ספר הנקוד (תרגום ראבע, מהדורת דוקעס)· רבי יהודה חיוג'
תוספות מספר אחר שער הנע והנח
(הערת וויקיעורך: קטע זה זהה בתוכנו לקטע הפותח את ספר אותיות הנוח (במהדורתנו: מאמר א שער א) ושונה ממנו בסגנון. כפי הנראה זהו תרגום שלישי לקטע הנ"ל (מלבד תרגומי רמב"ג וראב"ע))
האות הנע – שיתנועע באחד מז' מלכים, והם אלה אָא ושמו קמץ, אַא שמו פתח, אֶי שמו סגול, אֵי שמו צרי, אִי חריק, אוֹ שמו חולם, אוּ שמו שורק, והשוכן מה שלא יהיה נקוד באחד מן ז׳ מלכים. ודע כי העבריים לא יתחילו בשוכן נח ולא יעמדו על נע, ולא ימצאו שוכן או שוכנים מתחברים כי אם אחרי תנועה. כי כל שוא שיהיה בראש המלה או השם הוא נע, ותנועתו על פנים רבים. יש מה שהוא נע בנוע האות שאחריו אם היה אחד מאותיות אהח"ע, שאם היה בפתח יקרא השוא ([כמו פתח]), כמו יְאַבֶּד הוֹן (משלי כט ג), כי קריאת היו"ד בפתח בעבור היות האל"ף שאחריו בפתח. ואם בשורק יקראו גם כן, כמו קְחוּ מוּסָרִי (משלי ח י); ואם בשבר גם הוא נשבר – קְחִי רֵחַיִם (ישעיהו מז ב); ואם בצרי כמו תְּאֵנָה, יהיה נוע הת"ו בנוע צרי בעבור היות האל"ף שהוא אחריו בצרי. וזה הכלל: שוא נע יהיה אחריו אחד מן אחה"ע, יתנועע כתנועתו בכל תנועת המלכים, חוץ מהקמץ, כי כבד על הלשון שיתנועע השוא בקמצות והונע בפתח, כמו קְעָרָה, גְּעָרָה, דְּאָגָה, לְהָבִים פְּחָדִים. ויש אומרים שוא שיתנועע בחרק אם היה אחריו יו"ד נע, ואיננו חושש באיזה תנועה יתנועע היו"ד, לעולם יהיה השוא שבור, כמו בְּיָד חֲזָקָה (שמות ג יט), בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (במדבר לג א), וְיֵדְעוּ (תהלים פג יט), שיתנועע השוא בשבר. ויש שבא שתנועתו בפתח והם רבים, אם לא יהי אחריו אחד מהארבעה אותיות שזכרתי, כמו קְעָרָה, בְּרָכָה, קְלָלָה, רְשָׁעִים, שְׁמוֹנִים, השוא לעולם בפתח. חוץ מלשון רבים משער שהוא על משקל חֹדֶשׁ, כמו קֹדֶשׁ – קֳדָשִׁים; חֹדֶשׁ – חֳדָשִׁים; אֹנִי – אֳנִיּוֹת; חֹלִי – חֳלָיִּים. וימצאו מעטים הפך זה, כמו לַבְּקָרִים אַצְמִית (תהלים קא ח). ובנגוע ([צ"ל ובנוע]) הגעיא שיהיה עם השוא שהוא בתחלה על זה המנהג יורה על כל מה שזכרתי, כמו בְּֽהֹנוֹת יְדֵיהֶם (שופטים א ז), וְאִם רַע בְּֽעֵינֵיכֶם (יהושע כד טו), וְֽהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים (איוב יז ו) והדומה להם. ודע כי העבריים לא יחברו בין שני שוכנים שאינם נעלמים כי אם במקום העמדה והפסק, כמו וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּ֑בְךְּ (בראשית מה יד). ואם יתחבר שוא עם שוא באמצע הדבורים יתנועע השני במקרא: יִשְׁמְעוּ, יִשְׁמְרוּ, כי השי"ן שוכן והמ"ם נע. ותנועת המ"ם במלת ([יִשְׁמְרוּ בפתח, ותנועת המ"ם במלת יִשְׁמְעוּ]) בקבוץ בעבור העי"ן שבא אחריו. וכן יִרְמְיָהוּ, יֶחְדְּיָהוּ (דה"א כד כ), הרי"ש והחי"ת שוכנים, והמ"ם והדלי"ת מתנועעים בשבר בעבור היו"ד שהוא אחריהם. וכן וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם (בראשית מה טו), וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו (בראשית מו כט), אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו (משלי ל ו), יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת (בראשית ט כז), וְיֹלַדְתְּ בֵּן (בראשית טז יא), עַד לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה (ישעיהו מז ז), וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי (איוב לא כז), וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל (ירמיהו מא י), אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ (משלי ז כה), וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ (ישעיהו מט כא). אלה כלם מתנועעים בעבור היותם בתוך הזכורים ([צ"ל: הדבורים]). ובאחרונה ישכנו שניהם, כמו וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ (בראשית כט יא) והדומה לו.