ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
תשק"ף · אות פ - פותיקי
[דף סג טור ד] וסתם פותיקי היא משכונא עד מיפרש לא יהא לך פירעון אלא מזו ולשון פותיקו פה תהא קאי. גרסי' בפרק השולח גט ת"ר העושה שדהו אפותקי לאחר. ושטפה נהר. גובה משאר נכסים ואם אמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים ופי' רבי' אלפס אפי' מבני חרי. אבל בסתם מבני חרי גבי ממשעבדי לא גבי דאמרי ליה לקוחות זיל בתר שיעבודך. תניא אידך העושה שדהו אפותקי לבעל חוב ולכתובת אשה ומכרה גובה משאר נכסים כתובת אשה אינו גובה משאר נכסים אלא רצתה מאפותקי גובה רצתה משאר נכסים גובה והכי איתא בתוספתא דכתובות. רשב"ג אומר העושה שדיהו אפותקי לכתובת אשה ומכרה ידה על העליונה. ירושלמי בפ' אלמנה לכהן גדול. ר' יוחנן אומר מכרן אינו מכורין. אמר ר' אלעזר אמרו אוכלין תרומה מכחו ואת אמרת הכין וכו'. מה פליגין בשמכרן לעולם או בשמכרן לשעה אין תימא בשמכרן לעולם מכרן לשעה דברי הכל הוא דמכורין אין תימא מכורין לשעה אבל אם מכורין לעולם דברי הכל אין מכורין. נשמעינה מן הדא העושה שדיהו אפותיקי לאשתו ולבעל חוב בחובו ומכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו. רשב"ג אומר לאשה בכתובה אינה מכורה שלא עלתה על דעתו שתהא אשה מחזרת על בתי דינין אמר ר' אתיא דר' אליעזר כרבנן. ודר' יוחנן כרשב"ג. הוי בשמכרן לשעה הן קיימין. אבל אם מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין כלומר מדקאמר הלוקח יחוש לעצמו ש"מ שמכרן לשעה עד זמן אפותקי ולפיכך [דף סד טור א] צריך חשש ללוקח לסלק הפירות קודם שיבא בעל חוב לאותו זמן ויטרוף. ורבי' אלפס פירש והלוקח יחוש לעצמו יפייס לבעל חוב שיתבע חובו כל זמן שיש ללוה נכסי' בני חורין שמא ימכור כל נכסיו ובעל חוב גובה שדהו שעשה לו אפותקי ויפסיד הלוקח קרקעו. וקי"ל ר' יוחנן כרשב"ג. וה"מ באפותקי סתם וגבי בעל חוב מכורין לשעה וגבי אשה אינן מכורין לשעה דידה על העליונה. אבל במפרש גוף הקרקע למלוה ואין יכול לסלקו ממנו ואפי' אשה אינו גובה אלא ממנו. כדגרסינן בירושלמי בפרק השביעית משמטת המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה. אם רצתה לגבות ממנה ומשאר נכסים גובה אמר ר' אילא הורי ר' אלעזר בהן תנוא כו'. מתני' בשלא אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזו אבל אמר לה לא יהא לך פרעון אלא מזו אינו גובה אלא ממנה. המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה. רב אחא אמר מכורה לשעה ר' יוסי אומר אינה מכורה לשעה חייליה דרבי יוסי מן הדא שור מצוי להבריח שדה אינה מצוי להבריח. הגע עצמך שהיתה מכורה לבעלי זרוע אמר ר' יודן אבוה דר' מתניה מצויין הן ליפול בעלי זרוע. תני הכותב שדהו לכתובה ולבעל חוב בחובו מכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו מתני' בשאמר לו יהא לך פירעון מזו מה פליגי בשאמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזו ואיתשיל רבינו אלפס אברייתא ואירושלמי אי באפותיקי גמורה או לא. והשיב דברית' וירושלמי באפותיקי סתם. הא באפותיקי גמור בלא יהא לך פירעון אלא מזו לא אמרינן ביה גובה משאר נכסים אלא בסתם הוא ואפילו הכי אמר ר"ג לא מצי למימר לאשה הנחתי לך מקום לגבות ממנו. וירושלמי באפותיקי סתם הוא. ואם מכרה מכורין עד זמן הבעל חוב והלוקח יחוש לעצמו שלא יקנה אותו אלא א"כ יודע שיש ללוה נכסים שיפרע למלוה. ורשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה ואפי' מת בעלה של אשה והיה לה קרקע בכתובתה אינה חוזרת על לוקח אחרון שאין דרכה של אשה לחזור על בתי דינין והכי מסתברא. אבל באפותיקי גמור אפילו בעל חוב אינו גובה אלא ממנה ואינה מכורה לשעה. והכי גרסי' בירושלמי והילכך איכא למיגמר מיהא גמרא דבני מערבא. דאותן שלש שדות הכתובין בכתובתה שאין עליו צאן ברזל הרי [דף סד טור ב] הן כאפותיקי גמורה לא יהא לך פירעון אלא מזו. ואפי' לשעה אינן מכורין וכ"ש שדה נדוניא עצמה שאם מכרו הבעל שאינו מכור אבל כתובה שאין בה אלא אחריות הרי הוא כאפותיקי סתם ועבדא נמי כמקרקעי דמי. כדגרסי' בבבא קמא עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו. מאי טעמא הא אית ליה קלא הא לית ליה קלא ואפותיקי סתם דינו כמשכונא. וכתב הרב זצ"ל משכונא המוחזקת ביד המלוה בחיי לוה נפרעת שלא בשבועה דכמאן דגבי ליה דמי אבל אם לא החזיק בה בחיי לוה אין יכול להחזיק בה לאחר מיתת הלוה בלא שבועה ואם הגיע זמנה מחיים נמי אי אמר ליה הלוה שטרא פריעא הוא ואישתבע ליה מישתבע ליה. והא דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל ליתה במשכונא המוחזק ביד הלוקח שקנה השטר חוב והמשכון דכמאן דתפיס דמי ורבינו אבן מגש סבירא ליה דאפי' הוחזק לא גבי אלא בשבועה דכיון דמצי לסלוקי ליה בזוזי לאו לאשבועי קאי ולא גבי אלא בשבועה ואפי' מת לוה בחיי מלוה ולא נשבע אין אדם מוריש שבועה לבניו ולסברא דיליה אם מכרה מכורה וגובה משאר נכסים. וה"ר יהודה זצ"ל כתב דאיכא מ"ד דלא גבי אלא בשבועה ומסתמא כיון דאי שטפה נהר גובה משאר נכסים אף על גב דהוחזק בה לא גבי אלא בשבועה דקרקע בחזקת בעליה קיימי ויכול לומר לו טול משכונך ופרע לי את שלי כל היכא דלא אמר ליה לא יהא לך פירעון אלא מזו ואף על גב דאמרינן גבי כתובה ייחד לה ארעא בארבע מצרנהא בלא שבועה כתובה שאני דלא נתנה כתובה ליגבות מחיים. אבל בעל חוב בשבועה. ושמעתי מנהג נירבונא דמשכונא מוחזקת הרי הוא לא יהא לך פירעון אלא מזו ואפילו שטפה נהר אינו גובה משאר נכסים ומנהגם שאינו יכול לכופו לפדות המשכונא. ואיכא מאן דמייתי ראיה מהא דגרסי' המלוה את חבירו על המשכון אינו משמט כדאיתא בפרוזבול ומסתמא מדאיצטריך כדי גאולתו דשדה אחוזה דאינה נגאלת לחצאין וגבי עבד איבעיא לן. ש"מ משכונא דלעלמא נגאלת לחצאין ואפשר דפרע ליה מקצת חובו ולא גבי אלא בשבועה וגרסי' בפ' איזהו [דף סד טור ג] נשך המלוה את חבירו לא ידור עמו בחצר ולא ישכור הימנו בפחות. אמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ אעפ"י שא' הדר בחצר חבירו שלא מדעתו א"צ להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר וכ"ש הלוני ואפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר והא דקתני מתני' המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא עסיקינן וכן הילכתא מדגרסי' רב יוסף בר חמא הוה תקיף עבדא דאינשי דהוה מסיק ביה זוזי ועביד בהו עיבידתא וכו' ומסיק כיון דמסיק בהו זוזי מיחזי כרבית דאמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן הלוהו ודר בחצירו צרי' להעלות לו שכר ואמר ליה הדרי בי ש"מ דהלכה כלישנא קמא. וכתב רב אלפס להוציא ממנו בדיינין בהלוני ודר בחצרי מפקינן מינה אגרא דרבית' קצוצה אבל הלוהו אבק רבית הוא והוה ליה כרבית מאוחרת ולא מיבעיא היכא דפרעיה זוזי דאוזפיה והדר תבע לוה לאגר' דביתא אלא אפילו תבע ליה מקמי דלפרע ליה לא מחייבינן ליה לנכוי ליה שיעור אגר ביתה כדאמר' לקמן השתא דאמר' אכל טפי לא מפקי' מיני' אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה מאי טעמא כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא התם. ור"ח ז"ל חלק עליו. ירושלמי חד בר נש אשאיל לחבריה דינ' אשרוניה גו ביתא אמר הב לי אגר ביתא אמר לי' הב לי דינרי אתא לקמיה דרבא וקיים ליה מה דחמי למישרי ומס' הלווהו ודר בחצרו רבית קצוצה היא דאע"ג דאמרינן כל סלוקי בלא זוזי אפוקי ממונא הוא התם כדמפרש טעמא. השתא דאמרת אכל טפי לא מפקי' מיניה אלמא רבית קצוצה הוא אכל שיעור זוזי לא מסלקינ' ליה מאי טעמא אבק רבית הוא אבל הלווהו ודר בחצרו דאי אכל טפי מפקינן מינה דהא צרי' להעלות לו שכר אי מסלק ליה בלא זוזי רבית מעליא הוא וכי פרע מגבי ליה אגר ביתא. ודוקא בחצר דקיימא לאגרא אבל בחצר דלא קיימא לאגרא דאי אכיל טפי לא מפקינן מינה אכל שיעור זוזי אבק רבית הוא ולא מגבינן ליה ודוקא הלווהו אבל הלוני אפי' בחצר דלא קיימא לאגר' רבית קצוצה היא ולא דמי למשכנת' בלא נכיתא דהוי אבק רבית דמשכנתא כזביני דמיא מאי טעמא כדאמרי' מאי משכנתא דשכונה גביה והוה ליה כמוכר את השדה ונתן לו מקצת דמיו שהמוכר אסור ולוקח מותר היכא דאמר ליה ארעא ליקני ליה מעכשיו וזוזי ליהוו הלואה גבך אבל הלוני ודר בחצרי לא אקנו ליה החצר כלל והוה ליה רבית קצוצה ההיא איתתא דאמר ליה לההוא גברא זול זבין ליה ארעא וכו' ואסיק' ארעא [דף סד טור ד] הדרא פירי מאי אמר רבה בר רב הונא אבק רבית הוא ואינו יוצא בדינים וכן אמר רבא אמר ליה אביי לרבא משכנתא מאי אמר ליה התם טעמא מאי דלא קץ ליה הכא נמי לא קץ אמר רב פפי ועבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא וכתב רב אלפס קיימא לן כרבינא בזביני וכל שכן במשכנתא ודוק' במשכנתא בלא נכיתא אבל במשכנת' בנכיתא אליבא דרבינא שריא ואיהו גופיה קא אכל. אבל רב הונא ורב פפי לא אכיל דסבירא להו דאסור ואליבא דידהו אבק רבית הוא וקיימא לן כוותייהו וליתה לדרבינא ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא והדין סברא לר"ח דלית הלכתא כרבינא דאכיל בנכיתא ובלא נכיתא רבית קצוצה היא ותמיהא לן הא דגרסינן בריש פירקין אמר ליה רבינא לרב אשי והרי משכנתא בלא נכיתא דבדיניהן מוציאין מלוה למלוה. ובדינינו אין מוציאין ממלו' ללוה ש"מ דרבינא ורב אשי משכנת' בלא נכיתא אבק רבית הוא והכא אפיק פירי דלא כרבא בר רב הונא. ומסתברא באתרא דמסלקי הוא ובלא נכיתא הוי רבית קצוצה דברשו' לוה קיימי כדאמרינן האי משכנת' באתר' דמסלקי לא ניכול אלא בנכיתא דכיון דלא מסלקי לי' עד מישל' זימניה קייץ ליה. ורבית קצוצה היא אבל באתר' דלא מסלקי לא קייץ ליה והוי אבק רבית ואנן איפכא אמרי'. ויש מפרשי' דהשיעבד רבינא דאפיק פירי בזביני דאסמכתא ובמשכנתא דאסמכתא הוא כההוא דהלוהו על שדהו וכו'. דהוי אסמכתא והילכתא כותיה בתרוייהו כיון דאסמכתא היא ומחילה בטעות לא הויא מחילה והא דקי"ל דהוי מחילה בזבינה כמימרא דרב נחמן בפירות דקל שאני הכא דכיון דהדרא ארעא למריה והדרי זוזי למריה הויא ליה כהלואה ואסור. אמרי משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי כדמייתו ליה זוזי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי לא מפקינן מיניה. ואמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה. דכל סלוקי בלא זוזי אפוקיה מיניה מאי טעמא אבק רבית ואינה יוצאה בדיינין. וכתב רבינו אלפס האי משכנתא בנכיתא היא דלא תיקשי הילכתא אהילכתא משום דמשכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא. ור"ח הכי אוקמה אליבא דמאן דשרי בנכיתא או בקציצות ואנן נמי הכי סביר' לן דהא באתרא דמסלקי רבית קצוצה היא. ונראין דברי הרב אדונינו אבינו זצ"ל והאי משכנתא בלא נכיתא היא. ואמר רב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי לא [דף סה טור א] ניכול אלא בנכיתא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו בנכיתא לא ניכול והיכי אכיל במשכנתא דסורא דכתבי הכי במישלם שנייא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרי תרוייהו האי משכנתא באתרא דמסלקי אין ב"ח גובה הימנו ואין הבכור נוטל בה פי שנים. והשביעית משמטת ובאתרא דלא מסלקי וכו' כתב רבינו אפרים והכא אנן סהדי דגופא דלוה ופירא דמלוה אלא כיון דלא מצי מסלק ליה עד מישלם שניי' הויא לה ההיא ארעא לגבי מלוה מוחזק ולגבי לוה ראוי' כמו כותב כל נכסיו לבנו במהיום ולאחר מיתה. אף על גב דגופא לבן ופירא לאב כיון דבן לא מסלק ליה לאב כל כמה דאיתיה בחיים לגבי כתובה ולגבי בכור הוו להו אותם נכסים ראויין לגבי הבן ואין אשתו נוטלת מהן כתובה ולא בכור פי שני' ואף על פי שאם מכרן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ואחרי כן מת האב קנה לוקח כר"ש בן לקיש דאמר ביה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו דבמקום בן קאי לוקח ומקנה ולא קני אלא שיעבוד בעלמא הוא. תדע דהא אילו איתיה לבן לא הוה מסלק ליה ללוקח בזוזי ושיעבודא דאשה אי בעי לסלוקה בעל זוזי מי לא מצי מסלק לה. והיכי פשיט מר דינא דשיעבודא מדינא דמיקנא ממש והא לא דמי אהדדי ועד לא אשכחן בלוקח אינו נוטל בראוי כבמוחזק כדאשכחן באשה דאי לא תימא הכי קשיא הילכתא דקיימא לן כריש לקיש וקיימ' לן כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בדלא מסלק והכין גמרא להא מילתא מפומא דרבוותא ועבדו בה עובדא וכל שכן בירושה דאורייתא וכתובה דרבנן ואי קשיא הני הילכתא אהדדי ולא ידעי' פירוקא מוקמה אדאורייתא ואמרינן לאשה מייתי ראיה ושקול עד כאן לרבינו אפרים ובאתרא דמסלקינן מסלקינן ליה ואפי' מתמרי דעל בודיא פשיטא באתרא דמסלקי' ואמר לא מסלקנא בעי קנין. דכמאן דקניא ליה מלוה דמי. הילכך כזביני דמיא ובעי קנין. רב כהנא ורב פפי ורב אשי לא אכלו בנכיתא. ורבינא אכיל בנכיתא ופסקי רבוותא בלא נכיתא רבית קצוצ' היא ובנכיתא אבק רבית והלכתא כמאן דלא אכיל ובעל מתיבתא משמיה דרב כהן צדק גאון מנהג דילן למיכל בנכיתא כרבינא וביומי דרבי שמעון קיירא הכי נהוג וכתב בהלכות אבק רבית [דף סה טור ב] דמשכן ליה דיקלא ואכיל פירייהו ואי נמי ביתא ויתיב בה. ואי מנכי' ליה שרי ואי לא לא מפקינן ליה מההוא ביתא רבנן דבבל לא מפקי רבנן דבי חוזאי מפקי ומסתמא כוותייהו דבנכיתא שריא ומנהגא דילן למיכל בנכית' והכי הילכתא באתרא דלא מסלקי אבק רבית הוא כרבינא ורב אשי בריש פירקין ובנכיתא שרי לכתחילה באתרא דמסלקי בלא נכיתא רבית קצוצה היא ויוצאה בדייני' כדאמר עבד רבינא עובדא ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. וקיימא לן כותיה בזביני וכל שכן במשכנתא. אבל בנכיתא שריא דהא רבינא אכול וצורבא. מרבנן לא ליכול אלא במשכנתא דסור' ור' פפי דלא אכלי בנכיתא בצורבא מרבנן מחזיק להו ולאו משום דסבירא להו דאסור. ורבינא לא מחזיק נפשיה בצורבא מרבנן ואי הוה חשש איסור לא הוה אכיל. דהא אמרינן עליה בסוף גמרא דאיזהו נשך קיים רבינא כל מאי דאמור רבנן ורב כהנא ורב פפי הרחקה יתירה עבדי ואיכא מאן דאמר דהא נכיתא דילן דינא בכל שתא כמשכנתא וכתב בעל מתיבתא משמיה דרב יעקב גאון ההוא דמישכן חצר או כרם ומנכה מהלואתו עד רביע מות' פחות מיכן אסור ולא בריר לן טעמא ואמר רבא לית הילכתא לא בטרשי פפונאי כשטרא מחוזנאי ולא כחכירות נרשאי פלניא מושכן ארעא לחבריה וכו'. והאידנא דכתבי הכי ושהינן כמה עידנין והדר אחכר' ניהליה וכו' עד ולאו מילתא היא הילכך אותם שממשכנין בית או שדה וחוזרין וקונין הפירות שיצאו מהן בכל שנה והן אוכלי אותן פירות אסורין דאין אדם מוכר דבר שלא בא לעולם ומשכנתא לית בה היתיר' אלא כמשכנתא דסורא או בנכיתא כמנהגא דאתרא מסתברא דכל דמקבל משכנתא אדעת' דמנהג' מקבל. ודמיא להא דכתב רב אלפס בכחישותא וביתר דמים אף על גב דמדינא מחייב כיון דלא נהיגי עלמא בהכי דכל מאן דמקבל משכנתא אדעתא דמנהגא קא מקבל ולא מחייב אלא לפום מנהגא ה"נ מדפסק לעיל דמצי לאכפויי ולימפרק משכנתא מינכי ואכיל ואיכא מאן דקשיא ליה למאן דאכלי בנכיתא. הא דתנן לא ישכור הימנו בפחות ולא דמי התם לאו משכנתא היא ולא גרע מרבית דרבנן דאסור. אבל הכא משכנתא היא וכזבני דמיא. וכוון דנכיתא היא שריא ורבינו [דף סה טור ג] אלפס אמר הכא בעת הלואה קא מתני וזלזולי בשכירות הוא ושרי. אבל בחוב שקדם דכולי עלמא אסור אפי' בנכיתא משום דטעמא פריטי אין כאן נסכא אין כאן ומסתבר' דמשכנתא כי האי גוונ' לאו כלום היא דהא מצי הדר ביה ובמכר לא קנה. כדגרסינן בפרק האיש מקדש ושווין במכר שקנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קני ש"מ המוכר במלוה לא קנה והוא הדין במשכנתא עד דכתיב ליה שטר ולימא ליה בפי' בשטרא קני. ואם לא. לא קנה ור"ש כתב יש ללמד מכאן שאסור להלוות על בית ולדור בו בנכיתא. מדתנן ולא ישכור הימנו בפחות ולא דמי למשכונת' של כרם דהתם זימנין דלא שקיל ביה מידי ואפי' הכי מינכי ליה והוה ליה כקונה הפירות בנכית' זו על הספק אבל בית תמיד נהנה. ואין בו ספק נמצא שוכרה בפחות. ולא נהירא לן אמר רב אשי אמר לן סבי דמתא מחסיא סתם משכנתא שתא למאי נפקא מינה דאי אכיל לה שתא מצי מסלק ליה ואי לא לא. וצ"ע מי מצו מכפי ליה למפרע ליה לזוזי עד שתא או לאו אמר רב אשי אמר לי סבי דפומבדית' מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נפקא מינה לדינא דבר מצרא ופרשי רבוותא דאי זבין מריה דמשכנת' למשכונתא לההוא דמשכנה גביה לא מצי לאפוקי מיניה בר מצרן דלית ליה לזבוני לאחר אלא למלוה ואי קדים בר מצרן וזבנה מיני' אתי מריה משכנתא ומפק' מיניה השתא איהו מפקי מבר מצרן בכדי שיעו' זוזי דמשכנתא אבל מאי דשויא טפי אי קדים בר מצרן וזבין הוו להו כתרי שותפי ואית דינא דגוד או איגוד והא ליתה דאי אמר בהאי לישנא בר מצרא לאו ממריה משכנתא הוי תיזבת אבל הכא מילתא מכלל חבירתה איתמרא כדאמר למאי נפקא מינה לדינא דבר מצרן. ומשום הכי אמר משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא דהויא חדא דשמעינן מינה תרתי כלו' בר מצרא רחיקא הוא לגבי מריה דמשכנתא דשכונה גבי' וקנאה במעותיו ואדרבה אוקימנא להך גיסא דלא קנאה למריה דמשכנתא כי [דף סה טור ד] היכי דאמר בכולהו לאשה וליתמי ולשותפות אלא משכנתא סתמ' קאמר. כלומר במשכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא דרחיקא גביה ודומיא דמתנה היא וטעמא דמילתא משום דקנו להו זוזי. ואדעתא דהכי יהב להו והילכך בר מצרא לא מפיק מינה ממריה משכנתא ואיהו מפיק מבר מצרן דמשכנתא כזביני דמיא לגבי בר מצר' כמשכנתא דמטלטלי דבעל חוב קונה משכון ושמעינן מהכא דבר מצרא יוכל לעכב שלא ימשכננו לאחר וכללא דמילתא משכנתא עדיף מבר מצרא וכן פסקו הגאונים אבל הרב המחבר אמר דמשכנתא ובעלים הראשונים לא מפקי מבר מצרא והרב רבי' יעקב השיב לפני משכנתא דשכונה גביה ולא גבי אחר ואפי' לגבי בר מצרא ואין טעם זה דומה לאשה וליתומים ולשותפות. משום דהנהו לאו בני מעבד הטוב והישר נינהו אבל הכא בר מעבד הוא אלא ששכונה גבי' היא וקנויה לו וכן הילכתא ולהאי פירושא דפרשי רבוותא איכא דקשיא להו האי דאמרי מישכן לו בית מישכן לו שדה ואמר לו כל זמן שתרצה למוכרה לא תמכרנה אלא לי בדמים הללו אסור וכו' ואי דינא דבר מצרא אית ליה גביה למה ליה למימר הכי ומפרשי רבוותא דשכונה גבי' דלית ליה בגווה מידי אלא דשכונה גבי' לחוד ולא מצי תבע ליה בדינא דבר מצרא ול"ק היא דהתם איסור רבית אתא לאשמועי' דבדמי' הללו אסור ונהי דרבית ליכא דהא אי פרע ליה במישלם זמניה לא יהיב ליה אלא מאי דאוזיף ליה דומיא דמי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו מיהא אסמכתא הוא הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ל' יום הרי הוא שלי הרי הוא שלו ואוקימנא דאמר ליה מעכשיו ואפי' שלא בשעת מתן מעות קנה הכל דלא אסמכתא היא. ואיכא מ"ד לא קנה אלא כנגד מעותיו דכיון דיהיב זוזי הוה ליה כמעכשיו וכדפרי' בתנאה והוה ליה כמ"ד ערבוני יקון והרי הוא שלו דקתני מתני' לגמרי משמע ומשום הכי אמר ליה מעכשיו. הא לאו הכי הוא דלא יהיב ליה [דף סו טור א] זוזי תנאי אסמכתא הוא. ול"ש קפיד אדמיה ול"ש לא קפיד אסמכתא היא ולא קניא ואפילו אפותיקי לא הויא למיגבא מיניה עד דאמר ליה לא יהא לך פירעון אלא מזו. ואמר רבא אי קפיד אארעא קני דמוכחא מילתא דדעתיה לזבונה ואף על גב דאמר בלשון אי לאו אסמכתא היא וכן הילכתא ודוקא באמירה בלא קנין. אבל בקנין לא בעי מעכשיו כדכתיבנא לעיל. ואיכא למימר דשוויהן קאמר וקנה הכל דאמר לאו בדמים הללו. אלא יפרע לו השאר בשוויו. ירושלמי תני היה חייב לו מעות ועשה שדהו מכר מוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור ר' יהודה אומר בין כך ובין כך מותר ר' יוחנן ור' אלעזר ור' אושעיא מבתי ערי חומה למד ר' יהודה דתנ' שנה האמור בבתי ערי חומה הרי היא כרבית ואינה רבית ותני אחר' הרי היא רבית אלא שהתורה התירה אלא הא ר' מאיר הא ר' יהודה. ואמר ר' אידי כד סלקא סליקית מגלות' אשכחי' עובדא קומי ר' אמי אמר הרי זו רבית ואינה רבי' אמר ר' חזקיה לא אמרו אלא זו רבית שהתירה תורה כאן התירה תורה. אבל במקום אחר לא התירה תורה אפי' כן לא אשגח ביה ר' אמי. אמר ביתא עם דיורי' דאיר בפ' המקבל ההוא גברא דמישכן ליה פרדיסא לחבריה לעשר שנין קש לחמש שנין וכו'. ואסיקנא קש בזמנו ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות כרבא דאמר קרנא הוי וכ"ש בלא זמנו דהא לא פירא היא לדברי הכל דלאו אדעתא דהכי נחת אלא אדעתא דפירא נחת ולאו אקרנא והוה ליה כגופא דארעא וטעמא לאו משום דכלינן קרנא כר' אלפס דהא קיי"ל כשמואל דאמר מכלינן קרנא בפ' השוכר וקושיא דרב אלפס מיתרצא דאי משום טעמא דלא מכלינן קרנא ליפרך הא לדברי הכל מיהא דיבש האילן כי היכי דפריך בפ' השוכר ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש ולוה אומר חמש קדים הלוה ואכיל פירי מי נאמן. ר' יהודה אמר קרקע בחזקת בעליה קיימי. ורב כהנא אמר פירא בחזקת אוכליהון והילכתא כרב כהנא ואף על גב דקיי"ל כרב נחמן. דאמר בפ' השואל אף על פי שבא בסוף החדש כולו למשכיר דהקרקע בחזקת בעליה התם לאו מילתא דעבידא לאיגלויי היא הכא מילתא דעבידא לאיגלוי היא ואטרוחי ביה דינא תרי זימנא לא מטרחינן מלוה אומר חמש ולוה אומר שליש [דף סו טור ב] אמר ליה היכא שטרא ואמר ליה אירכס לי. אמר רב יהודה מלוה נאמן דאי בעי אמר לקוח הוא בידי. ואמר ליה רב פפא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מ"ט שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה ומכבש הוא דכבשיה וסבר אוכלה תרתין שנין יתירתא ובעל מתיב' ור"ח ורבי אלפס כר' יהודה סבירא להו ומסתברא כר' זביד ור' עוירא דרב יהודה יחידאה דשטר' לגובינא קאי כגון שטרי הלואות לא אמר מיגו ולא מהימן למימר אירכס לי שטרא אלא בשטר זביני דמצי טעין לקוחה היא בידי ושטרא אירכס לי דההיא לאו לגוביינא קאי והכי קיי"ל ומיהו בכל דוכתא דמהימן למימר לקוחה היא בידי דאיבעי ליה למחויי ורבינא דהא מקשי אלא מעתה ורב אשי דאמר איבעי ליה למחויי מלקוחה היא בידי הוא דקאמר. אבל לא אמרינן כרב זביד ורב עוירא ורבי' ברוך הכין פסק דרבינא קאי כותיה ושמעי' משכנתא דליכא שטרא דכ"ע מצי טעין לקוחה היא בידי ושמעי' מינה דאי משכן לחברי' לעשר שנין ולבת' דאשלימו שטרא אירכס לי. ואמר מלוה כ' דינר אית לי גבי לוה אפי' אחזיק ביה לוה מהימן ולא אמרינן בה מיגו ואי מפיק שטרא לחיי ואי לא מישתבע ליה כדין מודה מקצת. ואף על גב דבמשכנתא מישתבע ושקיל התם כיון דמשכנתא תפיס בידיה הואי כשטרא כדאיתא בכתב חוב ואיכא למימר ביה מגו. אבל הכא קרקע בחזקת בעליה קיימ' וליכא למימר בה מיגו. דהא לגוביינא קיימא וכן פסק ר' משה בר חנוך כר' זביד ורב עוירא ופי' דשטר לאו לגוביינא קיימא כגון משכנתא דסורא דכתבי בה במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף. ואף על גב דבמשכנתא אתא לידיה כארעא דלית בה טסקא וכריא נאמן לומר לקוחה היא בידי דקי"ל איבעיא ליה למחויי ואי אמר שטרא הוה לי ואירכס נאמן משום מיגו אבל משכנתא בנכייתא לגוביינא קאי ומזהר זהיר ביה ומיכבש הוא דכבשיה ולא אמרי' ביה מיגו ובעי לשטרא: יתומין אמרו השבחנו כו' באחריות וחוב:
כתב בכך וכך איך פלוני בר פלוני אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתיבו וחתומו והבו ליה לפלו' דצביתי ברעות נפשאי וקבילי מיניה כך וכך דינרים מכך וכך באונקיא ומשכנית ליה ארעא פלו' ואילין מצרנא בצפון מצר פלו' ובדרומא [דף סו טור ג] מצר פלו' ובמערבא מצר פלו' וכל מאי דאיכא בגו מצרהנא אילין מתהום ארעא ועד רום רקיעא עם כל עמלא ושבחא דאית בסימנהא משכנית לפלו' בהלין זוזי ואי לא פרענא לזמן פלו' יהא ליה רשותא מהשתא למיעבד בהאי משכנתא כל רעות נפשיה ולאחזקי לנפשיה ולמיכל פירא דיליה בנכייתא כך וכך בשתא ומהשתא סליקית נפשאי אנא וכל דאתי מחמתי ממשכנתא דא ולא שיירית קדמאי כלום לא לי ולא לירתאי בתראי עד דליתפרע מהלין זוזי הוא ומאן דאתי מחמתיה מינאי ומאן דאתי מחמתי וכל אימת דנפיק האי שטרא מתותי ידיה וממאן דאתי מחמתיה בדלא קרע או בדלא כתי' אגביה דפריעא הוא ליתהמן עלאי ועל ירתאי הוא וכל מאן דאתי מחמתיה כתרין סהדי בלא חרם ובלא גילגול שבועה ולא כל כמיני' למימר שטרא פריעא הוא ואנן סהדי אתרינן ביה בפלו' ואמרנא ליה כי פרעת ליה לפלו' פרעיה באפי סהדי ושקליה לשטר מינה דאי לא כל אימת דאמר לא פרעת לי מהימן איהו וכל דאתי מחמתיה. וכל מאן דאתי ויקום וישתעי ויערער על משכנתא דא לא יהי בהון מששא. ועלאי ועל ירתאי בתראי לסלוקי מיניה וכל מאן דאתי מחמתיה כל עיסקא וטענת' דנפיק עליה ולאוקומה בידיה ודאתי מחמתיה בלא שום פסידא וכל שטרא דיפוק על משכנתא דא ליבטלון דלא למילף מנהון לעלם וכל מודעי דיפקון על משכנתא דא בטילת יתהון ביטול עולמים ואחריות וחומר שטרא דנן קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי כחומר כל שטרי משכנתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלו' לפלו' בכל מה דכתיב ומפרש לעיל ובאפותקי מפורש וקבילית מיניה כך וכך זוזי ושויתי ליה ארעא פלניא במצרנהא אפותיקי למיתבא מיניה הלין זוזי דאוזיפית מיניה דאי לא פרענא ליה לזמן פלוני מהשתא ליהוי ארעא לזבונה ולאיפרועה מינה הלין זוזי ויהא ליה רשות' לזבונה בלא שומא ובלא אכרזתא ולא שחודי שחדה עד מישלם חובא וכל פסידא ושחדא עלאי לשלומי כי היכי דלא ליפסד פלו' מידי וכל היכא דמפיק וכו':