ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
תשק"ף · אות ש - שלישות גט
[דף מד טור ג] שלישות גט שנעשה שליח לקבלה והולכה והוא הנקרא שליש כדאמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין וכן שלישות קידושין וממון כולן נקראין שליש כדאמר בהא לך מנה לפלוני וכאן אמר מה שירצה שליש יעשה וגרסינן בפרק המביא המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא עד י"ב חדש וכו'. גרסי' בפרק האיש מקדש בו ובשלוחו שליח מנא לן. דתנו רבנן ושלח מלמד שהאיש עושה שליח לקבלה ושליח ושלח ושלח ושלחה מלמד ששליח עושה שליח לקבלה בין להולכה דקיימא לן שלוחו של אדם כמותו וכי היכי דבעל נותן בעל כרחה הכי נמי שליח אשכחן בגירושין בקידושין מנא לן. אמר קרא ויצאה והיתה שמעינן מיהא דשלישות גיטין וקידושין בהדדי נינהו מקבלתן והולכתן. גרסי' בפרק קמא דגיטין האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהן חוזר דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים חוזר בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים שזכין לאדם אין חבין לאדם שלא בפניו אבל משהגיע גט לידה אינו יכול לחזור כדתנן בהשולח גט משהגיע גט לידה אינו יכול לחזור ולבטלו וכתב רב אלפס דווקא לחזרה. אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה. כדתנן גט זה לאשתי ושיחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה. ור"ש הכי סבירה ליה דחזר בו והגיה בפי' הגמ' תנו גט זה לאשתי ולא גרסי' תן שלא מסרו ביד שליח בחייו דלא צוה ליתן לו כאילו אמר כתבו ותנו ולפיכך לא חלקו חכמים לומר [דף מד טור ד] שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד שיהא משוחרר וקשיא לרבינו שלמה הא דירושלמי תנן שטר שיחרור זה לעבדי ומת ר' אומר לא זכה וחכמים אומרים זכה כופין את היורשין לקיים דברי המת. אמר ר' זעירא בסתם הן חולקין מה אנן קיימין. אם באומר שיחררו אף ר' יהודה מודה אם באומר כתבו ותנו אף רבנן מודו אבל אלא כן אנו קיימין באומר תנו ר' אומר האומר תנו כאומר כתבו ותנו וחכמים (אומר) [אומרים] האומר תנו כאומר שיחררו ובגמ' דילן גרסינן האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר ש"מ היכא דאמר בלשון זכייה בן חורין אף על גב דלא נפיק גיטא מתותי ידיה והכי נמי קיי"ל כל האומר תנו כאומר זכו: גרסינן בפ' האשה המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו ואסיקנא תניתוה וחוששין לדבר וחולצין ולא מייבמין והמזכה גט לאשתו במקום קטטה אסקי' נמי דחוב הוא לה דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכו' ש"מ דאי סבירא לן דזכות הוא לה אף על גב דלא מטי לידה מגורש' וגבי עבד נמי משוחרר: גרסי' בפרק כל הגט המביא גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר. איזהו לאלתר כל זמן שלא שהא אדם שם וכו' ופסק רבינו אלפס האי מילתא דאיסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון בעינן סימן מובהק כרב אשי ואנן כתבינן דאפי' לא הוחזקו ולא שכיחא שיירתא פסול והכי מסתברא מדקאמר אם לא עבר פסול ולא בעינן שיירתא: ירושלמי עבד גוי מהו נשמעינה מן הדה רבה בר בר חייא אייתי גיטא אייבד מיניה ואשכחי' חד סרקויי אתא עובדא קומי ר' ואכשריה הדה אמרה עבד גוי כשר גרסינן בפרק קמא המביא גט ממדינת הים וכו' ובפרק שני אמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו בפני נכתב חציו ובפני נחתם חציו פסול כתבי רבוותא כל המדינות לגבי ארץ ישראל מדינת הים קרי להו וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם בין מביא בין מוליך ומארץ ישראל לארץ ישראל ומבבל לא צריך ואי אמרי' מהני דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה עד שיביא ראיה שהוא מזוייף ואם לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם מסתמא כשר ומותרת להינשא בלא קיום ואם הבעל מערער יתקיים בחותמיו ואם עדים מערערים עליו שהוא פסול אף על פי שנתקיים בחותמיו פסול עד שיתברר דתרי ותרי נינהו ואסיק' טעמא כרבא [דף מה טור א] דאמר טעמא משום קיום. והיכא דאיכא עדים דמקיימי ליה לא צריך משום לשמה אבל ליכא עדים צריך והיכי דאתויה תרי ותרויהו שלוחים נמי לא צריך אבל אחד שליח ובא אחר שמסרו לו צריך ירושלמי מתוך חומר שהחמרת עליו מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם היקלת עליו בסופו שאם בא ועירער עירעורו בטל וחזינא לגאון דאמר אם בפני נכתב ובפני נחתם ואתי בעל ומערער בעי קייום וטעותא היא כדלקמן וקיי"ל כרב אשי דאמר אפילו שמע קן קולמוסא או קן מגילתא ואינו צריך לעמוד על כל אות ואות בפני כמה יתנו לה ר' יוחנן אומר בפני שנים ותניא נמי הכי המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנו ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם ודוקא כהשליח כשר. אבל אם היה גנב או גזלן לא. ומסתברא דפלוגתא משום דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ובעינן קיום ב"ד. אבל היכא דלא בעי השליח למימר כשר ועד אחד סגייא ודוקא למ"ד עידי מסירה כרתי אבל למ"ד עידי חתימה כרתי לא צריך כלל וכי מפקינן גיטא מקיים ליה בחותמיו וכשר ושריא. והיכא דאין עדים מצויין לקיימו וכו'. בתשובה לרב אלפס המביא גט והניחו זקן או חולה נותנין לה בחזקת שהוא קיים ודוקא חולה שרוב חולים לחיים אבל גוסס שרוב גוססין למיתה לא יהבינן ליה בחזקת שהוא קיים ומסתבר' מדאיצטריך למעוטי הניחו גוסס. ש"מ דגוסס דיהב לאיתתיה גיטא מעליא הוא. וכדתניא במסכת שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואפילו נשתתק כדאיתא בכתב גיטין ושטרות ודוקא גוסס אבל זקן לא שנא הגיע לגבורות לא שני לא הגיע נותנין לה בחזקת שהוא קיים דהא מותיב לה אביי וסלקא בתיובת' ואף על גב דשני שינויא דחיקא הוא. וכן פסק רבינו שמואל בן חפני וגרסי' בפרק האשה המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו. ואסיק תניתוה וחוששין לדבריו ולא מתייבמת ומזכה גט לאשתו במקום קטטא אסיקנ' נמי חוב הוא לה דאמר ריש לקיש וכו'. ש"מ דאי סבירא לן דזכות הוא לה אף על גב דלא מטי גיטא לידה מגורשת וגבי עבד נמי משוחרר. גרסי' בפרק כל הגט המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר את הולך גט זה לאשתו לא ישלחנו ואמר רב כהנא חלה תנן. ותניא הולך גט זה לאשתו הרי זה משלחו ביד אחר את [דף מה טור ב] הולך גט זה לאשתו לא ישלחנו ביד אחר רשב"ג אומר בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח ואוקימנא לברייתא כלישנא בתרא בלא חלה באת הולך וחלה שאני איכא מ"ד הולך משלחו ביד אחר. ואף על גב דלא חלה את הולך לא ישלחנו ביד אחר אא"כ חלה או נאנס כרשב"ג דמסקינן דסתם מתניתין כוותיה ולא איכפת לן כמחלוקת דברייתא וכן דעת רב אלפס ומסתברא דניחא לאוקמה בפי' דאת הולך וחלה שאני ורבנן מלאוקומה בפירוקא בתרא. ואליבא דרשב"ג הילכך חלה אף על גב דאמר ליה את הולך משלחי ביד אחר כסתמא דמתני' את הולך ולא חלה דברי הכל אין השליח עושה שליח בהולך ולא חלה פליגי וקי"ל כרבנן. ואותבינן עליה מיהא דתנן אמר לשנים תנו גט לאשתו או לשלשה כתבו ותנו הרי אלו יכתבו ויתנו והתם הולך הוא. ול"ש חלה ול"ש לא חלה לא משוי שליח ואביי ורבא מתרצי לה דהתם טעמא מאי משום בזיון דבעל ורבא אמר משום דמילי נינהו ש"מ דסביר' להו היכא דליכא בזיון דבעל לא קפיד ולאו מילי נינהו כגון הולכת גט וקבלתו משוי שליח אף על גב דלא חלה כרבנן. והא דתניא ושילח מלמד שהשליח עושה שליח מסתברא אליבא דרבנן הוא ואף על גב דלא חלה והילכתא כוותיהו. וכן פסקו בעלי מתיבתא ור"ח ז"ל ושליחות דקידושין נמי שליח עושה שליח לקבלה ולהולכה. אף על גב דלא חלה דומיא דגירושין ומדקאמר אדאביי ורבא מאי ביניהו. א"ב שליח מתנה ולא קאמר א"ב שליח קידושין ש"מ דבקידושין ליכא טעמא דבזיון ודכ"ע משוי שליח ור"ש פי' שליח מתנה שאמר לעדים כתבו שטר מתנה לפלוני והמקבל נותן שכר וליכא בזיון אבל בגט עליו לכתוב הגט ואיכא ביזיון שאינו יודע לכתוב הא הגט לפירוש דיליה קשיא דאמרינן לעיל דילמא אקנוי אקני רבנן ליה. ש"מ האשה נותנת שכר ומסתברא כר"ח שפירש שאין רצונו לגלות אלא להם ובמתנה ליכא קפידא וכן בקידושין וקי"ל כרבא ושליח מתנה הרי הוא כגט ואין יכול לעשות שליח וחביבי פירש שליח מתנה להוליך מתנה לאהובו או לקרובו ולמ"ד משום בזיון איכא. דבהאי ניחא ליה טפי מד"א מילי מתנה הרי הוא כגט כאומר הולך גט זה דמצי משוי שליח ולא נהירא לן ומסתברא מדלא קאמר שליח מכר ש"מ כיון דשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים קיבל דמים ואמר כתבו שטר מכר לפלו' משוי שליח וה"ה במתנה בקנין דכיון דעיקר המעשה בדמים ובקנין הנהו מילי ממסרן לשליח דלא אלימי כולי האי וכתב ר"ח היכא דמשלחו ביד אחר בארץ ישראל לא צריך בי דינא במדינת [דף מה טור ג] הים צריך בי דינא. ושלחו מתם בין בפניו בין שלא בפניו ומסתברא במדינת הים וארץ ישראל לענין הולך ואת הולך כי הדדי נינהו והיכא דיהב בעל רשות לשליח ליהוי שליחא אחריא ושלוחא שליחא אחרינא עד דמטי גיטא לידה וודאי משוי שליח ושליח שליח עד דמטי גיטא לידה ובלבד שיהא הבעל קיים ואי מית חד משלוחיו והבעל קיים לא חיישינן כדאמר בסוף פרק קמא בי מטית התם שוית שליח להולכ' עד דמטית התם לא חיישינן למיתת שליח קמא דכולהו מחמת הבעל קא אתו מכחה איתיה לבעל איתנהו לכולהו ורבינו האי גאון כתב בתשוב' כיון דמשנינן ביה כמה שינויי. ומילתא דאיסורא לחומרא עבדינן ותיקנו רבנן לרווחא דמילתא לאיסתלוקי מספיקא ולימא בעל לשליח אית לך לשוי שליחא ושליחא דשליחא עד דמטי גיטא לידה אבל אליבא דהילכתא כדפרישי' ושליח שלא ניתן לגירושין לא משוי שליח ההוא דאמ' לה אי לא מפייסינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה א"ר יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה אלמא קסבר אין אונס בגיטין וכן הילכתא וטעמא בכתובות משום צנועות ומשום פרוצות ואיתשיל קמי ריש גלותא יש אונס בקידושין או לא ולא איפשיט וגרסינן בירושלמי סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקרא ליך כו' אירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עביד רשב"ל אמר אונס כמאן דעבד אליבא דרשב"ל איך בעי למיכתב אי אתי יום פלן ולא הוית כניסה לי לא יהוי ליך עלי כלום ר' יוחנן כד מך פקד לבנתיה דהוון עבדין שמא יעמוד ב"ר אחר ויסבור דכוותיה ונמצא בניו באין לידי ממזרות. גרסינן בפרק השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט ששלחתי לך בטל הרי הוא בטל קדם הוא אצל אשתו או ששולח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו והיכא דשוי תנאה בגיטא אי מצי לבטולי מקמי דליקים תנאיה כתבינן לעיל באות תנאין ת"ר בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום אמר אביי נקטינן שליח מתנ' כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לא כזכי ומדאמר הא מילתא בי מצעי דבטיל. ש"מ הא מתני' קאי כדפרי' [דף מה טור ד] בזכי ותו לא סלקא דעתן כדפירשו רבוותא. קשיא הילכתא אהילכתא. הכא נקטינן כאביי דהולך לא כזכי דמי. ובפרק התקבל פסקי' הילכתא כרבא דאמר חולצת אלמא מספקא ליה אי הולך כזכי או לא וקי"ל בכל דוכתא הלכה כר' מחביריו והל"ל התם מחלוק' בגט כך מחלוקת במתנה אלא לאו ש"מ כדפי' והילכתא היכא דאמר בעל לשליח זכי אינו יכול לבטל השליחות וכן מצאתי לבעל מתיבתא עתיקת למאי נפקא מינה להולך לא כזכי שאם אמר לשליח הולך גט זה לאשתו רצה לבטלו מכלל דאי אמר ליה זכי זה לאשתי אינו יכול לבטלו וזו הורית רבי' ואבינו ראש ישיבה גאון יעקב שער ישיבה של ימין והורה תיקון שלא יהא הבעל יכול לבטל גט אשתו. ומסתברא דכיון דאמר זכי והאשה רצונה לקבל כאלו אמר האשה התקבל אבל בעל כרחה אינה מתגרשת ואמר רב ששת מקבל מתנה וכו' כדכתב במתנה. ואמר רב ששת ואמרי לה במתני' גט זה לא יועיל לא יעזוב לא יתיר לא ישלח לא יגרש יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימין והרי הוא חרס דבריו קיימין אינו מועיל אינו מתיר וכו' חרס הוא הרי הוא כחרס לא אמר כלום איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו וקיי"ל כוותיה. והא דגרסינן בפרק האומר לחבירו צא וקדש לי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה וכו' לא בא אחר וקידשה וחזר בו מהו. ר' יוחנן אמר חוזר וקיימא לן כוותי' דאתי דיבור ומבטל דיבור. ואף על גב דאיכא נתינת מעות ליד האשה כמעשה דמי התם דיבור ודיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור הכא נהי דבטליה מתורת שליח גיטא לא בטליה וש"מ דכל שליח קודם שלא נעשה יכול לבטלו דאתי דיבור ומבטל דיבור ורבוותא אמרי דאפי' שליחא בקניין לא עדיף מנתינת מעות ליד האשה דלאו מעשה הוא וקניין נמי לאו מעשה היא. והא דתנן וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדש וחזרה בה דחוזרת אפילו בקניין הוא וכן בגט אם עשתה שליח לקבלה בקניין חוזרת קודם שנעשה השליחות דכל מעשה שאין בו גמר אינו מעשה וקניין לשליח כנתינ' גט לשליח דכמה דלא מטא גיטא לידה דיבור ודיבור הוא והכי מסתבר כדפ' לעיל כמעשה ממש דמי. כדאמר גבי מחשבה [דף מו טור א] דטומא' בראשונה היה עושה ב"ד במקום אחד ומבטלו התקין רבנן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם ואיתמר בפני כמה מבטלו. רב נחמן אמר בפני שנים ורב ששת אמר בפני שלשה וקיי"ל כרב נחמן ת"ר בטלו מבוטל דברי ר' וא"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה כר' בשתיהן ולא אמרי' מה כח ב"ד יפה אלא בממונא. אבל לאיסורא לא ובחלוקת השותפין פרישנא לה וכיון דקיי"ל כר' באמר לעשרה הוא הדין לכולכם דכי קא מיבעיא לן אליבא דרשב"ג והילכך לא שנא כולכם ולא שנא אמר לשנים לא שנא עידי כתיבה ול"ש עידי הולכה יכול לבטל זה שלא בפני זה דכולהו חד טעמא נינהו. והרב המחבר כתב הילכת' אמר לשנים תנו גט אינו יכול לבטלו ולא נהירא לן וקיימא לן כאביי דאמר גלויי דעתא לאו מילתא היא ולעולם אינו בטל עד שיאמר בפניהם גט שנתתי לך בטל הוא. ירושלמי עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים עשה שליח להולכה גט אתה צריך להחזירו בפני שנים ואין השליח משום שנים הלך השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים. והשליח עולה משום שנים ש"מ אין ביטול מועיל בלא עדים והשליח נאמן כדגרסינן בגמ' דילן השליש נאמן משניהם אימתי בזמן שהשלישות יוצא מתחת ידו אבל אין השלישות יוצא מתחת ידו הרי הוא כשאר כל אדם והכא פרכי' ונהימניה לשליח מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דליהמניה וש"מ מדקאמר אין השליח עולה במקום שנים. אבל בעד אחד עולה. ש"מ שליח נעשה עד כדגרסינן בפ"ב דקידושין והלכה שליח נעשה עד. דאמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו קדשו את האשה הן הן שלוחיו. הן הן עדיו. וכן בגירושין וכן בדיני ממונות וכדאיתא התם וכתב בעל הלכות אי בטלי' לגיטא קמי סהדי ואזל שליח ויהבי' לאיתתא ואזלת ואיקדשא לגברא אחרינא כיון דגיטא בטולי בטליה הוה לה כאשת איש ואין קדושין תופסין בה ולא צריכא גיטא מיניה ושריא לבעלה קמא ואי אינסיבא אסורה לבעלה קמא. דכיון דלרצונה נבעלה הויא לה בעילת זנות ואסירא ליה כדגרסינן והיא לא נתפשה אסורה כו' וכשם שאסורה לבעל כך אסור' לבועל ונפקא מגברא קמאה ושריא לעלמא ומסתברא דווקא דידעה ואינסיבת הא לא ידעה אונס הוא ושריא לגברא קמא. גרסינן בפ' כיצד המביא [דף מו טור ב] גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו. גרסינן בפ' המביא הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן והסומא והנכרי ואסיק' סומא דפסול דווקא בחוצה לארץ דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ולא מצי אמר אבל בארץ ישראל כשר אף על גב דלא ידע לה אלא בטביעות קלא. צרפ' מיהו טביעות קלא בעי' ודווקא מנה שליח שיודעה ומכירה אבל אי לא ידע לה כלל פסול וכדאמ' לקמן ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה שליחא לא ידענא לה. אמר ליה כי מטית התם כו' ש"מ דעל ידי שאלה והגדת אחר לאו כלום הוא וסומא דפסול דלא מצי למימר בפני נכתב ובפני נחת' ולא דייק לן ומסתברא דבהגדה נמי סגיא ע"י עדים וההוא עובדא הכי הוה ואי הוה אמר ליה זיל שיילי' ע"י סהדי לית דינא ולית דיינא ובחוצה לארץ נמי פקח ונסתמא דמצי אמר כשר אבל פקח ונתחרש ושוטה וקטן כולהו פסילי עד שיהא תחילתן וסופן בכשרות דלאו בני ידיעה נינהו והא דכתב בחיבור הרב ליתיה ואמר ר' יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין. ירושלמי עבר וקיבל ר' יעקב בשם ר' הושעיא מעשה היה וכהנת היתה ולא חשו חכמים משום ריח הגט ואמר ר' יוחנן נראין דברים שהעבד מקבל גט חבירו מיד רבו של חבירו. קיירא בעו רבנן קומי ר' חנניא גאון בכלה רבתי נכרי לאו בר שליחות הוא מהו למכרכיה לגיטא בחד מנא ומימר לגוי אמטייה להאי מנא לפלוני ישראל וליתביה לאינתתיה ואמר להו רבנן ביד גוי כלל לא ורבנן דהשתא קאמרי דאע"ג דאייתי גוי לגיטא ויהביה לישראל וההוא ישראל יהביה בעידי מסירה לאיתתי' לכתחילה לא מינסבינן לה דנכרי לאו בעל ברית הוא ואי אינסיבא לא מפקינן לה משום דרבי שמעון דאמר אף אלו כשירין ואמר ר' זירא ר' שמעון אזיל לשיטתיה דרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי וקי"ל הלכה כרבי אלעזר ואנן דכתבינן דר' אלעזר אפי' לכתחילה מכשר מסתברא הכא נמי אם נתגרשה תינשא לכתחילה בעידי מסיר' אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה מה בין גיטא למיתה כתב מוכיח ודוקא בחוצה לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה מהימניה. אבל בארץ. דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה לא מהימני כדאוקמה אביי מיהא שמעינן דאי אתי בעל ומערער לא בעי קיום ולא משגחינן ביה עד שיביא ראיה שהוא [דף מו טור ג] מזוייף. ירושלמי ואפי' בכתב ולא מפיה מאמינים אותה שאילו לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אף אי אתה מתירה לינשא. אתייה כדר' אבין דאמר אינו חשוד לקלקלה בידי שמים בבית דין חשוד לקלקלה שמתוך שהוא יודע שאם בא לערער עירעורו בטל אף הוא מחתמו בעדים כשירין. האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואוקימ' דאמר לה הוי את שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימרי קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם וא"נ בפני נכתב אבל לא בפני נחתם כולהו פסילי. כדתנן בריש פירקין תניינא ואי ליתה לשליח שיחזור ויתננו לה אפי' נישאת תצא ואף על גב דליכא בעל דמערער. והא דאמר הוי לא הוצרכו להחמיר עליה אלא להקל עליה ואוקימנא בשנישאת ולא מחמרינן עלה לאפוקה בשנתקיים בחותמיו כדקתני עלה דההיא נתקיים כשר הא לאו הכי מפקינן לה ודווקא דליתנהו לעדים אי נמי דליתיה לגיטא אבל איתיה לעדים ואיתיה לגיטא קי"ל כחכמים דאמר יחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם ולענין בניה הוו ספק ממזרים דלא איתברר דלא נתברר דהוי גט מזויף ולא שנכתב שלא לשמה וחששא הוא והנך פסולי דקתני בהו פסול כגון ההוא דריש פירקן תצא והולד ממזר ואסור בממזרת ובבת ישראל וליכא גט פסול והולד כשר לבד מהני דמנינן גבי גיטין פסולין ומקשי' ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תינשא לכתחילה הכא דיעבד ש"מ דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן ושמעי' נמי דכל דתנינן פסול אם נישאת תצא בר מהני לאו למימר דהנך דקתני בהו פסולין כולהו ממזרין נינהו אלא דלא הוו כשירין ואיכא דהוו ממזרים ואיכא מינייהו ספק ממזרים וכתב ר"ח איכא מ"ד קי"ל כרבי מאיר בהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין דלא חלקו חכמים אלא בהאי. דהא קיימן סהדי בנפשיהו דאיתיה ליה לגיטא. וצריך עיון בהני מילי דכתב רב אלפס דהא גבי שלום מלכות היה סובר וכתב בע"מ דהא משני התם תצא ואמרי' עלה זו דברי רבי מאיר. אבל חכמי' אומ' הוולד כשר. והא לאחר שלמדו לרבה פסול משום גזיר' שמא יחזור דבר לקלקולו ואם נישאת לא תצא וחזי' לתשובת רב האי לענין היה סופר במזרח [דף מו טור ד] וכתב במערב לא תינשא לכתחילה ואם נישאת לא תצא. ואיכ' לעייוני בהני דגמר' דפסילי משום דגזירה שמא יקטום וכגון מחתם לכתחילה קרוב או פסול וכגון גזירה טופס אטו תורף מאי דינייהו וכתב אחד מן המחברי' הא ידעינן דכל פסלות שהיה גזירה לכתחילה לא תינשא ואם נישאת לא תצא כמו שמפורש בסוף המס'. ומסבר' דלא אמר רב אלפס אלא בקיום הגט דאיכא חששת פסלות בגוף הגט. אבל במקום דליכא פסלות בגופו הוולד כשר וודאי כגון שלום מלכות וזולתן. גרסינן בפ' התקבל האומר התקבל גט לאשתי או הולך גט לאשתי אם רצה לחזור יחזור האשה שאמר' התקבל לי גטי אם רצה לחזור לא יחזור לפיכך אם אמר הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא שתוליך לה ותן לה אם רצה לחזור יחזור רשב"ג אומ' אף האומר טול לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור ת"ר טול לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן ובנוסחא דילן שא לי ירושלמי אמר ר' חנינא הלכה כרשב"ג הוא שא לי הוא טול לי הוא יהא לי בידך חד בר נש שלח גיטא לדביתהו אמר ליה יהא לי בידך אתא עובדא קומי רב. אמר אם רצה לחזור לא יחזור מהו פליג שניא היא בידך שניא הוא יהא לי בידך. ההיא איתתא דקא לישא ואמרה ליהוי בידך. והילכתא איש ואשה נעשין שליח לקבלה ולהולכה. וה"ה שנעשין שליח לקידושין לנתינה ולקבלה ונקטינן משמע בעל שאמר לשליח התקבל או הולך או הילך והאשה לא עשאתו שליח אם רצה לחזור ולבטלו בטל דחוב הוא לה ואין חבין לו לאדם אלא בפניו אבל משהגיע גט לידה מגורשת וחזיא למאן דכתב דאי אמר ליה תן או זכי כיון דחוב הוא לה ליתיה לשליחות כלל ואפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת וליתה דמתני' דקתני האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור ודווקא חוזר אבל לא רצה הגט גט ואנן כתבינן לעיל דהיכא דאמר הבעל זכי אינו יכול לבטלו אם האשה רוצה לקבלו ואם האשה עשאתו שליח לקבלה ואמר לו הבעל התקבל או הולך קיי"ל כזכי הוא וכיון שקיבלתו השליח בעדים מגורשת ותן לה קי"ל כל האומר תנו כאומר זכו [דף מז טור א] אבל אמר הולך לה מספקא לן אי כזכי או לא ומחיים אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואם רצה לחזור אינו חוזר ואם מת הבעל ולא הגיע גט לידה חולצת ולא מתייבמת. ודוקא דאמר ליה הבעל סתמא אבל אמר ליה אי איפשי שתקבל לה אלא הולך לך ותן לה עקר ליה לשליחות האשה. ואם רצה הבעל לחזור יחזור. וכן האשה שאמרה התקבל לי גיטי רצתה לחזור חוזרת קודם שקבלתו השליח דאתי דיבור ומבטל דיבור. ת"ר טול לי שא לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן. וכתב ר"ש בן חפני חמשה ענינים בקבלה אחד צריכה האשה להיות גדולה ולא קטנה כדתנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ב' שתאמר בלשון קבלה צריכה עדים בשעת השליחות כדתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עדים. ג' שיאמר בפנינו אמרה כו'. ד' שיתרצה הבעל בשליחות אבל אי אמר אי איפשי שתקבל לה בטל. ה' שלא תקבלנו מיד שליח בעלה. כרב דאמר אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה ובעל מתיב הכין סבירא ליה וקאמר דכל רב ור' חנינא הלכה כרב ור"ח ורב אלפס סבירא להו כר' חנינא דרב לגבי ר' חנינא תלמיד הוא כדכתב בהלכות גדולות ואייתי סייעתא מדאמר רב נחמן אם איתה לדר' חנינא עבדנא ביה עובדא. ואמר ליה אם איתה לדר' חנינא עבידנא בה עובדא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ומדלא איסתפקא ליה אלא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל מכלל דאיפשטי להו לכולהו דהלכה כר' חנינא ומסתברא דהאי טעמא קלישא הוא חדא דאי פשיטא ליה דהלכה כרבי חנינא לא הוה קאמר אם איתא לדר' חנינא עבידנא בה עובדא ומדקאמר הכי ש"מ דמספקא ליה. ועוד דעביד בה עובדא התם הוא משום דליכא ביזיון דבעל. דהא לא קבלה לגיטא משום דקליש' הוא. ורב נחמן אמר משום חצרה הבאה לאחר מיכן לא היה חייש כר' חנינא אבל היכא דאיכא ביזיון חיישי. ורב אלפס בסוף גמרא דהמביא בתרא דסבירא ליה כרב דקא פסיק שינויא דמשנינן כותיה והילכ' מספקא לן אי כרב או כר"ח וספיקא הוא ולחומרא מיהו היכא דקדמה איהי ושויא שליח מעיקרא משוייה שליח דטעמא מאי משום [דף מז טור ב] ביזיון דבעל הכי לא ידעה בשליחו' דבעל דהא קדמה לי' ואית דמפר' דקדמה איהי ושויה שליח קודם שיבוא הגט מיד הבעל ליד שלוחו ביזיון דבעל איכא חצרה הבאה לאחר מיכן ליכא אי נמי דאמר ליה בעל לשליח תן לה או לשלוחה ואי משום ביזיון ליכא ואי משום חצרה הבאה לאחר מיכן נמי ליכא דכי היכי דליכא למיגזר בהאשה מקבלת מיד שליח בעלה דכיון דשליח נותנו לה מדעת הבעל לא דמי לחצרה הבאה לאחר מיכן הכא נמי ל"ש. ירושלמי אשה עושה שליח לקבל גיטה משליח בעלה אתא עובד' קומי רב אמר אם רוצה לחזור לא יחזור מוחלפת השיטה דרב נחמן אמר רב הונא אני אומר אחר הדלת היה עומד ושמע קולה וכתב ר"ח מסתברא דלא אמר רב אלא משום בזיון דבעל וכתב גאון שאלה אשה שעשת' שליח וחלה אותו השליח עושה שליח אחר או דילמא עד דאמ' ליה בפי' שוי שליחא בתר שליחא. והיכא דשויתיה שליח להולכה ולא פירשה לו אי מצי משוי לשוויי שליח או לא אי נמי שוי שני שלוחים לקבלה ואמ' להם איזה מהן שיתבענו יהא שליח לקבל' יש מן הדין אחד מהן או לא וכן אם עשתה שליח לקבלה וחששה שמא לא ימצאנו אותו השליח ועשתה שליח אחר לקבלה מהו מי אמרינן ליתבטל הראשון או לא והסכימו חכמי הדור עמו נהי שידו כידה לענין קבל' לענין לשויי שליח לא מצי לשויי עד דאמ' ליה בפירו' ודוקא לקבלה אבל להולכה מצי משווי שליח דהולכ' מכח בעל אתיא וכאילו בעל עצמו עשאו אלו דברי גאון ומסתברא דבמקום שהבעל עושה שליח ושליח עוש' שליח אף האשה עושה שליח ושליח עושה שליח ואם שלחה ב' שלוחים או שליח אחר שליח כיון דלא ביטל' בפי' קבלת השליח קבלה היא ומשהגיע גט ליד השליח מגורש'. דהא שלוחה מושלח ושלחה איתרבי בין לאיש בין לאשה כדאמר בפר' האיש מקדש ובפ' המביא גט אטו שליחות מידה איתרבי מושלח ושילח' איתרבי אלא תרוייהו כהדדי נינהו וכן הילכתא. איתמר הבא לי גיטי וכו' והוא אומ' הא לך כמו שהיא אמרה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת דעקר ליה שליח לשליחות לגמרי דאמר אנא שליח לקבל' הוינא להולכ' לא הוינא ודוקא דאמ' הבעל הא לך כמה [דף מז טור ג] שהיא אמר' הלא"ה לכשיגיע גט לידה מגורש' דשליח להולכה משוי ואם אמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אמר הילך כמה שהיא אמרה כיון דשליח אוסופי קא מוסף אשליחותא מספקא לן אי אדיבורא דידיה קא סמיך ומשיגיע גט לידה מגורש' או אדיבורה דידה קא סמיך ומשהגיע גט לידה מגורשת ומספקא לן אי הולך כזכי כר' או כר' נתן בסוף גמרא דהמביא והילכך משום דאיסורא דאשת איש אזלינן לחומרא ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואם בא לחזור אינו חוזר ואם מת עד שלא הגיע גט לידה חולצת. איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמר התקבל לי גיטי והוא אמר הולך ותן לה. אמר רב הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת אבל זכי והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור והילכך אפילו לר' נתן כזכי דמי וכן הילכתא שמעינן מיהא דאי פשיטא לן דהולך כזכי וא"ל האשה התקבל משהגיע הגט ליד השליח הרי זו מגורשת הוא הדין נמי היכא דאמר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי כיון דקיי"ל זכות הוא לעבד הרי הוא כמי שעשאו שליח לקבלה תנו נמי כזכו ומשהגיע גט ליד השליש הרי זה משוחרר כדפרי' לעיל האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע ואפי' הם הראשונים והן האחרונים או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן מסתברא דוקא דליתיה לשליח כשר אבל איתיה לשליח כשר נעשה לקבלה כדגרסינן בירושלמי שנים אומר' בפנינו אמרה ואין שנים אומרים בפנינו קבל וקרע והוא מודה שנים אומ' בפנינו קבל וקרע ואין שני' אומר' בפנינו אמר והוא מודה יצטרף השליח תיפתר שהיה קרוב הוא אמ' שהקרוב נעשה והוא הדין לפסולין שכשירין בעידי הולכה ובעידי קבלה דהא בר דעת ובר ברית הם אבל הרב הבבלי אמר נשים וקרובים ואפילו פסולין מדברי עבירה מדברי סופרים כשירין לשליחות אבל הפסולין בעביר' מדברי תורה אם הביאו [דף מז טור ד] הגט פסול בד"א בשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמוך בו אלא על פסולין בעבירה מן התורה אינו גט וצ"ע לדבריו אי מהימני למימר בפני נכתב ובפני נחתם איתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב הונא אומר בעל נאמן דאם איתה דלגירושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב ליה רב חסדא אמר שליש נאמן דהא הימנה ואי שויתיה איתתיה שליח לקבלה ואי נמי יהביה ניהליה כבר מגורשת ומסתברא דשליש נאמן היכא דבעל מודה השלישות אבל אמר מזוייף וליכא עידי קיום אף על גב דאמר שליש כשר הוא ולגירושין נתנו לי אינו נאמן ודייקינ' נמי מינה היכא דאיתתא ליתה בההוא דוכתא דבעל דכולי עלמ' מודו דשליש מהימן דהא ליכא למימר אם איתא דלגירושין יהיבי' ניהלה לדידיה הוה יהיב ליה והוה ליה כמ"ד לדידי יהביה ניהליה כי פליגי דאיתא בהדיה והא דמותיב רבי אבא הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן משניהם ממשנה יתירה קא פריך דקתני זה אומר כך וזה אומר כך שליש נאמן ש"מ ולא מצי לשנוי הא דגיטין כגון דליתה ההיא איתתא בההוא דוכתא דא"כ תרתי למה לי ומסתברא כפסק דר' האיי וככולהו רבוותא דבעל נאמן כרב הונא דרב חסדא תלמידא דרב הונ' הוה והא דקאמר רב אלפס דסוגיין כותיה לא בריר לן דסוגיא דשמעתא היכא דאיכא למימר טעמא דאם איתה דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב ליה דכולי עלמא שליש מהימן והא דלקמן דאמ' ניהמניה לשליש משום דבעל לא קא מערער הוא ואי נפיק גיט' מתותי ידיה דכ"ע הוה מהימן שליש וכי פליגי היכ' דבעל קא מערער דר"ה סבר שליש לא מהימן. אף על גב דנפיק גיטא מתותי ידיה משו' טעמא דאי איתא דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב ליה והלכתא כותיה ומודה רב הונא דאי אמר קמאי דידי דלגירושין יהבי' ניהליה מהימנה מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה ניהליה בעל וכיון דנפיק גיטא מתותי ידיה מהימנה ולא אמרי' כיון דאיכא גט דקא מסייע מעיז' [דף מח טור א] ומעיז' ש"מ היכא דלא נפיק גיטא מתותי ידה דאיתתא אף על גב דכולהו מודו לא מיגרשה אלא בעידי קבל' והיכא דקא נפיק גיטא מתותי ידה ואמר לגירושין יהביה ניהלי בעל מהימנא אף על גב דליכא עידי מסירה והכין כתב ר"ח ומסתברא לסברא דילן דוקא דהיא טענה בעידי מסירה יהביה ניהליה דקי"ל עידי מסיר' כרתי וכיון דנפיק גיטא מתותי ידה אין צריך להביא ראיה דקי"ל כרבא דאמר אותיות ניקנות במסיר' ואין צריך להביא ראיה הא לא טענה הכי אף על גב דאיכא עידי חתימה כיון דליכא עידי מסירה פסול כדפסק לעיל ודווקא דאתי בעל ומערער אבל היכא דלא קא מערער וגיטא נפיק מתותי ידה כשר ותנש' לכתחלה מדגרסינן הכא והיא אמ' נתן לי ואבד הלא"ה אף על גב דליכא עדים מהימן ובטוענת בעידי מסירה יהביה ניהלי וצריכא עיונא רבה דאיכא למימר כל הני מילי אליבא דמאן דאמר עידי חתימה כרתי. אבל אליבא דר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי דין שליח [דף מח טור ב] המורשה לקבלה כדין האשה שמקבל גיטא ובעינן עידי מסירה לכתחלה והיינו דאמרי הכא קבל למה לי כלומר הרי אנו רואין שקיבל והקרעים בידו ועדים חתומין עליו ומשנינן הא ר' אלעזר הוא דאמר עידי מסירה כרתי. ואין גט כשר בלא עידי מסירה ש"מ דסוגיין דשמעתא קס"ד אליבא דרבי מאיר הוא. אבל אליבא דרבי אלעזר אפילו יוצא מתחת ידה או מתחת יד שליש לעולם אינו גט בלא עידי מסירה כסתמא דמתני' שנים שיאמרו בפנינו קבל אפילו איכא עידי חתימה. איתמר בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אמרה נתן לי ואבד הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות מב'. וטעמא דידן לשליש לא מהימן משום דלא נפיק גיטא מתותי ידיה הא לאו הכי שליש מהימן ואף על גב דקי"ל חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא אבל לקולא לא. והילכך אם בעלה כהן הוא איתסרא ליה ולא מישתרי' לעלמא עד דיהיה ליה גיטא אחרינא. ואי מאית בלא גיטא חולצת ולא [דף מח טור ג] מתייבמת. ואיהו נמי לא מהימן דלא אמר גירשתי. הא אם אמר גירשתי מה חוששין כדאיתא ביש נוחלין ורב אלפס לא אייתי בעל שאמר גירשתי נאמן ואשה נמי לא מהימנא דאע"ג דקי"ל האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת. ה"מ היכא דליכא דמסייעי לה אבל היכא דאיכא בעל ושליש דמסייעי לה מעיזה ומעיזה שלא בפניו נמי מעיזה וכן הילכתא וכי מהימנא דוקא לאישתרויי לעלמא אבל לאפוקי ממונא מידא דבעל לא מהימנא ולא גביא לא כתובה ולא תוספת ואף על גב דאיכא מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי הכא לא שקלה כל מידי דהא נשים דמסרן כתובה ותוספת ושריין לעלמא. ואיכא מד"א עיקרא גובה משו' מדרש כתובה ולא תוספת ולא אשכחן אלא חדא. ופלוגתא דרבוותא ובפ' הבא ע"י תשובה לרב אלפ' אשה עושה שליח לקבל גיטא מבעל' ולהביא לה ונותנו לה בעידי מסירה והגט יוצא מתחת ידה אלא שלא נתקיים בחותמיו ובא הבעל ואמר גט מזוייף הוא והשליח אומר אני הייתי שליח לקבלה והבעל מסרו לי על דעת כן. והשיב הגט בטל שלא נתקיי' בחותמיו. שאין השליש נאמן אלא לאשה. כשהבעל מודה שכתבו אלא בתורת פקדון נתנו לה. אבל כפר בגט ואמר לא כתבתיו אין מתקיים אלא בעידי חתימה או בעידי מסיר' שהקבלן ידו כיד האשה וכשם שאין האשה נאמנת אלא בעידי חתימה או בעידי מסירה אם טען הבעל מזוייף הוא. כדאמרינן אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דזימנין דמייתי סהדי אי נמי אזלי למדינת הים והצריכו עידי חתימה במקום עידי מסירה כך שלוחה אינו נאמן כשם שאם הודה הבעל בכתיב' הגט שטען שלא נתנו לה אינו נאמן אלא היא נאמנת כדאמרינן ומודה רב הונא אי אמר קמאי דידי יהביה ניהליה מהימנא מגו דמיבעיא אמרה לדידה יהבית ניהליה כך שלוחה כשהגט יוצא מתחת ידו וטוען הבעל שלא נתנו לה אין הבעל מהימן וזה שאמרה המשנה צריכה שני כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע בפנינו אמרה הוא דצריך אבל בפנינו קבל וקרע אין צריך אלא משום שאמר וקרע אבל אם הגט מצוי ביד הקבלן לא היינו צריכין לאותן עדים שכשם שאין האשה צריכה לעידי מסירה כשהגט יוצא מתחת ידה אין הבעל [דף מח טור ד] מודה שכתבו כך אין שלוחו צריך עדים ואמרה נמי בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין. רב חסדא אמר שליש נאמן ואף על גב דרב הונא רביה דרב חסדא הלכה כרב חסדא ובזה הגט אם נתקיים בחותמיו לא היינו חוששין לדברי הבעל אבל כיון דאמר מזוייף הוא ד"ה בטל ואף על פי שיש בתשובות דברים שסותרין דברינו כתבנום למלאכת שמים. והרב המחבר כתב היכא דיהב גיטא בידא דשליש ואמר ליה אי לא אתינא עד זמן פלו' הב לה. אי יהב לה בגו זימנה בטל הוא. ואי לבתר הכי כשר ומשהגיע גט לידה מותרת. ואם מת בעלה מקמי דלימטי גיטא לידה לאחר מיתה הוא ופסול ואי לבתר הכי כשר ואי ספק זהו שאמרו מגורשת וחולצת וגט בטל דקאמר צריכה עיונא. תנן התם נערה המאורס' היא ואביה מקבלין גיטה ר' יהודא אומר אין שתי ידים זוכות כאחד אלא אבי' ולא היא. וקי"ל כרבנן וכל שאינ' יכולה להתגרש לא ע"י אביה ולא ע"י עצמה. אתא לד"ה כדגרסינן ביבמות ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יוצאת זו שמשלחה וחוזרת אבל יכולה לשמור את גיטה מתגרשת בקידושי אביה דאמר רבה צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה ומסתברא כי היכא דפליגי רבנן ורבי יהודה בנערה הכי פליגי בקטנה שיודעת לשמור את גיטה והאי דפליגי בנערה להודיעך כחו דר' יהודה וריש לקיש אמר כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין בין בנערה בין בקטנה קאמר וסבירא ליה לתנא קמא או היא או אביה והא דפליגי במאמר בקטנה ונערה דקטנה אין עושין מאמר אלא מדעת אביה ונערה בין מדעת עצמה איכא למימר בקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה וקידושין קאמר. ואי נמי יודעת לשמור את גיטה אין עושין בה מאמר אלא מדעתה משום דקטנה לא ידעה במלי דיבמה כלל. וקי"ל כרבנן דבין היא ובין אביה מקבלין את גיטה ואפי' היא בחיי האב והיא ברשות אביה מתגרשת ע"י עצמה. מדגרסינן בעא מיניה רבא מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעל ואמר ליה אין עושה שליח. ואותיבנא עלה קטנה שאמרה התקבל גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. וקס"ד ביש לה אב ודייקי' מינה [דף מט טור א] הא נערה הרי זה גט ש"מ דבקטנה כ"ע מודו דמשהגיע גט לידה מגורשת. בשיש לה אב דאם איתה תיבעי ליה קטנה אם מתגרשת בקידושי עצמה או לא. ועוד כי קא מתרץ לה בחסורי מיחסרא וקאמר בד"א בשאין לה אב. אבל יש לה אב אם אמר אביה צא וקבל לי גיטה. אם רצה לחזור לא יחזור הוה ליה למיפלג בקטנה. אבל יש לה אב. אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת. אלא ש"מ דפשיטא ליה כל היכא דיכולה לשמור את גיטה מתגרשת בקידושי אביה משהגיע גט לידה אבל שליחות אין לה ונערה בחיי אביה אין לה שליחו' אבל לאחר מיתת אביה משהביאה שתי שערות עושה שליח לקבלה וקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה וכן דעת ר"ש ואסיק' מחלוקת בגירושין. אבל בקידושין אביה ולא היא ורב אלפס פי' וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה פי' כגון שמת אביה אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה. אביה מקבל גיטה ולא היא. ורב האיי כתב בתשובה כי פליגי בנער' פליגי. אבל נערה ברשות אביה אינה מתגרשת ע"י עצמה. ודברי הכל אביה ולא היא ואפי' יודעת לשמור את גיטה אבל מן הנישואין או שמת אביה מן האירוסין ויודעת לשמור את גיטה מתגרשת ע"י עצמה וכדתנן כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ע"י עצמה. אבל ע"י אביה מתגרשת אף על פי שאינה יודע' לשמור את גיטה. קטנה שאמרה התקבל לי גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. לפיכך אם רצה לחזור יחזור שאין הקטן עוש' שליח ואם א"ל אביה התקבל לבתי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור. האומר תן גט לאשתי במקום פלו' ונתנו לה במקום אחר. פסול וכו'. ור"א אמר וכו'. לית הילכתא כוותיה. דשיטה הוא. גרסינן בפ' המביא ת"ר המשליש גט לאש' ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים. משנתנו לה מותרת להינשא מיד. ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. ולשמא פייס לא חיישי'. אלא היכ' שנתנו לה לזמן קצוב כגון שנתנו לה בתנאי. אם לא באתי. שרגלים לדבר שנתן לה זמן. אבל בגיטין הבאין ממדינת הים שהוא סתם. אי נמי כגון נכתב ביום ונחתם בלילה נמי קימ"ל כר' יוחנן דאמר אפי' מכאן עד עשרה ימים. דאם איתא דפייס קלא אית לה למילתא. ואיכא למישמע דהיכא דאיתיה בעיר לא חיישי'. בפ' ב'. מאימתי מונין לגט. רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה. ותניא כוותיה דשמואל המשליח גט לאשתו ואמר לו אל תתנו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה [דף מט טור ב] מותרת להינש' מיד. ואף על גב דתניא נמי כרב וכו' הא איפסיק' הילכתא כשמואל דאמר משעת נתינה:
כתב שלישות גיטין: בכך וכך בשבת וכו' איך פלו' אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו דאנא מניתי ית פלו' ואשליטית יתיה דליהוי שליחא דילי לקבל לי גיט' מידא דפלו' בעלי וקיבלתי' דגיטא דידי' כקבל ידי מיד' דפלוני בעלי וליזיל וליקבל גיטא וליהוי ליה רשותא לשווי שליחא ושליחא שליחא אחרינא עד דתתקבל לי גיטא ותיתי ותימטא לידא דפלוני שליח' דידי דאנא פלונית מניתיה וארישיתי למיהוי שליחא כשליחא דידי וקבלתיה כקבלתי. והורמנותיה כהורמנותי וקבלית יתיה עלי כחומר כל שטרי אשלטותא והירמנותא דנהיגין בישראל ולא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא וכו' בכל מה דכתיב ומפרש לעיל. ואם מרשהו לגבות קנסא או כתובה יכתוב כדכתי' בשטר הרשאה ואם הבעל עושה שליח להולכה כותב לאמטוי גיטא דפלוני אינתתי ויהא ליה רשותא לשווי שליחא. ושליחא שליחא אחרינא עד דמימטי גיטא לידה ואם הוא שליח קידושין אומר לקבולי כסף קידושין מידא דפלו' דשדיך יתי וקבלתיה כקבלתי ויהא ליה רשותא לשוויי שליחא ושליח' שליחא אחרינא עד דתתקבל קידושי וכו' והרב המחבר כתב בשליחות אגב ארבע אמות קרקע לשופרא דשטרא. ומסתברא דלא שייך ביה ובתשו' לרבינו שרירא אין צריך קניין כשהבעל נותן רשות לסופר לכתוב אלא בדיבור בעלמא וכשמבטל מודעא אין צריך קניין: