אור ברסלב
ספר הערוך אות הנו"ן

ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל

אות הנו"ן

אות המ"ם

נא   מאי נא אברנים בערך אברנים:

נאב   [בעכער] (נזיר ירושלמי פ"א ב"ר פ' איש או אשה כי יפליא) רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את הניאוב מן המעיין פי' מין חמת או כוס:

נאלא   [וואהנזין, נאר הייט] (בכורות מה) קצרית באה עליו (גמרא) מאי ניהו נאלא פי' רוח שטות נאלא מערך ידוע נואלו שרי צוען:

נאלא   [יאך] אשר לא משכה בעול תרגום ירושלמי דלא סליק בנאלא שעבוד דניר (א"ב אין גרסא זו בנוסחאות דידן):

נאמן   [יונגער שיללער] (שם קד) נאמן כפוף נאמן פשוט פי' תלמיד ענו ושאינו ענו:

נאתא   כרביתא ע' ערך נעתא כי כן גרס בעל הערוך:

נב   [שפרייא] (עירובין עט) וכן אתה אומר בניב של תבן פי' תבן מעובה כמו חבילות שבין שני תחומי שבת דין ניב זה ודין מתבן שבין שתי חצירות אחד הוא:

נב   [אדערען] (חולין נז) וה"מ דאיתכול לניביה פירוש הגידים:

נב   [בליהטע] צמח בלי יעשה קמח תרגום נוב לא יעביד. פרי בעל יעשון תרגום נוב לא יעבדו (ע"ז מח) אמר רב יוסף אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת והוות להן זבל (מעילה יד) מועלין בעצים ואין מועלין לא בשיפוי ולא בנבייה פי' פרח:

נב   [רינדער מויל] (חולין קכח) כוליא וניב שפתים איכא בינייהו פי' אין עושין חליפין אע"פ שחין הבהמה מתה ממנו אם חתך הכליות וגמם פי הבהמה כדגרסינן מצא בהמה שגמום פיה וכן ניטלו הכליות כשירה:

נב   [צעהנע] (שבת סד) שקלי ניביה ושקילי טופריה (ב"ק כג) אפקיה לניביה וסרטיה פי' כגון דמפקיה לניביה שיני הכלב שהן ניבים גדולים יוצאין מפיו ולחון והכה בהן ולא הכניס ידו לתוך פיו. ומתלעות לביא לו תרגום וניבוהי כבר אריון. (חולין נט) גמל ניבי הוא דאית ליה (ב"ר פרשה פז) ויהי איש מצליח אמר לון אתון מסתכלון מה דעליה ואנא מסתכל מה בנביה:

נביא   [פראהפעט] (בפסיקתא דנחמו ובמגילת איכה) מה אעידך כמה נביאים העידותי בכם אחד בשחרית ואחד בין הערבים שנאמר ביד כל נביאי כל חוזה נביאו כתיב (סנהדרין פט) ונביא אחד זקן יושב בבית אל (ירוש') זה אמציהו כ"ג:

נבא   (נזיר לט) ת"ש מנבא חייא כבר פי' בערך אנבא ובערך יניבא:

נבוב   [האהל] (ב"ב יב) כל הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה מפקחתו שנא' ותירוש ינובב בתולות. נבוב לוחות תרגום חליל לוחין:

נבג   [בעכער] (ברכות נא) כולא נבגא דברכתא היא פי' ההיא מהדורא דכסא עד ששותין כל המסובין אחר הברכה ורגילין העם לקרות מחזור כל כוס ברכה ויש מי שאומר נטלי דמעטר בהן נקראין נבגא דברכתא (א"ב כמו אנבג שהוא מין כוס ע"ש):

נבג   [אויס געהן] (סוכה נג) והא קא חזינן דאינרו פירטא וקא נבגי מיא פי' מפכים המים ועולין (א"ב בנוסחאות דידן כתוב וקא נפקי) (סנהדרין פב) קברה והדר נבוג פירוש יצאה לחוץ:

נבג   [צווייג] (פסחים עד) מיתי נבגא בר שתא דלית ביה קיטרי פי' נצר חוטר:

נבז   [גאבע] בדניאל ונבזבה ויקר פי' מתנה ומנחה:

נבח   [הונדע ביללען] נבח בך כלבא כבר פי' בערך גר נבחי ביה נבוחי כבר פי' בערך טבלא:

נבט   [דאס שטייניגע אראביע] ערב וכל נשיאי קדר תרגום ערב וכל רברבי נבט (א"ב ארץ ערב נחלקת לשלשה גלילות גליל ראשון סמוך לא"י נקרא בלשון העמים נבט מן לשון עברי אילי נביות גליל שני נקרא בלשון עברי קדר ובלשון העמים מדבר ערב והגליל אחרון נקרא בלשון העמים ערב מצליח מפני שכלה משקה כגן אבל בתרגו' מצינו שמתרגם קדר נבט):

נבט   [הערפאר שפראצען] (תענית ד) האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלת דכיון דנבט נבט פי' בערך פרציד (מ"ק יח) ולא אמרו אלא דלא הדר נביט כלומר דלא יצא:

נבט   [זעהן] (סנהד' קא) בן נבט שניבט ולא ראה ראה אש שיצא מאמתו הוא סבר דאיהו מליך ולא היה אלא ירבעם דנפק מיניה פירוש שניבט בחלום ולא ראה מה שהיה סבור תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי (א"ב זה לשון הבטה):

נבוכדנצר   [נאמע] (ב"ר פ' מ"ו) פרא אדם לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדנצר נבוכדרצר כתיב שעצרן במדבר והרגן (ובויקרא רבה אל תונו פ' דסמוך אשרי משכיל) נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך את וכלב שוין כאחד ההוא גברא נבח ככלבא נבח בקולתא כצרצורא:

נבל   [איין שפיל אינסטרעמנט] (ערכין יא) בנבל וכנור פי' נבל נוד שמזמרין בו ויש מפרשים נבל היינו עץ עשוי כמין נפה עגול ופורס עליה מיכן ומיכן כרס של כבש כדתנן (תמיד לא) מעיו לנבלים היינו הכרס בני מעיו לכנורות היינו הדקין (כלים פרק ט"ו) נבלי השרה נבלי בני לוי. פי' נבל של שרים ושרות נבלי בני לוי שהיו מזמרין בהן:

נבל   [אבגעפאללענע אונרייפע פריכט] (ברכות מ) ועל הנובלות מאי נובלות רבי אילעא ורבי זירא חד אמר בושלי כומרא כבר פי' בערך כמר וחד אמר תמרי דזיקא פי' הנושר מן הרוח ולא ילקטוהו ביד כדכתיב כנבול עלה מגפן וגו':

