אור ברסלב
ספר העיטור הלכות יום טוב › מחלוקת א'

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

הלכות יום טוב · מחלוקת א'

הלכות יום טוב

ביצה שנולדה ביום טוב בש"א תאכל ובה"א לא תאכל ואוקמי ר"נ בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ודאית לי' מוקצה אית לי' נולד דל"ל מוקצה ל"ל נולד וב"ש כר"ש וב"ה כר"י וה"מ ביום טוב דסתם לן תנא כר"י דתנן אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אבל בשבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין מלפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ב"ש כר"י וב"ה כר"ש ואמרינן מכדי מאן סתמי למתני ר' מ"ש ביום טוב דסתם לן תנא כר"י ומ"ש בשבת דסתם לן כר"ש דמקיל שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בי' סתם לן כר"ש דמקיל יום טוב דקיל ואתי לזלזולי כי' סתם לן כר"י דמחמיר. ולא מפני שהלכה כר"י ביום טוב דליכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור אלא בין בשבת בין ביום טוב ב"ש ל"ל מוקצה כר"ש וב"ה אית להו מוקצה כר"י דקרא בשבת כתיב והלכה כר"ש אלא החמיר ביום טוב כי היכי דלא לזלזולי בי'. ומסתמא אף על גב דשנויא דר"נ ליכא כי קושיין גמרינן מינה דמחמירין ביום טוב כר"י כסתם מתני' דליכא מאן דדחי לה ודווקא כגון שנשברה ביום טוב שנולדה מן המוקצה דומיא [דף קלז טור ד] דביצת תרנגולת העומדת לגדל ביצים וכגון נבילה דמעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים. אבל מוקצה עצמה כגון גוף התרנגולת ועז לחלבה ורחל לגיזתה ותמרה דעסקא דפליגו ר"י ור"ש בין בשבת בין ביום טוב מותר לאכילה ולא החמיר רבי אלא בנולד ובמוקצה מחמת איסור. והא דאר"ח חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה מתוקמא בין בשבת בין ביום טוב ובעז העומדת לאכילה קאי ולית בה אלא משום מפרק דומיא דסוחט אדם אשכול של ענבים לתוך קדירה וכדמפרשי' טעמא דמשקי' הבא לאוכל ה"ה כאוכל. ובסוף המשנה נפרש. וכן פר"ח בסוף מסכת. מיהא שמעי' דכל מידי דחזי לאינש דעתי' עלוי' והא דאמר ר"ג עז לחלבה וכו' באנו למחלוקת ר"י ור"ש הא בהדיא קים לן דהלכה כר"ש דאע"ג דביו"ט הלכה כר"י ה"מ בנולד ובמוקצה מחמת איסור וכיוצא בו אבל הכי כולהו שרי ביום טוב. אבל רב אלפס אמר ממילא שמעי' דה"מ דאמרינן עז לחלבה וכו' ביום טוב אסור' ומאן דחזי למיכל מנהון בשבת כגון תמרי דעסקא שרי ופסקינן כר"ח נקטינן. ומיהא מתני' מתוקמא אפי' בתרנגולת העומדת לאכילה כרבה דאוקמוהו ביום טוב שחל להיות אחר שבת ומשום הכנה וקסבר כל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה והכא לטעמי' והיה ביום הששי והכינו חול מבין לשבת ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט ושבת דעלמא אסורי משום גזירה דיו"ט אחר שבת ושבת אחר יום טוב הלא"ה אף על גב דתרנגולת אינה עומדת לאכילה בשבת דלאו בת שחיטה היא ביצה אוכלא דאפרת היא שא"צ כלים כחלב הבא מן העז. וקים לן בהכנה כרבה דכי איפסיקא לומר בשבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה כרבה. ואית לי' הכנה ומוקצה ב' דברים הן ובהכנה אין [דף קלח טור א] בו איסור מוקצה דהכנה שהיא ביום טוב עצמו מותרת כדאמרינן בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחילת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה והא דתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות שהן ביצים בלא קליפה מותרין לאכלן ביום טוב אפי' יום טוב אחר השבת דאלת"ה כי פרכין עלה ואמרי' ואם איתא נגזר משום הנך דמתילדן ביומי' הא גזירה דגזירה היא אלא ביום טוב אחר השבת קאי ואפ"ה מותרת משום דאין הגמר הכנה חשוב עד שתלד ותהא ראויה לאכילה שאלמלא הגמר לא נולדה היום וה"ה כאלו נגמרה ונולדה בשבת אבל ביצה שבשחיטה אין הגמר הכנה לפי שכשהיא במעי' לא היתה ראויה כדאמרינן ביצה עם יציאתה נגמרת. ובירושלמי אינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ הלכך מותרת אפי' ביום טוב אחר שבת. ור' אפרים אסרן ביום טוב אחר שבת שמא בשבת נגמרה ואין שבת מכינה ולאו גזירה היא אלא ספיקא דאורייתא כדקתני בברייתא וספיקא אסור ולא דייק לן. איתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ואיפסיקא הלכתא כרב ולא משום דשבת ויו"ט קדושה אחת היא דהא קי"ל הלכה כד' זקנים ואליבא דר"א דאמר ב' קדושות אלא משום דס"ל כרבה דאמר מתני' משום הכנה ולידה היא ההכנה ור' יוחנן ס"ל מתני' כרבי יוסף ור' יצחק דאמר משום גזירה וק"ל כרב ואף על גב דרבא ורב אשי ס"ל צרכי שבת נעשין ביום טוב הנ"מ לאפות ולבשל דבר המוכן מבע"י אבל דבר חדש שאינו בעולם ביה"ש והיום הוכן דכ"ע אסור כרבה ויש מחכמי הדור שאמרו דרבא ורב אשי ל"ל הכנה דרבה. ולא דייק וקי"ל כרבה ל"ש יום טוב אחר שבת ול"ש אחר יום טוב נולדה בזה אסורה בזה ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה. ותנ"ה אחרים אומרים נולדה בשבת תאכל ביום טוב ביום טוב תאכל בשבת רי"א משום ר"א עדיין היא מחלוקת בש"א תאכל ובה"א לא תאכל וגרסינן בירושלמי ר"מ הורה לצפרייה בספוחי חרדל ובביצה כר' יהודה ושמעינן מדרבה אפי' בדבר שהוא מוכן מבעו"י לצורך יום טוב ואירע בו דבר חדש שלא [דף קלח טור ב] היה בעולם בין השמשות ואין ההכנה בידו אינו מוכן למחר כגון תרנגולת שעומדה לאכילה שנולדה בה הביצה שלא הוכנה ואסורה ביום שלאחריו וכגון הא דגרסינן בירושלמי דאיתפלגו שירי פתילה שירי מדורא שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליק ביום טוב רב ור' חנינא תרווייהו אמרין אסור ר' יוחנן אמר מותר א"ר מונא קומי ר' יודן מה איכפת לן פתילה לגבי ביצה א"ל מן מה דאנן רמיין רבנן מדמין לה הדא אמרה היא הדא היא הדא. ומעשה בא לידינו בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת והתרתי היהודים לצאת ביום טוב שלאחריו ולהיות כבני העיר דהא קי"ל שבת ויו"ט ב' קדושות הן והכנה ליכא דלא מיקרי הכנה אלא כשמכין ביום טוב דבר שאינו מן המוכן כגון מוקצה ונולד והני דגרסינן בירושלמי כגון יציאת התחום שאינו מוכן רק ע"י עירוב ובהנחת עירוב היא ההכנה אבל הזמנה אחריתי לאו הכנה היא. ואפילו מערב ומכוין בלבו יציאת התחום כגון מערב ברגליו בשני דמכוין ואזיל להכנה א"נ בפת היכא דלא צריך ליה למימר מידי שמעיו"ט קרא לו שם עירוב אף על גב דקמכוין ליציאת התחום לאו הכנה היא כדאמרי' בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחלת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה. ואפי' מכין בפה דבר הראוי כגון קונה שביתה להיותן כבני העיר לאו הכנה היא דדבר מוכן לכל היא ואם נאכל עירובו בראשון ויצא מתחומו ממזרח למערב ליכא הכנה. וגבי ספינה ליכא הכנה כלל דקניית בי' מבע"י ליכא דתחלת היום קונה עירוב והכנה בפה ליכא דהא שתיק. והמערב ברגליו והכנה ברגליו אינה הכנה אפי' מכין דבר שאינו מוכן. ואם אמר בשבת מבע"י שם תהא שביתתי והריני כבני עירי לאו הכנה היא דהו"ל כמכין דבר ובד' דוכתי אשכחן בעירוב הכנה וכולהו ע"י עירוב יציאת התחום אבל הזמנה בעלמא לאו הכנה. ויש מחכמי הדור שאומרים כל הזמנה אסורה ולא דייק לן. ובני צרפת מחמירין בשירי פתילה ומדורא ושמן כדגרסינן בירושלמי ומרבין עליהם דבר מוכן כדאמרי' בעצים שנשרו [דף קלח טור ג] מן הדקל שמרבה עליהם עצים מוכנים ומדליקן. אושפיזיכני' דרב אדא בר אהבה הו"ל הנך ביצים מיו"ט לשבת אתי לקמיה א"ל מהו למיטווינהו האידנא ומכלינהו למחר ומסקנא אפי ר' יוחנן לא שרי אלא לגומעה אבל לטלטולי ביומי' לא דתניא א' ביצה שנולד בשבת וא' ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה ולא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה את כרעי המטה אבל כופה עלי' כלי בשביל שלא תשבר וספיקו אסורה. ירושלמי ובלבד שתהא כלי נוגע בגופו של ביצה ומסתברא דוקא ביצה ודכוותי' אבל עגל שנולד בשבת מותר ביום טוב ואין לידתו הכנה דשבת מכין לעצמו דאי הו"ל חולה מבע"י הוי שרי אבל ביצה אין לה היתר משום גזירה ור' אפרים אסרו משום הכנה ול"ד לן. גרסי' בפ' כירה אר"ח אעפ"י שאמרו אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה אבל כופה עלי' כלי בשביל שלא תשבר ומדפריש רבה ור"י טעמי' דר"ח ש"מ כוותיה ס"ל ול"ל לר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל. ותי' מדר' יצחק אוקמא למתני' דפורסין מחצלת אליבא דר"ש ול"ק ולא ס"ל דאית לי' מוקצה כר"י ס"ל דאית ליה מוקצה ואנן קי"ל כר"ש הלכך ליתא לדר' יצחק. ורבינו אלפסי אייתי ראיה מיהא דאר"ה היתה בהמה טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתי' ש"מ דליתא לדרב יצחק וליתא דא"כ קשיא דר"ה אמר רב דאמר רב ששת פוקו ואמרו ליה לרב יצחק כבר תרגומא ר"ה לשמעתך בבבל דאר"ה עושין מחיצה למת כו' וא"כ קשיא דר"ה אדר"ה וטעמא דמביא כרים וכסתות ומניח תחתיה משום הפסד ממונו היא והלכך הא דתנן בפ' משילין פירות ומכסין את הפירות מפני הדלף. הלכה כעולא דאמר אוירא דליבנא וליתא לדר' יצחק. ויראים פסק כר' יצחק והא דתנן במס' תמיד פסכתר היה משמש ג' דברים כופין אותו על השרץ ועל הגחלים בשבת מקדש שאני א"נ דצריך למקומו ולא דייק:

איתמר ב' י"ט של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה לרב פשוט לי' דשתי קדושות הן לרב אסי מספקא ועביד. הכי לחומרא והכי לחומרא ומבדיל מיומא טבא לחברי' ואמר רבא הלכתא כוותי' דרב בהנאי תלת בין לקולא בין לחומרא ב' קדושות הן והא דלא מבדילין כי היכי דלא לזלזולי' בי' כמו שפרש"י [דף קלח טור ד] בסוכה. והא דעבדן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם דזמנין דגזרו שמדא ואתו לקלקולי. אתמר שני יום טוב של ר"ה רב ושמואל דאמרו תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה. אמר רבה מתקנת ר"י בן זכאי ואילך ביצה מותרת דתנן משחרב ביהמ"ק התקין ר"י ב"ז שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום וא"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה א"ל אמינא לך אנא מלתא דר"י ואת אמרת לי מלתא דרב ושמואל. ולרב קשיא מתני' ל"ק הא לן והא להו. ורבא אמר אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. ש"מ שאפילו בני א"י צריכין לעשות ב' יום טוב של ר"ה. ורבינו אפרים כ' הנ"מ בזמן שישראל מקדשין על האריי' אבל עכשיו שאנו סומכין על סוד העיבור חזרה א"י להיות בית הוועד שאין להם ספק בקדושת היום ואין חייבין לשמור אלא יום א' ומסתברא כרבי' אלפסי דע"כ ל"פ אמוראי אלא לענין ביצה אבל שני ימים לעולם. וכי היכי דאנן עבדינן מנהגא א"נ אינהו דנהגו בארץ למיעבד ב' ימים עבדו. אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני יום טוב של ר"ה ואמר מר זוטרא לא אמרו אלא דאשתהי כללא דאשתהי לא משהינן ליה ורב אשי אמר אפילו לא אשתהי לא משהי' לי' מ"ט יום טוב שני לגבי מת כחול שווי' רבנן. אפי' למיגז לי' אסא ולמיגד ליה גלימא וגרסי' בפ' ר"א דתולין עובדא הוה בבי כנישתא ביום טוב הסמוך לשבת בין מלפניו בין מלאחריו ואתא לקמי' דר' יוחנן וא"ל יתעסקו בו עממין ואמר רבא וכו'. ופירש"י ביום טוב הסמוך לשבת היא דשרי להו בעובדא דשלח להו וטעמי' משום דאשתהי או שמא ישתהא. ומשמע דס"ל יום טוב לחודי' לא יתעסקו בו עממין. והא דאמרינן לא אמרו אלא דאשתהי אכולה מלתא קאמר ודקאמר ולא היא איו"ט שני קאי. ומ"ס אף על גב דלא אשתהי יתעסקו בו עממין ואינו סמוך לשבת קאמר והא דאמרינן אפילו למיגז לי' אסא ולמיגד לי' גלימא פרש"י מן המחובר ש"מ דאפי' איסורא דאוריי' שרי וחופרין לו קבר ומוליכין אותו חוץ לתחום. והא דתנן במשקין אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' רב אלפס הנ"מ לשהות כההיא דהמוכר פירות אבל מת מוטל לפניו [דף קלט טור א] עושין. והאידנא דאיכא חברי חיישינן והשתא דליכא חברי אזלינן בתר מנהגא. ושמעתי שר' יעקב מחמיר. אתמר אפרוחים שנולד ביום טוב רב אמר אסור ושמואל אמר מותר ותניא כוותי' דרב עגל שנולד ביום טוב מותר אפרוח שנולד ביום טוב אסור. ומה הפרש בין זה לזה. זה מוכן ע"ג אמו וזה אינו מוכן ע"ג אמו. ואפילו עגל שנולד מן הטריפה ביום טוב מותר הואיל ומוכן לכלבים. דקיי"ל מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם דדעתי' דאינש אכל מה דחזי לי' ואף על גב דביצת תרנגולת העומדת לאכילה מוכנת ע"ג אמה היא אסורה התם משום דיו"ט אחר השבת היא דמאתמול גמרו לה אבל לגבי עגל ליכא למיגזר. וכן הלכתא ואף על גב דתניא כוותי' דשמואל ואי תימא ר' יוחנן ואיכא למימר רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כיון דתני בתרווייהו קים לן דמוקצה דאורייתא ובשל תורה הלך אחר המחמיר ועוד דת"ק כראב"י וראב"י הכי ס"ל דתניא אפרוח שנולד ביום טוב רא"א אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניו ואף על גב דליתא לדראב"י בחול ביום טוב ס"ל אסור וטעמי' דרבי' אפרים משום דרב כר"י ס"ל דאית לי' מוקצה ור' יוחנן כר"ש בפ' מי שהחשיך וכיון דלית הלכתא כר"ש ביום טוב ממילא ליתא לדשמואל ור"י והא טעמא לא דייק לן דהא מוקצה כגרוגרות וצמוקים דמי ול"ד לפלוגתא דר"י ור"ש דאמר מוכנת היא וא"כ שמואל וא"ת ר' יוחנן דקאמרו טעמא הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ד"ה הוא ויש מחכמי הדור שפסקו לקולא כר' יוחנן ולא דייקי ורבי' אלפסי ל"פ הלכתא. תניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב ופי' בעל הלכות טעמא משום דבשר עוף דרבנן אבל א"י ששחט תרנגולת או שמתה ומצא בה ביצים גמורות אסורות דאיסור נבילה דאורייתא דתנן ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין ומודים בביצת טמאה שאסורה. ורבי' יעקב פי נבילה אם יש כיוצא איסור עצמה היא ואסורה. אבל בב"ח דהאי היתר והאי היתר שרי ואיכא מ"ד ביצת נבילה אסורה משום ביצת טריפה. ומ"ס בחלב מותרת דברי אמר רחמנא וביצים לאו גדי הוא כדם ושליא. אבל אסורות משום נבילה דביצה גדולה גופי' הוא. וכשנתנבלה זה נתנבלה זה מידי דהוה ארישא דמתני' דקתני דם נבלה ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין ואף על גב דגבי חלב אינו בשר כדגרסי' התם בחולין דם לאו גדי הוא ואם בשלו בחלב אין לוקה טומאת נבילה אית בה דגופי' הוא ה"נ ל"ש. ירושלמי מ"ט דב"ש גמיר' [דף קלט טור ב] היתה עד שלא תתנבל מעתה אפי' אין כיוצא בה נמכרת בשוק א"כ מתיר שליל אבל לב"ה טעמא בשעה שנתנבל נתנבלה הדם והביצים והגידים וכל הראוי לאכילה. ת"ר כל שתשמישו ביום נולד ביום כגון תרנגולת ונ"מ לדרב מרי ברי' דרב כהנא דאמר בדק בקנה של תרנגולת מעיו"ט ולא מצא בה ביצים ולמחר השכים ומצא בה ביצים מותרות ואף על גב דבדק יפה אימור יצאה רובה וחזרה וכדר' יוחנן דאר"י ביצה שיצאה רובה וחזרה מותרת לאכלה ביום טוב ודווקא בדאיכא זכר דכי איכא זכר לא ספנא מארעא וכיון דאיכא חזקה דכל שתשמישו ביום נולד ביום תלינן כדר"י אף על גב דלא שכיח הא ליכא זכר קים לן כר' יונתן בן שאול דאמר בדק בקנה של תרנגולין מעיו"ט ולא מצא בה ביצים אסורות ודווקא בדק כיון דליתא חזקה דכל שתשמישו ביום לא חיישינן להא דר"י דהא לא שכיח:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה