אור ברסלב
ספר העיטור הלכות יום טוב › מחלוקת ה'

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

הלכות יום טוב · מחלוקת ה'

מחלוקת ד'

בש"א לא יטול אא"כ נענע מבעו"י ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל וקשיא לרבוותאי מה דקס"ד בריש פירקן דב"ש ל"ל מוקצה דהא תרווייהו אית להו מוקצה. ומסתברא דגוזלין דמדבריות נינהו שהן עושין לפרוח בכ"מ וכגרוגרות וצמוקים דמי אבל מוקצה דפליגו ר"י וב"ה כר"ש. אמר רב חנן בר אמי מחלוקת בבריכה הראשונה דב"ש גזרו דילמא אתי לאמלוכי וב"ה סברו לא גזרינן אבל בבריכה שניי' ד"ה עומד ואומר זה וזה אני נוטל ורבי' אלפסי לא אייתי להאי זימן שחורים ומצא לבינים לבינים ומצא שחורים שנים ומצא שלשה אסורין שלשה ומצא שנים מותרין בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין. ואפי' זימן שחורים ולבינים והשכים ומצא שחורים במקום לבינים ולבינים במקום שחורים לא אמרי' אית הפוכי אתהפיך אלא אמרי' הנך אזלי והנך אחריני נינהו ב' ומצא ג' אסורין דממ"נ אי [דף קמג טור א] אחריני נינהו כולהו אסורין אי הני נינהו איכא חד דמעלמא דמערב בהו. בתוך הקן מצא לפני הקן אסורין. לימא מסייע לר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאמר אביי בדף אמר רבא. הכא בשתי קינין זו למעלה מזו עסקינן ולא מבעי' קאמר לא מבעי' זימן בתחתון ולא זימן בעליון כלומר לפני הקן הוא העליונה. וה"פ זימן בתוך הקן בא' מן הקינין ולא זימן בחבירתה ואפי' זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה בתחתונים ומצא בעליונה שהיא לפני הקן. ולא מצא בתחתונה אסורין. דאמרי' הנך אזלי לעלמא והני סריכי סריך וסליקו וכ"ש זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה אסירי הנך אשתרבובי אישתרביב ונחתין אבל בתוך הקן ומצא לפני הקן מותרין דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. וליתא לדר' חנינא. והני נמי דגרסי' בריש (פירקן) גמרא בא"צ מתוקמא בשני קינין זו למעלה מזו כרבא ויש מחכמי [דף קמג טור ב] הדור דאמר אליבא דרבא סייעתא כר' חנינא התם ולימ' ואף ע"ג דרבא דחי להא דר' חנינא הלכה כר' חנינא דרבא גופי' בלא יחפור ס"ל כר"ח דאמר רבא ש"מ מדר"ל תלת והא חדא מנייהו דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאי' התם וכ"פ רב אחא וגרסי' התם אר"א בר שמעון מודים ב"ש וב"ה על שזימן בתוך הקן ומצא לפני הקן שאסורין בד"א ביוני שובך ויוני של עליי' ובצפרים שקננו בטפוחים ובבריכה אבל באווזין ותרנגולים ויוני הרדיסאות וחיה שקננה בפרדס מותרין וא"צ זימן וצפור דרור צריך לקשור בכנפי' כדי שלא תחלף באמה והמקושרין והמנענעין בבתים בבורות בשיחין במערות ובאילנו' אסורות שמא יעלה ויתלוש והמקושרין והמנענעין בכל מקום אסורין משום גזל וחיה שקננה בפרדס דא"צ זימן וזו עדות שהעידו שמעיהו ואבטליון ודוקא בה אבל אמה צידה מעליא בעי ולא מהניא זימון [דף קמג טור ג] לרבי' אפרים יוני שובך ויוני עליי' דמהני זימון בגוזלים קטנים דומיא דחי' שקננה בפרדס דאוקים בה אבל גדולים לא מהני זימון דהא אמרי' הצדן חייב דהא פרחין ואזלין לעלמא ומסתב' דל"ד לחי' דחי' צידה מעליא בעי ואינה ניצודת אלא בטורח גדול ואינה ניטלת בלא צידה. משמע מדקאמר צידה מעליא בעי ולא קאמר צידה בעי אבל יוני שובך ויוני עלי' אף על גב דצדן חייב מהני בהן זימן ונוטלין הן בלא צידה. וגרסי' התם א"צ דגים מן הביברין ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין חי' ועוף ונותנין לפניהם מזונות. רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל המחוסר צידה אסור שאינה מחוסר צידה מותר ה"ד מחוסר צידה כל שאומרים הבא מצודה ונצודנו מותר שהרי באות לכלובן בערב ויוני שובך ויוני עליי' וצפרים שקננו בטפוחים אעפ"י שבאות לכלובן בערב הצדן חייב לפי שאפילו כשהן בכלוב צריכין לרבויי מצודות חיות ועופות ודגים שעשאן מבעיו"ט לא יטול מהם ביום טוב אא"כ ידוע שנצודו מעיו"ט וחסורי מחסרי וה"ק ר"ג מתיר ומעשה בא"י שהביא דגים לר"ג ואמר מותרין הן. אלא שאין רצוני לקבל הימנו אר"י א"ש אין הלכה כר"ג ואיכא דמתני לה אהא דתניא ספק מוכן ר"ג מתיר ור' יהושע אוסר אר"י א"ש הלכה כר' יהושע ואר"פ הלכה א"י שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחוסר לקרקע אסורין ולערב אסורין בכדי שיעשה. ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא למ"ד לערב יום טוב ב' אסורין בכ"ש כדי שלא יאמר לא"י ביום טוב ראשון לך והבא לי ביום טוב הלא"ה מותר כדין ביצה וההיא בר טביא במסכת עירובין ואמר רב אשי [דף קמג טור ד] ההוא לא איתצודי איתציד אלא מחוץ לתחום אתא ה"ק דאי הוה מיתציד לא הוה אכלי ביום טוב שני מהאי טעמא אי איקלע שני יום טוב בחמשי ומעלי שבתא אי אתי פירות מחוץ לתחום ביום טוב ראשון אסורין עד מוצאי שבת. שמא יאמר לך והבא ליו"ט שני או ליום השבת ואיכא דיהיב טעמא משום דאתקצאי לביה"ש אתקצאי ליומא השני ואיכא רבוותאי דאמרו ערב ראשון קאמר ובשני יום טוב של גליות בשני מותר מההיא בר טביא דאיתצד ביום טוב ראשון ואשתחיט ביום טוב שני ור"ג ור"ח דאכלי ורב ששת לא אכיל הדר בי' וטעמא דמיגו ליתא דלא אמרינן מיגו אלא היכי דאיהו גופי' אקצייהו לבין השמשות כגון סוכה דחזיא לבין השמשות דאי אית ליה סעודתא בעי למיתב בגווה למיכל אבל הכא הא לא אקצייהו ומשום ספיקא הוא דאסור ביה"ש דהא ביצה בשני יום טוב של גליות נולדה בזה מותרת בזה ול"א מיגו. הלכך לערב ראשון קאמר אף על גב דלאו בר עשיי' וטעמא דגזירה שמא יאמר לו לך והבא לא אשכחן. ואי איתא דהכי הוא לא הוה שתיק גמרא מיני':

ואם יש מאותו המין במחובר לקרקע דאמרי' אסור אפילו בטלטול קאמר כדאמרינן בני יומן מי שרי בטלטול ומסתב' אעפ"י שיש באותו המין במחובר וידוע וניכר שלא נתלש אותו היום מותר כההיא ליפתא דגרסי' חזיי' דהא מכמשא אמר הא ודאי מאתמול עקורה מאי אמרת מחוץ לתחום אתא הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש הא אדעתא דא"י אתי שרי להו רבא למיזבן מנייהו כיון דחזא דמפשי ומייתי אסר להו. ושמעינן מהא שלוקחין מחנוני הרגיל אצלו ואם אין [דף קמד טור א] מאותו המין במחובר לקרקע בתוך התחום מותרין ולא חיישי' למוקצה לתמרא בעסקא וכיוצא בהן ופי' רבי' אלפסי משום דלא מחזקינן איסורא ול"ד לספק מוכן דאמר התם מוקצה היא אבל הכא לא ומסתב' משום דס"ל אין הא"י צריך הכנה כדגרסי בירושלמי רבא ור"ש ברבי ח"א הא"י צריך הכין וחד אמר הא"י א"צ הכין ולא ידעי' מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן דרב מבעי' אותי קומי ר' חמא רבי' והא א"ל הן מהוויתה וא"ל שרייתה הוה והוינא אכיל מני' תאנין הוי דו אמר אין הא"י צריך הכין וחד תלמיד מרב סימא אזל לאנטרס אייתן לי' דורמסקנא ואכיל חד תלמיד דריב"ל וכו' חוץ לתחום אסור הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ופירש"י ז"ל לישראל עצמו אסור שמא ישלח בשבילו אבל ישראל אחר לא ידע וליכא למיגזר ול"ח שמא יאמר לא"י לך והבא לי מחוץ לתחום בשביל ישראל אחר דאין אדם חוטא ולא לו ומסתב' דאם איתא להאי טעמא לא הוה שתיק מני' וטעמא דמלתא משום דקים לן דנכסי א"י אין קונין שביתה. ומשום גזירת בעלים דא"י אטו בעלים דישראל הי' דקני שביתה כדאיתא בפ' בכל מערבין הלכך לאותו ישראל אסור דחשבינן לי' בעלים אבל לישראל אחר לא גזר ושמעתי בשם הר"ר יצחק בן מרן לוי וה"ה לא"י שהדליק או שמילא בשביל ישראל או עשה לה כבש בשבת מותר לישראל אחר ואין ההפרש לזה בין שבת ליו"ט ולא מסתב' לן אלא מבחוץ לתחום וכ"ד רבי' אלפסי כדאיתא בתשובותיו ואי לאו דמסתפינא מחבריא. אמינא פירות הבאין מחוץ לתחום לישראל אחר מותרין לגמרי ולאותו ישראל אסור חוץ לד' אמות ובתוך ד"א מותרין דהו"ל כמו שהוציאו א"י או רוח רעה שיש לו ד"א ואסור דקאמרו בתוך ד"א היא. וגמ' דבני מערבא דגרסי' התם בסוף מסכת דיו"ט וה"ג התם ר"א אלו ואלו שנכנסו לתחום משחשיכה מותר לשחוט ואלו הן מדבריות הגדילות באפר א"ר זעירא הדא אמרה כלי הבא מחוץ לתחום משחשיכה מותר לטלטלו ר"ש בר כרסנא בשם רב אחא ובלבד בד"א כהדא גמליאל זוגא איקרי חד סרקיי כמהין אחא שאיל לרב מונא וא"ל קבלין בגו מורגיין דידך ואכלין בתוך ד"א מורגיין לשון שכינה ש"מ אפילו בישראל הבא בשבילו מותר בד"א ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכניך והאכילם בד"א ומיירי כשאינה מוקפת העיר דליכא למימר כל העיר כולה כד"א דמיא. אבל למי שנשתלחה אסור אפילו בתוך דבר אחר ולא מסתברא. ובחוץ לתחום ל"ב בכדי [דף קמד טור ב] שיעשה אלא איסור מלאכה דאורייתא. דא"כ ר"פ דאמר במחובר לערב אסורין בכ"ש אסיפא דכולה מלתא הו"ל למימר. אבל רבי' אלפסי אסר בא"י שהביא חלילין אא"כ שהה במיו"ט בכדי שמביא ממקום קרוב. דס"ל בחוץ לתחום בעינן בכ"ש. וכן פי' בתשובתו ואנן כפי' רש"י מפרשינן לה דהו"ל למימר ימתין כדי שיביא ממקום קרוב כדאיתא במשנה הסמוכה לה במכשירין וזו תשובת רבי' אלפסי ז"ל כל מה שעשה הא"י לעצמו ואין בו חשש שמא ירבה בשבילו כגון הדלקת הנר וכבש דנר וכבש לחד ונר וכבש למאה מותרין לאלתר ומה שעשה הא"י אדעתי' דכ"ע עשה ולא ייחד לו וכן אם עשה לעצמו ויש לחוש שמא ירבה בשבילו לערב אסורים בכ"ש כגון א"י שהביא חלילין וכגון דברים המתלקחים בכל יום. וכגון דברים הבאים מחוץ לתחום אבל שעושה א"י בשביל ישראל לבד אסור עולמית כגון קבר וארון ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. וזה שאמרו עשו לו קבר עשו לו ארון יקבר בו ישראל פרכינן ה"נ נימא בכ"ש. ואמר עולא בעומד באסרטיא שהיא רה"ר וכל עובר ראה את המת ואח"כ ראה את הקבר ויודע שאותו הקבר לאותו מת נעשה וכן הארון מוטל על אותו הקבר וידוע כי בשביל אותו הא"י נעשה לבד ולאו אדעתי' דכ"ע ול"צ בכ"ש ואם בשביל ישראל לא יקבר עולמית ואפילו נקבר בקבר א' ולימים נצרך לקבור באותו קבר שנאסר עליו. וזה שאמרו בא"י שהדליק את הנר ומילא מים להשקות בהמתו אם בשביל ישראל אסור. ל"ת הא לערב מותר שבין בשבת בין לערב אסור וזה שלא אמר עולמית שהוא דבר שאינו מתקיים במעשה שבת לא יאכל עולמית והוא דבר שאינו מתקיים בשביל שאמרו יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו לפיכך אמר לא יאכל עולמית וכל זו התשובה צ"ע. ופי' דפריש בעומד באסרטיא ל"ד לן וכי פריך ה"נ לימא בכ"ש אלא יקבר בו עולמית ואמאי לימא בכ"ש כדאמרינן בעיר שישראל וא"י דרין בתוכה בעיר שרובה ישראל ימתין בכ"ש. בעומד באסרטיא שמא יאמרו ישראל עשאו או סייע בו:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה