אור ברסלב
ספר העיטור שער ג - הלכות ציצית

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

שער ג - הלכות ציצית

שער ב - ברכת חתנים

[דף סה טור ד] שער ציצת ועליו נשאלתי וחלקתי הפרק לג' שערים ציצי"ת. טלי"ת. ואד"ם. שער ראשון ציצת. נחלק לד' חלקים. חלק ראשון נקרא ציצת שם דבר הנעשה בו. השני משפט עשייתו. השלישי מקום הנחתו. הרביעי משפט סופו. שער השני טלית ונחלק לג' חלקים. החלק הא' הפטורה והחייבת. השני החייבת במה נפטרת. השלישי על עטיפתה. שער השלישי אדם ונחלק [דף סו טור א] לד' חלקים. חלק הראשון הפטור והחיוב. השני זמן חיובו. הג' הברכות שחייב. הרביעי מתן שכרן וכ"ש אחד ואחד מהן פירש הלכה והלכה ולמעשה:

שער א' - שער ציצת

חלק הראשון - מהו נקרא ציצת

ופי' הוא שאמר תן תכלת ותן לבן כדתניא בספרי גדילים תעשה לך זה לבן מנין לרבות את התכלת ת"ל ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצת ולבן הוא שפתח בו הכתוב תחלה וקראו ציצת בלא תכלת דכתיב ועשו להם ציצת וכתיב ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת ודקדקו רבותינו ז"ל הכנף מין כנף ציצת הנעשה כמין כנף ורוב טליתות חלוקים לבנים כדגרסינן בשבת ברישא חשוכא והדר נהורא וצוה הכתוב להטיל בו תכלת ועם תכלת נקרא ציצת שלם כדכתיב ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצת והתכלת בו כהדס וערבה שבלולב שנקרא הכל לולב שפתח בו הכתוב תחלה ולפי שהתכלת דמיו יקרים קראוהו לציצת בכמה מקומות תכלת כדאמרינן תכלת כשכרך רובא ורמי תכלת לפרזימא יאי תכלתא ולא יאי לגלימא אבל תכלת בלא לבן לא מצינו שנקרא ציצת שלא אמר הכתוב ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת ורבינו אלפסי ז"ל שאמר תכלת נקרא ציצת מדאמרינן סדין בציצת כבר פירשתי בשער הטלית דאלבן דקרא קאי דמיקרי ציצת ועיקר המצוה ב' מינים הם תכלת ולבן וסתם לבן בכ"מ הוא צמר לבן והוא ששנינו התכלת אינה מעכבת הלבן ובכל הטליתות בצמר ובכלך ובשיראין ובזולתן סתם לבן שהם צמר היא אבל סדין עיקר הלבן שבו פשתן היא לפי שהיא מינו וצמר לבן פוטר בו לדעת שמואל ועליו מחלוקת ב"ש וב"ה ובמשנה ובברייתא לא נשנית בסדין אלא במחלקותם ומה שאמר רבינו יעקב ז"ל כל לבן שבאותן הלכות פשתן היא תמי' לן טובא דהא גרסינן בפ' ועשו להם ציצת בספרא בש"א ארבעה של תכלת וארבעה של [דף סו טור ב] לבן צמר ובמשנה תורה בפ' גדילים בש"א ד' של תכלת וד' של לבן הרי לבן ששנינו צמר הוא ותנן נמי כדי שיכיר בין תכלת ללבן. וגרסי' בגמרא אי לימא כגבבא דעמרא חוורי כו' אלא בין תכלת שבה ללבן שבה שמענו שסתם לבן צמר הוא וכן לבן ששנינו בפרק התכלת במשנה ובברייתא צמר היא אלא בסדין דגמרא היא פשתן ויכול להיות צמר וסתם צמר של רחלים ולא צמר גמלים וזולתן כדגרסינן בירושלמי בפרק בתרא דכלאים צמר ופשתים יחדיו מה צמר שאין לו שם לווי אף כל דבר שאין לו שם לווי מנין שאין לו שם לווי א"ר יהושע בן לוי דכתיב ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אילים צמר אין לך קרוי צמר אלא של רחלים בלבד אין מטמאין בנגעים אלא צמר ופשתים יכול יהיו מטמאין בין צבועים בין לבנים ת"ל לפשתים ולצמר מה פשתן לבנה אף צמר לבנה תנינן תרין כללין ולא דמיין דין לדין תנינא אין אסור בכלאים אלא צמר ופשתים בין צבועים בין אין צבועין ותנינן אין מטמאין בנגעים אלא צמר ובלבד בלבנים ר' יונה ביצורי בעי קומי ר' יונה תמן אתמר בין צבועים בין לבנים והכא אתמר בלבד לבנים א"ל שניא היא ששנה עליו הכתוב צמר ב"פ מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו ופי' תכלת עמרא כדאיתא מדרש כיתנא עמרא הוא צמר צבועין בחלזון ובשאלה לר' נחשון ריש מתיבתא תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד ושמו על שם ערבי למאסמ"א וארגמן בנפסגא"ה. ובגמרא א"ל אביי לר"ש ברי האי תכלתא היכא צבעית ליה א"ל מייתינן דם חלזון וסימנן ושדינן ביורה ומרתחין ליה כו' ושקילנא מניה באודרא מוך של צמר וקלינן לאודרא כי היכי דלא לייתי למירמא בציצת ושדיא ההוא רביעתא שיורא דטעימה דאיהו נמי איפסילא ש"מ תלת ש"מ דקלינן דאודרא ש"מ טעימא פסולה והוא הנסיון ש"מ דשדינן שיורה רביעתא טעימא פסולה לשון טעמו פגמו [דף סו טור ג] משנעשה בו הנסיון המותר פסול ש"מ דבעי צביעא כי היכי דבעי טווי' לשמה מדקלינן לטעימה היינו טעימה פסולה ותרתי לחוד הוא דהוה מ"ט קאמר טעימה פסולה משום דבעינן לשמה ונ"מ דאי צבע צבעי ביורה ולא עבדי' לשם ציצת פסולה ואף על גב דלא עביד ליה לנסיון כתנאי טעימה פסולה מותר שביורה הנטעמת פסולה משום שנאמר כליל תכלת מכל מה ואם חסר מהן פסול ר' יוחנן בן דהבאי אומר אפילו מראה שני שבה כשרה כדרך הצובעין שצובעין פעמים וקורין אושיי"ט משום שנאמר שני תולעת דכתיב תכלת וארגמן ותולעת שני וקרי נמי שני אתכלת דכתיב ברישא ת"ר תכלת אין לו בדיקה קס"ד דליכא למיקם אי תכלת אי קלא אילן ואינה נלקחת אלא מן האומן שעשאה לשמה ספרים יש להם ונלקחים מכל אדם והא ר' יצחק בדק לה בגשבא מייתי מגביא גילא מין צבע יש מפורשים אלי"ם ומיא דשבלוליתא תלת"ל ומי רגלים שעברו עליהם מ' יום ואי איפרד חזותא נתקלקל מראה הצבע כשרה ואי לא פסולה וסימן שיני שקר לגריעותא פסולה שיני אמת למעליותא מאי אין לו בדיקה אטעימה לאו משום קלא אילן אלא משום טעימה הוא דלית ליה בדיקה דאפי' אשתני למעליותא איכא למימר טעימה הוא ופסול וליכא למימר או מיורה או מטעימה מר ממשכא אייתי תכלתא בשני דר' אחאי ובדקה כר"י בריה דר"י ואפריד חזותא ונראה פסולה כדרב אדא ואשתני למעליותא סבר למיפסלה דהא איפרד חזותא וקלא אילן היא א"ל אי לא תכלת דהא איפרד ולא קלא אילן דהא אשתני למעליותא אלא ש"מ שמעתתא אהדדי איתמר דלא פליגי ותרווייהו צריכא דהיכא דבדקי' כדר"י ולא איפרד חזותא כשרה ולית בה ספיקא אפריד חזותא אכתי אי' למימר דכשרה ובדקינן לה כדרב אדא אי אשתני למעליותא ואף על גב דאפריד חזותא דר"י כשרה ואי לא פסולה. והאי תכלתא דמר ממשכא נמי כשרה שלחו מתם שמעתתא אהדדי איתמר וצריכא. ר' מנא דייק וזבין כחומרא מתניתא שלא היה לוקח תכלת תפלין שלא מן המומחה שצבען ועשאן לשמן. א"ל היכי עביד קמאי דקמך כך נהגו הראשונים והצליחו במלאכתם. תנו רבנן הקונה טלית מצוייצת מן השוק מן הישראל ה"ז בחזקת תכלת כשרה דאחזוקי איסורא ביד ישראל לא מחזקינן מא"י מן התגר כשרין. דישראל לא יהיב מידי להדיוט [דף סו טור ד] לזבוני. ורבי עמרם בר שישנא בתשובותיו פירש תגר דייק טובא ולא זבין מישראל אלא טלית שהתכלת כהלכתא דחייש להפסידא דממונא אבל הדיוט לא דייק ואעפ"י שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לא"י אם עבר ומכרה כשרה מ"ט הכי תרגמה משום זונה ישראלית שמא יתעטף הא"י בחזקת ישראל ותבעל לו בחזקת ישראל וי"מ שמא תבעל לא"י ויתן לה הטלית באתנן ותוציא לעז ותאמר ישראל נתנו לה ורב יהודא דמתכלתא בחלק הברכה פירשנו פי' תכלת ולבן להלכה ולמצוה. והוצרכנו לפרש עכוב שניהם וע"ז שנינו התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינה מעכבת את התכלת קס"ד שאם אין לו משני מינים אלו אלא אחד מטיל זה בל"ז דכי אמר רחמנא ב' מינין למצוה אבל לא לעכב לימא מתניתן דלא כר' דתניא וראיתם אותו מלמד שמעכבין זא"ז דתרווייהו חדא מצוה כערבה שבלולב ד"ר וחכ"א שניהם אין מעכבין זא"ז כתפלין ש"ר וש"י ולכתחלה בעי' ב' מינים למצוה ואי לית ליה תכלת עביד ליה צמר במקומו מ"ט דר' הכנף מין כנף לבן כדפרישית וכתיב פתיל תכלת דהו"ל תרי מינין והו"ל לכתוב וראיתם אותם והשתא דכתיב וראיתם אותו עד דאיכא תרווייהו כחד ואי עביד חד בלא אידך לא עביד מצוה. ורבנן דאמרו לא מעכבי אדרבה מדכתיב אותו חד בלא חבריה דכל חד וחד מצוה באפי נפשיה ובלבן קיים מצותו ועשו בתכלת אפי' תימא ר' מהדרינן לאוקמא כר' משום דר' סתמא למתניתן ולעולם תרווייהו מעכבי ולא נצרכא אלא לקדם ואליבא דר"ה למצוה לאקדומי לבן ברישא אפי' בטלית צבוע דלא ס"ל צבע גרים ואי אקדים תכלת יצא דתניא מצוה להקדים לבן לתכלת בכל טלית צבועין לבנין דכתיב ועשו להם ציצת ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת ואם הקדים תכלת ללבן יצא דליכא עכובא בקדימה אלא שחסר מצוה מאי מצוה חסר אילימא חסר מצוה דלבן כמאן דליתא דמי ויצא דקאמר אקיום מצוה דאתכלת לר' עכובא מעכבי וכיון דלבן כמאן דליתא דמי מאי אהני ליה תכלת דהא חד מצוה היא. אלא חסר מצוה שלא הקדים ועשה מצוותה דתכלת ולבן כהלכתא ומאי חסר הרי קיים שניהן חסר על שאינו מן המובחר על שלא הקדים לבן ומסתב' לן בד' מינין שבלולב [דף סז טור א] נמי מצוה להקדים לולב להדס. והדס לערבה כסדר הכתוב ואם הקדים יצא תינח התכלת דאינו מעכבת את הלבן דאי הקדים תכלת שלא כמצותה יצא אלא הלבן אינו מעכב את התכלת מאי והלא מצותה להקדים וכו' לא נצרכא אלא לסדין בציצת ואליבא דב"ה דאית בה לבן ותכלת דמצוה לאקדומי לבן או פשתים או צמר כדאמרינן לקמן כדאמרינן חוטי צמר פוטרין בשל פשתן דמין כנף היא טלית לבן וציצת לבן ואי אקדים תכלת יצא וה"ה לטלית צמר לבן. ונקיט סדין דכולה לבנים ולא נקט צמר דאית בהו כל מיני צבע לא נצרכה אלא לטלית תכלת דמצוה לאקדומי תכלת ברישא דמין כנף הוא תכלת הטלית ותכלת הציצת והדר לא סגי דלא עביד לבן דמצות ציצת תרי מינים נינהו ואקדים לבן לתכלת יצא. ירושלמי בחלק רב אומר קרח אפיקורוס היה מה עשה עמד מאתים טליתות של תכלת אייתי לגבי משה א"ל משה רבינו טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצת א"ל חייבת שנאמר גדילים תעשה לך בית מלא ספרים מאי חייבת במזוזה א"ל חייבת דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך מדצבוע גרים אטו מין כנף אצבוע קפיד ירוק לירוק ולבן ללבן הא בטלית של כל מיני צבעונים מצוה להקדים לבן כדקתני בברייתא דמין כנף לבן היא בכל טליתות לפי שרובן וסתמן לבנים ולא קפדו אצביעה אלא כל היכי דליכא לבן כדאמרינן לקמן טלית אין פוטר בה אלא מינה אבל היכא דאיכא לבן קודם בכל הטליתות כדקס"ד בשינוייא קמא אלא א"ר מתניתן בכולה טליתות ולא נצרכו אלא בגרדימון ושיירי והתכלת אינה מעכבת את הלבן למצוה ואפי' לרבנן וה"ק אי איפסיקא ב' חוטין בתכלת ואשתייר חד מינייהו וקם אלבן ב' חוטין שלימים אי נמי איפכא לית לן בה דאר"ז גרדימי תכלת כשרה וה"ה לגרדימי לבן והיכא דאיכא גרדומי בין לר' בין לרבנן מצוה קעביד כהלכתה [דף סז טור ב] ואי ליכא גרדימי אפי' לרבנן דלא מעכבי אהדדי נהי דלא מעכבי מצוה בעינן והכא מצוה ליכא ובעי למירמי ביה ציצת אחרינא. ומתניתן ד"ה היא וכמה שיעור גרדימי בחלק סופו. ואפי' לרבנן קבעינן עד כמה חשבינן כמה דאיתנייהו ואיכא מצוה דתרוייהו דאי ליכא שיעור אף על גב דלא מעכבי אהדדי וקיים מצות חדא ואכתי תרווייהו בעי לאוקמי ובעי ציצת אחרינא ור' ברוך אוקמה למתניתן כר' ולא כרבנן דאי לרבנן אף על גב דלא אשתייר כשיעור עניבה כשרה. ומסתברא לן דאפי' לרבנן לא אצטריך ולמצוה כדפרישית ורבינו אפרים דחה דבריו דאמר לאוקמי מתניתן דהתם כר' ולא כרבנן אלא כ"ש כרבנן דאין מעכבין דאי איגרדום ואשתייר חד כשרה לר' וכ"ש לרבנן דאמרי כי לית ליה אלא הוא כשרה ולא מעכבי אמצוה מחמת האי דלית ליה וא"כ היכי פשטינן מיניה לתנא דמתניתן דאית ליה דמעכבין זא"ז ודלמא מלתא דשוויה לתרווייהו קאמר ורבינו אפרים לא שני קושיא דאקשיה ר' ברוך דאפילו לא אשתייר כדי עניבה כשרין לרבנן. ולא לשיעור עניבה בעי למצוה אפילו לרבנן מתוקמא מתניתן לד"ה ולאו סתמא הוא. מאן תנא דפליג עליה דר' כלומר מאן חכמים האי תנא ותני בלשון חכמים ומשום דהנהו תנאי שאמרו משום ר' יוחנן ב"נ דתניא אין לו תכלת מטיל לבן דעת המפרשים מטיל לבן כדינו לטלית צמר צמר לפשתים פשתים לכלך כלך. ומסתב' לן חדא דמלתא רחוקה היא דרחמנא אמר תכלת עמרא היא ורמינן ביה כתנא כמה דאפשר לאהדורי עלוי דתכלת מצוה לאהדורי ועוד לבן לא הוי אלא ב' חוטין ואנן דל"ל תכלת מ"ט רמינן ז' בב' סגי אלא מדרמי ד' שנים הם במקום לבן ושנים במקום תכלת. הלכך הני דתכלת עבדו מצמר ולא מחסיר מיניה אלא צבעא והיינו דקאמר אין לו תכלת מטיל חוטי צמר לבן במקומו ובמקום לבן כדינו בצמר וכדינו בשאר [דף סז טור ג] בגדים ומטיל לבן כל ד' חוטין וכל לבן ששנינו צמר היא ודר"י נמי צמר היא וע"כ בסדין לא קאמר דהיכי דליכא תכלת רמי צמר כדאמרינן לקמן ולא יהא אלא לבן כיון דאפשר במינן כדר"ל ומחלוקת ב"ש וב"ה בסדין בדאיכא תכלת היא והכא לא אמרו אלא בצמר ובשאר בגדים בלא פשתן והלכתא האידנא דליכא תכלת קי"ל כר"י ב"נ דמדקתני לברייתא בלשון חכמים הלכה כוותיה והלכה כר' מחבירו ולא מחביריו כן פסק רבינו אלפסי ז"ל ור' אפרים ז"ל אבל ר' ברוך חלק ופ' הלכה דמעכב אחת מהן וציצת דרבנן היא וליתא להאי פיסקא דמתניתן ד"ה היא כדפרשינן ועוד אי איתא דמדאורייתא זה בלא זה לאו מצוה היא עכשיו שאין תכלת אין סדין בציצת אפילו דרבנן וה"ה בד' ציצת דמעכבין זא"ז דבתלתא לא הוה ציצת דרבנן ואם הטיל לבן בלא תכלת לא קיים מצות לבן כדאמרינן לעיל אילימא חסר מצוה דתכלת וקיים מצוה דלבן לר' עכובי מעכבי אהדדי ואפילו מצוה דלבן לא קיים ובטלית דאורייתא לא אשכחן ציצת דרבנן הלכך ליתא להדא פיסקא ומ"ש לפיכך נמנע ר' קטינא לעשות בסדינין כלל מפני שאין ציצת אלא בתכלת ולבן ותכלת בסדין בלילה איסור כלאים ל"נ לן דקי"ל אין מעכבין ורב קטינא לאו משום דמעכבין ס"ל אלא מפני שצריך להטיל בו צמר וא"י שאין ציצת בלא צמר כדפרישית וזה דעת הראשונים שכל טלית שיש בו פשתן אין מטילין בו ציצת וכך עלה בידינו ובשער טלית נכתוב הדעות ולפי שהוצרכנו לכתוב ולקבוע הלכה על העיכוב פרשנו סברתנו שממנו יצא הטעם:

החלק השני - עשייתו

ת"ר כמה חוטין הוא נותן בש"א ד' ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן וכופלן לח' [דף סז טור ד] והם ד' תכלת וד' לבן דדרשו גדיל גדילים אלא גדילים ב' ופתיל תכלת א' הרי הן ג' בספרא כמה גדילים אין פחות מג' כדברי ב"ה בש"א ד' חוטין של תכלת וד' של לבן של ד' ד' אצבעות והלכה כדברי ב"ש ומדקאמר של ד' ד' אצבעות דד' חוטין דקתני התם כשהן כפולין בתוך הטלית קאמר ומתחלה הם שנים שנים וגמרא דילן דקתני ד' מתחלתן ב' חוטין תכלת מתחלה ושנים לבן וכשהן כפולין הרי הן ד' ד' וב"ה דקאמרו ג' לא פירשו שיעור התכלת אלא פתיל דווקא וגדילים ב' וכופלן והן ד' לבן וב' תכלת וכמה תהא משלשלת אורך החוטין היוצאין מן הטלית בין ענף וגדיל ב"ש אומרים ד' אצבעות וב' שלישי גדיל ושליש ענף וי"מ משלשלת בלא גדיל וצרפתי פי' משלשלת חוץ מן הענף אבל מה שנוטפת על הקרן לא הוה שלשל דהשתא הוה ו' אצבעות ומחצה ול"נ לן מדקתני בספרא ד' חוטין של ד' ד' אצבעות ש"מ שמציאות ארכן ד' כדפרישית ולא יותר. ובה"א ג' אצבעות ב' גדיל וא' ענף וג' שב"ה באיזה אצבע אמרו מד' בטפח של כל אדם כל אצבע יהא א' מד' אצבעות שבטפח כל אחד וזהו גודל שיש בו ד' גודלת בטפח כדפריש ר"פ טפח דאורייתא ד' אצבעות גודל כגודל העליון והן ה' באצבע בינוני וו' בקטנה הנקרא זרת נמצא ג' גודלין לב"ה הם ד' אצבעות פחות רובע לבינוני ולב"ש ד' לבינוני איכא בינייהו רבעא וס"א חמש ותלתא ולא נהירא לן דאיכא היינו ב"ש דאמרו בינונית ומשום דבספרי גרסינן הלכה כב"ש נקט השתא הל' דהו"ל לאקשי' מעיקרא למימרא דאיתא ליה שיעורא והדר איפסיקא הלכתא הלכך ד' חוטין מטיל בתוך הטלית כב"ש בתוך ד' אצבעות של כנף רחוק מן השפה ומשלשלם ד' אצבעות כב"ש כדקתני [דף סח טור א] בספרי ור' יהודה ג' חוטין בתוך ג' כב"ה ואין למדין הלכה מפי תלמוד אמר ר"פ הלכה ד' חוטין מטיל בתוך הטלית ב' תכלת וב' לבן וכופלין והן ח' ונותנין בתוך ב' אצבעות לקרן הטלית כמו שמפורש בחלק הנחתו ומשלשלת הגדול עם הענף יוצאין מן הטלית ד' אצבעות דהלכה כב"ש בכולה ואית דמפרשי חוץ מן הכנף דמה שנוטפת על הקרן לא הוה שלשול דהשתא הוה ו' אצבעות ומחצה למאן דאית ליה שיעורא קא פריך דקתני כמה תהא משלשלת דיהיב שיעורא למנין ואורך והתניא ציצת אין ציצת אלא יוצא דבר תלוי ויוצא ואין ציצת אלא משהו שאין לו שיעור מאי לאו שאין לו כלל לא למעלה ולא למטה לא למנין ולא לאורך לא אין לו שיעור למעלה כלל אבל יש לו שיעור למטה לא פחות מד' חוטין ולא פחות מד' אצבעות אבל אם רצה להוסיף בין במנין בין באורך והא דקתני משהו אשירים קתני כדקתני בסיפא דברייתא בד"א כתחלת שירי' וגרדומיו כ"ש והכי מסתב' דקתני לולב אין לו שיעור והתם אין לו שיעור לא באורך ולא במנין וכ"כ ר' עמרם בר ששנא ריש מתיבתא דמתא מחסיא בתשו' ב"ד ואלופין וחכמי ישיבה שלפנינו בישיבה של אדר שנת אלף קס"ט לשטרות דאלת"ה לולב אין לו שיעור ה"נ כו' גבי ציצת נמי אין לו שיעור למעלה אבל יש לו למטה ושוב מצינו מנין ללולב שיש לו שיעור למטה במנין דתנן ר' ישמעאל אומר ג' הדסים וב' ערבות ולולב א' וכו' ועכשיו אנו עושים אפילו מאה הדסים וכן ציצת כך הוא שאין לו שיעור כלל למעלה כדאמרינן לקמן כאן בטלית בת ד' כאן בטלית בת ח' ואין בה משום בל תוסיף וכן הלכתא ואני שמעתי מנהג זקנים בלולב שבעים הדסים כנגד שבעים אומות וי"א שעושין מנין כ"א ת"ר אין ציצת אלא ענף שלא יהא כולו גדול כדגרסינן בספרא ועשו להם ציצת [דף סח טור ב] שומע אני בלי ציצת ת"ל גדילים הא כיצד שתהא גדיל יוצא מן הכנף וציצת מן הגדיל כדאמרן לעיל עשה גדיל ופתלהו מתוכו אמר אביי וצריך לאפרודי כי ציצתיה דארמאי צריך להפריד חוטי ענף זה מזה מן הגדיל ולמטה כדי שיהא ניכר ענף ציצתא דארמאי קציית שער של בלורית שפרודות מלמטה ודביקות מלמעלה ומסתבר לן בעידן תכלת קאמר להפריד תכלת לצד א' ולבן לצד א' דומיא דציצתא הכירה דלבן ותכלת ויפה לדקדק ולעשות זכר לתכלת יתיב רבה וקאמר ליה להא משמיה דרב חוט של כרוך עולה מן המנין חוט שכורך הגדיל עולה מן המנין והיא בכלל ד' לב"ש וג' לב"ה אתמר נמי יתיב וקאמר משמיה דשמואל תכלת שכרך בד רובא כשרה בלשון רבותינו נקראו כל הציצת תכלת ואם כרך רובא ונעשה מיעוטא פתיל ורובא גדיל כשרה ולא בעי' חצי גדיל וחצי ענף ואפילו לא כרך בה אלא חוליא אחת שמיעוטה גדיל ורובה ענף כשרה דגדיל או ענף כ"ד בעינן ונוי תכלת לפנים במצוה שליש גדול כרוך בחוליות ושני שלישי ענף בלא כריכה וכמה שיעור חוליא כדי שיכרוך ג' כריכות ח' חוטין תנא הפוחת לא יפחות מז' חוליות כנגד ז' רקיעים לפי שתכלת דומה לרקיע והמוסיף אל יוסיף על י"ג כנגד הרקיע והאויר תנא כשהוא מתחיל לכרוך החוליות מתחיל בלבן חוליא א' וחוליא א' תכלת עמה וכן כל הגדיל ומסיים חוליא התחתונה בלבן ומתוך שהוא מנומר בחוליות מתראה מפני התכלת והתכלת מפני הלבן דרחמנא אמר וראיתם אותו ובהכי איכא ראייה טפי מתחיל בלבן הכנף מין כנף כדפרישית ומסיים בלבן משום מעלין בקדש ולא מורידין מדאתחיל ביה אי הוה מנח מחזי ירידה ועוד דעיקר ציצת לבן מדפתח ביה קרא ואנן דלית לן תכלת [דף סח טור ג] לא חוליות ולא קשרים ההוא גברא דמכסי גלימא טלית שכולה תכלת ורמי תכלתא ציצת וגדילים מגדיל בלא ענף אמר רב יאי גלימא ולא יאי תכלתא ציצת פסולה היא ורבב"ח אמר כשרה קס"ד אי גדיל כולו אי פתיל כולו ורב דפסיל קס"ד לעולם פתיל בעינן כלומר ענף וגדיל בעינן כדאמר רב לעיל והאי גדילים דמשמע כולו גדיל. למנינא הוא דאתי דאכתי גדיל שנים משמע השתא דכתב גדילים נעשה גדול ופתלהו מתוכו שיהא גדיל ומתוך הגדיל יוצא פתיל כדאיתא בספרי שיהא גדילה יוצאה מן הכנף י"מ שיהא הפתיל הכורך בו במנין החוטין וקי"ל כרב דאמר גדיל ופתיל בעינן כדלעיל שליש גדיל וב' שלישי ענף אמר רבא ש"מ צריך לקשור על כל חוליא וחוליא כ"ז חוליות דאי ס"ד ל"צ אלא קשר העליון והאחרון שבסוף החוליא הא דאמרי בני ר' חייא גרדומי תכלת כשרין ואמאי כיון דאיפסיק החוט אשתרו כולהו חוליות ולית בהו גדיל ורחמנא אמר גדילים אלא לאו ש"מ צריך לקשור על כל חוליא ואף על גב דאיפסיק עילאה אשתייר בה גדיל דהא איכא קשר דילמא דאיקשור לעולם לא בעינן קשר על כל חוליא והא דאר"ח גרדומי תכלת כשרין לאו בכולהו ציצת קאמר אלא בציצת הנקשר בחוליות אבל בהנך דלא קשיר פסול דלית גדיל ושירים נפרש בחלק סופו. אמר רבא שמע מיניה קשר העליון דאורייתא והוא אות קשר האחרון שבסוף החוליות שבשעת עשייתו היא עליו דאי מדרבנן ומדאורייתא לא בעי קשר אלא שתיכף לבן ותכלת בתוך הטלית ותולה מאי אצטריך לכדכתיב צמר ופשתים יחדיו וסמיך ליה גדילים פשיטא דמותר דהא ליכא כלאים דהתוכף תכיפה אחת אינו חובר וכשמטיל ציצת כלאים בתוך הטלית אינם מחוברים אלא לאו ש"מ קשר העליון דאורייתא ויש בו ב' תכיפות תכיפה א' כשתופר שבו ראשי החוטין בנקבים של הטלית ותכיפה אחרת כשקושרין דהוא כלאים דאורייתא שוע טוי איכא בחוטין והקשר הוא נוז שהיא לשון חבור שהיא כארוג. ורבינו יעקב אמר מפי רבותי נוז שזור והחוטין שזורין הן כדאמרינן לקמן וי"מ קשר העליון הסמוך לטלית ול"ג לן דהא קאמר לעיל כיון דאשתרי [דף סח טור ד] ליה עילאה כו' והאי בקשר שבסוף הגדיל קאמר וקארי ליה עילאה שהיא עליה בספרי ועשו להם ציצת שומע אני יעשה כמה שהוא ת"ל ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת טוי ושזור אין לי אלא תכלת טוי ושזור לבן מנין הרי אתה דן הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טוי ושזור שמענו שהחוטין כפולין ושזורין. בפ"ב עירובין המוצא לשוני של תכלת בשוק פסולה חוטין כשרין מ"ש לשונות דפסולות דאמרינן אדעתא דגלימא צבעינהו כו' בשזורין ש"מ דציצת שזורין בעינן וכ"כ רבינו יעקב ז"ל וכתב נמי דליכא למיחש דילמא מנתקי מהדדי והוי ט"ז חוטין דכיון דתחלת עשייתו בכשרות תו לא מיפסל דהו"ל כגרדומי ציצת וכשרין ונראין דברים דאין מוסיפין על ח' חוטין ומסתברא דאין לו שיעור למעלה במנין החוטין כדפרישית לעיל וכן אמר רב עמרם הטיל ב' קרנות כא' כשרה ואוקמוה ואח"כ פסק ראשי החוטין שלהן פסולין דלא אמרינן פסיקתן זהו עשייתן וכן הלכתא אר"י אמר רב עשאה מן הקוצים י"א מה שחותכין מן הבגדים אחר גמר מלאכתם שקורין טלודארי"ש ומן הגרדין צמר הנגרד מן הבגדים כדי לנאותו מן הנימין היוצא מן הבגד בסוף הבגד פסולה דבעינן עשיי' לשמה והני מלאכה אחרת נעשה בהן מן הסוסין ומן הפקעיות שעומדת לאריגה כשרה דלא נעשה בהם מלאכה וטויה לשמה לא בעי כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן הסוסין פסולה בעי טויה לשמה ורב עמרם בר ששנא פירש בתשובותיו מן הקוצין מקום שהצאן רובץ בין היזמי והיגי נוטלין הקוצין צמר מן הכבשים ומן הרחלות מעט מכאן ומעט מכאן ואם לקט צמר מאותן הקוצין וכן אם לקט נימין מן הצמר ולא עירב בהן צמר רך אלא נימין לבדן פסולין לציצת גרדן שארג בגד של צמר וחתכו אותן גרדין שנותרו מן הצמר מן השתי או מן הערב אם עשה מהן ציצת פסולה אבל מן הסיסין שהן פקעיות מחלוקת רב ושמואל ואף על גב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי בהא הלכה כשמואל דהא חזינן טעמא דשמואל בסוכה דכתיב תעשה לך לשם חובך ושבקינן [דף סט טור א] טעמא דרב הלכה אף מן הסוסין פסולה וכ"פ רבינו אלפסי ז"ל ואף על גב דאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מתלת דעביד כשמואל כו' הא אמרינן בפסחים כחומרא דרב עביד כקולא דרב לא עביד הלכך הו"ל טויה לשמה ככתיבת גט לשמה דגרסינן התם הכל כשרין לכתוב את הגט ואפי' חש"ו ואר"ה והוא שגדול עע"ג וא"י אעפ"י שישראל עע"ג פסול דא"י אדעתא דנפשיה קעביד וכדפסקינן בגיטין ומסתברא דאי טוואו א"י ושזרו ישראל לשמה כשר וגרסי' התם בסוכה תרי קראי כתיבי גדילים תעשה לך לשם חובך ועשו להם ציצת משלהן ש"מ דחוטין גזולין פסולין לציצת ומסתברא לן דאפי' לאחר יאוש דהכא שינוי ליכא כי היכי דאיכא שינוי השם לענין תרומה והקדש ומעשר. דתניא הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ומשום מצוה הבאה בעבירה הלכך יאוש כדי לא קנה כדפסקינן בפ' מרובה והא דקשיא להו לרבוותא דעולא אדעולא דהתם בפ' הנזקין ס"ל יאוש לא קנה ובפ' הגוזל אמר מחשבה אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה קנה לאו דס"ל יאוש קנה אלא למעוטי דבסתם יאוש לא קני אפילו עם שינוי הרשות אבל בידוע הוא דקני עם שינוי הרשות ורבוותאי מוקמי בעלמא קנה אבל גבי קרבן לא קנה. ומסתברא כדפירשתי דאי איתא דלענין ממונא קנה קשיא הא דגרסינן התם כי אוקמוה רבנן מרשותא משעת גניבה או משעה הקדישה למנ"מ לגיזותי' וולדותי' ואסיקנא משעת הקדישה שלא יהא חוטא נשכר ש"מ משום ממונא קא קני ומשום הבאה בעבירה ליכא כדמוכח בפ' לולב הגזול והשיב דקי"ל כשמואל דאמר התם ל"ש אלא ביום טוב ראשון אבל ביום טוב ב' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. וה"ה ליבש וכן הלכתא דהא רב אשי קאי כוותיה דקא מתרץ לעולם ביום טוב ראשון ולא מבעיא קאמר ועוד דרבא ועולא ס"ל דהא דאמרינן קרבנו ולא הגזול והא דאמרינן נמי גזול דל"ל תקנתא טעמייהו משום דיאוש לא קני ולא מטעמא דמצוה הבאה בעבירה כדמוכח במרובה. וחוטין שאולין הלוואה היא דלא הדרי בעינייהו וכדידיה דמי. רב יהודה בר יעקב רמי ד' חוטין [דף סט טור ב] דאינון ח' כדהוו בגלימא כפולין ואביק להו מיבק ס"א רמי להו ארבעה ועייף להו מיעף ועייל בגלימא ואביק להו כלומר רמו להו ד' וכפול להו מקמיה דלעיילינהו בגלימא והיה ח' חוטין בתוך הנקבים וחוזר ומטיל אותם בתוך הז' הכפולים ובתר הכי עביד שני שלישי גדיל ושליש ענף קס"ד בעי תמניא בגלימא. רב ירמיה מדיפתא עביד תמניא מינייהו שיתסר ולא אביק להו נותן ח' חוטין בתוך הטלית וכופלן כמו שאנו עושין בד' וגדיל א' בגדיל וענף מר בריה דרבינא עביד כדידן וכך אנו עושין וזהו פסק עשייתו מתוך הלכה. טוה הצמר לשם ציצית משלו או שניתן לו במתנה ושוזרם לשנים וסירך מאותו חוט בגודלו פעמים ושלש ומותח ד' אצבעותיו כדי שיהא שיעור ארכן ד' אצבעות גדולים וכורך על ד' אצבעותיו המתוחות מאותו חוט הכרוך בגודל ד"פ ומפסקן נמצא חוטין שהן כפולין כשיעור ד' אצבעות מתוחות והא' כרוך על הגודל בתחלה ארוך מן הג' כדי לכרוך בו הגדיל ותוחבן במחט בשני נקבים בטלית ומטיל ראשיהן בתוכם ראש א' בנקב א' והשני בנקב אחר וכופלן והן ז' חוטין שוין באורך ד' אצבעות והאחד עודף עליהן ארוך מכא ומתחיל וקושר קשר סמוך לטלית ובזמן שהיה התכלת מצוי היו אלה הח' חוטין ד' תכלת וד' לבן ומתחיל וקושר בלבן וכורך חוליא אחד כדי שיכרוך וישנה וישלש וקושר נמצא שהיה בין הקשרים ה' של לבן וג' של תכלת. ומסתברא לן עכשיו שאין תכלת והכל לבן אין לנו היכר חוליות ונהגו לעשותם קשרים כנגד ה' שהיו בלבן שנים סמוך לטלית וג' בסוף הגדיל וכורך ושונה וגודל ד' חוטין בחוט הארוך עד שיהא שליש גדיל ושני שלישי ענף ובשם ר"ח כתב ג' קשרים למעלה וב' למטה ומר רב יהודאי איפכא ואותן שנהגו שלש למעלה ובו בסוף הגדיל יפה עושין שאם יפסק החוט הגדול בסופו ישתייר חוליא א' סמוך לטלית ובחוליא א' גדיל כשרה ויש מקומות שעושין ז' כריכות וקושר עד שמשלים ז' קשרים ומנחי סימני שבעה שבועות ואפשר שנהגו מפני הפוחת לא יפחות מז' ומנהג שלנו כמר רב יהודאי ז"ל ומנהג בכל ז' קשרים למעלה וכורך ע' [דף סט טור ג] כריכות כנגד ע' פרים ואחר קושר ב' קשרים. ורבותינו פירשו טעם ה' קשרים להשלים תרי"ג מצות לפי שג"פ כתוב בפרשה ציצת חסרים יו"ד וכתוב והיה לכם לציצת וגרעון למ"ד ומוסיפין חד על ג' הכתוב והן כולם מלאים נמצא ציצת עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים ה' תרי"ג ולא פי' טעם ה' קשריו למה ואנן כתבינן מאי דס"ל דד' קשרים של לבן עם קשר הסמוך לטלית ורב עמרם ריש מתיבתא בתשובותיו כ"כ וכך היה גודל אחר קשר התחתון חוליא ועליו חוליא תכלת ועליו לבן וכך עוד ז' קשרים וקושר קשר העליון ואם רצה מוסיף עד י"ג ואחר שקושר הקשרים העליונים מפריד החוטין ומבדילן זמ"ז וכן עושה בד' כנפותיה. ת"ר ד' ציצת מעכבין זא"ז שארבעתן מצוה א'. ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבעה מצות מ"ב הא כולהו בעי למצוה. אמר רב יוסף סדין בציצת אליבא דב"ה שיש בו תכלת ולבן של פשתן שיש בו כלאים מ"ד מצוה אחד אי מפסקא חד כנפות ליכא מצות ציצת באחרוניתא והוי כלאים שלא במקום מצוה ואסור ומ"ד כל חד וחד מצוה באפי נפשה שרי טלית בעלת ה' איכא בינייהו שחייב בציצת למ"ד מצוה א' הן כיון דרמי בד' תו לא צריך בה' דפלגא דמצוה היא מ"ד ב' מצות עביד ציצת בכולהו ה' והא דגרסינן בספרא ד' ולא ה' ולא ו' דבחד כנף לית ליה למירמי אלא חד ושמעינן מהכא הלכתא כדפסקינן מרבה אני בעלת ה' שיש בכלל ה' ד' ובעלת ה' חייבת וצרפתי אמר דליתא לההוא ואייתי ראיה מההוא דבצרי לגלימא לא עביד מידי מ"ט שויה טלית בעלת ה' ופטורה וליתא דר"ה א"ב דאר"ה היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת כו' למ"ד מצות אינו חייב וקי"ל כת"ק דארבעתן מצוה א' ואי אפסיק חד מינייהו לא כהלכתא היא ואין יוצאין בה בשבת ואפי' אפסיק חוליא א' ועקרא בכנף אין מברכין וכן הלכה א"ר שישא בריה דר' אידי האי מאן דבצרי לגלימיה חתך ממנה קרן א' ושויה בעלת ה' ואכתי חייבת כדאמרן שיש בכלל ה' ד' אמר רב משרשיה מאן דצייריה לגלימיה לא חתך הכנף אלא קושרו למעלה שיהא בעלת ג' לא עביד ולא מידי דכמאן דשרי דמי דכדקאי מעיקרא קאי ואכתי חייב ותנן על בעלת ה' שנקבו כמוציא רמון וצררן טהורין [דף סט טור ד] דהאי קשירה לא מהני מידי חוץ משל ד' דצוררן אותו מחדש האי מאן דחייטיה לגלימיה שהיה טליתו ארוך וכפל הבגד והטיל בו ציצת לא עשה ולא כלום דאע"ג דצייריה שקשרו כמאן דשרי דמי וחשיב כמאן דעביד הציצת באמצע כנף והוא צריך להניחו בסוף כנף כמלא קשר גודל כך מצאתי ומסתברא לן דחייטי' לגלימי' לא ציירי' אלא תפרו דעדיף טפי שתהא בעלת ג' אפ"ה לא עביד כלום דאי איתא דלא מבעיא ליה הא ל"ל כפילא למיתפרי ליפסק ולשדיי' אלא כדקאי קאי וחייב:

חלק השלישי - מקום הנחתו

ת"ר הטיל על הקרן או על הגדיל כשרה ראב"י פוסל בשתיהן פירשו רבוותאי על הקרן חודו של קרן ולא הרחיק כמלא קשר אגודל או על הגדיל חוט עבה וחזק שאורגין תחלה בבגד פירש אחר חוטין שבשתי קורין אידרי"ש בלע"ז כמאן אזלא הא דתניא א"ר גידל א"ר ציצת צריכה שתהא נוטפת על הקרן שתהא מרוחקת מן הקרן והחוטין תולין ונוגעין בקרן כמאן כראב"י דאמר על הקרן (שתהא מרוחקת מן הקרן והחוטין תולין) ואי הוה ציצת על חודו ממש בלא הרחקה אין התלוי' נוגעת בקרן אלא מבחוץ נתלין וכתב רב אחא ר"א פוסל בשתיהן דכתב על כנפי ולא בכנפי בעי דתיפול עלי כנף כמאן אזלא הא דרב גידל צריכה שתהא נוטפת על הקרן מאי היא דלכפוי כפוי כמאן כראב"י דאמר על כנפי. גרסינן בספרי ונתנו על ציצת על מקום הארג ולא על מקום הפתיל כשרה ור"י פוסל שאמרה תורה על ד' כנפות כסותך ולא על שמונה ולקח טוב כתיב ונתנו על מקום האריג ולא על מקום הפתיל על ארבע ולא על שמונה מכאן אמרו נתנו על הקרן פסולה ומצאתי נקוד בספרי כשרה ר"י פוסל ומוטעת היא ומסתברא לן על הקרן כאותן שניקבו נקב א' ברחוק מלא הקשר עד השפה ומוציאין אותו לחוץ וגודלין אותו על הגדיל כגון אלו הגרדין שאורגין ב' חוטין בתחלת הבגד ובסופו ומשיירין עד כאצבע ארוג בשאר הבגד ואורגין אח"כ והריוח שאינו ארוג כ"כ נקרא ארוג בספרי ונקרא גדול ואם הרחיק כמלא קשר גודל והטיל אותו גדיל ולא על מקום שיש בו פתיל כשרה וראב"י [דף ע טור א] פוסל בשתיהן כדמפרש בספרי ד' ולא ח' ואלו שאין עושין אלא נקב א' הציצית נראין מכל צד וה"ה כאלו מטיל ציצית בכל כנף וכן דעת הרב אדונינו אבינו ז"ל ועל הגדיל נמי פסולה לפי שאינו ארוג בשאר הבגד ולראב"י בעינן שיעשה בו נקבים בטלית ויכנוס ראשי החוטין בנקב א' וסופם בנקב א' ויוציאם חוץ למליח ויקשור כמנהג שלנו שהציצית נתלית מצד א' ולא משני צדדים. ואותן שאין עושין אלא נקב א' אומרים שמנהג שלנו פסול משום ד' ולא ח' מפני שאין ניכר באיזה מכאן שהוא עומד באמצע בתוך הקרן באלכסון נראה מכנף האורך והם כשתי כנפות כמאן אזלא הא דא"ר גידל כו' כמאן כראב"י דאי ארחיק כמלא גודל ועושה ב' נקבים ומוציא בשעת עשייה נוטף הציצית על הקרן באמצעיתו ואינו יוצא התלוי' לחוץ לכנף אבל כשמרכיבו או מוציאו חוץ לטלית ואינו נוגע על אמצעותו קרן בחודו. ובפי' דרבוותא אינו נופל הטעם דאמר ד' ולא ח' ולא על מקום הארוג ולא על מקום הפתיל ותנאי על הקרן משום הרחקת גדיל קאמר כדאמרינן לקמן אי מדר"פ ה"א כדמקרב טפי מעלי הא לר"א פסול היא ותו דהול"ל כמאן אזלא הא דאר"י וצריך שירחיק מלא קשר אגודל כראב"י דהא ת"ק מכשיר בחודו ממש ואיכא למימר על הקרן אפי' בהרחקת גודל קאמר משום ד' ולא ח' כדפרישית אלא שמנהג אבותינו ומנהג אדונינו אבינו בידינו ורב אלפס לא אתיא פלוגתא דראב"י ומסתב' לן דהלכה כראב"י דפוסל בשתיהן אר"י וצריך שירחיק מלא קשר אגודל פרק העליון של גודל בתשו' הגאון קשר הסמוך לצפורן ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד מלא קשר גודל מסוף הבגד לצד הכנף ואין מרחיקין מן השפה שקורין בלע"ז שמולש"א ומטילין אותן בחודו של שפה ואיכא דמרחיק מסוף הבגד מלא קשר ומן השפה ועושה נקב א' ותוחב ראש החוטין בנקב וכופלין ומוציאין לחוץ ומרכיבן על הבגד ויש שעושין ב' נקבים אחד שמרחיק מלא קשר גודל מכאן ומכאן ומטיל ראשי החוטין בנקב ומוציאין בנקב אחר ומחברן יחד ויוצא הציצת מצד אחד כמנהג שלנו ואצטריך דר"פ דאמר בתוך ג' ואצטריך דר"י דאמר מלא קשר גודל דאי מדר"פ ה"א תוך ג' למעוטי הרחקה טפי דלא נרחוק ד' וה' אבל כמה דמקריב לחודה של שפה טפי מעלי קמ"ל [דף ע טור ב] דר"י דלא ליקריב אלא מקשר גודל ולמעלה ואי מדר"י ה"א קשר גודל למעוטי דלא לקריב וכמה דמרחיק למעלה מג' אצבעות ליתכשר קמ"ל דר"פ דלא לירחק מן ג' ושמעינן מהא מקום הנחת ציצת מקשר גודל עד ג' אצבעות לא פחות ולא יותר. רבינא ורב סמא לקרנא דגלימא כו' החוטין נפסקו מלמטה ונפחת שיעור אכסף א"ל בשעת עשייתו אתמר בעידנא דרמי ציצת בגלימא בעי הרחקה ואי בתר הכי נסתר לית לן בה. גרסינן בב"ק אם היה שחור ע"ג לבן כו' אר"י אמר קצרא שמי' וקצרא שקול אר"י הכל עולין למנין תכלת ויצחק ברי קפיד עלי'. למדנו מזה החלק גבול הנחת ציצת מקשר גודל עד ג' אצבעות לא פחות ולא יותר ומקום הנחתו אינו כ"א אצבע רחב שמלא קשר גודל קרוב לב' אצבעות ובאצבע שלישי צריך להניחו. ור"פ אמר בתוך אצבע שלישי היא ותופס בשני קמא ומנהגינו לעשות ב' נקבים ולתפור החוטין בתוכן ולהוציאן בצד א' של כנף ועל שאר מנהגים קורא אני עליהן ד' ולא ח' וח' ציצת שבטלית א' לא אמרה תורה והא דאמרינן יש בכלל ה' ד' ה"מ בטלית בת ה' ו' ז' וח' כנפים אבל ב' ציצת בכנף א' לא. והא דגרסינן יכול בעלת ה' וכו' כדאיתא בחלק טלית. בספרי ראב"י אומר מנין שלא יתן על אמצע בגד אלא על שפתו ת"ל על ארבע כנפות על שפתו לאו דווקא אלא כדי הרחקת גודל ולמעט באמצע וגרסי' התם ועשו להם ציצת שומע אני וארגוהו עמהם ת"ל ועשו כיצד תופרה עמה ש"מ שני נקבים יש בה מדלא קתני תוחבה:

חלק הרביעי - משפט סופו

אר"ח גרדומי תכלת כשרה וכמה שיעור גרדומיו דחשבינן כמאן דאיתנייהו ועביד תכלת ולבן ובין לר' ובין לרבנן כדי לענבן אי אשתייר כדי לכרוך ולענבן כשר. ואי לא לא כמאן דלית דמי ופסול לר' ואף על גב דאית בה שנים שלמים ולרבנן לא קיים אלא מצוה א'. איבעיא להו כדי לענבן כולהו בהדי הדדי דלשתייר מכל חד וחד כדי עניבה דכולהו חוטין דהיינו שיעורא רבה א"ד דלא בעינן דלשתייר מכל חד וחד אלא שיעורא דכל חד וחד. דמצי למיכרך כולהו ולא בהדי הדדי אלא כל חד וחד לנפשיה דהיינו שיעורא זוטא. תיקו ולחומרא. בעי שמואל אילומי ולא מענבי באותו [דף ע טור ג] שיעור מפני עוביין דאי הוו קטיני מענבי מי אמרינן דאי הוה קטיני מענבי כשרה או לא א"ל כ"ש דמינכר מצוה דהשתא אלו הוו קטיני כשרה כ"ש השתא דאילומי ומינכר שיורי וכשרה. אמר רב נפסק החוט מעיקרה פסול נפסק חוט א' מעיקר הטלית ולא נשתייר ממנו כלום איתבי' מהאי גירסא בספרי מכמה גדילים נעשית אין פחות מג' כדברי ב"ה. בש"א ד' של צמר וד' של תכלת והלכה כדברי ב"ש בד"א בתחלתו אבל בשיריו ובגרדומיו כ"ש כלומר שעת עשייתו צריך ד' אבל נפסקו חוטי התכלת ונשתיירו גרדומיו אפי' כ"ש כשר ומאי לאו שיריו דאפסיק מינייהו חוט א' או שתים מעיקרן ואשתייר מנייהו ממנין החוטין גרדומין דאיגרדום איגרדימו נפסק מיעוט מארכן ואשתייר מהן אצבע או שנים ש"מ דאפי' נפסק חוט א' מעיקרו כשרה דהיינו שיוריו לא חדא קתני שיריו וגרדומיו כ"ש כלישנא דר"ח דאמר גרדומי תכלת כשרין הא קמ"ל דבעי שיריו כגרדומיו כדי לענבן ומסתב' לן בסוף הגדיל אבל אין שם גדיל פסולה. דהא דאמר ר"ח גרדומי תכלת כשרה הא אוקימנא דקטיר ואיכא גדיל אבל לא קטיר ואיפסיקא לתתא אישתרי ליה כולי וליכא גדיל ופסולה והלכך אנן דלא עבדינן חוליות אלא ב' קשרים בסוף הגדיל וג' בסוף הטלית אעפ"י שלא נשתיירו בו אלא אותן ג' קשרים וכדי לענבן כשר דהא אשתייר בה גדיל חוליא אחת כדי שיכרוך וישנה וישלש אבל למאן דלא עבדי אלא ב' קשרים סמוך לטלית כיון שנפסקו אותן ג' שבסוף הגדיל אשתרי ליה כולי וליכא גדיל ופסול ומדקאמר אילומי ולא מענבי דאי הוה קטיני מענבי כשרה ש"מ דאפי' לא נשתייר בה אלא כדי לכרוך בו ח' שערות כפולות כשרה ומדקאמר לא נצרכא אלא לגרדומיו דאי איגרדום תכלת וקם אלבן כו' ש"מ דאי איגרדום כולהו ד' (ולא אשתייר) וליכא מנייהו שלמים פסולה ובעינן דלשתייר לבן ז' או תכלת שלמים בגדיל וענף ד' אצבעות הלכך בעינן שיהא רובו או חצי שלם וישתייר בו שליש גדיל וב' שלישי ענף או חוליא א' גדיל ויהיה בין גדיל וענף ד' אצבעות ובתשוב' ר' עמרם בר ששנא הכי רגילין רבנן דכמה דאיתא לציצת בעיניה ולא איגרדם ענף דילי' ואיתא לשיעורא דאמר רבנן שליש גדיל וב' שלישי ענף וקשר התחתון וקשר העליון לא אצרכיה רבנן לחדש ומסתברא כדפסקינן דאי אשתייר מניה ד' חוטין שלמין וד' אחריני איגרדום ואשתייר כדי לענבן והקשר עם הגודל חוליא א' קיימת כשרה ואם נפסק חוט א' משמונה חוטין מעיקר הטלית כשרה:

שער ב' - שער הטלית

נחלק לשלשה חלקים

חלק הראשון - פטורה וחייבת

אמר רחבה אר"י חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל [דף ע טור ד] צמר חוטי צמר ופשתן פוטרין בכל מקום במקום לבן עם התכלת ואפילו בשיראין דס"ל לרחבה טלית שיראין דאורייתא ומשתרי בהו כלאים וה"ה לצמר ארנבים ונוצים של עזים וסורקין כל הבגדים שאינם בכלל על כנפי בגדיהם ופליגו דר"נ דאמר שיראין פטורין מן הציצת דבגד האמור בציצת אינו אלא צמר ופשתים ולא משתרי בהם כלאים איתבי' רבא השיראים והכלך חייבין בציצת וקשיא לר"נ מדרבנן היא דחייבת דלמא אתי למיפטרי נמי צמר ופשתים אבל מדאורייתא פטור א"ה אימא סיפא וכולן בכל הבגדים צמר ופשתים פוטרין אותו קס"ד צמר ופשתים היא כחדא כי היכא דסדין פוטר בפשתן ותכלת אליבא דב"ה כדכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך. אא"ב שיראין חייבת בציצת מדאורייתא היינו דמשתרי בהן כלאים דצמר ופשתים אא"א מדרבנן הא מדאורייתא פטורי היכי משתרי בהן כלאים וכי ב"ד מתנין לעקור איסור כלאים אימא או צמר או פשתים לעולם אימא שיראין דרבנן ולא משתרי בהו כלאים ולא תימא צמר ופשתים כחדא אלא או צמר לבן או פשתים. וע"כ בלא תכלת דאי בתכלת כלאים דאורייתא הוה וחזי לן דווקא בטלית דפטור מדאורייתא הוא דעבדי ציצת של פשתן הא בטלית דאורייתא לא פטר אלא פשתן בצמר ורבי' אלפסי דלא מייתי מהא סייעתא. ורבינו דלא אתיא הא תיובתא הכי ס"ל ומיהו לא תיובתא ולא סייעתא לטלית דבר חיובא פטור בפשתן ולא מייתינן ראיה מהא דהא שיראין דרבנן ה"נ מסתברא דקתני סיפא הן עצמן שיראין וכלך במינן משי במשי וכלך בכלך פוטרין במקום לבן שלא במינן כלך במשי משי בכלך אין פוטרין אא"ב דרבנן היינו דמפטרי במינן בלא צמר ופשתים. אא"א ציצת בטלית דאורייתא צמר ופשתים הוא דפטרו לב"ה דדריש סמוכין כדכתיב צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך וע"כ לענין ציצת דרשי' ליה דלא עבדי' אלא מצמר ופשתים כגון תכלת ולבן ולא לענין טלית דהא כל טלית חייבת בציצת מדאורייתא הא ל"ק לעולם שיראין דאורייתא וכדרבא כלומר רבא לטעמי' דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף דמשמע מכל מילי עבדי' ציצת והוא שיהא ממין הכנף ואפי' ממשי וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דאין גדילים אלא מצמר ופשתים הא כיצד צמר ופשתים פוטרין לבן עם התכלת בכל המינין אפי' בשיראין ציצת דשאר מינים במינם פוטרין כגון משי במשי כלך בכלך שלא במינן אין פוטרין כדקתני בברייתא השיראין והכלך דחייבין מדאורייתא במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין הלכך לרחבה ורבא טלית חייב בציצת מה"ת ור"נ שאמר שיראין פטורין מציצת דאורייתא קאמר כתדר"י אבל לרחבה ורבא לא אצטריך ליה למימר כמאן ס"ל דס"ל כרבנן דפליגו עלי' דלא ס"ל ילמד סתום מן המפורש כדכמוכח בריש יבמות דקא פרכינן התם תינח לר"י לרבנן מא"ל ש"מ רבנן פליגו עלי' ואיכא למימר נמי דרבא אפי' כר' ישמעאל ס"ל ואף כל לא לאתויי ציצת אתא [דף עא טור א] אלא לטומאת שרצים אתי דלא מטמא בשאר בגדים לאפוקי מאידך תנא דר"י אתא דמרבה טומאת שרצים בכל הבגדים מאי בגד אבל למעוטי ציצת לא אתא דכולהו ס"ל כרבנן דציצת דאורייתא אפילו בשיראין כדאמר אביי לקמן והא דאמרינן ביבמות והא רבא ל"ל דר"י. וא"נ אף כל לאתויי כלאים אתא כדאמר בשבת ורבא אליבא דד"ה קאמר ומש"ה אצטריך ליה למימר ר"נ דאמר כר"י דתדר"י הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם כגון בטומאת שרצים ובטומאת מת ובטומאת ש"ז ובציצת ופרט לך הכתוב בא' מהן צמר ופשתים ור"נ לטעמי' דאמר במס' שבת אף כל לאתויי ציצת דאין טלית חייב אלא צמר ופשתים ואמרינן התם ציצת בהדיא כתיב בי' צמר ופשתים גדילים תעשה לך ומשני התם סד"א כדרבא דהוא בר פלוגתא הכא דדריש הכנף מין כנף לאשמעינן שאר בגדים דמיפטרי במינן וסמוכים לענין ציצת דציצת אין נוהג אלא בצמר ופשתים ודריש סמוכין דאין טלית ואין ציצת אלא מצמר ופשתים כדאמרינן דשיראין פטורין מן הציצת והכנף מין כנף לאשמעינן לבן בכל הטליתות דבעינן ב' מינים בציצת לבן ותכלת אביי אמר הא דתדר"י לא אתא אף כל לאתויי ציצת דחיוב ציצת בכל הבגדים הוא כרבנן דפליגו עליה דר"י ולאפוקי אידך תדר"י דמרבה טומאת שרצים מאי בגד דתניא בגד גבי שרצים אין לי אלא בגד צמר ובגד פשתים מנין לרבות שאר הבגדים לטומאת שרצים דכתיב או בגד או לרבות טומאת שרצים לכל הבגדים ותדר"י דאמר אף כל לאתויי שרצים ולא לאתויי ציצת ואביי לטעמיה דאמר במס' שבת רשב"א ותדר"י אמרו דבר א' ונקטינן השתא דאביי ורבא ורחבה קמו בחד שיטה דכולהו טליתות חייבות מדאורייתא דס"ל כרבנן דפליגו עלי' דר"י א"ג אף כר"י כדפרישית ור"נ דאמר כר"י יחידאי הוא ומסתב' לן דהלכה כרחבה אמר ר"י ורבא ואביי דס"ל הכי חדא דרבים נינהו ועוד רחבה דייק וגמיר שמעתתא מפומי' דרבים ועוד דמייתינן ת"ש סייעתא מיני' ומסתברא דבכולה מילתא הלכה כוותיה ואי משום דקאמר קס"ד כדרבא ההיא ר"נ דהוא בר פלוגתיה הוא דקאמר הכי ולאו לאפוקי מהלכתא היא אבל רבינו אלפסי פסק כר"נ והחכם ר' ברוך דחה ר' אלפסי בתשובותיו מדאמר אביי רשב"א ותדר"י אמרו דבר א' שיטתא נינהו ולית הלכתא [דף עא טור ב] כר"ג דקאי כוותיה ומסתברא לן כר' ברוך ולא מטעמי' דכה"ג לאו שיטה היא דא"כ הא דאמר אביי בפ' כ"ש ר"ע וראב"י ור' יוחנן כולהו ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה נימא שיטה היא והא קי"ל דאסור בהנאה אלא כיון דאיכא למימר דלא אמרו דבר אחר ור"נ הכי ס"ל ע"כ דאמר אף כל לאתויי ציצת ותדר"י מפיקי מאידך תדר"י לא אמרו דבר א' ואין כאן שיטה לר"נ אפ"ה לית הלכתא כוותיה כדפסקינן וכולהו חייבים מדאורייתא ומשתרי בהו כלאים דתכלת ולבן והשתא דליכא תכלת דינו כטלית של צמר דאין לו תכלת מטיל לבן ולמאי דס"ל מטיל חוטין צמר או ד' ממינן וד' צמר לבן במקום תכלת דקי"ל כרבא דצמר ופשתים פוטר לבן עם התכלת שאר מינן במינן פוטרין שלא במינו אין פוטרין. ת"ר סדין בציצת ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין ומסתב' לן מדלא קאמר סדין בתכלת א"נ תכלת בסדין או ציצת בסדין דייקינן מינה דאסדין פליגו אי חייב' רחמנא בציצת ואלבן דקרא קאי דב"ש פוטרין ציצת אפי' מלבן ואפי' לרבנן דאמרו כל חד וחד מצוה באפי נפשה היא האי פטור היא לגמרי דכל היכא דקרינן ביה מצוה דתכלת קרי' ביה ועשו והיכא לא קרי' בי' תכלת דכלאים לא שרי רחמנא גבי ציצת דלא דרשינן סמוכין אף על גב דקי"ל אפי' מאן דלא דריש סמוכין במשנה תורה דריש. אתא כסותך ומיעטה כדגרסינן בספרי כסותך פרט לסדין דכסותך הראוי ללובשה חייב בציצת וזה אינו ראוי וב"ה מחייבין בטלית של צמר דדרשינן סמוכין ולא דרשינן פרט לסדין וחייב בציצת תכלת ולבן של פשתן וממילא פליגו בטלית של צמר לענין איסורא אבל הכא פלוגתייהו לא הוי אלא לענין פטורא דסדין ואפי' על לבן פטרו ב"ש ומש"ה נקיט אוסרין ורבוותא פירשו דב"ש לא דרשו סמוכין והאי דקתני פוטרין ולא קתני אוסרין אכלי קופסא ואי איתא היכי פליגי אמוראי בחובת טלית וחובת גברא הא ב"ש וב"ה מודי דחייבת בציצת מדנקט פטור וחיוב אלא לאו דאקרא קאי דכתיב ועשו להם ציצת ולא אתכלת והלכה כב"ה והאי דאיצטרך למימר הלכה משום דקשרו כלאים דלאו מצוה הבאה בעבירה וא"נ משום דגבי חוטי ציצת הלכה כב"ש כב"ה אר"א בר' צדוק והלא כל המטיל תכלת לב"ה וכו' לב"ה קא פריך דקאמרי ראויה להטיל בו תכלת והלא מתמהין עליו על שלובש כלאים אלמא הלכה כב"ש [דף עא טור ג] ולפי' אנשי ירושלים לא היו עושין ציצת בסדיניהם ע"כ הברייתא ואר"א לישנא דגמרא וה"ג בספרי א"ר אסי א"כ למה אסרוה לאנשי ירושלים ללבוש סדין בלא ציצת כב"ש ומה שראו שעקרו דבר תורה לפי שאינן בקיאין שלא ידעו דכלאים בציצת שרי ואי עבדי ציצת בדאורייתא בתכלת אתי למישרי כלאים דעלמא וה"ה דעקרו חוטין פשתן בטלית של צמר לב"ה וי"מ למה אסרוה מ"ט אסרו בו ציצת לפי שאינן בקיאין וביבמות איתא דב"ד יש להם כח לעקור דבר מן התורה בדבר שהוא שב ואל תעשה כדאמרינן התם בעי לאותובי ערל הזאה וטמא וסדין בציצת כו' ולירמי לי' עשרה וליפוק בשוקא יטילו עשרה ב"א ציצת תכלת ולבן בסדיניהם ויתפרסם הדבר דתכלת מותר בציצת כ"ש דמתמה עלוון השתא בחד או בתרי דאיכא למימר אקראי בעלמא היא ולא גמירו מתמה בעשרה דא"א דליכא חד דלא גמיר לא כ"ש דמתמהו ואמרי לכ"ע לבשי כלאים ואתיין למשריין ולמדרשי בפרקי' בשעה שכל ב"א שם ושומעין הדרשה ישמיע להן המתרגם דכלאים בציצת מותר ובלא ציצת אסורה אלא טעמא משום קלא אילן ה"ט דעקרו ליה בתכלת ולבן דזמנין דזבין תכלת ויהיב ליה קלא אילן שדומה לתכלת בחזקת חלזון ורמו ליה בסדינים והו"ל כלאים שלא במקום מצוה ולא יהא אלא לבן אפי' למ"ד מעכבין קא פריך כלומר לא יהא בו תכלת אלא נדיננו כצמר לבן בלא תכלת דהא חוטי צמר פטורין בשל פשתן במקום מצוה לב"ה דאמר שמואל לעיל אלמא לב"ה צמר בפשתים ופשתים בצמר וכתיב ועשו להם ציצית ל"ש צמר ופשתים ל"ש פשתים וצמר והאי קלא אין נידונו כצמר ופשתים ונהי דכולה מצוה לית בה פלגא דמצוה איכא נמי איסורא איכא דקיים מצות לבן כיון דאפשר במינו כלומר בהא וודאי אפילו למ"ד אין מעכבין לבן בלא תכלת כה"ג איסור כלאים אית ביה דהא איפשר למיעבד לבן מפשתן דליכא איסורא כי ליכא תכלת השתא כי עביד לבן מצמר איכא איסורא כדר"ל דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת כו' והכא איתא עשה ועשו להם ציצת ול"ת דכלאים ואתה יכול לקיים את שניהם אם מטיל חוטי פשתן לבן מקיים ועשו להם ציצת ולא עבר [דף עא טור ד] על כלאים וניהו דמצות תכלת ליכא כלל מצוה דלבן בלא תכלת איכא הלכך אפילו לבן הוה אסור להטילו בסדין בלא תכלת דכי אמרינן חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ה"מ כי איכא תכלת בהדיה דכיון דתכלת איכא לא אפשר בפשתן ומדתכלת פטור לבן נמי כדאיתא לעיל במלתא דשמואל אבל היכא דליכא תכלת לא אפשר למירמי צמר בסדין אלא במקום לבן איכא איסור כלאים הלכך משום גזירה דקלא אילן אסרו סדין ולבדקינן כי זבין אינש ליבדקי' משום חששא דקלא אילן דהא ר"י בדק לי' בגש"ם משום טעימה לא אפשר למבדקיה דאע"ג דלא אפסיד חזותא איכא למיתלי דילמא טעימה היא ופסול ואית דגרסי אלא גזירה משום טעימה זמנין דמזבנין ליה תכלת דטעימה ורמי ליה בסדין והוה כלאים שלא במקום מצוה ולא נהירא לי דשנויא דהכא כשנויא דהתם ה"ט דתכלת אין לו בדיקה משום טעימה וליכתביה אדוסקי' שלח לגולה שלא יקחו תכלת אלא מן המומחין ותנן אדוסקיה ניקום וניסמוך למשרי דילמא איכא דלא חייש ואתי לידי איסורא דכלאים השתא בחמץ בפסח דאיכא איסור כרת סמכינן אשלוחין הכא לא כ"ש אלא אר"ז גזירה שמא יקרע סדינו בתוך ג' במקום הנחת ציצת ויתפרנו כרבנן דאמרו שלש יתפור וזימנין דישתייר מחוטי דחייט ליה ד' אצבעות ואתי לאחלופי ליה בחוטי ציצת וחשיב ליה בכלל ח' וההיא חוטי פסולה משום תולמ"ה כדגרסינן בספרא תולמ"ה שלא יצא נימין מן הטלית ויעשה ציצת הלכך אי שדית ציצת בסדין אפילו מפשתן כהלכתה בתכלת ולבן וא"א דליכא כלאים דזמנין דהוי ציצת פסולה והוי כלאים שלא במקום מצוה. וה"ה בכלאים של צמר וי"מ גזירה שמא יקרע בתוך ג' ויתפרנו ואמרינן לקמן תוך ג' לא יתפור וטעמא דלא יתפור התם משום תולמ"ה דילמא אתי לאחלופי חוט התפירה בכלל ח' וק"ל חדא דלית הלכתא כר"מ דיחיד הוא ועוד מ"ש הכא דנקיט פי' דתעשה ולמ"ה ופלוגתא דר"מ הו"ל למימרא ועוד לדרשי' בפירקא דלית הלכה כר"מ דאמר אל יתפור אלא אפילו לרבנן איתא לההוא גזרה וטעמא דר"מ טעמא הוא כדאיתא לקמן. וי"מ גזירה משום תולמ"ה דומיא דחבילי קש דאין מסככין בהן [דף עב טור א] דאמרינן פעמים שאדם בא מן השדה וחבילות על כתפו והתורה אמרה תולמ"ה וה"נ משום דשכיחי למיקרע וקיי"ל כלאים בטלית של צמר מפני מה אסרו שרא ר"י לסדיניה התיר ציצת המוטלת בסדינו משום גזירה דשמא יקרע. וה"ג בספרי ר"א אמר גזירה אחרינא משום כסות לילה שמא יהיה לו כסות המיוחד ללילה ויטיל בו ציצת כהלכתו ופעמים שילבישנו ביום וילבוש כלאים דקי"ל כסות המיוחד ללילה פטור מן הציצת דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה. והלכך עקרי ציצת בטלית של פשתן והשתא דקי"ל כב"ה דסדין חייב בציצת מדאורייתא ורבנן הוא דגזרי ביה משום כסות לילה כי היכי דתכלת ליכא פשתן נמי ליכא. דקי"ל כר"י דאמר אין לו תכלת מטיל לבן כלומר צמר לבן במקום צמר צבוע תכלת ולבן כדינו ובסדין ליכא למימר הכי הלכך פשתן לא פטור טלית כלל והא דאמרינן גבי שיראין או צמר או פשתים ר"נ דס"ל דשיראין דרבנן הוא דקא מתרץ הכי ומש"ה מפטרי בכ"ד כדאמרינן לעיל אבל טלית דאורייתא לא מפטר בלא תכלת או צמר לבן במקומו כי היכי דלא מחסיר ציצת אלא צבע חלזון ורב קטינא דלא רמי ציצת בסדין משום ה"ט היא ומסתב' לן דה"ט דרבוותאי קמאי דלא רמי ציצת של פשתן בטלית של פשתן כגון רב האי ז"ל דאמר מאן דרמי חוטי דכתנא עובר משום לא תשא ולא שמענו לעולם מאן דעביד ליה ובתשובת דיליה מצאתי בשאלותיו דעבדו רבנן תקנתא למירמי חוטי דכיתנא מעולם לא כתבו במתיבתא דמתא מחסיא הכי ודכירנא משום אבא מרי גאון ומר רב יעקב מאחריו ומר רב אבימי מאחריו וכל הגאונים מאחריהם שלא היה א' מהם שהורה כך אף אתם לא תעשו כך ובתשובת רב עמרם ריש מתיבתא דמתא מחסיא שנכתבו בפני אבות ב"ד וחכמי ישיבה אמר רחבה אמר ר"י חוטי צמר פוטרין בשל פשתן כו' אבל לענין הלכה אף על גב דאמרינן סדין בציצת ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כב"ה אפ"ה כל שיש בו פשתן וכ"ש סדין של פשתן לבדו אסור ואין מטילין בו ציצת וכולהו רבוותאי הכי ס"ל והכי היא סברא דילן וסברא דר"י ז"ל בתשובות שהשיב לפניו ואמר על הגאונים הלכה כוותייהו ולא מטעמייהו אלא משום כסות לילה עקרי כל תורת ציצת [דף עב טור ב] מסדין ושאלתי לפניו לדבריך שאתה אומר כל לבן שבהלכות פשתן ואין לו תכלת מטיל לבן נמי פשתן א"ה כי היכי דעקור כלאים בטלית צמר ואוקמוה אצמר בלא כלאים לעקרו כלאים בציצת ולוקמוה בפשתן ולא זכיתי בתשובתו ואיכא למימר בטלית של צמר דאי עביד ציצת דאורייתא לא אפשר בלא כלאים גזרה דלמא אתי למיעבד ציצת ואתי לידי איסור כלאים ולהכי עקרו כל תורת ציצת ואייתי ראיה מדאמרינן שרא ר"ז לסדיניה ולא קאמר לתכלתא ולא קאמר ליה מלאכא קטינא תכלת מה תהא ורבינו ברוך דעת שלישי בתשובה שהשיב על רבינו אלפס ז"ל שפסק הלכה כר' דאמר תכלת ולבן מעכבין זא"ז וכיון דתכלת ליכא לבן ליכא ולפיכך נמנע רב קטינא לעשות ציצת בסדינו דתכלת בציצת כלאים היא בלילה ובחלק ראשון דחינו דבריו ולכל נ"ד יש תשובה אלא מ"ש דהא דשמואל עם התכלת היא שהיא עיקר אלא שהוא אמר ח' לעיכוב ואינו אלא מצוה ואפילו למ"ד אין מעכבין קאמר כמו שנפרש בחלק הסמוך לזה. ולענין הלכה דעת הגאונים ראשונים ואחרונים וכל רבותי שוין בדבר דכל שיש בו פשתן אסור ולפי פשוטן של דברים כך נראה מדקאמר מלאכא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתווא ש"מ מאי דנפל לדין נפל לדין ואר"י א"ר כך היו מנהגו של ר"י בר עילאי ע"ש מביאין ליה ערבה מלאה מים חמין ומתעטף בסדינין המצוייצין וכו' ראה שהיה מחבין כנפי כסותן לפי שהסדינין ציצת ואם מין במינו מותר יש לו פשתן וביבמות קאמר סדין בציצת ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה משמע לגמרי עקרוה ורבינו אלפסי יחידאי הוא ואף על גב שאין משיבין את הארי הרי כמה אריות לפניו ולפני פניו ועוד שאנו רואין טעמו שהביא ראיה מדשמואל דקאמר חוטי פשתן פוטרין בשל פשתן וכו' וההיא אליבא דב"ה אזלא ועם התכלת קאמר וקודם גזירה היא ורבינו אלפסי ז"ל שאמר עליו רבינו ברוך שבקינן שביק להימנותי' וחסידותי' דאמר על רבינו אלפסי לא ירד לעומקה של הלכה וקאמר מאן לימא לן דשמואל לא פוטרין ממש ובדלית ליה תכלת היא ופוטרין במקום לבן קאמר דהא קי"ל כ"מ שאתה מוצא עשה [דף עב טור ג] ול"ת כו' ומההיא ליכא למיפשט מינה ואיכא לאוקמי נמי כר' יעקב ז"ל כדאיתא בחלק שני. והא דאייתי ראיה מדאמר לא יהא אלא לבן בעלמא כדכתיב בהלכות ליתא ופירושא כדפרישית לעיל לבן בלא תכלת נהי דכולה מצוה ליכא איסורא מיהו איכא אטו חוטי צמר דפטרי בשל פשתן עם התכלת אי איגרדים תכלת וקם אלבן מי איכא איסורא מצות לבן קעביד ומפרקינן כיון דלבן אפשר במינו וליכא איסורא כי עביד צמר לבן בלא תכלת איכא איסורא כרשב"ל כדפרישת. והא דמלאכא ראיה ברורה היא והול"ל תכלת מה תהא עלה דהא בלשון רבותינו כל ציצת נקרא תכלת הכא דלא קאמר אלא מתכלת לחוד כ"ש דהו"ל למימר תכלת ומה שאמרו תכלת איקרי ציצת דת"ר סדין בציצת ב"ש פוטרין בלבן קאי כדפרישית השתא דחזינן טעמא דרבינו וחזיא קמאי וקמאי דקמאי ובתרתי מתיבתא דאסרו למירמי חוטי דכתנא בגלימא דכתנא אזלינן בתר מנהגא דקמאי כדאמרינן פוק חזי מה עמא דבר. וגרסינן בירושלמי פ' אלמנה לכה"ג דאתא עובדא קומי ריב"ל ואמר צא וראה איך הציבור נוהג נוהג כן הלכך לא רמינן בטלית דאיכא פשתן ציצת כלל כמנהגא דקמאי ופוטרין סדין מציצת כמ"ש וסמכינן אסתמא דספרי דאמרינן כסותך פרט לסדין וכל מילי דציצת עבדינן כב"ש ורב עמרם בתשובותיו פלוגתא ב"ש וב"ה הלכה כב"ה לבר שית דהלכה כב"ש באלו דברים תרתי וחדא בסוכה ותרתי בתכלת וחדא בסדין בציצת דהלכה כב"ה ואהדרוה כב"ש משום כסות לילה אמר רבא האי מלתא אמריתא ואתמר משמיה דר"ז כוותי' היא של בגד וכנפי של עור חייבת בציצת ואף על גב דרמי ליה בעור ועור לא מחייב אפ"ה זיל בתר עיקר ורב אחא אמר זיל בתר כנף וכאן דציצת רמי בכנף העור פטור וקי"ל כרבא דר"ז קאי כוותיה ת"ר טלית כפולה ארוכה כשתים וכפולה חייבת בציצת ור"ש פוטר דזמנין מפשיט ביה וקאי בי מיצעי ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת דליכא למיגזר דלמא מפשיט דהא ליכא חששא לא צריכא דנקיט בסוכי בשט"א בלע"ז ואף על גב דלא מחברי כולה חייבת הא לא מחברי אלא דרמי ציצת עלי' כפלא בד' קרנתא לא הוה חבור לפטורי [דף עב טור ד] והא דגרסינן לעיל האי מאן דחייט' לא עביד כלום לאו דכפלי' כולה וד' ציציות עילוי כפולא אלא דרמי ציציות מעיקרא בד' קרנתא ובתר הכי חייטי' וכפלי' והשתא ליכא ציציות בקרנות דחשבינן לכפולא כמאן דפסיק ושרי האי אי כפולא כולה ומחברא ורמו בקרנתא כשרה שמעינן שאם רוצה להטיל חתיכת בגד במקום הציצת לחזק או להנאתו טלית כפולה ואינה תפורה ליה חוטא דתכלתא עילוי כפולא והטיל הציצת בעשייתו על הכפול ולא על הכנפות אפשיט נתפשטו הטליתות ונמצאו ב' ציציות על ראשו של רבא ציצת אחת המוטלת בשתי הקרנות כאחת ואחרת המוטלת במקום הכפול אמר לא היינו כנף דכתיב רחמנא שאינו עומד על הקרן אלא באמצע הטלית גרסינן בספרי מנין שלא נתן באמצע בגד אלא על שפתו ת"ל על ארבע כנפות אזיל שדיא ואיכסי גלימא אחריתי טלית מצוייצת כהלכתה א"ל מי סברת חובת גברא היא כתפלין וכיון שקיימת מצות ציצת באחת נפטרת בטליתות אחרות חובת טלית היא הרי חובה היא כמזוזה שאם יש לו כמה בתים ודר בהם חייב במזוזה ציצת נמי אם יש לו כמה טליתות שעומדת להתכסות ואעפ"י שאין בהם כלום חייבת בציצת זיל רמי ליה לאותו טלית הכפולה שאף היא חייבת להטיל לה ציצת בקרנות או על הכפל ותופרה וקי"ל כר"ש דטלית כפולה פטורה אא"כ תפרה. לימא מסייע ליה חסידים הראשונים כו' ש"מ חובת כל טלית היא דאי חובת גברא אינו חייב עד שיתכסה בה שאני חסידים דמחמרו אנפשייהו זריזין היו במצות ופליגו דמלאכא הא דרבה בר ר"ה דאמר חובת טלית פליגא דמלאכא דאיהו אמר חובת גברא אשכחיה לרב קטינא דמכסי סדינא וסדין פטור מציצת משום כסות לילה כדאמרינן. א"ל קטינא סדינא בקייטא מפני החום אתה לובש סדין של פשתן שפטור מן הציצת וסרבלא שהיא טלית עגול בחורף מפני הקור ציצת מה תהא עליה רחמנא אמר ועשו להם ציצת ואין עליך ציצת לא בקיץ ולא בחורף וסדינא דומיא דסרבלא שלא היה בו אפי' לבן ואם היה בו לבן תכלת מה תהא עליה הו"ל לומר דתכלת לא נקרא ציצת אלא עם הלבן כדכתיב והיה לכם לציצת א"ל אנשיתו וכי אתם מדקדקין אפי' במ"ע אא"ב [דף עג טור א] חובת גברא היא חובה על האדם לקיים מצות ציצת בטלית. וכמו שחובה עליו לקיים מצות תפלין היינו דקטינא מחייב ולא רמי ומש"ה איענש אא"א חובת טליתות המתחייבות בציצית. וא"כ סדין וסרבלא הא לא מחייב בציצית היכא מיענש ליה אלא מאי חובת גברא היא וקטינא בר חיובא נהי כי מחייבי' רחמנא כי מכסי ע"כ אי מכסי טלית דבר חיובא חייב אי לא פטור. וקטינא הא לא מכסי טלית דבר חיובא אטו לאכסי' בציצת הוא דחייבי' רחמנא כי אית ליה לטלית למזבן טלית מי מחייבה ומלאכא הרבה מיענש ליה אלא ה"ק ליה כלומר מהכא ליכא למילף מיניה לאו חובת טלית היא ולא חובת גברא. ואפ"ת חובת טלית ל"פ וה"ק ליה כו' עילות אתה מוצא לפטור עצמך מציצת אעפ"י שאתה יכול לפטור עצמך גורם אתה לבטל מצות ציצת ועליך לקיימו ואי אתה מקיימו ש"מ בין למ"ד חובת גברא דאי מכסי טלית דבר חיובא חייב ואי לא פטור. ובין למ"ד חובת טלית נהי דמצי למפטר נפשיה בטלית דלאו בר חיובא היא אפ"ה כיון דמצי לקיים מצוה ולא מקיים איכא עונש ואי מקיים איכא שכר מצוה דהא קטינא לא אחייב ומלאכא לא מיענש וקאמר טצדקי למפטר כו' ש"מ דאי לא מקיים מיענש ולא קרינן הכא אינו מצווה ועושה. דכי אמרינן אינו מצווה ועושה היכי דע"כ מיפטר כר' יוסף. אבל היכא דאיהו מכוון למפטר נפשיה ולא עביד מיענש אי לא מהדר אטלית דבר חיובא ומצוה היא להתעטף בטלית דבר חיובא וליכא מידי בין חובת גברא לחובת טלית אלא היכא דאית ליה טליתות ד' או ה' ולמ"ד חובת טלית היא חייב למירמי בכולהו ציצת ואי חובת גברא בחד סגי אבל לית ליה טלית דבר חיובא אפי' למ"ד חובת טלית משום טצדקי חייב לאהדורי ואי לא מיענש. והכי מסתב' לן והרב הקדוש רבינו כתב בשם החכם ר' יצחק בן מרן לוי מיהו אותן שלובשין טלית תחת המקטורן אין עושין מצות ציצת דאי ס"ד אית בה מצוה ליכסי ביה תותי סרבלא ובחלק עטיפה נפרש ואיכא למידק ממלאכא דאם רמי ציצת בקייטא או בסתווא אף על גב דלא רמי כולה שתא או כולה יומא לא מיענש דלא מיענש אלא דלא רמי לא בסתווא ולא בקייטא וקא פטר נפשיה לגמרי. ודווקא היכא דמכסי טלית דלאו בר חיובא אבל מכסי טלית דבר חיובא ולא רמי חייב. אמר שמואל כלי קופסא העשויין לכבוד להתכסות בהן לשבתות ויו"ט ומונחין בארגז כיון דעשויין להתכסות אשר תכסה בה קרי' ביה ואף על גב דלאו כל שעתא לביש להו דחובת טלית הוא. וק"ל דהול"ל כי אמר ופליגא דמלאכא ומסייע ליה לשמואל. ומסתברא דאפי' למ"ד חובת גברא קאמר דאית [דף עג טור ב] ליה טלית דבר חיובא. אלא האי דמונח בקופסא אפ"ה בר חיובא הוא כיון דלכסות חד יומא עבידא הו"ל ככולהו טליתות דגברא חייב למירמי ביה ציצת דאלת"ה קשיא דשמואל אדשמואל דא"ש מתירין מבגד לבגד ואס"ד דחובת טלית הוא היכא מתיר הא איהו גופא חייב בציצת אלא לאו ש"מ דאפי' למ"ד חובת גברא קאמר אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשה לכבודו לתכריכין שפטורין אף על גב דמיכסי בה מחייב חדא שעתא פטור דאמר תכסה בה אמר רחמנא ולא לאכסייה עבידא והו"ל ככסות לילה דאי נפיק בה ביום פטור בההוא שעתא כעידן קבורה רמי ליה ציצת דרמי תכלתא לאנשי ביתיה וכדאמרי' לעיל חובת טלית היא זיל רמי ליה דאי לא דמי כלועג לרש מלעינין עליו שפטור מן המצות. ושמעתי לפיכך נסמכה פרשת נסקל לפרשת ציצת ללמדך שמתחייב בציצת אבל ק"ל דמהכא משמע דמטילין ציצת בבגדי המת ובהמוכר את הספינה גבי מתי מדבר הכי משמע דאמרינן התם איבעיא ליה למימני חוטי אי כב"ש או כב"ה. וגרסינן במס' שמחות אין מתירין בגד מן המת שאין מסירין את הציצת מן הטלית אם היה שם מחיים. אבא שאול אומר מתירין אבא שאול בן בטנית צוה את בנו קברוהו תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מלפניו הרי שצוה להסיר וחכ"א אין בו משום קדושה אלא עושה תכריך למת ומרדעת לחמור. ולדעת רבינו קוברין את המת בטלית שיש לו מחיים עם הציצת תניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם פרט לכסות לילה כסות המיוחדת כגון הגליפקר"ן ופלצדי"ש המיוחדין בלילות אעפ"י שמתכסה בהן ביום פטור וכן בסדינין המיוחדין בלילה אעפ"י שמתכסה ביום אין לחוש ושמעתי שהרב ר' אליהו מפרי"ש היה עושה להם ציצית. בפ' מי שמתו גרסינן חזא דהוי רמו תכלת דר' יוחנן אארעא וא"ר חייא דלייא כי היכא דלא לימרו כו' ואי אית ליה ציצת ליכא חירוף ויש מקומות שלא נהגו להטיל ולא עוד אלא שמסירין ולפי שאין כל אדם מתעטף בציצת בחייו אין נאה שיעשה לו כיון שלא היה בחייו ולפיכך אפילו אותן שקיימו בחייהן אין עושין לו כדי שלא לבייש אחרים אבל בימי רבותינו כולם מתעטפין בטליתות לפי שמצות ציצת היו עושין כל שעה. בספרי וראיתם אותו ביום ולא בלילה ואם היה מיוחד ביום ובלילה חייב בציצת ותנא על ארבע כנפות כסותך ד' ולא ג' אינו אלא ד' ולא ה' כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת ה' אמור ומה ראית מרבה אני בעלת ה' שיש בכלל [דף עג טור ג] ה' ד' ומוציא אני בעלת ג' שאין בכלל ג' ד' ור' שמואל בן חפני אמר דווקא בעלת ה' אבל בעלת ו' וז' וח' פסולין אעפ"י שיש בכללן ד' ומצוה היא שאין לה טעם וצרפת אמר אפי' בעלת ה' פסולה כדפרישנא לעיל ומסתברא בעלת ב' פסולה בת ה' וו' וז' וח' חייבת והא דגרסינן בספרי בפרשת ועשו להם ציצת. ובפ' גדילים תעשה לך על ארבע יצאו בעלת ג' ובעלת ה' ושל ו' ושל ז' ושל ח' מסתב' לן דה"ג יצאו של ג' ושל ה' ושל ו' וכו' כלומר שלא יעשה בטלית בת ארבע ה' ציציות או ו' וז' וח' שלא בכלל כנף אלא אחת לאורכה של טלית ולא שתים לאורכו ולרחבו ול"ג בעלת חמש וא"נ שלא יהא הטלית בעלת ה' ציצת כדפרישית בספרי על ארבע ולא שמנה כלומר על ח' אלא בכל קרן אחד. כסותך פרט לטינ"א לתובל"א לתופלטרי"ן לפי שאינן מרובעין כעין מרשי"א ואלגיפר"א שהן עגולין וכגון אלו הבגדים החתוכין באמצע הטיבורא שיש להן קרנות ואין כנגדן שתים אלא מצד א' הן. כסותך פרט ללבד שאינו עשוי להנאת אדם ולבד היא כדאמרינן במס' כלאים הלבדים אסורין מפני שהם שועין ובספר אחר מצאתי כסותך לבד והא דאמר בפרשת [דף עג טור ד] ועשו משמע אלו ומוציא אני כרים וכסתות ת"ל אשר תכסה בה וכן עיקר כסותך פרט לסדין טלית של פשתן שאינו ראוי עם תכלת לכסות וסתמא כב"ש וקי"ל סתם ספרא ר"ש וסתם ספרי ר"י וכולהו אליבא דר"ע. תכסה פרט לסגוס ואין לי לפרש. בה פרט למעפורת סודר שאין מתכסה ראשו ורובו דבעינן כדי שיהיה הקטן מתכסה בו ראשו ורובו כדגרסינן טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו ארעי פטור הגדול יוצא בה קבע חייבת אר"י אמר רב טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית דכתיב כסותך למעוטי שאולה ואף על גב דפטורה מיהו אטלית בציצת כיון דבת חיובא מברך עלי' ואיהו נמי חייב ציצת ומחייב לברוכי ול"ד לסדין דאמר רבא מאן דמברך בטלית של פשתן עובר משום לא תשא דההיא לאו בר חיובא היא כלל וסומא נמי דפטור מן הציצת ונשים במצות עשה שהז"ג ומצאתי בשם רבינו יעקב דמברך עליהן כדקאמרינן בפ"ק דקידושין א"ר יוסף מריש הוה אמינא וכו' מדקאמר עבידנא יום טוב לרבנן ש"מ וצ"ע וטלית שכורה מספקא לן מכאן ואילך חייבת דכיון דלא תבעי' מני' דעתי' לשקועי' לי' וכמתנה דמי איכא מ"ד דסתם שאלה ל' יום [דף עד טור א] וליתא כדפרישית. גרסינן בס"ג דחזקת הבתים טלית של ת"ח כיצד כל שחלוקו יוצא מתחתו טפח וכ"ש אם היה שוה לחלוקו או יותר:

חלק השני - התחייבת במה נפטרת

אמר שמואל חוטי צמר פוטרין בשל פשתן שמואל אליבא דב"ה דסדין חייב בציצת קאמר וציצת שלא גזרו עליו קאמר שהרי מצינו שהיו נוהגין כב"ה כדאמר בשבת שהיה יושב ומתעטף בסדינין המצוייצין וראו תלמידי' שהיו מחפין כנפי כסותן לפי שהי' בהם כלאים ואשמעינן שמואל דחוטי צמר פוטרין במקום לבן עם התכלת בטלית של פשתן אף על גב דצמר אינו מין הטלית דפשתן הוא מינו כיון דלבן הוא מין כנף קרינן ביה דמין כנף לאו דווקא צבע ול"ד מינו ממש צמר לצמר ופשתן לפשתן אלא שתהא לבן בכל הטליתות שתחלתן לבנים וע"כ צמר לחודי' בלא תכלת לא קאמר דפטור דהא קי"ל כר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שתיהן מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את ל"ת והכא הא אפשר במינו אלא בדאיכא תכלת עסקינן והואיל ותכלת פטור במקום לבן כיון דאשתרי ביה כלאים דתכלת ה"נ אשתרי כלאים דלבן וכו' אמר רשב"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת בדליכא תכלת קאמר. איבעיא להו פשתן מהו שיפטור של צמר כלומר טלית של צמר סתם לבן שלו צמר שהוא מינו לבן של פשתן מהו שיטיל במקום צמר לבן עם התכלת דכי היכי שהתכלת פטור צמר לבן פטור אף על גב דאפשר במינו כדפרישית אבל פשתן בטלית של צמר אף על גב דאיכא תכלת בהדי' לא פטור דהא אפשר במינו וליכא כלאים ותכלת דמינו הוא ופטור אבל פשתן דלאו מינו הוא לא פטר כר"ל א"ד לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו וסמיך ליה גדילים תעשה לך זה לבן מנין לרבות אף התכלת ת"ל ופרשו תכלת והלכך ל"ש צמר בפשתן ול"ש פשתן בצמר כיון דאיכא תכלת שריא כי היכי דרמינין ציצת של צמר ותכלת בטלית של פשתן והיא כלאים ה"נ רמינין ציצת של פשתן ותכלת בטלית של צמר כיון דאיכא תכלת ליכא משום כלאים לא בסדין ולא בטלית של צמר ת"ש דאמר רחבה חוטי צמר שנים חוטי צמר פוטרין בשל צמר עם שני חוטי תכלת ואפי' בשיראין ומסתב' דכל הני דפטרי אליבא דב"ה קאמר וקודם גזירה ואפילו למ"ד אין מעכבין ולמצוה ה"נ בעי' ולמסקנא דהלכתא אסיקנא כב"ש גזירה משום כסות לילה והא דשמואל ליתא ורבינו אפרים ז"ל אמר דהא דשמואל דלית [דף עד טור ב] לי' תכלת היא ור"י בן נורי היא כדפרישית ור"י אוקמי' בכלי קופסא משום דק"ל הא דר"ל ואמר על רבינו אלפסי לא דק וא"נ שמואל לא ס"ל גזירה שמא יקרע וס"ל דלילה לאו זמן ציצת היא ורבינו ברוך דסדין בציצת לא יכשיר הלבן שעם התכלת אלא מפשתן משמע דס"ל דשמואל ור"ל פליגו אהדדי ואנן כתבי' מאי דס"ל דהל' בדליכא תכלת והא דשמואל בדאיכא תכלת דהיכא דאיכא ציצת כהלכתן תכלת וחוטי פשתן בשל צמר א"נ תכלת וצמר בשל פשתן ה"ה מקיים שניהם דתכלת מתיר כלאים ובחלק השני פסקינן הלכה בכולהו טליתות חייבין בציצת מדאורייתא כרחבה ורבא דאמרו צמר ופשתים פוטרין וכו' כדקתני בברייתא השיראין והכלך חייבין בציצת מדאורייתא וכולן צמר ופשתים פוטרין בהם והן עצמן במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין וכולן עם התכלת ודווקא קודם גזירה והאידנא בין יש לו תכלת בין אין לו טלית של צמר מפטר בצמר לבן אבל פשתן אסור אפי' לב"ה דשרי בכלאים משום דר"ל וטלית של פשתן פטורה משום גזירה ושאר טליתות כגון שיראין וסרקין וכלך ונוצה של עזים וצמר גמלים וארנבים מפטרו בצמר לבן ואם רצה מטיל ב' חוטין מינן במקום לבן וב' חוטי צמר לבן במקום תכלת וצמר לבן דקאמר דווקא צמר רחלים שאין קרוי צמר אלא צמר רחלים בלבד כדאי' בירושלמי מה פשתן שאין לו שם לווי אף צמר שאין לו שם לווי וחוטי פשתן ליכא האידנא כלל לא בטלית צמר ולא בטלית פשתן וכן הלכתא. וכן דעת הגאונים הראשונים והאחרונים. אר"ה הטיל ג' ציצת לבעלת ג' דלא מחייבה בציצת והשלימו שהביא כנף אחר ותפסו עם הג' פסולה דכתיב תולמ"ה והאי כיון דבעידנא דרמי לג' ציצת לא מחייבה בציצת כמאן דלא אתעבידו לשום ציצת דמי ופסול. מיתבי חסידים הראשונים כיון שארגו בה ג' על ג' אצבעות שהיה בה שיעור בגד כדאמרינן ג' על ג' היו זריזין ומטילין בו ציצת והכי בעידנא דרמו בה ציצת לא הוה בר חיובא דהא אין לו אלא ב' קרנות ולא חזי לד' ציצת דהא בעי לארחוקי מכל קרן מלא קשר אגודל ובג' אצבעות לית ביה תרי שיעורא ועוד דלא מחייבה עד שיתכסה בו הקטן ראשו ורובו אלמא אף על גב דמעיקרא לאו בר חיובא היא ציצת הוי אימא כיון שבצעו בה כיון שנגמר הבגד ולא חסר ממנו אלא ג' היה מטילין בו ציצת ובצעו מלשון בצוע וחסר. ורבותינו הגיהו צבעו מחדש והאר"ז הטיל למוטלת הי' בה ציצת שלם מתחלה או שנשתיירו בה שיעור [דף עד טור ג] והטיל בו ציצת אחרת אפי' נפסקו חוטין הראשונים כשר והא הכא בעידנא דרמי בה ציצת בתרא טלית דלאו בר חיובא היא ושלא לצורך הוי ואפ"ה כשרה אלמא שלא לצורך בצורך דמי והוי מעשה. אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוה לעולם שלא לצורך לאו מעשה היא והכא מעשה לא הוי אלא תוספת היא דקעביד ותרווייהו לשום ציצת אינון ואי אפסיק חד כשר אידך ממאי דלאוסופי קא מכוין ולא עקר דלמא לבטולי קא מכוין ובל תוסיף ליכא דהא בטלי' לקמא ומעשה איכא ואפ"ה כשרה קשיא. גרסינן אר"ז א"ש תכלת אין בה משום כלאים אם הוא סדין בציצת שיש בו כלאים או בטלית של צמר פשתן ותכלת ולובש אותו אין בו משום כלאים לב"ה ויכול להציעו תחתיו בין ביום בין בלילה ואף על גב דלגבי כהנים לא אשתרי כלאים אלא בעידן עבודה כדאיתא ריש גמרא דערכין התם לצורך עבודה עביד אבל הכא לצרכו עביד לאתהנויי בה. והלכתא לית בה משום כלאים. ואפי' בטלית פטורה. דלא מחייבה בציצת ויש בו תכלת ופטור משום כלאים סד"א כלאים שלא במקום מצוה היא אפ"ה פטור מאי פטורה אילימא דלית בה שיעורא שאין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו ואם הגדול יוצא בה אינו חייב משום כלאים. והתניא טלית שהקטן מתכסה בה כו' אילימא לענין איסורא דכלאים בלא ציצת שאם אין הקטן מתכסה בה והגדול יוצא בה אינו חייב משום כלאים. והתניא אין ארעי בכלאים שארעי הוא כקבע וחייב ואמר רנב"י וכן לענין סדין בציצת לב"ה דאית ביה שיעורא שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וגדול יוצא בה ארעי חייב בציצת ואין בו משום כלאים. אבל לית ליה שיעורא אעפ"י שהגדול יוצא פטורין מן הציצת ואית ביה משום כלאים אלמא דלית ביה שיעורא יש בו משום כלאים. אלא טלית פטורה דקאמר ר"ז אין בו משום כלאים הטיל למוטלת קאמר שאם הטיל ציצת תכלת ופשתן בטלית שיש בו ציצת אחרת אעפ"י שהטלית פטורה היא דהא איכא ביה אחרינא אפ"ה אין בו משום כלאים דכל היכא דאיכא תכלת התירא היא לגבי ציצת. והאר"ז חדא זימנא בפירוש הטיל למוטלת כשרה וכיון דכשרה אין בה משום כלאים חדא מכלל חבירתה איתמר. ר"ז לא אמר אלא האי מימרא משמיה דשמואל. ומינה דייק ר"ז ואמר הטיל למוטלת כשרה דהא דשמואל לא אפשר אלא בהטיל למוטלת וי"מ חדא מכלל חבירתה מכלל הטיל למוטלת אתמר הא דשמואל. והלכתא הטיל למוטלת ונפסק א' מהן כשרה וכדר"ה דאמר הטיל לבעלת ג' והשלימו לד' פסולה. ולא פטר ליה עד דרמי ביה ציצת אחרינא. אמר רחבה אמר ר"י טלית שנקרע חוץ לג' רחוק מן הכנף יתפור דלא גזרינן שמא יניח חוט התפירה כ"כ ארוך וימנה אותו מכלל החוטין וא"נ כיון שאינו במקום הנחת [דף עד טור ד] ציצת לא אתו לאחלופי חוט התפירה כלל. וציצת דאיכא תוך ג' פטר ליה ולא בעי אחרינא. תוך ג' לא יתפור דלמא אתי לאתיורו מחוט התפירה ואתי למיחלף ליה בחוט הציצת ואותו חוט פסול משום תולמ"ה. וי"מ חוץ לג' כיון דאית ליה ג' על ג' אית ביה תורת בגד תוך ג' ליכא עליה תורת בגד וכמאן דליתא דמי ואף על גב דתפרי' כמאן דפסיק חשיב ולא דמי ביה ציצת ואי עביד ביה ציצת לא פטר ליה לטלית וכן פי' רב עמרם ריש מתיבתא. והחכם ר' טוביה ז"ל והכי מסתברא. דאי משום מקום הנחת ציצית דהא איכא רבה בר"ה דס"ל תוך ד' הנחתו ולא מותבי תיובתא. תנ"ה אחוץ לג' קאי דהא תוך ג' פלוגתא דר"מ אל יתפור וחכ"א יתפור ורבינו אלפסי ז"ל פסק כרחבה אר"י דתוך ג' לא יתפור ומסתב' לן כחכמים והיינו דאמרינן לעיל שמא יקרע סדינו תוך ג' כרבנן ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר וכו' דהיינו תולמ"ה שמעינן מכל הני שאם נקרע כנף א' מן הטלית שמביא אפילו כנף אחר ומתקנו ומטיל בו ציצת ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ומש"ה נקיט תכלת שאינו מצמר וכל הציצת נקרא תכלת. ובלבד שלא תהא מופסקת שיהיו החוטין שלמין כשיעור ארכן ותעשה איכא דהא קעביד כו' כולי' ציצת מעיקרא. ש"מ מדקתני מביא תכלת ממקום אחר דמתירין מבגד לבגד ולא חיישינן לבזיון דעלמא דדלמא דאי בלאי אם טלית בלוי' ואינו ראוי ללובשו מתיר ממנו התכלת ותולה באחרת דליכא בזיון ותשמישי מצוה נינהו ומוטב שיהא למצוה ולא יהא נזרקין אבל לכתחלה אין מתירין טלית שכולה תכלת אם יש בה לבן זהו מצותה כדקאמרינן הכנף מין כנף ואם אין לו לבן כל מיני צבעונין אחרים פוטרין בה במקום לבן דאם רמינן בה תכלת שהיא מינה ליכא ב' מינין ורחמנא אמר וראיתם אותו ובחד מינא ליכא ראיה כולי האי חוץ מקלא אילן ולא פטור דדמי לתכלת מיתבי טלית אין פוטר אלא מינה כלומר אם יש בו לבן מטיל לבן כמצוותה אם לאו אינו פוטר כי צבע אחר לשם לבן אלא ממין צבע הטלית אם ירוק ירוק אם אדום אדום ועולה לי' ללבן ותולה תכלת עמו אבל אם הטלית אדום אינו פוטר ירוק ושאר צבעונין דהיכא דאיכא לקיומי מין כנף ומינא דצבעה ליכא למירמי דליכא ב' מינין מביא תכלת ודבר אחר במקום לבן ותולה בה לקיים ב' מינין וקלא אילן לא יביא דבעינן ב' מינין לכתחלה וליכא ואם הביא כשר וקשיא לרב דאמר חוץ מקלא אילן דפסול לא קשיא אם הביא כשר בטלית בת ד' חוטין שאם יש בו ב' חוטין תכלת והביא ב' חוטין קלא אילן כשר דכיון דלית בה אלא חד שיעורא דציצת ליכא למגזר דלמא מצטריך ליה תכלת לטליתא אחריתא ושקול לקלא אילן מהאי ורמי ליה במקום תכלת ומש"ה אפ"ה [דף עה טור א] בדיעבד פסול ומשום בל תוסיף ליכא כדפרישית דציצת אין לו שיעור למעלה לא למנין ולא לאורך. והרב צרפתי פי' ב' חוטין ליכא בל תוסיף דכמאן דכריכי אהדדי חד ציצת הוא ש"מ מדחיישינן דלמא שקיל מההוא ורמי ליה באידך דמתירין מבגד לבגד וקשיא אדרב דאמר אין מתירין דלמא דאי עביד חיישינן דלמא עביד ואי עביד עביד ותמי' לן על רבינו אלפסי ז"ל דלא אייתי להא ברייתא דטלית אין פטור אלא מינה דהא ליכא מאן דפליג והלכתא דטלית לבן וכל מיני צבעונים אם יש לו לבן מטיל לבן משום מין כנף ואם אין לו לבן מטיל ממין הצבע אדום בטלית אדום ירוק בירוק וכן בכל הצבעונין ואין לפרש אין פוטר אלא במינו אפילו אם יש לו לבן קאמר דהא בטלית שכולה תכלת דאמרן לעיל מצוה לאקדומי לבן ברישא פרכינן מידי צבעא גרים ש"מ דמצוה להקדים לבן לתכלת דקאמרי בכל הטליתות קאמר בין צבעונין בין לבנין וליכא מאן דפליג דלבן עיקר ואם אין לו לבן מטיל מין צבע תכלת. אתמר רב אמר אין מתירין מבגד לבגד משום בזיון דראשון ושמואל אמר מתירין ואמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל והלכתא כוותיה דמתירין רב יהודא מסר לקצרא פי' רב עמרם אף על גב דאמר רב אין מתירין קאמר רב יהודה מסר כסותיה לכובסא וא"ל חזי דמינך בעינא לה לציצת דילי' כלומר דלא יתיר אדם ציצת בגדו ויטלנה בבגד אחר ובנוסחא דילן ל"ג חזי דמינך בעי' לה רב חנינא עביד סיסא כרכי כולה ורובה עם הכסות לשון מן הסיסין וכולן שלא יבא בהן לידי תקלה ויתירנו מכסות זה לכסות אחרת אלמא כרב ס"ל דאין מתירין וכן הלכתא כאביי. והרב צרפתי מסר ליה לכובס ולא חייש דלמא מנתקי תכלת ורמי ליה קלא אילן סיסא כמין פקעיות כדי שלא ינתק רבינא חייט ליה מיחט עושה מקום בטלית ומחבא החוטין בתוכו ותופר אותו למעלה כדי שלא יתראה ואית דמפרש כרב עביד שלא היה רוצה להתירו מן הבגד שלא יתקלקל הצבע ואפ"ה הלכתא כשמואל וע"כ ל"פ אלא מבגד לבגד אבל למיעבד צרכי אחרינא א"נ בעי לזבונא לישראל אחר אסור למשקל מניה למיעבד צרכי' אי לא רמי ליה בטלית דילי' אבל אזמני' לחוטין ולא רמי להו בגלימא הזמנה לאו מילתא היא כדאמרינן בתפלין אזמני' ולא צר ביה שרי למיצר ביה פשיטי וכן הלכתא:

חלק השלישי - על עטיפתה

בחזקת טלית של חכם צריך שיהיה חלוקו נראה מתחתיו טפח ודרך [דף עה טור ב] העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר שתי ציצת לפניו ושתים לאחריו כדי שיהיה מוקף במצות ויכסה בו ראשו שלא יעמוד בגילוי הראש ורבותינו הגאונים כתבו ועטיפתו כעטיפת הישמעאלים עטיפה גמורה. ומסתבר' לן דעטיפת ישמעאלים לא הוזכרו אלא גבי אבילות דא"ש קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה מחוי ר"נ עד גבי דדיקנא ובירו' צריך לכסות את פיו ובבלי מה עדשה אין לו פה אף אבל אין לו פה והתם הוא דכתיב לא תעטה על שפם מכלל דכ"ע מחייבו ובמצורע כתוב ועל שפם יעטה ובמנודה מבעי' לן אבל כ"ע לא מחייבי בעטיפת הראש כלל דא"כ יכסה את פיו וכי ר"ש שהיה מתכסה בסדינין המצוייצין וכן חתנים מי היו מתעטפין בכך ורב יהודא אמר אינש צניעא ולא הוה שדר גלימא אטו כל יומא הכי קאי וגבי בהמ"ז דאמר ר"פ מתעטף ויתיב משום דחזינן ביה עיטוף כעטיפת ישמעאלים הוא וגבי ציצת נמי אף על גב דמברכין להתעטף בציצת לשון כסות היא כדכתיב אשר תכסה בה שמכסה בכסות והולכין ועוסקין בעסקיהן פעמים בכסוי הראש פעמים בגלוי הראש והרב קרובנו חלקו עם שבע כתות הצדיקים אמר בשם הרב בן מרן לוי בכתב ששגר לאדוני הרב אבא מארי ז"ל שאלו המכסין בטליתות תחת המקטורין אין עושין מצות ציצת מאשר תכסה בה ומיהו דמלאכא דא"ל ציצת מה תהא עליהן ואי ס"ד דאית ביה מצוה לכסי בה תחת סרבלא ולדעתייהו דלא עביד מצוה מן המובחר והמקיים אותה צריך להתכסות על כל מלבושיו ועטיפתו כעטיפתו ישמעאלים שיהיה עטיפה גמורה אבל נ"מ לברכה דבשעת עטיפה קודם שלובש מלבוש העליון וזכר לציצת היא ומסתב' לן דאשר תכסה בה לדרשא אחרינא הוא דאתי ולרבוי אתי ולא למעוטי כדאמרינן אשר תכסה מ"מ ולר"ש לאתויי כסות לילה וסומא ולרבנן לאתויי בעלת ה' וא"כ הו"ל למעט תותי גלימא א"ו אשר תכסה בה קרי' ומצות ציצת איכא וקשיא דמלאכא ליתא דאיכא למימר ולטעמיך עלוי סרבלא אלא מאי אית לך למימר דלא צריך ליה למפטר נפשי' בהכי ועביד טלית דלאו בר חיובא תותי סרבלא נמי לא מפטר נפשיה בהכי והרב חביבי ז"ל אתיא ראיה מדר"י דאמר אינש צניעא הו' ולא הוה שדר גלימא כל יומא ש"מ דלאו אורח ארעא למשדי טלית מצוייצת תותי גלימא או תותי כפולה. דא"כ [דף עה טור ג] למה שדיי' כולה יומא ונכסי' אלא דבעינן שיהא נראה כדכתיב וראיתם אותו וכדמחייב כסות יומא משום דישנה בראיי' אצל אחרים וקרי' בי' וראיתם ה"נ וראיתם נמי דקאמר רחמנא לא אכל שעתא ולאו אטלית אלא אציצת וכל שעתא מצי חזי ליה דאלת"ה למ"ד חובת טלית מאי וראיתם אותו איכא אלא כיון דבעידנא דעטיף איכא ראיי' לדידי' ולאחריני זה ראייה מעלמא היא ואותן שמקבצין הציצת בשעת ק"ש ומעבירין ע"ג עיניהם אפשר שנהגו משום דכתיב וראיתם אותו ע"ש שהיה עטיפתם תחת המלבוש והחכם ר' טוביה אמר מנהג הוא מפני חיבוב מצוה ולא נתחייבו ישראל בכך. א"כ בתפילן כשקורא וקשרתם ובמזוזה וכתבתם ילך לביתו ויקרא. ואפשר שיש סמך בהגדה:

שער ג' - שער אדם

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה