ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות יום טוב
[דף קלז טור ג] תנא במכילתא אך ביום הראשון (תשביתו שאור) מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו מגיד הכתוב שאסור בעשיית מלאכה מניין להתיר אוכל נפש. נאמר בפסח דורות מקרא קודש ונאמר בפסח מצרים מקרא קודש מה להלן הותר א"נ אף כאן הותר א"נ ויוה"כ אף על פי שנקרא מקרא קודש הזהיר בו הכתוב עינוי נפש ויצא מכלל היתר ונקיבת ירק היא שהותר בו מן המנחה ולמעלה. ואלו כ"ד דברים שבין ב"ש וב"ה ביום טוב ובכלל המחלוקת חלקתי הלכות יום טוב לפי הענין:
מחלוקת א'
ביצה שנולדה ביום טוב בש"א תאכל ובה"א לא תאכל ואוקמי ר"נ בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ודאית לי' מוקצה אית לי' נולד דל"ל מוקצה ל"ל נולד וב"ש כר"ש וב"ה כר"י וה"מ ביום טוב דסתם לן תנא כר"י דתנן אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אבל בשבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין מלפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ב"ש כר"י וב"ה כר"ש ואמרינן מכדי מאן סתמי למתני ר' מ"ש ביום טוב דסתם לן תנא כר"י ומ"ש בשבת דסתם לן כר"ש דמקיל שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בי' סתם לן כר"ש דמקיל יום טוב דקיל ואתי לזלזולי כי' סתם לן כר"י דמחמיר. ולא מפני שהלכה כר"י ביום טוב דליכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור אלא בין בשבת בין ביום טוב ב"ש ל"ל מוקצה כר"ש וב"ה אית להו מוקצה כר"י דקרא בשבת כתיב והלכה כר"ש אלא החמיר ביום טוב כי היכי דלא לזלזולי בי'. ומסתמא אף על גב דשנויא דר"נ ליכא כי קושיין גמרינן מינה דמחמירין ביום טוב כר"י כסתם מתני' דליכא מאן דדחי לה ודווקא כגון שנשברה ביום טוב שנולדה מן המוקצה דומיא [דף קלז טור ד] דביצת תרנגולת העומדת לגדל ביצים וכגון נבילה דמעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים. אבל מוקצה עצמה כגון גוף התרנגולת ועז לחלבה ורחל לגיזתה ותמרה דעסקא דפליגו ר"י ור"ש בין בשבת בין ביום טוב מותר לאכילה ולא החמיר רבי אלא בנולד ובמוקצה מחמת איסור. והא דאר"ח חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה מתוקמא בין בשבת בין ביום טוב ובעז העומדת לאכילה קאי ולית בה אלא משום מפרק דומיא דסוחט אדם אשכול של ענבים לתוך קדירה וכדמפרשי' טעמא דמשקי' הבא לאוכל ה"ה כאוכל. ובסוף המשנה נפרש. וכן פר"ח בסוף מסכת. מיהא שמעי' דכל מידי דחזי לאינש דעתי' עלוי' והא דאמר ר"ג עז לחלבה וכו' באנו למחלוקת ר"י ור"ש הא בהדיא קים לן דהלכה כר"ש דאע"ג דביו"ט הלכה כר"י ה"מ בנולד ובמוקצה מחמת איסור וכיוצא בו אבל הכי כולהו שרי ביום טוב. אבל רב אלפס אמר ממילא שמעי' דה"מ דאמרינן עז לחלבה וכו' ביום טוב אסור' ומאן דחזי למיכל מנהון בשבת כגון תמרי דעסקא שרי ופסקינן כר"ח נקטינן. ומיהא מתני' מתוקמא אפי' בתרנגולת העומדת לאכילה כרבה דאוקמוהו ביום טוב שחל להיות אחר שבת ומשום הכנה וקסבר כל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה והכא לטעמי' והיה ביום הששי והכינו חול מבין לשבת ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט ושבת דעלמא אסורי משום גזירה דיו"ט אחר שבת ושבת אחר יום טוב הלא"ה אף על גב דתרנגולת אינה עומדת לאכילה בשבת דלאו בת שחיטה היא ביצה אוכלא דאפרת היא שא"צ כלים כחלב הבא מן העז. וקים לן בהכנה כרבה דכי איפסיקא לומר בשבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה כרבה. ואית לי' הכנה ומוקצה ב' דברים הן ובהכנה אין [דף קלח טור א] בו איסור מוקצה דהכנה שהיא ביום טוב עצמו מותרת כדאמרינן בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחילת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה והא דתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות שהן ביצים בלא קליפה מותרין לאכלן ביום טוב אפי' יום טוב אחר השבת דאלת"ה כי פרכין עלה ואמרי' ואם איתא נגזר משום הנך דמתילדן ביומי' הא גזירה דגזירה היא אלא ביום טוב אחר השבת קאי ואפ"ה מותרת משום דאין הגמר הכנה חשוב עד שתלד ותהא ראויה לאכילה שאלמלא הגמר לא נולדה היום וה"ה כאלו נגמרה ונולדה בשבת אבל ביצה שבשחיטה אין הגמר הכנה לפי שכשהיא במעי' לא היתה ראויה כדאמרינן ביצה עם יציאתה נגמרת. ובירושלמי אינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ הלכך מותרת אפי' ביום טוב אחר שבת. ור' אפרים אסרן ביום טוב אחר שבת שמא בשבת נגמרה ואין שבת מכינה ולאו גזירה היא אלא ספיקא דאורייתא כדקתני בברייתא וספיקא אסור ולא דייק לן. איתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ואיפסיקא הלכתא כרב ולא משום דשבת ויו"ט קדושה אחת היא דהא קי"ל הלכה כד' זקנים ואליבא דר"א דאמר ב' קדושות אלא משום דס"ל כרבה דאמר מתני' משום הכנה ולידה היא ההכנה ור' יוחנן ס"ל מתני' כרבי יוסף ור' יצחק דאמר משום גזירה וק"ל כרב ואף על גב דרבא ורב אשי ס"ל צרכי שבת נעשין ביום טוב הנ"מ לאפות ולבשל דבר המוכן מבע"י אבל דבר חדש שאינו בעולם ביה"ש והיום הוכן דכ"ע אסור כרבה ויש מחכמי הדור שאמרו דרבא ורב אשי ל"ל הכנה דרבה. ולא דייק וקי"ל כרבה ל"ש יום טוב אחר שבת ול"ש אחר יום טוב נולדה בזה אסורה בזה ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה. ותנ"ה אחרים אומרים נולדה בשבת תאכל ביום טוב ביום טוב תאכל בשבת רי"א משום ר"א עדיין היא מחלוקת בש"א תאכל ובה"א לא תאכל וגרסינן בירושלמי ר"מ הורה לצפרייה בספוחי חרדל ובביצה כר' יהודה ושמעינן מדרבה אפי' בדבר שהוא מוכן מבעו"י לצורך יום טוב ואירע בו דבר חדש שלא [דף קלח טור ב] היה בעולם בין השמשות ואין ההכנה בידו אינו מוכן למחר כגון תרנגולת שעומדה לאכילה שנולדה בה הביצה שלא הוכנה ואסורה ביום שלאחריו וכגון הא דגרסינן בירושלמי דאיתפלגו שירי פתילה שירי מדורא שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליק ביום טוב רב ור' חנינא תרווייהו אמרין אסור ר' יוחנן אמר מותר א"ר מונא קומי ר' יודן מה איכפת לן פתילה לגבי ביצה א"ל מן מה דאנן רמיין רבנן מדמין לה הדא אמרה היא הדא היא הדא. ומעשה בא לידינו בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת והתרתי היהודים לצאת ביום טוב שלאחריו ולהיות כבני העיר דהא קי"ל שבת ויו"ט ב' קדושות הן והכנה ליכא דלא מיקרי הכנה אלא כשמכין ביום טוב דבר שאינו מן המוכן כגון מוקצה ונולד והני דגרסינן בירושלמי כגון יציאת התחום שאינו מוכן רק ע"י עירוב ובהנחת עירוב היא ההכנה אבל הזמנה אחריתי לאו הכנה היא. ואפילו מערב ומכוין בלבו יציאת התחום כגון מערב ברגליו בשני דמכוין ואזיל להכנה א"נ בפת היכא דלא צריך ליה למימר מידי שמעיו"ט קרא לו שם עירוב אף על גב דקמכוין ליציאת התחום לאו הכנה היא כדאמרי' בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחלת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה. ואפי' מכין בפה דבר הראוי כגון קונה שביתה להיותן כבני העיר לאו הכנה היא דדבר מוכן לכל היא ואם נאכל עירובו בראשון ויצא מתחומו ממזרח למערב ליכא הכנה. וגבי ספינה ליכא הכנה כלל דקניית בי' מבע"י ליכא דתחלת היום קונה עירוב והכנה בפה ליכא דהא שתיק. והמערב ברגליו והכנה ברגליו אינה הכנה אפי' מכין דבר שאינו מוכן. ואם אמר בשבת מבע"י שם תהא שביתתי והריני כבני עירי לאו הכנה היא דהו"ל כמכין דבר ובד' דוכתי אשכחן בעירוב הכנה וכולהו ע"י עירוב יציאת התחום אבל הזמנה בעלמא לאו הכנה. ויש מחכמי הדור שאומרים כל הזמנה אסורה ולא דייק לן. ובני צרפת מחמירין בשירי פתילה ומדורא ושמן כדגרסינן בירושלמי ומרבין עליהם דבר מוכן כדאמרי' בעצים שנשרו [דף קלח טור ג] מן הדקל שמרבה עליהם עצים מוכנים ומדליקן. אושפיזיכני' דרב אדא בר אהבה הו"ל הנך ביצים מיו"ט לשבת אתי לקמיה א"ל מהו למיטווינהו האידנא ומכלינהו למחר ומסקנא אפי ר' יוחנן לא שרי אלא לגומעה אבל לטלטולי ביומי' לא דתניא א' ביצה שנולד בשבת וא' ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה ולא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה את כרעי המטה אבל כופה עלי' כלי בשביל שלא תשבר וספיקו אסורה. ירושלמי ובלבד שתהא כלי נוגע בגופו של ביצה ומסתברא דוקא ביצה ודכוותי' אבל עגל שנולד בשבת מותר ביום טוב ואין לידתו הכנה דשבת מכין לעצמו דאי הו"ל חולה מבע"י הוי שרי אבל ביצה אין לה היתר משום גזירה ור' אפרים אסרו משום הכנה ול"ד לן. גרסי' בפ' כירה אר"ח אעפ"י שאמרו אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה אבל כופה עלי' כלי בשביל שלא תשבר ומדפריש רבה ור"י טעמי' דר"ח ש"מ כוותיה ס"ל ול"ל לר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל. ותי' מדר' יצחק אוקמא למתני' דפורסין מחצלת אליבא דר"ש ול"ק ולא ס"ל דאית לי' מוקצה כר"י ס"ל דאית ליה מוקצה ואנן קי"ל כר"ש הלכך ליתא לדר' יצחק. ורבינו אלפסי אייתי ראיה מיהא דאר"ה היתה בהמה טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתי' ש"מ דליתא לדרב יצחק וליתא דא"כ קשיא דר"ה אמר רב דאמר רב ששת פוקו ואמרו ליה לרב יצחק כבר תרגומא ר"ה לשמעתך בבבל דאר"ה עושין מחיצה למת כו' וא"כ קשיא דר"ה אדר"ה וטעמא דמביא כרים וכסתות ומניח תחתיה משום הפסד ממונו היא והלכך הא דתנן בפ' משילין פירות ומכסין את הפירות מפני הדלף. הלכה כעולא דאמר אוירא דליבנא וליתא לדר' יצחק. ויראים פסק כר' יצחק והא דתנן במס' תמיד פסכתר היה משמש ג' דברים כופין אותו על השרץ ועל הגחלים בשבת מקדש שאני א"נ דצריך למקומו ולא דייק:
איתמר ב' י"ט של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה לרב פשוט לי' דשתי קדושות הן לרב אסי מספקא ועביד. הכי לחומרא והכי לחומרא ומבדיל מיומא טבא לחברי' ואמר רבא הלכתא כוותי' דרב בהנאי תלת בין לקולא בין לחומרא ב' קדושות הן והא דלא מבדילין כי היכי דלא לזלזולי' בי' כמו שפרש"י [דף קלח טור ד] בסוכה. והא דעבדן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם דזמנין דגזרו שמדא ואתו לקלקולי. אתמר שני יום טוב של ר"ה רב ושמואל דאמרו תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה. אמר רבה מתקנת ר"י בן זכאי ואילך ביצה מותרת דתנן משחרב ביהמ"ק התקין ר"י ב"ז שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום וא"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה א"ל אמינא לך אנא מלתא דר"י ואת אמרת לי מלתא דרב ושמואל. ולרב קשיא מתני' ל"ק הא לן והא להו. ורבא אמר אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. ש"מ שאפילו בני א"י צריכין לעשות ב' יום טוב של ר"ה. ורבינו אפרים כ' הנ"מ בזמן שישראל מקדשין על האריי' אבל עכשיו שאנו סומכין על סוד העיבור חזרה א"י להיות בית הוועד שאין להם ספק בקדושת היום ואין חייבין לשמור אלא יום א' ומסתברא כרבי' אלפסי דע"כ ל"פ אמוראי אלא לענין ביצה אבל שני ימים לעולם. וכי היכי דאנן עבדינן מנהגא א"נ אינהו דנהגו בארץ למיעבד ב' ימים עבדו. אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני יום טוב של ר"ה ואמר מר זוטרא לא אמרו אלא דאשתהי כללא דאשתהי לא משהינן ליה ורב אשי אמר אפילו לא אשתהי לא משהי' לי' מ"ט יום טוב שני לגבי מת כחול שווי' רבנן. אפי' למיגז לי' אסא ולמיגד ליה גלימא וגרסי' בפ' ר"א דתולין עובדא הוה בבי כנישתא ביום טוב הסמוך לשבת בין מלפניו בין מלאחריו ואתא לקמי' דר' יוחנן וא"ל יתעסקו בו עממין ואמר רבא וכו'. ופירש"י ביום טוב הסמוך לשבת היא דשרי להו בעובדא דשלח להו וטעמי' משום דאשתהי או שמא ישתהא. ומשמע דס"ל יום טוב לחודי' לא יתעסקו בו עממין. והא דאמרינן לא אמרו אלא דאשתהי אכולה מלתא קאמר ודקאמר ולא היא איו"ט שני קאי. ומ"ס אף על גב דלא אשתהי יתעסקו בו עממין ואינו סמוך לשבת קאמר והא דאמרינן אפילו למיגז לי' אסא ולמיגד לי' גלימא פרש"י מן המחובר ש"מ דאפי' איסורא דאוריי' שרי וחופרין לו קבר ומוליכין אותו חוץ לתחום. והא דתנן במשקין אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' רב אלפס הנ"מ לשהות כההיא דהמוכר פירות אבל מת מוטל לפניו [דף קלט טור א] עושין. והאידנא דאיכא חברי חיישינן והשתא דליכא חברי אזלינן בתר מנהגא. ושמעתי שר' יעקב מחמיר. אתמר אפרוחים שנולד ביום טוב רב אמר אסור ושמואל אמר מותר ותניא כוותי' דרב עגל שנולד ביום טוב מותר אפרוח שנולד ביום טוב אסור. ומה הפרש בין זה לזה. זה מוכן ע"ג אמו וזה אינו מוכן ע"ג אמו. ואפילו עגל שנולד מן הטריפה ביום טוב מותר הואיל ומוכן לכלבים. דקיי"ל מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם דדעתי' דאינש אכל מה דחזי לי' ואף על גב דביצת תרנגולת העומדת לאכילה מוכנת ע"ג אמה היא אסורה התם משום דיו"ט אחר השבת היא דמאתמול גמרו לה אבל לגבי עגל ליכא למיגזר. וכן הלכתא ואף על גב דתניא כוותי' דשמואל ואי תימא ר' יוחנן ואיכא למימר רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כיון דתני בתרווייהו קים לן דמוקצה דאורייתא ובשל תורה הלך אחר המחמיר ועוד דת"ק כראב"י וראב"י הכי ס"ל דתניא אפרוח שנולד ביום טוב רא"א אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניו ואף על גב דליתא לדראב"י בחול ביום טוב ס"ל אסור וטעמי' דרבי' אפרים משום דרב כר"י ס"ל דאית לי' מוקצה ור' יוחנן כר"ש בפ' מי שהחשיך וכיון דלית הלכתא כר"ש ביום טוב ממילא ליתא לדשמואל ור"י והא טעמא לא דייק לן דהא מוקצה כגרוגרות וצמוקים דמי ול"ד לפלוגתא דר"י ור"ש דאמר מוכנת היא וא"כ שמואל וא"ת ר' יוחנן דקאמרו טעמא הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ד"ה הוא ויש מחכמי הדור שפסקו לקולא כר' יוחנן ולא דייקי ורבי' אלפסי ל"פ הלכתא. תניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב ופי' בעל הלכות טעמא משום דבשר עוף דרבנן אבל א"י ששחט תרנגולת או שמתה ומצא בה ביצים גמורות אסורות דאיסור נבילה דאורייתא דתנן ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין ומודים בביצת טמאה שאסורה. ורבי' יעקב פי נבילה אם יש כיוצא איסור עצמה היא ואסורה. אבל בב"ח דהאי היתר והאי היתר שרי ואיכא מ"ד ביצת נבילה אסורה משום ביצת טריפה. ומ"ס בחלב מותרת דברי אמר רחמנא וביצים לאו גדי הוא כדם ושליא. אבל אסורות משום נבילה דביצה גדולה גופי' הוא. וכשנתנבלה זה נתנבלה זה מידי דהוה ארישא דמתני' דקתני דם נבלה ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין ואף על גב דגבי חלב אינו בשר כדגרסי' התם בחולין דם לאו גדי הוא ואם בשלו בחלב אין לוקה טומאת נבילה אית בה דגופי' הוא ה"נ ל"ש. ירושלמי מ"ט דב"ש גמיר' [דף קלט טור ב] היתה עד שלא תתנבל מעתה אפי' אין כיוצא בה נמכרת בשוק א"כ מתיר שליל אבל לב"ה טעמא בשעה שנתנבל נתנבלה הדם והביצים והגידים וכל הראוי לאכילה. ת"ר כל שתשמישו ביום נולד ביום כגון תרנגולת ונ"מ לדרב מרי ברי' דרב כהנא דאמר בדק בקנה של תרנגולת מעיו"ט ולא מצא בה ביצים ולמחר השכים ומצא בה ביצים מותרות ואף על גב דבדק יפה אימור יצאה רובה וחזרה וכדר' יוחנן דאר"י ביצה שיצאה רובה וחזרה מותרת לאכלה ביום טוב ודווקא בדאיכא זכר דכי איכא זכר לא ספנא מארעא וכיון דאיכא חזקה דכל שתשמישו ביום נולד ביום תלינן כדר"י אף על גב דלא שכיח הא ליכא זכר קים לן כר' יונתן בן שאול דאמר בדק בקנה של תרנגולין מעיו"ט ולא מצא בה ביצים אסורות ודווקא בדק כיון דליתא חזקה דכל שתשמישו ביום לא חיישינן להא דר"י דהא לא שכיח:
מחלוקת ב'
בש"א שאור בכזית וחמץ בככותבת ובה"א זה וזה בכזית. תוספתא איזה שאור ואיזה חמץ שאור שמחמיץ אחרים חמץ שנחמץ מאחרים ואימתי קרוי שאור משנפסל לאכילת כלב ופירשתי בהלכות חמץ:
מחלוקת ג'
השוחט חיה ועוף בש"א יחפור בדקר ויכסה ובה"א לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעו"י ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה א"ר זריקא אר"י והוא שיש לו דקר נעוץ מבעו"י והא קא עביד כתישה א"ר חייא אמר רב בעפר תיחוח מהכא משמע שאפי' יש לו עפר תיחוח בעי' דקר נעוץ מבעו"י ולכתחלה משום הכנה ואין בו דקר נעוץ א"י לכסות אלא באפר כירה. ואף על גב דקעביד גומא כיון דבשבת פטור אבל אסור הכא דשחיט משום שמחת יום טוב מותר לכתחלה. אר"י מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו וא"צ הכנה דקר נעוץ דריש מר זוטרא והיא שייחד לו קרן זויות. ותניא כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו ואפי' באפר כירה גזירה משום התרת חלבו אבל בחול ליכא למיגזר דמאן דחזי סבר דמספיקא אמרי' לי' זיל שחוט טרח וכסי ביום טוב מי אמרי' אמרו לו רבנן שחוט טרח וכסי מספיקא אלא מין חיה הוא ואתי למשרי חלבו הלכך אם שחט אין מכסין את דמו אלא במיו"ט ומדלא כסי' ביום טוב ש"מ דספיקא הוא וחלבו אסור הא מתני' דהשוחט ה"ג לה בבחירתא ב"ש ולקולא וב"ה לחומרא והכי דווקא והלכה כב"ה וכההיא דאין מסלקין [דף קלט טור ג] את התריסין ביום טוב ב"ה מתירין אמרי' מוחלפת השיט' ודוקא ק"ל לרבוותאי הא דפרכינן וליכסי' באפר כירה ממתני' ופריך ולכסיי' בדקר נעוץ לב"ש ואפר כירה לב"ה דלב"ש אין מכסין באפר כירה ולא בדקר נעוץ לב"ה לכתחלה א"נ אסיפא פריך דקתני אם שחטו אין מכסין את דמו וה"נ בספרא הא דקתני אם שחטו אין מכסין את דמו מכלל דבאית לי' עסקינן ול"ג השאר ומתני' דהשוחט דווקא הואיל ותנן בבחירתא הכי ומקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. והא דמסלקין את התריסין נמי דקי"ל כב"ה התירו סופן משום תחלתן הלכה היא אלא דב"ש וב"ה החליפו שיטתן והחמירו ב"ה בכ"מ ולא החמירו בתריסין משום טעמא דהתירו סופן משום תחלתן ירושלמי שאם אומר לא יחזיר אף היא אינו פותח ולא יפתח אף ממעט בשמחת הרגל ור"ח ז"ל וכל המפרשים קבעו הלכה כב"ה לחומרא בהשוחט ובתריסין לקולא. ורבי' אלפסי הכין פי' רבוותאי קמאי הכי ס"ל אבל ר' יעקב אמר מוחלפת השיטה ממתני' דהשוחט ול"ד לן דכל מה דבבחירתא דוקא היא ואפר כירה מוכן היא ואפי' לב"ש דאמרו אין מכסין באפר כדאיתא בפ' כיסוי הדם מוכן לכסות בו צואה ולעשות בו צרכיו א"ר יהודא ל"ש אלא שהוסק מעיו"ט אבל ביום טוב אסור דהו"ל [דף קלט טור ד] כנולד ואסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר לכסות ותנ"ה כשאמרו אפר כירה מוכן היא לא אמרו אלא שהוסק מעיו"ט אבל הוסק ביום טוב אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותרת. הכניס עפר לגינתו ולחורבתו מותר לכסות. ירושלמי בשלא שחט אבל אם שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק ביום טוב ואל יחפור בדקר ויכסה. ירוש' הביא עפר לכסות את גנו סיד לסוד את ביתו אית תנא מכסין בו ואית תנא אין מכסין בו ר' יוסי בר בון בשם ר"ח אמר מ"ד מכסין לשעבר מ"ד אין מכסין בבא לשאול לכתחילה תנא ר' חייא לא כוי בלבד אמרו אלא אפי' שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמי זה בזה אסור לכסותו ביום טוב א"ר יוסי ל"ש אלא שאינו יכול לכסותו בדקירה אחת אבל יכול לכסותו מותר ולא גזרינן דקירה אחת אטו ב' דקירות. אמר רבא השוחט צפור מעיו"ט אין מכסין אותו ביום טוב גלגל עיסה מעיו"ט מפריש ממנה חלתה ביום טוב לימא פליגא דאבוה דשמואל אדשמואל דא"ש חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. אמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עליהן שם שאסורה לזרים ופסק רבי' אלפסי ז"ל כאבוה דשמואל דגרסינן בפ' משילין אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב לא נצרכו אלא אפי' ליתנו לכהן בו ביום והנ"מ פרי דטבלא מאתמול אבל פרי דטבל' האידנא כגון עיסה לאפרושי מני' חלה [דף קמ טור א] מפריש ויהבינן לכהן והאי נוסחא ליתא בנוסחא עתיקא דילן והגדה הוא ור"ח ל"פ הלכה כשמואל גבי מוללין מלילות והר"ן כתב אבל מלאכה שאפשר לעשותה מעיו"ט כגון הלש מעיו"ט מפריש חלתה ביום טוב ומאי דאיתמר בשמי' וכיון דרבא בתרא הוא קי"ל כוותי' דהלכה כבתרא טעות' היא וליתא כפירושא דיליה ואפי' איתא איכא לדחויי בחלת ארץ ישראל אבל בחלת חוץ לארץ אף על גב דטביל מאתמול מפריש חלתה ביום טוב דלאו תיקון הוא. אבוה דשמואל אמר אפילו גלגל עיסה מעיו"ט אין מפרישין חלה ביום טוב וס"ל לרבה הא דתנן אין מגביהין תרומות ומעשרות ואוקימנא אפי' ליתנו לכהן בו ביום כמ"ד בפירות מיירי ולא בעיסה. ובירושלמי גרסי' תניא ובתוספתא גרסי' הלש עיסה ביום טוב בין טמאין בין טהורין מותר לטלטלן ומותר להפריש ממנה חלה [דף קמ טור ב] לשה מעיו"ט ושכח ולא הפריש אסור לטלטלה ואסור להפריש ממנו חלה וההיא נמי בחלת ארץ ישראל מיירי ואיכא מאן דפסק' כרבא דהוא בתרא. גרסינן בפ' ב' אר"ח בהמה חציה של ישראל מותר לשוחטה ביום טוב כמחלוקת י"ז בפ' בתרא אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות. ובמשניות מדוייקות ובירושלמי גרסי' אלו הן בייתות כל שלנות בעיר מדבריות שלנות באפר ל"ל למימר משקין מלתא אגב אורחא קמ"ל דלישקי אינש מיא והדר לישחוט משום סירכא דמשכא העור נוח ליפשט ת"ר אלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות בפסח ונכנסות ברביעה בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום ר"א אלו ואלו בייתות הן ואלו הן מדבריות כל שאין נכנסות ליישוב לא בחמה ולא בימות [דף קמ טור ג] הגשמים ובתוספתא אלו ואלו שיצאו חוץ לתחום אעפ"י שאין נכנסות לתוך התחום אלא משחשיכה מותר לשוחטן ביום טוב ומקשינן מי אית ליה מוקצה והא בעי ר"ש ב"ר מר' פצעילי תמרה לר"ש מהו א"ל אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצמוקים לבד. ירושלמי מפני שמסריחות בנתיים אב"א הני כגרוגרות וצמוקים דמי ואב"א לדבריהם דרבנן קאמר לדידי אין מוקצה וכו' וכתב ר"ה מהא שמעינן דכל מידי דחזי לאינש דעתי' עלוי וכו' כדברי תנא בביצה שנולדה לענין מוקצה. ולענין מדבריות פי' בעל ההלכות מוקצה דרבנן וכיון דאיכא תרי לישני חד דאית לי' לר"ש מוקצה במדבריות וחד ל"ל עבדינן לקולא ושרי למשחט מדבריות למ"ס מוקצה דאורייתא ולחומרא ומדבריות כגרוגרות וצמוקין דמי ואסורים אפי' לר"ש כסתם מתני' דתנן אין משקין ושוחטין את המדבריות ובייתות אפי' לר"י מותרת ול"ד לתורא לרדיא עז לחלבה ורחל לגיזתה דאקצינהו אלא כל הראוי לאכילה דעתי' עלוי' דקים לן בהמה בחייה לאכילה עומדת ודעתי' עלוי' ומיהו רבי אלפסי פסק כת"ק דר' דהלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ומ"ס כר"י דסתם מתניתין כוותי' דגרסינן במשניות ובירושלמי בייתות כל שלנות בעיר כסתם במתניתי' ומחלוקת מברייתא הוא והלכה כסתם מתניתין וכן מצאתי בהלכות שלו במשניות ובירושלמי. ומבעיא לן בפ' א"צ דגים יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי שבת ומסקנא גמרו בידי אדם לא קמבעיא לן כי קא מבעיא לן גמרו בידי שמים ולא אפשיט ולחומרא ומוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין אותו מותר וכן הלכתא. בפ"ג בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיאכל ממנה כזית צלי מבעו"י שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמוטה אבל מביאה בידו אבר אבר ותניא אותו ואת בנו שנפלו לבור מעלה את הראשון ע"מ לשוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות. ר' יהושע אמר מעלה את הא' ע"מ לשוחטו ואינו שוחטו ומעלה וחוזר ומעלה את הב' ע"מ לשוחטו רצה זה שוחט רצה זה שוחט תוספתא רצה לשחוט רצה [דף קמ טור ד] שלא לשחוט א' מהם הרשות בידו. בכור שנפל לבור ר"י אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט רש"א כל שאין מומו ניכר מעיו"ט אין זה מן המוכן. ואסקינן כגון דנפל בי' מום עובר מבעיו"ט והו"ל מום קבוע ביום טוב מהו דתימא כיון דדעתי' עילוי' נשחטי' קמ"ל וקא מיפלגי ברואין מומין ר"י סבר רואין מומין ביום טוב ור"ש סבר אין רואין מומין ביום טוב וקי"ל כר"ש והו"ל כגרוגרות וצמוקים כדאיתא בשבת אמי וורדינא חזא בוכרא דבי נשיאה וביו"ט לא הוה חזא אתא וא"ל לר' אמי אמר להו שפיר עבוד דלא חזי אינו והא"ר אמי גופי' הוי חזי. ר"א ביום טוב הוי חזי ולמחר שיולי משאל היכא הוה עובדא כהא דההוא גברא איתי בוכרא לקמי' דרבא אפניא דמעלי יום טוב הוה יתיב רבא וקחייף רישי' בהדי דקא חייף דל עיני' וחזי מומא א"ל זיל האידנא ותא למחר כי אתא למחר א"ל היכי הוה עובדא א"ל הוה שדיין שערי בהך גיסי דהוצי בהדי דעיילו לרישא למיכל בזעתי' קניא דהוצי לשפתי' א"ל דלמא את גרמת ליה ומנא תימרא דגרמא אסור דתנא מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מנין שלא יגרום לו ע"י ד"א שלא יביא בצק או דבילה ומניח על גבי האוזן כדי שיבא כלב ויטלנו ת"ל כל מום אמר מום ואמר כל מום. ירושלמי אתא עובדא קומי רב אשי וסבר מימר ר"י ור"ש הלכה כר"י אתיא רב הושיעא מתני' דבר קפרא. ותנא חכמים אמרו כל שאין מומו ניכר מעיו"ט ולא הכיר בו מומחה אלא ביום טוב אין זה מן המוכן וקבלה וחזר בו. בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ומעשה ששאל את ר"ט עליו ועל החלה שנטמאת ואמר לא יזיזם ממקומן אוקרי זעירא בבהמת קדשים ובמסוכנת וד"ה אפילו לר"י הכ"פ ר"י ור"ש כשהיתה חולה מבעו"י אבל מסוכנת דעתי' עלוי' ומש"ה היא שריא דמסוכנת מודה ר"י ובעלי חיים שמתו מודה ר"ש וסתמא דהא מתני' אפילו ר"י וכן הלכתא ונוסחא עתיקא במסוכנת וד"ה. וי"מ ד"ה למר ברי' דרב יוסף ומר אבימי משמי' דרבא [דף קמא טור א] ואליבא דר"ש ואית דל"ג וד"ה ופירוש קמא מסתברא והכין פי' ר"ח ז"ל. אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב מאי אין נמנין אין פוסקין דמים לכתחלה ביום טוב. היכי עביד אמר רבא מביא שתי בהמות ומעמיד זו בצד זו ואומר זו כזו. תנ"ה לא יאמר אדם לחבירו הריני עמך בסלע ובשתים אלא הריני עמך למחצה לשליש ולרביע. ירושלמי הא להוסיף מוסיפין היה חמשה נעשין עשרה ר"י אומר שוקל אדם בשר כנגד כלי או כנגד קיפוץ וחכ"א אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אר"י א"ש אפילו לשמרן מן העכברים והיא דתליא בתריטא ואסר מפני מראית עין וליתא לר' חמא ור"ש ב"ר דהא שקלי מנא כנגד מנא ביום טוב דקי"ל כרבנן דאמרו אין משגיחים בכף מאזנים כל עיקר אר"י א"ש טבח אומן אסור לשקול בשר ביד. ירושלמי מפני שידו כליטרא אלא חותך בסכין ונותן לזה ולזה וכן אסור לשקול בשר במים ואר"י א"ש אסור לעשות בית יד בבשר ובידא שרי ואמר ר"י מותר לעשות סימן בבשר כהא דרבה בר"ה מחתך להו תלת קרנתא. ואין משחיזין את הסכין ביום טוב אבל משיאה ע"ג חברתה אר"ה ל"ש אלא בהשחזה של אבן אבל בהשחזה של עץ מותר וכן הלכתא ואיכא תרי לישנא בגמרא. ומסתברא כלישנא קמא לקולא של אבן אסור לחדדה אבל להעביר שמנותה מותר מכלל דחברתה אפילו לחדדה מותר ומאן תנא בהשחזה אסור דלא כר"י דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא א"נ בלבד ר"י מתיר במכשירי א"נ ואסיקנא הלכתא כר"י ואפילו בהשחזה של אבן מותר לחדדה ואין מורין כן מיהו אפי' לרבנן בהשחזה של עץ או ע"ג חברתה מותר לחדדה ומורין כר"ה. אר"ה ברי' דרב יוסף הוה קאמינא קמי' דרבא והוה מעבר סכינא אפומי' דדיקולא וכו' וחזינא לדעתי' דלחדודה עבוד והאי דלא קאמר לי' משום דקסבר הלכה כר"י כלישנא קמא ואין מורין כן ואמר אביי קאמינא קמי' דמר והוה מעבר סכינא [דף קמא טור ב] אפומא דרחיא וא"ל לחדדה או להעביר שמנוניתא וחזיתא לדעתי' דלחדדה עביד והאי דלא קאמר לי' משום דסבר הלכה כר"י ואין מורין כן כדי שלא יזלזלו אף במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט אמר רב יוסף סכין שעמדה מותר לחדדה ביום טוב. וה"מ דפסקה אגב דוחקא. ופי' ר"ח ורב אלפסי ז"ל דווקא אגב רחיא או אגב דיקולא. אבל השחזה לא וטעמא משום דאין מורין כן כדפרישית והיכא דלא פסקה אגב דוחקא שוי' למנא ואסר. וק"ל אמאי נקט סכין שעמדה לימא משחיזין את הסכין ביום טוב ומסתברא דמתניתין איירי בסכין שנפגם אבל עמדה מותר לחדדה. היכא דפסקה אגב דוחקא דלא תיקן הוא ואפילו במשחזת לד"ה וה"ג אחד סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצם באנו למחלוקת ר"י ורבנן וכו' להנוסחא דר"ח. אבל בנוסחא דרבוותא ל"ג הכי. דריש רב חייא ואיתימא רב יוסף א' סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצם וא' גריפת התנור ביום טוב באנו למחלוקת ר"י וחכמים דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש ר"י מתיר במכשירי אוכל נפש מ"ט דת"ק דא"ק היא ולא מכשיריו ור"י א"ק לכם לכל צרכיכם ואידך הא כתיב לכם לכם ולא לא"י ואידך הא כתיב היא כתיב היא וכתיב לכם ול"ק כאן במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט כאן במכשירין שא"א לעשות כן מעיו"ט. ולרבי' אפרים לכם ולא לא"י לא אצטריך לי' דהשתא מכשירין שא"א לעשותן לדידן אסור משום טרחא טרחא דא"י לכ"ש והלכך אם נפגם הסכין מעיו"ט או נרצם השפוד ונקטם ראשו החד ד"ה אסור כדתנן אין מתקנין השפוד ואין מחדדין אותו נפגם ביום טוב או בעיו"ט והי' טרוד ולא תיקן בעיו"ט מחלוקת ר"י וחכמים אבל סכין שעמדה מחרופת' ד"ה מותר לחדדה כדפרישית. איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם רב מארי בר ביזנא שרי ורבנן אסרי ופרישו רבוותאי שמא יוליכנו חוץ לתחום להראותו. ורש"י פי' דהו"ל דן את הדין א"ר יוסף [דף קמא טור ג] ת"ח רואה לעצמו ומשאילה לאחרים אר"י שפוד שנרצף ונתעקם אסור לתקנו ביום טוב ואף על גב דיכול למפשט לי' בידו. דלמא מתקן ליה בקורנסי'. אית דמפרשי משום טירחא דלא צריך. ומ"ס אפילו לר"י קאמר וכגון שנרצף מעיו"ט ואשמעי' אף על גב דפשיט בידי' אסור. וא"נ צריך לתקן בקורנס קאמר אבל בידו מותר ואר"י א"ש שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלו ביום טוב אמר רב מלכיו ושומטו ומניחו בקרן זויות ואמר רב חייא בר אשי אמר רב והוא שיש עליו בשר. רבינא אמר אעפ"י שאין עליו בשר מידי דהוה אקוץ בר"ה וכן הלכתא. גרסינן בפ' המביא אין שוברין את החרס ואין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין תני ר' חייא אם א"א לאפות אא"כ גרפו מותר. דביתהו דר' חייא נפל לה אריחא בתנורא ביום טוב א"ל אנא ריפתא מעליא בעינא א"ל רבא לשמעי' טוי בר אווזא ואזדהר מחרוכא א"ל רבינא לרב אשי א"ל רב אחא מהוצל דמר שרקין לי' תנורא ביום טוב א"ל אנן ארקתא דפרת סמכינן. וה"מ היא [דף קמא טור ד] דסמכי מאורתא אמר רבינא וקיטמא שרי פר"ה שאינו בר ניבול. ואר"נ אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביום טוב. ת"ר מולגין את הראש ואת הרגל ומהבהבין אותו ואין טופלין לו בחרסות ולא באדמה ואין גוזזין אותו במספריים שלו ומתקנין את הקורניס ואת העכבייתא ומסיקין ואופין ומחמין חמין באנטוכי ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת לר"ש קיירא דווקא הראש והרגלים אכל גדיא כולה לא מלגינן דאפשר לאשלוחי משכא ול"ד לן דהא הראש והרגלים נמי אפשר אלא מנהגא נקט ובאתרא דנהיגו בגדיא נמי שרי ת"ר אין נופחין במפוח אבל נופחין בשפופרת ואין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו בשנרצם מעיו"ט ואפי' לר"י ואין מפצעין את הקנה לצלות בו צלי אבל את האגוז במטלות ולא חיישינן שמא תקרע. לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר אבל שוחט הוא ומחלק ביניהם היכי עבדא רבה ור' יוסף אמרי תרטא ופלגא דתרטא בנרש אמרו חלקה ופלגא דחלקה פומבדיתא [דף קמב טור א] אמרו אזינקא ופלגא אזינקא מתא מחסיא ריבעה ופלגא ריבעה אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה מאי אבל לא במדה אמר רבא שלא יזכיר לו שם מידה אבל אם היה לו כלי העומד למידה ימלאנה דדרכא דאינש דמקרבא חמרא במנא דכולא ושתי והלכתא כרבא. ותמי' לן דרבי' אלפסי ז"ל כתב אבל אם היה כלי עומד למדה ימלאנה וליתא. אדברי' ר"ח לרבנא עוקבא ודרש לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביום טוב אבל קודר הוא קב או קביים ואינו חושש ונחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדירתו שלא יקדיח תבשילו א"ד האשה מודדת קמח ונותנת בתוך עיסה כדי שתטול חלתה בעין יפה ושמואל אמר אסור והלכתא כותי'. אומר אדם לחנוני תן לי ביצים ואגוזים במנין שכן דרך בעה"ב להיות מונה בתוך ביתו. ת"ר הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי א' או טלה א' אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כף א' או ירך א' אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור או גוזל א' אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר תן לי י' ביצים וה' אגוזים וי' אפרסקמון וב' רמונים ואתרוג א' ובלבד שלא יזכיר שום מקח רשב"א אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח פיר"ח סכום מנין יאמר יש לך אצלי ג' אגוזים תן לי עכשיו ג' אחרים הרי יש לך ק'. וכן פי' רבי' אלפסי ורש"י פי' סכום מקח דמים. וכ' בעל הלכות דווקא חנווני ישראל אבל חנווני א"י במידי דאית במחובר א"נ כגון קימחא דאיכא למימר דאיטחן ביום טוב או בא מחוץ לתחום א"נ ביצים ודאיכא למימר דאתילדה ביומי' דאסור למשקל מגי' דגרסי' א"י שהביא דורן אם יש באותו המין במחובר לקרקע אסור. וה"ה דבר שנעשה בו איסור מלאכה האסורה לישראל. ומסתברא דאפי' חנווני אינו ישראל קאמר דאי משום טחינה הוי ראוי לכוס ולית בי' משום מוקצה כדאיתא בפ"ק דחולין ואפי' לאכול פת הנאפה בשבילו התירו הגאונים היכא דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו ומשום שנאפו בעצי מוקצה נמי ליכא למיגזר דלא אמרינן יש שבח עצים בפת אלא באיסור הנאה ומשום ביצה דאתילדו ביומן נמי לא חיישינן דלא אתחזיק איסורא אבל במחובר חיישינן [דף קמב טור ב] דאתחזיק ועוד הא קי"ל אין האינו ישראל צריך הכנה. גרסי' בפ' בתרא הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוכר בהמתו לאינו ישראל או לרועה הרי אצלו כרגלי הבעלים ואוקמי בשני רועים שיש שם רועה א' דלא קנה שביתה אצל רועה ומסרה לאחר ביום טוב שעדיין רשות הבעלים עליה אבל אין כאן אלא רועה אעפ"י שלא נתנה לו אלא ביום טוב ה"ה כרגלי הרועה ירושלמי מתני' בשנתנו לו ביום טוב אבל מסרה לו בעיו"ט כרגלי הרועה בשיש שם רועה א' ה"ה כרגלי הבקר ת"ר שנים ששאלו חלוק א' זה לילך בו שחרית לבית המדרש וזה לילך בו ערבית לבית המשתה זה עירב לצפון וזה עירב עליו לדרום מהלך לדרום כרגלי מי שעירב עליו לצפון כו' מצעו עליו את התחום ה"ז לא יזיזנה ממקומו נ"א ואם מצוי היא ופשוט. אתמר שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות כלו' מעיו"ט וחלקוהו ביום טוב אמר רב חביות מותרת ובהמה אסורה. ושמואל אמר אפי' חביות אסורה וכן מיפלגי בברירה שמואל סבר אין ברירה ורב סבר ברירה ובהמה אסירה משום דקא ינקי תחומין מהדדי ומקשינן לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו. ושתיק רב ור"ח ורבי אפרים פירשו שלקחוהו בשותפות ביום טוב ותמיה לן דהא תניא הלוקח בשר מן הטבח ביום טוב כרגלי המוכר ואסיק מאי הוה עלה ר' יוחנן אמר אין ברירה ורב הושעיא אמר יש ברירה ודריש מר זוטרא הלכה כרב הושעיא דיש ברירה כרבנן ופי' רבי' אלפסי קם לי' רב ורב הושעיא בחדא שיטתא וכיון דקאי רב כרב הושעיא לה' כרב ומסתברא מדלא אמר הלכתא כותי' דרב ש"מ דליתא לדרב ורב הושעי' פליג עליו דרב הושעי' אפי' בהמה מותרת קאמר וטעמא דרב משום דקא ינקי תחומין מהדדי ליתא דהא שתיק רב וכן הלכתא. א"ש שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם ושל רועה ה"ה כרגלי אות' העיר וכתב רבינו אפרים ומספקא מילתא בגמרא אי איתא דשמואל אי לא משום דקשיא שמואל אדשמואל בשנים שלקחו בשותפות חביות ובהמה דהא קסבר אין ברירה. ופי' מתניתי' דשחטו מעיו"ט וחלקו לא נתנו אלא ביום טוב ור"ח פי' שחטו ביום טוב [דף קמב טור ג] וכיון שדרכו למכור סלקו מרשותו והעמידו ברשות הלוקח ומוליכו אפי' לעיר אחרת ע"י עירובו השואל כלי מעיו"ט ה"ה כרגלי השואל וקי"ל דהא דאר"י השואל כלי מעיו"ט אעפ"י שלא נתנו לו אלא ביום טוב ה"ה כרגליו ביום טוב ה"ה כרגלי משאיל אף על גב דרגיל ושאיל מני' אמרינן דלמא משכח אינש אחרינא ושאל מני' ולא ינתן לחבירו לא אייתי רבי' אלפסי ז"ל דליכא עולי רגלים:
מחלוקת ד'
אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון דברי ב"ש וב"ה מתירין אמר רב ענן מחלוקת בר"ה אבל ברה"י דברי הכל מותר איני והא אמר ר"י א"ר כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור. תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרין ורבי' אלפסי פסק כר"י במס' שבת וליתא לדרב ענן ואפילו ברה"י פליגי והלכה כב"ה ואנן פסקינן בשער שחיטה דליתא לדר"י והבאתי ראיה מירושלמי ועוד מדאמרינן במועד קטן אהא דמקבלי קיבולת לא אמרן אלא ביום טוב אבל בחוה"מ אסור משום דאיכא אינשי דאזלו התם ש"מ במקום מראית עין אסור אבל שלא במקום מ"ע מותר וכן באבל התירו מלאכה בצנעה בתוך ביתו וכן צינור שעלה בו קשקשים ממעכו ברגלו בצנעה בשבת ואיכא מילי טובא כדאי' התם וללישנא בתרא דרב חנן בר"ה אסור וברה"י מותר ורבי' אפרים פסק כלישנא קמא דרב חנן ובר"ה ד"ה אסור אבל שדרו ממתיבתא שתי לשונות דרב חנן בר אמי בדרבנן היא ועבדין לקולא ובסולם של עלי' להוליך ובהטי סולם של שובך הלכה כרב חייא בשתיהן. [דף קמב טור ד] ותניא אר"י בד"א בסולם של שובך אבל בסולם של עליי' ד"ה אסור ר' דוסא אומר מטהו מחלון אל חלון. ואסיקנא בעובדא דר' חייא מאי דקא שרי ת"ק בסולם של שובך והוליך קאמר ר' דוסא אומר בסולם של שובך מטהו מחלון לחלון איכא למימר הלכה אסורה אבל של עליי' אפי' הטיי' אסור. וס"ל לר"ד לא נחלקו ב"ש וב"ה בשל שובך דאסור לא נחלקו אלא להטותו. ובשל עליי' אפי' הטיי' אסור. ומסתב' דהלכה כר"ד דר' חייא ובני ר' חייא כר' דוסא ס"ל. ורבי' אלפסי לא אייתי הא דר"ד כלל והלכתא כר' דוסא:
מחלוקת ה'
בש"א לא יטול אא"כ נענע מבעו"י ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל וקשיא לרבוותאי מה דקס"ד בריש פירקן דב"ש ל"ל מוקצה דהא תרווייהו אית להו מוקצה. ומסתברא דגוזלין דמדבריות נינהו שהן עושין לפרוח בכ"מ וכגרוגרות וצמוקים דמי אבל מוקצה דפליגו ר"י וב"ה כר"ש. אמר רב חנן בר אמי מחלוקת בבריכה הראשונה דב"ש גזרו דילמא אתי לאמלוכי וב"ה סברו לא גזרינן אבל בבריכה שניי' ד"ה עומד ואומר זה וזה אני נוטל ורבי' אלפסי לא אייתי להאי זימן שחורים ומצא לבינים לבינים ומצא שחורים שנים ומצא שלשה אסורין שלשה ומצא שנים מותרין בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין. ואפי' זימן שחורים ולבינים והשכים ומצא שחורים במקום לבינים ולבינים במקום שחורים לא אמרי' אית הפוכי אתהפיך אלא אמרי' הנך אזלי והנך אחריני נינהו ב' ומצא ג' אסורין דממ"נ אי [דף קמג טור א] אחריני נינהו כולהו אסורין אי הני נינהו איכא חד דמעלמא דמערב בהו. בתוך הקן מצא לפני הקן אסורין. לימא מסייע לר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאמר אביי בדף אמר רבא. הכא בשתי קינין זו למעלה מזו עסקינן ולא מבעי' קאמר לא מבעי' זימן בתחתון ולא זימן בעליון כלומר לפני הקן הוא העליונה. וה"פ זימן בתוך הקן בא' מן הקינין ולא זימן בחבירתה ואפי' זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה בתחתונים ומצא בעליונה שהיא לפני הקן. ולא מצא בתחתונה אסורין. דאמרי' הנך אזלי לעלמא והני סריכי סריך וסליקו וכ"ש זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה אסירי הנך אשתרבובי אישתרביב ונחתין אבל בתוך הקן ומצא לפני הקן מותרין דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. וליתא לדר' חנינא. והני נמי דגרסי' בריש (פירקן) גמרא בא"צ מתוקמא בשני קינין זו למעלה מזו כרבא ויש מחכמי [דף קמג טור ב] הדור דאמר אליבא דרבא סייעתא כר' חנינא התם ולימ' ואף ע"ג דרבא דחי להא דר' חנינא הלכה כר' חנינא דרבא גופי' בלא יחפור ס"ל כר"ח דאמר רבא ש"מ מדר"ל תלת והא חדא מנייהו דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאי' התם וכ"פ רב אחא וגרסי' התם אר"א בר שמעון מודים ב"ש וב"ה על שזימן בתוך הקן ומצא לפני הקן שאסורין בד"א ביוני שובך ויוני של עליי' ובצפרים שקננו בטפוחים ובבריכה אבל באווזין ותרנגולים ויוני הרדיסאות וחיה שקננה בפרדס מותרין וא"צ זימן וצפור דרור צריך לקשור בכנפי' כדי שלא תחלף באמה והמקושרין והמנענעין בבתים בבורות בשיחין במערות ובאילנו' אסורות שמא יעלה ויתלוש והמקושרין והמנענעין בכל מקום אסורין משום גזל וחיה שקננה בפרדס דא"צ זימן וזו עדות שהעידו שמעיהו ואבטליון ודוקא בה אבל אמה צידה מעליא בעי ולא מהניא זימון [דף קמג טור ג] לרבי' אפרים יוני שובך ויוני עליי' דמהני זימון בגוזלים קטנים דומיא דחי' שקננה בפרדס דאוקים בה אבל גדולים לא מהני זימון דהא אמרי' הצדן חייב דהא פרחין ואזלין לעלמא ומסתב' דל"ד לחי' דחי' צידה מעליא בעי ואינה ניצודת אלא בטורח גדול ואינה ניטלת בלא צידה. משמע מדקאמר צידה מעליא בעי ולא קאמר צידה בעי אבל יוני שובך ויוני עלי' אף על גב דצדן חייב מהני בהן זימן ונוטלין הן בלא צידה. וגרסי' התם א"צ דגים מן הביברין ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין חי' ועוף ונותנין לפניהם מזונות. רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל המחוסר צידה אסור שאינה מחוסר צידה מותר ה"ד מחוסר צידה כל שאומרים הבא מצודה ונצודנו מותר שהרי באות לכלובן בערב ויוני שובך ויוני עליי' וצפרים שקננו בטפוחים אעפ"י שבאות לכלובן בערב הצדן חייב לפי שאפילו כשהן בכלוב צריכין לרבויי מצודות חיות ועופות ודגים שעשאן מבעיו"ט לא יטול מהם ביום טוב אא"כ ידוע שנצודו מעיו"ט וחסורי מחסרי וה"ק ר"ג מתיר ומעשה בא"י שהביא דגים לר"ג ואמר מותרין הן. אלא שאין רצוני לקבל הימנו אר"י א"ש אין הלכה כר"ג ואיכא דמתני לה אהא דתניא ספק מוכן ר"ג מתיר ור' יהושע אוסר אר"י א"ש הלכה כר' יהושע ואר"פ הלכה א"י שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחוסר לקרקע אסורין ולערב אסורין בכדי שיעשה. ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא למ"ד לערב יום טוב ב' אסורין בכ"ש כדי שלא יאמר לא"י ביום טוב ראשון לך והבא לי ביום טוב הלא"ה מותר כדין ביצה וההיא בר טביא במסכת עירובין ואמר רב אשי [דף קמג טור ד] ההוא לא איתצודי איתציד אלא מחוץ לתחום אתא ה"ק דאי הוה מיתציד לא הוה אכלי ביום טוב שני מהאי טעמא אי איקלע שני יום טוב בחמשי ומעלי שבתא אי אתי פירות מחוץ לתחום ביום טוב ראשון אסורין עד מוצאי שבת. שמא יאמר לך והבא ליו"ט שני או ליום השבת ואיכא דיהיב טעמא משום דאתקצאי לביה"ש אתקצאי ליומא השני ואיכא רבוותאי דאמרו ערב ראשון קאמר ובשני יום טוב של גליות בשני מותר מההיא בר טביא דאיתצד ביום טוב ראשון ואשתחיט ביום טוב שני ור"ג ור"ח דאכלי ורב ששת לא אכיל הדר בי' וטעמא דמיגו ליתא דלא אמרינן מיגו אלא היכי דאיהו גופי' אקצייהו לבין השמשות כגון סוכה דחזיא לבין השמשות דאי אית ליה סעודתא בעי למיתב בגווה למיכל אבל הכא הא לא אקצייהו ומשום ספיקא הוא דאסור ביה"ש דהא ביצה בשני יום טוב של גליות נולדה בזה מותרת בזה ול"א מיגו. הלכך לערב ראשון קאמר אף על גב דלאו בר עשיי' וטעמא דגזירה שמא יאמר לו לך והבא לא אשכחן. ואי איתא דהכי הוא לא הוה שתיק גמרא מיני':
ואם יש מאותו המין במחובר לקרקע דאמרי' אסור אפילו בטלטול קאמר כדאמרינן בני יומן מי שרי בטלטול ומסתב' אעפ"י שיש באותו המין במחובר וידוע וניכר שלא נתלש אותו היום מותר כההיא ליפתא דגרסי' חזיי' דהא מכמשא אמר הא ודאי מאתמול עקורה מאי אמרת מחוץ לתחום אתא הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש הא אדעתא דא"י אתי שרי להו רבא למיזבן מנייהו כיון דחזא דמפשי ומייתי אסר להו. ושמעינן מהא שלוקחין מחנוני הרגיל אצלו ואם אין [דף קמד טור א] מאותו המין במחובר לקרקע בתוך התחום מותרין ולא חיישי' למוקצה לתמרא בעסקא וכיוצא בהן ופי' רבי' אלפסי משום דלא מחזקינן איסורא ול"ד לספק מוכן דאמר התם מוקצה היא אבל הכא לא ומסתב' משום דס"ל אין הא"י צריך הכנה כדגרסי בירושלמי רבא ור"ש ברבי ח"א הא"י צריך הכין וחד אמר הא"י א"צ הכין ולא ידעי' מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן דרב מבעי' אותי קומי ר' חמא רבי' והא א"ל הן מהוויתה וא"ל שרייתה הוה והוינא אכיל מני' תאנין הוי דו אמר אין הא"י צריך הכין וחד תלמיד מרב סימא אזל לאנטרס אייתן לי' דורמסקנא ואכיל חד תלמיד דריב"ל וכו' חוץ לתחום אסור הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ופירש"י ז"ל לישראל עצמו אסור שמא ישלח בשבילו אבל ישראל אחר לא ידע וליכא למיגזר ול"ח שמא יאמר לא"י לך והבא לי מחוץ לתחום בשביל ישראל אחר דאין אדם חוטא ולא לו ומסתב' דאם איתא להאי טעמא לא הוה שתיק מני' וטעמא דמלתא משום דקים לן דנכסי א"י אין קונין שביתה. ומשום גזירת בעלים דא"י אטו בעלים דישראל הי' דקני שביתה כדאיתא בפ' בכל מערבין הלכך לאותו ישראל אסור דחשבינן לי' בעלים אבל לישראל אחר לא גזר ושמעתי בשם הר"ר יצחק בן מרן לוי וה"ה לא"י שהדליק או שמילא בשביל ישראל או עשה לה כבש בשבת מותר לישראל אחר ואין ההפרש לזה בין שבת ליו"ט ולא מסתב' לן אלא מבחוץ לתחום וכ"ד רבי' אלפסי כדאיתא בתשובותיו ואי לאו דמסתפינא מחבריא. אמינא פירות הבאין מחוץ לתחום לישראל אחר מותרין לגמרי ולאותו ישראל אסור חוץ לד' אמות ובתוך ד"א מותרין דהו"ל כמו שהוציאו א"י או רוח רעה שיש לו ד"א ואסור דקאמרו בתוך ד"א היא. וגמ' דבני מערבא דגרסי' התם בסוף מסכת דיו"ט וה"ג התם ר"א אלו ואלו שנכנסו לתחום משחשיכה מותר לשחוט ואלו הן מדבריות הגדילות באפר א"ר זעירא הדא אמרה כלי הבא מחוץ לתחום משחשיכה מותר לטלטלו ר"ש בר כרסנא בשם רב אחא ובלבד בד"א כהדא גמליאל זוגא איקרי חד סרקיי כמהין אחא שאיל לרב מונא וא"ל קבלין בגו מורגיין דידך ואכלין בתוך ד"א מורגיין לשון שכינה ש"מ אפילו בישראל הבא בשבילו מותר בד"א ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכניך והאכילם בד"א ומיירי כשאינה מוקפת העיר דליכא למימר כל העיר כולה כד"א דמיא. אבל למי שנשתלחה אסור אפילו בתוך דבר אחר ולא מסתברא. ובחוץ לתחום ל"ב בכדי [דף קמד טור ב] שיעשה אלא איסור מלאכה דאורייתא. דא"כ ר"פ דאמר במחובר לערב אסורין בכ"ש אסיפא דכולה מלתא הו"ל למימר. אבל רבי' אלפסי אסר בא"י שהביא חלילין אא"כ שהה במיו"ט בכדי שמביא ממקום קרוב. דס"ל בחוץ לתחום בעינן בכ"ש. וכן פי' בתשובתו ואנן כפי' רש"י מפרשינן לה דהו"ל למימר ימתין כדי שיביא ממקום קרוב כדאיתא במשנה הסמוכה לה במכשירין וזו תשובת רבי' אלפסי ז"ל כל מה שעשה הא"י לעצמו ואין בו חשש שמא ירבה בשבילו כגון הדלקת הנר וכבש דנר וכבש לחד ונר וכבש למאה מותרין לאלתר ומה שעשה הא"י אדעתי' דכ"ע עשה ולא ייחד לו וכן אם עשה לעצמו ויש לחוש שמא ירבה בשבילו לערב אסורים בכ"ש כגון א"י שהביא חלילין וכגון דברים המתלקחים בכל יום. וכגון דברים הבאים מחוץ לתחום אבל שעושה א"י בשביל ישראל לבד אסור עולמית כגון קבר וארון ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. וזה שאמרו עשו לו קבר עשו לו ארון יקבר בו ישראל פרכינן ה"נ נימא בכ"ש. ואמר עולא בעומד באסרטיא שהיא רה"ר וכל עובר ראה את המת ואח"כ ראה את הקבר ויודע שאותו הקבר לאותו מת נעשה וכן הארון מוטל על אותו הקבר וידוע כי בשביל אותו הא"י נעשה לבד ולאו אדעתי' דכ"ע ול"צ בכ"ש ואם בשביל ישראל לא יקבר עולמית ואפילו נקבר בקבר א' ולימים נצרך לקבור באותו קבר שנאסר עליו. וזה שאמרו בא"י שהדליק את הנר ומילא מים להשקות בהמתו אם בשביל ישראל אסור. ל"ת הא לערב מותר שבין בשבת בין לערב אסור וזה שלא אמר עולמית שהוא דבר שאינו מתקיים במעשה שבת לא יאכל עולמית והוא דבר שאינו מתקיים בשביל שאמרו יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו לפיכך אמר לא יאכל עולמית וכל זו התשובה צ"ע. ופי' דפריש בעומד באסרטיא ל"ד לן וכי פריך ה"נ לימא בכ"ש אלא יקבר בו עולמית ואמאי לימא בכ"ש כדאמרינן בעיר שישראל וא"י דרין בתוכה בעיר שרובה ישראל ימתין בכ"ש. בעומד באסרטיא שמא יאמרו ישראל עשאו או סייע בו:
מחלוקת ו'
בש"א אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר וב"ה מתירין ירושלמי הא דאמרי' שלא לקצב עליו בשר אסור הדא הוא דאמר ר' אבא חיננא בר שלמי' בשם רב מודים חכמים בזיירה ומיזרה לבוכנא. בי זירה דו פציר בי' ובוכנא דכתות בי' ואמר אביי לא נצרכה דאפי' תברא גרמו חדתא שרי ולא חיישי' לאמלוכי ושוין שאם קצב עליו בשר [דף קמד טור ג] שאסור לטלטול ודווקא מחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר:
מחלוקת ז'
בש"א אין נותנין את העור לפני הדורסין אא"כ יש עמו בשר וב"ה מתירין. ירושלמי ושוין שמולחין עליו צלי אמר אביי ל"ש אלא לצלי אבל לקדירה לא פשיטא לצלי תנינן מ"ד אפילו לצלי כעין קדירה אסור קמ"ל דשרי. נ"א ובהלכות פשיטא הא קמ"ל דאפילו לצלי בקדירה אסור ודווקא ששחטו ביום טוב אבל שחטו מעיו"ט אסור דטעמא דהתירו סופן משום תחלתן היא ת"ר אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהם. משום ר' יהושע אמרו שוטחן ברוח ע"ג יתידות וקי"ל כלישנא בתרא אין הלכה כר' יהושע. אר"י א"ש מולח אדם כמה חתיכות בשר אעפ"י שא"צ אלא חתיכה אחת ר"א בר אהבה מערים ומלח גרמי גרמי ירושלמי מלח הכא ומלח הכא עד דמליח להו כולה. ומסתב' על מליחת הבשר ולא על מליחת העור ור"ח פי' הי' מולח ע"ג העור מעט מעט. תוספתא מרגילין ביום טוב ואין מרגילין בבכור ובפסולי המוקדשין עושין כל צרכי מילה דברים שאין עושה בשבת שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן רשבג"א ובלבד שלא יקרע לו סמרטוט בתחלה:
מחלוקת ח'
בש"א אין מסלקין את התריסין ביום טוב וב"ה מתירין אף להחזיר מאי. תריסין אמר עולא תריסי חנויות ודווקא חנות משום דהתירו סופן משום תחלתן אבל דבתים ד"ה אסור דקי"ל יש בנין בכלים ויש סתירה לכלים וזוקפין המנורה דב"ה דחוליות הוא וליכא בנין כדברירנא התם [דף קמד טור ד] והא דגרסינן בשבת עייל שיפתא בקופינא דמרה חייב משום בונה מסתב' דכי אמרי יש בנין ואין בנין כגון שהיה הבנין מתחלה ונתפרק וחוזר הבנין כמו דלת שידה תיבה ומגדל כדאיתא בשבת אבל בנין כלים מחדש בנין היא ואית דמפרשי כי אמרי' אין בנין בשני כלים זעג"ז שדרך בני אדם לעשותן תחתונים שנים ושלישים וכן זקופת המנורה ביום טוב אבל בכלי א' ד"ה יש בנין כרב ויראים אמרו הא דקאמר משום בונה לאפוקי דלא מחייב משום מכה בפטיש ואסיק אביי למתניתין בשיש להם ציר מן הצד ד"ה אסור בשאין להם ציר כל עיקר ד"ה מותר ומחלוקת בשיש להם ציר באמצע מ"ס גזרינן באמצע אטו מן הצד ומ"ס לא גזרינן. ירושלמי א"ר יוסי בר בון כשאין שם פתח משתמש דרך הפתח וא"ר חייא ומחזיר היא ובלבד שלא יחזור כל צרכו:
מחלוקת ט'
בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לר"ה וב"ה מתירין ירושלמי הא נטול אסור ר' שמואל ברי' דר' יוסי בר בון אפילו גדול מותר וליידא מילה תנן קטן להודיעך כחו דב"ש. עד היכן היו מחמירין. ואסיקנא מדלא קמיפלגי באבנים ש"מ בהוצאה שלא לצורך פליגי דב"ש לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כלומר שלא לצורך אוכל נפש אלא צורך גופי' ביום טוב ויש בו צד מצוה כגון קטן למולו ולולב למצוה וס"ת לקרות בו וגדול לצורך רבים כגון ר"פ וילתא דשרי ר"ל למיפק משום דביעתא. וכגון כלים לצורך יום טוב והבערת חמץ דאמרי' מגו בפ"ק דפסחים אבל הוצאת אבנים דלית בהו צד מצוה אסור והשוחט עולת נדבה והמבשל גיד הנשה בחלב [דף קמה טור א] אינו לוקה דאמרינן מתוך ולכתחלה אסור דלית בי' צד מצוה ודכ"ע עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום טוב. ירושלמי תנו ולא המפתח וב"ה מתירין הדא דתימא במפתח של אוכלין אבל במפתח של כלים לא והא רבי אבהו יתיב ומתני ומפתח של פלטרין בידי' פלפלין הו"ל בגוה. בתוספתא יוצא אדם במפתח שבאצבעו לרה"ר ואינו חושש. בפ' א"צ אין הסומא יוצא במקל ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא א' האנשים וא' הנשים ואם רבים צריכין לו מותר וסמכו רבותיי על דברי אחי שקיא דאמר אנא כתפתי' לר"ה משילא להינא ומהינא לשילא ובלבד שלא יכתף באלינקי ור"ל דשרי לילתא למיפק באלינקי משום דבעיתא. ירוש' בגמרא דאין מוציאין ר"ה הורי לאתתי' דריש גלותא למיפק בכסא א' האנשים וא' הנשים ואפילו תלמיד אינו טועה בדבר זה ור"ה טעו. מישא בר ברי' דרב יהושע מטעין בסדיני' מיעל מידרש בציבורא. תוספתא בשבת לר"ח יוצאין במוך ובספוג שע"ג המכה ובלבד שלא יכרוך עלי' חוט ומשוחה יוצאין בקליפת שום ובבצל שע"ג המכה ואם נפל לא לחזור ואצ"ל שלא יתן לכתחלה. יוצאין באגוד שעל גבי המכה קושרו ומתירו בשבת אספלנית שפרשה מן האגוד מחזירו עם האגוד יוצאין באספלנות ובמלוגמא וברטי' שע"ג המכה ואם נפל לא יחזור ואצ"ל לכתחלה בפ"ג דעירובין. ת"ר רטי' שפרשה מע"ג המכה בשבת מחזירין אותה בשבת. רי"א הוחלקה למטה דוחקה למעלה למעלה דוחקה למטה ומגלה מקצת רטי' ומקנח פי המכה וחופה וחוזר ומגלה מקצת רטי' ומקנח פי [דף קמה טור ב] המכה ורטי' עצמה לא יקנח מפני שממרח והממרח חייב חטאת אמר ר"ח מחלוקת שפרשה ע"ג כלי אבל פרשה ע"ג קרקע אסור להחזירה א"ר יהודא הלכה כר' יהודא. פסק רבי' אלפסי דלית הלכתא כותי' והא רב אשי דהוא בתרא עביד עובדא כת"ק דאמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמי' דאבא נפלי לי' אבי סדיא ואהדרה א"ל לא סבר לה מר להא דר"ח דהא מחלוקת שפרשה ע"ג כלי אבל פרשה ע"ג קרקע אסור א"ל לא שמיע לי כלומר לא ס"ל. ומסתב' רב אשי ס"ל מחלוקת ע"ג קרקע אבל ע"ג כלי ד"ה מותר ודר"ח לא ס"ל דר' יהודא ס"ל והלכה כר' יהודה ע"ג קרקע. וכן מצאתי לרש"י וברייתא במדינה קמיירי וכ"פ כגון שפירשה שלא מדעת אבל פירשה מאתמול וא"נ הזיד והחליף בשבת ד"ה לא יחזור כסתם מתני' מחזירין רטי' במקדש אבל לא במדינה. הר"ר לוי שפירש דברייתא במקדש מיירי ליתא דא"כ רב יהודה דפסק הלכה כר' יהודה הלכתא למשיחא היא:
מחלוקת י'
בש"א אין מוליכין לכהן חלה ומתנות ביום טוב בין שהורמו מאמש בין שהורמו ביום טוב תנא א"ר יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על המתנות שמוליכין לא נחלקו אלא על התרומה שבש"א אין מוליכין ובה"א מוליכין ת"ר א"ש הלכה כר' יוסי ודווקא הורמו מאמש אבל ביום טוב אין מפרישין אפילו ליתנו לכהן בו ביום כדאיתא בפ' משילין וב"ש דאסרו להוליך שמא יפרישנה לכתחלה ביום טוב ויוליכנה וכ"פ רב אחאי. אושפיזיכני' דרבה בב"ח הוה לי' איסורייתא דחרדלא [דף קמה טור ג] א"ל מאי ליפריכנהו האידנא ומיכל מנייהו כו'. תנינא מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב והא דתניא המולל מלילות מעיו"ט למחר מנפח על יד ואוכל אפי' קנון ואפי' בתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה וכבדה ה"ה דאפילו ביום טוב ואיידי דתני מע"ש תנא סיפא מעיו"ט כיצד מולל אביי משמי' דרבא אמר חדא אחדא ורב אידי משמיה דאבימא אמר חדא אתרתי. רבא אמר כיון דקא משני אפילו חדא אכולהון כיצד מנפח אר"א מנפח בידו אחת ובכל כחו:
מחלוקת י"א
בש"א תבלין נידוכין במדוך של עץ ומלח בפך ובעץ פרור ובה"א תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן ומלח במדוך של עץ תניא אר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנידוכין שנידוכין כדרכן ומלח עמהן לא נחלקו אלא לדוכה בפ"ע שבש"א בפך ובעץ פרור לצלי אבל לא לקדירה. ובה"א לכל דבר אפילו לקדרה ובכדרכה במדוך של אבן. דס"ל להאי תנא דמלח ל"ב שינוי לב"ה ור"י א"ש דאמר כל הנידוכין נידוכין כדרכן ואפילו מלח כההיא תנא ס"ל וכן הלכה ופלוגתא דר"ח ור"ה דמפרשי טעמא דמלח בעי שינוי אליבא דת"ק דמתני' היא ואפילו ידע מאי קדירה בעי בישולא לא בעי שינוי ויש מחכמי הדור פלוגתא דר"ח במלח מאי טעמא בעי שינוי לא [דף קמה טור ד] מסתייע ונקטינן לחומרא ומסתב' כדפרשתי א"ל ר"ח לרב אחא ברדלא כי דייכת אצלי' וה"מ מלח דבעי שינוי כל דהו אבל תבלין לא בעי אצלוי מדקאמר רב ששת שמע קול בוכנא אמר האי לא מגו ביתאי ודילמא אצלויי אצלוי דשמעי' דהוה צליל קלי' ש"מ תבלין ל"ב אצלויי והכין איפסקא הלכתא לקמן:
ת"ר אין עושין טוסני ואין כותשין במכתשת ולימא אין כותשין במכתשת אי אמר הכי ה"א הנ"מ במכתשת גדולה אבל במכתשת קטנה ש"ד קמ"ל אין עושין תוסני אפי' (בקטנה) ואין כותשין שאר כתישות במכתשת גדולה והא דתניא אין עושין תוסני לא במכתשת גדולה ולא במכתשת קטנה אסקה רבא הא לן והא להו לבני ארץ ישראל אין כותשין כלל דאית להו פריצותא דעבדי לבני בבל כותשין בקטנה. וגרסי' בפ' יום טוב ג' דברים ראב"ע מתיר וחכמים אוסרים פרתו יוצאי' ברצועה שבין קרניה ומקרדין את הבהמה ביום טוב ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם וחכמים אוסרים:
ת"ר איזה קרדום ואיזה קרצוף וכו' וקי"ל כראב"ע דס"ל כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן וחכמים אוסרים ומסתב' פלפלין [דף קמו טור א] כתבלין כדתנן בתוספתא דביצה וה"מ במדוך של אבן אבל ברחים שלהן כטחינה היא ותניא אין בורין ואין טוחנין כו' והא דגרסי' בפ' ר"א הני פלפלא מדוך חדא חדא בסכינא שרי תרתי אסור כו' איכא דמוקי לה בשבת ואיכא דמוקי לה ביום טוב וכ' רבי' אלפסי ז"ל מסתברא כמאן דמוקים לה בשבת. והכי מסתב' דתבלין דיו"ט לא בעי שינוי כלל:
מחלוקת י"ב
הבורר קטניות ביום טוב ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בטבלה ולא בכברה רי"א מדיח ושולה ותניא רג"א מחלוקת כשפסולת מרובה על האוכל אבל אוכל מרובה על הפסולת נוטל את האוכל ומניח את הפסולת פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי לא צריכה דנפישו בטורחא וזוטר בשיעורא נוסחא דר"ח מחלוקת כשאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא ד"ה בורר את האוכל ומניח את הפסולת. ירושל' תניא אין בוררין ואין טוחנין והבורר והטוחן בשבת נסקל ביום טוב סופג את הארבעים והא תנן בורר כדרכו בקנון ובתמחוי א"ר חנינא ר"ג היא דרג"א אף מדיח ושולה. והתנן של בית ר"ג שוחקין את הפלפלין ברחים שלהם ומותר לטחון ואסור לברור אר"י ב"ב לא הותרה טחינה כדרכו. מנין שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקדין ר"ל אומר כל מלאכה לא תעשה בהם עד ושמרתם את המצות. ר' יוסי בעי כלום למדנו לתבשיל אלא מכאן ר' יוסי לא אמר כן אלא אמר משום ר"ש ת"ל אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ושמרתם את המצות. כלומר מלישה ואילך מותר תני חזקי' ופליג אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין הרי שלא יקצר ולא יטחון ושלא ירקד ביום טוב. ומה"ט אסרו תלישה וצידה אף על פי שא"א לעשות מעיו"ט והותרה שחיטה ואפיה ובישול ולא משום טעמא דפירש"י בר"פ א"צ וכך שמעתי מאדונינו אבינו ז"ל גרסי' בפ' א"צ. ת"ר אין שונין קמח ביום טוב משום ר' פפוס ור"י אמרו שונין ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם שונין וכן הלכה שונין גרסי' בפ' ר"א דמילה אין מסננין את החרדל במסננת של חרדל ואין ממתקין אותו בגחלת א"ל אביי לרב [דף קמו טור ב] יוסף ומ"ש מדתנן נותנין ביצה במסננת של חרדל התם לא מיחזי כבורר ואין ממתקין אותו בגחלת. והא תניא ממתקין לא קשיא כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ. א"ל אביי לרב יוסף ומ"ש מבשרא אגומרי התם לא אפשר הכא אפשר. א"ל אביי מהו לגבן. א"ל אסור ומ"ש מלישה. התם לא אפשר הכא אפשר כלומר אפשר לעשותו מאתמול. ותו דאמרו נהרדעי. גבינה ב"י מעליא אפילו בת יומא יבשה יפה מן הלחם ש"מ דבר שא"א לעשותו מעיו"ט שלא יהי' יפה כבו ביום מותר ודוקא מלישה ואילך אבל קצירה ותלישה אסור כדאיתא בירושלמי ויש שפרשו התם לא אפשר באכילה כך היא המובחר אבל חרדל אפשר בלא מיתוק שא"צ אלא למפונקים וגבינה אפשר בלעדי' כי החלב טוב ממנה וליתא. ירושלמי מהו להעמיד חלב אם אתה אומר כן אף היא חולב למעמיד ביום טוב. גרסי' בחבית אר"י א"ש סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה. אר"ח מדברי רבי' נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה קסבר משקה הבא לאוכל ה"ה כאוכל ואי אית בית פירורין מותר ותניא פלוגתא ביני רבוותא. איכא דמוקים להא דשמואל ור"ח ביום טוב ואיכא דמוקים להא דשמואל בשבת והא דר"ח בשבת ואמר לית הלכתא כוותייהו לא ביום טוב ולא בשבת. מהא דגרסי' בפ' חרש שנשא פקחת דאפי' לינק מן הבמה ביום טוב לא התירו אלא במקום צער. ופסקינן הלכה כר' יוחנן דמותר לסחוט כבשים ושלקות לגופן. אבל לא למימיהן ואם סחט למימיהם נעשין כמו שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת ולא יש הפרש בסחיטה למימיהן בין קדרה לקערה אלא הכל אסור. דהא סחיטת זיתים וענבים בין לקדרה בין לקערה הוא ש"מ דאין הלכה לא כרב ולא כשמואל. ורבי' אלפסי דחה לההיא סברא דחרש שנשא פקחת דהיונק מן הבהמה סוחט משקין לתוך פיו היא וחולב לתוך הקדרה דמשקה הבא לאוכל היא ואוכל לתוך אוכל סוחט ואי איתא דקשיא ליה גמרא הוה מותיב תיובתא מניה והא דקאמר ולא הפריש בסחיטתן בין קדרה לקערה נמי ליתא כדאיתא בהלכותיו. והכי מסתב' דרב ושמואל דאמרו לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ליכא מאן דפליג. וההיא מימרא דשלקין וכבשין מימרא באפי נפשה היא וכ"ש כבשין ושלקות דלתוך הקערה מותר ופי' כרב ושמואל [דף קמו טור ג] וכר"ח ביום טוב וכבשין ושלקות פ' כשמואל. ומסתבר' דרב ושמואל ור"ח בין בשבת בין ביום טוב איתא והלכה כוותי' ובכבשין קי"ל כרב דהלכה כרב באיסורי. ואף על גב דר' יוחנן פליג ליתא לההוא דר"י דהא תנא רבי מנשיא דאמר אינו חייב חטאת אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד. והלכך פלוגתא דרב ושמואל לחוד היא והלכתא כרב ועוד דכולהו אמוראי אמרי משמי' דרב לצירו אפילו לתוך הקערה מותר דהיינו כבשין ושלקות והלכתא כבשין לגופו מותר. למימיהם פטור אבל אסור ושלקות לגופן ולמימיהן מותר אפי' לתוך הקערה. יראים שאמרו הנותן בשר למרק או שרה פת ביין ומחזיר לפיו חוששין לו מחטאת ליכא כלל ואפי' למצוץ משקה (וענבים) [מענבים] בפיו מותר לכתחלה שאין דרך סחיטה בפיו אבל יניקה בפה לכתחלה אסור וכל דבר שאין דרכו בכך לא גזרו רבנן ואינו תולדה וכן מה שאסר פירות ופרר פירורין שרוים משום טוחן ליתא אלא בסילקי ובסילתא דגזרי דאורחייהו בהכי:
מחלוקת י"ג
בש"א אין משלחין אלא מנות ובה"א משלחין בהמה חי' ועוף בין חיין בין שחוטין תני ר' יחיאל ובלבד שלא יעשנו בשורה תנא אין שורה פחותה מג' בני אדם ולרבינו אפרים שנראה שאחד מוכר ואחד לוקח וא' סרסור וג' מיני וג' גברי קם בתיקו משלחין שמנים יין וסלתות אבל לא תבואה תניא רבי שמעון מתיר בתבואה של חטין לעשות מהם לודיות שעורים ליתן לפני בהמתו עדשים לעשות רסיסין ומדברי רבינו נראה דהלכה כר"ש ור' אפרים אמר דליתא לר"ש בתבואה דר"ש לטעמי' דל"ל מוקצה ולא מסתב' דכה"ג אסור דאמרי' לא ימדוד אדם שעורים ליתן [דף קמו טור ד] לפני בהמתו אבל קודר הוא קב או קביים כו' ותנן נמי חבילי קש וחבילי עצים אם התקינו למאכל בהמה מטלטלין אותן ותנן מתירין פקיעי עמוד אלא טעמא דת"ק דר"ש כדגרסי' בירושלמי. ואיתימא דר"ש בשיטת ר"ע רבו דר"ע אמר לכל נפש אף נפש בהמה בכלל כן רש"א אף נפש בהמה בכלל ות"ק דאסור ס"ל כריה"ג והתבואה לא היתה מוכנת לבהמתו של זה ורבינו אלפסי אומר הכא משמע דהלכה כר"ש דס"ל כר"ע ולקמן פ' כריה"ג משלחין כלים בין תפורין בין אינן תפורין אעפ"י שיש בהן כלאים והן לצורך המועד יש בהן כלאים אקמוהו בקשין כגון נמטא דנרש וערדילין דאין בהן משום כלאים אבל לא סנדל המסומר. אמר אביי סנדל המסומר אסור לנועלו ומותר לטלטלו. זה הכלל כל שנאותין ממנו בו ביום משלחין אותו ביום טוב. גרסינן בפרק המביא כדי יין לא יביאם לא בסל ולא בקופה אבל מביא על כתפו או לפניו. המוליך את התבן לא יפשול את הקופה לאחוריו. תנא אם א"א לשנות מותר אתקין רבא במחוזא דדרי בדוחקא לדרי ברגלא דדרי ברגלא לדרי באגרא דדרי באגרא לדרי באכפא דדרי באכפא לפרוס סודרא עלוי' ואי לא אפשר שרי. כלומר דאיכא למיחש לסחיטה כדאמר לקמן פריס סודרא זמנין דמשתמיט ואתי לידי סחיטה ואי' דמפרש דליכא למיחש לסחיטה כדתנן ומסננין את היין בסודרין. תנן אין מספקין ואין מטפחין ואין מרקדין. והאידנא דחזינן דעבדי הכי ולא אמרינן להו ולא מידי א"ל ולטעמיך הא דאמר רבא לא ליתיב אינשי אפומי דלחיא דזמנין דמגנדר לי' חצבא ואתי לאתוי' והא הני נשי דמליין חצבייהו ואזלין ויתבין אפומא דמבוא' וקא [דף קמז טור א] מגנדר חצבייהו וקא מריחין להו ולא אמרין להו ולא מידי אלא הנח להן לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וה"מ בדרבנן אבל בדאורייתא לא ולא הוא ל"ש בדרבנן ול"ש בדאורייתא דהא תוספת עינוי יוה"כ דאורייתא ואכלי ושתי עד חשיכה ולא אמרינן להו ולא מידי ומסתבר' דוקא בדאורייתא כגון תוספת עינוי אבל מידי דאורייתא ולא מדרשא לא ירושלמי לר"ח תני אין מפרקין המנעול מן האמום ביום טוב אבל מפרקין מיו"ט לחול כו' תניא ר' חלפתא בר שאול תכשיטין אסור לשלחן. עד כדין בתכשיטין של זהב ואפילו תכשיטין של כסף אמרינן בשם ר' ירמיהו ואמרו לה משום ר' ירמיה אסור א"ר חזקיא אנא ידע רישא וסיפא טלין דקיקין הוה מתבריין בדרתי' דר' ירמיה אתא שאיל לר' זעירא א"ל לא תאסר ולא תשרי:
מחלוקת י"ד
יום טוב שחל להיות ע"ש לא יבשל מתחלה מיו"ט לשבת אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת עושה תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת בש"א ב' תבשילין ובה"א תבשיל א' ושוין בדג וביצה שהן שני תבשילין מנה"מ אמר שמואל אמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מאחר שבא להשכיחו ומ"ט אסמכוהו אמר רבא כדי שיברור (כרבא או כר"א ומתני' תבשיל נקיט ובתוספתא עושה תבשיל מעיו"ט ואופה ומבשל ע"כ צריך למחוק) מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט רב אשי אמר כדי שלא יאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול ותנא מייתי לה מהא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מכאן אר"א אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל ומסתברא דשמואל דמייתי ליה מזכור את יום השבת לא סבירא ליה עירוב דפת כלל אלא תבשיל לחוד וטעמא כדי שיברור כדרבא או כרב אשי ומתני' תבשיל נקיט ובתוספתא עושה תבשיל מעיו"ט ואופה ומבשל עליו לשבת ומטמין את החמין ותנא דמייתי לה מאשר תאפו ס"ל פת ותבשיל ובגמרא דבני מערבא פליגו ר"א ור' יהושע. וה"ג רא"א אופין על האפוי ומבשלין על המבושל רי"א אופין ומבשלין על המבושל ואפי' להך תנא הלכה כר' יהושע [דף קמז טור ב] וא"צ אלא תבשיל ובגמרא דילן לא איירי בפת כלל ולאפוקי היא דאפקיה כדאמרינן עושה תבשיל אמר אביי ל"ש אלא תבשיל אבל פת לא דמידי דמילפת בעי' ופת לא מילפתא ודייסא נמי לא מילפתא דאמר רב נחומי בר זכריה משמי' דאביי אין מערבין בדייסא דא"ר זעירא בבלאי טפשאי דאכלי נהמי בנהמי. והלכתא בשר בתבשיל אופה ועושה כל צרכו אבל ר' יעקב ס"ל דאין אופין אלא על פת ותבשיל א' חוץ מן הפת קאמר ולא מסתברא. ומנהג הפת שמור היא לכזית שעליו. ומדתניא ושוין שאם פרפר ביצה ונתן על הדג שהן ב' תבשילין וחזקיה בפסחים אמר דג וביצה שהן ב' תבשילין ש"מ ביצה תבשיל היא בעירוב. תנא תבשיל זה שאמרו אפי' מבושל אפי' צלי אפילו קולייס האספנין שנתן עליו חמין מעיו"ט תחלתו וסופו אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה דאר"ה אמר רב עירובי תבשילין צריך שיהיה בהן כזית בין לא' בין למאה. תני ר' חייא עדשים שבשולי הקדרה סומך עליהם משום ע"ת והוא דאית בהו כזית. וכן שמנונית שעל הסכין ודגים קטנים מלוחים אם צלאן א"י סומך עליהן משום ע"ת ופי' רבוותאי מעיו"ט. ירו' ר' חייא רבה אעיל לביתי' אמרין ליה אנשיין מעירובי א"ל אין הדא אמרה אפי' מין א' הוה תרדין הדא אמרה אעפ"י שאין בהן כזית אי הוה בהון שיעורא הדא אמרה א"צ להתנות תנוי הוה לר' חייא הגדול ומהכא משמע דלא בעי פת. אר"ה א"ר ע"ת צריכין דעת פשיטא דעת מניחה בעיא דעת מי שהניחו לו בעי או לא בעי. ת"ש דשמואל מערב אכולה נהרדעי ורב אמי ור"א מערבי אכולה טברי'. מכריז ר' יעקב בר אידי מי שלא הניח ע"ת יבוא ויסמוך על שלי. ועד כמה עד תחום שבת ש"מ צריך שיאמר בשעת הנחה לפ' ופלו' אני מערב או על כל מי ששכח ולא עירב אבל א"צ שיודיעם מעיו"ט בשעת הנחה. וכשהוא מערב מברך אקב"ו להניח עירוב תבשילין. בעי ר"נ ע"ת בעי לזכות או לא מאי תיבעי לך דא"ש צריך לזכות וכשהוא מזכה אין מזכה ע"י בניו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדיו ושפחותיו הכנענים [דף קמז טור ג] מפני שידן כידו אבל מזכה הוא ע"י בנו ובתו הגדולים ע"י עבדו ושפחתו העבריים וע"י אשתו. ובפ' בתרא דנדרים רמיא מהא דתניא ואילו שאין זכין להן בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו ומוקמי' לה בשיש לה חצר באותו מבוי עסקי' דמיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני. הלא"ה לא מהני זכיה דיד אשה כיד בעלה. ומסתברא דע"ת נמי לא מהני זכיית אשתו ההיא סמיא דהוה מסדר תעניתא קמי' דשמואל יומא חד חזייא דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותבי' ע"ת א"ל סמוך לדידי לשנה חזי' דהוה קעציב א"ל אמאי עציבת דלא אותבי ע"ת א"ל פושע את. לכ"ע שרי לדידך אסור שאתה רגיל להניח. ואשתקד לא הנחת ואמרתי יזכור ויניח ועכשיו פשעת שהיה לך לזכור מדאישתקד ולא היה דעתי עליך ולא על הפושעים ולא על המזידים כדאמרי' אבל היה לו להניח ולא הניח פושע היא ת"ר יום טוב שחל להיות בשבת לא מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי תבשילין וכן הלכה. אמר רחב"א אמר רבא מניח אדם עירובי תחומין מיו"ט לחבירו ומתנה ואמר רבא מניח ע"ת מיו"ט לחבירו ומתנה מ"ד ע"ת עירובי תחומין לא דמחזי כמאן דקני ביתא ביום טוב והלכה כרבא סברא לרבי' אלפסי ה"מ עירובי תחומין דמקנא ביתא אבל ע"ת דבטול רשות היא מניח ביום טוב ראשון ומתנה וצ"ע דכל כמה דלא מבטל רשות מקנה היא ואפי' האידנא דידעי' בקביעא דירחא בשני יום טוב של גליות דמתרמי חמשה למעלי שבתא מניח ומתנה דב' קדושות הן אבל בשני יום טוב של ר"ה מי אמר. וכ' רבינו אפרים כי מתני' דוקא דאית לי' מידי דבשיל מאתמול אבל לכתחלה אסור ומסתברא אי אדכר מצפרא מקמיה דבשיל כ"צ אף על גב דלית ליה מידי מאתמול. ולימא הכי ברמשא אי האידנא יום טוב הוה האי בישולא ליהוי יומא דהאידנא. ואי לא לעירובי תבשילין דלמחר. ואי נמי אדכר בתר דאכיל סעודתי' ואשתייר לי מההיא בישולא מתנה עליו ואי איקלע [דף קמז טור ד] יום טוב חמשי ומעלי שבתא ואנח ע"ת לא מצי למיפא ביומא דחמשא לשבתא דשבתא דשבות קרובה התירו ע"י עירוב. שבות רחוקה לא התירו. ושמא יום טוב היא ואין אופין מיו"ט לשבת. ואיכא מ"ד דהאידנא ל"ל. ול"ד לן דאתי לזלזולי ביום טוב שני כמנהג אבותינו. ת"ר אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול באמת אמרו ממלא אשה קדרה בשר ואף על פי שא"צ אלא חתיכה אחת ממלא נחתום חביות של מים אעפ"י שא"צ אלא לקיתון אחד אבל לאפות אינו אופה אלא צרכו. רשב"א א' אף ממלא את התנור פת שהפת יפה בשעה שהתנור מלא. אמר רבי הלכה כרשב"א לר"ח הלכה כרבותא ובלבד שלא יערים. וכשם שאסור לבשל מיו"ט לחול כך אסור לבשל מיו"ט לחבירו. ומסתברא יום ראשון קודם אכילת שחרית יכול להרבות בבישול כרשב"א. אבל לאחר מכאן א"י לבשל כלומר אוכל ממנה כזית ומה שהותיר יהיה לליל שני דאין הערמה גדולה מזו והיינו דתניא מי שהניח ע"ת ה"ז אופה ומבשל ומטמין ואם רצה לאכול את עירובו הרשות בידו אכלו עד שלא בישל ה"ז לא יאפה ולא יבשל לא לו ולא לאחרים כיצד יעשה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו אבל מבשל היא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת. ובלבד שלא יערים וכיון שכן אסור להעריב בבישול יום טוב לחבירו שמא חול היא והא דתניא בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיאכל ממנה כזית צלי התם משום פסידא דממונא גמר בלבו לאכול כזית גופי' הערמה היא גרסי' בפ' אלו עוברין אתמר האופה מיו"ט לחול ר"ח אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה. אמרי' הואיל וקים לן כרבה וה"מ לענין מלקות אבל לכתחלה אסור כדתניא אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול ומיהו לגבי מצוה כגון מיו"ט לשבת שרינן לכתחלה משום הואיל והאידנא אצריכוהו רבנן עירוב תבשילין כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לחול או משום ברירה שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב וגבי [דף קמח טור א] הפסד ממונו כגון בהמה מסוכנת אמרי' הואיל ושרינן לכתחלה והא דקשיא לרבוותא מהא דגרסי' בפרק שני שעירים בשחיטה חוץ מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי אלמא מודה ר"ח במחוסר מעשה לא אמרי' הואיל בפ' תמיד נשחט אמרינן לחומרא דאית ליה הואיל אפי' היכא דמחוסר מעשה התם טעמא אחרינא היא דכתיב אל פתח אוהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אוהל מועד חייב עליו בחוץ שאינו ראוי לפתח אוהל מועד אינו חייב עליו וכיון דמחוסר מעשה אינו ראוי לפתח אוהל מועד ואסיקנא התם הא דר"ח ורבה מחלוקת ר"ה ור' יהושע היא דאפיי' דקאמר ר"א שרי לאפותה סבר אמרי' הואיל ואי בעי מפריש מכל חדא וחדא ור"י סבר לא אמרינן הואיל ואסור לאפותה ועובר על לא תעשה כל מלאכה. ורבה כר"א ור"ח כר"י ולאו היינו הואיל דאמרי' ברישא דהלכתא התם ההיא לענין איסורא בחמץ דר"א אומר מוזהרין עליו בב"י וב"י אמר הואיל ואי בעי מתשיל עלה ומסתבר הואיל ולא קרא עליו שם ור' יהושע סבר ל"א הואיל ואינו חמץ שמוזהרין עליו וההיא פלוגתא ל"ד לפלוגתא דרבה ור"ח דר"א דאמר הואיל לחומרא היא ודרבה לקולא ור"י נמי דלית לי' הואיל משום טעמא דתוספתא היא דתניא א"ר יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על ל"ת והרי הוא בידי כשאני מניח כמותו שהיא נמצאתי עובר על ל"ת שאינו בידי גופויי' דמי לפלוגתא דאמוראי. ופסקו רבוותאי כרבה דאית לי' הואיל כר"א וחיותא דר"פ ליתנייהו דתניא ר"א הלכה כר"א ר' יצחק אומר הלכה כבן [דף קמח טור ב] בתירא והלכה כר' מחבירו ורבינו אלפסי משמע דס"ל הואיל קמאי והואיל בתרא חד ולא מסתבר איבעי' להו מי שלא הניח ע"ת היא נאסר וקמחו נאסר א"ד היא נאסר ואין קמחו נאסר למאי נ"מ לאקניי קמחא לאחרים. אי אמרת אין קמחו נאסר ל"ל לאקניי מאי. ת"ש מי שלא הניח ע"ת ה"ז לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים. כיצד יעשה יקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו. ש"מ היא נאסר וקמחו נאסר ש"מ ומסתב' דאחרים שלא הניחו אופה ומבשל למי שהניח דשלוחו של אדם כמותו ואיבעי עבר ואפה מאי ואתי למיפשט מהא דתניא אבל הוא מבשל ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור ודחי' שאני הערמה דאחמירו רבנן טפי ממזיד ור"נ בר יצחק אוקמוה אליבא דחנניא דאזיל לחומרא בע"ת וליתא לחנניא אלא כב"ה דאמרו מניח אדם תבשיל אחד ועושה בו כ"צ. ומיהא שמעי' דאופין על פת ולהתבשיל מדקאמר ב"ה עושין בו כ"צ וב"ה אמאי דאמר חנניא קאי וחנניא אין אופין אא"כ עירב בפת קאמר ואם איתא דפת ד"ה היא חנניא למאי אצטריך פת אלא לאו בפת נמי פליגי והלכתא כר' יהושע אופין ומבשלין על המבושל והלכתא אם נאכל הפת אופה על התבשיל ועבר ואפה ולא אפשוט. ויש מחכמי הדור שאמרו ע"ת דרבנן כדאמרי' בפסחים מדאורייתא צרכי שבת נעשין ביום טוב ורבנן הוא דאצטריך וכו'. וירושלמי נמי ה"ג את חמי מדבר תורה הוא אסור וע"ת מתירין אמר ר' אבוהו בדין היה שיהיו אופין מיו"ט לשבת אם אתה אומר אף הוא אופה ומבשל מיו"ט לחול והלכה [דף קמח טור ג] עבר ואפה מותר. בש"א ב' תבשילין ובה"א תבשיל א' אכלו או שאבד לא יבשל עליו לכתחלה ואם שייר ממנו כ"ש סומך עליו לשבת. מתני' דלא כההיא תנא דתניא רשב"א אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני תבשילין שצריך לא נחלקו וכו' על דג וביצה שעליו שבש"א תבשיל א' ובה"א תבשילין ואמר רבא הלכה כתנא דידן ואליבא דב"ה נקטינן אמר אביי נקטינן התחיל בעיסתו ונאכל עירובו ה"ז גומר: