ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ג · הלכה ב
05מי שהיה מלוכלך בטיט ובצואה כו' ואינו חושש. פירוש משום רחיצה. ומ"כ בפר"ש מכתיבה צרפתית מש"ה מותר לרחוץ ידיו הואיל ואין מתכוין להפר עינוי. וה"נ כי נפנה לגדולים או לקטנים מותר לרחוץ ידיו דהוה ליה דומיא דידיו מלוכלכות בטיט ובצואה לפי שלא אסרו חכמים שלא להושיט אצבעו במים אלא דרך תענוג אבל למצות מותר דכ"ש הוא להעביר לכלוך שלא במקום מצוה מותר במקום לכלוך ובמקום מצוה לא כל שכן והלכך שחרית נוטל ידיו כדרכו ואינו חושש ומברך על נטילת ידים דהיאך יקבל עליו מלכות שמים שלימה בלא נטילת ידים וההוא יומא דכפורי יומא דצלותא ורחמי וצריך כל אדם להיות בו נקי כפים ובר לבב יותר מכל ימות השנה ומי שאמר שיבא לבית הכנסת בלא רחיצת ידים זה לא יתכן לומר. ותו אם לדבר הרשות ומשום הפסד ממון כגון שומרי פירות התירו לעבור במים עד צואריהם לנט"י שחרית שהוא מצוה ושאין יכול ליגע באחד מאבריו כדאמרינן יד לפה תקצץ כו' לא כ"ש שמותר לרחוץ ידיו. אבל פניו כ"ע לא פליגי דאסור. ור"מ מחמיר שהרי כתב בפ"ז מהלכות תפלה ביום הכפורים ובט' באב שאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים אלא המעביר שינה מעיני פירוש שהוא ברכה המתוקנת לברך כשירחץ פניו ושם הארכנו בענין זה ומנהג לרחוץ ידים ביום הכפורים שחרית וכן שאר היום כשהוצרך לנקביו אבל לא פניו וידיו כשהן נגובות מעט והן טופחות מעבירן על פניו ועל גבי עיניו להעביר לפלוף שבהם והראב"ד מתיר לרחוץ כדרכו כשיש לפלוף בעיניו דהו"ל כמלוכלך וז"ל ומיהו שלא ירחץ מפני הנקיות או מפני השיבתא ואם יש לו כלים טופחים לקנח בהם מקנח בהם פניו ועיניו ואם יש לו לפלוף בעיניו רוחצם כדרכו ואינו חושש ומברך כדרכו. פירוש המעביר חבלי שינה מעיני כו' ואמרינן בירושלמי ביום הכפורים מרחיץ את ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה מעל פניו. ומדיחה ידה אחת במים כו' ומיירי שלא נטלה ידיה שחרית ואיכא סכנה דשיבתא והוא רוח רעה ששורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית אבל אם נטלה ידיה שחרית לא תדיח ידיה כשמאכילה את בנה דהא קי"ל בפרק כל הבשר דאוכל מחמת מאכל אינו צריך נט"י פי' המאכל. ומ"ש הרב ומדיחה ידיה אחת לאו דוקא אך לא רצה לשנות לשון הגמרא וה"ה שתי ידיה אם צריכה לכך כדאמרינן בגמרא גזרו עליו להאכיל בב' ידיו אבל ודאי אם יש שם פרוסה אחת שיכולה לתת לבנה בידה אחת שהרי אינה צריכה חתיכה לא תדיח כי אם ידה אחת. והחולה רוחץ כדרכו פי' דהא אינו מתכוין לתענוג ולא אסרה תורה אלא במתכוין להנאתו דהא לא אפקיה רחמנא אלא בלשון עינוי והא ליתא בגמרא גבי רחיצה מיהו כיון דאשכחן גבי סיכה שאם היה חול' או שיש לו חטטין בראשו שסך כדרכו ואינו חושש וה"ה גבי רחיצה דמ"ש הא מהא: