ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות יום טוב · מחלוקת י"ד
יום טוב שחל להיות ע"ש לא יבשל מתחלה מיו"ט לשבת אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת עושה תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת בש"א ב' תבשילין ובה"א תבשיל א' ושוין בדג וביצה שהן שני תבשילין מנה"מ אמר שמואל אמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מאחר שבא להשכיחו ומ"ט אסמכוהו אמר רבא כדי שיברור (כרבא או כר"א ומתני' תבשיל נקיט ובתוספתא עושה תבשיל מעיו"ט ואופה ומבשל ע"כ צריך למחוק) מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט רב אשי אמר כדי שלא יאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול ותנא מייתי לה מהא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מכאן אר"א אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל ומסתברא דשמואל דמייתי ליה מזכור את יום השבת לא סבירא ליה עירוב דפת כלל אלא תבשיל לחוד וטעמא כדי שיברור כדרבא או כרב אשי ומתני' תבשיל נקיט ובתוספתא עושה תבשיל מעיו"ט ואופה ומבשל עליו לשבת ומטמין את החמין ותנא דמייתי לה מאשר תאפו ס"ל פת ותבשיל ובגמרא דבני מערבא פליגו ר"א ור' יהושע. וה"ג רא"א אופין על האפוי ומבשלין על המבושל רי"א אופין ומבשלין על המבושל ואפי' להך תנא הלכה כר' יהושע [דף קמז טור ב] וא"צ אלא תבשיל ובגמרא דילן לא איירי בפת כלל ולאפוקי היא דאפקיה כדאמרינן עושה תבשיל אמר אביי ל"ש אלא תבשיל אבל פת לא דמידי דמילפת בעי' ופת לא מילפתא ודייסא נמי לא מילפתא דאמר רב נחומי בר זכריה משמי' דאביי אין מערבין בדייסא דא"ר זעירא בבלאי טפשאי דאכלי נהמי בנהמי. והלכתא בשר בתבשיל אופה ועושה כל צרכו אבל ר' יעקב ס"ל דאין אופין אלא על פת ותבשיל א' חוץ מן הפת קאמר ולא מסתברא. ומנהג הפת שמור היא לכזית שעליו. ומדתניא ושוין שאם פרפר ביצה ונתן על הדג שהן ב' תבשילין וחזקיה בפסחים אמר דג וביצה שהן ב' תבשילין ש"מ ביצה תבשיל היא בעירוב. תנא תבשיל זה שאמרו אפי' מבושל אפי' צלי אפילו קולייס האספנין שנתן עליו חמין מעיו"ט תחלתו וסופו אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה דאר"ה אמר רב עירובי תבשילין צריך שיהיה בהן כזית בין לא' בין למאה. תני ר' חייא עדשים שבשולי הקדרה סומך עליהם משום ע"ת והוא דאית בהו כזית. וכן שמנונית שעל הסכין ודגים קטנים מלוחים אם צלאן א"י סומך עליהן משום ע"ת ופי' רבוותאי מעיו"ט. ירו' ר' חייא רבה אעיל לביתי' אמרין ליה אנשיין מעירובי א"ל אין הדא אמרה אפי' מין א' הוה תרדין הדא אמרה אעפ"י שאין בהן כזית אי הוה בהון שיעורא הדא אמרה א"צ להתנות תנוי הוה לר' חייא הגדול ומהכא משמע דלא בעי פת. אר"ה א"ר ע"ת צריכין דעת פשיטא דעת מניחה בעיא דעת מי שהניחו לו בעי או לא בעי. ת"ש דשמואל מערב אכולה נהרדעי ורב אמי ור"א מערבי אכולה טברי'. מכריז ר' יעקב בר אידי מי שלא הניח ע"ת יבוא ויסמוך על שלי. ועד כמה עד תחום שבת ש"מ צריך שיאמר בשעת הנחה לפ' ופלו' אני מערב או על כל מי ששכח ולא עירב אבל א"צ שיודיעם מעיו"ט בשעת הנחה. וכשהוא מערב מברך אקב"ו להניח עירוב תבשילין. בעי ר"נ ע"ת בעי לזכות או לא מאי תיבעי לך דא"ש צריך לזכות וכשהוא מזכה אין מזכה ע"י בניו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדיו ושפחותיו הכנענים [דף קמז טור ג] מפני שידן כידו אבל מזכה הוא ע"י בנו ובתו הגדולים ע"י עבדו ושפחתו העבריים וע"י אשתו. ובפ' בתרא דנדרים רמיא מהא דתניא ואילו שאין זכין להן בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו ומוקמי' לה בשיש לה חצר באותו מבוי עסקי' דמיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני. הלא"ה לא מהני זכיה דיד אשה כיד בעלה. ומסתברא דע"ת נמי לא מהני זכיית אשתו ההיא סמיא דהוה מסדר תעניתא קמי' דשמואל יומא חד חזייא דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותבי' ע"ת א"ל סמוך לדידי לשנה חזי' דהוה קעציב א"ל אמאי עציבת דלא אותבי ע"ת א"ל פושע את. לכ"ע שרי לדידך אסור שאתה רגיל להניח. ואשתקד לא הנחת ואמרתי יזכור ויניח ועכשיו פשעת שהיה לך לזכור מדאישתקד ולא היה דעתי עליך ולא על הפושעים ולא על המזידים כדאמרי' אבל היה לו להניח ולא הניח פושע היא ת"ר יום טוב שחל להיות בשבת לא מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי תבשילין וכן הלכה. אמר רחב"א אמר רבא מניח אדם עירובי תחומין מיו"ט לחבירו ומתנה ואמר רבא מניח ע"ת מיו"ט לחבירו ומתנה מ"ד ע"ת עירובי תחומין לא דמחזי כמאן דקני ביתא ביום טוב והלכה כרבא סברא לרבי' אלפסי ה"מ עירובי תחומין דמקנא ביתא אבל ע"ת דבטול רשות היא מניח ביום טוב ראשון ומתנה וצ"ע דכל כמה דלא מבטל רשות מקנה היא ואפי' האידנא דידעי' בקביעא דירחא בשני יום טוב של גליות דמתרמי חמשה למעלי שבתא מניח ומתנה דב' קדושות הן אבל בשני יום טוב של ר"ה מי אמר. וכ' רבינו אפרים כי מתני' דוקא דאית לי' מידי דבשיל מאתמול אבל לכתחלה אסור ומסתברא אי אדכר מצפרא מקמיה דבשיל כ"צ אף על גב דלית ליה מידי מאתמול. ולימא הכי ברמשא אי האידנא יום טוב הוה האי בישולא ליהוי יומא דהאידנא. ואי לא לעירובי תבשילין דלמחר. ואי נמי אדכר בתר דאכיל סעודתי' ואשתייר לי מההיא בישולא מתנה עליו ואי איקלע [דף קמז טור ד] יום טוב חמשי ומעלי שבתא ואנח ע"ת לא מצי למיפא ביומא דחמשא לשבתא דשבתא דשבות קרובה התירו ע"י עירוב. שבות רחוקה לא התירו. ושמא יום טוב היא ואין אופין מיו"ט לשבת. ואיכא מ"ד דהאידנא ל"ל. ול"ד לן דאתי לזלזולי ביום טוב שני כמנהג אבותינו. ת"ר אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול באמת אמרו ממלא אשה קדרה בשר ואף על פי שא"צ אלא חתיכה אחת ממלא נחתום חביות של מים אעפ"י שא"צ אלא לקיתון אחד אבל לאפות אינו אופה אלא צרכו. רשב"א א' אף ממלא את התנור פת שהפת יפה בשעה שהתנור מלא. אמר רבי הלכה כרשב"א לר"ח הלכה כרבותא ובלבד שלא יערים. וכשם שאסור לבשל מיו"ט לחול כך אסור לבשל מיו"ט לחבירו. ומסתברא יום ראשון קודם אכילת שחרית יכול להרבות בבישול כרשב"א. אבל לאחר מכאן א"י לבשל כלומר אוכל ממנה כזית ומה שהותיר יהיה לליל שני דאין הערמה גדולה מזו והיינו דתניא מי שהניח ע"ת ה"ז אופה ומבשל ומטמין ואם רצה לאכול את עירובו הרשות בידו אכלו עד שלא בישל ה"ז לא יאפה ולא יבשל לא לו ולא לאחרים כיצד יעשה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו אבל מבשל היא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת. ובלבד שלא יערים וכיון שכן אסור להעריב בבישול יום טוב לחבירו שמא חול היא והא דתניא בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיאכל ממנה כזית צלי התם משום פסידא דממונא גמר בלבו לאכול כזית גופי' הערמה היא גרסי' בפ' אלו עוברין אתמר האופה מיו"ט לחול ר"ח אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה. אמרי' הואיל וקים לן כרבה וה"מ לענין מלקות אבל לכתחלה אסור כדתניא אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול ומיהו לגבי מצוה כגון מיו"ט לשבת שרינן לכתחלה משום הואיל והאידנא אצריכוהו רבנן עירוב תבשילין כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לחול או משום ברירה שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב וגבי [דף קמח טור א] הפסד ממונו כגון בהמה מסוכנת אמרי' הואיל ושרינן לכתחלה והא דקשיא לרבוותא מהא דגרסי' בפרק שני שעירים בשחיטה חוץ מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי אלמא מודה ר"ח במחוסר מעשה לא אמרי' הואיל בפ' תמיד נשחט אמרינן לחומרא דאית ליה הואיל אפי' היכא דמחוסר מעשה התם טעמא אחרינא היא דכתיב אל פתח אוהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אוהל מועד חייב עליו בחוץ שאינו ראוי לפתח אוהל מועד אינו חייב עליו וכיון דמחוסר מעשה אינו ראוי לפתח אוהל מועד ואסיקנא התם הא דר"ח ורבה מחלוקת ר"ה ור' יהושע היא דאפיי' דקאמר ר"א שרי לאפותה סבר אמרי' הואיל ואי בעי מפריש מכל חדא וחדא ור"י סבר לא אמרינן הואיל ואסור לאפותה ועובר על לא תעשה כל מלאכה. ורבה כר"א ור"ח כר"י ולאו היינו הואיל דאמרי' ברישא דהלכתא התם ההיא לענין איסורא בחמץ דר"א אומר מוזהרין עליו בב"י וב"י אמר הואיל ואי בעי מתשיל עלה ומסתבר הואיל ולא קרא עליו שם ור' יהושע סבר ל"א הואיל ואינו חמץ שמוזהרין עליו וההיא פלוגתא ל"ד לפלוגתא דרבה ור"ח דר"א דאמר הואיל לחומרא היא ודרבה לקולא ור"י נמי דלית לי' הואיל משום טעמא דתוספתא היא דתניא א"ר יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על ל"ת והרי הוא בידי כשאני מניח כמותו שהיא נמצאתי עובר על ל"ת שאינו בידי גופויי' דמי לפלוגתא דאמוראי. ופסקו רבוותאי כרבה דאית לי' הואיל כר"א וחיותא דר"פ ליתנייהו דתניא ר"א הלכה כר"א ר' יצחק אומר הלכה כבן [דף קמח טור ב] בתירא והלכה כר' מחבירו ורבינו אלפסי משמע דס"ל הואיל קמאי והואיל בתרא חד ולא מסתבר איבעי' להו מי שלא הניח ע"ת היא נאסר וקמחו נאסר א"ד היא נאסר ואין קמחו נאסר למאי נ"מ לאקניי קמחא לאחרים. אי אמרת אין קמחו נאסר ל"ל לאקניי מאי. ת"ש מי שלא הניח ע"ת ה"ז לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים. כיצד יעשה יקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו. ש"מ היא נאסר וקמחו נאסר ש"מ ומסתב' דאחרים שלא הניחו אופה ומבשל למי שהניח דשלוחו של אדם כמותו ואיבעי עבר ואפה מאי ואתי למיפשט מהא דתניא אבל הוא מבשל ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור ודחי' שאני הערמה דאחמירו רבנן טפי ממזיד ור"נ בר יצחק אוקמוה אליבא דחנניא דאזיל לחומרא בע"ת וליתא לחנניא אלא כב"ה דאמרו מניח אדם תבשיל אחד ועושה בו כ"צ. ומיהא שמעי' דאופין על פת ולהתבשיל מדקאמר ב"ה עושין בו כ"צ וב"ה אמאי דאמר חנניא קאי וחנניא אין אופין אא"כ עירב בפת קאמר ואם איתא דפת ד"ה היא חנניא למאי אצטריך פת אלא לאו בפת נמי פליגי והלכתא כר' יהושע אופין ומבשלין על המבושל והלכתא אם נאכל הפת אופה על התבשיל ועבר ואפה ולא אפשוט. ויש מחכמי הדור שאמרו ע"ת דרבנן כדאמרי' בפסחים מדאורייתא צרכי שבת נעשין ביום טוב ורבנן הוא דאצטריך וכו'. וירושלמי נמי ה"ג את חמי מדבר תורה הוא אסור וע"ת מתירין אמר ר' אבוהו בדין היה שיהיו אופין מיו"ט לשבת אם אתה אומר אף הוא אופה ומבשל מיו"ט לחול והלכה [דף קמח טור ג] עבר ואפה מותר. בש"א ב' תבשילין ובה"א תבשיל א' אכלו או שאבד לא יבשל עליו לכתחלה ואם שייר ממנו כ"ש סומך עליו לשבת. מתני' דלא כההיא תנא דתניא רשב"א אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני תבשילין שצריך לא נחלקו וכו' על דג וביצה שעליו שבש"א תבשיל א' ובה"א תבשילין ואמר רבא הלכה כתנא דידן ואליבא דב"ה נקטינן אמר אביי נקטינן התחיל בעיסתו ונאכל עירובו ה"ז גומר: