבה ד' אמות ומצד אחד של פלטיא קיל אחד וכן קיל אחד מצד פלטיא האחרת יעלו בין הקילין לפלטיות מ"ח אמות וב' אמות לצדדין עולין נ' אמות פירנסתה רוחב התיבה אורך התיבה ש' אמות תעלה שורה אחת של שלש מאות אמה ל' קילין שהרצועה של קיטינות באורך התיבה מראשה לסופה זו בצד זו ואין ביניהן הפרש כלום כבר פירשנו ד' קילין היו ברחבה וכל שורה היתה ל' קילין ד' פעמים ל' יעלו ק"ך קילין תחתיי' וק"ך קילין השניים יעלו ר"מ שלישים העליונים לא היו אלא שלש שורות שהיה מיצר ועולה ולא היה רוחב התיבה אלא מ' אמות וג' שורות עולין צ' ור"מ הנה ש"ל קילין לדברי רבי יהודה רבי מאיר אומר תת"ק קילין היו בה קיל שש אמות על שש אמות וג' פלטיות של ד"ד קיל מכאן וקיל מכאן וב' אמות לצדדין פי' רוחב התיבה נ' אמות ושש שורות של קילין היו שם וכל קיל ו' אמות עולין ל"ו אמות וג' פלטיות של ד"ד וב' אמות לצדדין עולין חמשים וכיצד נעשין אלו ו' קילין ברוחב התיבה ד' חדרים באמצע התיבה שני' לבד מדובקין מאחוריהן ושנים לבד מדובקין מאחוריהן וביניהן פלטיא של ד' אמות וחדר מכאן מצד הב' וביניהן פלטיא של ד' אמות וחדר מצד ב' האחרות וביניהן ד' אמות רוחב הפלטיא וב' אמות מצידי קילין היחידים פירנסתה רוחב התיבה ארך התיבה ש' אמות וכל קיל ו' אמה ו' פעמים נ' עולין ש' נמצאת השורה של קילין נ' קילין זה בצד זה מדובקים אין ביניהן הפרש והיו ו' שורות בתיבה כל אחת נ' עולים ש' וכן שניים וכן שלישים עולין תת"ק והקשינו אליבא דר' יהודה שהיה פותח שורה מן השלישים ניחא הא דכתב אל אמה תכלנה מלמעלה רבי נחמיה אומר כמין קמרוטין היתה מלמעלה משל מטה היאך ואל אמה תכלנה מלמעלה פירוש היאך היו י"ב חדש בתיבה המתורץ בבראשית רבה. תנן משפט. דור המבול י"ב חדש כיצד בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש וכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה והשאר מרחשון וכסליו שנשארו מהם מ"ב וכתיב ויגברו המים על הארץ מקצה חמשים ומאת יום הרי טבת ושבט אדר ניסן ואייר ואי אפשר להיות ה' חדשים שלמים זה בצד זה אלא מכ"ח בכסלו מיום השלמת מ' יום של גשמים היו ק"נ ימים ותנח התיבה בחדש השביעי בי"ז בחדש על הרי אררט זה סיון שהוא שביעי לירידת גשמים פירוש מי"ז במרחשון עד י"ז בסיון שבעה חדשים מכוונין ומראש חדש סיון התחילו המים לחסר דכתיב וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב פי' הולכים ושבים ולא חסרו ולא הותירו אלא עמדו בגבורתם ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום כלומר מהשלמת ק"נ יום שהוא סוף אייר התחילו לחסר מתחלת סיון ובסיון ותמוז חסרו המים אותן ט"ו אמה שהיו גבוהין על ההרים שנאמר והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה ראש חדש אב שהוא עשירי לירידת גשמים באלו ס' יום שמראש חדש סיון עד ראש חדש אב חסרו ט"ו אמות אמה לד' ימים טפח ומחצה לכל יום מכאן אתה למד שהתיבה היתה משוקעת במים י"א אמה מדכתיב ותנח התיבה בחדש השביעי בי"ז וכו' אותן ד' אמות שהיתה התיבה גבוהה על ההר פחתו בי"ז יום ונחה התיבה על ההר ועדיין היו המים על ההר י"א אמות גובה והתיבה משוקעת בתוכן ואלו י"א אמה פחתו מי"ז בסיון עד ראש חדש אב שהן מ"ד ימים דכתיב ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה והמתין עוד ג' שבועים בשילוח העורב ובשילוח היונה פעמים הרי ס' יום נשלמו אב ואלול ויגיע החשבון עד תשרי דכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש זה ראש חדש תשרי חרבו המים מעל הארץ נעשה כמטפח ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ נעשית כגריד לא היה צריך קרא למימר אלא בששה עשר יום לחדש השני יבשה הארץ ומה ת"ל בעשרים ושבעה לחדש השני יבשה הארץ אלו אחד עשר יום שימות החמה יתרין על ימות הלבנ'. (א"ב פי' בל"ר שם כללי לחדר קטון ובפרט המיוחד לשמור דבר מאכל או משתה):

קלא   [שטיין] (פסחים סב). שקל קלא פתק ביה. (ר"ה כה תענית ד) לפרצידא דתותי קלא מהרי. (בבא קמא צב) בירא דשתית מיניה לא תשרי ביה קלא (ע"ז יח) הנהו כלבי דאכלי אנשי שקל קלא שדא בהו פי' אבן:

קלא   [געפענגנים קעטטע] יהי שלחנם לפניהם לפח תרגום קומיהון לקלא (א"ב פי' קליא בל"י סהר קולר וסד אשר בו נאסר המחויב):

קלא   אילן [קארן בלרא פארבע] (מנחות מא) טלית שכול' תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בהן חוץ מקלא אילן (ב"ק צד) בקלא אילן דלא הדר (ב"מ ס"א) וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא פירוש אי"נדקו (א"ב פירוש בל"י מין צבע דומה לתכלת):

קלב   [טראג, שטאנגע, גלאקען] (שבת ס) בקולב הלך אחר רוב מסמרותיו פי' עץ הוא וקובעין בו אונקליות של ברזל ותולין בו הקצבים הבשר. פי' אחר ממיני תכשיט הוא להשמיע קול כדורך גת ימחזקו במסמרים ומשמיעין קול. הערביים עושין תכשיטין בצוארי גמלים חתיכות של כסף או של זהב וקובעין אותן במסמרים ומשמיעין קול. (בסוף ויקרא רבה) הב ידך עמנא בחדא מצותא למזבן לחדא יתמא הדא קולב ת"א למזבן הדא איסתביניתה להדא יתמתא (א"ב פי' בלשון יוני ורומי כתונת בלתי בתי זרועות וזה ענין למזבן לחדא יתמא הדא קולב (ובירושלמי פרק במה יוצאה דשבת) המחלצות פריזומטא המעטפות קוליבין):

קלב   [צוואנג] (ב"ר פ' לח) ונבלה שם שפתם אייתי לי קולב בעל הערוך גריס כולב ופי' צבת:

קלבא   [פיטער. פעט] (שבת קלג. אם לא הביא בגמ' מוצצין) רב אמר קירא וקלבא. עיין בערך אהלא פי' חמאה (א"ב בתרגום ירושלמי לבא הוא חמאה):

קלבאי   [פאסטיך] (ב"מ פד). תמן אמרי באתר דמרי תלא ליה זיינא קולבאי רעיא קולתי' תלא. (סנהדרין קג. ובריש ויקרא רבה בפרשת עוד ראיתי) מאי שער התוך ששם חותכין את ההלכה במתלא אמרי זיינה הנדי תלא מרא קילבאי קולתיה פי' הדיוט רועה קולתיה תלא (א"ב כתוב בנוס' של ב"מ כולבא רעיא (ובמדרש ויקרא רבה פ' נפש כי תחטא) כתוב הן די תלא מרא זייניה כולבא רעיא תלא קולתיה:

קלבון   [איבער וועקסעל לאהן] (ביצה לט חולין כו) (בכורות נו שקלים פ"א). האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון וכמה הוא קולבון מעה כסף דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי פי' האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה והן שכבר חלקו כדתנן (בכורות נו) חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה פי' חייבין בקולבון דכיון דחלקו נעשו כרחוקין ותנן השוקל על ידו על יד חברו חייב בקולבון ופטורין ממעשר בהמה דכיון דחלקו נעשו כלקוחות ותנן הלוקח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה שעדיין לא חלקו וירשו בהמה או קנו ועדיין לא חלקו חייבין במעשר בהמה דתנן קנו מתפושת הבית חייבין ואם לאו פטורין ופטורין מן הקולבון כי ממין אחד הביאו הסלע כי עדיין לא חלקו כך היתה חובת קולבון ואם היו אחין לא חלקו וקנו מתפושת הבית אם הביאו שניהם סלע פטורין מן הקולבון ואמרינן התם בבכורות בזה ובזה שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספין ואע"פ שחלקו בבהמה גלו דעתייהו דלמפלגי קיימו וליחייבו בקולבון קמ"ל (א"ב פי' בל' יוני ורומי שכר הנתן לשלחני לפרוט או לצרוף או להחליף מעות):

קלבן   [פערשטיממעלט]. (בכורות מה) הקישן והעיקלן והקלבן ת"ל או שבר רגל (א"ב פי' בל"י מחוסר או שבור אבר):

קליבגטירין   [רוהע שטאהל] (ירושלמי ברכות פ"ג) ר"ש בן אלעזר אומר שומט קלבינטרין שלה ודיו פי' קלינטרין בל"י מין כסא לפני המטה ובו יושב השוכב וראשו נטוי על המטה (ובירושלמי נדרים פ"ז) גרם בהדיא שומט קלנטירין שלה ודיו:

קלבס   [בעפעהל] (בריש מגילת איכה) מהו לא נפל עליה גורל אמר הקב"ה בשעה שהפלתי קלבסים על אומות העולם להגליתם לא גלו ואתם למה גליתם כי דמה בתוכה היה (א"ב פי' בלשון יוני ציוי כמו קלווסין):

קליבוסת   [היפט ביין] (שבת קנב) וינץ השקד זו קליבוסת פי' קליבוסת בין הפקקלות כמו תרבא דאקליבוסתא דגרסינן (חולין צג) אמר שמואל האי תרבא דאקליבוסתא אסור וזהו חלב שעל הכסלים:

קלבקר   [ליינטוך] (כלים פכ"ט) טלית אחת וקלבקרין אחד פי' שמיכה ס"א גלופקרין וכבר פירשנו בערך גלופקר:

קלגס   [געשרייא] (סוטה מב) אל תירא מפני הגפת תריסין ושיפעת הקלגסין כמו המון החיילות (א"ב פי' בל"י קול תרועה):

תוכן העניינים

ספר הערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה