ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות הלל
[דף צג טור ד] ההלל והשמחה מ"ע שהז"ג הן אחת מד"ת ואחת מד"ס ופי' ענינם עם סוכה ולולב:
[דף צד טור א] מצות הלל. גרסי' בראש השנה העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקריא את ההלל. ותנן ההלל והשמחה ח' כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב אחרון של חג כשאר ימים. ותנן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו ועונה אחריהן מה שהוא אומר ותהא לו מארה ואם היה גדול מקריא אותו עונה אחריו הללויה. ת"ר הלל זה מי אמרו ר"א אמר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים וכו' וחכ"א נביאים שביניהם תיקנוהו שהי' אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהם וכשנגאלו אמרוהו על גאולתם מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט מפשיט לברך אחריו מברך אחריו. אמר אביי ל"ש אלא לאחריו אבל לפניו מצוה לברך. ואר"י כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן וברכת יהללוך סמוכה לחברתה היא כישתבח ואמת ויציב שאינו פותח בברוך ויהללוך שבלילי פסחים צריכה טעם. תניא ר' כופל בה דברים ר"א בר פורטא מוסיף בה דברים מה מוסיף אמר אביי מאודך ולמטה שר' כופל מאנא ולמטה ור"א מוסיף למעלה מאודך ומנהגנו לפשוט ברוך הבא מאנא ולמטה ולכפול מאודך עד ברוך הבא. וככ' רבינו אבן גיאות כך קבלנו מראשונים חכמים ואנשי [דף צד טור ב] מעשה שר' לא היה כופל אלא עד הצליחה נא ור"א ב"פ מוסיף על כפילת רבי מברוך הבא עד סוף הפרק. וקי"ל הלכה כר' מחבירו ושמעתי לפי שכל הפרשה מן המצר עד אודך כפולה כנגד עוה"ז והעוה"ב וימות המשיח גומר אותה בכפולה. תנן התם בערכין י' ע"א י"ב יום חליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני. ביום טוב הראשון של פסח וביו"ט של עצרת ובח' יומי החג מ"ט הני הואיל וגומרין בהן את ההלל דאר"י משום ר' יהוצדק י"ח יום בשנה גומר בהן את ההלל ח' ימי חנוכה וח' ימי החג ויו"ט ראשון של פסח ויו"ט (ראשון) של עצרת ובגולה כ"א יום ט' ימי החג וח' ימי חנוכה וב' יום טוב של פסח וב' יום טוב של עצרת ומ"ש בחג דגמרינן כל יומא ומ"ש בפסח דלא גמרינן כל יומא דחג חלוק בקרבנות דפסח אין חלוק בקרבנות שבת דחלוק בקרבנות לימא לא איקרי מועד. ירו' למה קורין את ההלל כל ז' מפני שלולב מתחדש כל ז' ר"ח דאיקרי מועד לימא לא אקדיש בעשיית מלאכה ככתוב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ליל המקודש לחג טעון שירה שאין מקודש לחג אין טעון שירה ור"ה ויו"כ לימרו משום דר' אבהו דאמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע מפני מה ישראל אין אומרים שירה בר"ה ויוה"כ אפשר מלך יושב על כסא דין וספר החיים [דף צד טור ג] וספר המתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה. ושמעי' דבשבת ור"ה ויוה"כ לא קרי' הלל. אמר רבא ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק. באמצע הפרק אין פוסק וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק והם ד' פרקים הללויה הללו עבדי ה'. בצאת ישראל. אהבתי. הודו לה' ובאלו הפרקים שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כק"ש ותניא בהלל ומגילה אפי' עשרה קורין ואפילו לעשרה מתורגמין. ותניא לא יפרוס אדם לשמש אא"כ יודע שאוכל עמהם וכו' בהלל ובמגילה אעפ"י שיצא מוציא וגרסינן במסכת ר"ה שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא וגרסינן התם בהלל אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק וליתא לר"י משום ר"ש בן יהוצדק דאמר בהלל ובמגילה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ובה"ג כתב דקאמרי' יחיד גומר בהן את ההלל לאו יחיד הוא ממש אלא כל היכא דלא כנפי כולהו ישראל יחיד קרי דאס"ד יחיד ממש יחיד הוא דאינו גומר בימים שאין גומרין הא ציבור גומרין א"ה רב דאיקלע לבבל בריש ירחא ואשכח צבורא דקרי הלולא ואיקפד אמאי איקפד הא ציבורא נינהו אלא לאו ש"מ יחיד דקאמרינן אפי' עשרה אפילו מאה וש"מ יחיד בר"ח קורא את ההלל ומברך תחלה וסוף. ונשאל לרבינו האי על דבריו וסוף התשובה כ"א יום שהיחיד [דף צד טור ד] גומר בהן את ההלל מברך לגמור כצבור ומברך יהללוך במקום שנהגו וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הצבור קורין ומברכין לקרות אבל יחיד אינו קורא כלל כדאמרינן יחיד לא יתחיל ואם התחיל לברך לקרא את הלל ונזכר שטעה קורא שלא יוציא ש"ש לבטלה והא דאמרינן ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל בין כל פרק ופרק פוסק ביחיד שקורא עם הצבור אבל לכתחלה אינו קורא ורב בר שבא דאיקלע לבי רבינא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ולא פסיק ליה קורא בלא ברכה ולפי רישא דרבוותאה ק"ל היכי נקיט ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הא צבור נמי אין גומרין והול"ל ימים שאין גומרין בהן את ההלל יחיד מאי קאמר ותו יחיד לא יתחיל ואם התחיל קורא הלל ולא גומר ומסתברא ימים שהיחיד אין גומר בהן את ההלל היינו בשעה ההלל שהצבור היו משוררין כדגרסינן התם כיצד אמרו שירה כגדול הקורא את ההלל שהיחיד גומר אותו והצבור אומרים הללויה על כל דבר כדאיתא במדרש תהלים קכ"ג פעמים שעונין אחר הקורא הללויה כנגד שנותיו של אהרן מ"ט ייראו את ד' קדושיו זה אהרן שנקרא קדוש שנאמר ולאהרן קדוש ה' ותנן ואיתא בירושלמי פרק כל כתבי הקודש קכ"ג כנגד שנותיו של אהרן הללויה הללו אל בקדשו לקדושו זה אהרן קדוש וגרסי' נמי [דף צה טור א] בשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל. ולא אמר קורא ש"מ יחיד אינו קורא אלא מקרא וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל שאינו לא גומר ולא קורא כגון ר"ח כדמוכח בערכין דהא באתרי' דרב מדאיקפד לא היו קורין ותלו אותו כמנהג בכל המקומות ונהגו לברך לקרא את ההלל וחותמין יהללוך וכן כתב ר' עמרם אבל אני שמעתי כי בכל רומניא אין מברכין לא בתחלה ולא בסוף לא בר"ח ולא בימים שאין היחיד קורא בהן את ההלל אלא כולן קוראין בלא ברכה אפי' בצבור לפי שאין מברכין על המנהג וכערבה היא סברא דילן והא דאמרי' יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר ומס' מדאמרינן גומר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל הא בכל יום ה"ז מחרף ומגדף ומיהו שבלילי פסחים לא ממנינא היא דאם מתחיל גומר לכתחלה ועוד אי בימים שהיחיד קאמר בהן קאמר ויחיד אינו קורא רבין בר שבא דאיקלע לדבינא בביתו היה ולא בצבור אלמא יחיד קורא לכתחלה אלא לאו ש"מ יחיד אינו קורא כלל אפי' בלא ברכה ואיכא מ"ד לא יתחיל יחיד ביחיד שאירע לו נס קאמר שכשתיקנו נביאים לישראל לומר הלל על כל צרה שלא תבא עליהם לציבור תיקנום אבל לא ליחיד ולא יתחיל ואם התחיל גומר ולא דייק לן. אמר רבא הלכתא גובראתא איכא למשמע ממנהג דהלילא הוא אומר הללויה והן אומרים הללו ד' מכאן שמצוה לענות הללויה הוא אומר הללו ד' והן אומרים הללויה. מכאן שאם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה הוא אומר הודו לה' והן אומרים הודו לה' מכאן שאם היה קטן מקרא אותו עונין אחריו מה שהוא אומר אנא ה' הושיעה נא והן אומרים [דף צה טור ב] אנא ה' הושיעה נא הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והן אומרים אנא ה' הצליחה נא מכאן שאם בא לכפול הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ה' מכאן ששומע כעונה. וכל הדברים תלוים במנהגא. ויש מנהג כשקורא אומר הודו וד' פסוקים עונין אחריו מה שהוא אומר. ומ"ש שעונין על כל פסוק הודו ומתחילין אחריו מן המצר עד אודך וכופלין מאודך ולמטה וקורא אנא ה' הושיעה נא ועונין אחריו מה שהוא אומר ובהצליחה נא מכאן ואילך קורין כא' עם הודו יש פושטין ויש כופלין וחותמין יהללוך יש חותמין בא"י מלך מהולל בתשבחות ויש שאין מסיימין בברכה וכל ח' ימי החג קורין את ההלל וימים הראשונים מברכין לגמור ויום שמיני רגל בפ"ע כשאר יום טוב ומקדש על היין וגומר את ההלל ואומר שהחיינו דאר"י אומר זמן בשמיני של חג ואין אומר זמן בשמיני של פסח ותדע שהרי חלוק בג' דברים בלולב ובסוכה ובניסוך המים רפ"א כתיב הכא פר הכא כתיב פרים הכא כתיב ביום הכא כתיב וביום התם כתיב כמשפט הכא כתיב כמשפטם ותניא נמי שמיני פז"ר קש"ב פייס בפ"ע רגל בפ"ע זמן בפ"ע קרבן בפ"ע שיר וברכה בפ"ע. שאומרים ומזכירים יום שמיני חג העצרת הזה בבהמ"ז ובתפלה והמפרש ברכת המלך קשיא הא דפריך בגמרא שמיני טעון ברכה ולינה מאי לאו זמן לא ברהמ"ז ותפלה לשני לי' לא ברכת המלך ורבינו אלפסי ז"ל פירש רגל בפ"ע לענין אבילות ורש"י פירש שאין יושבין בסוכה ואין נוטלין לולב ואין מנסכין בה מים ופרש"י סוכה והלל ולולב ועל כולן אנו מברכין זמן: [דף צה טור ג]: