ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל
אות המ"ם
אות המם
מא [וואס] תרגו' של מה זאת עשיתם מא דא עבדתון למא תרגו' של למה ובלשון (גמ') מאי פי' למה מהו פי' מה הוא מאים בתרגום כמו מה אם מדין כמו מה דין:
מאד [פערמעגען] (ברכות סא) בכל מאודך בכל ממונך. ד"א בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד:
מאה [הונדרט] (ברכות ס) מאה ברכות חייב אדם נברך בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה. וי"א שכל הפסוק הזה עולה למנין מאה אותיות. בפסוק ותאמר ציון ומצאוהו רעות רבות וצרות אלו מאה חסר ב' קללות שבתורה. רמ"ח איברים שבאדם מפורשים (בראש אהלות) רמ"ח תיבות יש בקריאת שמע משמרות רמ"ח אברים שבאדם. (בילמדנו פ' כי אם שמר תשמרון):
מאכלת [עססען, אינסטערמענט] (ב"ר פ' כ"ז) למה נקרא שמה מאכלת שמכשרת את האוכל ורבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלין בעולם הזה אוכלין בזכות אותה המאכלת:
מאכולת [לויז] (נדה יד) נחוש דלמא דם מאכולת הוא פי' דם כינה:
מאים [פולייכט] תרגום אולי אבנה מאים אתבני.
מאס [פעראכטען] (מדרש איכה) סחי ומאוס מאסיא פסיליא פי' בלשון יוני תועבה ופי' פסילי דבר בזו קטן ושפל:
מארת [לייכטען] (במגילת איכה על אלה) ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה בפיהן. יהי מאורות מארת כתיב (בפסוק דהחדש) לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד שנאמר יהי מאורות מארת כתיב:
מארופות [לאפוטע] (שביעית פ"ח) ב"ש אומר עוקרין אותה במארופות של עץ הן כעין מרא של עץ:
מבגאי [אקער מאן] (ב"ר פ' וישמעו אל חמור שכם) נסיב ומבגאי קטע. (מכות יא) כלומר בשביל שכם שבקש לישא דינה העיר כולה נמולים. מבגאי מלשון בגא כלומר עובדי אדמה כמשל כן זה הדבר כלומר זה הרג וכהן גדול מתחייב:
מבגאי [איין נאמע]. (ערובין סד) מבגאי קח גלוסקין הללו ובראש תוספתא בפסחים שם אדם:
מבוי [פארטעאלע] (שם ב) מבוי שהוא גבוה פי' מקום שנכנסין ממנו לחצירות ולבתים:
מבל [פערשטוממעלטער דער געפיהרט ווערען מוס] (טהרות פ"ז) אפי' מובל ואפי' כפות פי' גידם (א"ב פי' מי שאינו יכול לילך ברגליו ואחרים מובילים אותו):
מבל [לאכט] (ב"ר פ' פ"א) הוה חד מנהון עליל טעין מובלתיה פי' טעון משאו:
מבן [בעזעם] (ב"ר פ' ויקן את חלקת) אשאיל לי מבאניך אשאיל לי מטאטיך וטאטיתיה במטאטי השמד תרגומו ואהממינה כמה דמהממין במבינה.
מבססין כבר פי' בערך אלכסון (א"ב לא דקדק בעל הערוך כי משפט מלה מוכססין באות כף עיין למטה וגם לא תתכן גרסת אלכסון כי אם אלכסין ראה שם):
מברכתא [דארפס נאמע] (עירובין מז) הנהו דיכרו דאתו למברכתא פירוש שם כפר (שם סא):
מבת [גענוא] בסיפרא בסוף פ' נגעים (נגעים פ"ו) א"ר שמעון אימתי בזמן שהיא כעדשה מובת פי' כעדשה מכוונת (א"ב מובאת כתוב).
מג [אויף לעזען]. (ב"ר בפ' ושמתי את זרעך כעפר הארץ) מה עפר עשוי דיש כך בניך עשויין דיש לעובדי כוכבים הה"ד ושמתיה ביד מוגיך אלו דממגיק מחתך אע"פ לטובתך משקשקין ליך מן חוביך כמה דתימא כרביבים תתמוגגנה.
מגב [האנדשוהא] (בסוף טבול יום) המעדר והמזרה והמגיב כן מסרק של ראש שניטלה אחת משוניה פי' מגיב כלי עור שלובש אדם על ידו. (פ"א) כלי שדומה ליד של אדם ויש לו אצבעות והוא לנגב בו תבואה המחולחלת והמזרה עור דומה ליד אדם ויש לו אצבעות כדכתיב ברחת ובמזרה ונקרא על שם זריית החטים:
מגביא [איין ארט פרוכט] (שבת קי) מיתקל זוזא מגביא גילאי"מ בלע"ז אלומ"י והוא אלשב (א"ב פי' הרמב"ם בהלכות תכלת תבן מענין לגבבא גילי (א"ה והוא ת"א של לקשש קש ושגגה היא ושם פי' שבלילתא מענין שבלול והוא תלתן):
מגביתא [אום שטורץ] והמכשלה הזאת תרגומו ומגביתא.
מגג [שילף]. (פרה פ"ג) כפתוה בחבל של מגג. (עירובין נה) אין מודדין בחבל של מגג ושל נצרים ושל פשתן של מנג לפרה דתנן כפתוה בחבל המגג פי' מין גומא הוא ועושין ממנו חבל דומה לגמי והשיפה וחלפה.
מגג [מאשינען]. (פסחים קז) לוי סדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגגי. ס"א מגגאי פירוש בתשובות במקומות כך עושין שכר יש להן שלשה גיגיות ביום אחד נותנין באחת תמרים וכשות ומים ולמחר נותנין תמרים וכשות בגיגית אחרת ומטילין אותן המים שהטילו בגיגית ראשונה ביום ראשון עליהם ונותנין על הראשונה מים אחרים יום שלישי נותנין תמרים וכשות בגיגית שלשה ומטילין אותן מים שהטילו שני פעמים בגיגית ג' ובר י"ג מגגי שכר שמוטל י"ג פעמים מגיגית לגיגית. פ"א שכר מסונן בי"ג מסננות כלומר הורק מכלי אל כלי (א"ב מגני כתוב).
מגד [פרוכט] (שבת קכז) של כל מיני מגדים פי' מיני פירות.
מגד [וואנדהאקע] (פסחים כו. ב"מ ל) מצא כסות לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו פירוש דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה. (פ"א גודא ממש).
מגדל [טאהרם] (שבת קו ביצה כד) הצד צפור למגדל פירוש מגדל זה של עץ הוא והוא ככלוב גדול אם פתח שער המגדל ועשה תחבולות להיכנס שם צפור וסגרו חייב (חגיגה טו סנהדרין צא) בעיי בעיין דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר פירוש משנה ידועה היא (פ"ד אהלות) מגדל שהוא עומד באויר ופי' תיבה ארוכה כמגדל תלויה בחבליה. (פ"א ראשו של למד כלומר עליון של למד למה גבוה מכל האותיות):
מגדל [אייינע שטאדט] (פ"ז שקלים) בהמה שנמצאת בירושלם ועד מגדל עדר:
מגזיין [איין שפיעל אינסטרעמענט] (ירושלמי בבמה אשה) וחניתותיהם למזמרות למגזיין (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין כלי זמר ואומרים שצורתו מרובעת ויש לו שני יתרים):
מגל [סערב] (כלים פ"י) מגל יד ומגל קציר (גמ') בשלמא מגל יד וכו'. (ביצה לא) אין מבקעין לא במגל ולא במגירה. (מ"ק יא) הא במעגלי הא בחציצי פי' מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק מגל קציר עשוי שינים שינים ומגל דמשקין הוא מגל קציר שעשוי כמסר כדכתיב אם יתגדל המשור:
מגל [אייטער] (יבמות מז) ונפק מיניה מוגלא (חולין מח שם נו) אי מליא מוגלא טריפה פירוש ליחה סרוחה:
מגל [ראללע] (שבת צז) מצאתי מגלת סתרים פי' מגלה שיש בה הלכות פסוקות כעין ספר הלכות שאין בתלמוד שמצוי אצל כל אדם. (מגילה ה) מגלה בזמנה ביחיד כלומר בי"ד קורין אותה אפילו ביחיד שלא בזמנה שמקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא ביו"ד פי' ר"ח הילכתא כרב דהא רבי יוחנן אמר (שם יט) בפ' הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בציבור לאו מכלל דסבירא ליה שקורין אותה ביחיד ואע"ג דחש ליה רב להא דרב אסי קיימא לן הלכתא כרב. רב צמח גאון כתב בשליח צבור הקורא את המגלה שקורא וכורך כספר תורה לא חזא לנא:
מגלב [צוים] (ב"ר פ' מ"א וינגע ה' את פרעה ובפ' נ"ג ויקח אבימלך) היה מלאך עומד ומגלב בידו. (בויקרא רבה פ' אמור אל הכהנים) חמתיה דדיין הדיין במרזובות ובמגלובין (בילמדנו ויהי חשך) חמשין מגלבין שוט לסוס ומסג לחמור תרגומו שוטא לסוסיא ומגלבא לחמרא:
מגלון [גרויס] (פסחים מח) קבא מגלונאה לפסחא (א"ב פי' בלשון יוני גדולה ובנוסחאות כתוב מלוגנאה ופירש"י שם מקום):
מגלס [שלאס] והפותות לדלתות תרגומו ומוגלסי' (א"ב פי' בלשון יוני מנעול ומסגר הדלת וברית ברזל להסגירה):
מגמגם [שטאממלען] (מגילה לא) מגמגם וקרא בארורי (א"ב פי' בלשון ישמעאל מי שאינו מבטא המלה בפעם אחד אלא הוא עמוס בלשונו ואולי נאמר כן מאות גמא יונית כי העלגים חוזרים ואומרים אות גמל פעם אחר פעם עיין ערך גמגם):
מגמר [רויך ווערק] (ברכות מב) והוא אומר על המגמר פי' מיני ריחנים שמעשנין בהם הבית וי"מ מחתה והוא כלי שנותנין עליו גחלים ונותנים עליו בשמים ובלשון ישמעאל מחתה מגמרה על שם גחלים ושמם אלגמר ובלשון תרגום גומרין וגמר העיקר עיין שם:
מגן [אומזאנסט] תרגום ועבדתני חנם ותפלחני מגן וכן בלשון ישמעאל:
מגן [איין ארט שטרויא] בר תליסר מגני בעל הערוך גרס מגגי ע"ש:
מגניה [ארטס נאהמע] (כלאים פרק ה') והעלהו משם לבית מגניא פירוש שם מקום:
מגנון [בעטריגערייא] (ב"ר פ' מ"ד) אשר מגן צריך שהיפך מגנון שלך על צריך. ר' יודן אמר כמה מגניות עשיתי להביאן תחת ידיך (ובפ' פ"ט) קצף פרעה מגנון עשו לו לחנקן. ס"א מנגנון ומפורש למטה בערך מנגנון (א"ב פי' בלשון יוני תחבולה ומלאכת ערמנות ומגנון ומנגנון מלה אחת היא כמו שיודעים הבקיאים בלשון יוני):
מגס [שיססעל] (פסחים סד יומא סז) נתנן במגס והקטירן על גבי המזבח (כלים פי"ג) רבי יהודה אומר אף המגס וקוד הבבלי תרגום קערה מגוסתא (א"ב וכן פי' מלה זו בלשון יוני ורומי קער'):
מגס [איין פארים אויסטייג] כפתותי לחם תרגום מגוסין דלחם (א"ב פי' בלשון יוני פרור לחם הן יבש הן במעשה קדדה):
מגסטרון [מיינסטער, הערר]. האחשדרפנים והפחות תרגום מגוסטרני ורבראניא. ס"א מכיצטרכי (א"ב פי' בלשון רומי פקיד שר וראש) (מדרש שמות רבה פ' ואלה המשפטים) קרב קיסים למגסטר (ובמדרש ויקרא רבה פ' והבאתם את עומר ראשית קצירכם) מגיסטר פלטין ראש על היכל של מלך ובנוסחאות כתוב ומסטרני ורברביא והוא טעות:
מגסת [נאמע] (יבמות עט) העיד רבי יהושע בן בתירה על בן מגוסת שהיה בירושלם אדם סריס:
מגסתא [דיא גרוסע מאגאנאטין] (ב"ק קיד) לא אמרן אלא בדינא דמגוסתא (ב"מ ל) אי זו אבידה אטו דינא דמגוסטא פירו' דין של כותים של הדיוטות שדנין בגסות כדאמרינן בגמרא (ב"ק קט"ז) נטלו מוכסין לא שנו אלא בלסטי' גוי דדייני בגיתי פי' כותים שדנין בשמא ובשחד ובאונס ובגאוה ולא מיאש אבל בלסטים ישראל כיון דכי מייתי ליה לבית דין אומר בית דין מי יימר דהאי לסטים הוא ומי יאמר שזה חמורך איושי מיאש דאמר מי יימר דמחייבי ליה ביה דינא וכיון דמיאש מותר ליקח מליסטים גוים (א"ב פי' בלשון יוני גדולים וראשי העם וחז"ל קראו כן לדייני האומות והרומים אומרים להם מגיסתרת ובב"מ מגוזתא כתוב):
מגפיים [אייזערנע זאקען] (שבת ס) לא בקסדה ולא במגפיים. גמרא אמר רבה בר בר חנה פיזמקי פירוש רב שר שלום מסאני דליבדא דנמטא דעמרא או דעיזי הינו דגרסי שלופי פוזמקייכו וחותו לדינא (כלים פי"א) הכידון והניקון והמגפיים פירום כולן מנעלין של נחשת או של ברזל שנותנין אנשי מלחמה לפני שוקיהן שכשירוצו לא יחפי כדכתיב ומצחת נחשת על רגליו ומתרגמינן וטרקלילין:
מגור [מאגיצין] (תרומה פ"ד) מי שהיו פירותיו במגורה. (ב"ב סז) לא מכר אה המוגרות פי' בריכות של מים כמו נהרסו ממגורות. (כלים פרק ט') מגורות שלה טמאות פירוש חדרים קטנים של תיבה ובלע"ז עודרי. (ערובין ע) ישראל ועכו"ם ששבתו במגורה. (פסחים ט נדה יד ע"ז מא) חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות פירוש מקום שמכניסין בו התבואה כמו העוד הזרע במגורה מסתברא גר העיקר כדכתיב יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו:
מגר [שטירזען] וחציך מיד ימינך אפיל תרגום וגירך מיד ימינך אגמר ויפל רכבו אחור וימגר רוכביהון לאחורא:
מגרס [קעכין] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פר' מה יתרון) אזל עבד ליה מגיר' אחוריה א"ל מאי עבדית לך דסרחת מגירסי א"ל למגרסך אנא צריך (לא כן בנוסחאות ובפסחים את קרבני לחמי) משל למלך שהיו לו שני מגרוסין בישל הראשון לו תבשיל ואכלו ובפסקא אומר מגרוסך אנא לית את יהיב לי מתבשיליך. (במגילת איכה שרתי במדינות) בפלגא דיומא עבד מגרוס. ס"א אריסטון תקרא כיום מועד מגורי מהו מגורי מגרוסי בני אדם שהיו קוסיטרפיזין הבאתם עלי. ותזנח משלום נפשי מעשה באשה אחת שהוליכה את בנה אצל המגרוס. (בילמדנו בראש אם בחקתי) הרי המגרוסין עד שלא יבשלו בחצי היום הן מבשלין של ערב. והשיג לכם דיש את בציר פירוש בלשון יון קורין למבשל מגרוס (א"ב בירושלמי דביצה (פ' משילין פירות) קבלין בגו מגיריון דידן פירוש בלשון יוני בית הבשול):
מגרף [שויפעל] (בילמדנו ויך את המצרי) במה הכהו י"א מגריפה של טיט נטל והוציא מוחו (ב"ר פ' י"ו) בשעה שהיה מושלם לבוראו ד' ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת. (ובפ' לט) הבה נרדה אייטו לי כולב ומייטי ליה מגרופי (בויקרא רבה בריש קדשים תהיו) מאן דאית ליה פסא או מכוש או מגרופין (ב"מ ל) מגריפות וקרדומות ישתמש ברך אבל בקשה לא מפני שמפחיתן. (זבחים ע"א מגילה כ) עודהו הסל על ראשו ומגריפה בתוכו (ובסוף שקלים) חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבור (ב"ר פ' מד) עד שאורין אותם בסלים ובמגריפות פירוש לוקטי תאנים יש להם מגריפה שקורין בלע"ז רי"שלו ותופס בו יחור של תאנה והורידו לארץ ולוקטן ומניחן בסל. (כלים פ' כט) יד מגריפה של בעלי בתים בית שמאי אומרים ז' ובית הלל אומרים ח' ושל סיידים בית שמאי אומרים ט' ובית הלל אומרים י' (ערכין יא) מגריפה היתה במקדש וי' נקבים היו בה כשמזמרין בה יוצאין ממנה ק' נעימות אין דומות זו לזו. (כלים פ' י"ג) מגריפה שנוטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. פירוש כפה שבוחשין בה ומגיסין בה הקדירה. וכן מגריפה שגורפין בה הטיט בלע"ז קצ"ה וזו של טיט משמע שהיא קרויה פ"לא בלע"ז וכבר פירשתי מגריפה בערך גמר ובערך גרף:
מגוש [צובערער] (יומא לד) פרוה מגושה פירש בערך פרוה (שבת עד) הלומד דבר מן המגוש חייב מיתה פירש רב האי אמגושתא היא הנודעה בלשון ישמעאל זמומה שהמגושין בשעת סעודתן שותקין ואין מוציאין דבר בפיהם אלא מוציאין קול שאינו מחותך בנעימות והנעימות בלבן. פ"א מגוש בלשון יון מכשף גידופי כופר בעיקר ראטין מגושא פירש בערך רטן (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מכשף):
מד [מאס מעסטען] (ב"מ לג) העוסק במקרא מדה שאינה מדה פירוש העוסק במקרא בלבד מדה שאינה מדה שהרי לא נתעסק בפתרון המצות. במשנה מדה ונוטלין ממנה שכר פירוש המתעסק בפתרון המשנה שיש בה הרבה מן המצות שהן קבלה והן תלויות במשניות החיצונות וכשהוא מתעסק במשנה צריך לעיין באותן הבריתות כולן ופתרוני החכמים יש לו בזה שכר מצוה אבל המתעסק בתלמוד ומורה ומבאר המצות כתיקנן ומגיד הלכה למעשה אין לך מדה גדולה מזו כי בתלמוד פתרון התורה והמשנה והמצות שהן בקבלה הלכה למשה מסיני (שם סא) במדה זו מדידת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים פי' באותו חבל עצמו לפי שבימות הגשמים החבל לח ומתפשט ובימות החמה החבל יבש ונכווץ ויבא לו פחות. פ"א בימות החמה הקרקע מתבקע ומתרווח בפתיחתא בימות הגשמים מתדבקים הרגבים ימתכווץ שנמצא בימות הגשמים המידה מוספת וזו הברייתא (ב"ב פט שבת קנ) שבתה מדהבה אומה שהיתה אומרת בעולם הזה מדוד והבא מדוד והבא ואמרי לה הכי מאד מאד הבא בלא מדה (בויקרא רבה זאת תהיה) שבתה מדהבה מלכות שאומרת מוד והבא מוד והבא. ר' אבהו אמר מלכות שהיא מדהבת פניו של אדם בשעה שהוא בא אצלה. רב טביומי אמר על שום פומא דדהבא רבנן אמרי על שום רישא דדהבא (חלק צח) אין בן דוד בא עד שיהו כל המדית שוות פי' מדות אמת כל בני אדם מוכרין במדה שוה. (בסוף מקואות) מטבילין במקום המדה פירוש עד מקום שחישב לחתכו משם (גיטין סז) א"ר שמעון לתלמידיו בני שנו מדותי שהן תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא (בריש ויקרא רבה) טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא שונה הלכות ומדה ורגיל ממי ששונה הלכות ומדה ותלמוד ואינו רגיל. פי' טוב מי ששונה משניות ומכילתות כלומר מדרשות כעין מכילתא ומרגילין בפיו:
מד [שוויממער] (ר"ה כג) ונחית בר אמודאי וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא (ב"ב עג) ונחית בר אמודאי לאיתויי (גיטין פט) ולינחות במיא ולימוד ולותיב פי' אדם שיודע לשוט במים (א"ב פי' בלשון יוני איש בקי לצלול במים אדירים עד הגיעו אל חול אשר בקרקע הים כמו אוספי מרגליות בלב ים) (א"ה גרסתנו אמוראי בריש):
מד [פריסטער קלייד] (ברכות כח) מאן דלביש מדא פירוש מלך שלובש הכתר מזה בן מזה פי' כהן בן כהן (א"ב אולי מדא הוא כהן שהיה לבוש מדו בד והענין כפול):
מדבלל [פערמישט] (בכורות כה) הצמר המדובלל בבשר פירוש מעורבב ואינו מתוקן. סוכה מדובללת כבר פירשנו בערך דבל:
מדבר [וויסטנייא] (ביצה מ) שוחטין את המדריות פירוש מלשון מדבר:
מדבר [פלאקער] (מ"ק יב) כיון דבעי מדבורי דנור' פי' אבוקות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מדוכרי):
מדי [איין לאנדס נאמע] (שבת סה) מדיות פרופות פירוש נשים מדיות פרופות בגדיהן ופירוש פורפת על אגוז ועל מטבע דרכן לצאת במקטורן ומשימות אגוז או אבן כנגד בית הצואר וקושרין אותה ברצועה. (כלים פרק כג) מדוכה המדית פי' מלשון או דכו במדוכה והיא ממדי ופרס ועל שם מקומה נקראת והיא מכתשת שדוכין בה:
מדי (יומא י) שער המדי כך נקוד בפי' ר"ח ז"ל והיא כיפה שהיא בלשון יון קמרא והוא שער קמרי דפליגי ביה רבי מאיר ורבנן:
מדך [שטייסיל] (שבת מא) ואם לאו בהכרע מדוכה קטנה של בשמים פי' ראשו של בוכנא שדכין בו והוא מקום שמעבירין בתוך המדוכה לשחוק בו. ובירושלמי מלא רגל מדוכה קטנה של בשם. (שבת קכג) מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ופי' מהם בערך דך:
מדין [ווארעם] תרגום מדוע לא אכלתם את החטאת מדין לא אכלתון ית חטאתא מלה מורכבת היא מא דין:
מדל [אויס ברעכין] (פיאה פ' ג) המדל נותן מן המשואר על מה ששייר פי' מדל שלופי. כדגרסינן (מ"ק ד) מי סברת מאי מדלין מדלין ממש כלומר שדולין מים ומשקין השדה מאי מדלין שלופי. כדתנן (פאה פ"ז) המדל בגפנים כשם שמדל בשלו כך מדל בשל עניים. ותנן (שביעית פ"ד) איזהו מדל אחד או שנים המחליק שלשה זה בצד זה ירושלמי תנא דבי רבי מדל נוטל אחד ומניח שנים וכך מנהג בזמן שהבצלים זרועים רצופים מוציא מהם מבנתיים שיתגדלו בריוח ויעשו גדולים אותם שעוקר משם נהרויח הנשארים אינן נחשבין לקצירה לפי שתקנת הנשארים הוא הלכך נותן פיאה מן הנשאר לבד ומן הנעקר לבד. המחליק באחת יד פי' בענין אחד או כולן לגורן או כולן לשוק. פ"א באחת יד בפעם אחת:
מדל [פערמעגען] (במגלת איכה רבתי בגוים) אפקיד מדלי גבי ההוא גברא. ס"א פועלה. ס"א מה דילי'. (ירושלמי בשקלים) הלכה מותר שירי הלשכה. בר ימינא אתפקד גביה מידל דיתמין. כל הון ביתו יתן תרגום כוליה מידלא דביתיה:
מדן [בינדל] (שבת לג) חזא ההוא סבא דהוה נקיט תרין מדני אסא (סוכה יב) חבילי קש הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מדנין שלהן כשרין. פירוש מדן ע' מובלע והוא מעדן כדכתיב התקשר מעדנות כימה ואלו הקשרין אינן עשויין להטלטל בהו. ותנן (כלים פ"ב) וכן המתי' ראשי מעדנים טהורה נחלקה לאורכה ונשתיירו בם ג' מעדנים שלשה טפחים טמאה:
מדן [וואגשאל] תרגום ירושלמי על פסוק ויאמר מלך מצרים למילדות קיימא בכף מודנא פי' בכף מאזנים ובתוספת אות אלף תרגום מאזני צדק מאדנין דקשוט:
מדוע [ווארום] לא אכלתם את החטאת (זבחים קח) מפורש בהלכה שנייה:
מדעא [בעקענטניס] כבר פי' בערך דע:
מדעם [עטוואם] תרגום אל תעש לו מאומה לא תעביד ליה מדעם ובהבלעת אות עין מידם תרגום כל מר מתוק כל מידם דמריר חלי לה:
מדעית [ארטס נאמע] (חגיגה כה) מן המודעית ולפנים נאמנין על כלי חרס. (פסחים צג) אי זו היא דרך רחוקה מן המודעית ולחוץ. גמרא אמר עולא מן המודעית לירושלים ט"ו מילין הוי פי' שם מקום:
מדף [בינען שייכע. פויגל פאלל] (נדה ו) ככר שנתונה על הדף ומדף טמא מונח תחתיה אע"פ שאם נפלה אי אפשר לה אלא א"כ נגע טהורה וכו'. עד הכא בטומאה דרבנן דקתני מדף כדכתיב קול עלה נדף פירוש טומאה קלה מדרבנן ומדף משמע קל כדכתיב קול עלה נדף לפיכך קתני טהורה (כלים פי"ו) והמדף של דבורים והמנפא טהורין פי' מדף זה נחיל של דבורים שהן כמין קערות של עץ. פ"א כלי שמשימין בו אש וגללי בקר ומעשנין בו בשביל שיפרחו הנחילין מן הכוורת ויקח הדבש מלשון אשר תדפנו רוח. פ"א כמין דף וקרש ולוח שהוא נתון לפני כוורת דבורים כשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואח"כ יכנסו בכוורת. (כלים פרק כג) הרשתות והמכמורות המדף והפלצור פירוש לוח של ציידים שצדין בו העופות כיצד מביאין לוח של אבן או של עץ ומעמידין אותו מוטה והמקום נמוך וסומכין אותו בעץ ומניחין תחת העץ מזון או פתיתין ויבא העוף לאכול ונופל העץ והמדף עליו ונתפש העוף. (עדיות פו) שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא. (זבין פ"ד) שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גבו מדף מטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא. פי' המצע והבגדים שתחת הזב שמו מושב ובגד שהוא כסוי לזב שמו מדף כשהוא מושם למעלה מן הטמא ומתנענע מכחו ואין זה הדין אלא באוכלין ומשקין ולא זה אלא בזב בלבד. (פרה פרק י') כל הראוי לטמא מדרס לחטאת. (טהרות פ"ט) אם אינה חוצצת טמאה מדף. (זבין פ"ה) האוכלין והמשקין והמשכב והמושב והמדף מלמעלה מטמאין וכו' עד האוכלין והמשקין והמדף מלמטה טהורין:
מדר [שייטערהויפין] (עירובין קא ביצה לג) א"ר יהודה האי מדורתה מלמעלה למטה שרי. פי' דרך בנין אסיר כגון שנתן עצים בארץ ואחרים על גבן. אבל אם אחז העץ למעלה ונתן אחר תחתיו ועוד אחר תחתיו עד שמגיע בקרקע למטה כיון שאינם דרך בנין מותר וכן אם מבקש לצלות בצים כענין הזה הוא עושה אוחז העליונה ונותן אחרים תחתיה וכן פוריא אוחז הקרשים ומניח את הרגלים וכן חביתא כדים של יין שמשימין שורות שורות אוחז העליונה ומניח אחרת תחתיה:
מדר [אבפאלל] (פסחים מב) שופכן במקום מדרון (ב"מ פג) תינח במקום מדרון. (במיכה) כמים המוגרים במורד תרגומו כמים דאשדין במדרון (ב"ב כב) א"ר זביד בממדיר את בותלו פירוש לא אמרינן בטפח בלחוד סגי אלא במשפע ויורד כותלו כמו מדרון שאין אדם יכול לעמוד בו שמחליק ונופל. ויש ששונין במרדד את כותלו:
מדר [ערד שראלל] (בתורת כהנים) ועפר אחר יקח ועפר לרבות כל עפר במשמע אפילו מדר ואפי' חרסית פי' בלשון ישמעאל קורין לקוזזות אדמה מדר (א"ב פירוש בלשון יוני חלק וקרח לכן חלקי אבנים נאמרו כן):
מדרגה [שטאפע] כבר פירשנו בערך דרג:
מדרוכיתא [דורן] תרגום סנה ושם האחד סנה:
מדרס [טרעטען] כבר פירשנו בערך דרס:
מדרקה [פלאקסאדערען] כבר פי' בערך אלל:
מה [וואס, וויא, ווארום] (כתובות כח בכורות לו) כיון דאיכא עדים דאיכא מיא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן (בילמדנו במתאונני') מהו מה יתאונן אדם חי אלח משאדם מת הוא מתאונן. אלא א"ר שמואל מה יתאונן אדם על חי העולמים ועל מי יתאונן אדם גבר על חטאיו. אמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו וכו':
מהה [פערפולען, פערזינקען] וכן מטלת המהוהא פירוש ר"ח שחרכה האש ונשארה כגון קורי עכביש. וי"מ בגד בלה. (כלים פכ"ד) ג' קופות הן מהוהא שטליה על ברייה פירוש בגד בלה שתפרו על בגד חדש הולכין אחר הברייה דנין אותו כדין ברייה. (שם פרק כ"ז) שלש על שלש שנימהה ממנה חוט אחד:
מהה [אבוואשען, אבווישען] (ב"ק סט מעשר שני פ"ח) ושל קברות בסיד ממהה ושופך פירוש ממהה החתיכות של אדמה במים ושופך מסתברא אלו שני חלקים מלשון וימח (אהלות פי"ח) נותן לתוך כברה שנקביה דקים וממהה (א"ב בנוסחאות כתוב ממחה ופי' ר' שמשון מלשון המחה החלב וגמעו והענין כמו ממחה בקערה שפירושו ממרק ויעשהו דק מאוד):
מהט [שנייצען, פיטצען] (שבת צ) צינורא קטנה של נחשת למאי חזייא אמר אביי שמוהטין בה את הפתילות. (ביצה לב) מוהטין את הפתילה בי"ט מאי מוהטין עדויי חשוכא פירוש המתעבה בקצה הפתילה כמין גחלת ומעכב האורה מותר לחותכה:
מהל [בעשניידען] תרגום חתן דמים למולות בדמא דמהולתא הדין:
מהלוהא [זיפף] כבר פירשנו בערך הל:
מהם [פערטיממלען] (נדה פ) מתוך שמהומה לביתא אין מכניסתו לחורים. לסדקים פי' שלהוטה אחר בעלה לתשמיש:
מהם [פערהעלען] ומעלים עיניו רב מארות תרגום ודמהמי עיניה מן משכינא סגיאן לווטתיה:
מהסם כבר פירשנו בערך הסם:
מהר [מיהד, פויל] (בויקרא רבה זוב דמה) אמרו למנהרי לב רבי אושעיא רבה אמר למפגרי לבא:
מהרק [מעבעל, הויזגערעטה] (עירובין סב) בריאה במוהרקי ואבריגני פי' ר"ח כגון בניין. ורבינו גרשם ז"ל פירש כלי הבית ורבינו ניסים פי' אבריגני שלוחים מוהרקי כתיבה וחתימה (ב"מ עג) מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח והוא הכתב שיש בו כרגא שעל כל אחד ואחד. ויש (יבמות מו) מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא כלומר כאילו מכורין הן וצריכין גט חירות:
מוועי [העפטיג שרייען] יפיח כזבים תרגום ודמוועי כדבותא. יביע אומר תרגום ומוועי מימרא (א"ב פי' בלשון יוני פועל המדבר בקול רם ופועל המפיח ושואף רוח):
מוורן כבר פירשנו בערך אספרון:
מז [האארע] (מגילה יח) לא הוי ידעו רבנן מאי סלסליה ותרוממך עד דהוה קא מהפך במזייה אמר עד מתי אתה מסלסל בשערך. (ע"ז עה) הני ריקי דמזייא דארמאי מדיחן פירוש שקין של שמרים של שיער:
מז [צערפליעסען, וואקלען] (חולין מה) הומרך פסול נתמסמס פסול נתמזמז כשר. הומרך נשפך כקיתון כלומר נמס כדונג בתוך האש נתמסמס כלומר אינו יכול לעמוד אלא נכפף. נתמזמז פירוש נתנדנד ונתקרקש ואינו מוליד. הרפאים יחוללו תרגום אפשר דגובריא מתמזמזין:
מזא [קאפף] (קידושין נב) ההוא גינאה דשקיל מוזא דירקא מוזא דשמכי. פירוש ראשי בצלים שהיו בשותפות בלא חלוקה וקדש בהן ואמרו אינה מקודשת:
מז [שפרייא) וכמוץ גנבתו סופה תרגום וכמוזא דיטלטליניה עלעולא:
מזבח [אלטאר] (בילמדנו ויקחו לי תרומה) מזבח מ' מחילה ז' זכות ב' ברכה ח' חיים מזבח הפנימי הוא מזבח הזהב הוא מזבח הקטרת:
מזבלי [מאטטע] (סוכה כ) מאי חוצלות מזבלי פי' עושין כמין יריעות ואח"כ תופרין אותן ועושין מהן כפיפות וכסויין:
מזג [געמישטער וויין] (סנהדרין יד) אילימא לדבר הרשות מי נפקו אל יחסר המזג כתיב פירוש כשם שיין מזוג שני חלקים מים ואחד יין כך אי אפשר שתהא לשכת סנהדרין בלא שלישית סנהדרין וכמה כ"ג כנגד סנהדרין קטנה. (בילמדנו בריש כי תשא אל יחסר המזג) שאם הוצרך אחד מהם לצאת לצורכו רואין אם יש שם כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא. (סנהדרין יד) אל יחסר המזג וכו'. (נדה יט) וכמזוג שני חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני. ובריש נגעים כיין המזוג בשלג כדם המזוג בחלב כיין המזוג במים. (יומא פא) לשנה אייתו כולי עלמא מזוג ושתו אימור דאמרי אנא חייא מזוגא מי אמרי. (פסחים קח) אחד חי ואחד מזוג. ממולח טהור קודש תרגום ירושלמי ממזג דכי קודשא (ברכות נא) מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. (פסחים פו) כשהשמש עומד למזוג את הכוס. (יומא לה) אמר אביי כי חמרא במזגא. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה. משקה מלך מצרים תרגום ירושלמי מזוגא דמלכא (ע"ז סט) ושתו ביין מסכתי תרגום ואשתו בחמרא דמזגית:
מזד הרבצל ומזור עיין ערך מזור:
מזדנדזין [שטאממלען] (חולין מח) אמר ליה אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנדזין בדבר (א"ב מזדנזין כתוב בנוסחאות ופירש רש"י מגמגמים):
מזחל [ריננע]. (עירובין צט) קולט אדם מן המזחילה פי' מקום מדרון שעושין סמוך לכותל שזוחלין בו המים ויורדין לארץ ופעמים שתהא של בנין ועושין בנין מדרון הזוחלין בו המים ולהכי נקרית מזחילה שכל דבר שמהלך על הארץ ועל הכותל נקרא זוחלין ועיקרו מן הכתוב עם חמת זוחלי עפר כי הנחש לעולם על הארץ מתהלך ומהכי שנינו מים זוחלין והמזחילה יש לה חזקה ואוקימנה במזחילה של בנין. (ב"ב כב) מרחיקים הכותל מן המזחילה ד"א הכא במזחילה משופעת עסקינן. פי' שמגיע לחצי גובה הכותל כעין זיזין והוא בנין כנגד כותל כולו שנמצא בראש הכותל עודף ומצא בנין מחוץ לעובי הכותל כמה שהמים של הגג עוברין עליו וזו היא מזחילה משופעת של בנין (ב"ב כח) המזחילה יש לה חזקה פי' כגון לוח קבוע בכותל בעל העלייה למטה מן הגג שיעור אמה ברוח מזרחית כולה כנגד גג העלייה כולה משוך מן הצפון לדרום על פני כל המזרח ורחבו של לוח כשיעור אמה והמים זוחלין ושותתין מגגו של זה לתוך חצירו של זה:
מזלג [גאבעל]. (כלים פ' י"ב) ניטל המזלג טמאה:
מזמוט [פריידען פעסט]. (חגיגה יד) מבני אדם שמתקבצין לראות במזמוטי חתן וכלה פירוש זמירות שאומרין לפני חתן וכלה כדי לשמחן (א"ב תרגום ושנותיהם בנעימים ושניהן במזמוטין):
מזקף (ב"מ ס) מזקפתא כבר פי' בערך חזרא:
מזקת [קאנאל] ויעש תעלה תרגום מזיקתא:
מזר [קאלפ האלץ] זיירי ומזרי כבר פי' בערך זייר:
מזר [ווארף שויפעל] המזרה והמגוב פי' בערך מגב:
מזור [ראנצע] (כלים פ"ב) רבי יהודה אומר אף הרבצל והמזרה פי' כיס שנותנין בו צידה לדרך. וי"א נוד צבוע ופתוח לשום בו לחם וצידה לדרך וכן תרגום צידה זוודין והכי הוא זה והמזרה ובלשון ישמעאל שם הכלי מזור (א"ב מזודא כתוב בנוסחאות והשתא אתו שפיר שהוא ענין צידה):
מזור [שפיננען] (סוטה לא) משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. (שם ו) ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. אמר לו רבי יוחנן בן נורי וכו' פירוש כשנשים מתקבצות לטוות באור הלבנה משיחות פלונית מעשיה כך וכך ואם יזכירוה בדבר ערוה תצא. רבי יוחנן בן נורי אומר בדבר ברור וכן הלכה:
מזר [פויל, אוסגעריננען] (חולין קמ) או בצים מוזרות פטור מלשלח. זמרי שנעשה כביצה מוזרות כבר פירשנו בערך זמר:
מזריון [איינע פפלאנצע]. (פסחים קז) אישתי מזריון ולא אישתי שכרא בעל הערוך גרס מי זריון בערך מי בשתי תיבות וגם רש"י פירש מי משרת פשתן אך נראה לי שהיא תיבה אחת ופירושה גרעין וזרע של מין עשב אשר לו סגולה להריק וכן נקרא בלשון ישמעאל וטעם הענין כי השכר עוכר הגוף ומשלשל יותר ממה שעושה משקה ההרקה עשוי בגרעין זה:
מזרן [קאבריץ] (כלים פרק י"ט) המזרן היוצא מן המטה כל שהוא פירוש בגד צמר שנותנין בני אדם הגדולים החשובין על מטותיהם תחת כל המצעות ובלשון לע"ז טפי"טא ועיקרו ישמעאל בלשון מיזר:
מזרק [נערפע, אדערן] אומצא ביעי ומזרקי כבר פירשנו בערך אמץ:
מזרק [גאצעללע איינע טהיר] תרגום כתוא מכמר כמזרקי מצדן:
מח [לעכערן] (פסחים סה) מיחוי קרביו רב הונא אמר מנקבן בסכין פי' להוציא הרעי:
מח [ערווייכען] (שבת קמ) חרדל שלשו מערב שבת ממחו ביד ואין ממחו בכלי (א"ב פי' ממרקין ועושין אותו דק במים או ביין עיין ערך מהה):
מח [שלאגען] (מגלה כה) ומחינא ליה באזרפתא ומחו לה אמוחא. פי' (גמ') שמכה שמועה זו על קדקדה כלומר מפני שלא תקרע היריעה היא ולא משום קדושה (א"ב לשון מקרא זה נהרות ימחאו כף ועיין גרסת הגמ' כי הוא אחרת):
מח [אבווישען] (ב"ב פח) החנווני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם א' בשבת פי' מדות הלח מקנח בספוג או בבגד שמא הוקרש השמן או היין בתוכם ויבא הפסד לקונה. ומשקלות ששוקל בהן ממחה בסכין או בעץ שמא נדבק שום דבר על המשקל וכשיקנה בהם יפסיד המוכר. (בפסוק את קרבני לחמי ובויקרא רבה בפ' צו) הכניסו לו תבשיל ואכלו וערב לו והתחיל ממחה בקערה. הה"ד עולות מחים אעלה לך:
מח [איבערגעבען] (ב"מ קיא) המחהו אצל חנווני או אצל שלחני אינו עובר. (שבת נז) דכי סלקן מנהרא מחית ליה ברישייהו (א"ב ענין שימה ונתינם וכן בעזרא וזקיף יתמחי עלוהי):
מח [וועבען] (שבת נח) הב"ע דמחי ממחא. וכדרב הונא בריה דרב יהושע דאמר כל שהוא אריג לא גזרו. (ברכות כד שבת קמ) כולהו חדא מחיתא מחתינהו. פי' מעשה אורג תרגומו עובד מחי:
מח [מעהל] (שם לו) כל דאית ביה מוחא מצטמק ויפה לו. (ברכות לט) ריהטא דחקלאי דמפשי ביה מוחא בורא מיני מזונות פי' קמחא. (פסחים מ) למימח בחסיסי (א"ב בנוסחאות כתיב למימח קמחא בחסיסי):
מח [זאפט, געהירען] מוח בקדקדו:
מח [וועהרען, אבהאלטען] בדניאל די ימחא בידיה פי' לשון מניעה ועכוב:
מחבת כבר פירשנו בערך חב:
מחג [ווינקען]. (ברכות מו) פרסאי במחוגא משתעו. (חגיגה ה) מחו במחוג קמי מלכא פירוש מורין באצבעות כלומר כל דבריהן ברמז הן ומרגישין זה דברי זה וזה דברי זה:
מחגר [האלץ, קעטטע] (כלים פי"ד) הסומך והמחגר פי' הוא החבל שקושרין תחת צואר השור ובלע"ז שמו פליר"א:
מחט [פעהלגע בעהרען] (בילמדנו בפ' בראשית) שוורים ופרות שלהם מתעברות ויולדות בלא צער ולא היתה אחת מהן מוחטת שנאמר שורו עיבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל:
מחיה [צייכען] (בראש נגעים) מחיה או שיער לבן:
מחך [דריקקען] תרגום וטבעת וכומז ועזקן ומחוך תרגום והמטפחת והחריטים לבורנקי' ומחכיא:
מחל [זאפט] (טהרות פ"ט) א"ר שמעון לא נחלקו על המיחל היוצא מן הזתים שהוא טהור על מה נחלקו על היוצא מן הבור שר"א מטהר וחכמים מטמאין. (שבת קמז) תנן התם (מקואות פ"ז) נפל לתוכו יין ומיחל ושינו את מראיו (מכשירין פ"ז) מי החלב כחלב והמיחל כשמן שאין המיחל יוצא ידי שמן דברי רבי שמעון. ר"מ אומר אע"פ שאין בו שמן. פי' מיחל המים היוצאין מעקל בית הבד עד שנותן קורות בית הבד על זיתים הטחונים והוא מי זיתים ויש בהן צחצוחי שמן:
מחל [פערגעבען]. (יומא ע. סוטה מא) ועל מחילת העון:
מחל [העלע גראבען] (פסחים פו) מחילות לא נתקדשו (יבמות קא) נכנס אחד מהן למחילה של דגים (א"ב לשון מקרא ובמחולות עפר ענין חפירות ומערות):
מחל [קרייז, טאנץ] (כלאים פ"ד) מחול הכרם פי' סביב הכרם כמו מחולות (תענית לא) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן (א"ב לשון מקרא ויצאת במחול משחקים):
מחל [בינדעל] (ב"ר פ' ע"ח) ויותר יעקב אשכחן חדא מחיילא דמיטכסין (א"ב נראה שפירש מלה זו אגודה):
מחלץ [מויער קעלענע]. (מ"ק יא) אבל לא במחלציים פירוש בלע"ז קצו"לה (א"ב לשון מקרא זה והלבש אותך מחלצות):
מיחם [ווארם קעססעל] (שבת מא) מיחם שפינהו לא יתן לתוכו צוננין בשביל שיחמו. (פסחים פו) והמיחם באמצע. (ובסוף פרה) הוזה המיחם לא הוזה הכסוי. (כלים פי"ד) קומקום כדי לחום בו מיחם כדי לקבל בו סלעים. פי' מיחם שניקב ממלאין אותו סלעים אם לא יצאו ממנו הרי הוא כלי ומקבל טומאה:
מחס [צאנק, שטרייט] חמסי גיליך תרגום ירושלמי מחוסי ושירוי צערי. וכיעסתה צרתה גם כעס תרגומו ומרגזא לה פנינה ארתח ומחסא לה (א"ב פי' בלשון יוני מלחמה וקרב אך בנוסחאות שלנו לא נמצא):
מחספס [בעדעקט] (יומא עה) טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בחפיסה ד"א דבר שנמוח בפיסת היד. ד"א שנבלע ברמ"ח אברים. רמ"ח מנין מחספס:
מחפז [ראבינער צייכען] (שבת צה. יבמות עג) מי"תה חו"מש אין לה פדיון ואסור לז"רים:
מחץ [קופע] (פרה פ"ד) לא בשולי המחץ ולא במגופת החבית. (סוף טהרות) היה זולף במחץ. פי' שולי המחץ תחתונו של מחץ ומחץ זה דומה לגת כמו שאמר לענין יין נסך. (ע"ז עד) הגת והמחץ והמשפך רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרים וכלים של חרס הן:
מחצל [מויער קעללע] (מ"ק כה) אשתעו כל צלמניא והיו למחצלייא. פירוש נמחו כל הפרצופין והוו חלקים כמחצליים. (ירושלמי בראש גמ' דפ' כל הצלמין) כד דמך רבי מנחם בר סימאי חפון איקונתא מחצלין אמר כמו דלא חמתון בחייו לא יחמין בדמיכותיה וחכמין אינון כלום. אמר ריש לקיש אין בינינו ולצדיקים אלא דיבור פה לבד וכו' עד למה נקרא שמו איש קדש קדשים שלא הביט בצורת מטבע מימיו. (פסחים קד) מאי ניהו בנן של קדשים רבי מנחם ברבי סימאי. עד שישמט מחצלו מידו. ס"א מחלצו כמו מחלצים שלמעלה דמשקין. וי"א מחלציים אגפיים של מעגילה וכך מפרש שפין את הסדקין במעגילה בלא מחלציים אבל על המחלציים אסור:
מחצלת [מאטטע, דעקקע] (סוכה יט) מחצלת קנים מחצלת גדולה (כתובות סד) נותן לה מטה ומפץ אם אין לו מפץ מחצלת. (אהלות פ"ח) סדין ומפץ ומחצלת:
מחק [אבמעקען] (שבת עג) המעבדו המוחקו פי' משיר השיער (מגילה יט) נייר מחקא הוא חיפה. (כלים פי"ג) מכתב שניטל הכותב טמא מפרי המחק. פי' קולמוס נחשת ראשו האחד דק עשוי לכתיבה ואחד עב עשוי למחיקה ואין כותבין בו אלא על הדונג או על האבק. (שם פי"ז) קנה מאזנים והמחוק (ב"ב קסג) שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. (יומא מח) מלא חפניו שאמר מחוקות או גדושות. (ב"ב פח) למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. (גמרא) ת"ר מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ת"ר אין עושין את המחק לא של דלעת וכו'. (ב"מ ע) תרגום אביי במחוקתא פי' להביא לתך חטים שהן ט"ו סאה והביא י"ו סאה שעורים פטור ומשני י"ו שעורים מחוקות הן שהן גדושות לתך (כריתות עו) תנן התם בריש מכשירין הממחק את הכרישה פי' מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל (שבת קנג) תניא ר"א אומר בו ביום גדשו סאה פי' בו ביום שהושיבו את ר"א בן עזריה בראש גדשו סאה כלומר מידת הם אהו' קבים והיא מחוקה והוסיפו מדבריהם רבותינו כמה דברים כגון הגדישה שהיא יתירה על העיקר והדברים שהוסיפו מהן להיתר ומהן לאיסור והכל להיות העיקר שמור ומוזהר והוא כגון זה ששנינו נותן כיסו התירו לו לתתו לנכרי שלא יביאהו בעצמו ויחלל שבת זה וכיוצא בו להיתר ולאיסור. כל גזירות שגזרו מקצת מן המותר לעשות גדר לנשאר שהוא אסור מן התורה ור' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה פי' העמידו כל דבר על עיקרו לא פחתו ולא הוסיפו אלא התירו העיקר המותר מן התורה ואסרו העיקר שהוא אסור מן התירה שאלו באו להוסיף על דבריהם חוששין שמא יפסדו גם דברי תורה שהן העיקר שיבא אדם להרהר ולומר כשם שזה אינו מן התורה אלא מדרבנן כך זולתי זה יש מן המצוות האחרות מדרבנן כמותי ובאו לגדור ונמצחו פורצין (ירושלמי בריש שבת) ר"א אומר בו ביום גדשו סאה לחבית שמליאה אגוזים כל מה שאתה נותן בהן שומשמין מחזקת פי' הוסיפו גזירות לגדור גדירות רבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה לא הוסיפו ולא גרעו אלא התירו המותר ואסרו האסור לחבית מליאה שמן אם יתן לתוכה מים מקיאה השמן:
מחקק [געזענוץ] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכח ברמ"ח איברים שבו. הה"ד פן ישתה וישכח מחוקק מחקק כתיב והיינו רמ"ח:
מחיר [פערבייטען] (תמורה ל) איזהו מחיר כלב האומר לחבירו הא לך טלה זה תחת כלב זה וכו':
מחר [מארגען] (במכילתא והיה כי ישאלך בנך מחר) יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן וכו':
מחראות כבר פירשנו בערך דביון:
מחרש [קאמם] (ב"מ קיג) אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבה בריה דרבא מחרישה דכספא פי' כמין מסרק היא ומחכך בה בשרו במרחץ:
מחת [זארג] תרגום ולב רשעים כמעט ולבא דרשיעי מחתא:
מחתה [פייער בעקע] (כלים פ"ב) ומחתה פרוצה פי' מלשון קח את המחתה:
מט [שטאנגע] (ביצה כה) לא יביאנה במוט פירוש יתד (א"ב לשון מקרא זה במוט בשנים):
מט [בעוועגען] (זבין פ"ג) כל שאינו יכולה להמיט בה אדם. פי' כשיעלה אדם בספינה אם גדולה היא אינה מתמוטטת. (ובפסוק ויהי בשלח פרעה) במטה דאמיטון אמיטלהון. פי' במה שרצו להמיט נתמוטטו. ויש מפ' במטה שרצו להכות בו הוכו:
מט [ערגרייעכען] תרגום הגיע היום מטא עדן (חגיגה ה פ' הכל חייבין) מנקיט תאיני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו פירוש הגיע זמק כלומר נתבשלו:
מט [ביטטען] תרגום ירושלמי בי אדני במטו מנך רבוני תרגום על פסוק כי יציל אביון משוע דבעי מטו כלומר מבקש בקשה:
מטבע [ראף] תרגום ושמעו הולך בכל המדינות ומטבעיה נפיק:
מטה מטה גליתא כבר פי' בערך גל מטל של טורבל בערך טרבן מטה של טרסים בערך טרם:
מטח [היפט ביין] (גיטין מט) לשיגדונא ליתי פתיאה דמינונא וניגרריה שיתין זמנין אהא מטחאתא וס' זמנין אהא מטחאתא. פי' פתיא כלי חרס מלא ציר של דגים ומגלגל אותו ס' פעמים אהא ירך וס' פעמים אהא ירך. מטחאתא היא אטמא ובלע"ז אנק"א:
מטוטלת [דעקע. בלייא וואנגע] (כלאים פ"ו) רואין אותו כאלו מטוטלת תלויה בו (שבת נד) לא יצא הגמל במטוטלת. (גמרא) תנא לא יצא הגמל במטוטלת הקשורה לה בזנבה ובחוטרתה אבל יוצאה היא במטוטלת הקשורה לה בשלייתה. פי' חתיכה של בגד שקושרין בשלייתה בשביל שלא תצטנן ועיקרו מן טלת. (תמיד פ"ה) וכיסוי היה לו וכמין מטוטלת נתונה עליו מלמעלה. פי' כסוי זהב דומה לחתיכת בגד שאין לה שפה כטבעה. (כלים פרק י"ב) המטוטלת והמשקולת פי' הבנאין שרוצין שלא יבא הכותל עקום מביאין חבל ובראשו ברזל ומכניס ראש החבל בתוך עץ ותופסו הבנאי בידו ושוקל בו הכותל ואותו ברזל שמו מטוטלת וי"א זהו הברזל שהוא לטורטני והוא ממיני מתכות והוא מטוטלת ושמה בטיית רומאן שהוא עגול כרמון ומשקלו זוז ושנים ומאה ואלף במאזנים שמם משקולות ושמו בלע"ז פודור"ני משקולת החוט של בנאין ששוקלין בו הבנין והיא ענין כובד ועיקרו מן כובד אבן ונטל החול: