ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל
אות האל"ף
אות אלף
אא [דאס איזט דאס ווארט וואס דיא געריכטסדינהר פפלעגן דאמיט אנצופאנגן ווען זיא האבן עטוואס אויסגערופן]:
בשבת פרק הבונה (דף קנ) אא דאאזרך איכא בינייהו ת"ק סבר לא מיחייב ור"ש סבר כיון דאיתיה בגלטורין בעלמא מחייב פי' שתי אותיות שהן שם אחד א"ב דת"ק אינו מחייב ור"ש מחייב אי הכי היינו רבי יהודה דהוא כמו ת"ק דר' שמעון מחייב כה"ג וכ"ת אה"נ הא רבי יהודה אינו מחייב אלא בשתי אותיות שהן מלה ידועה כגון שש שהוא מן לשון ששה וכל דמיונו אבל אא שאין מהן מלה ידיעה כלל אם נתכוון לכתוב אאזרך וכתב אא רבי יהודה לא מחייב בהכי כיון דלא משכחת מינייהו שם ולא מלה ידועה ורבי שמעון אמר לך כיון דאיכא כתיב כי האי גוונא בגלטורין ומתקיימין כשאר כתיבה שהיא מלאכה מתקיימת אני קורא בה וחייב פי' גלטורין קמיעין שכותבים בהן אותיות כגון אא וכיוצא בהן פ"א כותבין אא במקום אמן אמן: (א"ב פי' קלטורין בלשון יוני שלוחי ב"ד וכרוזים והם להקהיל העם ולעוררם לשמוע קוראים בתחלת דבריהם בקול גדול אא ובאה בלשון חכמים אות ג' תמורת אות ק' במלות נכריות הרבה):
אארא [איין רייהע ציגל אודר האלץ]. (ביצה דף לב ודף לז ובעירובין לד) נתנו במגדל אארא דליבני פי' לבנים סדורים אחד על גבי חבירו ואינן בנויין וכל דבר שסדור זה אצל זה או זה ע"ג זה בל' פרסי קורין אארא:
אב [פאטר, הויפט]. (בשבת נז) ולא בטטפת פי' רב יוסף טטפת חומרתא דקטיפתא יש מי שאומר כי הוא ממיני מרגליות שתולות הנשים בצואריהן משום עין רעה ונדחו דבריו ואיתוקמ' מאי טטפת אבזייני כלומר אב שיש בו מינין הרבה כי מינין תרגומו זני כדכתיב וכל זני זמרא פירושו מיני זמר והיא נקראת טטפת מפני שנתנה למעלה מן המצח במקום הטטפת כדתניא יוצאה אשה בסבכה המוזהב' ובטטפת ובסרבוטין ואוקמה רבי אבהו טטפת המקפת מאזן לאזן סרבוטין המגיעין לה עד לחזה ויש מפרשין חומרתא דקטיפתא קשר שתולה בצוארה לקטף את העין שלא תשלוט בה וכיון דמשום הצלה היא תיהוי כקמיע מומח' ותשתרי. (א"ב פי' קשר של מיני שרף חלבנה וחלתית ויוצאות בו כדי שלא תכפינה מחולאי הרחם כמו שיוצאות מי שריחן רע בחומרתא דפילון ועיין ערך אפזייני) אבזייני שניתן על המצח באותן הקבועין היא יוצאה משום דלא שלפא ומחויא אבל בשאינן תפורין אינה יוצאה הואיל ונאין הן דלמא שלפא ומחויא. האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף ובשטר ובביאה (בכתובות מו) פי' אע"פ שמקדש אותה השטר ובביאה לא יתן אביה אותה לו עד שיקח ממנו הכסף ולמדנו שהן לאביה מדכתיב והיתה אבוהון דכולהו דם (בשבת כב) פירוש כל המצות מדם לומדות שלא יהי בזויות. אב הטומאה מד"ס ספקו טמא (בפ"ד דטהרות קו) אב הטומאה דרבנן הוא דתניא בספרא בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם (ובנדה טו) מעת לעת דרבנן וכתמי' מדרבנן ודם תבוסה מדרבנן ואותן (דכלי' טו) כולהו אבות הטומאה דאורייתא ומפר' טומאתן (מקוואות קלד) פי' אבות הטומאה עיקר הטומאות כגון שנא' אבי כל תופש כנור וסדר טהרות היה לו לקרותו סדר טמאות או דין הטמאות אלא כינה סדר טהרות. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת (ירושלמי) מנין לאבות מלאכות מן התורה כנגד מ' חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה ר' יוסי בר בון בשם רב שמואל ב"ר נחמני אמר כנגד מ' חסר אחת עבודה ומלאכה שכתוב במשכן ר' יוסי ב"ר חנינא אמר זה הדבר אין כתוב כאן אלא אלה הדברים דבר דברי דברים מכאן לאבות ותולדות רב חנינא דציפורי בשם ר' אבהו אמר אלה א' חד ל' תלתין ה' חמשה דבא חד דברים תרי מכאן לארבעים אבות מלאכות חסר אחת שכתוב בתורה רבנן דקיסרי אמרי מן אתרם לא חסר' כלום א' אחד ל' תלתין ח' שמונה היינו ל"ש ארי לא מתמנעין רבנן דרשי בין ה' לח' ושם מפורש באותה ההלכה אב הטומאה לטמא הכל וכו':
אבא [פאטר] קיים אמר ליה אימא קיימת פי' בלשון תימה השיבו כלומר ואימא קיימת כלומר נח נפשהון דתרווייהו רבי' חננאל פי' שאל רבי חייא לרב בן אחיו ובן אחותו כשעלה לארץ ישראל שאלו אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא ביקש רב לומר כי מת א"ל אבי שלי חי הוא כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו בלשון הזה ומסתברא שלא היה שונה כמו שכתוב בספרינו אלא כך אמר לו אבא קיים אמר לו אבא קיים אימא קיימת אמר לו אימא קיימת. פי' אחד מן חסידי מגנצא שאלו על איבו ועל מרתא שהיו אחיו ואחותו. כדגרסינן (סנהדרין ה) איבו וחנה ושילת ומרתא ורבי חייא כלהו אחי הוו זה ג"כ (בפסחים ד ובמ"ק כ ובחולין כד) אבא ממשפחת בריאין הוה. (ובחולין קלז) מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא. (ובברכות מח) ארדיליא לי וגוזליא לאבא (ובחולין מה) אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום פי' אבא אריכא הוא רב ולמה קראו ארוך בדורו כמפורש במסכת נדה (מ"ה). אבותיכם איה הם (סנהדרין ק"ה בגמרא דג' מלכים בחלק) אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אומר להן נביא לישראל אבותיכם שחטאו איה הם אמרו לו והנביאים הלעולם יחיו. בר אבהן ובר אוריין (מנחות כג):
אב [פרוכט]. קישות שהתליעה באיביה (בגמרא דנשתברו רגליה (בחולין בפ' א"ט ובסוף גמרא דפרק כל הכלים) שקשורה באיביה פי' בקרקע מקום שמתגדלת:
אוב [צויברער]. ובעל אוב והמחלל את השבת (כריתות ב ובסנהדרין נג) במשנה ובעל אוב זה הפיתום והמדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו ובגמ' ת"ר בעל אוב זה המדבר מן הפרקים ומבין אצילי ידיו וידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. (א"ב פי' פיתון בלשון יוני מין רוח טומאה והוא אוב מגיד דברים נעלמים לבעל אוב ומכשף אשר הוא כאיש נבוב ומבולבל וקול הרוח נשמע כיוצא דרך אבריו):
אובא טמיא [זא האט גהייסן איין געצן בילד]. (בשבת קנב ובברכות ס) פירש ר"ח ז"ל אובא טמיא שם ע"ז והיה שם שד והשד עונה לו ולשד היו עובדין כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה והשדים משיחין כדמפורש (בחגיגה טז) ו' דברים נאמרו בשדים וכו' ומצאנו סיוע לדבריו (כריתות ג) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד. דרשו אל האובות ואל הידענים בארי נתנבא פסוק זה (בהגדת ילמדנו בכי תשא):
אבא [וואלד] כשלניא (במ"ק יב) פי' יער שנכשלין בו בני אדם ויש שקורין בשילניא פי' שם עיר כלומר יער היה לו באותו מקום:
אבא [בוים]. אגודא דנהר' (במציעא קו) פי' ר"ח ז"ל אילן של ערבה:
אבא [וואלד] זרדתא ופירא (כתובות עט) פי' יער של עצים:
אבוב [ארגל]. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב (מנחות סו) אבוב של קליות (במשנ' דכלי' כלי עץ וכלי עור ובספרי בפרשת ואם תקריב) אבוב של קליות פירו' כלי חרש כמין טיגן שקולין בו כמו שנא' אשר קלם מלך בבל וכך אמר בכל מקום קליות ואגוזים והיה מנוקב כדי שתהא האור שולטת בכולו כדתנן במנחות ויש אומרים אביב של קלאים דמות קנה מן ברזל להדליק בו האש לא היה מכה באבוב של נחשת ולא באבוב של ברזל אלא באביב של קנה מפני שקולו ערב. במשנה (ערכין י) ובגמרא פתח בחליל וסיים באבוב אמר רב פפא היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה. ת"ר אבוב היה במקדש חלק היה ודק קטן היה ושל קנה היה ומימות משה היה והיה קולו ערב וצוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והי' קולו ערב כמו שהיה (ובסוכ' נ' פ' החליל חמש' וששה) גמרינן מאבוב דמשה ומר סבר אין דנין אפשר משאי אפשר כלו' אבוב אי אפשר לעשות' ממתכת כמו שאמרנו אביב לחראי זמר לגרדאן ולא קבלוה (יומא כא) פי' כמו משל הוא אבוב שהיה לשרים גדולים וזמרו ביה אנשים פחותים ואינו ערב להן אלא מחזירין עליו. כנור ועוגב תרגום בבלי וירושלמי כינורא ואבובא: כחלילים יהמה תרגומו כזמר אבובין דוי:
אביב [זאנג דער. פריהלינגס מאנט דאס איז חודש ניסן]. פירות האילן ותקופה ואביב. בגמרא דרבן שמעון בן גמליאל (בסנהדרין יא):
אביבית [ציטערניש] (בב"ר פ' יט) והנחש הי' ערום שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא חמה עלי' אבבית עליה והיכן ייסורין מצויין על בני אדם קור וחום חמה ואבבית ס"א ועועית (ובפר' כ"ג) ויקח לחם וחמת מים נכנסה בו חמה ועבעבית:
אבוב רועה [אין קאלמוס צווייג]. (שבת קט) ושותה את אבוב רועה פי' עשב הוא ונקרא אבוב אלראעי בלשון ישמעאל ופי' בגמרא חוטרא דרעיא ומפרשין אותו ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך:
אבנינוס (בריש מדרש ויקרא רבה) הבן יקיר רבי יהושע בר נחמן אמר אבגינוס פי' בל' יוני איש מיוחס ובעל הערוך גרס אוגנוסטטו עיין שם):
אבד [פרלורן זיין]. חבל על דאבדין ולא משתכחין (סנהדרין קיא סמוך לאנשי עיר הנדח' בחלק) פי' ווי לאבידה שלא נמצאת כמותה אחר שנאבדה כלומר שלא נמצא כאבות:
אבדומה [איין פיש פון דעס נילוס]. דרש רב יהודה בר אלעאי אבדומה שריא (סוכה יא) פי' דג שמניחין אותו בחמה עד שמבאיש ועושין צחנתו אבדומה והוא טרית פי' אחר אבדומה הוא דג שמו ידוע ובלשון יוני אבדומין: (א"ב נראה שתתכן גרסת אברמין באות ר' כי כן נקר' מין דג רחב גדל בבריכות מים בלשון יוני):
אבדן [זא האט גהייסין איין אמורא]. אמר אבדן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים (ברכות כח) פי' אבא ודן שמו ולישנא קלילא קרי ליה אבדן.
אבלוקוס (ירושלמי דמגלה פרק שלישי) שלח רבי אבהו וכתב להו כבר פייסנו לשלשה ליטורין לטוב ילד לטוב למד ותרשיש אבדוקוס אבמוסוס ותלסיוס פי' בלשון יוני אבדוקוס טוב ילד אבמוסוס טוב למד תלסיוס דבר של ים ואבן טובה אשר אינה כעין ים וכן תרגום תרשיש כרום ימא ורבי אבהו כתב בלשון חכמה שאם תבא האגרת ליד נכרים לא תובן כוונתו והתלמוד פירש שמותם:
אבחונוס (ירושלמי דכלאי' פרק שמיני) מאי אבוהונוס חמר סלק כן גרס בעל הערוך בערך לובדקס וגרסת נוסחאות שלנו אבחטוס ובלשון יוני חמור נקר' הונוס ופי' אבהונוס חמור של ציה ומדבר חרב והוא הנקר' חמר סלק או סרק שהו' חמור יערי):
אבו תרגום בבלי של והאנפה למינה ואבו לזנה תרגום ירושלמי של והדאה והאיה וותא וית אבו):
אבזקת [איין קליין ווערמל]. מאי הבריקה רבי אבא אמר אבזקת (מציעא מח) פי' אבזקת תולעת הנקרא עש ואוכל הבגדים שהן מילתא ויש מפרשים אבזקת רקב בעצמות מולאות שהן פרדות כגון מולאות של בית רבי (א"ב ברק ובזה שמות נרדפים הם אם כן הבריקה אבזקת):
אבזר [נעבן זאכן]. עולה וכל אביזרהא (מנחות עג) אינהו וכל אבזרייהו (סנהדרין עד) פי' כל מידי דשייך לאותן ז' מצות דבל' ישמעאלים קורין אבזאה והוא תבלין של קדרה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן עול' וכל חבירתה וגרסינן אינהו וכל אברזייהו): אבחטוס עיין ערך אבהוניס:
אבט [וואן צום באדן]. אבטאות של כרכים (שבת ח) פי' כריכות שעושין בבית המרחץ וי"א עביט של מימי רגלים ר"א אשטוב"א וכן פי' שמא באבטי עברה כששאלו את בן זומא (חגיגה מו):
(א"ב בנוסחאות דידן כתוב אמבטאות ופי' מלה זו בלשון יוני כלי גדול טבול ולרחוץ בתוכה):
אבטליות [צענדר]. בשני אבטליות כגון שולנמו ופטורי בגמ' דמעשר בהמ' מצטרף (בבכורו' כה) אבטלאות פ' כרכים גדולים דכמקום שיש שם גשר דמי דאין שם מים ביניהן ומצו למיזל הני להני:
אבטינס [זא האט מען גרופן דאס הויז וואס מען האט דרינן גמאכט דאס קטורת. ווייל דער ערשטר קינסטלר צים קטורת האט זא גהייסן]. הוליכוהו לעליית בית אבטינס (יומא יא ובריש תמיד כח) פי' מוליכין אותו לבית אחד נקרא בית אבטינס שהיו ממונים על מעשה הקטרת כדי שילמדוהו חפינה וכן אמר תנא ללמדו חפינה:
אבטיונס (ירושלמי דשבת פרק במה אשה) רבי אלעזר על לפוניה אתא אבטיונס דרומאי ואוקמיה מאחריו פירוש בלשון רומי שר שומרי העיר ופקיד על הצופים): אבטומטוס (מדרש תהלים מזמור ראשון) ולב כסילי' לא כן אלו המינים האומרים אבטומטוס הוא העולם פירוש בלשון יוני מניע עצמו בלתי מניע חצוני וגם מלה זו מורה על דבר בא במקרה זולת כוונת פועל):
אביי [מיין פאטר]. שאל מר רב יעקב החבר בן מר רב נסים אשר ממדינת קריוא"ן לבית דין הגדול של אדונינו שרירא ראש ישיבת גאון יעקב ולבית דין הגדול של אדונינו האי אב ב"ד ישיבת גאון יעקב זו השאלה והשיבו כך וששאלתם אית בפירושי דגבן כל רב מבבל כל רבי מארץ ישראל מאי טעמא מקצת תנאי ואמוראי בשמא גרידא כגון שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יוחנן רב ושמואל אביי ורבא ומקצתהון בשם רבי כגון רבי עקיבא רבי יוסי רבי שמעון ומקצתהון בשם מר כגון מר עוקבא מר ינוקא ומקצתהון בשם רב כגון רב הונא ורב יהודה ומקצתהון בשם רבן כגון רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי ודאי כמו ששמעת כי ר' מחכמי ארץ ישראל הסמוכין שם בסנהדרין שלהן דאמרינן לענין סמיכת זקנים דסמכין ליה וקרי ליה רבי ויהבין ליה רשותא למידן דיני קנסות ורב מחכמי בבל הסמוכין בישיבות שלהן והדורות הראשונים שהיו גדולים מאד לא היו צריכים לרברבם לא ברבן ולא ברבי ולא ברב לא לחכמי בבל ולא לחכמי ארץ ישראל שהרי הלל עלה מבבל ולא נאמרה רבנות בשמו ובנביאים היו חשובין שאמר חגי הנביא לא עלה עזרא מבבל ואין מרברבין אותן עם הזכרת שמותיהן ולא שמענו כי התחילה זו אלא בנשיאים מרבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו שנהרג בחרבן בית שני ורבן יוחנן בן זכאי כולן נשיאים ואף רבי התחיל מסמוכים מאותה שעה רבי צדוק ורבי אליעזר בן יעקב ופשט הדבר מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ולהלן וסדור בפי הכל גדול מרב רבי וגדול מרבי רבן וגדול מרבן שמו ולא מצאנו אדם שנקרא רבן חוץ מן הנשיאים ואע"פ שמפורש בסוף מסכת עדיות תוס' בלשון הזה מי שיש לו תלמידים ותלמידיו תלמידים קורין אותו רבי נשתבחו תלמידיו קורין אותו רבן נשתבחו אלו ואלו קורין אותו בשמו אעפ"כ לא מצתנו רבן אלא נשיאים רבן גמליאל רבן שמעון רבן יוחנן בן זכאי רבינו הקדוש ואעפ"י שנקרא ר' יהודה הנשיא ולא נקרא רבן בל' הזה אלא רבינו ואעפ"כ כינה שמו וכן אמר רבי אומר ויש בתנאי' שקוראין רב במקומות ידועין כגון רבי חמא אמר בשבת רב אבא אמר בהודאה תחילה וסוף בברכות רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות אבל מר אחת משני דרכים או מי שזה עיקר שמו כגון מר בר אמימר מר בר רב אשי או מי שזה חלק משמו כגון מר קשיש' ומר ינוקא בני רב חסדא אלו דרך אחד ודרך שנייה ראשי גליות שבבבל והנשיאים המעותדים לנשיאות מבית דור כגון מר עוקבא מר יוחנן מר יהודה ומר זוטרא ויש בהן שמאחרין את מר אחר שמותיהן כגון הונא מר יהודה מר בר מרי מר אמי מר אלא רבינו שמואל שתלמידיו אמרו מר שמואל ומבית דוד שקורין אותו רבנא נחמיה ורבנא עוקבא בני ברתי' דרב ואמרי' אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש אבל רב שכתבת כי הוא בקרואין בשמותיהן לא רב שמו אלא אבא שמו ומפורש בכמה מקומות מן התלמוד דקאמ' שמואל לא ידע אבא וסבר אבא וכיוצא באלו ואמרי' (בחולין דף קלז) כי סליק אסי בר הונא א"ל ר' יוחנן מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא א"ל אבא אריכא קרית ליה נהירנא כד הוה יתיבנא אחוריה שבסרי שורן אחוריה דרב ורב קמיה דר' ונפקין זיקוקין דניר מפומי' דרב לפומי' דר' ומפומי' דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידענא מה אינון אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקריה ומשום דכולהו שמעיה לא קריוהו רב ולא אסתמיך התם דליקרי רבי הלכך רב הוו מכנ' ליה לשמיה הכי ושמואל מכני אריוך ושבור אבל כינוי של רבנית לא ואביי ורבא שכתבת אין אנו מפרשין לך דאביי נחמני שמו ומפרשא בכמה דוכתי מגמ' ונקיטי רבנן דבר אחוה דרבה בר נחמני הוה ותלמידים וכיון דהוה שמיה נחמני בשם אבוהו דרבה לא הוה קרי ליה כל שעתא נחמני בשם אביי אלא הוה קרי ליה אביי בלשון ארמית כארם שקורא אבי סלק ליה אביי וכיון שהיה מן האבות והגדולים קריוה רבנן הכי ורבה ורבא אבא ואבא שמותיהן כאשר הוא ברור דאמר רב נחמן דנייח ליה לאבא וזה רי"ש שבראש המילה סימן היא לרב ולישנא קלילא וכן ראמי בר חמא אמי שמו ומפורש תלמוד בכמה מקומות היינו דשמעינן ליה לאמי ראבין אבין שמו אבין תכלא אבין דסמכ' אבון אחי הרבה כן בתלמוד רב בון אבון שמו רבינא אבינא שמו אשי ואבינא סוף הורא' (פסחים פט) מאה פפי ולא חד אבינא וכן כל כיוצא באלו כגון רחבה רב אהבה הוא וכגון רפרם ויש בתלמוד רבים דמפרש בפסחים אמר רחבה אמר רב יהודה הר הבי' סטיו כפול היה ושבח דאסתפק' ליה רב יהודה אמרה או רבי יהודה אמרה ואמר הכי ואית לן נמי חד דזוטר מינייהו:
אביון [איין פארשמאכטעטער ארמר מאן]. כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה (בבראשית רבה פרשת ע"א) אמר רבי בנימין בן לוי לא ראשו של פסוק זה סופו ולא סופו ראשו וכו' אביון לא כסיף למתבעי (במציעא פ' המקבל קיא) בגמ' דאמר שכר את האדם פירוש אביון דחוק יותר מן העני (ובויקרא רבה בפרשת בהר סיני) דל ז' שמות נקראו לו עני אביון מסכן דל מך רש דך עני כמשמעו אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה ותאב לכל מסכן שהוא בזוי לפני כל היך כמה דאת אמר וחכמת המסכן בזויה דל שהוא מדולדל מנכסיו דך שהוא מדוכדך רש שהוא מתרושש מך שהוא בפני כל מך עשוי כאסופה התחתונה:
אביונות [קאפערן]. תמרות אביונות וקפריסין (במעשרות בפ' הכובש סד ובגמרא דחוץ מן היין בברכות לז ובערובין פ' בכל מערבין) פירו' אביונות פרי עצמו קפריס היינו שומר הפרי והוא נץ של אביונות שנקראין ביטוח' כמו הנץ לרימון:
אבויין [שנייד מעסר]. וכתתו חרבותם לאתים תרגומו לאבויין (בבמה אשה ירושלמי):
אבל [ווארהאפטיג] אמר להן אבל (ערובין ל) פי' אבל אמת ותרגום אבל שרה אשתך בקושט':
אבל (מדרש בראשית רבה פרשת וירא יעקב כי יש שבר) אבל אשמים אנחנו רבי אבא בר כהנא אמר לשון דרומי הוא אבל ברם ובכל התלמוד כן פירוש מלה זו:
אבל [טרויער]. האבלתי כסיתי עליו את תהום (ב"ר פ' ל"ג) אמר רב יהודה הובלתי כתי' אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב אלא מן החרס ממינה וכו' מאבולא ועד סיכר' (בכתובות יז ובגמ' דעוד אמר ר' יהודה במגילה כט ובמ"ק כב ובב"ב ס') פי' מאבול' ועד סיכרא מבית האבל ועד הקבר שסוכרין בו המת אבל רבתי בגמ' דהקובר את מתו באלו מגלחין פי' מסכתא היא ויש בה הל' אבלות ורוב הלכות אלו מגלחין בה שנויות ושתים הן אחת גדולה ואחת קטנה:
אבל [איין קארב מיט לוג. אדר דער שטיין ווס דער וועשר שלאגט דרויף דיא וועש] אובלא דקצרי (שבת קכג ובסנהדרין צב ובגמ' דג' מלכים קד) פירו' כלי של ברזל הוא וברייתו כעציץ של קנקן ושיעורו כחצי קנקן של יין ומנוקב נקבין דקין וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ומניחין תחתיו גפרית על הגחלים ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרין ומתלבנים. פ"א של ר"ח ז"ל אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזור מכה ומהפך ומכה ועוד שורה ומכה ואחר שישלים שוטחה ומיבש' ועוד חוזר ושורה ומיבש פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב פ"א ערבה של כובסין שהיא מנוקבת ויוצאין המים ומשיירין הבגדים כמו שעושות הנשים שלנו שמכבסות הבגדים. ויש אומרים כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים ומסתברא דמנוקב הוא כמפורש בריש חלק מנקבין אותו ככברה אמר אביי כי אובלא דקצרי ובית קיבול יש לו מדגרסי' בענין אחז (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחוף על רישיה:
אבלא [דעקל]. אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ולא דמו להדדי אלא כי אובלא לדנא (סנהדרין פ' זה בורר) פי' אובלא כסוי החבית שאין בהן דיבוק אלא הנחה בלבד:
אבולי (מסכ' ב"ב פ' מי שמת) אאבולי ואאסטרטיגי פי' בולי בל' יוני בעלי עצה ואות א' (נוספח):
אבולאי [טואר. טיר] דמחוזא (ערובין ו') בעושין פסין לביראות פי' אובלא תקר' של מבואות לחיזוק מפני כובד הכובי שעושין אותה הכובי עליה דירה לשומר המבואות ולא משום צורת פתח ובלשון יון אנבו"לי ובל' ישמעאל אלד"רוב (יומא יא) אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדי וכו' (בנדה סו) אתקין רבא במחוזא משום אבולאי פי' שהיו סוגרין המבואות בלילה ולא היו יכולות לצאת בלילה בבית הטבילה התקין להם שיהו טובלות ביום ח' פתחו מאבוסיה תרגומו פתחו אבולהא: (א"ב פי' בלשון יון תקרה גדר שור וחומה תרגום ירושלמי עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות די יחתון אבוליכון רמיא ותליליא):
אבלינא [נוסבוים האלץ]. מעות של אבלינא (בבהעלותך בהגדת ילמדנו): (א"ב פי' בל"י כלים עשויים ממין ברוש לא ירקב):
אבלוסמוס [איינגזעצטע שטיקר]. ומי לא עסיקי' בכלי אבלוסמוס (בגמרא דאחד הבגד זבחים צד) פירוש כלים של עור קשים ועבין: (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אכסלגוס ולא יתכן כי אכסלגוס בל"י מין עץ ופי' אמבוליסמוס בל"י כלים עשויים מחתיכות עורות או בגדים):
אבמוסוס עיין ערך אבדוקים]:
אבן תקומה [איין טייאר שטיינדל וואס דיא ווייבר טראגן עס אוף דעם האלז. דאמיט זייא זאלן ניכט מפיל זיין]. (שבת סו) פי' יש אבן ידועה כשתהיה תלויה על אשה הרה אינה מפלת ומותר לצאת בה בשבת וגם המשקל שכנגד אותה אבן תקומה מועלת ומותר לצאת בה בשבת אבל משקל דמשקל עלת' בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא ואין יוצאין בה:
אבן שואבת [מאגנעס שטיין. וואס עס ציהט דאס אייזן צו זיך]. תלה לה לחטאת ירבעם (סנהדרי' קו ובסוטה מז) פירש אבן ששואבת הברזל ומושכתו אצלה שם לנגדו של עגל ירבעם ושאב את העגל והעמידו באויר:
אבן מסמא [רוה שטיין איין שטיין אוף דעם איין געצן בילד איזט. איין שטיין דאס ליגט אוף איין אומריינו זאך. איין גאנץ גרויסר שטיין] (בפרק קמא דמסכת כלים שבת עב נדה עז) פירוש כל היכא דמסיט ליה זב לכלי חרס אפילו על גב אבן מסמא הרי הוא טמא מחמת הסיטו ותניא בספרא מנין לעשרה מרכבות זה על גב זה אפילו על גב אבן מסמא ת"ל כל המרכב פירוש אפילו שמו אבן על עשרה מרכבות ורכב הזב על גב האבן כל המרכבות שתחת האבן טמאות זה פי' אבן מסמא וכיון שאם רכב הזב עליהן טימאן על גב אבן מסמא הכי נמי טהור אם רכב עליהו על גב אבן מסמא נטמא דתנן באבות הטמאות למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא ותניא בסיפרא והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא זה פי' רב ניסים זצ"ל. ורב האי גאון ז"ל פירש בפרק אמר רבי עקיבא לענין ע"ז אבן מסמא כמו אבן שומ' על מושב ועל האבן ע"ז וניטלה ע"ז וניטלה האבן ובא אדם וישב על אותו המושב והאי הוא דכתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב ותני עלה אפילו ישב על עשרה מצעו' זה על גבי זה אפילו על גבי אבן מסמא אף על גב דהא בזב אמור' נדה נמי ומושב נדה מטמ' כאבן מסמ' וקאמר רבה דקסבר רבי עקיבא עבודה זרה כנד'. פירוש אחר אבן מסמא כדכתיב ושומת על פום גובא שאם יש אבן על משכב זב או זבה וישב אדם על האבן אף על פי שלא נגע אדם במשכב שהאבן חוצצת טמא אף על פי שהאבן אינה מקבלת טומאה כדתני' אפילו ישב על עשר מצעות זה על גב זה ואפילו על אבן מסמא. פירוש אחר אבן מסמא דריש פרק דם הנדה אבן גדולה שאינ' מטלטלת דכתיב ושומת על פום גובא והנדה יושבת עליה מה שתחת האבן טמא (א"ב וכן פי' מכסימא בל"י גדול' מאוד. ובית אבן היתה נקראת (בפ"ג דפרה צה) ופי' בריש יומא למה נקרא שמה לשכת בית אבן לפי שכל מעשיה בכלי גללי' ובכלי אבני' וכלי אדמה ויש מפרשים כמו משם רועה אבן ישראל):
אבן שעות [זייגער. זין זייגער]. (עדיות פ' כל המטמאין באהל כ ובכלים בפ' י"ב כח) בטבעות טבעת אבן פי' אבן שעות צל המעלות תרגומו טולא אבן שעיא וארולוגין בל' חכמי' בפיסק' דהחדש וכן בלשון יון ויש מפרשין מאזנים שיודעין בהן בחמה כמה שעות הלכו מן היום:
אבן טועין [דער שטיין פון דיא פעראירטע]. (תענית יט ובב"מ בפ' אלו מציאות כח)פי' אם נמחית מלשון וימח את כל היקום כלו' אם כסוה המים כאלו נמחית מן העולם בירושלמי מפרש כשם שאי אפשר לאבן הזאת להמחו' כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו ואבן טועין אבן גדולה היתה בירושלם כדגרסינן באלו מציאות (בגמרא עד מתי חייב להכריז) תנו רבנן אבן טועין היתה בירושלם כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה ותן סימניה ונוטלה וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחית אבן הטועין:
אבן המנוגעת [קרעציגר שטיין]. (פר' אחרון דזבין קמז). אבן הברד במים בפרק יש במקואות קלא). אבן כתף (בשביעית ל"ח) ומפרש אלו הן אבני כתף כל שאינה יכולה לינטל ביד אחת דברי רבי מאיר ר' יוסי אומר אבני כתף כשמן כל שהן ניטלות שתים ושלש על הכתף והיינו אבני דאכפי דגרסינן (בב"ב ס"ט) אבני כתף שהן גדולים ואין אדם יכול לנשאם ביד אלא בכתף ונותנין אותן על העומרים כדי שלא יפזרם הרוח ויש מפרשים אכפי עמרים כדגרסינן (פסחים מ) להנהו דמהפכי כפי. אבני שיש טהור (חגיגה יד) ת"ר ארבעה נכנסו לפרדס זהו המפו' בהיכלות רבתי ובהיכלו' זוטרתי שהיו עושין מעשים ומתפללים תפלות בטהרה ומשתמשין בכתר וצופין בהיכלות ורואין היאך משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחר היכל ולפנים מהיכל וקאמר להו רבי עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים פירוש כי מי שהוא מגיע בצפייתו לאותו מקום נראין לו שם מים רבים ואין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראה לו ואם אמר הרי אלו מים נהדף לפי כי שקר הוא אומר וכן מפורש בהיכלות רבתי בלשון הזה מפני ששומרי פתח היכל שיש מטילין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפילו טיפה אחת אמר רבי עקיבא נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טיפה אחת אלא אויר זיו אבני שיש טהור שהן כלונות בהיכל שהיה זיו פניהם דומה למים ואם אמר מים הללו מה טיבן וכו' ברייתא ולא שהן עולין למרום אלא בחדרי לבן רואין וצופין כאדם הרואה וצופה בעיניו דבר ברור ושומעין ואומרין ומדברין כעין הסוכה ברוח הקדש זה פירוש רב האי גאון ז"ל:
אבני בית קוליס (אלו מציאות דף כה) פירוש בערך מרקוליס:
אבניתא תרגום ירושלמי והאנפה למינה ואבניתא:
אבס [שטאפן]. אין אובסין את הגמל (שבת קכה) פי' אובסי' מפטמין כדכתיב וברבורי' אבוסים והוא שמאכיל את הגמל הרבה. אבוס שלפני פועלים (נדרים מא) פי' כך קורין לכלי שאוכלין בו פועלין:
אבסקנטיה (ירושלמי דע"ז פרקא קמא) מי אמר אבסקנטיה לא אמר אלא ברוך שככה לו פירוש בלשון רומי דברים המורים על חלוק כבוד):
אבע [אונטר זוכונגס צייט]. שלש אבעיות ביום (פיאה ו בפרק הפאה ניתנה) פי' אבעיות עתים וי"א אבעיות חפישות כדכתיב נבעו מצפוניו בשחר ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות שנכנס בה בעל הבית באלו ג' זמנים ומחפשה שמא ילקטו התינוקות והנמושות לא אמרו ג' אלא שלא יפחתו הא אם רצה להוסיף מוסיף לא אמרו אלא שלא יוסיפו שאין מטריחין אותו להוסיף הא אם רצה לפחות פוחת וכן בירושלמי מהו אבעיות אמר רבי אבון כמה דאת אמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו בשחר ובחצות ובמנחה וכו':
אבץ [צין]. את הבדיל ואת העופרת תרגום ית אבצא וית אברא:
אבק [שטויב] שעל רגליו (ברכות נג ובמקואות ט) לא יטבול אדם באבק שעל רגליו פי' שמא ישרה במים ונעשה טיט וחוצץ לא יטמננה בחול ובאבק דרכים (שבת לח) כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים (שבת קד) פי' הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות פי' אבק סופרים אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פי' אחר אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשאיר': (א"ב פי' בלשון רומי לוח שכותבים עלי' לא בדיו כ"א בעט מתכת ואינו מתקיים) עלה בה אבק פסולה (מנחות פה) מאבקין מעשנין (שביעית לה). אין מאבקין (מ"ק ג) פי' מסיר האבק מעליהן. בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית (קדושין כ ובערכין פ' המוכר את שדהו בגמ' יתיר' עליו אמה העבריה בסוכה מ) פי' אבקה כמו ריח אסור שביעי' שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשא לאכלה ולא לסחורה כמו אבק רבית שאינו רבית גמור:
אבק (עטליכע ליכטר צוזאמן גפלאכטן]. אבוקה בשנים וירא בשלשה. (ברכות מה):
אביק [קאנאל. רין]. באביק של מרחץ (במקואות בפ' וכל המעורב דף סג) פירוש כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק שהוא ביב וי"מ האביק הוא האמה שהמים חמים וקרים נמשכין בה ויורדין אל האמבטי:
אבקתא (לאך. שלייף]. (נדרים נו בגמרא מותר בדרגש). דרגש אעולי ואפוקי באבקתא. (בעירובין דף כו בגמ' אם יש לו ובמנחות ל"ג בגמ' ב' פרשיות) מאי הכר ציר אמר רב אויא אבקתא. (א"ב בנוסחאות שלנו גרסינן אמר רב אדא) פי' חלול המשקוף שמכניסין בו ציר הדלת שכל דבר שהוא נקוב להכניס בו דבר אחר קורין אותו אבקאת' וכן לענין רצועה של מלקות אבקאת' אית בה מקום שמכניסין את הרצועה כי בעו מרפו לה מפקי לה לגבי אריכה וכי בעו מלקטי לה לפום גבא קציר':
אבר [בלייא]. כתבו באבר בשיחור (שבת קד) פתילה של אבר (בסנהדרין נב) דאבר' שאיב קליה (ביומא סט) פי' אבר עופרת כדמתרגמי' ואת העופרת וית אברא. וכמו כן האבר שבצד צוארי בהמה בפ' כלי מתכות (בפרק י"ד דכלים דף יד):
אבר [גליד. שטיק]. כיצד מאברין את הערים (ערובין נב) פי' שבולטין מן החומה אבר אבר כאבריו של אדם שבולטין מן האדם מאן דתני מעברין כאשה עוברה שבולט כריסה מטה מטמאת איברים ומטהרת איברים (בכלים דף יח בפרק השידה) פי' אע"פ שהוא פרודה איברים ופרוקה. מה נדה אינה לאיברים אף ע"ז אינה לאיברים (בריש גמרא דפרק אמר רבי עקיבא דף פב) פי' אם נחתך אבר מן הנדה אינו מטמא כנדה אף ע"ז אבר ממנה אינו מטמא: אבר אחד יש בו באדם בגמ' דארבעה הדיוטות (סנהדרין קז) פירוש ויקם דוד מעל משכבו שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום שהיה משמש מטתו אפילו ביום שיהא שבע מאותו מעשה כדי שלא יתאוה לאשה אחרת נתעלמם ממנו הא דרבי יוחנן דא"ר אבר אחד יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע כלומר כל זמן שאין אדם מונע עצמו מתשמיש המטה והשביע האבר הוא רעב ולהוט אחריו ביותר ואם מרעיבו שאינו משביעו ביותר הוא שבע ואינו להוט אחר אותו מעשה. אברי' דרבי ישמעאל (מציעא פד):
אבר תרגום עור תחת עור אברא מטיל אברא את הנתחים ית אבריא שומר כל עצמותיו נטיר לכלהון אבריא:
אברא [גוויס ווארהפטיג]. את הוית (בב"ב קפח) אברא בעי רחמי (חולין נט): (א"ב פי' באמת וודאי. מלה זו מל' ברי):
אביר [העלד. שטארקר]. שבאבירים (ר"ה דף כה):
אברוארי [פעסטונג. מויאר]. אבל בקשקי ואברוארי לית לן בה. במימרות דרבה בר מחסיא (שבת יא) פי' אברוארי חומת העיר בלשון פרסי הוא קשקי בל' ישמעאל הוא אל גואסק ולאחד יקרא גוסק ובלשון תורה יקר' מגדל. מגדל עוז תרגום קושקא עשינא:
אבורגני [געזאנדטע]. (עירובין סב) בריאה במורהקי ואבורגני פירש רב האי גאון בלשון פרסי שלוחים:
אברהם עודנו עומד לפני ה' (בבראשית רבה פר' מט) אמר רבי סימון תיקון סופרי' זהו שכינה היתה ממתנת לאברהם ובויקרא רבה בריש ויהי ביום השמיני:
אברוורי [לעדרני קאן]. באברוורי הוו יתבי (בב"ב כד) פי' אי אשתכח רברבי וזוטרי כולהו שרי אימור דהני זוטרי לתקונ' טעינ' אגבא דחמרא הוו יתבי כגון דהוו הני זיקי חד רב וחד זעיר והוו מטרטן יהב האי זיק' זוטר' בהדי זיקא זעירא לשויי בינייהו וזהו פיר' באברוורי הוו יתבי זה פי' ר"ח ז"ל:
אברויי [מיסטיגן] אילני (סוכה מד ובמ"ק ג) ובע"ז כ) פירוש אברויי אילני מניחין זבל תחת האילנות להברותן מזבלין. האילנות שהן ביריה להן כלומר מאכל כמו להברות את דוד לסתומי פילי פלחי כדכתיב כמו פולח ובוקע בארץ:
אברז אנהו וכל אברזייהו עיין ערך אבזר:
אברזין [פיין גאלד]. ומפז רב תרג' אבריזין סגי: (א"ב כן בל"י ורומי קוראים לזהב אופיר ואולי נעתק השם להם ממלת אופיר והחליפו אות פ' לאות ב' כי הם ממוצא אחד):
אברזין [לעדרנר זאטל]. מעיקרא משכא והשתא אברזין (ב"ק ס"ב) פי' והלא עוצבא שנו כאן דתנן (בפרק כ"ו דכלים לט) כל מקום שיש חסרון מלאכ' כלו' שעדיין חסירה מעשה ואחרי כן תתקיים מלאכ' אין המחשבה מטמאתן אלא העוצבא שאע"פ שחסיר' מלאכ' מחשבה מטמאתה ועוצבא היא מכס' המרכבה שהוא בלשון משנה טפיטן של סוס ועוד נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכ' קיצוע כיון שהוא עשוי למכסה אינו חושש לקיצוע ואחריה שנינו זו המשנה שהקשה ממנה אביי על רב יוסף ועמדה זו הקושיא על רב יוסף כ"ב שנים כמו שעמד עליו דין נ' כסף שלא זכתה התורה לאב אלא משעת נתינ' והוא מפורש בכתובות פרק נערה ומפירש בכאן אף על פי שלא עשה בה מעשה קנאה זו העוצב' בשינוי השם כי בעת הגזיל' היתה נקראת משכ' עשאה עוצב' נקרא אברזין והוא מכסה טפיטן של סוס ובלשון פרסי נקרא אברזין (זבחים נד) בגמ' ניתז על העור עוצב' שחישב עליה לקצות איכ' בינייהו:
אברך [יונג אונ קלוג]. ויקראו לפניו אברך (בבראשית רבה) אב בחכמה ורך בשנים:
אברנים [האלב גבראטן]. כדאמרי פרסאי אברנים (פסחים מא) פירוש אברנים היינו נא כגון שנצלה מעט:
אברקין דשבת פ' כתבי הקדש שני סבריקין ושני אברקין בל' רומי מכנסי' עיין ברקין תרגום ירושלמי ומכנסי בד אברסקין דבוץ ויש נוסחאות שכתוב בהם אוורסקין:
אברושי [איין שטרודל אויס מעהל'. האניג אונ בומל]: אברישי שמו בגמ' דועל הירקות (ברכות מ) (א"ב בנוסחאות דידן גרסי אברוטי והוא זית אגורי):
אברושך אברושך (בגמ' דחוץ מן היין בכיצד מברכין) פי' אברושך הוא חביץ קידר' ומפורש במקומו דהוא קימח' ודובש' ומשח' (א"ב כן פירש"י חביץ קדרה אבל אני לא מצאתי מלת אברושך בגמ'):
אברתא [גריכיש קרויט]. בר המג בגמ' דאזוב יון (שבת קט) אזוב אברתא בגמ' דחבילי קש במפנין נתרי ואברת' (ע"ז קכח) בגמ' דמתרפאין:
אבשונא [גטרוקנטע גערשטן קערנער] לא לימחי איניש קימח' דאבשונ' (בהגדה דמגיל') פי' נוטלין שעורין שלא הביאו שליש ונותנין אותן לתנור ליבש וכיון שיבשו מוללין אותן בין ידיהן ומלבנין בו הקדירה וי"א שבלי דשערי רטיבתא:
אבש [זויארע ווינטרובין]. הענבים והאובשין משיבאישו (בריש מעשרות ירושלמי דף ס"א) תפוחין קטני' הן י"מ משיקראו באושא ועוד אמר והוא שתהא חרצינ' שלהן נראית מבחוץ ומסתברא הענבים הבאושים משיעשו חרצן וס"ל שהן באושים שכתוב במקרא ויעש באושים:
אג [גערבר בוים. קארנעל בוים]. האוג והחרובין (בפ"ק דפיאה) והאוג והחומץ והכסבר (בפ"ק דדמאי) האוג והתותים משיאדימו (בפ"ק דמעשרות) מפני שהיא בקבלת את האוג (בכלים פכ"ו) סנדל עמקי פירוש אוג אילן ושמו בלשון ישמעאל אלסומק ובעליו מתקנין העורות לבנים, שקורין קורט"ביש ואילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת ומבשלין אותו וחמוץ הוא ומאדים התבשיל והוא כמו זרע קנבוס:
אגא [אילן פרעמדי שפראכע]. אבא שאול אמר אף ההוגה את השם באותיותיו תנא בגבולין ובל' אגא (סנהדרין נ) פירוש בגבולין חוץ לירושלם בלשון עגא בלשון ליעוג שאינו צריך לכך ויש אומר אגא כל לשון שאינו עברי הוא אגא והוא הדין בירושלם אבל משום הכי בגבול שבירושלם לא מישתעו בלשון אגא (א"ב פי' אגא בל"י לפעמים הוא ענין טומאה ולפעמי' ענין קדושה וחשיבות ויצדק שבשום ענין מהשנים אין חלק להוגה השם בגבולים):
אגוגא [וואסר פאס]. דמיא (במגילת איכה מי יתן ראשי מים) (א"ב פי' בל' יון צנור ואמת מים):
אגאה [ציגן פעל]. (בבראשית רבה בסוף פ"ב) כתנות עור שדבקים לעור רבי אלעזר אמר איגיאה: (א"ב פי' אגיאה בל"י עור עזים):
אגבאסטס [אויגוסטוס. דאס דאס איז גוועזן דער עהרענטיטל פון אלע רעמישע קייזרס]. במדינה ממונה אגבאסטס בבראשית רבה אלה תולדות השמי' וכולי: (א"ב בניסחאות דידן גרסי' אווגוסטוס עי' ערך אגוסטלא):
אוגבין תרגום ירושלמי ואת גביעי גביע הכסף וית אוגביני אוגבין דכספא):
אגד [בינדן]. באגידי השום ואגודת השום (בפיא' בפ"ו דף ט) ואגודתו על ארץ יסדה (כריתות ו) כל האגודות של בית השווקי' טמאות בהמעלה (פ"ו במכשירין קמ) פירוש אגודות שנמכרין בשוק טמאין שמנהג החנווני לזרוק מים על הירק. הותר אוגדו באגוד' של ירק בגמר' רואין ממעטין ביום טוב (סוכה לג) הותר איגודו ביום טוב שוזר שני קציות של הוצא ונועצו בהושענ' עצמה כדי שלא יתפזרו וכן דרך אוגדי הירק אבל יוצא הוא באגד שעל גבי המכ' (שבת נג) פי' אגודת כתיתים שעל גבי המכה. לא נתנו לאגד יתירא קא מיפלני (ב"ק פה) פי' צריך לקשר המכה אבל לא קשירה חזקה ויתירה רבי יהודה סבר אם עבר הנחבל ועשה אותו אגד יתיר' פטור החובל. אוגדת בה שערה (שבת ס) בגמרא ולא במחט נקיב':
אגד תרגום ומחזיק בפלך ומתקיף באגיד):
אגדגא צתרי ואברתא (בע"ז בפרק אין מעמידין) בגמרא דמתרפאין: (א"ב תרגום ואחריתו מרה כלענה וסופיה מריר כאגדנא דמותא):
אגוז [נוס] (בתוספת שבת) בפרק שני בראש רבן שמעון בן גמליאל אמר אף האגוז של ספינה:
אגיא [וועג] ליהוי הדין אגיא פיאה (נדרים ו) כי כסלי לאגי' פירוש כתלמים לשדה. ויש אומרי' החורש שדה ועושה אותה מקומות גבוהים שהזרע לצדדיהם ומקומות עמוקים שהמים הולכים בהם הגבוהים נקראים כסלי והעמוקים נקראים אגיא ועל השדים אומרים כי הם רבים במספרם מבני אדם וסובבים אותם ככסלי שסובבים לאגיא. (א"ב פי' אגיא בל"י שביל בשדה אשר בי ילכו ואת מקום לנטות ימין ושמאל כי בצדיו תקיעים עצים והם נקראים בל"י כסלא עיין ערך כסלי):
אגל [טראפן]. ועליית אגלים (חגיגה יב):
אגומין [לאזט אונז געבן]. אמר תעלא אנא ידע מתלין ואנא מפייס יתיה אמרין ליה אגומין (ב"ר פ"ח בוישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו) פירוש בלשון יון אגומים לכי לך:
אגם [שילף ראהר]. מאי משמע דהאי אגם לישנ' דבוצלה הוא אמר ר' אלעזר מאי קראה הלכוף כאגמון ראשו פירוש כגון אגמון אין לו ראש זקוף וכן פירוש בוצלה שהוא בצל ולא ראה את החמה ופירש אבל באגם דלא הובט ולא הוכר שהרי אין בידו כלום זה (בגמ' קדושין סב):
אגמא [טרוריגקייט]. מקרעין לקטן מפני אגמת נפש כדי להעגים נפשות הגדול ולא מפני שהוא אבל (מ"ק יד) (א"ב פי' בל"י קריעה ושבר תרגום דלפה נפשי אגימת נפשי ולי נראה שהוא מלשון עגמה נפשי לאביון עיין ערך עגם):
אגמא [זומפף]. דיוקרא (סנהדרין לח) להגיד גדולתו לפי שהעגבות שם הנקבים שמוציאים המיאוס לפי' בראן מאגמ' דיוקרא שאינו מקום יפה וראשו שהוא מלך מארץ ישראל שהיא משובחת:
אגן [פאלקס, פעסט]. נעשה במדינה (בהגדת ילמדנו בולקחתם לכם ביום הראשון) (א"ב פי' בל"י שמחה וצחוק גדול נעשה ביום נציחת אויבים וכבוש מדינות או ביום חג):
אגן [דאס אוער פון איין גפעס]. אוגני כלים (יומא לז), הכא במאי עסקינן דאית ליה אוגנים (ערובין פז) בימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים (שם פז) מחוס' כאן או אזן או אוגן (חולין כה) טהור בכלי עץ בין מלמטה בין מתוך אוגנו (נדה כה) אוגנו ואזנו. בראש גמר' דחומר בקודש. הא דאית ליה אוגנים לצנ' (מציעא כא) בגמ' דואלו חייבין להכריז מאוגני כלים (כלים יח) פי"א כלי מתכות ויש ששונין הוגנים פי' כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מגוף הכלי והוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו ויצא פי' מן מחולו' דמתרגמינן חינגין ויש הרבה דברים הפוכי' והוא גג הכלי שהאזני' קבועין בו ויש מפרשים הוגניהן שפתותיהן וי"מ מסגר' של כלי וכולן ענין אחד הן:
אגן [בעקן]. שוחט הוא לתוך אגן של מים (חולין מא) אסיפתא דאגנא (פסחים מה) פי' ספל שלשין בו מל' וישם באגנות (בויקרא רבה בפ' אל תהי עד חנם) והוא עד רב הונא בשם רבי אבין אמר לא זה גדול מזה וזה לא גדול מזה אלא חצי הדם זרק על העם וחצי הדם זרק על המזבח:
אגנינה (ב"ר פ' ויאמר האלהי' אל הנחש) ר' איבו אומר אגנינה פי' בלשון רומי עור כבש בעודו צמרו עליו):
אגם [באר]. האגסים והקרוסטמלין (בראש כלאי' ומעשרות סא) ועוקצי' פי' אגסים בלשון לע"ז פיר"א ובלשון ישמעאל אגן (א"ב לדעתי הוא הפרי הנק' בלשון ישמעאל אגס והוא רך מלא מיץ ובתוכו גרעין ארוך וכשהוא יבש וצמוק מועיל לשלשל עיין ערך פריש):
אגסטון [פעכטר ' פאסעסאר]. יכול לומר אגסטוון אני לתוכה (בסנהדרין דף כו בגמ' דאמר ר"ש) פי' אגסטון אנגרי' פי' אחד אמר להן כהן וחריש כלו' כמדומה אני שזה החורש כהן הוא כי הכהנים חשודים על השביעית אמר לו יכול לומר אגסטוון אני בתוכה כלומר שדה של נכרי היא ואני אריס בתוכה:
אגוסטלא [דאס איז גוועזן דער עהרענטיטל פון אלע רעמישע קייזרס]. (בריש בראשית רבה) וענותך תרבני בשר ודם מזכיר שמו ואחר כן קטיזמא שלו ס"א שבחו פלן אגוסטלא פלן פרוטאטא אבל הקב"ה אינו כן אלא משברא צרכי עולמו הזכיר שמו בראשי' ברא ואחר כך אלהים מלך בשר ודם אין נקרא בשמו קיסר אגוסטא ואם נקרא בשמו ממיתין אותו והקב"ה קרא שמו למשה שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה (בהגדת ילמדנו ראה נתתיך אלהי') ביום שנעשה אגוסטס בו ביום הקים את המשכן: (א"ב הרומיים קראו לשלטון שלהם קיסר על שם המושל ראשון כי כן שמו ולמושל שני קראו אוגוסטוס וטעם המלה מוסיף ומגדל ועל שמו קראו כן לבאים אחריו ולאשת הקיסר קראו אויגוסטא (במדרש תהלים מזמור למה ה' תעמוד ברחוק) יתומה אחת נשתיירה לו זו ושתי עשיתה אגוסטא במלכות שאינה שלה):
אגסטריון (מדרש תהלים מזמור מה ידידו' משכנותיך ומזמור הטה ה' אזנך) א"ר לוי אגסטריון זה נתן משה ליהודה פירוש בלשון יוני ברכת הנפטר לדרכו ונתינת שלום לחבירו אבל במזמור תפלה לעני כי יעטוף כתב איסטורין והוא טעות):
אגף [שלאס, ריגל]. מן האגף ולפנים (במשנת נדרי' פרק הנודר מן הירק ובפ' כיצד צולין בפסחי' פה) פי' מלשון יגיפו (א"ב פי' מקום סגירת הדלתות עי' ערך גף שני):
אגף [פליגל]. והקיף להם ראשי אגפיים (בנגעים פר' אחרון) בעופא מאי ר' ינאי אמר עד בין אגפיים (בחולין בפ' אלו טריפות) עולת העוף שנמצאות בין אגפיים (בסוכה בסוף גמ' דלולב הגזול מב): (א"ב מלשון מקרא וכל אגפיו אזרה תרגום שחורות כעורב אוכמין כאגפי עורבא). נושאות אותה באגפיה (בגמר' דמיילדין בשבת בפ' מפנין קכט) דלוסקמא הנטלת באגפיים בפ' דואלו מגלחין(בגמרא דר' אליעזר) באגפיה להחליף (בערובין פ' כיצד משתתפין דף פ"ז) להכשיר אגפיה לזרים (במ"ק בפ' משקין בגמ' דר' אליעזר בן עזריה דף ד') אמה מכאן ואמה מכאן אגפיה (בב"ב דף צ"ט) בגמרא דמי שיש לו גינה פירוש אגפיה גדותיה כדכתיב והירדן מלא על כל גדותיו אגפיים ראשונים בעופות ושניים באדם ושלישים בנהר ופתרון אחד להן:
אגר [בלוהנונג פערדיהנסט]. אגרא דפירק' ריהט' (בברכות דף ו) פי' כדי שישמע מתחיל' אגרא דכל' דוחקא שכר ישיבת החבור' דוחקא אגרא דבי טמיא שתיקות' שכר האבל שתיקות ולקבל באהבה אגרא דהספדא דלויי שמגביה קולו בהספד שנאמר וישא קולו ויבך. אגרא ופגרא (בב"מ פ' איזהו נשך סט בגמ' ששמין) פי' אגרא שכירותא פגר' פחיתותא כלומר נוטל שכירותא ואם נשברה נוטל כל הדמים שפחתה ופגרה כמו ששוה בשעת שכירותא דלא במתניתא והוא מלשון אשר פגרו (א"ב תרגום שכר שכיר אגרא דאגירא):
אגר [זאמלן, פערזאמלונגס ארט]. אגורי שמו (בברכות דף מ) בפ' כ"מ בגמרא דועל הירקות אלא בינוני זה אגורי (בכלים בפי"ז בגמרא דכיצד מברכין) למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו. ירושלמי ולמה נקרא שמו אגורי שאוגר שמנו בתוכו וכל הזתים מאבדין שמנן אמר ר' חנינא למה נקרא שמו אגורי כל הזתים היורדים עליהם גשמים פולטים שמנן וזה גשמים יורדים עליו ואוגר שמנו לתוכו. אגוריאות של נכרים (בסוף גיטין דף פח) (א"ב פי' בלשון יוני רחוב ומקום וועד) אגור בן יקא (בהגדת ילמדנו בראש פרשת וארא) למה נקרא שמו אגור שאגר החכמה והתורה יקא שהקיאה נאם הגבר לאתיאל שהיה אומר אתי אל ואוכל שארבה נשים ולא יסור לבבי:
אגור [אלטאר, אפפר שטוהל]. ויקרא על המזבח תרגומו וקרא על אגורא ויעשו גל תרגום ירושלמי ועבדו אוגר:
אוגורי [דינגן]. אגיר לה (בב"ק דף צט בגמרא דהמוכר כליו) פי' מכרו לו בארבעה זוזי קמאי דהוה מסיק בי' והוה לי' גנב ופרע בחובו תרגום שכיר אגירא:
אוגרת [שפאלט]. פסולה (בחולין דף יז) בגמרא דחוץ ממגל קציר ומפורש משני צדדים היא האוגרת:
אגורא [פעסטונג]. בנצא ואגורא (בריש גמרא דערובין) שהוא בנין חזק ואמיץ:
אגריאון [ווילד]. כלב אגריאון וארי אומירון (בב"ר ויותר יעקב לבדו פרשה עז) פי' אגריאון בלע"ז סלבטיקו אומירון פי' בהמה ביער שאין לה אדון וזה בפסיקתא דחדש (א"ב אגריון פירוש בלשון יוני יערי ולמוד מדבר אימירון בייתיי ומורגל בין אנשים):
איגר [דאך]. חומה ולא שור איגר (בסוף ערכין לב ובריש מגילה) פי' שלא יהא בחומות העיר גג כלומר שאם יש כותל של בית חומה לעיר לא חשיב חומה. פי' אחר שור איגר שעושין גגין לצריף עד שמגיעין לקרקע ואם בענין זה יש חומה לעיר לא חשיב חומה וי"מ איגר חומה שמתקבצת מעט מכאן ומעט מכאן ואינה מסבבת כל העיר מלשון אוגר (א"ב תרגום גג המגדל איגרא מגדלא):
אגרטון [ריינר וויין]. (מדרש קהלת פסקא כי ברב חכמה) ושתה יין ישן ומיני אגרטון פירוש אקרטון בלשון יוני כל יין חי בא בקנוח סעודה ובאה אות גימ"ל תמורת אות קו"ף):
אגרדמין [מארקריכטר] מעמידין ארגדמין למדות ולשערים (ב"ב פ"ט) ויש גורסין בסמ"ך אגרדסין גוי שקדח במינקת (בפ' ר' ישמעאל בע"ז נח) בגמרא דלוקחין גת ובפרק הגוזל עצים בגמרא דגזל מטבע. אגרדמין שיצא לשער המידות (בפסיקתא דעשר תעשר ובהגדת ילמדנו בקח את המטה) פירוש אגרדמין שוטר ממונה לתקן המדות איפה והין וכיוצא בהן ולתת בהן חותם במטבע ולצוות שלא יהא אדם רשאי למכור ולקנות אלא בהם ואם יעבור אדם על גזירתו יעשה בו כפי מה שיראה אם לעונש אם למכות ולא יהיה מי שימחה בידו. ואין מעמידין אגרדמין על השערים פירוש לפסוק שער שבשוק לגזור שתמכר האיפה כך וכך או ההין בכך וכך ואסיקנא אפילו לשערים מפני הרמאים וכדאשכחן (ביומא ט') שהיו מעמידין פרהדרין שהיו מכין בעלי חנויות והיו אומרים להן מכרו בזול:
אגירייסין [ווילד] סוסים מזויינים תרגום סוסון אגירייסין מסתב' סוסים שאינן בני תרבות כמו שפירש למעלה כלב אגריאון וכן קורין לשדה בלשון לעז אגר"ו:
אגרמי [שטייער. איין נעמר]. (בריש ויקרא רבה) רבי לוי אמר הלך ונטל אוגרמי ממצרי' אמר אי יכלת ליה הא טיבות' ואי לא אנא אמרי ליה איתי מכס ומן גו כן אנא קטיל ליה. (בב"ר וישלח יעקב) מסתבר פי' רשות להיות מוכס (א"ב פירוש בלשון יוני המון אנשים מקבלים מס לחיל המלך):
אגרנימון [מארקריכטר] של מדינה (בריש ויקרא רבה ויקרא אל משה) למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחילה לא עם אגרנימון של מדינה למה שהוא מתעסק בחייה של מדינה כך משה מתעסק בטורחתן של ישראל אמר להם זה אכלו וזה לא תאכלו את זה תאכלו מכל אשר במים אך את זה לא תאכלו (א"ב פי' בלשון יוני פקיד ממונה על דברי מאכל ועל שער השוק):
אגרוף [פויסט]. אוי לי מאגרופן (פסחים נז סנהדרין כ"א) אגרופן של בית דוד בגמ' ולא ירבה לו נשים (קדושין עו) בגמר' דמוכתב. אגרופא של חנופא (בסוף גמרא דואלו נאמרין בכל לשון) ענין זרוע וכח חמה. אגרוף גדול זה אגרופי של בן בטיח (בכל כלי בעלי בתים פרק קמא דכלים) פי' אדם גבור היה בבעלי משנה והאגרוף שלו היה גדול וישנו כראש גדול של אדם. מודה רבי יהודה במלא אגרוף (סוכה כ"א) פי' פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב ולהכות באגרוף רשע:
אגריפס [ניכט גשריבן]. (בויקרא רבה בריש אם בחוקותי תלכו) אמר רבי אליעזר בסיליאוס בר סילאוס נימוס אגריפס יש מפרשים בסיליאוס מלך שיליאוס שוטר נומס דת אגריפס סופר והכל לשון יון הן כלומר מלך בשר ודם כותב וגוזר גזירות ואינו מקיים אבל הקב"ה אינו כן וכו' (א"ב בירושלמי (דראש השנ' פרקא קמא) גרסי' פרא בסיליאוס נומוס ארגפוס פירוש המלות בלשון יוני אצל המלכי' דת לא נכתבת כלומר המלכי' עוברים על הדת שהם גזרו):
אגריקום [פויאר, לאנדמאן]. במדינה ממונה על בית שלו (בבראשית רבה) (א"ב פירוש בלשון יוני פרזי ואיש שדה):
אגרת [קונדמאכנג]. אלא א"כ עשו איגרת בקורת פי' כתב הכרזה שכותבין ומכריזין שדה עומד למכור בכך וכך ממון כל מי שירצ' ליתן יותר יבא ויתן:
אגרות [פרשרייבונג] שום ואגרות מזון ואגרות של רשות (במ"ק י"ח) פי' אגרות שום שום היתומין אגרות מזון מזונות אלמנה אגרות של רשות שאילת שלום:
אגרת [טייוול]. (פסחים קיא בגמ' דלא יפחתו לו) ואגרת אזלת אוסיא בלוסיא מין לחש ושמות של שדים:
אגשתון [פרעך טראציג זיין] (במגילת איכה) אגשתון אפיכון שמעו כי נאנחה אני פי' החצפתם ס"א אקישתון אפיכון. אגישת אפך (בפסיקתא דאנכי אנכי הוא מנחמכם):
אד [ווארפן, שליידרן]. המוציא שלהבת לרשות הרבים פטור היכי משכחת לה דאדייה אדויי (ביצה לט) בגמ' דהגחל' כרגלי הבעלים פי' המוציא שלהבת לרשות הרבים כגון שנפח בפיו וכיוצא בזה ודחף השלהבת מרשות היחיד לרשות הרבים פטור וזה פירוש דאדייה אדויי. (ובבבא קמא יט) מתני' דאדייה אדויי (ושם כב) אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן דאדייה אדויי. (ושם צח) גזל מטבע ובמים צלולין לא אמרן אלא דאדייה אדויי אבל מטא לידיה מגזלא גזליה והמשכה בעינן פי' שגלגלו ולא הגביהו אבל הגביהו קנאו וכן לענין תרנגול שדידה את הכלי בדליל שברגלו וכן הכלב לא שהגביה החררה אלא בדרך דידוי הביאה:
אד [נעפל. וואלקן]. (בבראשית רבה פרשה יב) ה' שמות נקראו לו אד ענן נשיא חזיז עב: אד ואד יעלה מן הארץ שהוא שובר לבעלי שערים. עב שהוא מעבב את פני הרקיע שנא' עבי שחקים. ענן שהוא עושה בריוח עניים אלו לאלו וכתיב וארו עם ענני שמיא: נשיאים מעלה נשיאים אלו על אלו. חזיז ודרך לחזיז קולות שעושה חזיזיות ברקיע ומשרה רוח הקודש על הבריות היך כמה דאתי אמר חזון ישעיהו בן אמוץ:
אוד [פייאר שטעקלי, שויפל]. שנשבר אסור להסיקו ביו"ט (ביצה לג) בגמ' דאין מנהיגין את הבהמה פי' אוד כלי שגורפין בו תנור:
איד [פייאר טאג]. (משנה קמא דע"ז) לפני אידיהן של עכו"ם פירוש כנוי לחגי העכו"ם ותרגום על פסוק בשנת שלש למלכו ואית דאמרין יומא דאידא הוה ליה:
אידא [וועלכר]. תרגום באיזה דרך הלך באידא אורח' אזיל איזה יכשר אידין מנהון יתבחר ובל' תלמוד אידי ואידי פירוש זה וזה):
אבעא [פינגר]. תרגום כתובים באצבע כתיבין באדבעא):
אודדא [פעדר]. מבי סדיא נפק (ברכות נח) בחלומוא דרבא פי' הנוצה היוצאה מן הכסת נשלך. (ובשבת מא) רב חסדא שרא לאהדורי אודדא בשבתא (ובב"ב נח) ההוא דאמר להו חביתא דעפר' לחד ברא וחביתא דגרמא לחד ברא וחביתא דאודודי לחד ברא פי' רבי בנאה אודדי מצעות הן כגון כרים וכסתות וכיוצא בהן ועפרא הוא קרקע שלו וגרמי הן עבדים ושפחות ובהמות וחיות וכיוצא בהן. (ובב"מ כו) בגמ' דמצא בגל מתני' באודדא ונסכא (ובגיטין סט) וליתו אודדא דעמרא. (ובמנחות מב) קלינן לאודדא. (ובע"ז כח) דמתרפאין אודדא דנדא דלא משקף פי' בתשובות חתיכה של צמר שאינו מנופץ והוא צבוע. קול עלה נדף תרגום קל טרפא דשקיף. אל ידפנו אלהא ישקפיניה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אודרא):
אדדא [גראט פון איין פיש]. ולאדדא לימא הכי (בסוף במה אשה סז) פי' שני עצמות יש בצוארו של דג ועקומין הן ושני צידי ראשיהן דקין ואם חס ושלום נכנס לתוך פיו של אדם אינו נמשך עם האוכלים מפני עקמומיות שבו אלא ינעץ בגרונו והיכא דננעץ נימא הכי ננעצ' כמחט ננעל' כתריס שהשי' שיאת ס"א שוה שיאה (א"ב בנוסחא דידן גרסינן אדרא):
אדוותא [וואסר קוועלן]. דמיא (בסוכ' כ) בגמ' דהחליל חמשה וששה. ובריש השותפין (בב"ב ד) פי' אדוות כגלי הים שהן כגוון תכלת כמו הרקיע בטהרתו מן העבים וכל השדמות עד נחל קדרון תרגום וכל אדוותא ויש אומרים כענין הזה בדיוודני נפל (בנדה סז):
אדין [דעמאלט]. בדניאל ובתרגום כמו אז בלשון עברי:
אדך [פערלעשן]. אתו כולי עלמא לאדכי' (קדושין בסוף גמ' דעשר' יוחסין) פי' לכבותו כמו דעכו כפשתה כבו (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן לאתכא):
אידך [אויף איין אנדר ארט]. בכל התלמוד תניא אידך פירושו אחר ולי נראה שמלה זו מחוברת מן אי ודך:
אדכי [הויפן שטיינר אדר האנץ]. אמר שמואל האי סכינא ביני אדכי יש גורסין ארכי (בשבת נ) דר' אלעזר בן עזריה אומר סכין שנועלין אותה בין נדבכי הבנין כדי לשומרה ביגזרייתא דקני שכיר דמי שאם יש בין נדבכי הבנין קנים או שהיה בנין בקנים מותר לטלטלם לכתחלה שאין עושין גומא בקנים (וברי' ב"ב פ' השותפין) טפח יתירה לביני אדכי פי' בין שתי שורות שורה של אריח מכאן ושורה של אריח כנגדה וטפח חלל באמצע:
אדילי [וואל פיש] דימא (בריש המוכר את הספינה עד) פי' זה לויתן: (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן ארזילי):
אדם [מע"ש]. על שם אדמה שלוקח ממנה בפרשה י"ב בברייתא דרבי אלעזר. אדם אפר דם מרה (סוטה כד) אדם דאית ליה מזלא בגמ' דבמה בהמה (בבא קמא ב) והמה כאדם עברו ברית כאדם הראשון וכז' (בבראשית רבה בסוף פרשה י"ט) על כרם אדם חסר לב זו חוה אמר רב הונא היכן מצינו שנקראת אשה אדם דכתיב כתפארת אדם לשבת בית ומתרגמינן כתושבחתא דאתתא דיתבא בביתא (בבראשית רבה פרשה כ"ב) אמר רשב"ג ד' שמות נקראו כנגד ד' תקופות ארץ תבל ארקא אדמה:
אדם [רוט]. בכוורי דאדימי ופירי דכבישי כגון שנתנן בדבש וכיוצא בו ופירי דכבישי בירקא פ"א דגים לאלתר שניצודין הם לבנים ומיום שני הם מתחילין להתאדם ופירי דכבישי שנכמשו דודאי לאו בני יומן נינהו:
אדמדמני [צינובר]. וטשין מוחיה דלא ליכלוניה יתושיא (בבראשית רבה בסוף פרשה לח) צא מן התיבה. פירוש אותה העיר אוירה רע וכד מתייליד שם ינוק' גבלין אדמדמני שהן סממנין וסכין מוחו שלא יאכלוהו היתושין:
אדן [ווילדר מענש]. ואדני השדה חיה (בכלאים בפ"ח) פירוש בני אדם הגדלים ביערים וי"א חיה דומה לבני אדם. ירושלמי אדני השדה. חיה ייסי ערקעי בר נש דטור הוא והוא חי מן טיבוריה אי פסיק טיבוריה לא חיי וכל אשר יגע על פני השדה כגדל על פני השדה:
אדן [גצעלט, גשטעל]. ונטה את שפרירו תרגום ויגוד ית אודניה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן ית אפדניה) על גבי כסא או על גבי אודייניה [במ"ק כא] (ובפ' מי שמת קמד) בגמ' דהניח בנים גדולים וקטנים שני אודייני דלנטורא הוא דעבידא פי' ר"ח ז"ל אודייני שהיא מכתשת עשויה מעצמה לשכירות ואין בה משבח ממון אביהן ורבינו גרשום זצ"ל פי' אפי' לא הניח להם אביהם אלא אודיינו בור וכיסויו השכר לאמצע והא אודייני מחמת עצמן הוא שצריכין תדיר לנקות הבור ולכסותו שלא יפול בו זבל כדי שיקנו בני אדם מים נקיים ואף על פי שאין הגדולים טורחין בו השכר לאמצע שאני אודיינו דמשום הכי השכר לאמצע דאפילו קטן מצי לנטוריה ולכסותו ומצי למימר ליה מלאכה כזאת אנו יכולין לעשותה:
אדן [אוער] תרגום על תנוך אוזן על רום אודנא):
אידן [וויידן בוים], משנת שבת פ' במה מדליקין ולא בפתילת האידן פירוש כמין צמר המתהוה במין ממיני העץ):
אורגא [בעקן, וואן], דמיא (בכתובות כג) דרבי יהודה ובסוף (קנז דשבת) פירוש אודנא אמבטי של מים ויש ספרים שכתוב בהן אוונא דמיא:
אדני [אין בלומע וואס דיא בלעטר בייגן זיך בשטענדיג צו דר זייט פון דר זון], בסוף גמרא דבמה מדליקין אי נמי אדני בעל הערוך גרס הדני עיין שם:
אדק [הייבר], מעלין בדיופי ומטיפין באדק גורס הרב בדיופי ומטיפין מאדק בסוף גמרא (דערובין קד) פי' אדק פירשנו עם דיופי (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן ארק):
אדק [פעסט האלטן], שנים אדוקין בטופס ושנים אדוקין בתורף (בבבא מציעא ז) צפד עורם על עצמם תרגום אדיק משכיהון על גרמיהון:
אדק [בליקן, זעהן] אודיק בדשה (בחולין צה) בגמרא דשולח אדם וישקף על פני סדום ועמורה תרגום ירושלמי ואודיק וכן וישקיפו על פני סדום השקיפה ממעון קדשך ותמצא מהן בלא אל"ף כמפורש בערך דק:
אדנדקו [הערשר, פערוואלטר] זיל כתוב אדנדק באגדתך (בחולין ס) בגמרא דאחוזת הדם פירוש ענין אדונים הוא ושמעתי מפי רבי משה הדרשן ז"ל מעיר נרבונא זיל כתיב אדנדקי בהגדה שלך שכן דרך לכתוב בהגדות תיבות קשות ויש ששונין באגרתא שכן דרך לכתוב באגרת תיבות חמורות (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אדונקי):
אדר [צעדר בוים], בר"ה בריש גמרא (דאם אין מכירין כ"ג) ד' מיני ארזים הן ארז קתרוס עץ שמן וברוש מאי קתרוס אמר רב אדרא דבי ר' שילא אמרי זבליגא ואמרי לה גולמיש. ס"א בולמיש. (ובחלק קח) בגמרא דדור המבול עשה לך תיבת עצי גפר מאי גפר רב אמר אדרא דבי רבי שילא אמרי זבליגא (ס"א זמליגא) ואמרי לה גולמיש ותרגום גפר קתרוס. טרף אדרא (בגיטין סט) ברפואות דמי שאחזו יטע בהן אדר אדרא כשמה. (בביצה טו) פי' אדיר במרום ה' יעשה מהן צדקה שהיא חשובה לפני ה' במרום כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף פי' אדרא כשמה הוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה ואם מסייג בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס בתוכו ומשתמר לעולם (א"ב פירוש בלשון יוני מין ארץ ואות אלף נוספת ופריו מאכל חזירים תרגום על פסוק ויאמר חרבונא אדרא אמר יצטלב ברישי):
אדרא [זעגל בוים]. בב"ב עג. מאי נס אדרא וכן הוא אומר שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס והוא הקלע של ספינה:
אדיר [מעכטיג שטארק]. מנחות נג. יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים יבא אדיר זה הקדוש ברוך הוא וכו':
אדר [שפרינגן]. בע"ז נט. בסוף פ' רבי ישמעאל ההיא חביתא דאשתקיל ברזא אדרי עכו"ם נקטה ההיא חביתא דאסתדיק לארכה אדרי עכו"ם חבקה פי' קפץ:
אדר [פעל, לעדר] דתבן ואדר דעליה תבן בחלומות דמגילת איכה. ובשבועות כט. בסוף פ' שלישי ובגמרא בפ"ד דנדרים כ"ה אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד ולא והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא דאחזק תליסר אודרייתא תבנא פי' אודרייתא עורות פי' זה המעשה בילמדנו בפרשת ויסע משה מעשה בשבור מלכא שהיה עובר במדבר בוב שהוא מ' פרסה על ת' פרסה ועברו קרונין שלו ראשון ובלעה וכן שנייה וכן שלישית אמרו לו חכמיו הבא עורות של בהמות מלאות תבן ויסבור הנחש שהן בהמות ויבלע וינפח כריסו ויבקע וכן עשו ועו' מפורש בערך תחלץ (א"ב בנסחאות דידן גרסינן אורוותא ופירש"י אצטבלאות מלאות תבן מלשון ארוות. יביא אדורה לבית דין (בפ"א דבבא קמא יא) פי' יביא הנבלה לבית דין לשומה לניזק בתשלומין שמע מינה שכל מה שפחת' הנבלה בין מיתה לתשלומין על המזיק יש מפרשין עיקר הנבלה עורה על כן קראה אדורה וביש מביאין פרק ח' (באהלות נד) ועדר בהמה טהורה וטמאה ויש ששונין ארורה בשני רישין ועל כן קראה ארורה שמתה בלא ברכה. (א"ב בנסחאות דידן גרסינן עדודה לפירש"י מן יאכל עד כלומר שלולה מחיים בלא שחיטה ואית דגרסי עדורה לדעת תוספות. כמו אחת מהנה לא נעדרה ולדעת בעל הערוך מין עור ולפי פירוש זה גרסת אדורה תצדק כי בלשון יוני קוראים לעור דורה ואות אלף נוספת):