נבל   [אאס] (ביצה לח בכורות כג מנחות כג) נבלה בטלה בשחוטה לפי שא"א לשחוטה שתיעשה נבילה פי' חתיכת בשר נבלה שנתערבה בחתיכות בשר שחוטה בטלה טומאת הנבילה מן החתיכות כולן ואינה מטמאה במגע אפי' אחת מהן כי לעולם לא יתכן להיות השחוטה כנבלה לטמת במגע ובמשא ושחוטה אינה בטלה בנבלה לפי שא"א לנבילה שתיעשה שחוטה מאי היא דלכי מסרחא פרחא לה טומאתה מינה ומפורש (ע"ז סח) תניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה נבלה הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה ואינה מטמאה כנבלה ומי שאכלה אינו חייב עליה מלקות (פסחים קיא) שרא דעניותא נביל שמיה. פי' מי שמנבל ומזלזל בפת ומשליך הפירורין לארץ ונדרסין ברגלי בני אדם משתרר עליו שר של עריות. ומי שמנקר אותם ויצניעם משתרר עליו שר של מזונות כדמפורש (חולין קה) ההוא גברא דהוה מהדר אבתריה שרא דעניותא וכו' (ב"ר פ' סב) ובירושלמי בפ' מצות חליצה אם נבלת בהתנשא מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על ידי שנשאת עצמך בהן (ובפ' פז) ויהי כהיום הזה יום ניבול נילוס היה והלכו הכל לראות פי' כנה חג המצריים בשם נבול:

נבר   [פארפלען] (ב"ק יז) חזיר שהיה נובר באשפה והתיז. יכרסמנה חזיר תרגומו ינוברינה:

נבר   [שייליכטץ פין איין צווייג]. (שבת כ) כלי מילת נברא בר קורא פי' דקל בראש ענף שלו יש בו חריות סביביו בין חריות לחריות יש לו סביב כמו בגד עבה ודומה לארג וקרוב לשתי וערב ועושין מהן מוסרות לשוורי' למעלה מהן כל נברא שקרוב לבו של דקל מתעלה יותר מחברו עד שמגיע נקורא. כדאמרינן (בררות לו) קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה. ונברא הוא קליפתו של קורא וכרוך עליו והעליונים שבהם רכים כקורא משום הכי קרו ליה בר קורא ודומיא דיליה כלי מילת זה פי' (שבת צ) ומשתכחא בדיקלא דחד נברא. (עירובין נח) מאי נרגילא אמר רב יעקב דיקלא דחד נברא יש מפרשים דקל שאין לו אלא ענף אחד. (חולין נח) נברא חיישינן פירוש ר"ח ז"ל עיקר הדקל:

נברא   ס"א נפרזא כבר פירשנו בערך אפא:

נברש   [לייכטער] (יומא לז) הלני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. פי' נר כדמתרגמינן אחפש את ירושלם בנרות. אפקיד בלושין ויבלשון ית ירוש' כמא דמבלשון בנברשתא וי"א מנורת זהב כדכתיב לקבל נברשתא:

נגאן   [גראבען] (ב"ב קג) הנהו נגאני דארעא מקרו פי' מקום אשבורן מלשון שררך אגן הסהר וישם באגנות סלעים כמשמען. (ב"ק סא) אבל מי גשמים לא מפסקי הנהו נגאני דארעא מיקרו:

נגב   [טראקען] (חגיגה כ) מתיר מטביל ומנגיב. (ב"מ כד) דמשי ידיה ונגיב אגלימא דחבריה פי' מייבש. והנה חרבו תרגום והא נגיבו:

נגד   [געגען] (ב"ב י) שאלו את שלמה איזהו בן העולם הבא אמר להם כל שכנגד זקניו כבוד כי הא דיוסף בריה דרבי יהושע חלש ואינגיד פי' נראה כאלו פרחה נשמתו וחזרה ואמר לאביו ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה בעלי העושר והשררה שהיו עליונים בעולם הזה מושפלים למטה והשפלים ראיתי שם עליונים עליהם. אמד לו אביו מה שראית הוא הברור כי שם העיקר והגאונים פי' כי קבלה בידם עולם הפוך ראיתי שמואל ראה דהנה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בו ואמר לו אוטם אזנו מזעקת דל כמפורש (שבת נה) הרוגי לוד כבר פי' בערך הרג:

נגד   [שלאגן] (פסחים נב) שמתי' א"ל ניגדיניה מר נגודי א"ל דעדיפא מיניה עבדי' לי' כלומר השמתא עדיפא מן המלקות דבמערבא מימנו אנגדא דבי רב ולא מימנו אשמתא פי' מתקבצין אצל הרב ואין מלקין עד שיסכימו בהכאתו ולא מימנו אשמתא למה שלא תהיה שמתא אלא על דבר חמור ובדבר חמור אין חולקין כבוד לרב לפיכך השמתא עדיפא. א"ד נגדי כולי א"ל דטבא ליה עבדי ליה המלקות קלה היא מן השמתא. (יומא טו) מחוי רב יהודה כמנגדנא פי' ר"ח ז"ל במכה שמעלה ידו ומורידה וכל הכאה במקום אחד הוא ואני קבלתי מר' משה הדרשן מעיר נבורנא כך ואקשינן ולא מצינו דמים חציין למעלה וחציין למטה. והתנן (זבחים לח) הזה ממנו מדם הפר אחד למעלה וז' למטה ושנינן כמצליף מאי כמצליף מחוי רב יהודה כמנגדנא וכך הם שבע למטה שראש הרצועה מגיע תחלה למטה ואח"כ למעלה כך זה שבע הזאות של מטה מזה מלמטה ועולה למעלה וא' של מעלה מזה מלמעלה למטה וכולן במקום א' הן. (ברכות נה) חלמא בישא קשי מנגדנא פי' ממלקות כלו' יותר שובר לבו. (כתובות לג) דאמר מר אלמלא נגדוהי לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא. (יבמות נב) (קדושין יג) רב מנגד מאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בביאה וכו':

נגד   [ריכט פירשט] (ב"ק נב) כד רגיז רעיא על עניה עביד נגידא סמיתא פירוש משל הוא לענין פרנס לפי הדור כלומר מסמא את המנהיג להטעות הצאן אחריו וגם אל שפטיהם תרגום ואף אל מנגידיהון:

נגד   [אויס פלוס]. שאי עיניך על שפיים תרגום על נגדין. ועל יובל ישלח שרשיו תרגום על נגדין ישלח שרשוהי:

נגד   [אבגעצעהרט] (ב"ק סז) יכול ישלם תחתיו חמשה נגידים איחליש ואינגיד (ב"ב י) פי' עניין ויגוע ויאסף תרגום ואיתנגיד ואתכניש (ובאבות) נגד שמא אבד שמיה פירוש אחר שורים כחושים שאין עליהם אלא עצמות וגידים:

נגד   [אויסברייטען] (אבות) פ"א נגד שמא אבד שמיה. (ב"מ עד) והא מחוסר עיילי לבי דפא מידש ומינגיד פירוש ענין משיכה נגד העיקר כמו גוד אסיק מחיצתא (א"ב תרגום משך בקשת נגד בקשתא):

נגה   [לייכטען] (פסחים ב) רב הונא אומר נגהי פי' כנוי הוא כמו שקורין לסומא סגי נהור והעיקר גה ולא יגה שביב אשו:

נגה   [זוימען] (יומא כח) אי הכי נגהא ליה פי' הרבה נתאחר לעשות התמיד כשהעם יוצאין למלאכה ופרקינן לשכור פועלים קאמרינן דהיינו קודם היום (תענית כד) נגה עד דמייתי להו רפתא פי' נתאחר להביא להן פת בשעת האוכל:

נגהקיהו   [מיטגעבראכט] (ב"ב סח) הא דנקהקיהו לגאו פי' הא דמעלינהו בבית הבד נמכרין בסתם עם בית הבד עד שיפרש כלומר בית שער פתוח לעיר היינו לגאו:

נגוות   [אינזעל] ומאיי הים תרגום ומנגוות ימא. החרישו אלי איים תרגום אציתי למימרי נגוון:

נגט   [בעכר] (ע"ז לח) אשקיוה נגוטא דחלא ומית פי' כוס של חומץ:

נגם   [קייען, לעקקען] (טבול יום פ"ג) טהור שנגס מן האוכל פי' כמו ליעוס דאי לא לעי לא נגיס כבר פי' בערך לע (א"ב פי' בלשון יוני פעל האוכל וטועם):

נגסטר   [בריטווע] (נדה יז) ולא אמרן אלא דלא שקל בנגוסטרי. (מ"ק י"ח) אמר רב ובנגוסטרי אסור פי' גאון מלקט ורהיטני מספרים זוג ונגוסטר מלקט ידוע הוא וצורתו חתיכת ברזל אורכה כארבע או חמש אצבעות ורחבה כחצי אצבע וראשה חד הרבה מניחין אותה על נימת השיער והגודל מצד אחד ומורטין רהיטני צוציפתא בלשון ארמי ובל' ישמעאל מאנקיש שני שוקים יש לה פעמים שעשויה כלי אחד מחובר מעיקרו ופעמים נעשית של פרקים שמפרקין ומחברין אותה זוג שעשוי לכסימת שער ונקרא בל' ישמעאל אל גלם והוא שני שוקים של פרחים באחד נקבות באחד זכרות מכניסין זה בזה ונוטלין את השיער נגוסטר שקול טופרי בל' ארמי ופי' נוטל ציפורנים כן שמו בל' ארמי ובלשון ישמעאל קורין אלמקץ ואלמקראץ וגם לחייטים יש נגוסטר אבל תער ומספרים משונים מעט זה מזה ויש שינוי בין לשון תורה ובין לשון חכמים כי תער של תורה בל' חכמים מספרים וכן מתרגמינן אותו והוא אלמוס שעשוי לגלוח ולהשחתה ואשר אינו משחית לגמרי נקרא בלשון חכמים תער וקשיא לן על פירוש הגאון הא דגרסינן (נזיר כח) אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר בית השחי הרי זה לוקה הא בתער הא במספרים הא רב נמי בתער קאמר כעין תער (א"ב גנוסטר כתוב בנוסחאות וכן נהירא פי' קניסטיר בלשון יוני מין תער):

נגפס   [פערהארטווטע ערד] (מקואות פ"ד) ירד לתוכו אפר ונגפס פי' ייבש העפר בקרקע המרזב והמים הולכים עליו ולא על הכלי כשר ואינו כדין מים שאובין (א"ב בנוסחאות דידן כתוב עפר ונכבש והענין אחד ופי' שהיא דבק ומהודק כמו גפסים וסיד):

נגר   [ריגעל] (עירובין קב) נגר הנגרר נועלין בו במקדש. (ב"מ קא) בנגר ובמנעול (תמיד לא) המעביר את הנגר (ב"ב קא) דעביד להו כמין נגר פי' כמין נגר הננעץ בארץ ועומד והנקבר בהן אינו נראה שוכב אלא עומד ואינן נמשכין בחצר ודחינן כי האי גוונא קבורת חמורים היא שנשלכים בבורות. בריחי עצי שטים תרגום נגרי אעין דשיטין (מנחות לג) עשאה כמין נגר פסולה פי' נגר שמשים אחר הדלת ברוחב ונקרא נגר לפי שהוא נגרר מקצה הדלת לקצה הדלת ויש מפרשים נגר היתד הנעוץ אחורי הדלת בנקב שבאסקופה:

נגר   [טריט] (שבת לא) למימרא דנגרי דחמריא שערי דוק בככיך ותשכח בנגריך. (שם קנג) (ברכות מא) מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך פי' רגלים חזקים כברזל שנוכל לרוץ ולשמשך בכח. (ב"ק נז) בבעלי חיים מודינא הואיל ואנקטה נגרא ברייתא. (שם קיח) אמר רבא מאי טעמא דרב חסדא משום דאנקטה נגרא ברייתא. (ב"ב פח) אימור דאמר רבא בעלי חיים דאנקטינהו נגרא ברייתא פי' לימד אותה להלך ברגליה חוץ לדיר. (פסחים קיא) ולא חליף עלייהו שיתין ניגרי:

נגר   [מיינסטער] (שם קח) אפילו עני כי תניא ההיא בשוליא דנגרי (ע"ז נ) לית נגר בר נגר דיפרקיניה כלומר חכם בן חכם החרש והמסגר תרגום חרש נגר (פסחים כח) נגרא בסודנא יתיב פי' בערך סדן "א"ה לפנינו הנוסחא נגרא בגומה:

נגר   [לייכנאהם] (שבת קנב) אובא טמיא היכי אסקיה לשמואל בנגירא. (גיטין נז) אסקיה לבלעם בנגירא אסקיה לטיטוס בנגירא פי' בכישוף "א"ה לפנינו איתא בדל"ת " (א"ב פירוש נגר בל' יוני מת ורוח המת ונקרא כן מין כשוף אשר בו שואלים המתים):

נגר   [פלוס] (פסחים קיג) לא תשוור נגרא. (ב"מ קז) ד' גרמידי דאניגרא דבני ניגרי. (ב"ב יב) תרי ארעתא אתרי נגרין פי' נחל כדכתיב פרץ נחל מעם גר נהרא נהר נובע ממעיין:

נגר   [אוהר האן] טורא תרגום הדוכיפת והעטלף נגר טורא:

נד   [וואנקען בעוועגען] (ב"ב יט) מן הנדיין ומן המחמצן כבר פי' בערך בקע (ב"ב כד) הוו קא דייקי שושמי הוא נידא אפדניה. (נדרים טז) רב אשי נאדי מן טעמיה דאביי פירוש נודד וסר מן טעם דאביי. (סוטה מה) גופא בדוכתיה נפיל רישא הוא דנאדי נפל (קדושין מט) ואזלא נדיא בי קמי שיבבתי כלומר מנדנדת אותי ומגלה דברי כמפורש בערך גדול. (פסחים נ) ובכל מקום שיש נידנוד לעבירה פי' אפילו דומה לדומה לעבירה. (בויקרא רבה זאת תהיה פרשת וזכור) נד קציר נדדתם עליכם קצירן של מלכות קצירו של מלאך המות וקצירן של יסורין:

נדא   [שפריטצען] (תרגום זיז מדמה ונדה מדמיה):

נדבך   [שיכטע וואנד] (ברכות טז) בראש האילן או בראש הנדבך (שבת קטו) שקעוהו תחת הנדבך פי' נדבכין די אבן גלל וטור סביב בהן תרגום ונדבכין עבידין להון ובתלמוד שמו דומוס והוא שורת בניין החומה:

נדה   [ווייבליכער בלוטפליס] (ב"ר פ' יח) מפני מה ניתן לאשה נדה וחלה ונר של שבת וכו': נדיין [היישיריק] (חולין סו) חגב נדיין (א"ב בנוסחאות כתיב גדיאן ולא נהירא כי תרגום ירושלמי ואת החגב למינהו וית כרזבא דהיא נדונא לזניה):

נדל   [טויזינדפוס] (שם סה) מרבה רגלים זה נדל (ערובין ח) מבוי העשוי כנדל. (מקואות פ' ה) מעיין שהוא מושך כנדל פי' כדאמרינן בתורת כהנים מרבה רגלים זה נדל והוא שרץ שיש לו משני צדדין רגלים הרבה וכן מבוי העשוי כנדל שהיו בו משני צדדין שבילים שבילים:

נדוניא   [מיטגאבע צו דער האכצייט] (ב"מ עד) נדוניא דבי חמוה פי' לקנות תכשיטין הראוין לנדוניא (א"ב פי' מה שתכניס אשה לבעלה הן מעות הן מטלטלין מל' מקרא ואת נתת את נדניך):

נדף   [דופטען] תרגום וריח שמניך מכל בשמים ושום טב דצדיקך נדיף מכל בושמין:

נדר   [געליבדער] (גיטין לה) אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה וכו' (ב"ר פ' ע"א) וידר יעקב נדר לאמר נדר לאביר יעקב לאביר יצחק אינו אומר אלא לאביר יעקב תלה הנדר במי שפתח בו תחילה:

נהג   [איין בעשטימטע אויפפיהרונג] (תענית כו) מפורש מאן דאמר הלכה דרשינן לה בפירקא מאן דאמר מנהג מדרש לא דרשינן כי אתו לקמן מורינן להו מאן דאמר נהגו העם אפילו אורויי לא מורינן להו ואי עבוד לא מהדרינן להו. (יבמות קב מנחות לב). אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל פי' ר"ח ז"ל (בריש פ' מצות חליצה ובריש פ' השוכר את הפועלים ירושל') אמר רבי אושעיא זאת אומרת מנהג מבטל את ההלכה ועוד פי' (ב"מ קג) א"ר נחמן הכל הולך אחר מנהג המדינה ומוקמינן לה כמנהג המקום והטוען זולתי המנהג עליו הראיה וקיימא לן כוותיה ועוד (בריש פרק מקום שנהגו ירושלמי) רבי אלעזר בשם רבי בון כל דבר שאינו יודע שהיא מותר וטועה בו באסור נשאל ומתירין לו וכל דבר שיודע שמותר ונוהג בו באסור נשאל ואין מתירין לו כל הדברים תלו אותן במנהג. נשיא דלא למעבד עובדא ביומא דירחא מנהג ודלא למעבד עובדא באפוקי שבתא עד דתתפני סדרא ובשני ובחמישי עד דתתפני תעניתא מנהגא:

נהג   [פיהרען לייטען] (ב"ב עג) ואת כל המנהיגין פי' הם המשוטות שהמלחים מנהגין בהם הספינות. (ב"מ ח) אמר רבי יהודה נחזי אנן דתנן (בפ"ח בכלאים) המנהיג סופג את הארבעים פי' המנהיג בשור ובחמור ודש או חרש סופג את הארבעי':

נהל   [זיפפען] (ברכות ל) נייתי קיטמא נהילא פי' אפר הנעבר בנפה (תענית ט) נהילא מקמי מיטרא אתי מיטרא פי' המטר היורד דק כמו הקמח אם הם תחילת ירידת המטר ירד מטר הרבה וסימן נפה שכיון שמתחלת לפלוט הדק פולטת סלת וצריד וכיוצא בו אבל אם זו נהילא באחרית המטר דע דפסק מטרא וזהו תמצית מטר וסימניך חריא דעיזי. ס"א רדיא וכבר פירשנו בערך חר. (חולין נא) קיטמא נהילא חיישינן פי' כיון שנעבר האפר בכברה ודאי לא משריק וחיישינן לריסוק איברים:

נהם   [בראד] (ב"ק צז) א"ר נחמן עבדא נהמא כריסיה לא שוי. (ביצה יו) בבלאי טפשאי אכלי נהמא בנהמא פי' הדייסא פת היא ואין דרכה להאכל עם הפת. לעניין ברכה כבר פירשנו בערך דבר. (כתובות לט) כי נהמא אקושי בחינכי פי' הבולע פת יבשה וכואב לו בית הבליעה וכשבולע פוצעתו:

נהר   [ערלייכטען] (תענית ט) חשוך ענני זעירין מוהי נהור ענני סגיאין מוהי (שבת קמז) תאנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה הכי תרגומו נהריתא כבר פי' בערך ברק:

נהר   [פלוס] (חולין יח) נהרא נהרא ופשטיה פי' לפי שרב נחמן היה בנהרדעא ורב יוסף בפומבדיתא וכך אמר לו רב יוסף בני נהר נהר ומה שנפשט בו ומה שנהגו בו שם נהגו בו היתר וכאן נהגו בו איסור נהר פקוד כבר פירשנו בערך מח:

נהר   [ארט נאמע] (שבת קלד) ניזבון מכיתנא דנהר אבא פי' שם מקום:

נהר   [מיט גוטעס געדעכטניס] (שם קנד) נהיר וחכים פי' זכרן וחכם (ב"ב צא) נהירנא כד הוו קיימין ד' סאין בסלע (באלו טרפות) נהירא ליה. (חולין צג) נהירנא כד הוו אמרין בבי מדרשא בהמה בחייה פרוקי מפרקא. (ברכות נח) נהירין לי שבילי דרקיע פי' יודע אני דרכי הכוכבים ברקיע כמו שאני יודע נתיבות מדינתי (ב"ר פ' ותנח התיבה) ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא אמר הקב"ה אין לית אתון מנהרין ליה אנא מנהר ליה ויזכר אלהים את נח:

נהר בלאי   [שטאדטס נאמע] (סנהדרין יז) נהר בלאי מתנו רמי בר ברוכי:

נהרדעא   [ארטס נאמע] אמוראי דנהרדעא רב חמא:

נו   [שעהן] (ערכין יג) אחד שהעריך את נוה בישראל ואת הכעור שבישראל נותן ג' סלעים (נדרים סו) בנות נות הן אלא שעניות מנוולתן. ס"א נאות:

נווט   [ארטם נאמע] (ב"ר בריש וירא אליו) אחד נדמה לו בדמות שרקי ואחד בדמות נווטי הי' שם מקום ואחד בדמות ערבי (א"ב פי' נבטי איש מארץ נבט):

נווטי   [שיפפער] (מדרש קהלת פסקא עת לבקש) שמע קלהון דנווטיא פי בל' יון ורומי מלח וספן:

נוול   [שמאטציג, אונריין] שעניות מנוולתן (סוטה מז) מלכותא אזלא ונוולא. (תענית ט) טבא שתא דטבת מנוולתא כלומר בעת שיהו בני אדם מטונפין ברגליהן ובגדיהן בטיט בזה החדש טובת השנה (א"ב בדניאל ובתיכון נולי יתשמון):

נוול   [וועבען] (גיטין לב) אזל שליח אשכחה דיתבא ונוולא פי' אורגת. (ב"ב ח) וחדא נוולא בסתרקי:

נוולא   (ער זעלבסט זיא זעלבסט] (ב"מ סז) אמר לי את ונוולא אחי פי' אתה והקונה בעלת המעות שאני שלוחה קריבות אחוה ביניכם אם תביא המעות תחזירנה לך:

נון   [פיש] (בב"ר פ' י"א) מה הוית בעית דניתי לך חד נון בי"ב דנרין תרגום דג נון:

נווסין   [שיפפאהרט] (בב"ר פ' י"ו) בשלשה דברים קדמה מלכות יון למלכות בנווסין ובפניקסין ובלשון (א"ב פי' בלשון יוני חכמת הנהגת הספינות ובנוסחאות כתוב בנמוסין ובפנקסין וגרסת בעל הערוך היא עיקר):

נורתק   כבר פי' בערך ברנט:

נוות   [ארטס נאמע] (שבת יח) אזל אבימי ניותאה והרגו נוותי אחר פי' שם מקום כדכתיב ניות ברמה ובזה הענין נווטי שבראש זה הפרק:

נז   [פערבונדען, פערוועבט] (בויקרא רבה פ' צו אהבת צדק) לבן מלכים שנזו לבו עליו שוע טווי ונוז פי' בערך שע (א"ב בנוסחאות כתוב שנתגאה ופי' ניז בלשון יוני תופר):

נזה   [שרייען] (שבת מח) נזהיה רבא (פסחים קי בגמ') נזהא דארבא פי' גערה אם יגעה שור על בלילו תרגום אם ינזה תורא. (סנהדרין עא) מנזיותיה דמר לא אמרינן ביה ולא חדא פי' מגערתו:

נזיו   [ציבראכען] (יומא עח) כי הא דרבא זבן מאני דפחר' נזיזי ויהבינהו לבריה ותברינהו פי' שבורין (א"ב גזיזי כתוב):

נזיי   [קערנער] (מ"ק יב) שומשמין למאי חזו חזו לנזיי דאית בהו פי' גרעינין דאית בהו שומשמין דחזו למשחא:

נזייתא   [דעקעל] (פסחים כ) וסימניך נזייתא פי' כשעושין שכר בתחילה מביאין כלי שעושין בו השכר ואח"כ השעורים שהן אוכלים ואח"כ המים שהן משקין (שם קיא) תמרי בהילוזך לבי נזייתא רהיט (סוכה כ) חזו לנזייתא פי' כיסוי קנקנים של יין. (ב"ק לה) על ופתקיה לנזייתא ושתה שיכרא ואיתסי פי' פתח הקנקן נזייתא כד וחבית וקנקן אחד הן:

נזף   [הארט אנפאהרען] (חולין קלג) וליקרויה לרבא נזוף הוה פ' אותו מעשה המפורש (תענית כד) תרגום ויגער בו אביו ונזף ביה אבוהי:

נזיק   נזיח פזיח כבר פי' בערך חרף:

נח   [געלאססען געפעלליג] בפ' עקביא בן מהללאל ונוח לשתחורת:

נח   [נאמע] בפ' הבונה (שבת קג) נח מנחור:

נחבי   [נאמע] בן ופסי (סוטה לד) נחבי שהחביא דבריו של הקדוש ברוך הוא ופסי שפיסע על מדותיו של הקב"ה:

נחל   [באך] (ברכות עז) למה נסמכו אהלים לנחלים אלא לומר לך מה נחלים מעלים את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מביאין את האדם מכף חובה לכף זכות:

נחיל   [בין שטאק] (ב"ב קיד) וכן נחיל של דבורים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו. (שם פא) וקוצץ סוכו של חבירו להציל נחילו פי' לקיבוץ דבורים המתקבצים בתוך כוורת לעשות דבש וקורין להן בל' ישמעאל נחיל:

נחם   [טרעסטען] (חגיגה טז שבועות לד) אמר שמעון בן שטח אראה בנחמה:

נחמני   [נאמע] הוא אביי כמפורש בערך אביי:

נחר   [דורך באהרען] (חולין פא) הנוחר והמעקר פטור משום אותו ואת בנו. (שם פה) הנוחר והמעקר פטור מלכסות (כריתות כ) דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנפש יוצאות בו חייבין עליו. (פסחים מט) עם הארץ מותר לנחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת (א"ב פי' דקירת הצואר כלומר עושה בו חור עד שתצא הנפש וכן בלשון ישמעאל):

נחר   [פליסען] (נדה סב) א"ר כל זמן שהוא נוחרת וכו' עד כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש פי' חכמי מגנצא כל זמן שהדם מצוי לה באותו מקום מחמת תשמיש בידוע שלא חית' המכה ואמר לן ר' דאית מפרשי האי רוק שכבת זרע ולא מסתבר ליה נחירא דאמר רב היכי דמי עומדת ורואה יושבת ואינה רואה מחמת שאותו מקום הוא נדחק כשהיא עומדת ונוגעין הצדדין ביחד וכשהיא יושבת שאינו נדחק אינה רואה או כשהיא יושבת על גבי קרקע שקשה היא ונדחקת רואה וכשהיא יושבת על גבי כרים שהן רכים אינה רואה בידוע שלא חיתה המכה ודם בתולים הוא ומותרת:

נחר   [ריישפערן, ווינקען] (ב"ק צו) נחיר בהו גברא (ר"ה לד) כי נחירנא לך תקע לי (ברכות סב תמיד כח) רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא אתא רבי אבא נחר (גיטין סח) נחר ליה רב חסדא (קדושין פא) נחרו ביה נפל נקט נפשיה כשיכבא פי' נהים (א"ב עשיית סימן לרמוז דבר מה או לגעור ורש"י גרס נחרו ביה שקא ומית):

נחר   [נאזען לאך] ויפח באפיו תרגום ירושלמי ונפח בנחירוי (א"ב לשון מקרא הוד נחרו אימה):

נחש   [דעם מיטעלע פון צוויבל] (עירובין כח) ת"ר לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו פי' רב שרירא גאון ז"ל שמענו שזה הנחש הוא קנה כגון המקל שישנו באמצע הבצל כשיגדל ויטה ליבש והוא גבעול שלו ויש לאותו קנה ראש כראשו של נחש ויחם הוא מאד מפני שממנו יצא הזרע וכל זרע חם הוא כך שמענו שזה הוא הנחש שאמרו לא יאכלנו ואף לא יאכל את הבצל ששייר בארץ להוציא ממנו זרע ועמוד בו הנחש הזה מפני שיצא מתורת מאכל ונהיה כמין סם אבל שאר בצלים שלא נשתהו בקרקע להוציא מהן זרע או שנשתהו אלא שלא נתקשו והגיעו לזאת אין נמנעין מהן:

נחש   [שלאנג] (סנהדרין יט) והוא אומר להם התנחמו אימת אילימא כי מנחמו ליה לדידיה נחש קא רמי לה פי' שיהא להם צער ויהיו צריכין להתנחם אלא כי מנחם איהו לדידהו ובזה פי' אראה בנחמה שאמרנו בזה הפרק:

נחשול   [שטארם]. (יומא ל"ח) עמד נחשול שבים לטובעו אמר טיטוס כמדומה אני וכו'. (גיטין נו). ואף רבן גמליאל היה מהלך בספינה עמד עליו נחשול שבים לטובעו ויהי סער גדול בים תרגום והוה נחשול רבה בימא:

נחשרכן   [יעגער] תרגום איש יודע ציד גבר נחשירכן יש גורסינן נחשדכן באות דל"ת וחולקים לשתי תיבות נח שדכן וכן דעת המתורגמן ופי' אדם שקט:

נחשת   [גרונד, באדען] (כלים פ"ח) חבית שהיא מלאה משקין טהורין נתונין למטה מנחושתו של תנור פי' תחתית של תנור כדכתיב לענין ערות קלון אשה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך והוא תחתון של אשה:

נחשת   [קופפער] (יומא לח) וי"א נחשת מצהבת רבי אליעזר בן יעקב אמר נחשת קלניתא:

נחת   [פעסטיגען] (חגיגה כו) כלי עץ העשוי לנחת (יבמות קג). חלצה סנדל של נחת אלילים פי' דבר שינוח ולא יזוז ממקומו (א"ב מלה זו איננה בנוסחאות):

נחותה   [שפאן לאטטע] בכפישה או בנחותה פי' בערך כפש פי' אחר חתיכה של לוח שנופל מן הנגרים:

נחתום   [בעקער] (דמאי פ"ב. יומא ח) נחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש תרגום אופה נחתומא:

נטל   [וועקנעהמען]. (סנהדרין כא) תנא כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים פי' שלא היה להם בשר כלל בכף רגליהם שהיו חותכים אותו עד לעצם כדי שיהו יכולים לרוץ על הקוצים ועל הברקנים וע"י סם היו חותכים הבשר ונוטלין מהן הטחול. (נדרים צ) נטולה אני מן היהודים פי' נדרה הנאה מן היהודים יפר הבעל חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים (א"ב תרגום נשא את הארבה נטל ית גובא תרגום נסעו מזה נטלו מכא):

נטל   [וואשען דיא הענד] (סוטה ד) כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם פי' רחיצה תרגום ירוש' ורחצו אהרן ובניו ממנו ויסבון מניה בנטילא דכיא פי' כלי מיוחד לנטילה ועל שמו נאמרת רחיצת ידים נטילה:

נטע   [פפלאנצען]. (ביצה כו) נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נידות פי' מוציא אדם כמה הוצאות ונוטע כרם וכיוצא בו וממתין שני ערלה ושני רבעי לקיים המצוה ומי שאשתו נדה אינו ממתין לה עד שתטהר אלא בועלה נדה ואינו לוקח מוסר מנטיעה וכן הקצב אינו ממתין עד שתכשר הבהמה אלא אוכל קודם בדיקתה:

נטף   [איין שמעקעדעס גומא]. (כריתות ה) ת"ר פיטום הקטורת הצרי והצפורן וכו' דבי רבי ישמעאל תנא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט פי' צרי זה נטף ולמה נקרא נטף שנוטף מעצי הקטף כדאמר רשב"ג הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף הצפורן זו שחלת כדתרגמינן נטופא וטופרא קציעה זו קדה שיבולת נרד בלע"ז אישפיקא:

נטף   [שטאדטס נאמע] (פאה פ"ז) אפילו כזית הנטופה בשעתו פי' שם עיר ושמה טופה. (ירושלמי) נטופא נוטף שמן מעשיו שהוא עושה הרבה שהוא עושה זתים הרבה מסתברא נטל נטע נטף אין הנו"ן עיקר:

נטף   [איין ארט אליווען] (פיאה פ"ו) עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף (עיין ערך כתף):

ניטרון   [ארט זאלטץ, קריידע] (ירושלמי דשבת פ' א"ר עקיבא) נתר ניטרון פי' שם מין מלח בל' יוני ורומי (עיין ערך נתר):

נטרין   [געשווינדשרייבען] (סוטה לה) היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן להם הקב"ה ושיגרו נוטרין שלהן וקילפו את הסיד וכתבוה פ' בל' יון ובל' לע"ז קורין לסופרין נוטרין:

נוטריקון   [אבגעקורצטע שריפט] (שבת קה) מניין לשון נוטריקון שהוא מן התורה שנאמר כי אב המון גוים נתתיך וכו' פי' אות אחת שנעשית סימן לכל דבר כמו שמפורש אב המון (א"ב סופרי ב"ד או מדינה בהיותם נחפזים היו כותבים ראשי דברים וכתיבה זו נקראת בלשון רומי נוטריקון (במדרש רבה פ' אם כסף תלוה) משל למי שרצח והביאוהו לפני השלטון כיון שקרא נוטריא שלו אמר עד עכשיו הוא חי פי' דברים נכתבים נגדו):

נטש   [אויף גדעקט] (סנהדרין צה) בענין סנחריב אמר לו הקב"ה לגבריאל גבריאל כלום מגלך נטושה אמר לפניו רבש"ע כבר נטושה היא ועומדת מששת ימי בראשית שנאמר מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה:

נטש   [דיא הויט אבציהען] (ב"ב קי) נטוש נבלתא בשוקא ושקול אגרא (סנהדרין קי) לא תנטוש גלדנא מאודניה פי' ענין פשיטה ובעל הערוך גרס נשוט עיין שם:

ניהליה   [בייא] ניהלי ניהלן בלשון גמרא ענינם אצלו אצלי אצלם):

ניות   [וואהנונגען] (זבחים נד) וילך דוד ושמואל וישבו בניות ברמה וכי מה ענין ניות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם (מנחות לה) א"ר נחמן בר יצחק ונוייהן לבר פי' נויי הקשר יפנה לחוץ אותו צד שיראה כעין ד':

נייקא   (ב"מ מו) נייקא ואנגרא כבר פי' בערך אנגרא:

נייר   [פאפיר] (שבת עח) נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין (ביצה לב) אין חותכין את הנייר (מגילה יז) על הנייר ועל הדפתרא פי' הוא חיפה והוא מחקה וכבר פי' בערך חיפא:

נייר   [שטאדס נאמע] (כלים פ"ב) חביות ניירות טהורים פי' כלי חרס ואין להן שפה ויש מפ' שהכסוי מן ניירא ויש מפ' שעל שם מקומן נקראו:

נך   [אבשלאגען] (ב"ב קו) פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. (ב"מ סב) רבינא אכיל בנכיתא. (כתובות צח) ההוא דמשכיר ליה פרדיסא לחבריה ליו"ד שנים בנכיתא כלומר בכך וכך וקש לה' שנין פי' זקן ובטל מלעשות פרי והיינו אישתדוף וכתבו ליה טרפא למי שהיה בידו הפרדס משכון דליגביה מלקוחות שקנו אחריו מה שפיחת לו הפרדס דקש אלמא אישתדיף בבי חרי טריף ממשעבדי התם איהו הלוקח שלקח הפרדס אחר שמשכן את הפרדס דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה וכו' (א"ב ענין גירוע המעות):

נך   [שלאגען] (בויקרא רבה אל תונו) א"ר סימון מה היורה אינה מעמידה אלא נכה כך אמר להן הקב"ה לישראל הריני מנככם ביסורין בעולם הזה בשביל לזכותכם בעוה"ב (א"ב ענין הכאה):

נך   (כריתות ג) תנא יתהון בנכהון (עיין ערך נך קמא):

נכאת   [וואקס] ולוט (בבראשית רבה) נכאת שעוה:

נכס   [שאטץ רייכטום]. (יבמות לח) ובית הילל אמרו נכסין בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב וכמו זה (ב"ב קנח) לענין נפל הבית עליו ועל אשתו פי' נכסי צאן ברזל הם ששנו בית הלל בחזקתן סתם ופירשו כתובת מנה מאתים בחזקת יורשי הבעל ונכסי מלוג הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי אשה ואמרינן (בגמ') הא דאמרי ב"ה בנכסי צאן ברזל שהן בחזקתן בחזקת מי נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש והלכתא כבר קפרא דתני יחנוקו ופי' נכסים הנכנסים והיוצאין עמה הם שנפלו לה אחר שנשאת ונקראין נכסי מלוג שיוצאין עמה אם הם בעינייהו:

נכס   [שלאכטען] תרגום שחט ברבלה נכס ברבלתה וענין קרוב לזה כל איש זובח זבח כל גבר (דנכיס נכסתא):

נכר   [מיידע בארבאר] (בילמדנו בריש ואלה שמות) שנינו בת ישראל לא תניק בנה של כושית אבל נכרית מניקה בנה של ישראלית ברשותה מאי ברשותה אוכלת מתחת ידה ומניקתו:

נכש   [שלעכט קרייטער אויס רייסין] (כלאים פ"ב) אם ניכש או כיסח אומר לו עקור את הכל (שבת קג) החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד זרדים כל שהוא. (מ"ק ב) המנכש והמחפה בכלאים לוקה פי' תולש עשבים רעים מתוך טובים. (ב"מ פט) יצא המנכש בשומים ובבצלים הואיל שאינו גמר מלאכה אין פועל אוכל בו (שם קה) המקבל שדה ולא רצה לנכש:

נכת   [בייסין] (ברכות נו) והא חזינן דנכתא ובטשא פי' נושכת ובועטת ואמר רבנן לא תשיך לאחיך לא תינכתיניה איתור' לחב' (ב"מ ס) נשך איכא דקא נכית וקא שקיל מיניה (א"ב תרגום וינשכו העם ונכיתו ית עמא):

נכתם   [דעקיל] (ביצה ל) וניכסייה נכתמה זימנין דנפיל ואתי לאתויי. (ב"ב כו) כד נייד נכתמא אפומא דחצבא פי' כסוי שעל הכד:

נילוס   [ניל פלום] דמצרים תרגום ירושלמי נחלא דמצרים וכן הנהר הגדול נהר פרת:

נס   [שפרעכען] (זבחים לח) נומי ר' שמעון בדבר שדרכו להיאכל (יבמות קכב) ממיתי לו כן הדברים (גיטין סו) א"ר יוסי נמינו לשליח אף אנו מקובלים וכו' (א"ב ענין אמר ונאם. ואות אלף מובלעת ובעזרא לארתחששתא מלכא כנמא פירוש כאשר נאמר):

נם   [ענטשלוממערו] (פסחים קב) א"ר יוסי נתנמנמו יאכלו (גמ') ה"ד מתנמנם א"ר אשי נים ולא נים תיר ולא תיר וכו' היא נימא ודיקולא שפיל כבר פי' בערך דקל (מ"ק כח) חזייה דקא מנמנם (קידושין עב) כי הוה קא מנמנם ר' פי' כי שכיב להיפטר מן העולם (א"ב לשון מקרא הנה לא ינום):

נם   [פאדען] (ערובין קב) קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה (יומא לח) ומניח אצבעו בין הנימין מן הנימין פסולה כבר פי' בערך גרד (כלים פ' כט) נימי סדין והסודרין פי' הן הנימין שעל הסודרין ובלשון ישמעאל אלקמל ובלע"ז וויל"ו ושם אלו החוטין בלשון ארמי איתקא וג' פירושים לנומי אלו חיטין ונומי שעל רגלו כמין יבלת ונומי שבנהר עלקא דנהרא ואית דאמר ערקא דנהרא (א"ב פי' בלשון יוני חוט יתר כלי הניגון תרגום חצם על יתר גירהון על נימא תרגום על השמינית על כנורא דתמניא נימין):

נם   [געשוויר] (ע"ז י) מי שעשתה לו נמי ברגלו יקטענה ויחיה (ובב"ר פ' מז) המל ימול כיון שהרגישה אמם הלכה ואמרה לאביהם בניך עלתה נמי בבשרם וגזר הרופא שימולו אמר וימולו (א"ב בל' יוני מין נגע ומורסא הפושה ואכל הבשר):

נם   [איגעל] (שם יב) הבולע נימה של מים מותר להחם לו חמין בשבת (א"ב פי' אנמה בל' יוני עלוקה של מים והבולע נימה רק דם ורפואה זו היא שיכניס אדם כל גופו במים חמים וימלא פיו מים קרים כדי שהעלוקה תברח מן החמימות לקרה):

נמי   [אויך] בלשון גמ' פי' גם ופי' אינמי כמו או גם ואולי מענין נם כלומר כן נאמר ואינמי או נאמר):

נמיה   [מארדיר] (ב"ב כב) כדי שלא תקפוץ הנמיה. (חולין נב) דרוסת הזאב ונמייה בגדיים וטלאים (בב"ר פ' מו) חמסה פניה כנמייה פי' חיה קטנה כגון חתול וכיוצא בו:

נמך   [נידריק] (כלאים פ"ד) גדר שהוא נמוך (א"ב פי' שפל):

נמל   [האפען]. (יומא לח) כיון שהגיע לנמלה של עכו (א"ב פי' חוף כמו למין):

נמס   [צייכען]. (גיטין מג) כיון שעשה לו עכו"ם נימוסו יצא לחירות מאי נמוסו א"ר הונא בר יהודה נשקי והוא סימן בגופו של עבד כלומר שכבר קנאו והוא עבדו של עכו"ם ורב ששת אמר נימוס זמן כגון שקבע לו זמן אם לא אפרענו עד הזמן יהיה העבד קנוי לעכו"ם:

נמס   [געזעטץ. פארם]. (גיטין סה) עשו לו כנימוס עשו לו כראוי. (בב"ר בריש וירא אליו) עלת לקרתא הלך בנימוסה. וישא עיניו עד וישתחו ארצה וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו ארצה תרגום בנימוס ארעא. לא ימכרו ממכרת עבד תרגום בנימוסי עבדא (בירושלמי) ומשפט הכהנים בני עלי משפט המלך אשר ימלוך עליכם מה משפט האיש ושפטוך במשפטיהם. (בויקרא רבה בריש צו) נומוס הוא וקילוסין הוא שכל המתגאה לפני הקב"ה אין נידון אלא באש (ובריש אם בחקתי) נימוס אגריפס כבר פי' בערך אגריפס (מגילה יב) מרדכי מוכתר בנימוס הוה כעדי פי' מצויין בדתי כל התורה היה כעדי שהיה ידוע בדורו וזהיר במצות ורבה בר רב הונא עדיף מיניה בענוותנות דהא אמר רבא ג' מילי בעי מן שמיא חכמתיה דרב הונא וכו' ועותריה דרב חסדא יהבו ליה ענוותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו ליה (א"ב פי' בל' יוני חוק ומשפט):

נמפה   [ברויט] (ב"ר פ' עב) בנפתולי אלהים נמפה הוה לי לעשות לפני אחותי. אתי מלבנון כלה תרגום אמר ה' במימריה עמי תהא יתבא כנישתא דישראל דדמיא לנמפי דהיא צניעא וכן תרגום מה יפו דודיך אחותי כלה (ר"ה כו) היו קורין לכלה נינפי מאי קראה יפה נוף משוש כל הארץ (א"ב פי' בל' יוני ורומי כלה וארוסה):

נמפיון   [וואסער פלוס] (אם כסף תלוה את עמי בילמדנו) חכמה טובה לבעליה זה יהושע שנא' ויהושע בן נון מלא רוח חכמה למה הוא דומה למנפיון המשקה את כל המדינה והיו הכל משבחין אותו אמר להן אחד שבחו למעיין שמספיק לו (א"ב פי' בל' יוני בור וברכה):

נמק   [רעכט קונדיג] (עירובין יד) מאי טעמא קא הדר ביה משום דרבי יוסי נמוקו עמו פי' כל תורתו סדורה בפיו כלומר כל תורתו ברורה גמרא מסודרת בידו (א"ב פי' נומיקין בל' יוני חכמת הדיינים):

נמר   [שטאדטס נאמע] (פיאה פ"ד) של בית נמר מלקטין אותו על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן פי' שם איש היו מלקטין על החבל צ"ט חבלים להם וחבל אחד לעניים ועל דבר זה מזכירין אותן לגנאי שהיו פוחתין מס' ומזכירין אותן לשבח שהיו נותנין מכל אומן ואומן:

נמר   [פלעקינג] (מנחות עא) דתנן (פאה פ"ג) המנמר שדהו ושייר קלחים לחים פי' הזורע שדהו מינין הרבה וי"א קוצר מקום ומניח מקום כמו עור הנמר שיש בו גוונים הרבה (ירושלמי) כהדין נומרא ונמר חברבורותיו כבר פי' בערך חבר:

נמר   של נמר ונמורי כרכין הן כמו שפירש' בערך אבטליאות:

נומרקין   [דעקע] (מדרש קהלת פסקא מה יתרון העושה) אית דאייתי טפיטין אית דאייתי פסתיין ואית דאייתי סטרומטין ואית דאייתי נמורקין פי' מיני מצעות:

נמש   [נאך לעזען צום צווייטען מאהל] (פאה פ"ח) מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות (ירושלמי) א"ר יוחנן למה נקרא שמן נמושות שהן באות בסוף אית תנא תני משושות שהן ממשמשין ובאין (גמ' בבלית) ר' יוחנן אמר סבי דאזלי אתיגרא פי' זקנים תשושי כח שהולכין במשענת בידם דכיון שאין בהן כח לילך הרבה משדה שיכנסו בה ללקט לא יניחו אחריהם כלום ומפורש בערך גד ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי פי' עניים הבאים ללקט בפעם שנייה (א"ב פי' בלשון יוני הנמשת ענין האוכל וחוזר האכילה לתוך פיו ואוכלה פעם אחר פעם כמו שעושים הזקנים והם המלקטים בתר מלקטים ולפי פירוש זה אמת ה"א שרשית היא):

נן   [וויר] (בתלמוד ירושלמי כמו אנן ננהו בתלמוד בבלי הם):

ננג   [דענק בוך] (ע"ז מ) אבקש בנינגי שלהם פי' בספר זכיותם וא"ד ס' הזכרונות (א"ב פירוש נונקיא בלשון רומי שמועות וזכרונות):

נניא   [מינצע] (שם כח) ונניא אגדנא צתרי ואברתא פי' נניא מנתא בלע"ז אגדנא לענה כמפורש בערך גד. אברתא אזוב. צתרי שדורי"א. (שבת קמ) מאי אמיתא נניא אמר אביי ש"מ האי נניא מעליא לתחלי (ברפואות דמי שאחזו) לצידתא דליבא ליכול ג' ביעי בנניא וכמונא ושומשמי (א"ב בל' ישמעאל נקרא נענע עיין שם ובל' יוני ורומי מינתא עיין במקומו):

נניא   [שטריק] (ב"ר פ' סה) הביא קורה ונעצה בארץ ועשה סביבה גדר וקשר בה נינהא ונחנק: (ובריש ויגש אליו) בא אחד וקשר חבל בחבל נניא בנניא ודלה ממנה בשבת ושתה (א"ב נימא כתוב):

נני   [הונד] (סוטה עב) בר מאה פפי וחד נני פירשנו בערך בן:

ננס   [צווערג, קארליג] (מדות פ"ג) ועליו ח' עמודים ננסים (יומא יב) מן השלחנות לננסים ארבע פירוש עמודים קצרים. (פרה פ"ב) הננסת כשרה פי' קצרה ודקה (א"ב פי' בל' יוני ורומי איש קצר קומה ודברים קצרים תרגום ירושלמי או דק או ננס):

תוכן העניינים

ספר הערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה