ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות יום הכיפורים · סדר היום
ת"ר ועניתם את נפשותיכם וגו' יכול בט' לחודש ת"ל מבערב אי מבערב יכול משתחשך ת"ל בט' לחודש. הא כיצד מתחיל ומתענה מבע"י מכאן שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל מבערב עד ערב. יום טוב מנין ת"ל תשבתו שבתות מנין ת"ל שבתכם כל שביתה [דף קז טור ג] שאתה שובת אתה מוסיף בין מלפניו בין מלאחריו ותני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם וכו' וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענים אלא בעשירי לומר לך כל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי ת"ר ועניתם את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו יכול יהא ענוש על תוס' מלאכה ת"ל בעצם היום הזה על עצמותו של יום ענוש כרת ואין ענוש כרת על תוספת עינוי תינוקת אין מענין אותן ביוה"כ אבל מחנכין אותן לפני שנה לפני שנתים השתא לפני שתים מחנכין לפני שנה מיבעיא. ל"ק כאן בבריא כאן בחולה אר"ה בן ח' בן ט' מחנכין אותן לשעות בן י"א בן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוקת בת י"ב ומר א"ח ול"פ ור"י אמר השלמה לדבריהם ליכא מחנכין אותן לשעות י"ב משלימין בדאורייתא בתינוקת ותינוק בן י"א בן י"ב מחנכין אותן לשעות בן י"ג משלימין מדאורייתא ומסתברא הלכה כר"ג ור"ה דתרווייהו ס"ל השלמה מדבריהם איכא ור"י דאמר השלמה מדבריהם ליכא יחידאה הוא ועבדי' כר"ה בתינוקת וכר"נ בתינוק ותמיה לן מה דכתב רב אלפס ז"ל אף על גב דקי"ל כר' יוחנן דתינוקת בת י"ב ותינוק בן י"ג משלימין מדאורייתא קי"ל כר"ה וכר"נ דבן יו"ד ובן י"א משלימין מדרבנן ובן י"ב משלימין בתינוק והא כולהו מודו בהשלמה דאורייתא והל"ל למימר הלכה כר"ה וכר"נ ורבינו יצחק פסק כר"י דהשלמה דדבריהם ליכא והכין ב' תינוקת בריאה בת י' ובת י"א מחנכין אותן לשעות בת י"ב ויום א' משלימין מדאורייתא היה חולה בי' מחנכין אותן בי"א לבד ומשלימין בת י"ב ויום א'. תינוק בריא מחנכין אותן בן י"א ובן י"ב ומשלים בן י"ג ויום א' חולה בי"א מחנכין אותו בי"ב ומשלים בי"ג ויום א' איזה חינוך היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין [דף קז טור ד] אותו בג' בג' מאכילין אותו בד' ומסתברא כשם שמחנכין אותו באכילה כך מחנכין אותו מרחיצה וסיכה כדי שיהיו רגילין במצות בפרק מקום שנהגו להדליק בלילי יוה"כ מדליק שלא להדליק אין מדליק ומדליקין בבתי כנסיות ובתי מדרשות ובמבואות האפלין וע"ג החולין ותנא בין שאמרו להדליק בין שלא אמרו להדליק שניהם לא נתכוונו אלא לדבר א'. ירושלמי מ"ד מדליקין כדי שיראה ויתבייש ומ"ד אין מדליקין שמא יראה ויתאוה מקום שנהגו להדליק משונה ממקום שנהגו שלא להדליק א"ר ירמיה תדע לך שהוא כך שהרי אותו האיש צנוע ואין משמש לאור הנר ומיבעיא ליה לאינש למוקורי יומא דכפורא בכסות נקיה דא"ל ריש גלותא לרב המנונא מ"ד ולקדוש ה' מכובד א"ל זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. את זו דרש ראב"ע כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' עבירה שבין אדם למקום יו"כ מכפר שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר וגרסי' בשבועות חומר בשעיר מביוה"כ ששעיר מכפר מיד יו"כ אין מכפר עד שתחשך כלומר אינו משלים הכפרה מכל וכל עד שתחשך אבל מכפר הוא כל היום דאלת"ה קשיא הא דגרסינן התם דחנקתיה אומצא דל"צ שאל רב מתנא בן חרש לראב"ע ברומי שמעתי ד' חילוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש א"ל ג' הן ותשובה עם כל אחת עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים עבר על ל"ת ושב תשובה תולה יו"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' עבר על כרת ומיתת ב"ד ושב תשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם וכו' אבל מי שיש בידו חילול השם אין לו בתשובה לתלות ולא ביו"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם [דף קח טור א] יכופר העון הזה כו' ה"ד חילול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא אומצא מטבחי ולא יהיבנא דמי וכו'. אביי אמר כדתניא אביי אמר ואהבת את ה' אלהיך כו' שיהיה ש"ש מתאהב על ידך שיהיה אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהיה משאו ומתנו בנחת בשוק מה בריות אומרים עליו אשרי לפלוני שלמד תורה אשרי אביו אשרי רבו פלוני שלמדו תורה ראית כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה אשר אהבתיך אבל מי שקרא ושנה ושמש ת"ח ואין דיבורו בנחת עם הבריות מה בריות אומרים עליו אוי למי שלמד תורה אוי לאביו אוי לרבו שלמדו תורה כמה מקולקלים מעשיו עליו הכתוב אומר עם ה' אלה ומארצו יצאו תניא וכפר בכפרת דברים הכ' מדבר אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים נאמר כאן כפרה ונאמר להלן כפרה מה להלן כפרת דברים אף כאן כפרת דברים ת"ר כיצד מתוודה עויתי פשעתי וחטאתי וכן בשעיר המשתלח אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה אומר נושא עון ופשע וחטאה דר"מ וחכ"א חטאתי עויתי ופשעתי וכן בדור הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו אמר רבה בר שמואל הלכה כחכמים ההוא דנחית קמי דרבא עביד כר"מ א"ל שבקית רבנן ועביד כר"מ א"ל כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה פי' רבינו אלפסי כחכמים ומסתברא כההוא דנחית ועביד עובדא מדלא אהדר ליה רבא וכן פירש רבינו אבן גיאות ש"מ מיהא דאחר חורבן היה ואומרים סדר עבודה ותו האי דנחית קמיה דרבא אמר צאו והניחו על כן שני שבהיכל ונטל דם הפר והניח דם השעיר א"ל חדא כרבנן וחדא כר"מ אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר והזה על הארון ושמעתי בלשון המשנה אומרים אותו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי וזולתם ולא בלשון סתום וראיתי בסדר העבודה הבבלי שאנו אומרין אותה אחר תרומת הדשן ולפייסות חוזרין ונראה שלא היה פייס ביוה"כ אלא כ"ג נותן לאוהבו או לקרובו ובסדר החכם ר' אברהם בן עזרא ולנשחט כנגד שחיטתו אהעמדה ואקשירה היא וצריך לאומרו כסדר עבודה ת"ר מצות וידוי עיו"כ עם חשכה אבל אמרו מתוודה קודם אכילה ושתייה שמא תטרוף דעתו עליו ואעפ"י שהתוודה קודם אכילה מתוודה לאחר שאכל ושתה [דף קח טור ב] שמא יארע דבר קלקול בסעודה ואי' דגרס אעפ"י שהתודה ערבית מתודה שחרית. שחרית מתודה מוסף. מוסף מתודה מנחה. מנחה מתודה נעילה. והיכן אמרו אחר תפלה וש"ץ באמצע. ומנהג כשמגיע ש"ץ ולמחול עונותינו ואומר לפני ה' תטהרו מתחיל בפסוקים ודברי ריצוי וחותם בכי אתה סלחן לישראל וכו' וכן במוסף ובמנחה ובנעילה ויש מקומות שמתודה ש"ץ ג"פ בכל תפלה ותפלה ובנעילה מתודה פ"א והן ודוין שמתודה ביום כנגד עשרה פעמים שמזכיר כ"ג ביו"כ ובלילה מתודה ויש מקומות שאין מתודין אלא פ"א והן ח' ביום ב' בערב יו"כ והם י' ועיו"כ קודם אכילה ש"ץ אומר אחר תפלה וכן ר' עמרם כ' אחר תפלה ביחיד ורבינו האי אמר אין מנהג שיתודה ש"ץ במנחה עיו"כ ולא שמעתי בבבל שיתודה ומנהג רב עמרם ז"ל מאי אמר רב אמר אתה יודע רזי עולם ושמואל מעמקי לב ולוי אמר בתורתך כתוב לאמר ביום כו' ר' יוחנן אמר רבון העולמים ור"י אמר רבו עונותינו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר ור"ה אמר עד שלא נוצרתי איני כדאי כו' והיינו וידוי דרב המנונא זוטא ביומא דכפורא אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר אבל חטאנו אבל אמר אבל חטאנו א"צ ומסתברא דמר זוטרא אדרב המנונא מעמקי הלב דשמואל היינו ותעלומות סתרי כל חי ודלוי אנו אומרים תחלה כי ביום הזה יכפר עליכם כו' ורבון העולמים דר"י הוא שאנו אומרים יה"ר מלפניך רבון העולמים שתמחול לנו וכו' ודרב יהודה בתחלת פסוקי דרחמי אמר בר המדודי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב מיתב כי הוה מטי שלוחא לאבל חטאנו קם אכרעי' אמר עיקר וידוי היא ש"מ וידוי מעומד וצבור אמרו עם ש"ץ ובעיו"כ אנו אומרים עיקר וידוי כגון אבל חטאנו. וביוה"כ שהוא יום מחילה וסליחה אנו מרבין בסליחות ומתודין ככולהו אמוראי. ומסתברא דאבל חטאנו ועל חטא שחטאנו שאנו אומרים ל"צ דהא קי"ל דא"צ לפרוט החטא אבל אומר חטאנו העוינו והרשענו ותו ל"צ. תנן התם בג' פרקים בשנה הכהנים נושאים את כפיהם ד"פ ביום שחרית ומוסף למנחה ונעילת שערים. בתעניות ומעמדות וביוה"כ. והכין מנהגא כדאיתא בגמרא והאידנא מ"ט פרסי ידייהו במנחתא כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסי ידייהו כתפלת נעילה דמי. וכן כתב רב אחא כיון שמשהי ברחמי עד זמן נעילה ביומא דכפורא [דף קח טור ג] הו"ל כתפלת נעילה דמי ולא מחלפי. ירושלמי מאי נעילה רב אמר נעילת שערי שמים. ושמואל אמר נעילת שערי היכל. אחוה דר"י הוה צמיד גילתי' דרב בצומא רבא א"ל רבא כד תחמי שימשא בריש דיקלא הב לי תותאי ונצלי תפלת נעילה מיחלפי שיטתי' תמן בנעילת שערי שמים ובבלי אמר בנעילת שערי היכל ע"י דרב' כי מאריך בצלותא סגיא מגיע לנעילת שערי שמים. וכתב רבינו אבן גיאות ז"ל ש"מ כד הוי שמשא בריש דיקלי זמן נעילת שערי היכל ונעילת שערי שמים קרוב לצאת הכוכבים וקי"ל כר' יוחנן וש"מ תפלת נעילה קודם שתשקע החמה היא מאי נעילת שערים רב אמר צלותא יתירתא ושמואל אמר מה אנו ומה חיינו וקי"ל כרב כדתניא יוה"כ מתפלל שבעה ומתודה שחרית ז' ומתודה מוסף ז' ומתודה מנחה ז' ומתודה נעילה ז' עולא בר רב נחית קמיה דהכא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו וזה אתה נותן שאנו אומרים בנעילה ואף על גב דקי"ל כרב יום הוא שאנו מאריכין בתפלה וחייבין אנו לסיים תפלת נעילה בשקיעת החמה. אבל מוסף ראוי להתפלל קודם ז' כדגרסינן המתפלל אחר ז' שעות עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי. ואינו ראוי להאריך כמו שאנו מאריכין בתפלת יוצר לפי שכשאנו מתחילין תפלת מוסף זמן תפלת מנחה היא וקי"ל היה שתי תפלות מתפלל תפלת מנחה ואח"כ תפלת מוסף אלא שנהגו להאריך. בפ' במה מדליקין אריב"ל יוה"כ שחל להיות בשבת המתפלל תפלת נעילה צריך להזכיר של שבת יום הוא שנחייב בד' תפלות קשיא הלכה אהלכה אמרת הלכה כריב"ל וקי"ל הלכה כרבא דאמר יום טוב שחל להיות בשבת ש"ץ היורד לפני התיבה ערבית א"צ להזכיר של יום טוב שאלמלא שבת אין ש"ץ יורד בפני התיבה ערבית הכי השתא התם בדין הוא דאפי' בשבת נמי ל"צ דרבנן הוא דאתקין הכא יום הוא שנתחייב בד' תפלות וכן הלכתא. וכן ר"ח שחל להיות בשבת מפטירין בנביא ואינו מזכיר של ר"ח דנביא בר"ח ליכא כלל. וכן עמא דבר ותו יו"כ שחל להיות בשבת ש"ץ יורד לפני התיבה ערבית ואיבעיא להו [דף קח טור ד] בעירובין מהן לומר זמן בר"ה וביוה"כ ואסיקנא אומר ומנהג לאמרו אחר כל נדרי ומתחילין והוא רחום בתפלת ערבית ואחר תפלה מרבה בתחנונים כפי המנהג. בפ' אלו קשרים ר"ח בר' אבא אר"י יו"כ שחל להיות בשבת מפצעים באגוזים ומפרכין ברמונים מן המנחה ולמעלה כיון דחזי דקא מחרפי אתי אגרתא ממערבא דאסור והלכך בין בחול בין בשבת והטמנת חמין בעיו"כ אתשיל רב נחשון והשיב זה שעושה ביוה"כ כדרך שמותר בשבת אוכל ממנו במוצאי יו"כ ומותר. גרסי' במגילה יו"כ שחרית קורין ו' וקורין באחרי מות ומפטיר ביונה. וגרסי' התם זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ד' ביום טוב ה' ביו"כ ו' ובשבת ז' אין פותחין מהן אבל מוסיפין עליהם ואסיקנא נקוט האי כללא בידך דכל דטפי מילתא מחבריה טפי ליה נברא יחידאה ר"ח וחוה"מ דאיכא קרבן מוסף קורין ד' יום טוב דאסור בעשיית מלאכה קורין ה' יו"כ דענוש כרת ו' בשבת דאיסור סקילה ז' לפרסומי מלתא דחד חמור מאידך. אבל מוסיפין אשבת קאי ואית מ"ד ביוה"כ וביו"ט דלית בה ביטול מלאכה מוסיפין. ת"ר הכל עולין למנין ז' אפי' אשה ואפי' קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין ז'. ואפליגו בה ח"א עולה וח"א אינו עולה. ופסק רבינו אלפסי עולה מדאמרינן חל להיות בואתה תצוה קרי שיתא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחושת וחד קרי מכי תשא עד ועשית והיינו מפטיר אלמא מפטיר עולה למנין ז' ומספקא לן מנלן לרבינו דהיינו מפטיר דלמא חוזר וקורא ג' פסוקים אחרונים כי תשא כמנהג ומסתברא דאינו עולה דהא עולא הכי סבירא לי' דאמר עולא מפני מה אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה מפני כבוד הציבור וכיון דהכי הוא לא סליק ומנהג כרב נטרונאי איפסיק בקידושי אינו עולא לא איפסק בקידושא עולה ובמנחתא דתעניתא הכי נהיגו ומסתברא דלא מיבעיא לן אלא בשבתות ויו"ט שהוא תקנת משה ומפטירין בה אבל בתקנת עזרא שקורין ג' [דף קט טור א] אין מפטירין בהן ואם באלה פטר מפטיר כגון במקומות שמפטירין במנחה בכל שבת כמו שמצינו לרבינו האי ומקומות שמפטירין בתענית פשיט לן דמפטיר עולה דהא בת"ב קי"ל דקורין ג' ומפטיר א' מהן וכן לכל תענית אבל בשבתות ויו"ט אינו עולה ובמויו"כ מנהגינו לתקוע אחר תפלת ערבית סימן א' בשופר בלא ברכה ושמעתי משום שהשטן ביו"כ לית לי' [דף קט טור ב] רשותא לאסטוני ובמיוה"כ בחזרתו מגערין בו ואמר רבינו האי בתשובה לא מצאתי טעם אלא דומה שהוא זכר ליובל ביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם ולפי שאינו ברור חשבון זמן היובל התקינו בכל שנה ושנה זכר היובל. יהי רצון שיבנה הבית במהרה בימינו אמן:
סליקא להא הלכות יום הכפורים תהלה לאל