אור ברסלב
ספר הערוך אות הסמ"ך

ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל

אות הסמ"ך

אות הנו"ן

אחל ערך הסמך

סא   [פעררוקען] (ע"ז כט) הסיאו לדבר אחר (ערובין פו) שכבר הסיאה מלבו פי' הסיעה כלומר העתיקה (א"ב בנוסחאות כתוב הסיע):

סא   [לאסט] (שבת צב) על כתיפו חייב שכן משא בני קהת (גמרא) המוציא משאוי למעלה מי' טפחים חייב שכן משא בני קהת:

סא   [טראגען, עססען] (ב"מ נג) מניין למעשר שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים שנ' כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה שנ' וישא משאת מאת פניו:

סא   [אין מאס] (מנחות עו) התודה היתה באה ח' סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות (עירובין פג) תנו רבנן סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות (א"ב לשון מקרא שלש סאים קמח):

סאה   [איין ארט פפלאנצע] (שביעית פ"ח עוקצין פ' ב' שבת קכח נדה נא) סיאה אזוב וקירני' (גמ') סיאה צתרי אזוב אברתא קורנית חשאי. פי' סיאה פוליאו וי"א סוסימברו. אזוב איסופו. קורנית אוריגנו וי"א סטורניא וכולן מיני אזוב הן:

סאב   [פעראונרייניגט] (חלה פ' ב) ונאכלת בידים מסואבות פי' בידים טמאות (א"ב תרגום כי טמא את דינה ארי סאיב ית דינה):

סאב   [אונניצבאר ווערען] (פסחים צו) ירעה עד שיסתאב (יבמות ק) ובכורי יהא רועה עד שיסתאב (תמורה ח) אמר ר' יוחנן ותני עלה בכורן ירעה עד שיסתאב וימכר ויאכל במומו לבעלים ש"מ עד שיסתאב עד שיפול בו מום הוא ועוד פירשו ואי בבעל מום ירעו עד שיסתאבו הא סואבין וקיימין ועוד מפורש (שם נב) אם קודם שכיפרו בעלים תראה עד שתסתאב ואי בעלת מום הא מסאבא וקיימא ועיקר בתורת כהנים בסופו דתניא ואם כל בהמה טמאה יכול בטמאה הכתוב מדבר כשהוא אומר למטה בפרשה אחרת ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפיסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר לא יקריבו ממנו קרבן לה' יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר:

סאמא   [איין שאץ] תרגום כסף עיין ערך סימא:

סאור   [זויער טייג] (חלה פ"ב) ה' רביעית קמח חייבין בחלה הן וסיאורן ומורסנן פי' השאור שנותן לתוך העיסה לחמץ:

סאור   [אבגעשמקהייט] ואל ישובו לכסלה תרגומו ולא יחזרון לסיאורא:

סאור   [זייערליך] (בריש מעשרות) התמרים משיטילו סאור פי' כשמתבשלין התמרים מתנפחין ונסדקין כמו השאור. פ"א שישליכו ליחלוח לבן כמו שאור כדרך הפגין. (ירוש') משיטילו שאור ר' חייא בר זירא אמר משיתמלא החרץ ר' יונה בעי מה אנן קיימין אם כשיתמלא החרץ נובלת היא אם משתפרוש גרעינה מתוך האוכל בשלה היא כל צורכה רבנן דקיסרין אמרי משישטחם ויהיו יפות לאכילה:

סואר   [באלקאן] של קורות עיין ערך סוור כי כן גרס בעל הערוך:

סב   [נעהמען] תרגום קא סב:

סבין   [קלייען] (כתובות קיב) סאה סלת סאה סובין (א"ב פסולת דק של קמח עיין ערך מורסן):

סב   [ראד] (כלים פי"א וי"ד) הסובב של גלגל פי' אופן הגלגל שמושכין העגלות מסבבין אותן מברזל כדי שלא יסדקו:

סב   [מאאס בלעטטער] (פסחים קטו) כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה נמי לא יצא (סוטה יח) בעי רבה השקה בסיב מהו פירוש נתן הסיב במים ובלע הסיב למים כמין ספוג ונותן הסיב בפיה ומוצצת למים. (סוכה לז) אמר רבת אפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא אמר רבא מנא אמינא דסיב ועיקרא דדיקלא מינא דלוליבא הוא. (בב"ר פ' מא) וינגע ה' את פרעה חריות לסיכוך סיבים לחבלים (בויקרא רבה אחרי מות) אפילו דברים שאתה רואה אותן כאילו הן מיותרין בעולם כגון סיבא למעבד חבלים (אהלות פרק יח) אוחז את המגל בסיב איכא דאמרי ציב פירוש צבתא בארמית לוף. וי"א כומתא כאותה ששנינו הנוגע בציב היוצא ממנו. וכתוב והוצב גולתא הועלתא ומתרגמינן ומלכתא יתבא ציבא. והביאו בניך בחוצן תרגומו וייתון בנך בציבין ויש אומרים קלף והוא קרטס בטיית וקרטא בלע"ז או עור כדתניא ככר תרומה כרוך בסיב בציבין או בנייר ונתון על גבי אבן מנוגעת. ויש אומרים קתא דמגלא כדכתיב ויבא גם הנצב אחר הלהב ויש מפרש כאותה ששנינו כורכה בסיב ובולעה והוא עלי ירקות (בריש עוקצין) שורש צנון גדול מצטרף והסיב שלו אינו מצטרף פירוש יש לצנון כמו חוטין בראשו שהוא נטוע בארץ ושמו סיב כדאמר בתוספתא בסיב ובשער טהור:

סב   [פייכט וויין הענדלער] (נדה כג). השותה יין חי עצמותיו שרופין פי' אותו שהייתי מכירו שהיה רגיל לשתות יין חי תדיר היו עצמותיו שרופין כלומר יבשים שחורין כעין שרופין מזוג במים יותר מדי סבואין מלוחלחין הרבה כמו סובא מזוג כראוי משוחים חלקים יפים (א"ב בנוסחא' כתוב יותר מדאי סכוין) (ע"ז ע): אמר להו רב להנהו סבואתה כי זבינתו חמרא. (שם מא). ההיא מסוביתא פי' חנוני מוכר יין:

סב   [זיטצען. אנלעהנען] במיסב רחב או במיסב קצר כבר פירשנו בערך יין (ברכות מב) היסבו אחד מברך לכולם פירוש היסבו ישבו סביבות הפת היו יושבין כגון שכל אחד ואחד יושב לעצמו: פ"א היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם לאכול כל אחד מברך לעצמו אבל הסבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולם:

סב   [גרייז] (סנהדרין יז) סבי דסורא רב הונא ורב חסדאי דפום בדיתא רב יהודה ורב עינא (בכורות ה). סבי דבי אתונא (א"ב תרגום ואדוני זקן וריבוני סיב):

סבהלום   [עדעלשטיין] (תרגום ספיר ויהלום שבזיז וסבהלום):

סיבטא   [נאגעל] (סנהד' קיב) דתלי בסיבטא פי' ביתד כמו סיכתא ואולי בנוסחאות של בעל הערוך היה כתוב סיכתא ולכן לא הביאו:

סבך   [פערפלעכטען, פערוויקלען] (פאה פ"ז). הוסבך בעלין פי' נקשר בעלין (חולין מח) אמר רבינא והוא דסביך בבישרא (שביעית פ"ג) לא יסבוך בעפר:

סבך   [טשייך] (חולין קלד) ועד סובך של רגל פי' עד רחש השופי בשר שקורין פולפ"א:

סבך   [פרדעכטען] (פרה פ"ג) מקל או מסבך מל' נאחז בסבך (א"ב גם זה שייך לערך קמא):

סבכא   [נעטץ, פערמיגע הויב] (שבת קיג) חוטי סבכה של פסיקיא פי' קושרת אשה מפתחי חלוק היינו הקרסים והלולאות שמדבקת הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן וסבכ' שבראשה חוטין יוצאין ממנה וקושרת אותם לאחוריה והכי משמע וחוטים של פסיקיא שהוא חוגרת שקושרות במתניה וחוטין יוצאין משני ראשיה שקושרת אותן. (שם סה) כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאה בו. (שם פט) בגד קטן כסבכה. (ב"ב קמו) בייבא וסבכתא כבר פי' בערך ייבא. (כלים פכ"ד) ג' סבכות הן של ילדה טמאה מדרס של זקנה טמאה טמא מת של יוצאות החוץ טהורה מכלום פי' בל' ישמעאל וקאיאת ובלע"ז קי"ולה ושל יוצאות החוץ היינו הסודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק (כלים פרק כח) סבכה שנקרע' אם אינה יכולה לקבל את רוב השער טהורה. פי' אם אינה מכסה רוב שיער האשה (ערובין עה) א"ר יהודה הסבך פי' גדיל סבכות. השביסים והשהרנים תרגום שביסיא וסיבכיא:

סבל   [געזעלנשאפטס אינטערהאלט] (פסחים פט) אפי' סיבולת דלצוותא בעלמא פי' בני חבורה ההולכים ממקום למקום ואוכלין יחד (א"ב פי' סנבילי בל' יוני חבורה ואנשים נותנים סך ידוע לעשות משתה או לדבר אחר עיין ערך סנבול):

סבלונות   [גשענק] (קידושין נ) אע"פ ששולת סבלונות (ב"ב קמו) השולח סבלונות לבית חמיו (גמרא) מהו שישלש בסבלונות פי' אם שלח סבלונות במאה מנה ואכל בבית חמיו בחצי דינר מי אמרינן אלו אכל בדינר זכי בבית חמיה בכל הסבלונות השתא דאכל בחצי דינר יזכו בחצי הסבלונות והוא הדין בשליש וברביע (א"ב פי' בל' יוני ורומי סינבול מין מתנה):

סבן   [ארט פיינעטע וועב] (גיטין נח) שיגר לו בן ננס לרבי סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה. סובני וחומס סובני כאמגוזא ופלגו אמגוזא. סלסלה ומלמלא כפיסתקא ופלגו פיסתקא מאי מלמלה דבר הנמלל ונמתח אמר הגאון הכין לישנא דגמרא (ערובין פז) בן ננס איקלע לקמיה דרבי ואמר דהאי לשון אחרת הוא ולאו לשון חכמים הוא ופי' סובני בגד דק מאד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בקליפת אגוז וחומס סובני בגד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בחצי קליפת אגוז ודומה כי סובני שם האגוז בלשון זה וחומס חצי בל' זה וכן סלסלה שמו של פיסתקא והוא בל' ערבי פיסתקא. וכן שיגר לו קליפת אגוז שיש בה בגד וחצי קליפ' אגוז שיש בה בגד ופיסתקא שיש בה בגד. ומלמלה הוא מל' מלתחה שאם נמלל יהא קטן ואם נמתח יהא גדול ור"ח פי' סובני הוא לשון יון כגון סבניתא שמתעטף בה כשיוצא מהמרחץ כל אדם לפי כבודו וז"ש סלסלה ומלמלה כי אמגוזא ופלגי אמגוזא כי פיסתקא ופלגו פיסתקא יתכן שיהו בגדים דקים נתונים בקליפת אגוז הבאים מהינדי שהן גדולים ורבי' גרשם פי' לישנא דגמרא שיגר לו בונייס בן בונייס לרבי סובני וחומס סלסלה ומלמלה פי' סדינין דקין הרבה לצורך מלבושין וקורין הכי לשמות אותן סדינים סבני וכל כך דק שמקופל הוא שיעור אגוז ומלבוש ששמו חומס היה דק ממנו שקיפולו אינו אלא כחצי אגוז סלסלה ומלמלה היו כמו כן תכשיטין דקין שקיפול סלסלה כשיעור פוסתקא גרעיני פרי שקורין גלדנש. ומלמלה מחזיק קיפולו חצי פיסתקא דבר הנמלל ונמתח שהיה מפשתן טוב ודק וכשטווה אותו נמתח החוט כמו מאליו (שבת קמו) סבניתא אמר רבי יוחנן צריך לקשור שני ראשיה למטה פי' סדין שמתעטפין בה צריך לקשר שני ראשיה למטה שמא תפול ואתי לאיתויי למטה מכתפים צריך להתעטף ולקשר דאי לא מיחזי כמשאוי ובלע"ז סנדנ"י (בפסיקתא ויהי בשלח פרעה) אפי' סבניתא לא הוה יכול. (ירושלמי בפ' במה אשה) המטפחות סבניי' רברבן (א"ב פי' בל' יוני ורומי מין בגד):

סביס   [לוטעס בלאט] (סנהדרין נט) מאי דודאים אמר רב יברוחי לוי אמר סיגלי רבי יונתן אמר סביס (א"ב בנוסחא כתיב סיבסוך):

סבסטי   (עיין ערך סיוסטי):

סבע   [זעטוגען]. (תרגום ישבעו לחם יסבעון לחמא):

סבקין   [וואקס לעכט] (שמות רבה פ' ואתה תצוה) מה הנר הזה כשהוא דולק אפי' אלף אלפים קרינן וסבקין מדליקים הימנו פי' בל' רומי אבוקה עשויה מחלב פי' קורין בלשון יוני ורומי אבוקה של שעוה:

סבר   [האפפנונג] (ערובין כא) שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים תלמוד לומר הדודאים נתנו רוח. (יומא עב) עצי שיטים עומדים שמא תאמר אבד סברם ובטל סכויים תלמוד לומר עומדים לעולם ולעולמי עולמים סבר שאנו סוברים שהקב"ה מחזירן לנו תלמוד לומר עומדים שוודאי יעמדו לעולם. ונתתי להם אחרית ותקוה סוף וסיבור ישכן בטח תרגום ישרי בסברא (א"ב ל' מקרא זה שברו על יי):

סבר   [ערהאלטען] ואת החולה אחזק תרגום ולמרעיא אסובר והוא כלכל המלך והוא סובר. ויכלכלם ואליהם לא בא ואת העורבים צויתי לכלכלך שם הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך תרגום הא שמיא ושמי שמיא לא יסוברונך כולם קרובי ענין אחד הן:

סבר   [ברעננען] ובערו והשיקו בנשק תרגום שגרין ומסתוברין:

סבר   [אדער לאססען] (פסחים קיא) האי מאן דמסובר ולא משא ידיה פי' המקיז דם ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים (ע"ז כט) חלא לסיבורי פי' חומץ יפה להקזת דם ומינוני לתעניתא ומי דגים קטנים מלוחים ליושב בתענית אם טובל בהם פתו יפה לו (יבמות עב) האי יומא דעיבא ויומא דשות' לא מהלינן ביה ולא מסוברינן ביה והאידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה' (נדרים נד מעילה כ) סבר ואכל ציפרי פרח ליביה כצפרא (א"ב מלות אלו בנוסח' כתובות באות כ"ף ולא באות בי"ת):

סבר   [פער שטאפען] (שבת קיא כתובות ו' בכורות כה) והאמר רב שימי ברבי חייא משמיה דרב האי מסוברייא דנזייתא אסור להדוקיה ביומא טבא פי' הגאון בשבת נזייתא כד של יין או של שכר ומסובריא הוא הנקב שעשוי להוציא בו יין בזמן שהיין יוצא משם אם בא לסתמו ולהדקו ואמר למנוע שפיכות יין אני מחכווין ובא לסתום הפתח קאמר רב דבהא מודה ר' שמעון וכן פי' ר"ח בסוף הפ' ולמעלה מזה הפ' (כתובות ו) פי' מגופת החבית העשויה ממטלת או ממוך וכיוצא בו אמר רב אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה והכא אע"פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא למיגף פי החבית בלבד כיון שסחט אסור דלא כרבי שמעון לדברי שניהן האי נקב למעלה מן הכד הוא ועל כן אסרו חכמים להדוקיה אלא לשומו רפה למאן דאסר משום סתימת הפתח כגון שמהדקו נראה כמחבר למאן דאסר משום סחיטה ניחא ליה שיזוב היין בתוך הכד הלכך אסור אבל בנקב מן הצד כמו שיש לחביות שלנו לא אסרו להדוקי ביומא טבא ליאבד היין ואפילו אם יסחוט כיון שילך לאיבוד לא ניחא ובערך פסיק מפורש לענין דבר שאין מתכוין בגמ' דעביד בארעא דלאו דידיה דכיון דלא מטי ליה הנאה שרו:

סבר   [מיינען גלויבען] בדניאל ויסבר להשניה זמנין ובגמ' מר סבר פי' חשב:

סבר   [אנזעהן] אפי תרגום את פני לבן ית סבר אפי' דלבן (אבות פ"א). והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות:

סג   [צוים] (ערלה פ"א) הנוטע לסייג ולקורות פי' לסייג לעשות גדר סביב כרמו ולקורות מגדל אותה נטיעה לעשות ממנה קורות (אבות פ"ג) מסורת סייג לתורה נדרים וכו' פי' הן סימנין שעשו חכמים לסדר התורה בפיהם מעשרות סייג לעושר כדגרסינן עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר נדרים סייג לפרישות התורה אמרה קרבן לה' וחכמים תיקנו כינוי נדרים קונם קונח קונס כדי שיהא פורש שלא לזכור ה' וי"א מעשרות סייג לתורה התורה אמרה מעשר דגנך תירושך ויצהרך וחכמים עשו סייג לתורה ליתן מעשר מן הירק. (בויקרא רבה בריש פ' ויתרון ארץ באחרי מות) סיגא למסג גנין במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ת"י סייגי כרמא סייג מן הכא וסייג מן הכא (א"ב ל' מקרא זה סוגה בשושנים):

סג   [שמוץ שטויב] (בריש עוקצין) רבי אליעזר אומר אף הסיג של רצפית פי' העפר שעל שרשי הירק מצטרף שהוא שומר כדתניא עלה בתוספת' רבי אליעזר אומר הסיג של אשכול ושל רצפית מצטרף מפני שמשמר את האוכל:

סג   [קופע] (דמאי פ"ה) אפי' מאותו הסוג (כלים פי"ו) הסיגים הגדולים פי' כלים שמכניסין בהן התבואה והן קופות גדולות שקורין סאין ואמר בבבא קמא סוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ:

סג   [גאנג ארט] (שבת סו). לתרוצי סוגיא עבידא (תענית כה). מחיות ולא סגייה (שם י) סגיין מוהי (כתובות סב). לא מצי ההוא עכו"ם לסגויי בהדי ישראל (סנהדרין ס). סוגיא דשמעתא כחד מינייהו. פי' הליכת שמעתא כחד מינייהו כלומר מקשי ומפרקי אליבא דחד מינייהו ואזל הוא ופסק דינא כאידך דלא סוגיא דשמעתא כוותיה היינו טעה בשיקול הדעת ומה שעשה עשוי וישלם מביתו כולו שב במרצתם תרגומו כולהון מסגן ברעות נפשיהון:

סג   [מעגליך] (כתובות נה). איבעיא להו ניזונת תנן כאנשי גליל דלא סגיא דלא יהבי לה (סוף סוכה) כיון דהני לא סגי דלא מאחרי והני לא סגי דלא קדמי פי' לא סגי אי אפשר (א"ב בנוסחאות כתוב כיון דהני מקדמי והני מאחרי):

סג   (בכורות י). תני רב יוסף שלא יביא סיג לעזרה פי' כסף סיגים מעורב בשאר מתכות (בויקרא רבה זאת תהיה) ביום נטעך תשגשני ביום שנטעתי אתכם לי לאומה נעשיתם פסולת תסגסגי סגיסתון אפיא כד"א הגו סיגים מכסף כסף סגים מצופה על חרש תסגסגי שגישתון בי ויפתוהו בפיהם (א"ב הנוסחא קצת משונה):

סג   [מעהרען] תרגום פרו ורבו פושו וסגו:

סגה   [נאהמען איינעם פאגעל] (חולין סג). שמנה ספיקות הן חובה סוגא:

סגייגי   [ווערבענע בלעטער] דערבתא ניסביב וניכול. (עירובין כט). פי' עלין של עץ ערבה:

סגל   [איין בלומע] (שבת נ). תולתא סיגלי. (ברכות מג) סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים (סנהדרין צט) מאי דודאים לוי אמר סיגלי (א"ב פי' בל' יוני ורומי מין פרח ולו ריח טוב ולפי דעת רבים הוא הנקרא נרקס):

סגל   [שאץ] (ב"ב נב). קיבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא:

סגל   [וויינטרויבען] ויבואו עד נחל אשכל תרגום ירושלמי ואתו עד נחל סגולה הבשילו אשכלותיה ענבים בשלו סגולייא:

סגלגל   [רונד] (שבת לא). מפני מה ראשן של בבליים סגלגל (נדרים סו). סגלגל הוא הדלת האחת גלילין תרגומו דדשא חדא סגלגלין. עגול סביב תרגום סגלגל סחור סחור ככף רגל עגל תרגום כפרסת רגלין סגלגלין:

סגלרון   וסגלריין פירשנו בערך בקיון:

סגמטין   [דעקע] (בריש מדבר רבה) והרבצתי אתכם בסיגמטין (ובמדרש ילמדנו) יש מסחא זאת ונוסחא אחרת בסבסטין פי' סיגמטין בלשון יוני מיני מצעות ופי' סבסטין בלשון יוני שלטונים ופי' מלה ויסב מלמד שהרביצם כדרך שהמלכים מסובין על מטותיהם:

סגמוס   [טאפעל] (בילמדנו בריש וידבר) כותב על גבי אסגמוס כמה מיסא יש:

סגן   [פאהרשטעהר] (סנהדרין קו) במעשה בלעם מסגני ושליטי אייזן לגברי נגרי פי' זונה שהיתה לסגנים ולבסוף לנגרים כך בלעם בתחילה נביא ולבסוף קוסם נגרים חרשים. ויש אומרים נגדים מושכי הספינה (יומא מח) סגן ומשיח שעבד (שם לז) סגן מימינו וראש בית אב משמאלו. (ירושלמי) חמשה דברים היה סגן משמש אחד הסגן מימינו שני הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך ג' בתמיד אחז הסגן בימינו והעלהו ארבעה הניף הסגן בסודרים חמשה לא היה מתמנה בכהונה גדולה עד שהוא נעשה סגן ואת כהני המשנה דיאשיהו תרגומו סגן כהניא (א"ב ל' מקרא זה ויד השרים והסגנין היתה במעל):

סגנס   [צייכען, פאהנע, זיגעל]. (בב"ר בסוף פ' ו). ספר משנה תורה היה סיגנוס של יהושע פי' דגל סגנס (בילמדנו שתי חצוצרות) לגיון שמרד במלך מה עשו הסניגורים נטלו סגנים וברחו כך משה ראה שכפרו ישראל ועשו העגל נטל אהלו וברח ומשה יקח את האהל. פי' בל' רומי נס ודגל:

סיגנון   [צייכען]. (סנהד' פט) אין סיגנון אחד עולה לכמה נביאים כלומר דבר אחד לכולן וכולן מתנבאין בסיגנון אחד כדכתיב עלה ויתן ה' ביד המלך שמע מיניה אינה כהוגן זה פי' שאין שני נביאים עולין בסיגנון אחד. סגניות (בילמדנו ותן שמה מלא העומר מן) ויהם הממם עירבבם נטל סיגניות שלהן ולא היו יודעין מה היו עושין מסתבר ענין חכמה ודעת כמו סגנון שאמרנו (א"ב פי' בל' רומי סימן רושם ואופן וגם פירשנו נס ודגל):

סגניות   [קארב] של עלין טהורות. (כלים פי"ו) פי' עושין כמין קלת קטן מן עלין ומכניסין בה פירות ואינן אלא כלי עראי וסגנית עיקרו נס סוגה בשושנים:

סגוס   [גראבער מאנטעל]. (שם פ' כט). ממי הסגוס (אהלות פי"א. שם פט"ו). סגוס עבה וכופת עבה בכל הבגדים (נגעים פי"א). סגוס שנראה בו נגע פי' סגוס בל' ישמעאל ברניס ובל' לע"ז כפה ושל צמר היא וכולה ציצית כמו עור בהמה כמפורש באותו דנגעים רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין ומוכין בל' ישמעאל איתקא וי"א סגוס הכסות שעל גבי המטה ובלע"ז קיצ"ו (א"ב פי' בל' יוני ורומי אדרת שער):

סגע   [פיעל] מהמון רשעים רבים תרגומו סגעא הון יוסיף ריעים רבים תרגומו מזלא מוסיף חברים סגיעי רבים יחלו פני נדיב תרגומו סגיעי דמשמשין קדם רבה זה ע' במקום א' (א"ב אולי מדלא גרסינן שתרגום הון מדל):

סגף   [פייניגען] (ב"ר פס"א) אין היחיד רשאי לסגף עצמו אין איצטרכיא עמו מסתגף כבר פירש' בערך א' (א"ב תרגום לענות נפשו לסגפא נפשיה):

סגר   [פער שליסען אויס זאטץ] מצורע מוסגר מן והסגירו הכהן (א"ב תרגום נגע צרעת מכחש סגירו):

סגר   [איין ארט צוים] (שבת נא) חיה יוצאה בסוגר פי' אפסר:

סגרון   [זיך פערבינדען מיט איין שוואסר] (מדבר רבה פ' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת) כל מי שכותב את עצמו סגרון למלך פי' בל' רומי סקרון איש מלחמה הנשבע לעשות כפי יכלתו צווי השררה וכל אנשי צבאות רומי היו נשבעים שבוע' זאת:

סד   [געהיימניס] סוד העיבור מפני מה נקרא סוד העיבור מפני שב"ד לא היו מגלין אותו אלא למזומנין לעיין בדבר זה:

סד   [זאלבע]. (שבת עח). סיד כדי לסוד קטנה שבבנות פי' סיד עושין אותו מן שמרים תולין בתוך החבית העופרת ומתלבן ובלע"ז יירוסא ופסולת הסיד מערבים בו מלח ומניחין אותו באור בלא מים ימים רבים ונעשה אדום ונקרא מיניאו:

סד   [פלאסטער] (שם קכד) רב מרי הוה ליה הנהו בי סדוותא בשמשא (כתובות סא) אביי מנחא ליה אפומא דכובא רבא אבי סדיא (ברכות נו) פטר חמור דקאי אאיסדן כבר פי' בערך אסד:

סדה   [פרוס] (ברכות נח) היה יושב בספינה או בסדה פי' משיבין עצים שתי וערב על המים עד שיעשו מגדל ויעלו עליו בעלי המלחמה וי"א כשיש להם עצים גדולים ולא יחזיקום הספינות יאסרו אותם חבילות גדולות וישימו נס עליהם ויוליכום ברוח עד המחוז כמו דובר ורפסד (ירושלמי) היא

אסדה   היא אסכדיא היא רפסודות ונביאם לך רפסודו' עד ים יפו ויש מהן בערך אסד:

סדום   [שטאדטס נאמע] (ב"ב יב) תרתי ארעתא אחדי ניגרא אמר רב יוסף כגון זה כופין על מדת סדום והלכתא כרב יוסף בסדום ענין ומחצה עי' סדום הא דאמרן. ענין (שם קלז) עד מתי חוזר רבא אמר כל זמן שיושבין רב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין. מחצה (שם קמג) ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר ר' יוסף קנתה מחצה:

סדן   [שטאמם ווארצל] (בריש כלאים) אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה (ערכין יד). דתנן (ב"ב עא) ר"ש אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב כ) בתולת שקמה שלשה טפחים וסדן השקמה שני טפחים פי' שרש שקמה (ב"ק יב) התם סדנא דארעא חד הוא הכא מפסקי (קדושין כז) התם גופין מוחלקין הכא סדנא דארעא חד הוא פי' גוף הקרקע כגון סדן השקמה (פסחים כח) נגרא בסדניה יתיב מדוויל ידיה משתלים פירוש אומן שחוקק העץ שהוא סדן לעשות כבלים ברגל לסוף משימין אותו ברגליו ויש ששונין סדאה מל' יושב בספינה או באסדא ומפרש שניהן כמין כבלים שנותנין ברגלי הכלואים בבית הכלא:

סדן   [אמבאם] (ב"ר פ' כ"ט ויאמר ה' אמחה את האדם ובויקרא רבה זאת תהיה פרשת וזכור את בוראך) נתנו על הסדן והכהו בפטיש נחלק הסדן (שבת קב) אף המכה בקורנס על הסדן פי' חתיכת ברזל גדולה שמרדדין עליה ברזל וכל כלי מתכו' ובלע"ז אנקודנ"י (א"ב פי' בל' יוני עץ עב וחזק תקוע בארץ):

סדן   [ראד] (סוטה יא) אמר להן מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע עושה מלאכה על האבנים תרגום על סדנא (חולין טז) לא קשיא הא בסדנא דמיא הא בסדנא דפחרא כבר פי' בערך מיכני. (פסחים צד). ודלמא כסדנא דריחים אי נמי כצינורא דדשא פי' כמו הסדן הזה אע"פ שסובב הגלגל קבוע בו עולה ויורד ב' קצוות הסדן במקומן נראים לעולם אין הדרומי נראה בצפון ולא הצפוני בדרום א"נ בצינורא דדשא והדבר אחד זה פי' ר"ת ז"ל. ס"א בבוצינא דריחים וכבר פי' במקומו מפי רבי גרשם ז"ל:

סדן   [ברייאהויז, מיהלע] (שם קיג) תמרי בהילוזך לבי סדנא רהיט פי' בכליך תמרים רוץ ושים אותם בכלי שעושין בו שכר כלומר עשה מהן שכר מאי סדנא סודנא וגמילות חסדים פי' סוד נאם כלומר ריוח יפה ויכול לעשות חסד וליתן לעניים לשתות. ס"א סועדנא כלומר עוזר יעשה לבעליו להתעשר:

סדן   [ביערברייער, ווייזר] (ברכות מד) אמר ליה אביי לרב פפא סודני אנן תברינן ליה בחמרא ובבשרא. (מנחות עא) א"ל סודני בשדה כתיב (נדה יב). א"ל סודני לא מיגניא באפיה פי' ירא שמים כדכתיב סוד ה' ליריאיו:

סדן   [פיינע אינדישע ליינוואנד]. (מנחות מא) א"ל קטינא סדינא בקייטא סרבלא בסתוא ציצית מה תהא עליה תשובת הגאונים ושפירשתם מצאנו בתשוב' דעבדי תקנתא לאחותי חוטי דכיתנא במאני דעמרא חס ושלום לא התירו לעולם כך ולא תעשו כך והא דרבא דאמר צמר ופשתים פוטרין במינן ושלא במינן ליתא מן קושייתא דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי בסדינא ואי סלקא דעתך אפשר למירמי חוטי דכיתנא רב קטינא מאי טעמא לא רמא חוטי דכיתנא ומלאכא אמאי לא א"ל רמי הלכך לא אפשר (נדה סא) הביאו לו סדינין שראן במים ופרשן עליהן מקום טומאה ניגב מקום טהרה לא בדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות:

סדק   [שפאנטן]. (פסחים מה) ויקרעה לשנים עשר קרעים תרגום וסדקה לתרין עשר סידקין: (ערובין נג) אנן כמלא מחט סידקית פי' מחט דקה דמאחין בה הנקבין שבבגד והסדקין:

סדקי   [גטטריידע. מארק] (בריש מדרש רות והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה פירוש סידקי בל' יון אוצר של תבואה):

סדר   [שלייער] בילמדנו בפ' אם בחקתי כיון שיעלו הסידורין ויעטפו אותן הן נעשין שוין הן נדין ואומר לו שירה יתרועעו אף ישירו:

סדר   [שווייסטוך] (שבת מט) חזייה דפריס דיסתודרי (שם עז). סידרא סוד ה' ליריאיו פי' יראי ה' יוצאין בו כדגרסינן (פסחים קי) סודריה דמר כדרבנן ויתן על פניו מסוה תרגום ירושלמי סודר (א"ב פי' בל' רומי מטפחת מיוחדת להעביר הזיעה גם למין מסוה וצעיף אומרים כן):

סדר   [ארדענען איינריכטען]. סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא (כתובות קו) פי' משניות חיצונות הן ורבה הוי ג' בבי ול' פירקין וזוטא יב פירקי ודאמרי בגמ' תני דבי אליהו כלהון בגווייהו. (פסחים קה) סדרנא אנא פי' מסדר הלכות (סוטה יד) מפורש סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה וכו' (ב"מ קיד) כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב פי' מעריכין נכסי הלוה ואם הוא עני אע"פ שאינו נשלם החוב כולו אין נוטלין כל מה שיש לו אלא משיירין לו לפי כבודו כגון מפץ לעני ומצע לעשיר כך מסדרין בערכין כשאמר ערכי עלי ואינו עשיר שיתן כמה שכתוב בתורה עומד לפני הכהן ומעריכו כדכתיב ואם מך הוא מערכך וגו' ע"פ אשר תשיג יד הנודר ואם מסרב ליתן מה שמעריכו הולך שליח ב"ד וממשכן אותו דתנן בערכין חייבי ערכין ממשכנין אותן וכשהוא ממשכנו אינו נוטל כל מה שיש לו דתנן אע"פ שאמרו ממשכנין אותו נותנין לו מזון ל' יום וכסות י"ב חדש ומיטה מוצעת וסנדליו ותפילין לו אבל לא לאשתו ולבניו עיקר סידור בערכין כתיב דכתיב ואם מך הוא מערכך מפרש בגמרא החייהו מערכך ויש ששונין מסרדין פי' משיירין כגון ובשרידים אשר ה' קורא (נדרים סה) ש"מ אין מסדרין בבעל חוב:

סהר   [צוים]. (שביעית פ"ג) המדייר את שדהו עושה סהר (ערובין יח) דיר או סהר או חצר פי' כמו סהר לשון היקף והוא חצר שאין לה. תקרה:

סהר   [מאנד]. (מגלה יג)הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר ע"ש איסתהר כלומר יפה כלבנה ירח תרגומו סיהרא (א"ב עיין ערך אסתיר):

סהרון   [שטוק אין פארם איינם מאנדעס] בירושלמי דשבת פ' במה אשה השביסים והשהרונים מיינקיה כמד"א ואת השהרונים אשר בצוארי גמליהם והם מניכא דדהבא (א"ב בנסחאות כתוב עונקייה מל' וענקים לגרגרותיך):

סווח   [שוויממער] (יומא עז) קורין לשייטא סוותי (א"ב בנוסחא כתוב סייחא):

סוון   [קאטה] כטיט חוצות תרגום כסוון שוקין לשומו מרמס כחומר חוצות דמיכה ודזכריה (א"ב עיין ערך סן):

סווסטי   [ארטעם נאמע] (ערכין יד) בפרדסות סווסטי פי' מקום ידוע הוא בארץ ישראל שהוא יפה ביותר (א"ב הורדוס המלך בנה עיר שומרון החרבה ויקרא לה סווסטי או סבסטי לכבוד קיסר אבגוסטוס אשר היונים קוראים לו סווסטוס וטעם מלה זו איש נכבד ראוי שישתחוו אחרים לו):

סוור   [צוזאממען שטעללען] (אהלות פ"ג סוכה כז) וכן נדבך של אבנים וכן סוור של קורות (ביצה לא) אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות פי' מוכרי העצים והקורות מתקנין אותן א' על א' סדורים שלא יתעקמו. ס"א צבר של קורות פי' קורות צבורות זו על זו. (א"ב בנוסחא כתוב סואר):

סוורק   [האנדשוחא] (כלים פכ"ט) שני סוורקים חלוק אחד פי' עדילרין (שבת קב) שני סוואריקון ס"א ספרוקין ופירשנו במקומו:

סוי   [זעהן]. (כתובות סב) סוי לבה ופרח רוחה פי' רש"י ראה לבה ולי נראה מענין מסוה כלומר שנכסה ונדחק לבה:

סח   [רעדן] (אבות דר"נ פכ"א) שיחת הילדים גמ' שיחת הילדים כיצד מלמד שלא יתכוין אדם להיות יושב ושונה בתוך ביתו שמשיח עם בניו ועם בני ביתו ונמצא בטל מן התורה וכתיב לא ימוש ספר התורה וגו' וישיבת כניסיות של עמי הארץ שלא יתכוון לישב עם יושבי קרנות בשוק שכ"ז שיושב עמהן נמצא בטל מן התורה שנא' אשרי האיש אשר לא הלך וגו'. שיחת דקלים פי' בתשובות יום שאין בו נשיבת רוח במקום שבנ"א בקיאים פורסין סדן בין הדקלים ואין מתנענע ועומדים בין ב' דקלים הקרובים זה לזה ורואין איך ינועו חריותיהם זה אצל זה יש בו סימנין שמכירין בהן הבקיאין כמה דברים ואמרו ממר אברהם גאון שהיה בשנת אלף ק"מ לשטרות שהיה מכיר בשיחת דקלים (ברכות נא) אין מסיחין על כוס של ברכה פי' כי שקיל ליה לאלתר מברך ברכת המזון (סוכה כא. ע"ז יט) מניין שאפ' שיחת חכמים צריכה תלמוד ת"ל ועלהו לא יבול פי' עלי האילן נקראים שיחים דכתיב תחת אחד השיחים כמו שנקראו ד"ת שיחים דכתיב והקיצות היא תשיחך:

סח   [אומפלוטה] ולחומם כגללים תרגום ונבלתהון כסיחתא (א"ב פי' בל' יוני צואה):

סח   במגילת איכה סלה כל אבירי א"ר אבא בר כהנא בבורגיא צווחין לסחותא סולתא (א"ב בנסחאות כתוב בבר גמזא צווחין לטאתא סרקי וכל הנוסחא מלאה טעיות):

סח   [וואשען] (תרגום כי אם רחץ בשרו במים אלהן אסחי בשריה במיא):

סח   [אומפערהאנטי, אויס רייסען] (סנהד' צז) שלשה באים בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב כל' מקרא זה בית גאים יסח ה' ענין עקירה:

סחט   [אויספרעסן] (מעשרות פ"ז) הסוחט זיתים (א"ב ל' מקרא הוא ואשחט אותם אל כוס פרעה):

סחם   [קנארפעל] (פסחים פד) ראשי כנפים והסחוסין (בכורות לז) שוחטין את הבכור נפגמה אזנו הן הסחוס פי' אותו של מעלה מן האזן או בדל אזן תרגום או הסחוסים דאודן (א"ב פי' חלק החי קשה וארציי אך לא כעצם ויש סחוסים בחי קטן אשר יתקשו לעצם כשיתגדל כידוע לרופאים ופי' ראשי כנפים הם סופי הבשרים נקבצים מבשר וגידים לעשות התנועה וגם הקשרים אשר הם סביב הפרקים ובנוסחאו' דידן כתוב תסחוס):

סחן   [בוים] (ב"ב עח) מקרית סיחון מקרית הצדיקים שנקראו שיחים פי' סיחון מל' סיחין והוא אילן כדכתיב תחת אחד השיחים וכתיב וכל שיח השדה ונמשלו הצדיקים באילנות שנא' צדיק כתמר יפרח וגו' וכתיב והוא עומד בין ההדסים א"ר יוחנן אין הדסים אלא צדיקים כדכתיב ויהי אומן את הדסה וכתיב אחזה בסנסיניו ואמור רבנן אני אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסיניו ולא עלתה בידי אלא סנסן א' ומנו דניאל חנניה מישאל ועזריה ועל זה המדרש אמר מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו סיחין:

סחף   [איבער שטירצען] (שבת סו) סחופי כסא אטיבורא בשבתא שפיר דמי פי' מי שבלט טיבורו חוץ ממעיו או ניקב מניחין כוס קטן על טיבורו כדי שלא יבלוט ויתבקע ומניחין אותו עד שיתרפא. פ"א כופין פי הכוס על טיבורו למי שחש במעיו (שם קי) ליסחוף דיקולא ארישיה וליהדקיה פי' ישלשל דיקולא בראשו למטה בגופו עד שיעלה הנחש על הדיקולא (שם קכא) הוה שרי חיספא קמי ריש גלותא איתו מנא סיחפו עילויה (פסחים מ) חצבא דאבשונא סיחפא שרי פי' אם מטה הקדירה לצידה מותר (ביצה כג) סחופי כסא אשיראי פי' מהפך כוס שיש בו ריח על בגדי משי (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחף רישיה ליה (ע"ז עו) סחיף ליה אפומייהו (שם נא) מצא בראשו דסחיפא ליה משיכלתא ארישיה (נדרים נא) שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה ארישיה (חגיגה טז) כתרי גלימי דסחיפי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפו אהדדי פי' שמפורשין זה מעל גבי זה ואעפ"כ אינן מודבקין (חולין ח) לא ניסחוף איניש כפלי עילוי בשרא פי' לא יניח ויש מפורשים לא ימשוך כעין סיכוך כסלים על גבי בשר שמא יזוב מן לחלוחית הלב שעל הכסלי' ויבלעהו הבשר ומקשינן אם אתה חושש לזה יהא בשר שעל הכסלים אסור לעולם כי זה מן החלב ובולעים אותם הכסלים ופרקינן קרמא מפסיק בין החלב לבשר:

סחף   [פערלארן ווערדן] (כתובות יב) ונסתפחה שדך מן מדוע נסחף אביריך כלומר נפסדה ונאבדה למזלך:

סחף   [שלאג] (ע"ז טו) בשלמא כלי זין דקטיל בסחופיה פי' דרך מרוצתו מכה בידו מחמת כחו והורג (חולין נב) ומחייה לדשא בסיחופיה פי' הכתה הדלת מחמת כחה בצפורניה:

סחף   [שפיז] תרגום וכידון נחשת ומסחפא דנחש:

סחק   [אפען] (ערובין ד) הללו שוחקות והללו עציבות פי' שמודדין בטפח שאצבעותיו פתוחות כי היכי דטפיאן פורתא (סוכה ה) עושה לה טפח סוחק. (ערובין פג) רבי יוסי אומר שתי בצים סוחקת פי' האצבעות סדוקות מרווחות כדרך השוחק שפוסק שפתיו והעצב מדביקן (א"ב בנוסחאות כתוב שחק בכלהו ולא סחק):

סחר   [האנדלס מאן] (שקלים פ"ח) מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה (סנהדרין קז). למה דוד דומה לסוחר כותי פי' שמוכר פרקמטיא שלו ומחזר על הלוקח להוסיף לו פרוטה כך דוד בתחילה שגיאות ולבסוף מנסתרות ואח"כ גם מזדים במדרש תלים הכותים הללו יודעים לסבב על הפתחים ואומרים רבוני הב לי בצלא יהיב ליה אומר לו בצלא בלא פיתא נסיב ליבא יהיב ליה פתא וכו':

סחר   [רינד העראם] סביב תרגומו סחור סחור (א"ב וקרוב לענין זה תרגום וישבו לאכל לחם ואסחרו למיכל לחמא כי המסובי' יושבים סביב לשלחן):

סט   [בעוועגן] (חולין כד) שני חצאי זתים שהן תחובין בקיסא והסיטן (ב"ב ט) כמה יהא הסיט נבלה יוכיח דמטמא בגדים ואין מטמא אדם (זבין פ"ה) המסיט את הזב או שהזב מסיטו והנושא תרגום ירושלמי דייסיט. פי' הסיט כדאמר ר"ל קנה בקומטו של טהור ונגע בזב טמא וזהו הסט משא"כ במת והסט גופו נדנוד בל' הקדש ומי שנשא כלום כבר הסיטו שהנושאה מסיטה לפי שמתנדנדת בכחו ועיקרו בל' לע"ז אסטיי"רי:

סט   [שפאננע] בסוף ערלה הצובע מלא הסיט (שבת קה) הצובע והטווה שיערו כמלא רוחב הסיט כפול גמרא רב יוסף מחוי כפוף וכבר פי' בערך כף. פ"א סיט פשוט שני חלקים של זרת סיט כפוף ד' אצבעות בגודל והוא אוליינא שית בזוטרתי:

סטדא   [צו נאמע] (שם קד). (סנהדרין סז):

סטיו   [גאללעריא] (שבת ו) העבירו דרך סטיו הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו (פסחים יג. סוכה מה. שם נג) פי' זו היא איצטוות שפירושו במקומו. פ"א סטיו עצמו ברחבה שיש בה עמודים הוא ועומד בר"ה ובכרמלית הוא דקאמר אבל ים ובקעה ואסטוונית והכרמלית ר"מ איסטוונית מקום ספינות המלך שכך קורין לספינות המלך בל' ישמעאל איסטין: (שבת קמב) שכחו דיסקיא מליאה מעות (א"ב פי' סטואה בל' יוני בנין עשוי לטייל תחתיו למחסה מזרם ומשרב): סטטיאה כבר פי' בערך דונטיבה:

סטטיונר   [פוסטען. אויף זעהר] (ב"ר פ' כ"ז). ויהי נח בן חמש מאות שנה אבל לעתיד לבא עושה מלאך המות סטטיונר שלהן (ובילמדנו פ' שלח לך פ' עד אנה) אמר הקב"ה אם יבא מלאך ויאמר לי על חנם בראת אותי בעולם אני אומר סטטיונר בראתי אותך על אומות העולם אבל על בני אין אתה שולט פי' שליט הוא לפי עניינו (א"ב פי' בל' רומי צופה עומד על מצפה):

סטכטין   [האאר זאלבע] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ' מה יתרון) א"ל לא אנא חכים לך ולאבוך מכפר קרינוס דהוא ספר ובלנאי והוא עביד סטכטון והדין זוגא דיליה פירוש תמרוק שמשימות הנשים להשיר את השיער הוא היה עושה אותו ועיקרו סטכת כדאמרינן ביה סכין אותו שמשיר את השיער (א"ב פי' בל' יוני מי אפר להשיר ולנקות את השער ובנוסחאות דידן נשמטו מלות והוא עביד סטכטון):

סטכת   [פיינער עהל] (שבת פ. מגילה יג. מ"ק ט מנחות פו) מאי שמן המור רב הונא אמר סטכת פי' מירא דכיא (א"ב פי' בל' יוני ורומי צרי הנוטף מעצי המור וגם שמן המור היוצא מן המכבש. תרגום ששה חדשים בשמן המור שתא ירחי בטכסתי והוא טעות או הוחלפו האותיות כמו שהוחלפו בספסל ובעל המתורגמן לא דקדק):

סטלא   [וואסר קרוג] ירושלמי בפ' כירה רבי יצחק רובה על מיסחי עם ר' א"ל מהו ליתן צלוחיתא גו עגלתא א"ל תנה גו סטלא פי' עגלתא אגן סטלא קורין בל' ישמעאל לספל (א"ב בל' רומי כד ודלי):

סטמתא   [פעראברערעדנס, צייכן] (ב"מ עד) האי סיטומתא קניא פי' חותם שטובעין בו הסוחרים על העיסקא (א"ב פי' סיטומתא בל' יוני כל מין סיען ובפרט העשוי מדעת שניהם)

סטן   [געטריידע קויפער] (דמאי פ"ב) הסיטונות ומוכרי תבואה (בכורות כה ב"ב פח) הסיטון מקנח מידותיו (כלים פרק יב) שלשלת של סיטונות טמאה (ב"מ מא) נתנה לסיטון מעל פי' סיטונות מוכרי קטניות ושמן פ"א בעלי חנויות פ"א חנווני המוכר חיטים וכך בלשון יון סיטון:

סיטון   [פאנצער] תרגום בפסוק ויקרא אריה על מצפה קל משריין אתיין בסטוניהון:

סטוני   (ב"מ קיז) וסטיני אמר רבי שמעון בן לקיש לא נהירא לי גרסא זו עיין ערך קר:

סטסימה   [פערשידענע שפייזען] (בילמדנו בריש וישב יעקב) אמר דוד אפילו יהו לי פטומות וסיטיסימה בחוצה לארץ לא יהא לי סיפוף של חרובין בחרתי הסתופף בבית אלהי (א"ב פי' בלשון יוני ספוק מאכל):

סטף   [אויף שפרינגען] (דמאי פ"א). חוץ מן המוסטפות פי' שנבשלו באילן עד שנתבקע מאליהן:

סטיפה   [בלוט. פלוס] ירושלמי דשבת פ' ר"ע שכך אשה סטיפה מושחת ממנה והיא מתרפאה נראה שהיא אשה שוטפת דם:

סטר   [אהרפייגען] (ב"ק צו) סטרו נותן לו ר' זוז (סנהדרין נט) אמר ר' חנינא בסוטר לועו של ישראל (ע"ז מג) מצא גוי גדול אמר לו בטלה ולא ביטלה סטרו וביטלה (נדה כה) משל לאדם שסיטר את חבירו והחזיר פניו לאחוריו (שם ל) ליום ארבעים בא מלאך וסטרו על פיו (בילמדנו בפרש' ואלה המשפטים) ת"ד לא תשנא את אחיך בלבבך יכל לא תסטרנו ולא תקללו ת"ל בלבבך פי' הכאה ביד על הלחי:

סטר   [זוים] (שבת קלד) נהפכינהו לסטריה אבראי פי' שפת חתיכה של בגד (נדה נו) בסיטרא נמי בדיק בסיטרא זמנין דלא מתכבס פי' שפת החלוק לפי שהוא כפול אינו מתכבס יפה ואומר קודם כיבוס היה זה הכתם:

סטר   [זייטע] (שבועות מב) הנהו סטראי ננהו פירוש מצד אחר הוי אילן זוזי (א"ב תרגום מצד ההר מזה מסטר טורא מכא ובדניאל ולסטר חד הקימת):

סטר   [לוהן] וכשכיר יקוה פעלו תרגום והיך אגירא דמוריק סועריה:

סטרטיוטין   [קריגם העטר] מדרש שמות רבה פ' החדש הזה לכם בשר ודם מכתיב לו סטרטיוטין כדי ללבוש קסדה ושריון פי' בלשון יוני אנשי מלחמה עיין ערך אסטרטיא:

סטרומסין   [בעט דעקען] מדרש קהלת פסקא מה יתרון ואית דאייתי סטרומסין פירוש בלשון יוני מצעות:

סטריליא   [נאמען איינער פייערטאג] (ע"ז ח) קלדנא וסטרנליא פירוש בירוש' שנאה טמונה שונא נוקם נוטר היך מה דאת אמר וישטום עשו א"ר יצחק בר"א וכו' (א"ב פירוש בלשון רומי יום אידם בסוף השנה היו עושים חג לאליל שבתאי ואז היו שולחים מנות איש לרעהו):

סיב   [בעשליסען] (ב"ר פ' ויאמר שלחני כי עלה השחר) שיצת סיבת לא אשלחך פירוש סיימת כלומר דברת כבר:

סייבא   [שווארץ] (נדה כ) עולא אמר כלבוש סייבא. ס"א סיוהא פי' כל אותו מקום שהוא כחרת (א"ב עיין ערך סיינא):

סייח   [מויל עזעל] (שבת קכ) ומדדין עגלים וסייחים (ב"ב עח) מכר החמור מכר את הסייח (גמ') אמאי קרו ליה סייח שמהלך אחר סיחה נאה (ע"ז יד) אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחין (ר"ה ג) הוא סיחון הוא ערד סיחון שדומה לסייח שבמדבר פירוש שהוא קל ברגליו וסייח הוא ערוד ופירושו במקומו:

סיוט   [שרעק] (יומא כב) חזא רב נחמן סיוטא בחלמיה (ב"ק לז) מהו דתימא האי שופר קמא סיוטא בעלמא הוא דנקיט ליה פירוש פחד:

סייט   [רויב פויגל] תרגום ירושלמי וירד העיט וכד נחת סייטא:

סיים   [ערגענצען] (ב"מ עו) לא סיימוה קמיה (ב"ב עג) ור' אמי סיומיה הוא דלא סיימיה קמיה פי' לא השלימוה לפניו כלומר אמרו לפניו שקיבלם ולא ביררו לפניו שפיזרם לגוים:

סיים   [בלינדמאכען] (תרגום בפסוק מצאוני השומרים וסימו ית עינוהי פירוש עוורו מלשון סומא עיין ערך סם):

סיים   [אנלעגען. בעקליידען] (תענית כב) חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאניה אוכמי פי' מנעלים שחורים:

סיים   [בעצייכענען] (ב"ר) וסיימן אותם ועמדו חכמים גדולים בישראל פי' ענין סימן:

סיים   [אנלעגען] תרגום היחתה איש אש בחיקו דלמא סיים בר נשא נורא בעוביה:

סיין   [העלם] (שבת קיט) זבנינהו לכוליה נכסיה וזבן בהו מרגינתא אותבה בסיינא (שם קלח) סיינא שרי והמניא אסור פי' סיינא כובע שמשימין בני אדם בראשיהן יוצא כמין פסל מן הראש כשיעור טפח הן חסר הן יתר ומאהיל על הפנים שלא יכם השמש וכשהוא מהודק ביותר ואינו נכפף בבגד חשוב הוא כאהל ואסור אפיק בגלימיה טפח שנתעטף בטליתו והוציא מראשו על פניו טפח:

סייגא   [שווארץ] (נדה כ) בלבושא סיינא פי' לבושא אוכמא זה פי' רבינו חננאל ז"ל וזו גמ' שלי וגמרא שלנו סייבא וכבר פי' הפרק מפי ר' גרשום ז"ל (א"ה וגמרא שלנו סיוא):

סיינק   [איינע מינצע] (כתובות סז) שבעה אלפי דינרי סיינקי פירוש מטבע פלוני כגון סלע נרונית:

סייע   [העלפען] תרגום וה' עזרני וה' סייעני:

סייף   [שווערד, דעגען] (שבת סג) ולא בסייף אי סייפך עלך ספרא כאן ס"א זיינך וכבר פירש במקומו (כלים פי"ג) הסייף והסכין תליך וקשתך תרגו' סייפך וקשתך. (בספרי בוהיה עקב תשמעון בפיסקא ארץ אשר ה' אלהיך נותן לך) עט וסייף ירדו מן השמים ואומר להן אם אתם מקיימין התורה בזה אתם ניצולין מזה ואם לאו אתם לוקין בזה והיכן פירושו ויגרש האדם כיוצא בו רבי שמעון בן יוחאי אומר ככר ומקל ירדו כרוכין זה בזה מן השמים ואומר אם אתם עשיתם התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו והיכן פירושו של דבר דכתיב אם תאבו ושמעתם טוב הארן תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו והיינו דאמר (ע"ז י) אי ספרא לא סייפא אי סייפא לא ספרא:

סך   [שמירען, זאלבען] (בריש דמאי) שמן לסוך בו את הכלים מן וסוך לא סכתי:

סך   [נאהטדורפט, פערריכטען] (יומא כח) כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים מן ויבא שאול להסך את רגליו פירוש יציאת הגדולים הוא ובעלי מקרא פירשו שפיכה יציקה ומער:

סך   [צווייג] (ב"ק קיד) אבל לא יקוץ את סוכו (סוכה יג) סוכי תאנים ובהם תאנים פירוש אמירי תאנים וכן פי' סוכה שריחה רע (ב"מ קה) כדכתיב באבימלך ויכרות סוכת עצים:

סך   [היטטע] (מעשרות פ"ג) סוכת גינוסר סוכת היוצרין פירוש סוכת עושי כלי חרס (נזיר כד) אבל הסככות והפרעות מפרש בגמ' ובריש מביאים (אהלות פ"ח) אלו הן הסככות אילן המיסך על הארץ פרעות אבנים היוצאות מן הגדר. (סנהדרין סד) הנודר בשמו סכות בנות ומאי ניהו תרנגולת פירוש תרנגולת שמסוככת על בניה ירושלמי (ע"ז פד) סכות בנות תרנגולתא ואפרוחיה:

סך   [אויס זיכט] (סוכה מג) שמא תאמר אבד סברן ובטל סוכויין ויש מהן בערך סכר. רב עוד יוסף בני חי תרגום ירושלמי סכיית למיחמי ראה פניך לא פללתי לישועתך קויתי ה' הבט דרך ים ויעל ויבט תרגום וסליק וסכא בריש ויקרא רבה אבי סוכו זה היה אבי של כל הנביאים שהיו סוכין ברוח הקדש בערביא צווחין לנביא סכיא:

סך   [בלינד זיכטיג] (בכורות מה) סכי שמש והזגדום גמרא תני סכי שמש פירוש שאינו יכול להסתכל בשמש:

סך   [וועבען] (שבת עג) הצובעו והטווה והמסיך מן שבע מחלפות ראשי עם המסכת:

סך   [סוממע. צאהל] (ע"ז יט) סך קרי פלסתר פי' חשבון של יעקב האדון פלסתר כזב. אחוה דמרנא זייפנא אחיו של עשו אדונינו כזבן ברמאות שלקח הברכה ברמאות מאי אהני ליה לרמאה ברמיותיה מ"מ המלכות שלנו היא דחמא חמא כלומר מי שרואה השחוק פעם אחת רואה ואם לא יראה באותו פעם שוב לא יראהו לפי שאין עושין אותו שחוק אלא פעם אחת לע' שנה (ב"ב קסז) אסוכי מסכי להו בזוזא פירוש החרוטות בסכום מצרפין אותן ומשוי להו זוז בשטרא ולא כתבי פרטי סכום למניינא ובירושלמי (בריש שקלים) כל העובר על הפקודים כל דעבר על סכומייא (א"ב פקודייא כתוב):

סך   [נעגעל] סיכי זיירי ומזורי כבר פי' בערך זיירי (ביצה לו) לא צריכה דנקיט בסיכי פי' תפס ביתדות (ב"ב סט) כי תבעי לך דנקיט בסיכי פי' אחוזת בפתחים ובחלונות ובית ידות (מנחות מא) ושוין בטלית שכפלה ותפרה שחייבת תפרה פשיטא לא צריכה דנקיטה בסיכי (גיטין לז) לא צריכה דמקנה אסיכי (שבת עד ע"ז לח) מאן דשדא סכתא לאתונא חייב משום מבשל פי' הנותן יתדות לחין בכבשן כדי לייבשן לנעצם בספינות וכיוצא בהם. פירוש לשרורי לחזק ויש מי שאמר סוכתא הן גלל בהמה דקיקין הטילם לכבשן מה שחייב משום מבעיר ה"ז חייב ועוד חייב משום מבשל וזה שנצרך לומר כן דלא תימא אין המפחר כלי חרס מבשל מפני שמחזק הכלי אשמעינן דמרפה רפה כשהן טיט ומתבשלין ואח"כ מתחזקין כשיצטרפו ויתפחרו (א"ב מפרשים סיכתא כמו סיחתא) (ערובין כג) אנן כי סיכתא בגודא פי' כמה שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו חור (גיטין לב) אפילו סיכתא בדפנא רפיא פירוש יתד הנעוצה בכותל מתחלחלת (א"ב תרגום ויתד תהיה לך וסיכא תהוי לך).

סך   [שפיטץ] (יבמות עט) רב נחמן סיכי דדיקנא הוו ליה (א"ב פי' יתדות זקן כלומר שהיה לו שער בזקנו א"כ טעם שני הערכים אחד הוא):

סך   [געדעמפעט] (במגילת איכה ויחמם כגן סוכו) א"ר אבהו שוכו כתיב כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקב"ה:

סך   [שטעמפעל] (ב"ק צט) במאי טעו בסיכתא פי' ברזל שבו צורת המטבע ונעשית בו צורה חדשה והאי דינר נפק מתותי ההיא סיכתא עתיקא וטעו ביה:

סך   [פייגען] ירושלמי דבכורים פי' יש מביאין תאנים סוכות מנוקבות פי' בלשון יוני תאנים ובפרט מין אחר שאינו ערב לחיך:

סכוי   [האן] (ר"ה כז) אמר ריש לקיש כשהלכתי לתחום קן נשריר הוו קורין לכלה נינפי ולתרנגול סכוי ירושלמי בפ' הרואה בגמ' מקום ברומי צווחין לתרנגולא סכוויא או מי נתן לשכוי בינה (א"ב בלשון רומי מכניס בשם סכווי לתרנגול פירוש צופה שהתרנגול בקריאתו מבדיל האשמורות וצופה בלילה):

סכל   [שויען] (מגילה ב) הואיל ומסתכלין האביונים בקריאת המגילה כי בעת קריאת המגילה מחלקין מעות פורים לעניים ומשלחין להם מתנות אין קורין אותה אלא בזמנה בי"ד והגאון זצ"ל פי' כך אנו שונין ומסתכלין בה ופי' אם השנים כתיקון שיכולין ישראל להעמיד דתותיהן ואין עליהן סכנה אין קורין אותה אלא בזמנה (א"ב תרגום משמים הביט משמיא אסתכל):

תוכן העניינים

ספר הערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה