ספר הנקוד (תרגום ראבע, מהדורת נוט)· רבי יהודה חיוג'
תוספת
(הערת וויקיעורך: קטע זה זהה בתוכנו לקטע הפותח את ספר אותיות הנוח (במהדורתנו: מאמר א שער א) ושונה ממנו בסגנון. כפי הנראה זהו תרגום שלישי לקטע הנ"ל (בנוסף לתרגומי רמב"ג וראב"ע))
האות הנע – שיתנועע באחד משבעה מלכים, והם אלו: אֹ אָ אֶ אִ אֻ אַ אֵ. חלם נקרא אוֹ, קמץ – אָ, סגול – אֶ, חרק – אִ, שרק – אוּ, פתח – אַ, צרי – אֵ. והשוכן – מה שלא יהיה נקוד באחד מן ז׳ מלכים. ודע כי העברים לא יתחילו בשוכן נח ולא יעמדו על נע, ולא ימצאו שוכנים או שוכן מתחברים כי אם אחרי תנועה. כי כל שוא שיהיה בראש המלה או השם הוא נע, ותנועתו על פנים רבים. יש מה שהוא נע בנוע האות שאחריו אם היה אחד מאותיות אחה"ע, שאם היה בפתח יקרא השוא כמו פתח, כמו יְאַבֶּד הוֹן (משלי כט ג), כי קריאת היו"ד בפתח בעבור היות האל"ף שאחריו בפתח; ואם בשורק יקראו גם כן, כמו קְחוּ מוּסָרִי (משלי ח י); ואם בשבר גם הוא נשבר – קְחִי רֵחַיִם (ישעיהו מז ב); ואם בצרי כמו תְּאֵנָה, יהיה נוע התי"ו בנוע צרי בעבור היות האל"ף שהוא אחריו בצרי. וזה הכלל: שוא נע יהיה אחריו אחד מן אחה"ע, יתנועע כתנועתו בכל תנועות המלכים, חוץ מהקמץ, כי כבד על הלשון שיתנועע השוא בקמצות והונע בפתח, כמו קְעָרָה, גְּעָרָה, דְּאָגָה, לְהָבִים פְּחָדִים.
ויש אומרים שוא שיתנועע בחרק אם היה אחריו יו"ד נע, ואיננו חושש באיזה תנועה יתנועע היו"ד, לעולם יהיה השוא שבור, כמו בְּיָד חֲזָקָה (שמות ג יט), בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (במדבר לג א), וְיֵדְעוּ (תהלים פג יט), שיתנועע השוא בשבר.
ויש שבא שתנועתו בפתח והם רבים, אם לא יהי אחריו אחד מהארבעה אותיות שזכרתי, כמו קְעָרָה, בְּרָכָה, קְלָלָה, רְשָׁעִים, שְׁמוֹנִים, השוא לעולם בפתח. חוץ מלשון רבים משער שהוא על משקל חֹדֶשׁ, כמו קֹדֶשׁ – קֳדָשִׁים; חֹדֶשׁ – חֳדָשִׁים; אֹנִי – אֳנִיּוֹת; חֹלִי – חֳלָיִּים. וימצאו מעטים הפך זה, כמו לַבְּקָרִים אַצְמִית (תהלים קא ח). ובנוע הגעיא שיהיה עם השוא שהוא בתחלה על זה המנהג יורה על כל מה שזכרתי, כמו בְּֽהֹנוֹת יְדֵיהֶם (שופטים א ז), וְאִם רַע בְּֽעֵינֵיכֶם (יהושע כד טו), וְֽהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים (איוב יז ו) והדומה להם.
ודע כי העברים לא יחברו בין שני שוכנים שאינם נעלמים כי אם במקום ההעמדה או ההפסקה, כמו וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּ֑בְךְּ (בראשית מה יד). ואם יתחבר שוא עם שוא באמצע הדבורים יתנועע השני במקרא: יִשְׁמְעוּ, יִשְׁמְרוּ, כי השי"ן שוכן והמ"ם נע. ותנועת המ"ם במלת יִשְׁמְרוּ בפתח, ותנועת המ"ם במלת יִשְׁמְעוּ בקבוץ בעבור העי"ן שבא אחריו. וכן יִרְמְיָהוּ, יֶחְדְּיָהוּ (דה"א כד כ), הח"ת והר"ש שוכנים, והמ"ם והדל"ת מתנועעים בשבר בעבור היו"ד שהוא אחריהם. וכן וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם (בראשית מה טו), וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו (בראשית מו כט), אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו (משלי ל ו), יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת (בראשית ט כז), וְיֹלַדְתְּ בֵּן (בראשית טז יא), וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי (איוב לא כז), וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל (ירמיהו מא י), אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ (משלי ז כה), וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ (ישעיהו מט כא), אלה כלם מתנועעים בעבור היותם בתוך הדבורים. ובאחרונה ישכנו שניהם, כמו וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ (בראשית כט יא) והדומה לו.