אור ברסלב
ספר הערוך אות הבי"ת

ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל

אות הבי"ת

אות האל"ף

אות הבית

בא   (קאממען) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה (במכות יג וביבמות יח) (ושם סט) (מנחות מה וחולין פט) בגמרא דהשוחט ונמצאת טרפה פי' זו היא שיבה זו היא ביאה מה שיבה בא הכהן מביתו לבית המנוגע אף ביאה בא הכהן מביתו לבית המנוגע דילפינן גזרה שוה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כשמצאו שפשה ואינו נותץ הבית כדכתיב ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו וגו' עד ועפר אחר יקח וטח את הבית אף ביאה נמי דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית אע"ג דכתיב ונתץ את הבית אינו נותצו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע וכן מפורש בתורת כהנים מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ובסוף שבוע שלישי אם פשה נותץ מכאן למדנו שלשה שבועים לבתים. והתורה אמרה הבא להורגך השכם להורגו בסוף גמרא דהרואה מקום. (סנהדרין עב) בגמרא הבא במחתרת פי' היכן אמרה תורה אם במחתרת ימצא הגנב והוכ' ומת אין לו דמים ופירש רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי קאי באנפאי קטילנא ליה למריה דביתא ואת הבאין ברשותו (כתובות פו) כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' עד ועל הבאין ברשותיך פי' שמכרה או שנתנה להם וכן פירש במתניתא דבי רבי חייא אלו הן הבאין ברשותה כל שמכרה להם או נתנה להם במתנה:

באג   [דארף. פעלד. טאהל. אקער] הני בני בי רב דדיירי בבאגא בגמרא (פסחים ח במציעא כב) באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן פי' באגא בקעה שיש בה שדות הרבה כלומר כל הבקעה לא אסרינן בשביל שדה אחת של יתומין שיש בה. מוחזק ועומד מאי כלומר אם בודאי ידעינן אי זו היא של יתומין מאי. (בב"ב סח) בגמרא דהמוכר את העיר מאי ביזלי אמר רבי אבא פסקי באגי פירוש פסקי דארעתא דלא הוו ט' קבין דלא חשיבין לאיזדבוני בפני עצמו אלא על גבי העיר מנטרי באגי באגי שדות הרבה כשיעור מאה כור בית זרע הן חסר הן יתיר ועומדות על מצר אחד ושוכרין שומרין לשמרן מן הבהמה וחיה שלא יאכלו כשהן זרע ומבני אדם כשנעשית קמה:

באדן   [נאהמע איינער שטאדט, געגעגד]. בסוף ערלה אגוזי פרך ורימוני באדן (ובכלים בפרק כל כלי בעלי בתים) לא הוזכרו רימוני באדן וחצרי גבע אלא שיהיו מתעשרים ודאי בכל מקום פי' שם מקום וכן פרך מקום ופירותיהן גדולין וחשובין (ע"ז עד ביצה ג):

באלה   [וואלד, וויסטע] הני עוזי דבאלה כשרין נגבי מזבח פי' יער ששמו כן. ס"א ברא תרגום חוץ ברא והן מדבריות:

בארג   [שמאקהאפט, טרעפליך] (ע"ז ל) בגמרא והחומץ מתוק חמר בארג פירוש בארג גופיה חמרא מבושלא בארג לשון פרסי הוא יין מבושל שעומד על שלישו כגון דשבקי להו עינבי למשרי וחליאן טפי דאע"ג דשתי חיויא מיניה מפשר ליה חוליא למרריה דחויא ואין בו משום גלוי. פי' אחר בארג עשבים טובים שמשימין ביין וממתקין אותו:

באש   [איבעל זיין]. (ברכות כג) בסוף הלכה דבעל קרי באישא הוה בקילעא דרבי הושעיא (שבת ל) מהו לכבויי בוצינא מן קדם באישא בשבתא פירוש חולה:

בב   [טיהר, טאהר] (שבת לב) על ג' עבירות אבב חוטרא מילי ואבי דרי חושבנא אבב חנותא נפישי אחי ורחמי אבב בזיוני לא אחי ולא רחמי פירוש רעיא חגרא רועה פסח שאינו יכול להלוך ולרוץ ועז בורחת כשמגיע בשער גדרות צאן כדמתרגמינן חוטרין דען ובבית הדיר כדתנן הכונס צאן לדיר שם מעלה לו החשבון מבריחות שברחה ושם מכה אותה. אבב חנותא בפתח החנות של יין כל אוהביו באין ושואלין בשלום בעל החנות כדי שישתו עמו אבל אם רואין שנתפס אדם בבית המכס או בבית המושל להענש כל אוהביו בורחין ואין אחד מהן פונה אליו. פי' אבב בזיונא לפתח בזיון (נדרים פו) אמר לה תברי יתהון על רישא דבבא בבא בן בוטא הוה יתיב ליה אבבא וכו' (נדרים צא) סליק נואף איתיב בבלאי בבא פי' על גבי כיפת השער במחבא. בבלאי כמו שפי' אבולאי (א"ב תרגום בפסוק ותאמר לו זרש אשתו ועל בבא דביתיה דמי ישתפך):

ביב   [הולער רעהר] (ערובין פח) במשנה ביב שהוא קמור ד' אמות ברשות הרבים והן יורדין לביב. (ע"ז מד) זו עומדת על הביב (ובריש ב"ר) מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבין והאשפה והסריות. (ובפ' יג) אלה תולדות השמים מלך בשר ודם בונה פלטין ואם נתן ביב על פתחה אינה נאה והקב"ה ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו והוא נאה והוא שבחו פי' בל' לע"ז קלאויק"א שיורדים שם כל השופכין והאדם עשוי ביבו של חוטם על הפה:

בבו   [פיינדשאפט] תרגום וישנאו אותו ונטרו לי' בבו:

בבואה   [שאטטענבילד ווידערשיין] (יבמות קכב) בגמ' מי שהיה מושלך בבור ודלמא שד הות אמר רב יהודה אמר שמואל כשראו לו דמות אדם אינהו נמי אדמויי מדמו דחזו ליה בביאה אינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה וכו' (חולין מא) לתוך אוגן של מים נמי אמרי לבבואה קא שחיט (נדרים ט) הלכתי לשאוב מים מן הבור והסתכלתי בבבואה שלי (ע"ז מז) בסוף הלכה דהעכו"ם אילימא קא סגיד ואסירי אי לבבואה דידיה קא סגיד מי שרי. וב"ר (פ' ד') יהי רקיע הבא לי מראות גדולות והביא לו אמר לו ראה בבואה שלך ראה אותה גדולה הבא לי מראות קטנות הביא לו ראה בבואה שלך ראה אותה קטנה. (ובילמדנו באחרי מות) אשר ישחט שור אין שוחטין לתוך המים ולא לתוך הנהרות למה שהוא עובד לבבואה אתה מוצא בימי גדעון שהיו עובדין את הבבואה שבאותן מים שאותן שכרעו על ברכיהם היו עובדין לבבואה פי' הצל שהיו רואים במים:

ביבי   [איין נאמן] בר ביבי כן נקוד בפי' רבי חננאל ז"ל בפ' ואלו הם הממונין:

ביבי   [קייזער. פעלדהער] (מדרש איכה פסקא היו צריה לראש) ביבי דומיני אמפרטור פירשתיהו בערך אמפרטור:

בביא   [פפאן. טיעגעל] הסיקו מבחוץ הוא ואסור (פסחים ל זבחים צה) בגמ' אחד כלי שבישל (בשבת כט) בגמ' פתילת הבגד שדא קשייתא לבוביא פי' טיגן של חרס שמסיק תחתיו ואופין עליו עוגות:

בבל   [פערווירט פעמישט] בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (סנהדרין כד בגמרא זה בורר לו אחד):

בבר   [טיהער, גארטין] צבי לגינה לחצר ולביברים (בשבת קו ביצה כג) פי' לשון לעז הוא פרדס שמאספין שם חיות וחפירה שמאספין בה דגים ומקום מקורה ששם עופות קורין בביר"ו (א"ב פי' בלשון רומי גדר אשר שם פרוצים חיות ובריכה אשר שם דגים מזומנים):

ביברי   [ביבער אין טהיער] דנרש אינו מן היישוב (חולין קכז) בגמרא דעכבר כלומר אין דרין ביישוב אלא במים (א"ב פי' ביבר בל' רומי מין חיה יושבת בחורים בשפת הים וזנבה במים ועורה חשוב מפני דקות השער):

בביתא   [אויגענבילד] (גיטין סט) שברירא דפלניא בר פלניתא לימרו לכלבא בביתי דעינא פי' שחור קטן שבאמצע שחור שבלובן העין (א"ב לשון מקרא כבבת עינו):

בביתא   [פייכט מאכען] (חולין פה) בגמרא השוחט ונמצא טריפה זיל שחוט עופא על בביתא דמיא דמורח ריחא דדמא ופריש פירוש הפשתן היה במשרה בתוך המים לשם ונפל יאניכא שהוא טוני"ולא בלע"ז ואמר ליה שחוט על המשרה ויפרוש:

בגד   [קלייד. גוואנד] (ערכין יז) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפרת על שפיכות דמים וכו':

בגלאי   [שליידער] תרגום יחרדו כצפור כעופא דאתי בגלאי לפי דעתי אות בי"ת היא שמושית):

בגין   [וועגען] בגין כך וכך (בירושלמי) פי' בשביל ועקרו גין (בפרק האשה שהלך בעלה) ואוכלת בגינו בתרומה עיין בערך גן:

בגן   [שרייען] (תענית יח) באו והבגינו בלילה (בב"ק קיח) בגמ' המכיר כליו ועמד זה והבגין בלילה. ס"א והפגין פירוש זעק:

בגר   [מאנבאר ווערען] אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד (כתובות לט) פירוש הני ששה חדשים לא אמרינון שמואל בעידנא ידיעא ותחלת נערות דודאי היא הפרק לתינוקת לא בזמן תליא מילתא אלא בהבאת שתי שערות מאחר ביאת שנת שתים עשרה ולא מקריא נערה עד שתביא שתי שערות וקמי הכין קטנה היא ומן תחלת דצמחן שתי שערות בשיעור שאמרו אתחלא לה נערות ושתי שערות סימנא ובתר דמתחלא נערות בששה חדשים הויא בוגרת דמתיא סימני בגרות לפיכך אי בכלל שנת שתים עשרה מרישא ועד סיפא אתיא שתי שערות מן ההוא עידנא דהביאה מחשבין ששה חדשים ואי לא אתיא שתי שערות אלא בתחילת שלש עשרה מן ההוא עידנא מחשבין ששה חדשים ובתריהן הויא בוגרת. מיקש הוא דקשה לה ובגרת לה קלא (בב"ב קמג) פירוש גדלה ובגרה ונעשה קולה עבה. שפופרת אבגורי מבגר לה (נדה סו) ספר אחר אנגורי מנגר לה כלומר איכא למיחש שמא ראש הקנה שאינו חלק יגרד הבשר ויוציא דם (א"ב פי' בל' רומי ימי בחרות אשר בהם האדם בכחו ובצביונו):

בגרוגרי   [איין שטייענדינג פעלד] (מציעא ס) ואי ארעא דמחזקי בגרונדי תרוייהו משלמי פי' ארץ ידועה בטרשין ובצירין שניהם המחזיק ביתד של מחרישה והמנהיג הפרה משלמין ששניהן פשעו (א"ב במקצת נוסחאות כתוב בגונדרי ואיני יודע איך בעל הערוך סבר שאות בי"ת שרשית היא):

בד   [קעלטערן. פרעססען]:

בית הבד   [פרעססע. קעלטער]:

בדד   [פרעסער קעלטערער] (בשביעית בפרק כלל גדול שני) ואין עושין זיתים בבד ובקוטב אבל כותש הוא ומכניס לבודידה (ובפרק אחרון דטהרות) הנועל בית הבד בפני הבדדין. שמן של בדדין ומחצלת של בדדין. (שבת יט) שמן הנמשך מתחת קורת בית הבד וזב בשבת אסור באכילה ומחצלאות המוקצות למלאכת בית הבד אסור לישב עליהן כרב. פי' כרכי דזוגי מחצלות כרוכות שתים שתים זוגות זוגות והן עשיות סחורה להשתלח בספינות אסור להתירן בשבת ולישב עליהן (א"ב יש נוסחאות דגרסי דזוזי וזוזי לשון זוג ויש נוסחאות דגרס' דזיווי ואומרים שהוא בלשון ארמי עצי ספינה) אמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרידיא ותמרי דעיסקא פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון פירוש כל שהעמידן לדברים הללו ולא העמידן לאכילה עכשיו אם בקש לאכול מן התמרים הללו בשבת או העז והרחל וכיוצא בהם ביום טוב מותר וקימא לן הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקים בלבד. בדדין לוקחין מהן שמן (ב"ק קיט) והשיקו היקבים תירוש ויצהר תרגומו ובדיא משחא פי' גת שמבעטין בו הזיתים שמו בית הבד והפועלין העושין שמן בדדין:

בד   [אליין אהנע איבער געוויכט] (כריתות ה) רחמנת כתב בד בבד ואת אמרת בהכרע פירוש רחמנא כתב בד בבד מתקל במתקל דהיינו עין בעין ואת אמרת בהכרע והא אמר רב יהודה המקום יודע בהכרעות כלומר שלא היה שוקל ההכרעות לבד אלא מניחן כמו שהן והמקום יודע כמה משקלן אלמא דאית הכרע לכל שקל:

בד   [פיינע ליינוואנד] (יומא לה) אמר רב עולא בריה דרב עילאי דאמר קרא בד בבד בד המובחר בבד (שם עא) שיתא שש כתיבי בבגדי לבן ואלו הן ושבצת את הכתונת שש ועשית מצנפת שש ויעשו את הכתנות שש ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר מצנפת ומגבעות אחת הן קרא חד לגופיה שיהו של בוץ והוא פשתן גמרא גמירי לה דהאי בד פשתים הוא ואתא יחזקאל אסמכיה אקרא ומכנסים פשתים. (בזבחים יח) בגדים שנאמר בהן בד צריכין שיהו של בוץ חדשים שזורין שיהא חוטן כפול ששה:

בד   [שטאנגע] (בבא מציעא כד) בדי מחטין וצינורות פי' עצים דקים מפוצלין כענפים שהרוכלין תולין בהן מחטיהן וצינוריהן כלומר בדים של מחטין ושל צינורות אבל מצאן שתים שתים בבד חייב להחזיר:

בד   [ליגען. ערזיננען] (בסנהדרין פט) אמר לו אברהם לשטן כך עונשו של בדאי אפילו אומר אמת אין שומעין לו. (ב"ב עד ובסנהדרין קי) גמ' דעדת קרח ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. (ברכות ד) למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז:

בד   [לייטערן] (מנחות נב) בודה להן מתוכן ומחמצן פי' בודה ל' הוצאה כדכתי' החדש אשר בדא מלבו:

בדובר   [ריקווערטס ריקזייטע] (ברכות ו) בדובר קיימת קמי מרך פי' אחורך קמי מרך ועיקרו ל' ערבי לאחורנית קורין מוסתדבר (א"ב בנוסחאות שלנו כתיב כדו ופירש"י כדו שתי בר רשות):

בדד   [גראבען] (בכלים מג מועד קטן ד) מאי עוגיות אמר רב יהודה בדדי. תניא נמי הכי (בריש תוספתא דשביעית) אלו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זתים ושבעיקרי גפנים פיר' בדידין בדלי"ת והן עוגיות והן בדדין ועוד שמן ערוגות ולמה עושין עוגה כדי שתחזיק מימיה ולא יתפזרו ותרגום מערוגת מטעם עוגיות ואותו הברזל שבו חופרין סביבות האילן שמו בדיד ובלע"ז קורין בנג"א (ובב"ר בריש אלה תולדות נח) בין שורותם יצהירו שהיו עושין בדידות קטנות. (ובילמדנו בפרשת שלח לך אנשים) דברי נרגן כמתלהמים וכו' עד האיך עתידין לשלוט מי יכול לראות פני אחד מהן בדידין בברזל:

בדד   [געפלעקט, געשמאצט] (במגילת איכה ישבה) רבי ברכיה למלך שהיה לו בן כל זמן שהוא עושה רצונו היה מלבישו בגדים נאים וכל זמן שהיה כועס עליו היה מלבישו בגדים בדודין. ס"א בגדים סמרטוטין כך ישראל כל זמן שעושין רצונו של מקום ואלבישך רקמה וכל זמן שהן מכעיסין אותו הוא מלבישן בגדי בדד איכה ישבה בדד:

בדח   [פרייען] תרגום ויעלצו בך ויבדחין בך:

בדיא   [מאטע. דעקע] (סוכה כ) מסככין בה פי' מחצלת של קנים דאית לה גדנפא שכופפין ארבע קצוותיה ואוגדין ותופרין והכפופה והתפורה האלה נקראים קיר וכשתהא תפורה וכפופה תהא אסורה לסכך בה וכשתהא פשוטה ואינה כפופה ותפורה כשרה לסיכוך. (ובמציעא פו) האי משכנתא באתרא דמסלקי מסלקי אפילו מתמרי דעל בודיא פירוש מן התמרים שעל המחצלות הפשוטות תחת הדקלים ליפול עליהם התמרים שגודרין מן הדקלין ובלע"ז שמה בוד"ה (ובכתובות כ) זילו שימו מתמרי דאבודי:

בדל   [שיידין אבזאנדרן] (במציעא פט) הבודל בתמרים ובגרוגרות פירוש שמפריש רעות מן היפות כי תניא ההוא דפועל אוכל בהן בתוחלני שיש תמרים רעות ואינן ראויות לאכילה ואין חייבות במעשר ועושים להם סלים של כפות תמרים ומניחים אותן בתוכן ומתבשלות בהן ובאותן פועל אוכל שלא נגמרה מלאכתן למעשר. ואסירה כל בדיליך (שבת קלט) פי' כגון המינין שמבדילין בין ישראל לאביהן שבשמים. יום טוב שחל להיות באמצע השבת אומר המבדיל בין יום השביעי לששת ימי המעשה מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה (חולין כו):

בדיל   [וועגען, ווייל] תרגום למען ייטב בדיל דייטיב:

בדלח   [אין דורזיכטיגעס בוימהרץ] (ב"ר פרשת ונהר יוצא מעדן) אמר רבי איבו את הבור כבדלח הזה של פטמים פי' בדליון מין שרף הנוטף מעץ ידוע בארץ מזרח והשרף הטוב כמראה צפורן איש ותועלתו ספרו הרופאים ומתרגמי המקרא בל' יוני ורומי תרגמו שם הבדלח בדליון ואמר רבי איבו שהוא טעות:

בדולקי   [אראקעל. איין צויבער קאפף (מדרש שמואל פסקא ותקח מיכל את התרפים) תני בשם רבי איבו נקודים של בדולקי ובקצת נוסחאות כתוב של ברוקלי פירש נקודים ציורים וצורות מלשון נקודות הכסף ופירוש ברוקלי באות רי"ש בלשון רומי דוברי אמת ורבי איבו משיב דברים נכוחים על קושיא עצומה איך יתכן שבבית דוד עבד ה' היו תרפים ועצבים לכן אמר אף על פי שענין תרפים הוא צלמי בני אדם יפים ובריאים עשוים בכח טומאה וחושבים עובדיהם שמגידים העתידות ודוברי אמת הם אך באמת התרפים דברו און אלו תרפים של בית דוד היו צורות דומות לתרפים עשויות להידור הבית ואולי לא היו צורות שלמות אלא עד חצי הגוף כמו שנוהגים היום לשום בהיכלי שרים וכגון אלו לא אסרה התורה:

בירין   [אין צובערער] תרגום אוב או ידעוני בידין או זכורו:

בדם   [מאטררץ. דעקע ליינוואנד] הבדסין והברדסין (בסוף כלאים) פי' כגון גליפקרין שמכסין את המטות וברדסין כמו כן אלא אלו כפופין ואלו עבין. פ"א בדסין בלעז לינ"א ברדסין בגדי צמר שאינן תפורין:

בדק   [אונטערזאכונג] שהנוה היפה בודק (כתובות קי) פי' מי שמלומד לאכול ירק אם יחזור לאכול בשר יבא לידי חולי כדשמואל דאמר שנוי וסת תחילת חולי (אהלות פ' יח) בודקין לעושין פסח ואין בודקין לתרומה כיצד הוא בודק מביא מן העפר שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך כברה שנקביה דקין וממחה אם נמצא שם עצם כשעורה טמא. ג' בדקו מיתה נבראו באשה ואמרי לה דבקי מיתה אלו הן נדה וחלה עששית חדא כרבי אליעזר וחדא כרבנן דאמרי יולדת דהתם מבדקי בשעת לידה מאן דאמר דבקי כרבי אליעזר דאמר ילדות דמשמע שהמיתה נדבקת בהן ומתות ילדות והיינו דבק שדובק בה המיתה ובדק שבודקין אותם אם קיימתם (שבת לב ברכות לא סנהדרין מ) היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזה שבוע וכו'. (ובנדה מה) במשנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב וכו'. (ובב"ב קנו) בודקין לגיטין ולקדושין וכו' (א"ב תרגום וחקרת ודרשת ותתבע ותבדוק):

בדק   [קנאל. פלוס. טייך. וואסר גראבן] (עירובין כא) איכא דאמרי אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בחוצה לארץ פירש בורגנין כמו שובכין עשויין לשדות לאצור בהן תבואה ומקום שמצויון בדקי דמי' דזמנין דסלקי ושטפי להו לא עבדי וכן אי חיישו משום גנבי לא שבקי פירי בבורגנין הלכך בבבל דשכיחי בדקי דמיא ובחוצה לארץ דשכיחי גנבי לא עבדי בורגנין פסי ביראות נמי בבבל שכיח מיא בכל מקום לא צריכי להשקות ממימי ביראות ובחוצה לארץ נמי לא שכיחא מתיבתא ולא צריכי רבי' למיתי לפרקא במקום עולי רגלי'. (ובמציעא סו) אתא בידקא שטפא לעידי עדית פירוש נחל או אגם מים. (ובבתרא מא) רב חנן שקיל בידקא בארעי' פירוש פתח מיא בארעיה ואתמלי ההוא אתרא מיא ונפלו קירות הגנות והפרדסין. (סנהדרין ז) האי תיגרא לא דמי אלא לצינורא דבדקא כיון דרוח רוחי (חולין ט) האי דכפתי' לחברי' ואשקיל עליה בידקא (בחולין קה) יומא חד חזא צינורא דבידקא בארעיה שקליה לגלימי' כרכיה אותביה בגויה רמא קלא אתו אנשי סכרו':

בדד   [צערשטרייען. פערשפרייטין] (בסוף ברכות ירושלמי) הלל הזקן היה אומר בשעת שמכנשין בדר ובשעת שמבדרין כנש וכך היה הלל אומר אם ראית התורה חביבה על ישראל בדר ואם לאו כנש (א"ב תרגום ומשם הפיצם ומתמן בדרינין):

בהה   [שרייען, רופין] (ב"ר) פרשת תהו ובהו ישבה לה הארץ תוהא ובוהה פירוש בלשון יוני בעל הקורא וצורח בקול חזק):

בהל   [איילען] (יבמות לד) בערב הפסח עסקינן דזמנה בהול (א"ב תרגום בחפזון יצאת בבהילו):

בהם   [פיכע] (פסחים עב) בהמה אינה מקבלת טומאה מחיים (סוכה יא) מה בהמה גידולי קרקע ואינה מקבלת טומאה אף בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן. (יבמות צט חולין ז) ושם מפורש רב פנחס בן יאיר הוה אזיל פדיון שבויים איקלע לההיא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה ולא אכיל וכו' (ובב"ר ויפקח הגמלים) חמרתיה דרבי פנחס בן יאיר נסיבו יתה לסטאי עבדת גביהן ג' יומין ולא טעמא מידי וכו':

בהק   [ווארצלין] (מגילה כד) ידיו בוהקניו' לא ישא את כפיו. (ברכות נח) הרואה את הבוהקנין אומר ברוך משנה את הבריות מיתיבי הרואה החיגר וא' הבוהקנין אומר ברוך דיין האמת לא קשיא הא ממעי אמו הא בתר דאתיליד. (נדה יט) וכי תימא כולו הפך לבן טהור הוא ההוא בוהק מיקרי. (ובפרק קמא דנגעים) המכוה והבוהק. בהרת תרגום ירושלמי בהקיתא:

בהר   [גלאנץ. לייכטען]. (תענית ז) רבן גמליאל אומר אם ראית רקיע שנעשה בהורין בהורין רוח עברה ותטהר' פי' גדודין של עננים בשביל שלא ראו אור שהיא התורה בהרין של רקיע רוח עברה ותטהרם פירוש אחר בהורין מטולאין מלשון בהרת: (סנהדרין סח) סוף הלכה בהרת עזה כשלג. (שבועות ג) בהרת קודמת לשע' לבן (סנהדרין פ) בגמ' דזקן ממרא:

בהת   [שעהמען] ולא יתבוששו תרגום ירושלמי ועד כדון לא הוו ידעין מה היא בהתתא:

בו ביום   [טאגעס אורדענונג] כל בו ביום דאמרי' בו ביום נשנו (ברכות כט בפרק אחרון דידים) בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים וכו' בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית:

בואת   [טראפפ גאנז. איין פוגיל וועלכער דורך אפפענע פענסטער פליהט אונד קינדער טעטעט] שבעופות בואת שבשרצים (בחולין סג) פי' כתיב התנשמת בעופות טמאים והיא בואת שבעופות וזו היא קיפוף כתיב התנשמת בשרצים והיא בואת שבשרצים וזו היא קלפוראי (א"ב תרגום והתנשמת בעופות בותא ויש גרסי כותא):

בול   [שטיין זאלץ] (שבת סז) תנו רבנן נותנין בול מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק פירוש נותנין חתיכה של מלח בתוך נר של שמן העכור מערב שבת בשביל שיצלל ויאיר בשבת וליכא איסו'. (ובשבת קכח) אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו. (ובסוכה מח) אותו היום נפגמה מקרן המזבח והביאו בול של מלת וסתמוה. (בזבחים סב) בהלכה קמא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי גוש עפר וחתיכת דבר מה ויש מין מלח גדל במחצב כמו אבן ושלשה בול אלו ענין אחד להם):

בול   [שטיק. האנדפאל] (מציעא פט) ת"ר פרות המרכסות בתבואה והדשות בתרומה ומעשר אינו עובר משום לא תחסום אבל מפני מראית העין מביא בול מאותו המין (ס"א יבול):

בול   [מאנהייט אייר] ירושלמי בריש גמרא וראש השנה בירח בול שבו העולם בולל והאר' עשויה בולות שבו בוללין לבהמה בתוך הבית:

בותא   [טראפפ גאנז] (תרגום והתנשמת בעופות עיין ערך בואת):

בז   [ברוסט] לייט ביזא דבן אוניק (בב"ר ובירושלמי בפרק קמא דכלאים) לענין ארורה האדמה (ובפסיק' דזכו' לענין עשו פירוש ל' יון שדים ביזייאה (ובב"ר) וירח את ריח הניחוח לאוהבו של מלך שכיבדו ביזיאה דסקוס נאה עמד בנו ולא כיבדו עמד בן בנו וכיבדו פירוש ביזיאה דורון נאה דסקיס נאה שולחן ר"מ כיבדו שד שמן בשלחן נאה. עטיניו מלאו חלב תרגום ביזוהי איתמליאו חלבא לישנא אחרינא חדווהי: (א"ב בנוסחאות דידן אין ביזיאה כתוב) ביזוי כתוב:

בז   [פערשעמהען. פעראכטען] יחזקאל בן בוזי הכהן תרגום ירושלמי יחזקאל נביא בר ירמיה נביא ונקרא ירמיה בוזי על שהיו מבזין אותו. ביזיונא דידיה עדיף מפי מצערה דגופה (סוטה ח) פי' רבי יהודה סבר להתבזות להסקל ערומה עדיף לה מלהצטער ביסורין דגופה כי הנסקל ערום לפי שעה יוצאה נפשו אבל הלבוש בגדים דוחים מכות האבנים ומאחרין מיתתו הלכך בוררין לה הטוב בעיניו והיינו להסקל ערומה ורבנן סברי צערא דגופה עדיף טפי לה מביזיונא הלכך סוקלין אותה בבגדיה: ביזיתו ביישתו קיללתו (סנהדרין סה) פירוש ביזיתו ביישתו אמרת שאביו נידון בגיהנם קיללתו שהוא יהא כמו כן:

בז   [פערווערפען] (בכתובות נ) אינו חייב שמועות הללו מתמעטות והולכות וסימניך קטנים כתבו ובזבזו פי' הללו קטנים היו ג' חכמים רבי אילא ור"ל ורבי יהודה בר חנינא הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן היו ב' חכמים ר' אילא ור"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש היה ר' אילא לבד אלו ג' תקנות אושא נתמעטו בחכמים (א"ב תרגום בפסוק וראיתי כי אין טוב למא דין אנא מבזבז ממונא) ובנוסחאות כתוב רבי אילעא:

בז   [רויבען] (בכתובות קיב) דור שבן דוד בא קטיגורים בתלמידי חכמים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי צירוף אחד דכתיב ועוד בה עשיריה ישבה והיתה לבע' בי רב יוסף אמרי בזוזי ובזוזי. (בסנהדרין צד) מאי ובגד בוגדים בגדו אמר רבה ואיתימא ר' יצחק עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי פי' באים שודדים על ישראל ובאים שודדים אחרים ושודדים המשודדים וישראל עמהן. הבוגדים ריקם תרגום בזוזין וסריקין:

בז   [שפאלטען] (בב"ב עד) (ובסנהדרין קי) אחו' ליה תרי בזי דהוה נפיק מבי חוטרא דקוטרי מבייניהו. ס"א אזלי וחזאי ההיא ביזתא דסליק תתא מיני' (ובנדרים נו) מפה אעולי ואפוקי בביזיוני דרגא אעולי ואפוקי באבקתא פי' בזיוני נקבי העצים מכניסין החבלים באבקתא בלולאות ועונבין אותן מבפנים. (ובב"ב לז) אמר רבי ישמעאל והוא דבזויי בזויי. פי' מבוקעות שורה בתוך שורה שנמצא אוכל בכל שנה י' מכלל השלשים אבל אם היו ג' שורות בכל שורה עשרה ואכל בכל שנה אחת אינה חזקה ואע"פ ששאר השורות לא הוציאו פירות. (ובויקרא רבה) כי יזוב זוב דמה והכה את הבית הגדול רסיסים ואת הבית הקטן בקיעים אמר רב הונא דמי הדין ריסא להדין ביזא מן הדין ריסא לית מניה אלא רסיס מן הדין ביזא וכו' (א"ב ביזא כמו בזעא ובנוסחאות דידן כתוב הדא ריסא אית מינה אלתוס והדין ביזעא לית מינה אלתוס):

בזז   [שאמהאפט] (פסחים עב) יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה (ובפ"ב דיבמות כו) לא מבעיא אביו דבזיז בניה מיניה אבל בנו דלא בזיז אביו מיניה. (נדה טו) פ' כל היד ילדה דבזיזא למטבל פי' ענין בושה:

בזבז   [פאננע שאהלע] תרגום ירושלמי ועשית קערותיו וכפותיו (א"ב גרסת בעל הערוך היא תעביד פלוגתייהו ובזבזוי אבל גרסתנו תתכן ובזיכוי עיין למטה):

בזבז   [נאהמענס איינע טייוויל] בזבזיה מסמסיה כסכסיה שתלאי ואמרלאי אילין מלאכיא דאשתלחו מארעא דסדום בסוף גמרא דבמה אשה (א"ב מין לחש זה):

בזבנא   [שראנקען איינעמר] (בב"ב קסז) ההוא בזבנא דאתא לקמיה דאביי. ספר אחר בובנא פי' הממונה על המכס של עוברי גשרים:

בזגא   [בינדיל] (בחולין ע) תיבנא ועביד ביזגא חיישינן פי' חבילה:

בזה   [אלזא] (בויקרא רבה) בסוף קדושים תהיו ושחטתם בזה ואכלתם רבנן אמרי סכין בת י"ד אצבעות הראה להן אמר להן כסדר הזה תהיו שוחטין ב' תרי ז' שבעה ה' חמשה:

בזך   [פפאנע. שאלע] (בתמיד פ"ד) הששי בקרביים נתונים בבזך (בשבת סד) בזך בזיך כמך כמיך עייניך ביך עייניך ביך אחריך ביך פי' כל הלחישה ענין אחד הוא וכן הענין בכף שתעמוד יהא כפך כלומר במקום שתעמיד תעמוד שלא תרחיב יותר תרגום כף בזך כמך כמיך כמו שאת עכשיו תיהוי דלא תתחזר עייניך ביך מראי' ביך שלא תתחזר אחריך ביך שלא תרחיב מקומך. פ"א בזך בזיך בז אתה ואיני חושש ממך כמך כמיך החבא תחביא:

בזל   [גרעניץ. מארקשטיין] (בב"ב סח) מאי שיריי' בזלי מאי בזלי אמר רבי אבא פיסקי באגי:

בזע   [שפאלטען] תרגום וידקור את שניהם ויבזע ית תרויהון בקע ים בזע ימא:

בזק   [צערשטרייען] (בחלק קט) אתייה קודשא בריך הוא לאברהם ואותביה לימיניה בזק בהון עפרא והוו חרבי בזק בהון גילי והוו גירי. (ערובין קד) בוזקין מלח על גבי הכבש כדי שלא יחליק. (ובב"ב עג) דלינן גליא עד דחזינן לבי מרבעתיה דכוכבא זוטא והויא כי מיבזיק ארבעים גריוי דבזרא דחרדלא: (ובב"ר פרשה כז) לא ידון רוחי באדם אמר רבי חייא בר אבא איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם לפי שבעולם הזה היא נבזקת בכל הגוף הה"ד ואת רוחי אתן בקרבכם. (ובפ' נא) ויבאו המלאכים סדומה כמראה הבזק רבי יהודה בר סימון בשם רבי לוי בן פרטא כזה שבזק גפת בבירה פי' לשון פיזור. ויפקדם בבזק (ביומא בריש גמרא דבראשונה) בזק מאי משמע דהאי בזק לישנא דמבזק הוא ודילמא שמא דמתא הוא כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מיד מתעשר דמעיקרא כתב בבזק ולבסוף בטלאים פי' לישנא דמבדר כלו' אבנים שמשליך אדם. (ובפיסק' דכי תשא ובילמדנו בפרש' כי תשא) ויפקדם בבזק כד אינון מסכינין כאילין בזקי' כד אינון עתירין כאילין אימריא ומפורש בהגדה מהו בזק אבן נטל מכל א' ומנאן באבנים כצרות אבן במרגמה תרגום היך ביזקא דכיפא בקילעא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב היך נקצא דטסא):

בזר   [זייען. זאממע] (בשבת קמ) נקיט ביזרא בחדא ידיה ומרגניתא בחדא ידיה פי' כגון אבן שאין לה דמים וי"א ביניתא ונימא של זרע שאין לה דמים ולא צורך ומפני שהסתירה מהן נתייקרה בעיניהן ופייסוהו להראותם להם (א"ב בנוסחאות שלנו גרסי' וכורא בחדא דא ומפרש רש"י לשון כור צורפין לשון אח' בור לשון בור שיחה ולפי פירושו כנוי לערות נקבה הוא ושייך יותר פי' של בעל הערוך לסוגית הגמרא) בי אוצבתא בבורא כבר פירשנו עם אוצבתא. (בריש גמרא דכיצד הרגל) דשדו בה בזרני פי' שהיו זרעונין בכלי. (במציעא עד) אריסא יהיב ביזרא. (ושם קג) פי' אפילו אמר לו בתר הכי כריבנא לה או נכישנא לה יכיל למימר ליה בזרא דנפל נפל כלומר כיון שגדלו העשבים והוקשו לזרע ונפל אותו הזרע על הארץ אפילו או תחרוש או תנכש אחר כן הוא צומח. (בסנהדרין צג) שלחי' לאיתויי בזרא דאספסתא פי' שלחו נבוכדנצר לדניאל להביא לבבל זרע אספסתא (ובע"ז סח) בזרא דכיתנא. (בגיטין עח) בזר' גרגלא. (בקדושין לט) מערב בזרני ושרי (ובחולין ס) רב חיננא בר רב פפא הוה ליה גינתא שדא ביה בזרי ולא צמחו לאורתא בעי רחמי ואתא מיטרא וצמחו. (שם נא) עביד ביזרי חיישינן כלומר אם יש לו גבעולין קשין ובלשון ערבי קורין לזרע בזר (א"ב תרגום ירושנמי מזריע זרע דבזריה מזדרע ואונקלוס תרגם בר זרעי' אם כן בזרא כמו בר זרע'):

בור   [צערשטרייען]. (כריתות ג) תנו רבנן קטרת היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בימות החמ' בוזרה שלא תתעפש כלומר מפזר' (א"ב לשון מקרא הוא בזר עמי' (תהלים סח):

בזתה   [נאהמען איינעס אורט] (עירובין נב) תהא שביתתי ביזתא פי' מקום שהיה בתוך התחום של שבת:

בחל   [האלב צייטיג] (שביעית פ"ד) ביחלו כונס לתוך ביתו. (ובריש מעשרות) מאימתי הפירות חייבות במעשרות התאנים משיבחילו פי' שנתבשלו ולא נתבשלו בטוב מל' וגם נפשם בחלה בי (זכריה י״א:ח׳) (נדה מז) משל משלו חכמים באשה פגה בוחל יצמל פגה תינוקות בוחל אלו ימי הנעורים בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה. ובהפרת נדריה צמל כל שבגרה אין לאביה רשות בה גמ' פגה עודר תינוקת כדכתיב התאנה חנטה פגיה בוחל אלו ימי הנעורים כדתנן התאנים משיבחילו. ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משילבינו ראשיהן ואי בעית אימא מהכא ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי. צמל כמאן דאמר יצאת מלאה ובאת ריקנית ואלו ג' סימנין בדדין:

בחנמל   [איין ארט היישריק] (בילמדנו ויהי ברד). בברד גפנם ושקמותם בחנמל בא חן מל:

בחר   [אויסוועלן] (ברכות כז) הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתה כוותיה. (ובסוף גמרא דהלוקח עבד) פירוש בחירת' מסכת דעדיות שהלכותי' מובחרות מקובצות מכל המשנה ונשנית ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בראש שסילקו שומר פתח בית המדרש ונכנסו כל תלמידי חכמים וכל א' העיד מה ששמע מרבו:

בחרת   [דא האסט אויסערוועהלט] מעוני (בילמדנו) אם כסף תלוה את עמי התחיל איוב צווח מי יתן ידעתי ואמצאהו אבא עד תכונתו כנגד מדת הדין אמר לו אליהו מה אתה מונה לא אתה שבחרת בנגעים יותר מעניות שנאמר השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני:

בחש   [אויס מישען]. (ברכות לח) בוחשי' את השתות פי' מערבין את השתות במים ושותין אותו. פ"א נותן השתות שהוא קלי בכלי ונותן בו חומץ ומערבבו שתי וערב. (גיטין מה) בחשן קידרא בכשפין פירוש כשהיתה הקדירה רותחת היו מכניסות ידיהן לתוכה וגוששות כל מה שבתוכה ונראה שמחמת צדקותן הוא ולא הוה אלא מחמת כשפים. (גיטין סט) ניבחשיה בגואזא דמרמהון (סנהדרין לט) איתיבתיה קמיה בביחושיה. (בשבת ק"מ) ובחשי ליה בשופתא דתומא (א"ב תרגום בפסוק מרסנא ממוכן הוו מרסן ובחשן ית דמא פי' מערבין):

בחש   [זיכין] (שבת קנו) אדלא אבדן בחישנא פי' הזקן שאינו מביט מה שבפניו מתיירא שמא יכה ראשו באבן או בכיוצא בה וממשש בידיו ונראה כאלו ממשש בדבר שאבד וזהו כמין משל הזקן ממשש מה שלא אבד וי"א מה שלא אבדתי אני מבקש שממשש במשענתו אילך ואילך בשביל שלא יכשל כאדם שמבקש אבידתו. (ב"ק צז) דלא בחשי ואי משכחי קפדי. (ב"מ ה) דבחישנא באגם. (ב"מ פו) בחש בתרי' (א"ב תרגום ירושלמי בפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכתו ועל לביתא למבחש בפנקסי חושבניה פי' ענין חפוש:

בחש   [עלינבויגען] (ע"ז ס) כגון דהאי זב נקיט בקנה מתותי בחשיה פי' הוא קומטו הוא אצילי ידיו (א"ב מימרא זו ליתא בגמרא ובערך קמט גרס קנה בקומטו של זב עיין שם):

בחש   [גליהנדעס אש] (סנהדרין לט) אייתו לי אומצא דבשרא אייתו ליה אותבי תותי בחשא (פירש רש"י תחת הרמץ):

בחשא   [קאך לעפפעל] (פסחים קיא) ומחיזי בבדא דסמכא והדר ביה בחשא פירש רש"י כף הקדרה ואולי אות בי"ת אינה שרשית:

בט   [אויס שפרעכן] (כריתות יוד) אלו מביאין קרבן עולה ויורד על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והיולדת ומצורע. (הוריות ח) אין חייבין על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדם וקדשיו (בבא מציעא לו) כפירת ממון אשם ביטוי שפתים חטאת. (שבת סט) הכל מודים בשבועת ביטוי שאין חייבין עליה עד שישגוג בלאו שבה פי' שבועת ביטוי הוא שכתוב לבטא בשפתים להרע או להטיב כלומר מבטא בדבר שלא לצורך שאוכל ושלא אוכל ואינו דבר של ממון:

בט   [אויס קוקין] (ב"מ קיח) כאן בהגבהה כאן בהבטה פי' מציאתו לבעל הבית כגון שהגביה לו הפועל דבעידנא דמגבה לה קנאה מיד אבל אם שכרו להיות יושב ומשמר ומביט במציא' כדי שלא יבא אחר ויטול אותה כיון שלא הגביהה לו לא קנאה ואם אמר לו טול מה שעשית בשכרך שומעין לו. פ"א יש מי שגורס חבטה מלשון חיבוט והוא נפילה על דבר המופק' שהוא חשוב כמציאה שכל המחזיק בה זכה ותנא דסבר חבטה בהפקר לא קנה סבר לה כי הא דתנן ראה המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה ותנא דסבר קנה פליגי עליה ואמר זה שהפיל עצמו על המציאה קנאה ולא קשיא דכל כי האי גוונא אמרי רב תנא הוא ופליג:

בט   [שטאכעל טהיר] רבה בר רב הונא איקלע לאקרא דאגמא קריבו ליה צחנתא באורתא שמעיה לההוא גברא דהוה קא קארי בטי אמר מאי דקאמר בטי ולא תיכול וכו' (בעבודה זרה לט) (א"ב פי' בלשון יוני מין דג טמא):

בט   [פערפענדעט] (גיטין לז) מאי פרוזבול אמר רב חסדא פרוס בולי ובוטי בולי אלו עשירים דכתיב ושברתי את גאון עזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה בוטי אלו עניים דכתיב העבט תעביטנו אמר ליה רבא ללועז' מאי פרוזבולא א"ל פורס' דמילת' (א"ב נראה שמלת פרוסבולי ובוטי מלה א' היא פרוסבוליבטי פירושה בלשון יוני לפני יועצים ובית דין עיין ערך פרוזבול וערך בליוט והבאים אחר רב חסדא חשבו שהן שתי מלות ואל תתמה שהאמוראים לא ידעו פי' מלות נכריות שהרי רבא שאל ללועזא):

בט   [איינע טיפע] (בב"ר פר' נא) ויבאו שני המלאכים סדומה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה תני משום רבי נחמיה כל דבר שצריך ל' בתחילתו נותן לו ה' בסופו סדומה שעירה חרנה והא כתיב ישובו רשעים לשאולה רבי אבא בר זבדא אמר' לבטי התחתונה של שאול י"מ בטי כמו אבטי שפירשנו במקומו (א"ב פי' בלשון יוני מקום עמוק):

בטד   [פינגר] ארבעה בטדי בתורא בעל הערוך גריס בטרי עיין שם):

בטח   [שוועללע רינצע] הבטח אינו מביא את הטומאה בנסריה (פי"ב באהלות) אית דאמרי אבטח. (ובתוספתא) אבטי כמין טיחת טיט בבנין שהוא סמוך לחלון וזיז נתון עליו. ס"א אבטח חלון של מאור מבפנים רחב ומחוץ צר פי' אבטי בנין כמו אבטי של מרחץ שהיא אוונא דמיא. בארמי' ובלע"ז סולי"י שנכנסים שם המים:

בטט   [פינקלן, לייכטען] (ברכות נח) אמר מילתא אמר רב ששת ונפקי בוטיטי דנורא וכבינהו לעיניה. (ב"מ פה) אתו תרי בוטיטי דנורא מחיוה לההוא גברא בעיניה וסמיוה פי' שני ניצוצות של אש (א"ב תרגום בהיר הוא בשחקים (איוב ל״ז:כ״א) בטיט הוא בשחקיא:

בטט   [איין הייל] (בב"ר פר' אלה תולדות נח) אמר רב הונא עריקין הוינא מן קמיה גונתא בהדא בטיטא דטברי' והוו בידיהון נרות בשע' שכהין היינו יודעין שהוא יום ובשעה שמבהיקים היינו יודעין שהוא לילה פי' בטיטא מערה (א"ב פי' בל' יוני מקום עמוק ובטי ובטיטא אחד הוא):

בטל   [ליידיג געהען] (מגלה ה) במשנה אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין (ב"ק נב) ואתא הוא ותקין ג' גברי י' פסוקין כנגד י' בטלנין (סנהדרין י"ז) פי' עשרה בני אדם יושבין בבית הכנסת ובטלין ממלאכתן ועוסקין בצרכי צבור. ירושלמי י' בטלנין בהכנ"ס ממלאכתן:

בטם   [איינע פרוכט עהנליך וויא קאראלין]. (ר"ה כג) אלמוגים בוטמי כאלה וכאלון (ישעיה ו) תרגומו כבוטמא וכבלוט. תחת האלון תרגום בוטמא:

בטן   [האזיל ניס] (שביעי' פ"ז) לולבי האלה והבוטנא פי' כמו בטנים ושקדים ובלעז נוצי"לי:

בט   [אין ארט פידיל וואס מען טראגט איהם אויף דעם בויך. גישוויליכט]. הבטנים והניקטמון והאירוס בסוף פרק כלי עור (בכלים טו) פי' כמין כנור גדול שהוא ניתן לפני הבטן וכך מזמרין בו שיש כנור שנתפס ביד ואינו ניתן לפני הבטן. כמין אזור של עור שנותנין בעל אומנות לפני בטניהן כדי שלא יתלכלכו בגדיהן. (ובויקרא רבה זאת תהיה תורת המצורע ובסוף פרשת וזכור את בוראך) מהיכן נתחייבו ישראל בזיבה וצרעת וכו' עד רבנן אמרי ממתאוננים הה"ד עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והי' לכם לזרא ר' אבהו אמר לזירנא ובוטנא פי' נפיחא כדגרסינן איידי דצרעת מגופיה מתיילדא נפיחא לי' צרעת ומשוית ליה כך (במגלת איכה) שרתי במדינות והיא בטנא תרתין כלומר שני בנים בבטנה בטנא תרין מנהון את ידע אמר ליה חמית מרבועיתא בארעא תרתין מקום שרבצה בקרקע עשתה ב' רשומין שם. שורו עובר ולא יגעיל (איוב כ״א:י׳) תרגומו תוריה מבטין:

בטן   [נאהמען איינעס פאהגלס]. אמר אמימר לקני ובטני שריין (חולין סג) בגמרא דסימני העוף שמות של עופות הן:

בטרי   [פינגער. קלאען] (חולין עו) אמר אביי ד' בטרי בתורא פירוש ר"ח בטרא טחרא מלשון טחורי זהב ואמר עוד קבלה בידינו מרבותי' בטרא ד' אצבעות (א"ב בנוסחאות דידן גרסינין בטדי):

בטש   [אויס שלאגען] אתא חמרא לובא בטשא לשרגא (שבת קיז ושם קנו) לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחיה לגבלי דבי נשיאה דהוה גביל וספי לתוריה בטש ביה. (ערובין נג) ברוריה אשכחתי' לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה בטשא ביה. (ב"ק ס"ב) ההוא גברא דבטש בכתפתא דחבריה (ושם צט ובב"מ קיב) הכא במאי עסקינן דאגריה לבטשיה ביטשא ביטשא במעתא פי' בעיט' שהיא רפיס' ברגל:

בטיתא   [בעערע איינע פרוכט] (ברכות לו) הוה עובדא ושקליה לניצא דפרחא וחיי בוטיתא (א"ב בנוסחאות כתוב ושקליה לפרחא דבוטיתא ואיקיים בוטיתא) (חולין כט) בגמרא אחוזת דם והמעושנת אמר רבי יוסף האי מאן דאכל י"ו ביעין וארבעין אמגוזין ושב בוטיבא דפרחא ושתי רביעית' דדובשא בתקופת תמוז אליבא ריקנא מתעק' טליא דליביה פי' בוטיתא הוא אביונות:

בי אבא   [גרויספאטער הויז] (יבמות כא) אמו ערוה אם אמו שנייה וגזר על אם אבי אביו משום אם אמו מאי טעמא דכולהו בי אמא רבתי קרו להו פי' לאם אביו אמא רבתי קרו לה כמו לאם אמו אם תתיר אם אביו יבא ליקח אם אמו אשת אביו ערוה אשת אבי אביו שניה וגזרו על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו מאי טממא כולהו דבי אבא רבתי קרו להו שקורין לאשת אבי אביו דבי אבא רבתי כך קורין לאשת אבי אביו דבי אבא רבתי אם תתיר זו יבא להתיר זו טעמא מאי כולהו דבי אחבי רבה קרו להו כמו שקורין לאשת אחי האב מן האם דבי אחבי רבה כך קורין לאשת אחי האם מן האב ואם תתיר זו יבא להתיר זו:

בי אבדן   [איינע ביבליטעק] (ע"ז יז) מאי טעמא לא אתית לבי אבידן אמר להו ר"א ב"ר פרט' זקן אני ומתירא שמא תרמסיני ברגליכם. (שבת קיו) רב לא אזיל לבי אבידן וכל שכן לבי נצרופי פי' בי אבגדן חצר ידוע' למלכים ויש בה ספרי חכמות מכל אומה ויש בה ספרי תורה נביאים וכתובים בלשון הקדש ומפני שאין ידוע מי כתבם או ישראל או זולתן על כן רפיא ביד רבי אבהו להורות עליהן להצילן ובזה בי אבידן נקבצין מכל אומה חכמים ונושאין ונותנין בדברי חכמות ובדיני כל אומה ולשון:

בי בר הבו   [נאהמען איינס מאננעס] (ברכות נה) אביי מברך על האור דבי בר הבו. (מציעא כט) תפילין בי בר הבו שכיחי פי' תפילין בי בר הבו שכיח למזבן בכל שעה שהיה אומן ועושה אותן למוכרן (מגילה יח) בגמרא היה כותב אביי שרא להו לבי בר הבו למכתב תפילין שלא מן הכתב:

בי גזרתא   [מיטטעל ווענדע אויס ראהר] דקני שפיר דמי (שבת נ) פי' בין אגודה של קנים וי"א בין מחצלת של קנים אף על גב דלא דצה ושלפה לסכין מבעוד יום מותר לנועצה בשבת בתוך הקנים דסכין נכנס בין קנה לחבירו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בגורדיתא דקני ופרש"י קני דדקלא:

בי דוגי   [פיש פאננע] תותי כבדא (חולין קיא) פי' כלי לקבל דם הכבד הנצלה באש אסור (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בי דוגי בשרא עילוי כבדא ואם תדקדק תמצא שענין אחד הוא):

בי דודי   [איינע קאך מאשין דאס פייאר פאן הינטען אין דאס וואסר פון אויבין] בי כורי פירוש בערך מולייר:

בי כווי   [צווישין פענסטער] לא הוי חזקה (ב"ב ו) פי' ראובן ושמעון שכנים היו ובנו שניהן עד ארבע אמות מן הכותל ומשם ולמעלה בנהו שמעון לבדו ועכשיו נמצאו בכותל זה בין החלונות להכניס בהן ראשי הקורות מחצר ראובן אינו יכול ראובן לטעון שאלו הם חזקה שלי שחצי כותל שלי שיכול שמעון לומר לא עשיתי בכותלי כך אלא שאם תתן לי חצי ההוצאה לא אצטרך לנקוב במקבות בכותל:

בי מדרי   [אבפאלל, איין טיף אורט] (שבת קמה) אמר רב הני בי מדרי בבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שדר שדרו לא מצי סליק (בכורות מד) ואמר רב הני בי מדרי בבבל מהדרי מיא לעין עיטם י"מ מדרונות של בבל אם משתין עליהן מי רגלים מהדרי לעין עיטם לנהר שבא"י ויהיו שותין ממנו לפיכך לא ישתין אלא על מקום נמוך שיבלע שם המים:

בי מכסי   [נהמען איינעס אורט] עד אקרא דתולבקני (מגלה ו כתובות קיב) פירוש מקומות כמו אותו (ביבמות מה) בגמרא המחזיר גרושתו שלחו ליה בני בי מכסי לרבא:

בי מפקתי   [בייא דעס אויס גאנג] (שבת קלד) פי' אין ידוע נקב שבגיד וי"מ מקום שמוציא הרעי (א"ב בנוסחאות כתוב מפקתיה):

בי נצרפי   [איין פערזאמלונג פאן גייסטליכע] (שבת פ') פי' בי נצרפי היה כמו בי אבידן שפירשתי למעלה מיהו בני נצרופי היה עבודה זרה כדאמרינן (ע"ז מח) אי זו היא אשרה אמר שמואל כגון דאמר הני תמרי להוון לשיכרא דבי נצרופי:

בי סרסין   [איינען נאהמען] (בב"ב ל) ההוא דאמר ליה לחבריה כל נכסי דבי סרסין מזבנינא לך (ושם ק"ס) (א"ב דבי בר סיסין כתוב):

ביאה   [גשרייא וועה] (יבמות צט) ביאה מאח דהוא אב והוא בעל והוא בר בעל (יומא סט סנהדרין סד) אמר רב יהודה ואי תימא ר' יוחנן בייא בייא היינו דאחרביה להיכלא. (ובילמדנו בסוף פרשת בראשית) אמרו החיה והעופות ובהמה ביאה עוברת עלינו שאלו חוטאין ואלו מתים. (וברגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני) ביאה אתה מעביר עלינו למה אתה נוטל את בנימין לעבד אנחנו מכרנו את אחינו לעבד לכך נתחייבו להיות עבדים אבל בנימין לא היה לו עסק בדבר זה. (ובאשה כי תזריע בפ' או בשר) אמר הקב"ה לירמיה ראה מה עשו לי בני הביאו לי מצורע וסומא לתוך ביתי צווח אני ביאה עליה. (ובסמ' לבנים אתם) אמר להקב"ה בייא אתה מעביר עלינו שישראל חוטאין ואנו לוקין פי' זעקות על עוות הדין: (א"ב פירוש בלשון יוני בייא עול ועוות דין ובייא בלשון יוני ענין צעקה):

בייכה   [פלוידער טאש] (בב"ר פ"ח) ותאמר שכבה עמי הומיה היא וסוררה בייכה היא וטעיה:

ביין   [פאלים, צווייג, לולב] (בפסיקתא דסוכ' ובילמדנו בשור או כשב או עז) מי שנוצח נוטל ביין פירוש מסתברא ענין כידון (א"ב פירוש בלשון יוני לולב וכף תמרים והיה מנהג ליתן ביד המנצח כף תמר לאות נצחון):

בין   [געטריידע. קערנער] (שבת סז) שב ביני כמונא פי' ז' גרגרים כמון אי בבינתא לא משכחא ליה (בב"ב יח) פי' הזרע שעל הירק בעת שנעשה קשה פי' אחר אי משום ביניתא גרעינין דחרדל ליכא למיחש דאכלי ליה דבורים דכיון שהן דקין מאד לא משכחי להו דבורים בעפר. אי בטרפא הדר פארי כלומר אם אוכלין העלין של חרדל מאי איכפת ליה חוזר וגדל. (גיטין סט) ניזדה' מביניתא דאי לא מנקב להו למעייניה פי' יזהר שלא ישתה זרע גרגילא:

בין   [האאר] (שבת סז) שב ביני מדיקנא דכלבא פי' ז' שערות מזקן הכלב. (ובמ"ק כח) וחכמים אומרים עד חצות (ברכות ח) כמישחל ביניתא מחלבא. וחשאי מביניתא דרישי ועד טופרא דכרעאי (שבת קח) בגמ' יינומלין. ביניתא ממזיה (יומא סט) משתמט ביניתא (מציעא פד). אריש ביניתא בעי למיקם (נזיר לט) בגמ' דסתם קולע אל השערה ולא יחטיא תרגום בבינת שערה:

בין   [זא וואל] בין זכאי ובין תייב בשבועה לא תיעול (בויקרא רבה פרשת אל תהי עד חמס והוא עד). בין השמשות (ברכות ג') רבי יהודה סבר בין השמשות טובא הוי וכי טובלין מבעוד יום טובלין ור' מאיר סבר לה כר' יהודה דאמר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו (שבת לה) אמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר' יהודה כהנים טובלין בו למאן אילימא לר' יהודא ספיקא הוא אלא בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי כהנים טובלין בו פשיטא מהו דתימא בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדרבי יהודה קא משמע לן דשלים בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל בין השמשות דרבי יוסי (נדה נג) הך תנא סבר שלים בין השמשות דרבי יהודה ומתחיל בין השמשות דר' יוסי והאי תנא סבר בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדרבי יהודה:

בינא   [וויידע] (גיטין נב) שזרבינא ובינא ואסא דרא פירוש ערבה:

בינא   [בלוט איגל] (שם גיטין נז) שב ביני דמיא פירוש עלוקה:

בייר   [גרעבר] (שביעית פ"ג) לא לבייר ולא לבלן ולא לספר ולא לספן פי' בייר חופר בורות בלן בעל המרחץ ספר גלב ספן מלח:

בירה   [בורג פאלאסט] (פסחים עט) במשנה ושורפין לפני הבירה מעצי המערכה (יומא ב) בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים (במדות בפרק קמא) במסיבה ההולכת תחת הבירה פי' תחת המקדש (ב"ב נ) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה. (ושם סא) דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה (שם קמו) וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא פי' פלטורין:

בית   [הויז] ובא אשר לו הבית מי שמייחד ביתו לו (יומא יב) פירש מי שאינו מכניס אורחין בתוך ביתו אלא ביתו מיוחס לו ולא לזולתו פירש אחר שאינו משאיל כליו לאחרים נגעין באין בביתו. ביתא בוא ואיתיב (שבת עו) ביתא מיתבי יתיב. (ב"ב צו) (ובב"ק כא) פירש בית שדרין בו בני אדם הוא מיושב ואינו חרב ואפילו אישתמש בתיבנא ובציבי חרב ולמאן דאמר משום שאייה היינו בית שאין משתמשין בו כלום האי כיון דאישתמש בתיבנא וציבי לא חרב אחד לתקן את הבית (נדה יד) פי' אותו מקום:

בית אב   [שטאם, הויז פאמעילע] (יומא ו) היכא דאיכא טומאה וטהרה בההוא בית אב פי' בית אב כדתניא (בתוספ' תענית בפרק שני) ד' משמרות עלו מן הגולה וכו' עד עמדו ראשי משמרות וקבעו עצמן בבתי אבות וכו' עד משמר שיש בו ז' בתי אבות כלומר ד' משפחות כדכתיב בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחד אחוז לאיתמר כל בית אב מקריב יומו הקבוע לו משמר שיש בו שמונה מקריבים ו' בו' ימים וב' מקריבים יום אחד וכו' וכבר פירשתי בערך אנשי:

בית אבן   כבר פירש' באבן:

בית אל   [נאהמען איינר שטאדט] (בב"ר) ויאמר שלחני אמר רב הונא בסוף אני אגלה לך ואם יאמר לו הקב"ה למה גלית אומר לפניו רבון כל העולמים בניך גזרו גזירות ואין אתה מבטל גזירתן ואני יכולתי לבטל גזירתן אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף שמך ואני עומד שם הה"ד בבית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא עמנו. וירא אלהים אל יעקב (ב"ר פ' עג) רבי ברכיה בשם ר' לוי מי מקים דבר עבדו אין אנו יודעין שעצת מלאכיו ישלים אלא מלאך אחד שנגלה על יעקב ואמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם שנאמר בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא עמנו ונגלה עליו הקב"ה בשביל לקיים דבריו של מלאך. ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה על אחת כמה וכמה:

בית האילן   [איין פעלד וויא ביימר וואקסן] (ב"מ קג) והוא בית השלחין או בית האילן יבש המעין נקצץ האילן:

בית אצבע   [האנד שוחא] שוקע (כלים פ' י')ובפ' כ"ו סנדל עמקי) כל בית אצבעות טהורו' חוץ משל קייצים מפני שהיא מקבלת את האוג נקרעה אינה מקבלת את האוג טהורה פי' בית אצבע שלה שוקע בתוכה וזה צורתו. פי' בית אצבעות דבר שעשוי מן עור בתים ומשים בהם אצבעותיו שהיא מקבלת את האוג לפי שבשעה שמקבצין מקבצים עמו האוג ועושין אותו לתוכה:

בית בלע   [שלונד] (בריש טהרות) מטמא טומאת אוכלין בכביצה וכזית בבית הבליעה:

בית במיא   [געטטצען טעמפל] (מגילה ו) והסירותי דמיו זה בית במיא שלהן (א"ב בית מוכן לע"ז:

בית בעל   [פעלד אין איין טאהל] (בב"ב כח) בית הבעל חזקתה שלש שנים (מ"ק ב) פירוש בית הבעל שדה שהיא בעומק ומלוחלחת אין צריך להשקותה ופי' בגמ' ענין בעולה:

בית בשת   [שאם טהייל] (תולין קכב) במשנת עור של בית הבשת פי' עור של בית הרחם:

בית גליא   [טעמפל פאן איין אבגאט] (מגלה ו) ושיקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן: (ע"ז מו תמורה כח) בית גליא קורין אותו בית כריא. פי' בית גליא שם גבהות כמו גל מכנין לה בית כריא שתפול לשחת כמו כרו שוחה ואמרי לה גליא לשון שמחה ומכנה לה כליא שתכלה מן העולם ואמרו לה בית גליא גלויה ומפורסמת בית כליא שתכלה ולא תראה. פ"א בית גדיא קורין אותה בית כריא פי' גדיא גדי כריא חזיר בל' יון קורין לחזיר כירי (א"ב פי' אגליא בל' יוני חסד חנינה שפע וזיו ובדו הנכרים שהיא היתה בתולה ומנוה בין האלוהות הנעבדות ופי' אכריא בל' יוני דבר שאין לו חן ואינו מועיל לכלום:

בית גלגול   [ווענדעל שטראסע] (עירובין כב ובטהרות פרק ו') ואלו הן שבילי בית גילגול כל שאין העובר יכול ליטול סאה של חטים וירוץ לפני סרדיוט איכא דאמרי כל שאין העובר ומפרשי לה מעוברי דרכים פירוש בית גלגול מקום מדרון וכשאדם טעון משאוי אין יכול לרוץ לא ממטה למעלה ולא ממעלה למטה. ס"א בית גד גד פירוש שבילי מקום מעבר צר כדמתרגמינן במשעול הכרמי' בשביל כרמיא ופי' משעול משעולה כלומר אין יכול לכנוס עד שיצא חבירו כלומר אין מכיל המעבר שני בני אדם בית גד גד מלשון גידוד חמשה ומחצה ואמרי דבי רבי ינאי כל שאין העובר יכול ליטול סאה של חטין וירוץ לפני סרדיוט. זהו שביל בית גד גד כלומר מקום צר:

בית דבח   [שלאכט הויז] (פסחים כו). בית מטבחים פירוש דם ומים מצוים בבית המטבחיים תמיד בית מדבחיא דם ויין ומים ושמן הדם נזרק והמים מתנסך וכן היין והשמן קרב עם הקמצים:

בית חלף   [בעהלטניס פיר שלאכט מעסער] (יומא לו) על ירך המזבח צפונה אבל מבית החליפות ולפנים פירוש ואותן כלפי דרום נקרא בית החליפות ששם מצניעין סכיניהן והכל מודים שדרום הוא ופסול לגבי שחיטת חטאת:

בית חץ   [פפיילען שאכטיל] בית החצים (בכלים פרק י"ו) פי' קוקורא:

בית יד   [האנד שוחא] (שבת כו) עשתה לו בית יד מהו פירוש בית יד שעשתה לידה כדי שתכס' אותה כדי שתדביק מוך לנדתה ולא תגע בו ולא תטנף בו בית יד אונקלי (מגלה כה) פי' אצילי ידיו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בית אנקלי):

בית כסא   [לייב שטול] (ברכות כא) לא שנו אלא בית כסא קבוע פי' מקום שהוכן לבני אדם להפנות בו לגדולים וכל שכן להשתנה מדרון מקום שהמים נמשכין ויורדין ואינן נקוין ולא נבלעין במקומן. עראי מקום שנזדמן לאדם בהליכתו בדרך ונפנה או השתין מים בו. הני בתי כסא דפרסאי כסתומין דמו (שם כז) פירוש שעושין חפירות בקרקע עמוקות שיורדת צואה לתוכן:

בית כפרת   [דאס אללער הייליגסטע וויא דיא צעהן גיבאט שטעהן] בד' מדות ואחד לאחורי בית הכפרת פי' אחר שומר היה אחורי קדש הקדשים ששם ארון וכפרת:

בית לגין   [פלאשען שאכטל] (כלים טו) בית הלגינין ובית הכוסות אע"פ שלא ניקב טמא מבפנים שכן מקיימין פי תיק של כלי חרש לגינין מלשון לוג שמן (א"ב בלשון יוני ורומי כדי חרש:

בית מים   [אורין הויז] (מגילה כו) וחכמי' אומרי' מוכרים אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים למרחץ ולבורסקי לטבילה ולבית המים פי' בית שמייחדן להשתין:

בית נגר   [שליסעל בייטעל] (כלים בפרק י"ו) בית הנגר ובית המנעול ומקום המזוזה (א"ב תיק שמכניסים בו המנעול):

בית סאה   [איין פעלד מאס] (כלאים בפ"ב) בנופל לבית סאה. (עירובין יח) רבי יהודה אומר עד בית סאתים פירוש מקום שראוי לזרוע בו סאה נקרא בית סאה לזרוע בו סאתים נקרא בית סאתים והוי חמשה אלפי גרמידי בתבריתא דילפינן מחצר המשכן דהויא ה' אלפי גרמידי דכתיב אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים חמשים פעמים מאה הוי חמשה אלפי גרמידי:

בית שאור   [אין גיפעס וואס מען דאס זויערטייג פארמישט] (פסחים לג) כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה בצונן חוץ מבית שאור הואיל וחמוצו קשה אמר רב אסי ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי פירוש כל כלי עץ שנשתמש בהן בצונן חמץ משתמש בהן בצונן מצה בלא הגעלה דכיון דצונן הוא לא בלע חוץ מבית שאור כלי שעושין בו שאור לחמץ העיסה כיון דחריף היא כרותח הוא ובלע ואין משתמש בו אלא בהגעלה. ובית חרוסת כלי שעושין בו כל השנה חומץ וציר כדי ללפת בו פת ומחמת תריפות בלע הכלי ואין משתמש בו מצה אלא בהגעלה. (כלים בפרק ח) תנור בית שאור מוקף צמיד פתיל פירוש כלי חרס עשוי להניח בו שאור והוא צמיד פתיל:

בית עליה   [אבר שטאק ווערק] (סנהדרין ז) ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו אמר רב יהודה אפילו בין בית לעליה פי' צריך הדיין להיות בקי במשפט הפסדת העליה על הבית כמה היא כדי שידין כמה יש לבעל העלי' בתחתון (ב"מ קיז) רבי נתן אומר בעל הקרקע נוטל ב' חלקים ובעל העליה נוטל שליש קסבר כמה מפסדא עליה לבית תילתא תילתא בעי למישקל. ובין גרו אמר רב יהודה בין תנור לכירים פי' צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן המעזיבה שתחת התנור וכמה הרחקת הכירה וכיוצא בדינין הללו ולא יהיו בעיניו כבזויין מפני שהן בלא נשיאת ממון ובלא נתינת ממון אלא צריך להתעסק בכולן כמו שהן מפורשין בפרק לא יחפור:

בית פאגי   [אין ארט נעבען ירושלים] (פסחים סג) דתנן השוחט את התודה בפנים לחומה וחוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי ריש לקיש אמר חוץ לחומת עזרה. (פסחים צא) לא שנו אלא דקאי חוץ לחומת בית פאגי אבל קאי לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו. (מנחות צה) ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי. (סוטה מח וסנהדרין יד) מצאן אבי פאגי והמרה עליהן פי' חומת בית פאגי היא חומת ירושלים (א"ב בלשון יוני פירושו אכילה והענין מקום אשר שם הפסח והקדשים נאכלים והוא מחומת ירושלים ולפנים):

בית פך   [דער אורט וויא דיא עהל פלאשין הינגעשטעלט ווירד] (בכלי' פרק חמישי) תנור תחילתו ארבעה (שבת מח) בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה מטמאים במגע ואין מטמאים באויר דברי רבי מאיר ורבי שמעון מטהר פי' בית הפך מקום שמשימין שם פך של שמן. בית התבלין מפורש למטה בסוף זה הפרק. בית הנר מקום עשוי בבירה לשום בו הנר להאיר הבירה:

בית פרס   [פור הויז דעם גראבינס] (פי"ג באהלות) החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס עד כמה הוא עושה מלא המענה מאה אמה. (במ"ק ה) והא דתניא שלשה בית הפרס הן שדה שאבד בה קבר ושנחרש בה קבר ושדה בוכים מאי שדה בוכים רב יהושע משמיה דעולא אמר שמפטירין בה מתים טומאת בית הפרס דרבנן (ברכות יט חגיגה כ פסחים צב) האונן והמצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהן במקום כרת (א"ב פי' בל' רומי חצר בית הקבר ומקום פנוי בין הדרך ובין בית הקברות):

בית צבט   [האנדפאס] (חגיגה כב) אחורים ותוך ובית הצביטה בתרומה אבל לא בקדש פירוש רבי יוחנן מקום שנקיי הדעת שותין בו והוא אצל אוזן הכלי שאין דרך בני אדם ליגע בו כי דרך בני אדם להטות הכלי ולשתות מכנגד אזנו מפני שאוחזין אותו באזנו ונקיי הדעת משנין ואין שותין ממקום שכל אדם שותה בו אלא שותין מאצל אזנו כמו שאמרנו ושמואל פירוש מקום שצובטו מן ויצבט לה קלי כמו במקום שתופסו וכן משמע בית הצביטה מקום שאוחזו באצבעותיו:

בית צואר   [האלז כראגען] (שבת מח) מתירין בית צואר בשבת אבל לא פותחין פירוש אם קשור בחוט שהוא יכול להתיר מתיר אבל אין פותחין לכתחילה:

בית רובע   [קוואדראט אוס זאאט] (פיאה בפ' ג') רבי אליעזר אומר קרקע בית רובע חייב בפיאה פירוש דיליף שדך משדך מכלאים דגבי כלאים רובע בעינן כדתנן בכלאים (בפרק כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט) רבי יהושע אומר בעושה ב' סאתים דיליף שדה שדה מושכחת עומר בשדה ותנן גבי סאתים (בפרק ו' בפיאה) קמה שיש סאתים ושכחה אינה שכחה וכן עומר נמי רבי טרפון אומר ו' על ו' טפחים שיכול לזרוע בה ה' זרעונין בערוגה זה פי' רבי דניאל ז"ל (בית רובע בית רובע הקב) מצאנו (בתוס' כלאים) רובע הקב עשר אמות ומחצה על עשר אמו' ומחצ':

בית שער   (עירובין עה סוטה מג) בית שער אכסדרה ומרפסת פי' יש למגדלים ב' שערי' זה לפני' מזה והריוח שבאמצע נקר' בית שער:

בית שקע   [לאמפע רינע] (בסוף פ' ב' כלאים) ובית שקעו של נר מטמא באויר פי' כלי נחושת והוא משוקע ומניחין אותו למעלה מן הפרח של מנורה ועל אותו כלי מניחין הנר והוא לשני דברים אחד שלא יתלכלך הפרח של מנורה ואחד שיקבל השמן הנשפך מן הנר:

בית תבל   [געווירץ האזע] (בפרק ב' בכלאים) בית תבלין של חרש פי' כלי חרס הוא ויש בו בתים הרבה כדי לשום בו תבלין לבד לבד:

ביתא   [דער צווייטער באכשטא] משנת שקלים (פ' בשלשה פרקים) יונית כתוב בהם אלפא ביתא גמלא פי' שם אות שניה של יונים:

תוכן העניינים

ספר הערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה